פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
זה בסדר שהילד בוכה, אם הוא לא לבד. לא הבנתי כל כך מה זה נקרא שאת גומלת אותו מהנקת לילה - גומלת אותו מאכילה בכלל בלילה או רק מהנקה, כמה פעמים ינק בלילה קודם, לכמה ירדת עכשיו, האם הוא בוכה מרעב? כל זה לא כל כך ברור לי...
כמו כן אם הוא מעסיק את עצמו לבד ולא מראה מצוקה כלשהי זה גם בסדר. את לא חייבת לשחק איתו אם הוא מסתדר לבד, אבל כן לבדוק (בלי להפריע לו ולקטוע את הרצף שלו) מדי פעם שהכל בסדר.

הי סמדר
תודה על ההתייחסות
אני גומלת מהנקת לילה מכיוון שנראה לי שהוא לא רעב יותר. גמלתי בעבר וזה הלך טוב ואח"כ בעקבות מחלה חזרתי להניק והכל חזר אחורה.
כאשר יונק קם כל שעה וכאשר לא יונק בהחלט רואים שיפור של שינה רציפה
אני קוראת הרבה על כך שבגיל הזה אין צורך באכילת לילה ואפילו שהיא מכבידה על השינה וששינה רציפה חשובה מאוד בגיל הזה.
כמובן שהגמילה קשה ומלווה בכמה ימים של בכי, אפילו עד שעה
מה דעתך ? לגמול, לא לגמול ? ואיך ?

שלום לך,
נראה לי שכדאי שתפני לפורום המתמחה בהנקה. לנוחותך אני אעביר את השאלה לשם.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=171 id=link]הנקה, הנקה נכונה[/a].

רציתי ווקא תגובה מהפן שלך, הפסיכולוגי לנושא

שלום לך,
אני אומנם לא מומחית להנקה. מה שאני יודעת על ענייני גמילה באשר הם הוא שגמילה רצוי שתהיה הדרגתית. לכן שאלתי כמה הוא ינק קודם בלילה ולכמה ירדת איתו עכשיו.
אני לא יודעת אם הוא משתמש במוצץ, ואם לא אולי זה הזמן לתת לו לנסות כדי שיהיה לו תחליף אוראלי בפה, כי כל הדברים שאת מתארת שאת עושה לא כללו משהו שקשור לפה שלו.
בקיצור - לא נתת הרבה פרטים, אבל ייתכן שיש משהו דרסטי מדי בגמילה וכדי לרכך ולדרג אותה.

שלום לך,
אני מתרשמת שהבעיה של הילד היא לא בנכונות להתאמץ אלא בנכונות להתאמץ איפה שהדברים לא הולכים בקלות, כי זה מחייב מפגש ריגשי עם כך שהוא לא יודע או לא יכול. הוא כנראה שונא להרגיש את חוסר היכולת שלו, היא נראית לו מביישת ומשפילה. זו ההשערה שלי.
אתם יכולים דבר איתו על כך, שלכל אחד יש חולשות, גם לכם, יש דברים שהולכים יותר בקלות ודברים בפחות, וכן אתם יכולים לבדוק ביניכם לבין עצמכם האם באופן כלשהו עובר בבית מסר או ציפייה לשלמות. או מהילד הזה ספציפי, או בכלל. אפשר להעביר את הדגש מהתפעלות מהישייו להתייחסויות שלא קשורות להתפעלות מכך שהו אחכם הוא מוצלח. יכול להיות שהוא חושב שמקומו בבית ובחיים תלוי בהצלחה בלבד. אם הדברים שנאי אומרת מדברים אליכם, כדאי לנסות לעשות שינוי כמו שהצעתי. אם לא, או אתם לא מצליחים, אפשר לבקש מפסיכולוגית בית הספק המלצה לפסיכולוג באיזור מגוריכם.

שלום ליאת,
מדוע לא? 5-6 דקות זה גם לא פרק זמן ארוך, חשבתי שאת מדברת על כחצי שעה... אין סיבה לא להלאפשר לילדה להתיידד עם הסיטואציה כמה זמן שהיא צריכה.

היי שגית,

במצב של הסתגלות, חשוב שאת תהליך הקליטה תעשה אותה הדמות. הילד צריך עקביות, משהו יציב.
השינוי הזה- אמא, אבא, סבתות, הוא בעייתי.
בנוסף, הדרגתיות חשובה: נכון היה לשהות איתו שם שלושה ימים, כל יום שעתיים- שלוש..

בהתחלה, לתת לו להתעסק במשהו ולהסתכל מרחוק. לתת לו לשחק בדברים שהכי יאהב. אם זה בחצר, אז שיהיו איתו בחצר.
צריך ללכת עם הילד, לראות את הדברים מהעיניים שלו.

אח"כ להפרד ממנו כמו שצריך. כשמישהו לוקח אותו על הידיים ולצאת. חשוב להעסיק אותו ולהסיח את דעתו.
חשוב לא פחות לחזור אחרי פרקי זמן קצרים ולהיות זמינים.
רק כשלילד טוב בגן, נכון להשאיר לשנת צהריים.


את מוזמנת להכנס לאתר שלי ולקרוא מאמר בנושא.
בהצלחה!

נעמה.

תודה על תגובתך ..לגבי פרקי הזמן שיש להשאירו בגן -שעתיים לשהות איתו ושעתיים לעזוב זה בסדר , זה לא יותר מידי ? אני רואה שהוא בוכה ונרגע לסירוגין אבל הבכי שלו קשה.. לא רוצה לגרום לא לטרואמה..
לגבי הדמות ..כשחזרתי לעבודה הוא היה רגיל להיות אצל הסבתותו בימים מסוימים וכך אנחנו ממשיכים .. זה עדיין לא ממומלץ?
תודה

עדיין עדיף שאותה הדמות תעשה את כל תהליך הקליטה.
דבר נוסף- בשלושה ימים הראשונים, להשאר שעתיין וללכת יחד איתו. אח"כ לשים אותו לפרקי זמן בהתאם למסוגלות. אם אחרי חצי שעה הצוות לא מצליח להרגיע ולו במעט ולהסית את תשומת ליבו, הייתי אותה זאת הדרגתי יותר.
אם לאחר שבועיים אין כלל שיפור הייתי בודקת אם בוודאות זו המסגרת שמתאימה לו.

הי נעמה, היום זה שבוע וחצי שהתחלנו ללכת לגן, סה"כ יש שיפור והוא בוכה כ15 שעה וכשמעבירים אותו לחצא נרגע.. סה"כ יותר משוחרר ויתר מתאקלם לאחר פרק הזמן שבוכה. אולם , יש לציין שעדיין בוכה לסירוגין. היום שעיתי עם בני כשעה וחצי ונפרדתי מאד. מבחוץ שמעתי שבוכה כקורב לחצי שעה רצוף בכי גבוב מאד! הערתי לגננת כי הבכי ממושך מאד וכי יכלו לצאת איתו לחצר שכן שם יותר נרגע. מצד אחד טענתם כי אי אפשר שיהיה כל הזמן שם אולם מצד שני אני לא מוכנה שבני יבכה חצי שעה רצוף.. מה לעשות? החל מיום ראשון הקרוב סיכמנו לעלות את פרק הזמן שיהיה לבד לחצי יום 4ש' כשעד עכשיו היה 2ש' . זה לא הרבה מידי? האם המיואשת.

בנוסף, נותנים לי תחושה שכל ילד בוכה וזה בסדר .. השאלה אם כשאני מעירה על בכי רצוף של חצי שעה זה מוגזם מבחינתי? האם זה בסדר שלא יצירתיים ועושים הכל שלא יבכה.. לבלבל אותו.להסיח את דעתו. בשבוע שעבר הערתי גם על כך שבכה יותר מידי והיה לבד.. והגננת הכניסה תיגבור כדי שיוכלו יותר להסיח את דעתו. אני רוצה להיות רגועה שכשאני לא בא6זור באמת יעשו הכל שלא יבכה ( כשיודעים שבחצר נרגע יחסית מהר).. תודה וסליחה על האורך.. .

שלום לך,
כשרוצים שהתנהגות מסויימת תפסיק צריך לא לתגמל אותה. כלומר לא לתת לה את ההתייחסות שהיא באה להשיג. כשהיא מבקשת דברים בבכי, צריך פשוט להגיד לה שעד שלא תירגע ותבקש יפה היא לא תקבל. בזה צריך לעמוד באופן עיקבי עד שהיא תתאים את עצמה.

שלום אילנית,
בהחלט ניתן להעביר את הילד למיטה משלו. יהיו כמה לילות של צרחות, וזה ייגמר. לשינה במיטת ההורים יש השפעה פסיכולוגית שקשורה ליכולת של הילד לקבל את זה שהוא ולא חלק מיחידת ההורים. הוא לא בן זוג של אחד ההורים בוטח שהוא לא אמור להיות עד ליחסי המין שלהם, או שבעצם נוכחותו במיטה הוא יכול למנוע מהם לקיים יחסי מין ובכך לדחוק את אביו מתפקיד בן הזוג של אמא (אפרופו הכניסה לשלב האדיפלי).
ילדים ישנים במיטה של ילדים בחדר של ילדים והורים ישנים בזוג (בדרך כלל) במיטה ובחדר של גדולים. זה חלק מהסדר של העולם שילד אמור להפנים.

שלום לך,
פרשת כאן תיאור נרחב מאוד של בתך, עם מאפיינים שרובם תקינים לחלוטין וחלקם עלולים לרמז על קשיים כלשהם, אך לא בהכרח!! לרוב, גם בסביבה רב-לשונית, גם אם השפה מתפתחת יותר לאט מהצפוי אצל ילדים שחשופים לשפת האם בלבד, כן היינו מצפים להתנהגויות חברתיות מגוונות.
לא ברור לי מהתיאור המפורט, כמה בתך מפגינה חרדה חברתית וכמה מההתנהגויות הן תואמות לגילה. אני חושבת שבמקרים האלה, עדיף לפנות לאבחון התפתחותי.
הרי אם יאבחנו קושי אצל הילדה - תוכלו להתערב ולעזור לה מוקדם, וסיוע מוקדם יכול להיטיב מאוד את התפתחותה. הילדה תוכל אולי לקבל טיפול מתאים ואתם תיעזרו בהדרכה איך לארגן את הסביבה הביתית. אם ישללו קיומם של קשיים - אז תוכלו למקד את הקושי בהתפתחות השפה ובינתיים לחשוף אותה לשתי השפות. ובעיקר תהיו שקטים. קחו בחשבון שאיש מקצוע מיומן בהתמודדות עם ילדים עם תגובות מגוונות ויכול לאבחן את הילדה לאחר שהחרדה תשכך. אם אכן תתגלה בעיה כלשהיא, לא כדאי שתדחו את האבחון כי היא תהיה במתח למשך משך זמן קצר יחסית.
בהצלחה,
שירי

שלום לך,
לא ברור אם את מתנגדת מתן ריטלין או שאת רק חושבת שזה לא מספיק. ריטלין הוא תרופה מצויינת לבעיית קשב. פנייה לפסיכולוג כדאית רק אם את חושבת שמעבר לעניין הקשב יש בעיה ריגשית, או שעצם העיסוק בקשיים של הילד גורם לו בעיה כזו.
אם את מתנגדת לנושא הריטלין, את יכולה לבדוק עבור בעיית הריכוז של בנך טיפול בנוירופידבק, אין הרבה אנשים בארץ שמתמחים בכך, אבל קיימת הטענה שזה הטיפול הכי יעיל. תקלידי נוירופידבק בגוגל או "ענת ברנע" (אם אני א טועה) ותגיעי אני מקווה לאתר שלה ותוכלי לברר שם.
בנוגע לרילוקיישן - מה שאת צריכה לסיים או לא לפני כן תלוי בבית הספר שקולט אותו שם ולכן את צריכה לברר את זה שם.
לא ציינת כמה זמן תהיו בחו"ל. בכל אופן אני לא הייתי שמה את הדגש על בעיית הקשב בהקשר של המעבר, אלא על העניין החברתי והריגשי. לא הייתי מוסיפה לחץ סביב העניין הזה.
נראה שיש לך נטיה לעשות הרבה דברים ברמה המשימתית - מבחינת סדרי העדיפויות לקראת הרילוקיישן - כדאי גם להתייחס לקושי הריגשי ולא רק להתארגנות - למי פונים, מה מספיקים ומה עושים 1,2,3, במציאות זה לא כל כך עובד כך ואת יכולה לא לשים לב מרוב עיסוק בפרטים ובלחץ שאת לא זמינה ריגשית לילד. זה יותר חשוב כרגע.

לאם המודאגת שלום,

ידע ונסיון רב קיימים בתחום ההכנה והליווי של משפחות המתכוננות לרילוקיישן. השאלות שלך נכונות מאד וטוב לברר את התשובות להן מוקדם ככל האפשר, טרם הנסיעה ולפני שאתם מתחילים להיפרד ולארוז את חפציכם. נכון לתת את הדעת בד בבד - הן לאספקטים "הטכניים", הקשורים להתארגנות (מה לארוז, מציאת מקום מגורים ומסגרות חינוך וכו)', והן לאספקטים הרגשיים הקשורים במעבר ובפרידה מהמוכר (בית ומשפחה מורחבת, חברים, בי"ס, שפה וכו'). אכן מעבר שיש בו מאפיינים רבים של אי ודאות, עמימות, חששות ומתחים - בצד ציפיות והזדמנויות.
מנסיוני, (על-פי מעט הנתונים שפרטת במכתבך), מומלץ לערוך אבחון פסיכודידקטי מקיף כבר עכשיו, טרם היציאה מהארץ. אינני יודעת מדוע נדרש זמן כה רב להכנת השעורים עם בנך הלומד בכתה א'. יתכן שקיימים קשיים נוספים מעבר לקשיי הקשב והריכוז ואולי בעית הריכוז היא העומדת בבסיס קשיי הלמידה. בכל אופן, רצוי לצאת מהארץ עם אבחון מקצועי, מתורגם היטב לאנגלית - אבחון שימפה את כישוריו של בנך, את החוזקות ואת מוקדי הקושי - וכל זאת בשפת האם שלו. האבחון הזה יוכל לשמש "בסיס" להבנת התפקוד וההסתגלות של בנך בביה"ס החדש. מרגע שתגיעו למדינת הרילוקיישן - תתחיל ירידה גדולה בשפה העברית וכל אבחון שתתבקשו לבצע בעתיד יושפע מההנמכה בשפה.
באשר לטפול תרופתי לבעיות בקשב ובריכוז - הוא לא ניתן על-ידי פסיכולוג, אלא ע"י רופא בלבד (למשל, נוירולוג מומחה לילדים ונוער). תוכלי להיוועץ ברופא המשפחה שלכם כדי לקבל המלצות.

רונית רונן
פסיכולוגית חינוכית-בכירה

שלום אסתי,
נראה שבנך סוב מחרדות ושהתלותיות מושפעת גם מכך. אנא פני ל"עמודת שאלות נפוצות" לשאלה בנושא פחדים ובידקי אם יש שם משהו שנראה לך שאתם יכולים ליישם, ואם לא, או שזה לא עוזר, ניתן לפנות לטיפול.

שלום סיגל,
אני מכירה פסיכותרפיסטית מצויינת בהוד השרון, שמה תמר לויטה, הטלפון שלה 054-4831599, תוכלי למור שההמלצה היא ממני. בהצלחה.

שלום רינת,
קודם כל את צריכה לעזור לביתך למצוא אלטרנטיבות, כלומר למצוא חברות אחרות. אחרי שיהיו לה עוד אופציות והיא לא תישאר מבודדת, את בהחלט יכולה לומר לה שמפריעה לך ההתנהגות של החברה הזו אצלכם בבית ואת מעדיפה שהיא תזמין חברות אחרות.

אני רק תוהה אם זה בסדר לשתף אותה ודרך להסביר שאותה ילדה מאוד לא מוסיפה לה?!
האם להיות ישירה?
אני מוצאת את נעה שלי מגנה עליה ואף משקרת עבורה.
מה גם שלא רוצה לפגוע בחברה הזו.
תודה על העזרה

שלום רינת,
אני מבינה שמשהו לא מרגיש לך נוח סביב דיבור ישיר על העניין. אולי תפרטי למה? כי אני לא בטוחה שאני מבינה את המרכיבים של ההתלבטות שלך.
נשמע לי שאת לא רוצה לצאת "רעה" מול נועה שלך וגם לא מול הילדה.
לפעמים כהורים אנחנו שמים כל מיני גבולות כדי להגן על הילדים שלנו, וזה יכול להיתפס בצורה לא נעימה. זה לא אומר שאנחנו "רעים". אם אנחנו בטוחים וישירים במה שאנחנו עושים גם הילדים מפנימים את ההגיון שבכך עם הזמן.
ישנה כמובן אפשרות להיות לא ישירה, זה ייאלץ אותך מצוא כל מיני תירוצים, והבנות לא יבינו שמצופה מהן להפסיק להיפגש כי זה לא נאמר בצורה ברורה ואת תצטרכי כל פעם להתמודד עם העניין הזה מחדש, ולא אחת ולתמיד.
אפשרות אחרת היא לדבר עם ההורים של הילדה, ולהגיד שהבנות התחברו ביניהן, אבל כשהבת שלהם אצלך יש כל מיני התנהגויות שקשות לך והיית שמחה אם היה ניתן למצוא לזה פיתרון, כי אחרת יהיה לך קשה לארח אותה. גם זה עלול לפגוע, אבל אולי ניתן למצוא דרך להגיד את זה בצורה עדינה וחמה, שתאפשר שינוי ואז לא תהיי חייבת לפסול את הילדה הזו כחברה של ביתך.
בהצלחה.

זה לא להיות רעה שקשה לי, לא בא לי שנועה תפנה את הדיבור הזה כלפי אותה חברה.
הוריה מתגרשים ונראה שהחינוך כרגע לא בראש סדר העדיפויות.
אני גם לא יכולה לפתוח זאת מול ההורים, אין לי שום שיח איתם. נראה לי בעייתי.

בכל אופן, אחרי שיומיים נועה מבקשת להפגש עם אותה חברה.
דיברתי איתה, הסברתי שזו לא מתנהגת בהתאם לחוקים החברתיים בבית ו"שאם את רוצה להזמין אותה את צריכה לקחת אחריות עליה ולהסביר שאצלנו לא מתנהגים ככה".
נועה מיד גוננה עליה בבכי ועלבון ואמרה "000 כבר מתנהגת יפה, היא כבר לא עושה שטויות".

ואכן כך היה, הן שיחקו יפה. נועה באמת לקחה אחריות ואף החזירה למקום אחרי שהחברה הלכה.

אני זוכרת כשהייתי ילדה מקרים בהם ההורים לא אהבו את החברים ואותי מגנה עליהם בדם (משקרת )

נועה ואני פתוחות אחת עם השנייה, אני תמיד מדגישה בפניה שאין צורך להסתיר ולשקר גם אם נראה שזה לא יתקבל,

מה עושים עם שקרים מהסוג הזה ?

שוב מודה על התשובות המכוונות.
איזה פורום נהדר

שלום רינת,
נראה לי שפתרת יפה את הבעיה. את צריכה להבין שנועה ילדה קטנה מאוד עדיין, היא רק בת 5, ליידם בגי הזה אין לפעמים מנגנונים מספיק משוכללים כדי להתמודד עם בעיות כל כך מורכבות ועדינות, ואז לפעמים הפיתרון הכי זמין הוא לשקר. אני גם לא יודעת אם זה בדיוק שקר, זה יותר הכחשה כזו בפני עצמה - כאילו לא ייתכן שהמציאות כל כך מאכזבת, זה בטח לא ככה, זו סוג של התגוננות לא משוכללת בפני כאב. זה לא אומר שהי אלא פתוחה איתך או שהיא ילדה שקרנית. נשמע לי שהיא ילדה מאוד רגישה, ועם ההתפתחות הריגשית והחברתית שלה היא תמצא דרך לעשות דברים ולהגיד דברים בלי לשקר.

שלום מורן,
קודם כ תלוי הטון שבו את אאומרת שמותר רק שני מרשמלו. נשמע לי שייתכן שהילד מקבל את ההסבר שלך - כחוסר ביטחון. לא כל דבר כל הזמן חייבים להסביר. יש דברים שצריך להגיד לו חד משמעית - רק שניים ואתה מחזיר לי את השקית - או לתת לו מראש רק שניים וזהו. אם בוכה, אז הוא באמת יכול להמשיך לבכות עד שירגע, זו אופציה אחת, אחרי כמה פעמים שבהן לא תוותרי, הוא יפסיק לבכות כי יראה שזה לא עוזר לו. אופציה נוספת היא לנסות להסיח את דעתו למשהו אחר, לתוכנית בטלוויזיה, לציור משותף וכו'.

שלום עדי,
אם כל אנשי המקצוע אומרים פה אחד שהוא יכול לעלות נראה לי שאתם יכולים לקבל את זה. בכל אופן אין טעם לשגע אותו אם אתם עוד לא החלטתם. נראה לי שאתם מקשים סתם על עצמכם ועל הילד. הילד עבר אבחונים וטיפולים, וגם ככה יש לו הרגשה של חריגות סביב העניין וגם זה גורם נזק, לכן כדאי להרפות קצת ולפרגן לו, ואם יהיו קשיים תמיד אפשר להתמודד גם איתם.
תנסו לתת אמון בצוות החינוכי ובילד שלכם.
בהצלחה.

שלום דורית,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה העוסקת בעניין.

שלום, אני ובעלי התחלנו בתהליך גירושים ויש לנו ילד בן 3.5, נכון לעכשיו הוא עזב את הבית , הוא אמנם מגיע כל יומיים לערך לראות את הילד אך עדין לא סיפרנו לו דבר . כאשר הוא שואל איפה אבא אני עונה שבעבודה. רציתי לדעת שני דברים הראשון מה הדרך הטובה ביותר לספר לו - איך בעצ? באילו מילים להשתמש? ברור לי שלא אגיד שאנחנו מתגרשים כי הוא לא יבין מה אני רוצה או למה אני מתכוונת. הדבר השני הוא נושא המשמורת, בעלי דוחף לכיוון משמורת משותפת (חצי וחצי ) ולדעתי הדבר יזיק לילד, במיוחד כאשר הוא קשור אלי יותר (בעיה בפני עצמה ). הוא לא נותן לו לקלח אותו , כמעט ולא שואל עליו מאז שעזב (לפני כשבוע וקצת) ולא נותן להקריא לו סיפור לפני השינה.
כל אלה מביאים אותי לחשוב שמשמורת של חצי חצי תהווה בעיה ויקשה עוד יותר על המצב ולדעתי עדיף, לפחות בהתחלה לסכם על הסדרי ראיה של פעמיים בשבוע ושישי או שבת לסירוגין ללא הישארות לישון
מחכה לעצתכם

שלום יהודית,
רצוי ששניכם תשבו עם הילד ותספרו לו שאבא ואיא ל איגורו כרגע ביחד, בגלל שהם לא מסתדרים ביניהם. חשוב להדגיש שזה לא בגללו ולא קשור אליו, ושניכם ממשיכים לאהוב ואתו אותו הדבר. וגם להסביר לו באותה הזדמנות מה יההי הסידור בזמן הקרוב, עד שתחליטו על המשמורת והסדרי הראייה, מתי אבא יבוא לבקר אותו או לקחת אותו אליו.
לגבי המשמורת, זה לא נכון לייעץ לכם בנושא זה באופן שיטחי ועל רגל אחת במסגרת פורום באינטרנט בלי להכיר אתכם. כאן מוצג רק הצד שלך, יכול להיות שגם לגרוש לך יש נימוקים משלו, ויש גם את הילד שצריך להכיר אותו יותר כדי להבין מה טובתו. אני ממליצה לכם לפנות לשירותי הרווחה ולקבל עזרה מקצועית בעניין.
בהצלחה.