פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
לפני שלושה שבועות התווספה תינוקת חדשה למשפחה, אחות קטנה לבתי בת ה-4. מהשנייה הראשונה היא לא הסתירה שהיא מקנאה בה ובכל פעם שהתינוקת בסביבה היא מרגישה צורך לגעת בה וקצת למעוך אותה ולקפוץ לידה בצורה מסוכנת ובקיצור לעשות הכל כדי להרגיז. ואכן זה מאוד מרגיז אותי ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה. האם להתייחס ולהעיר לה על כל התנהגות לא נעימה ו/או להעניש או פשוט להתעלם ולקוות שיעבור? יש לציין שבאופן כללי היא נהייתה יותר חצופה וגם עם זה אני לא יודעת מה הדרך הטובה ביותר להתנהג. אשמח לקבל עזרה.
תודה מראש,
רוית

שלום רב, איני בטוחה כי פניתי למקום הנכון, אך אני סובלת מבעיה חמורה מאוד שמקשה עלי לתפקד ביום יום.
יש לי בעיה בהטלת שטן במקומות ציבוריים, בין אם זה בית הספר או אצל חברות ומקומות כמו קניונים וכו'. אני פשוט כל הזמן מתאפקת, ואיני מצילחה לעשות את צרכי, והדבר נובע מלחץ כושלהו, אני נלחצת ואיני מרגישה בנוח.
עכשיו הדבר החל עוד מהילדות, עוד מאז שהייתי בערך בגיל 6 וחצי בכיתה א'.
היו לנו ילדות שהיו מציצות לילדות אחרות בשירותים, ועושות המון רעש, ועוד מימי ילדות זה היה מלחיץ אותי, אך הבעיה היא כי המצב החמיר.
פעם זה לא היה כל כך מפריעה לי כי הייתי לומדת 5-6 שעות ליום, וכיום אני לומדת בסביבות ה- 8-9 שעות ליום והדבר חמור יותר.
הודה לכם מאוד אם תוכלנו לעזור לי, לתת לי עצות כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה שלי, או לאן לפנות?

תודה מראש: שיר:)

למי אני פונה אם ביתי בת ה-3 מספרת לי שהבייביסטר שלה
נגעה לה באיברים הפרטיים ??
כרגע הכי חשוב לי שילדתי תקבל את הטיפול הדרוש בנושא !!
למרות שכביכול היא לא הראתה שום מצוקה או שינוי בהתנהגות .
תודה

שלום וברכה,
שמי גליה אם חד הורית לבני- איתי בן השנתיים.לאחרונה (בשלושה ארבעה חודשים אחרונים) אביו של בני נכנס לחייו לראשונה,הוא לא הכיר אותו לפני כן.(יש לציין שאביו ואנוכי לא היינו נשואים או בני זוג כלל וכלל). התדירות בה אביו בא לראותו היא פעם בשבועיים,כל שבת שניה. בתחילת התהליך הוא היה מגיע אלינו ונמצא איתו כמה שעות לבד או גם בחברתי, לאחר מכן הוא היה לוקח אותו לנסיעה מחוץ לבית ונמצא איתו כשעתיים שלוש ומחזיר אותו הביתה. בהתחלה לא היתה לאיתי שום בעיה להיכנס לאוטו ולנסוע איתו בלעדיי אך בשלוש פעמים אחרונות זה היה מלווה בבכי והוא לא היה מוכן להיפרד ממני אבל לאחר כ-5-10 דק' של נסיעה הוא היה נרגע וחוזר לעצמו.
אני מאוד רוצה שהוא ישהה בחברת אביו כמה שאפשר וכרגע זה מה שהוא יכול לתת אבל מצד שני כואב לי מאוד "להכריח" אותו ללכת,אני מרגישה כאילו שאני נוטשת אותו וזה ממש לא פשוט. אין לי ספק שאביו עושה הכל כדי שאיתי יהנה מהחוויה אבל בכל זאת הוא בוכה כל פעם. חשוב לדעת שאיתי מאוד קשור אלי ובכל מקרה קשה לו להפרד ממני אפילו כשאני שמה אותו במעון גם אחרי שמונה חודשים הוא עדיין מתקשה להיפרד ממני ולפעמים בוכה .
מבקשת עזרה דחופה,מה אני צריכה לעשות??
תודה ושבת שלום.

שלום רב,
בני בן שנה ו9 מאוד עצמאי בהתנהגותו ורוצה הכל לעשות לבד וממש אין לי בעייה עם זה להיפך אך
הבעיה מתחילה כשיוצאים מהבית אם מורידים אותו לרצפה הולך לאן שבא לו ובורח לא מוכן להחזיק יד ואז יוצא מצב שתמיד או באופניים שלו או בידיים כי זה מתיש מה עושים???? איך משנים את זה שיתן יד או שיקשיב. בד"כ ילד טוב עם גבולות אך במצב זה לא מצליחים להשתלט או למצוא פתרון.

שלום,

למה ילדים בשלב מסויים מתנסים בלחתוך לעצמם את השער..???

שלום

רציתי לדעת מהם הפחדים האופייניים לילדים בכל קבוצת גיל (בעיקר החל מגיל 6).

נאמר לי שהתפרסמה לאחרונה כתבה בנושא במעריב, אך לצערי פיספסתי אותה.

תודה

שלום רב,

ילדתי בת ה-6, ילדה בכורה לפעוט בן שנה וחמישה חודשים.
ילדה מדהימה, חכמה וטובה. כל אדם שבא איתה במגע נדהם מהאופן שבו היא מדברת ומביעה את עצמה. ילדה עם חושים מפותחים ומחודדים למדיי.
עד השבוע האחרון היא אכלה באופן מסודר, ארוחת בוקר, ארוחת עשר, ארוחת צהריים, ארוחת ארבע וארוחת ערב. מלבד ירקות חיים כגון עגבנייה ומלפפון היא אוכלת הכל. אחר הצהריים בבית היא אוהבת לאכול חטיף או שוקולד.

לפני שבוע אחרי ארוחת הערב, היא טענה כי היא חשה בבחילה ומיד לאחר מכן הקיאה. לאחר שרחצנו אותה היא טענה שהיא מרגישה טוב ושהיא רוצה לישון.
לא ייחסנו לארוע זה חשיבות יתרה ותירצנו זאת בכך שאולי היא אכלה יותר מידי.
למחרת היא כבר לא רצתה לאכול וטענה כל הזמן שהיא לא רעבה לאחר מכן התירוצים התחלפו ב"אני עייפה" וכך הגענו לסוף היום ללא אוכל כלל.
ביום שלאחר מכן אותו הדבר, אך היא ניסתה לאכול, ניסיון שהסתיים בהקאה.
כך קרה גם בימים שלאחר מכן. על חטיפים וממתקים היא לא רוצה לשמוע.

ברצוני לציין שהילדה לא עברה איזשהו משבר או היתה עדה לאירוע חריג. מאחר והימים ימי חופשת פסח, היינו עסוקים איתה ועם אחיה כל הזמן בטיולים, ביקור משפחה והנאות. היא עטופה כל הזמן בחום, אהבה ומשחקים.
ביומיים האחרונים כשבילתה את רוב היום בגן, אכלה לדיברי המטפלות רגיל ויפה. ( לא ראו שום דבר חריג ושום הקאה).
בנוסף ביקרתי איתה אתמול אצל רופא ילדים שערך לה בדיקת ספירת דם ושתן והכל תקין. לדבריו זוהי תופעה פסיכולוגית וייעץ לי לא "להתעסק" בכך ולתת לילדה מספר ימים לחזור לעצמה. אם הבעיה לא תפתר נפנה לגורמים מתאימים.
הילדה טוענת שבכל פעם שהיא רואה אוכל יש לה תחושת בחילה ומיד מקיאה.

אני מוטרדת וחרדה, אשמח לייעוץ,
רויטל

ילדה בת שנתיים אני מחפשת לה גן קיבלתי המלצה מחברה שהילדה שלה הייתה בגן מדהים פתוח מ 6.30-18 (!) ועולה רק 1800 ש"ח בחודש.
הבעיה היחידה - הצוות מדבר רק רוסית והילדה שלי ממש לא....
הילדים שם רובם עם זוג הורים רוסי חלק יש שם חצי רוסי חצי ישראלי הצוות יודע גם עברית אבל היות והילדים יודעים רוסית הם מדברים רוסית.

כבר הייתי כמעט סגורה על גן שמדברים בו עברית פתוח 7.30-16 עולה 2500 ש"ח גם עליו יש המלצות חמות...

מה עושים ?????

שלום רב שמי מרגלית אני אם לילד מקסים בן 3 ושלושה חודשים
בשנה האחרונה בכל פעם שהוא רוצה דבר מה(יכול להיות חטיף ויכול להיות ממתק או כל דבר אחר)
לפני שהוא מבקש הוא בוכה בכי תמרורים כשאני שואלת אותו לפשר הבכי הוא עונה לי מה הוא רוצה .אני הסברתי לו כמה וכמה פעמים שהוא ילד בוגר והוא יודע לדבר(בני ילד מאוד מפותח) (הוא יודע את כל האותיות מא' ועד ת' והוא גם מזהה אותיות. ) והוא רק צריך לבקש אך זה לא עוזר אני .רוצה לציין שזה בא לידי בטוי כמעט בכל מצב. נ"ב בני מאוד אהוב אהוב בגן ובכלל ,ואני מציבה לו גבולות כשצריך כך שלפי דעתי זה לא פינוק כי כבר מגיל קטן הוא ידע שאם הוא מגזים אני אומרת לו איתי אתה עובר את הגבול.
בתודה מראש מרכגלית
אנא יעצו לי מה אני יכולה לעשות?

שלום,
בני הוא בן עשר. מראשית לידתו הוא היה עם טמפרמנט מאוד קשה. מאוד רכושני, נוטה להתווכח, קולני. אין לי ספק כי יש לו גם בעיה רגשית. הוא חווה גירושים בגיל 5. בשנה האחרונה, שיקמתי את חיי ולפני כמה חודשים נישאתי בשנית. לבעלי יש ילד בן 13. לי יש ילד נוסף בן 8. בעוד שני הילדים מקבלים את השינוי במשפחתנו באושר רב, בני בן העשר עושה את כל המאמצים להרוס הכל.
עלי לציין כי גם לפני שהתחתנתי התנהגותו הייתה על גבול הבלתי נסבלת.
בלימודים, השגיו נמוכים למדי, למרות הפוטנציאל הטמון בו.
ההתנהגות בבית ומחוצה לה היא פשוט לא סטנדרטית. עד כדי כך שאנו כמעט לא מזמינים אף אחד אלינו מפאת הבושות שהוא עושה. אין לו בעיה לצעוק ליד אנשים, להתנהג בחוסר טאקט מוחלט.
ילד שקם בשעות מאוד מוקדמות של הבוקר, מפריע לכל הסובבים. מתווכח עם כולם לאורך כל היום, קולני מאוד, חסר שקט, משמיע קולות כל הזמן, אגרסיבי נורא.
המצב מאוד עגום. עצוב לי מאוד שזה כך. ברור לי שיש לו בעיה רגשית אך לאחרונה נראה כי זה על גבול של בעיה נפשית.
לפני כשנה וחצי הוא קיבל ריטלין, על מנת להוריד את רמת האימפולסיביות שלו. הריטלין לא השפיע עליו במיוחד ומעבר לתופעות לוואי קשות לא ראיתי שזה תורם והפסקתי לי לו את הטיפול בעצמי.
אני לא חושבת שהבעיה שלו נוירולוגית.
מדובר בילד עם ביטחון עצמי מאוד נמוך ועם פחדים לא מעטים.
ניסיתי את כל מה שרק אפשר: רכיבה על סוסים, טרפיה באומנות, הידרוטרפיה, טיפול בבע"ח, טיפול פסיכולוגי, נוירולוגי, טבעי, מה לא.....
אני פשוט על סף יאוש מאוד גדול.
החיים בבית ומחוצה לו במצב הזה הם בלתי נסבלים גם עבורו וגם עבורנו.
אין לנו רגע אחד של שקט.
אודה לכם אם תוכלו לתת לי כיוון שיוכל לעזור כאן.
תודה - לירן

בני בן 6, נולד עם פגם גנטי, אשר משפיע על המוח. כתוצאה- עיכוב התפתחותי רב תחומי- לא הולך לבד (עם הליכון) לא מדבר. משתמש בלוחות תקשורת שאנחנו בנינו לו, לא בסמלים הרגילים.
יש לו לוח תקשורת של כל מה שעושה בבוקר, וזה מאוד עזר לנו עם שגרת הבוקר.
בנוסף לעיכוב ההתפתחותי, יש לו גם פרכוסים, מקבל תרופות, אך הוא אינו מאוזן.
לפני כשנה התלחנו בדיאטה קטוגנית למניעת פרכוסים. הדיאטה לא עזרה, היינו איתה כשנה.
עקב הדיאטה (כנראה) הילד פיתח התנהגות מאוד לא נעימה ליד האוכל- הוא מרביץ, זורק את האוכל ומתעצבן. יש לציין כי בעבר היה אוכל מקסים. היה אוכל הכל, גם עם כפית וגם עם מזלג.
היום הכנתי לו לוח לאוכל. הוא ככ שמח שיש לו בחירה, בנוסף לאוכל גם נתתי לו בחירה באיזו צורה לשתות.. הוא שמח לקבל את הכוס עם הקש, אותה ביקש, רק ברגע שהתקרבתי אליו- הוא העיף אותה.
מאז היה לו מצב רוח רע כל הערב.
בדיוק הערב היינו אמורים להיות אצל הקלינאית תקשורת. בעלי הלך אליה עם הילד, עם אוכל ועם הלוח החדש. הילד פשוט לא שיתף פעולה, והעיף הכל.
הקלינאית אמרה ברחמים- בטח נורא קשה לכם.. איזו מן אמירה??
אנחנו מרגישים כי ממנה לא תבוא הישועה לעזרה התנהגותית.

אנחנו מרגישים כי 2 דברים מקשים עליו-
1- אנחנו. משהו בנוכחות שלנו מפריע לו לאכול.
2- השתיה. הוא נורא צמא, והוא רוצה לשתות ושמח לראות את הכוס, אך ברגע שהכוס קרבה אליו, הוא מתעצבן.

תודה מראש על ההצעות. אני יודעת שקשה להציע דברים מבלי להכיר את הילד, אבל.. בכ'ז..

תודה
דידי

לבני בן החמש היה יומולדת בגן, וכאשר עמד מול כולם והיה צריך לבחור משהו, החל לפתע לבכות ולהשתעל עד כדי כמעט הקאה, במשך מספר דקות. לאחר מכן לאט לאט נרגע כשיצא ממרכז תשומת הלב.
בדרך כלל הוא ילד בריא, רגוע ומאושר, רק רגיש מאוד. הוא לא רגיל לעמוד מול כיתה שלמה.
יש לו ברקע אסתמה קלה וכשהוא מתאמץ הוא בדרך כלל משתעל.
האם זה היה התקף חרדה? האם עלינו לעשות משהו בנדון?
האם זה מעיד משהו על העתיד?
תודה מראש על עזרתכם.

שלום,לביתי בת ה11 יש חברה טובה שיש בה את כל הדברים השלילים שיש באדם.
היא שקרנית כרונית,גונבת וחטטנית וכו'.
ביתי מודעת לכל הדברים הנ"ל ונפגעה ממנה רבות אך עדיין נפגשת איתה וטוענת שהיא יודעת שהיא שקרנית אבל כייף לה איתה.
אציין שהיא גרה בבניין שלנו כך שגם קל להן להפגש ולחזור מבית הספר יחד.
אני והוריה של החברה בקשרים טובים והם עצמם אינם יודעים איך להתמודד עם ביתם כמובן שהם מודעים להתנהגותה.
מה אני עושה?אני לא מעוניינת שהן יהיו חברות ואיני רוצה להטיל וטו.
ביתי היא ההפך ממנה ,מאד אמינה וישרה ויש לה חברות נוספות.
אשמח לדעתכם בעניין דידי.

לבני בן ה-3 חוד' יש קושי להרדים את עצמו- תמיד שמגיע רגע השינה ואני מניחה אותו במיטה הוא מתחיל לבכות בהיסטריה ולא עוזרים נסיונות ההרגעה שלי -כמו ליטוף,שיר, נענוע קל של העריסה... הוא אוהב להירדם על הידים שאני מנענעת אותו או בעגלה שהיא בתנועה כמובן.
אני לא מעונינת שהוא התרגל להרגלים כאילו , בייחוד לאחר ניסיון רע שהיה לי עם הבן הבכור שלי שהוא בן שנתיים שרק לפני כ-5 חוד' התרגל לישון יחסית ללא בעיה במיטה שלו.
ביומיים האחרוניים אני מנסה להתעקש שהוא יישן במיטה שלו ולנסות לא להישבר מהבכי שלו ומאד קשה לי עם זה, בכלל קשה לי לעמוד מול הבכי של שני הילדים שלי והאמתי מהניסיון עם הגדול הניסיון להענות לכול בכי בילדות כמה שיותר מהר לא ממש נראה לי שהוכיח את עצמו- בני הגדול די מפונק,קשה לו לשמוע לא או להמתין למשהו בסובלנות.
אשמח לעצה איך להרגיל את הקטן לישון לבד והאם זה בסדר לתת לו לבכות עד שירדם - יש לי קצת רגשי מצפון שהוא בוכה ואני תמיד חוששת שיגרם לו איזה שהוא נזק אם אני יתן לו לבכות יותר מידי ( שחיכתי עד שהוא נרדם במיטה לבד לקחת איזה עשר דק' שברובם הוא בכה בהיסטריה ואני עמדתי לידו וכול הזמן ליטפתי אותו וניסיתי להרגיע)