פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מרגלית,
לא ציינת מה כן עשית בנושא מלבד רכישת מיטה עבורו, שזה צעד מאוד חשוב. קודם כל צריך לדבר איתו על כך, להגיד לו שאת מבינה שהוא עושה לעצמו נעים בפין, וזה בסדר גמור, אך זה דבר שעושים בפרטיות ולא ליד אנשים.
כמו כן, בנוסף לכך שהפרדת את המיטה שלו, חשוב שלא תסתובבי לידו עירומה, אם נהגת לעשות כך עד היום כי אולי חשבת שבוא לא מבין, וכן להקפיד בבית על סגירת הדלת מקלחת ובשירותים בעת השימוש בהם.
תני לזה קצת זמן, ואם זה לא עוזר פני להדרכת הורים מסודרת.

שלום טלי,
אני לא חושבת שזה עניין של מי לא בסדר, אלא ששתיכן נורא סובלות ואתן זקוקות לעזרה.
יש אפשרות לשלב עזרה לשתיכן או בטיפול דיאדי שבו אתן משתתפות ביחד או בטיפול עבור עם הדרכת הורים עבורכם ההורים, או טיפול משפחתי לכל המשפחה.
אתם צריכים להחליט אם אתם רוצים לפנות באופן פרטי או לא. אם אתם מעוניינים באופן פרטי, אתם צריכים לחפש באיזור מגוריכם פסיכולוג או פסיכותרפיסט שעובד עם ילדים, ללכת אליו לפגישת הכרות ולקבל המלצה ממנו לאיזה סוג טיפול כדאי להמישך. המלה על פסיכולוג או פסיכותרפיסט באיזור מגוריכם ניתן לקבל או ממכרים בסביבה או מהגננת של הילדה או פסיכולוגית של הגן אם יש.
אם אתם מעוניינים לפנות למרפאה ציבורית, אתם יכולים הלתעניין אצל רופא המשפחה או שוב אצל הגננת וא פסיכולוגית הגן, איזה מרפאות של שמרד הבריאות או של קופת החולים שלכם יש בסביבה.
אפשרות נוספת היא טיפול מסובסד על ידי מטפלים שעובדים עם קופת החולים שלכם, את זה ניתן לברר באתר האינטרנט של של קופת החולים שלכם.
בהצלחה.

שלום שלי,
הגיל שבו הילד שלך מתעניין בנושא המוות הוא גיל סביר בהחלט, וגם התשובות שענית לו הן סבירות, לא נראה לי שיש צורך להעלות זאת שוב מיוזמתך.

סמדר שלום,

תודה על התגובה,
מה הן התשובות המדוייקות יותר שכדאי לענות אם הנושא יעלה שוב מצדו?

שלום שלי,
למה את חושבת שיש תשובות מדוייקות יותר? אני לא מכירה תשובות מדוייקות יותר. מה שענית לו זה בסדר גמור.

שלום מיכל,
נראה לי שכדאי לכולם לזכור שמדובר בתינוקת, ולכן כדאי להסביר לאחים שאין סיבה להיעלב ממנה, היא לא כל מבינה את המשמעות של ההתנהגות שלה עבור האחר, וקשה לה לדמיין שנפגעים ממנה. ייתכן שההתנהגות שלה מושפעת מהמעבר שהיא חווה עם הכניסה לגן. ייתכן שהיא השתלבה יפה אך זה לא אומר שהיא לא חווה קושי סביב העובדה שהיא מגלה שהיא לא היחידה ויש עוד ילדים בגילה במסגרת. זה קשה לה והיא כועסת ומקנאה על כך שהיא לא יחידה בעולם, כעס שיוצא כרגע על דמויות נוספות בבית.
אין טעם לכעוס על כך ולהיעלב, זה לא גיל שאפשר לדרוש ממנה הבנה של ההתנהגות הנדרשת. חכו חצי שנה לפחות.

שלום רבקה,
לא הבנתי אם הילד בגן מדוע יש לו מורה? האם זו מסגרת חרדית? בכל אופן נראה לי שהילד שלך לא מסתדר עם נוקשות. כדאי קודם כל להחליט על מה מקפידים איתו, לעשות סדרי עדיפויות ובשאר הנושאים לתת לו יותר חופש. אם הוא אוהב לשחק במים אז אפשר להגדיר לו זמן ומקום לכך ואפילו לשחק איתו, לשים את הפקק בכיור ובאמבטיה, למלא מים, לשים בפנים בובות גומי, ולשחק יחד איתו, להשפריץ וליהנות, אפילו שהמקלחת מתלכלכת, ואחר כך לנקות. ילד צריך שישחקו איתו ויאפשרו לו ולא רק יאסרו עליו. ילד שאוהב לרוץ ולשחק צריך למצוא לו פעילויות שמתאימות לו ומשלבות עבודה עם הגוף. הוא בסך הכל ילד בן 4, תנסו קצת להרפות. עם זאת בדברים שהם קריטיים - כמו שעות שינה, או אלימות כלפי ילדים אם יש כזו וענייני בטיחות - כאן צריך כמובן להקפיד.
אם ההנחיות שלי לא מסתדרות לך או שזה לא עוזר אני ממליצה לפנות להדרכת הורים מסודרת, לפני שהמצב יחמיר ויהיה יותר קשה לתקן אותו.

שלום יעל,
מה זה נקרא שלהתעלם לא ממש עוזר? כמה זמן ניסית? חצי שעה? יומיים?
זה לוקח זמן וצריך עיקביות וסבלנות. צריך לשאת את הצעקות שלה הרבה זמן, היא אמורה להתעייף לפניכם. תאמיני לצרוח זה לא פחות מעייף מלשמוע צרחות.אם תעשה את זה הרבה זמן וזה לא יעזור לה, לא יהיה לה טעם להמשיך לעשות את זה.
במקביל כדאי לתת חיזוק להתנהגויות שהן כן מתאימות, כך שהיא תלמד - מתי שהיא מתנהגת נכון יש יחס ומתי שלא אין. אם תתמידי בזה מספיק זמן היא תתאים את עצמה.

שלום סמאר,
דווקא אם הבן שלך מתקשר היטב עם בני גילו זה אמור פחות להדאיג אותך, הוא יוצר קשר עם אנשים. מותר לו להיות ביישן כל עוד זה לא מפריע לתפקוד שלו. אם זה יימשך עוד הרבה ויפריע לו להשיג דברים תנסו לטפל בכך אצל איש מקצוע.

ביתי בת שנתיים ילדה פעילה מאוד ומקסימה ככל שהיא גדלה היא התחילה מה שנקרה ל"סובב אותנו על האצבע" היא בודקת את הגבולות שלנו .ואני לא יודעת איך צריך להתנהג בשביל שזה יחלוף לה. לדוגמא כשהיא לא מקבלת משהו היא ישר מתבכיינת או נשכבת על הרצפה. כשהיא לא מתנהגת יפה היא מקבלת מכה ביד והיא צוחקת. אני מרגישה שהיא נותנת לי פקודות תביא לי וכו.
היא ילדה מקסימה יש לה הרבה שכל אבל אני רוצה שזה יעבור לה. מה אני אמורה לעשות להתעלם לא ממש עוזר היא מפגינה וממשיכה לשכב על הריצפה או שהיא צוחקת.
אשמח מאוד לשמוע את דעתך/הצעתך בעינין ומה עלי לעשות
תודה

שלום מאיה,
חשוב להגיד לילדה שמה שהיה לך בבטן זה עוד לא תינוק, אלא עובר, ולא כל העוברים מתפתחים להיות תינוקות. לכן מההריון הזה לא יהיה לכם תינוק.
אם יש לכם תכנית לנסות שוב אפשר להגיד לה שתנסו שוב להביא תינוק ואתם מקווים שעד פסח הבא כבר יהיה תינוק חדש.

שלום דניאלה,
לעמית עדיין קשה להתרגל לשינויים שאתם מנהיגים, וייקח זמן עד שיהיה שינוי. מה שבולט לי בסיטואציה שתארת, שאתם מגיבים נוראה מהר ואולי אף קצת בזעזוע לפרובוקציות שלה. אני לא בטוחה שכל כך דחוף לכעוס על כך שהיא ירקה לצלחת של אחיה. לא שזה בסדר, אבל היא זקוקה ליותר קור רוח. כשאתם מזדעזעים מכל דבר שהיא עושה, וצועקים זה מתפרש גם כסוג של חולשה ולא של חוזק.
אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שכך היא מקבלת תשומת לב, אז לא כל כך מהר חייבים לתת לה אותה. כשהיא צורחת נורא, אז קשה להתעלם מזה ואז זה לא יעזור אם אני אגיד לכם להתעלם כי אי אפשר לעמוד בזה, אבל כשהיא עושה מעשי קונדס, צריך להישאר קצת יותר רגועים ולא להפוך אותה למרכז העניינים וכל הבילוי נשכח.
הייתי מנקה את הצלחת של איתמר ומעבירה נושא - כלומר מחפשת איך למצוא לעמית מקום בדרך אחרת - לתת לה תפקיד, לשלוח אותה לשלם, להביא שתיה, וכו'.
אני מניחה שהיא ירקה כי היא הרגישה אבודה ולא מוחזקת, ולא ידעה איך לקחת מקום. במקום לתת לה מקום דרך היריקה שלה, מהיריקה עצמה הייתי מתעלמת ומנסה לייצר לה מקום דרך משהו יותר חיובי, או דרך לתת לה תפקיד כמו שהצעתי קודם או להגיד לה:" נראה לי עמיתי שאת קצת משתעממת לנו פה, אולי תספרי לנו קצת מה עשית היום בגן?" וזהו, בלי לעשות יותר מדי עניין. היריקה הי אקריאה לעזרה, לכן מעצם הקריאה לעזרה לא הייתי מתעלמת אב לא הייתי עושה ממנה כוכבת הערב בגלל שהיא ירקה.
היא מנסה לקבל מקום ואז נהיית דינמיקה של מי מנצח את מי במקום מי אוהב את מי ואיך עושים לעמית מקום. אין טעם להכניע אותה, ויריקה לתוך צלחת של אחיה, עם כל הגועל שבדבר זה לא בדיוק פשע שמקביל לרצח עם:-)
הילדים שלך בודקים את החוזק שלך, וכשהם מרגישים חוסר אונים או איבוד עשתונות מצידך הם משתוללים עוד יותר. להיות חזקה עם הילדים זה לא בהכרח ללמד אותם שפויה לירוק, את זה הם כבר יודעים, אלא להישאר בשליטה, רגועה, עם רעיונות יצירתיים איך להמשיך את הערב בלי לצאת יותר צודקת או מנצחת מהם.
מקווה שאני מובנת....
סמדר.

שוב שלום,
בנוסף אני מציעה, אחרי שכבר באים הבייתה ונרגעים, לתפוס כמה דקות עם עמית ולהגיד לה: "היום כשהיינו בקניון, נראה לי שהרגשת אבודה, ושיעמם לך, ואז ירקת בצלחת של איתמר. אני מציעה שאם קורה לך שאת מרגישה שאת צריכה אותי באותו רגע או רוצה התייחסות ממני - פשוט תבקשי, לא צריך בשביל זה לירוק. גם אם אני לא אהיה פנויה באותו רגע, אני אזכור את הבקשה שלך ואתייחס אלייך אחרי כמה דקות" (בזה צריך גם לעמוד כמובן:-).
כמו שאת צריכה כלים, גם עמית צריכה כלים כדי להבין את עצמה ולדעת איך להתנהג אחרת כשהיא במצוקה כלשהי. אם רק תאסרי עליה את הכלים שיש לה (לירוק ולצעוק) ולא תתני לה כלים חלופיים (להבין מה קרה לה ולבקש את מה שהיא צריכה) כל העונשים והכעסים בעולם לא ישנו את ההתנהגות, כי אין לה כלי אחר.

עם זאת, צריך לדעת גבולות.
כשאני קונה אוכל לאחד הילדים והוא באמצע האוכל ואני צריכה לזרוק את הכל לפח כיוון שאחותו ירקה לו בצלחת והוא מן הסתם לא יסכים לאכול מזה יותר, לא נראה לי שאפשר לעבור על כך לסדר היום.
ומה עושים כשהיא נעצרת באמצע הרחוב ולא מוכנה לבוא איתי כיוון שאחותה הזמינה היום חברה והיא לא? אני לא יכולה להשאיר אותה באמצע הרחוב, אח שלה בורח לכיוון השני, מה עושים?
אני מקבלת את נושא "החזקת המחשבות וסדר היום ופועלת לפיו היטב, אבל יש גבולות שהם בל יעברו, לא לעשות עניין מיריקה? מזה שצריך לקנות אוכל חדש סתם בגלל קפריזה של ילדה? נראה לי מוגזם.

בכל מקרה המון תודה,
דניאל

כמובן שהיא מקבלת אמצעים אחרים לתקשורת, היא הרי מקבלת חיזוק מיובי מידיי ותשבוחות על כל תקשורת חיובית שהיא יוצרת, על כל מגע חיובי בינה לבין האחים שלה או בינה לביננו.
היא מקבלת הסבר על מה החיזוק החיובי גם, חיבוקים, נשיקות אהבה בלי גבול, הפתעות קטנות ואין סוף הסברים וחיזוקים על כל התנהגות חיובית, לכן התמיהה על ההתפרצויות השליליות האלו.

היי דניאלה,
אני חושבת שנדמה לך שאת שמה גבולות כשאת כועסת עליה על כך שירקה לצלחת של אחיה, אבל בפועל זה לא מצליח. היא גם לא עושה את זה בגלל שהיא לא יודעת שזה אסור. לכן מה יוצא לך מזה שאת עושה מזה סיפור?
יש גם בלבול בציבור בין חיזוק חיובי וחיזוק שלילי.
חיזוק חיובי זה לא אומר שאנחנו עושים לילד משהו חיובי. חיזוק חיובי הוא כל התייחסות להתנהגות פרובוקטיבית שגורמת להגברת ההתנהגות. המילה חיובי מתייחסת לזה שזה מחזק את ההתנהגות לא אם זה נעים או לא. זו יכולה להיות גם התייחסות שלילית. עצם העובדה שהילד קיבל התייחסות כלשהי הגבירה את ההתנהגות שלו.
תסכתכלי על מה שקרה לכם אתמול בערב ותביני שאת נתת חיזוק חיובי, כי ההתנהגות הלכה והתגברה, למרות שנדמה לך ששמת גבולות ונתת חיזוק שלילי.
החיזוק השלילי היחיד שיש הוא התעלמות.
מה שאני הצעתי הוא התעלמות מההתנהגות אבל התייחסות לרגשות שעמדו מאחוריה. את יכולה בהחלט להחליט שזה לא מתאים לך ולהתעלם בכלל, אם את מסוגלת. את צריכה להגיד לילדה כשהיא מתנהגת כך את לא תתייחסי, ורק כשהיא מבקשת התייחסות כמו שצריך את תתייחסי.
לדעתי בקניון בחוץ, יהיה לך קשה לעמוד בזה כי הילדה שלך צריכה החזקה ולהשאיר אותה בהתעלמות גורפת יגרום לה גם להתייאש ולהתפרק.
לכן במקרה שלכם, לדעתי הפשרה הכי טובה, היא לא להיכנס למעגל של מאבק כוח וכעסים, ולהעביר את התקשורת תוך כדי המשבר לתקשורת שמבינה מה קורה ונותנת מענה לצורך שעלה.
אם הילדה תלמד שמקומה מובטח בלי הפרובוקציות, היא לא תצטרך להשתמש בהן.

ומבטיחה להיות עקבית.
כשניפגש אדווח לך על התוצאות
ושוב המון תודה על המענה והסובלנות.

דניאלה

היי דניאלה,
תראי, את יכולה להגיד לה שלירוק לצלחת של אחיה זה לא יפה, אם את אומרת את זה בקור רוח. הדרמה והכעסים גורמים לה לחשוב שהיא מנהלת אותך ואת מאבדת את שיווי המשקל ונראית אשז בעיניה חלשה. כשנדמה לה שאמא חלשה ולא מציחה להתמודד היא נהיית חרדה, ואז היא משתוללת עוד יותר.
אם את מסוגלת להגיד את בקור רוח ואז להעביר את תשומת הלב לאפיק חיובי יותר את שוברת את מעגל הקסמים שנכנסתם אליו לש מאבקי כוח, עלבון ודרמה.
זה אולי לא יעבוד מייד, אבל לאט לאט היא תבין שמשהו התשנה, וזה יתרום לתשתית של מניעה להיוותרות הדרמות האלה בהמשך.

כמובן שהיא מקבלת אמצעים אחרים לתקשורת, היא הרי מקבלת חיזוק מיובי מידיי ותשבוחות על כל תקשורת חיובית שהיא יוצרת, על כל מגע חיובי בינה לבין האחים שלה או בינה לביננו.
היא מקבלת הסבר על מה החיזוק החיובי גם, חיבוקים, נשיקות אהבה בלי גבול, הפתעות קטנות ואין סוף הסברים וחיזוקים על כל התנהגות חיובית, לכן התמיהה על ההתפרצויות השליליות האלו.

כמובן שהיא מקבלת אמצעים אחרים לתקשורת, היא הרי מקבלת חיזוק מיובי מידיי ותשבוחות על כל תקשורת חיובית שהיא יוצרת, על כל מגע חיובי בינה לבין האחים שלה או בינה לביננו.
היא מקבלת הסבר על מה החיזוק החיובי גם, חיבוקים, נשיקות אהבה בלי גבול, הפתעות קטנות ואין סוף הסברים וחיזוקים על כל התנהגות חיובית, לכן התמיהה על ההתפרצויות השליליות האלו.

שלום מורן,
אני לא יודעת את גילאי שאר הילדים במסיבה, אולי כולם בגילה ומתנהגים בשקט, אבל אין שום דבר יוצא דופן בתנהגות של ביתכם יחסית לגילה. קשה לי להאמין שתינוקות בני שנה וחודשיים אמורים להבין את משמעות יום הזיכרון ולשבת בשקט בחיק הוריהם בטקס שהם לא מבינים בכלל.
הבת שלכם בסדר גמור, אל תילחצו, ותשמחו על שמחת החיים שלה, ואל תדרשו ממנה דברים כאלה בגיל הזה. זה מה שלא נורמלי.

תענו לי בבקשה, דחוף מאוד, בנוסף הילד מתאפק שעות עד שלבסוף עשה על עצמו את צרכיו.

שלום טל,
הדרך היחידה לגרום לו לחזור למסלול לימודי, למרבה הפרדוקס והתסכול היא להניח לעניין ולהפסיק להפו אותו לנושא מרכזי. ככל שאת רוצה יותר שהוא ילמד כך הוא מרפה מהרצון הזה, וככל את תרפי מהרצון יש סיכוי שהוא יתחיל להרגיש שאיכפת לו.
ייתכן גם שהוא חווה כשלונות וחוסר ביטחון והוא לא רוצה לגשת לעניין הזה יותר.
יכול להיות שמורים פרטיים לא עוזרים גם כיוון שיש לו קושי להתרכז או לקויות למידה נוספות ושיעורים ממורים פרטיים בשיטות הרגילות רק נותנים לו הרגשה שהוא טיפש ולא מבין.
כדאי לדבר איתו ולשאול אותו למה הוא לא רוצה ללמוד, האם לא נעים לו, הוא לא מצליח להתרכז, חושש מכישלון, ולחשוב יחד איתו מה עוד ניתן לנסות ואיך לעזור לו, להגיד לו שזו לא בושה, וגם אם לא יצליח בלימודים תמשיכו לאהוב אותו,
אם הוא סובל מלקויות למידה יש לאבחן זאת ולתת לו שיעורים עם הוראה מתקנת ולא עם מורים רגילים.
כמו כן יש לשים לב במה הוא כן חזק בלימודים, כדי להבין מזה מאיפה נובעים הקשיים ולחזק לו את הביטחון במה שהוא כן טוב.

תודה על התשובה המהירה ומה לגבי קבלת סיטרה על הפנים שלי... אם היא מקבלת סירוב היא ישר נותנת סטירה... אין ניתן לטפל בזה
תודה

שלום לך,
בילדה שלך, כמו בכל אחד מאיתנו, יש חלקים שליליים וחלקים חיוביים, חלקים אוהבים וחלקים שונאים, והיא צריכה שיכירו בכולם. יכול להיות שהיא מרגישה שאת משדרת משהו שלפיו כל הזמן חשוב לראות רק את הטוב, ולהתנהג יפה, ואז היא לא יכולה לקבל את החלקים האלה של עצמה ומשליכה אותם על דמותה במראה.
במקום לענות לה שזה לא יפה לדבר כך, תנסי לענות שלפעמים מרגישים כך, לפעמים היא אוהבת את אבא וכועסת על אמא, ולפעמים היא כועסת על אבא ואוהבת את אמא, וזה בסדר...אין שום דבר לא יפה בזה.
גם את לפעמים כועסת ואחר כך סולחת ואת אוהבת אותה בכל מצב.

שלום לך,
אם היא נותנת לך סטירה, את צריכה להחזיק את היד שלה ולהגיד שאת לא מרשה, ואם היא רוצה היא יכולה הגיד שהיא כעוסת עלייך במילים, אבל להרביץ אסור.
צריך להגיד את זה בטון תקיף וברור.

שלום רב,
יש לי ילד בן 3 וחודשיים שאהב מאוד ללכת לגן. לאחר חופשת חג הפסח שבילינו יחד הוא מסרב ללכת לגן , ובוכה בכי שקורע לי את הלב , הוא גם לא מוכן יותר לישון את שנת הצהריים בגן .
הגננת אמרה לי שהוא במשך כל היום בוכה לסירוגין שהוריו יגיעו כבר לקחת אותו וכמובן שהוא איננו ישן צהריים בגן .
ילדי הוא ילד דיי בוגר לגילו - כששאלתי מדוע אינו רוצה ללכת לגן - אמר כי כבר לא כייף לו בגן והוא רוצה להישאר בבית.
עברו כבר שבועיים מחופשת הפסח וכל בוקר הופך להיות קשה יותר וסיוטי יותר ....
אודה לעזרה באיך להתמודד עם כך , ומה עליי לעשות ?