פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
ההתערבות לא צריכה להיות להגיד לחברה להתנהג אחרת אלא לייעץ לילדה שלך איך להתמודד - אז תבקשי שוב, אז תמתיני שהיא תסיים עם המשחק, אז תשחקי בינתיים במשהו אחר וכו'.

שלום יוליה,
לא כל כך הבנתי איך זה הגיע מצב שהוא שוב רואה את הציצי שלך במקלחת. האם את מתקלחת איתו? האם הוא יושב ומתבונן בך במקלחת? אם כן זה מיותר. מאחר הוא לא יונק, הגיע הזמן לשמור על הפרטיות של האיברים שלך, הוא לא אמור להיחשף אליהם.
לגבי האוננות עצמה, אין בכך כל רע, צריך להגיד לו שאת זה עושים רק בפרטיות, כל עוד הוא עושה את זה רק לבד וזה לא תופש את כל היום שלו ובא על חשבון פעילויות אחרות, אין סיבה לא לאפשר את זה.
פרטיות זה אומר גם לא לידך, וגם שאת לא תהיי לידו עם ציצי חשוף.

תודה רבה על התשובה!
לגבי המקחלת, הוא נכנס במקרא כי שחחתי לסגור את הדלת. זה לא קורה שוב. והוא לא ראה כלום מאז. אבל הוא בכל זאת תמיד רוצה לשים שם יד. אני מרשה לו רק את האזור הפתוח של החולצה ושלא יגלוש מתחת לחולצה, אבל הוא כל הזמן מנשה ואני כל הזמן חוזרת על עצמי שוב ושוב- "רק למעלה אפשר לשים יד".
מה שמדעיג אותי בעניין ה"יד בתחתונים" זה שהוא נרדם עם זה ככה. ודאגתי שזה לא יהפוך להרגל חדש וקבוע.

שוב תודה

שלום יוליה,
את מודאגת מהדברים הלא נכונים, ומהדברים הנכונים את לא מודאגת:-)
זה לא נכון בעיני לאפשר לו לשים לך יד על הציצי. עניין האוננות לפני השינה הוא טבעי ולא מזיק, ודווקא ממנו אין לך מה להיות מודאגת. למה זה מפריע בדיוק?
את יכולה לנסות להרגיל אותו הירדם עם סיפור וכוק, אבל אם הוא צריך את המגע הזה עם עצמו לפני השינה מה זה בעצם משנה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום שרון,
את האמת כמובן. יש ספרי ילדים שמתמחים במתן הסברים לגילאים האלה, פעם היה ספר"איך באים ילדים לעולם" אני מניחה שהיום יש ספרים יותר חדישים.

הילדה יודעת שיש לאבא זרע ולאמא בייצית וברגע שנפגשים נוצר עובר שהוך לתינוק. היא רוצה לדעת בדיוק את האקט הפיסי איך אבא מעביר לאמא את הבייצית

שלום שרון,
לא ברור לי מה הבעיה לספר על האקט. בכל אופן בספרים המיועדים לכך יש בדרך כלל הסבר על כך שאבא ואמא אוהבים אחד השני, מתחבקים במיטה ואז אבא מכניס את הפין שלו לפות של אמא וכך עובר הזרע.
זה בהחלט משהו ילדה בגילה יכולה כבר לדעת, צריך להדגיש שהעניין קשור באהבה ועושים אותו רק כשמבוגרים.

שלום שרון,
לא ציינת מה אתם עושים כשזה קורה, ומאיזה דברים בדיוק זה קורה. אני אענה לך באופן כללי, שכאשר הי אנכנסת להיסטריה צריך לשמור על קור רוח, לתת לה להירגע או הרגיע אותה ואחר כך לדבר איתה על דרכים חלופיות לפרש את הסיטואציות ולהגיב עליהן.
אם תתני דוגמאות יותר מפורטות אוכ לפרט יותר.

סמדר שלום
זה קורה תמיד כאשר משהו לא מצליח לה למשל לא מצליחה להדליק טלביזיה משהו התקלקל
אח שלה קיבל מכה וכדומה
בנוסף יש גם בעיה שהרבה פעמים הילדה מקנאה באח שלה בן השנתיים ואומרת שכל הזמן מתיחסים אליו ואותה לא אוהבים

שלום שרון,
קודם כל חשוב להתייחס ברצינות לקנאה שלה באחיה, דברו איתה על כך שהיא בודאי מאוד אוהבת את אחיה, אבל גם לפעמים מרגישה כאילו אוהבים אותו יותר, וחשוב לכם שהיא תדע שאתם מאוד אוהבים אותה ולקבוע זמנים קבועים בשבוע שבהם אתם מבלים רק איתה ומחזירים לה את התחושה שלכמה זמן היא שוב הבת היחידה שלכם ומרכז עולמכם.
בשאר הפעמים שהיא בוכה חשוב לנחם ואתה וללמד אותה דרכים חלופיות לפרשנות של הסיטואציה ולתגובה, ביניהם הומור.
למשל שלפעמים לא מצליח, גם לאבא ולאמא לא מצליח, לפעמים יש לנו ידיים שמאליות...:-) אז מנסים שוב, כל דבר כמעט אפשר לתקן. זה לא אומר שאת לא בסדר, לפעמים מצליח ולפעמים פחות וכו'.

לאמא שלום,
אני מתארת לעצמי שאת ובן זוגך לקחתם בחשבון את המשמעות של העברת הגן והמצוקה הזמנית שתיגרם לילדות, כשהחלטתם על שינוי המסגרת. בוודאי החלטתם על האופציה המתאימה ביותר לבנותיכן לפי שיקול דעתכם ההורים.
כמובן שייתכנו קשיים בהסתגלות לכל מסגרת, שעשויים להיות מוגברים יותר דווקא בספטמבר כשהן תהיינה לקראת שנה וחצי. דווקא במאי צפוי פחות קושי. בתקופה הזו הן בוודאי יהיו זקוקות לכם יותר אחה"צ ואולי יותר תלותיות. במידה ואתם זמינים עבורן יותר, והצוות בגן החדש יהיה רגיש אליהן - לא צפויה השפעה ארוכת טווח לשינויים.
בהצלחה,
שירי

אכן לקחנו את השיקול הזה בחשבון, רק שלא תמיד יש את הפתרון האולטימטיבי... רציתי לשמוע דעה מקצועית לגבי המעבר הכפול, והאם יש סיכוי שזה ממש יכול לפגוע בהן ויכול לגרום לשינוי התנהגותי לטווח הארוך.
אנחנו נהיה זמינים עבורן יותר מתמיד בתקווה שהן יעברו זאת בקלות האפשרית.

תודה רבה

מיטל שלום,
אין שום סיבה שילדה בת כמעט שנתיים לא תישן לילה שלם, כשהיא בריאה.
לצערי, חלק מהסיבות שדפוס חוסר השינה הרציף קיים, הוצג כבר בשאלתך - יצרתם מנהג בו בתכם מגיעה למיטתכם בלילה, מעירה אתכם, יש ביניכם אינטראקציה (ליטופים, אולי דיבורים בנוסף) ורק אז היא הולכת לישון. בסדר דברים שכזה, ברור שלא יהיה סדר ושאין לה סיבה לנסות להתמודד לבד עם ההתעוררות. כל התעוררות קלה הופכת ל"אירוע".
הפתרון לכך הוא לחלוטין התנהגותי - הסבירו לבתכם כי מעתה אין לקום אליכם למיטה במהלך הלילה, וכל אחד ישן במיטתו. כשהיא מגיעה אליכם, החזירו אותה מיד למיטה באמירת משפט אחד קצר - "עכשיו לילה, חוזרים לישון במיטה" (או בנוסח דומה), והשכיבו אותה במיטה ללא עיסוק מוגזם. בבוקר רצוי לשבח אותה על כך שישנה ברציפות ולא הפריעה לשנת ההורים. תוכלו להשתמש גם בלוח ובפרסים. העובדה שהיא יודעת להירדם היטב היא מצוינת, ותוכלו להזכיר גם לה זאת, שהיא יודעת להירדם ושהיא גדולה.
במקביל, כדאי לחשוב מה בתכם מחפשת מכם בלילה - האם אחד מכם פחות נמצא במהלך אחהצ והערב וזו הזדמנות לפגוש אתכם, האם לכם קשה להיפרד ממנה בלילה וכדומה.
שירי

שלום לי,
אין תשובות מתכון למה עושים. תלוי כמובן ממה נובעת הבעיה. את לא ציינת שום פרטים כמעט, ולכן קשה לכוון בצורה מדוייקת, אני יכולה רק להעלות השערה. השערה אחת אפשרית היא שהילד בן ה-6 מקנא באחיו הקטן, שמקבל סוג אחר של תשומת לב שהוא בגילו כבר לא מקבל, אבל לעומת זאת בגלל שהוא הגדול, באים אליו בכל מיני דרישות.
אם יש משהו בשערה הזו, כדאי לשבת ולשוחח איתו על מה שהוא אולי מרגיש, לבדוק את זה איתו, ולאפשר לו זמן עם ההורים ללא אחיו, זמן שב והוא מקבל תשומת לב נעימה וכייפית רק אליו, אולי גם בא לו לפעמים להתפנק וכו'. כדאי לעשות את זה באופן קבוע, ולתת לו תחושת ביטחון שהזמן שלו תמיד יגיע והוא לא חייב להתחרות על כך עם אחיו.

הי לי,

האם יכול להיות שהגדול מגיב להצקות של הקטן ואת לא רואה את זה?
מניסיוני האישי, לעיתים קרובות האחים הקטנים מתוחכמים יותר ממה שאנחנו מניחים,
והם מפסיקים להציק כשאנחנו ההורים בסביבה.
זה מוביל לכך שאנחנו כועסים על הגדולים שלא בצדק.
בנוסף, כדאי לזכור שגם הבכור הוא עדיין ילד קטן שדורש תשומת לב רבה.
כדאי לשוחח עם הגדול ולשמוע ממנו איך הוא רואה את הדברים (או פשוט להסתכל מדי פעם
מהצד כשהם לא רואים).

שיהיה בהצלחה,
מיכל

שלום אלי,
אתה מציין בסוף דבריך שאתם משפחה נורמטיבית ללא חוסר של חום ואהבה. אני מבינה שהאמירה הזו מציינת חשש שהתשובה שתינתן תצביע על כך שאתם הורים לא טובים או שיש בעיה במשפחה ובגללה הילד סובל.
חשוב לי לציין שאין לי ספק שכל האנשים שפונים לעזרה בנוגע לילדיהם הם הורים אוהבים מאוד, זה לא אומר שלא קורה לפעמים שיש בבית דינמיקה שלא שמים אליה לב ומשפיעה על הילד. זה קורה אצל כולנו, גם במשפחות של הפסיכולוגים בעצמם:-)
עכשיו בנוגע לפחדים, אתם יכולים לפנות לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה העוסקת בפחדי ילדים וראות אם יש שם משהו שיכול לעזור לכם.
אם אתם לא מצליחים בכל זאת, כדי לכם לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים, משום שבדרך כלל נהוג לא לטפל בילד כל כך קטן אלא לנסות לעזור לו דרך הוריו. קיימת גם אפשרות לטיפול דיאדי, זה טיפול שמשלב הורה וילד ביחד בחדר, ונהוג להשתמש בו יותר בגיל הרך. אם אתם מעוניינים אתם יכולים לפנות למכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם באיזור מגוריכם או לחפש המלצה למטפל פרטי ממכרים או מהגננת בגן.
בהצלחה.

שלום קרן
לא נראה לי נכון להשאירה שנה נוספת עם ילדים קטנים ממנה. הפער בשנה הבאה רק יגדל. העובדה שהיא מעמדיפה לשחק עם בנות גילה מעידה על התפתחות תקינה וצורך חברתי בריא. חשוב לספק לה אפשרות לבחור את חברותיה מתוך מבחר של בנות בגילה. בשנה הקרובה הנושא החברתי יהפוך משמעותי בהרבה מכפי שהיה עד כה. גם מבחינה קוגנטיבית חשוב שתחשף לגירויים המתאימים לה ולא לקטנים ממנה. ניתן לשקול מעבר לגן פרטי הכולל בעיקר ילדים בגילה או לגן עירייה. יש גני עירייה טובים מאד. תלוי הרבה בגננת. ביטחון עצמי נבנה מתוך התנסויות. תאמיני בה ותני לה לפרוח במקום המתאים לגילה

בהצלחה

שלום יעל
להכניס ילד ראשון לגן זה לא פשוט. אני זוכרת את עצמי מחוץ לדלת מחכה שהבכי יפסיק ובוכה יחד איתו. יחד עם זאת חשוב שתביני שהוא זקוק לתקופת הסתגלות והיא לא אמורה להיות קלה. אם הכל פועל נכון אז אחרי מקסימוםי שבועיים- שלושה צפויה שגרה רגועה והוא אמור לחזור לעצמו. חשוב שתביני שהקושי שלו תלוי בקושי שלך. ככל שתהיי לחוצה יותר כך יהיה לו יותר קשה. ככל שתישארי יותר בגן כך הוא יהיה מבולבל יותר ויבכה יותר. כל עוד הוא יודע שתבואי לקחת אותו אם יבכה, הוא יבכה. מרב שאת מנסה להיענות לצרכיו את פוגעת בו.
תשחררי. תסמכי עליו ועל הצוות. הוא אמור לבכות קצת. עובדה שבימים הראשונים אחרי שהלכת הוא נרגע. תעסיקי עצמך בדברים אחרים.
זיכרי. את אמא טובה. גם אם הוא קצת בוכה ולא בא לו להיפרד. בסופו של דבר בגן ילמד דברים חדשים, ישחק עם חברים וכו'. וגם את תוכלי לחזור לעבוד ולהתפתח כאשה. זה חשוב.

קחי בקלות...

ליאת

שלום ליאת,
את מעלה מספר שאלות, ואכן אתם כהורים מתמודדים עם קשיים רבים וזה דבר לא פשוט להכלה.
לגבי נושא הקלינאית, נראה לי שזה לא הפורום הנכון, וכמו כן לא ציינת כמה זמן אתם כבר מטופלים. אני ממליצה לך לפנות לפורום הפרעות דיבור באתר זה עם השאלה הזו ולציין את הנתונים אודות הניתוחים באוזניים ומשך הטיפול אצל הקלינאית.
לגבי בעיות השינה - את לא אמורה להירדם לידה אלא לשבת לידה עד שהיא נרדמת. ייתכן שיש לה פחדים בלילה אותם היא מתקשה לבטא בגלל הקושי השפתי שלה. כדי להעשיר ולהגביר את השימוש שלה בשפה חשוב למלל עבורה את התחושות שאולי היא חשה, גם אם היא לא מסוגלת לחזור על המילים, ייתכן שהיא יכולה להבין אותם. לכן חשוב שתתייחסו לאפשרות שאולי יש לה פחדים בלילה, במסגרת טקס ההרדמה תקריאו לה סיפורי ילדים שקשורים להתמודדות עם פחדי לילה, ותציעו לה פתרונות (כמו לישון עם בובת אריה למשל או רעיון אחר שלקוח מספר שקראתם ביחד). כמו כן את יכולה להסתכל בעמודת "שאלות נפצות" בתשובה בנוגע לפחדים ולראות אם יש משהו שאתם יכולים לאמץ. לא התייחסת בתאור שלך למידת ההבנה של הילדה אלא רק למידת הדיבור שלה, אם היא מבינה יותר ממה שהיא מדברת, אני מקווה שהרעיונות שהצעתי יהיו שימושיים עבורה.
לגבי נושא הגמילה לא הבנתי אם יש שם שאלה ,אם כן עכדני אותי ואנסה לעזור.
אני לא חושבת שהילדה זקוקה כרגע לטיפול לפי התאור שנתתם, אבל ייתכן שאתם זקוקים לתמיכת והדרכת הורים מדי פעם כדי להתמודד יותר טוב עם העומס שהקשיים ההתפתחותיים שלה יוצרים.

שלום מיטל,
יכול להיות שכדאי לך לקחת יותר ניהול ויוזמה בארוחה מעבר להכנה שלה, גם בהפעלה שלהם ובמשיכת תשומת הלב שלהם. למשל למנות אותם כ"תורנים" של הגשה ופינוי, לעורר נושאים לשיחה, לפנות אליהם, לדבר איתם, לעורר משחקים ותחרויות קטנות תוך כדי (בואו נראה מי אוכל יותר גבינה, מי שמסיים את הסלט מקבל מעדן חלב) ולתת הרגשה שאת מאוד איתם, מעורבת איתם, משוחחת איתם ומשחקת איתם תוך כדי, ולא רק מגישה ומצפה שהם ישבו בשקט ויאכלו, זה משעמם אותם והם גם מרגישים לבד בסיטואציה ולכן מבדרים אחד את השני. אם האבא נוכח בשעות האלה כדאי כמובן להיעזר בו בכך.

שלום רון
הגניבות והשקרים שאתה מתאר אינם קשורים למחסור טכני או למוסר לקוי. גניבות בגיל זה מעידים הרבה פעמים על סוג של מצוקה רגשית וכך גם שקרים. נראה כי בחוויה שלו הוא מרגיש צורך לרצות או לקבל יותר תשומת לב. לפעמים החוויה של הילדים לא קשורה ישירות להתנהלות ההורים ולכן לא צריך לחוש אשמה אך חשוב להבין מה קורה בעולמו הרגשי ולראות כיצד אפשר לתת לזה מענה.
כדאי לפנות לפסיכולוגית בית הספר או לאיש מקצוע אחר. נראה לי כי במקרה זה הפתרון הוא סביב התחום הרגשי ולא דרך הטפות ואיומים. כמובן שחשוב לגנות שקרים וגניבות ולהעביר מסר שהדבר אסור אך במקביל נסו לברר לעומק את הגורם הרגשי ולטפל בו.

בהצלחה

ליאת ג

שלום ליהי,
כן ניתן. קודם כל תנסו לבדוק בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה על פחדים אצל ילדים האם יש דברים שאתם יכולים לנסות בבית. אם זה לא עוזר אפשר לפנות להדרכת הורים עבורכם בנושא כדי שהמטפל ינחה אתכם איך לטפל בחרדות של הילדה בבית.