פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן שנה ועשרה חודשים ולו אחת גדולה בת 3. לאחרונה הוא רוצה ללבוש חצאית, נועל את נעלי הבובה של אחותו ואוהב לשחק בבובות. על מה מעידה התנהגות מסוג זו ומה עלי לעשות?
אשמח אם תענו לי לשאלתי

שלום,
בני בן שנה ו9 חודשים כאשר מאז שנולד הוא עושה לנו בעיות בשינה . כיום הוא כבר ישן לילה שלם מ20:30 אבל מתעורר קבוע ברבע ל4 או 5 בבוקר ולא משנה איזו שעה הוא הולך לישון, הבעיה שלנו ממנה אנו מיואשים שהוא קם מוקדם אך גם כל היום רוצה שנעסיק אותו, שנשחק איתו , אם אני למשל הולכת למס' דקות למחשב הוא בא, אפילו לשירותים הוא לא נותן לנו ללכת לבד.
דבר נוסף שהייתי רוצה לשאול , הוא לגבי גבולות של הילד, הוא בזמן האחרון לא מקשיב לנו בכלל, הוא מרביץ לנו אם אני אוסרת עליו משהו, הוא זורק אוכל על הרצפה בכוונה ולא מוכן להרים, אם אני לא מרימה אותו הוא משתטח על הרצפה וגם אם אני אומרת לו שאני הולכת ובאמת זזה קצת לא אכפת לו והוא נשאר שם עד שאני אבוא אליו וארים אותו. מה אני יכולה לעשות כדי שהוא יתחיל להקשיב לי קצת, אני לא מצפה שהוא יעשה כל מה שאני אומרת לו, אבל הוא מהבוקר קם ובוכה כל היום אם לא עושים מה שהוא רוצה עד הלילה ואני ובעלי כבר מיואשים אין לנו חיים, אנחנו כל היום עייפים ומותשים.

תודה וסליחה על האורך..
מאיה

שלום

בני בן ה-7 סובל מפחדים. יש תקופות שהתופעה מתעצמת ויש שהיא נרגעת וכמעט נשכחת. הפחד הוא ממסיכות (חג פורים הוא לא יום חג בעבור בני) ללכת לשירותים עם ליווי, כשיש אצלו חבר הוא כן מצליח לגשת לבד (מתבייש), גם כשיש אור הוא לפעמים משתכנע ללכת לבד. אנחנו משתדלים להרגיע ולהסביר שזה דבר טבעי ושצריך לנסות להתבגר על פחד, הוא מסביר לנו שהוא פוחד ממפלצות למרות שהוא יודע שהן לא קיימות באמת...אם קורה והוא רואה דמות שמפחידה אותו באיזה סרט (גם בסרטי ילדים זה קורה) זה מלווה אותו עד שהוא שוכח מהדמות והפחד נחלש.
אשמח לשמוע דעתכם...ועצתכם

שלום
ביתי בת הכמעט 12 ביקשה כסף ליציאת כיתה וביקשה כסף אמרתי לה להשתמש ב100 ש"ח
שיש לה מדמי הכיס ולהחזיר עודף .היא ביקשה תוספת של 20 ש"ח אמרתי שזו הגזמה ואני מצפה
שתבזבז לא יותר מ80 ש"ח.אחרי שיצאה גיליתי כי לקחה 50 ש"ח מארנקי.חשוב לי לציין כי חשדתי פעם אחת שהיא לקחה אך היות ולא הייתי בטוחה התעלמתי.חשוב לציין שמדובר בילדה שלא חסר לה דבר מבחינה חומרית.מתלבטת מאוד האם לומר לה שאנו יודעים וכיצד להתמודד ???
מקווה לתשובה בהקדם ...

שלום רב!
ביתי בת ה 4 החלה לשקר לי.
הדבר מטריד ביותר. אני לא נוהגת לשקר לה או ל"בלף" אותה בשום צורה וההסברים שלי תמיד ישירים ולא מתחכמים וכך אני גם מחנכת.

בתחילה חשבתי שזה הקושי להבדיל בין מציאות לדמיון אך השקרים קשורים באופן של התחמקות מתגובה שלי/עונש או סתם לתשומת לב, ובד"כ גם יזומים.

. לדג' : מספרת לי באופן יזום!!! שהסייעת בגן ציירה לה על היד (בעוד שהיא עשתה זאת) וממתינה לתגובתי...אני מנסה לשקף לה: אני חושבת שהתכוונת שדמיינת בכאילו שהיא עשתה ואת עשית את זה....

או "סידרתי את החדר" בעוד שהחדר לא מסודר. או "לא אספתי מסטיק מהריצפה והכנסתי לפה".
אני לא שואלת היא יוזמת את זה כתגובה למשהו שאפילו לא נאמר. או X הרביץ לי בגן.
אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא. מה עושים האם זה נורמלי?

הכי חשוב - איך מגיבים על מנת לא להשריש את ההתנהגות הזאת?
נואשת וחוששת משקרנות עתידית :(

שלום ,
ביתי בת קצת יותר משנתיים ולאחרונה שמנו לב שהיא יושבת על הריצפה ותנדנדת קדימה אחורה מתנשפת ומזיעה לפרק זמן של כמה דקות .
נראה כסוג של אוננות ככה לפחות אנו סבורים - האם נכון הדבר ?
יש לציין כי הילדה לא נוגעת בעצמה באותו פרק זמן פשוט יושבת עם אגרופים קמוצים חזק.

ביתי בת 5 מבקשת בלי סוף להזמין חברים מהגן.(לא אכפת לה אפילו שזה ילד שהיא לא מדברת איתו בכלל) ניסיתי אין ספור פעמים . ורוב הפעמים נענתי בשלילה או שההורה לא יכול או בבדרך כלל הילדים לא רוצים.היו 4 פעמים שהתקיים מפגש ללא המשכיות. הילדה חברותית מלאה ביטחון עצמי בגן הגננת אומרת שנהדרת מכל הבחינות.
ישנם ילדים שמשחקת איתם בגן . ובמפגש אחר הגן(יום הולדת או גן שעשועים) הם לא מתייחסים אליה . יש לציין שהיא תמיד יוזמת, מנסה . אפילו שהיא לא מכירה בכלל ניגשת ויוזמת אינטרקציה חיובית. כאשר לא רוצים לשחק איתה היא מתחילה לשאול את הילד בלי הפסקה : למה הוא לא רוצה לשחק איתה ומנסה כל דרך על מנת שיחק איתה (ולפעמים היא גם מצליחה )היא מתחננת לילד.התחנונים האלה קורעים את ליבי ומצד שני מרגיזים אותי . למה היא צריכה להתחנן שישחקו איתה , היא ילדה מדהימה מכל הבחינות אז למה בכל זאת כל פעם מחדש זה לא עובד.בנוסף הילדה מעונינת ביום הולדת (לא בגן) אני מעונינת לעשות לה אך חוששת שלא יבואו ילדים מספיק והיא תתאכזב כמו כל הפעמים שניסיתי להזמין חבר.(אני מזמינה גם משפחה אך ברצוני להביא ליצנית אך צריך בשביל זה ילדים בשכבת הגיל פחות או יותר שלה)

דניאל תינוק מדהים וחייכן בדרך כלל הוא רגוע מאוד ומעסיק את עצמו עם משחקים או עם אחיו התאום הוא מאוד סקרן וחכם לפני חודש הוא ואחיו נכנסו לגן עם ילדים גדולים יותר בגיל שנתיים מאז יש לו המון התקפי זעם דוגמא הוא מנסה להכניס את הצורות למקום הנכון ואם הוא לא מצליח הוא צורח מעצבים ובוכה ובועט בצעצוע אני לא מרגיעה אותו ישר ומחכה שהוא ירגע לבד אבל זה לא נפסק הוא לא מתייאש לבסוף אני מרימה אותו והוא מרביץ לי וצורח זה לגבי כל דבר כמעט אם הוא לא מקבל משהו או שהוא לוקח לאח שלו את המשחק והוא לא נותן לו אז הוא גם נהיה תוקפני אם אני אומרת לו שאסור לעשות משהו הוא מרביץ וצובט אותי מה עושים? אני מנסה לחבק ולהרגיע אותו אבל זה לא עוזר

תודה מורן

הילדה שלי בת 3 וחצי שנים ,יש לה אחות בת 11 חודשים
מאוד קשה לי איתה ,על כל דבר עושה מהומה ,למשל בבוקר שאני מלבישה אותה 10 פעמים עד שאני מנסה לשכנע אותה ,שאני מסרקת אותה בוכה לא מוצא חן בעיניה מה אני עושה,אותו דבר לגבי נעליים.שחוזרת מהגן שאני אומרת שאני רוצה לעשות מקלחת ,מתחילה לבכות מתחיל אותו סיפור עם הבגדים.שאני יוצאת איתה היא לא נהנית מדבר.יש לה קינאה מילדים אחרים ,למשל שאני אומרת שילדה זאת התנהגה טוב או לובשת טוב ,אז היא משתגעת או שמרביצה לה או שלא מסכימה לשחק איתה .בלילה מתעוררת לא ישנת רצופ .יש המון דברים אך אני לא יכולה לרשום הכל פשוט קשה לי איתה ,הרבה פעמים אני בוכה ממה שעושה בי .ניסיתי המון דברים ללא הצלחה.

איך מתמודדים בצורה נכונה עם אלימות של ילד בן 7?
בני בכיתה א' ומדי כמה זמן אני מדווחת מבית הספר על מכות או קללות שאמר לילדים אחרים. לשמחתי המורה שלו לא מוכנה לשום גילויי אלימות ובכל המקרים נערכה שיחה עם כל המעורבים יחד עם דרכי פתרון אחרים. דבר נוסף, המקרים פחתו מתחילת השנה.
ובכל זאת אני מאוד מוטרדת, הוא לא ממש מוכן לשתף אותי בפרטי האירועים, רק ש"הוא התחיל" כך שאני שומעת רק את הדיווח מהמחנכת ולא איך זה היה נראה מהצד שלו (ולא תמיד הוא מסכים לספר לה).
במקביל אנחנו מדברים בבית, בעיקר אחרי אירועים כאלו, על איך אפשר להתנהג אחרת או להגיב בצורה אחרת, איך מרגישים כשאלימים כלפינו (קרה גם שמישהו אחר "התחיל"). כמו שנראה לנו, בחלק מהמקרים התגובה שלו מאוד אימפולסיבית, ללא מחשבה. לדוגמא, משחק כדורגל עם חברים, בעטו אליו כדור מאוד חזק שהכאיב לו. הוא מאוד כעס/נעלב והתחיל לרדוף אחרי מי שבעט (עד שהחבר התחנן שיפסיק) וכשסיפר לי הוא "שכח" שחבר שלו ישר ביקש סליחה (וזה קורה לו מעט פעמים. כדי לחזק את הצד שלו מושמטים פרטים שלא משחקים לטובתו)
אשמח לדרכים להתמודדות מעבר לשיחות, שעוזרות למניעה, אבל אני לא בטוחה שהוא באמת מבין את ההשלכות של האלימות.
תודה!

בני בן שנה וחצי ולאחרונה החל להתעורר בלילה בבכי (שאינו מאפיין כאב). ההתעורות, לרוב , הינה חד פעמית אך ארוכה. הוא נעמד במיטה ומסרב ללכת לישון אם בעלי או אני איננו לידו (ולרוב ידרוש גם שנאחוז את ידו). גם לאחר שנרדם שיינתו קלה מאוד, והוא מרים את ראשו תכופות לראות אם אנחנו שם.
איננו רוצים להביא אותו למיטתנו, דבר שהיינו עושים עד לא מזמן בתקופות בהן יצאו השיניים או סתם היה חולה, אך קשה מאוד להחזירו לישון.
כאשר אילתרנו מיטה והשכבנו אותו לישון בחדרנו (אך לא במיטתנו) כך שהוא רואה אותנו , הוא נרדם בסופו של דבר.
לאחרונה חליתי רבות ומתוך פחד שיידבק רוב הטיפול "נפל" על בעלי ולא ביליתי איתו באותה תדירות שהייתי פעם. כמו כן, לאחרונה החל לקרוא "אמא" או "אבא" אם אנחנו "נעלמים" לו מהעיניים.

מה ניתן לעשות? האם זו אכן חרדת נטישה? האם לאפשר לו לישון במיטתנו עד יעבור זעם? מתי יעבור זעם?

אודה לכל תשובה ועיצה

האם ניתן לגמול תינוק בן שנה וחצי ממוצץ האם מבחינה ריגשית זה בסדר ואם כן האם יש דרכים לגמול את התינוק יש לציין שלוקח מוצץ בזמן השינה ובנסיעות

שלום.בני בן ה-3 נקשר בתקופה האחרונה יותר ויותר למוצץ שלו שעד גיל שנתיים היה בשימוש רק במיטה.עכשיו הוא דורש אותונ בחלק גדול מן היום ואפילו הוסיף לו בובה שאהובה עליו ומוסיפה לו נחמה. איתה הוא התחיל להסתובב בצמוד למוצץ.לציין שזהו ילד נבון,וורבלי אבל הצורך ההולךוגובר בחיזוקים הללו מאד מטריד בעיקר מול העובדה שהוא עומג להפוך לאח בקרוב. ולמרות שנראה כ-ר-ג-ע שהוא מתייחס לבטן הגדלה בחיבה אנחנו חוששים שעם בוא האח החדש הצורך במוצץ רק יגדל.ידוע לנו שזהו זמן רגיש מאד עבורו ואולי עד הלידה כדאי לנסות בכל זאת סוג של גמילה? בתודה גדולה מראש.

שוב הגעתי לעבודה אחרי בוקר קשה במיוחד משהו קרה לילדה המדהימה שלי ולכן אני פונה אליכן בתקווה שתיעצו לי מה לעשות או שתפנו אותי ליעוץ בנושא.
ביתי בת 5.5 הייתה ילדה יחידה עד לפני 10 חוד' שנולד אחיה הקטן מאז ההתנהגות שלה מאוד משונה, מפונקת, מרדנית אבל זה מובן מאוד.
כמה משפטים על ההתנהגות המוזרה:
1.כל דבר שהיא צריכה לעשות היא מותחת אותנו דקות ארוכות עד שהיא עושה כמו לצחצח שיניים, ללכת לישון, לאכול וכד'
2. בבוקר היא נועלת נעלים ומותחת את הסקוטצי'ים של הנעל 30 פעם מין אובסיסה מוזרה שהיא לא יוצאת עד שהנעל הדוקה מאוד.
3. כשאני מסרקת אותה בבוקר היא מבקשת קוקו ללא שיער קופץ שיהיה הכי משורטט וישר ואני צריכה לעשות קרוב ל 10 פעמים בבוקר!!! מה שמביא אותי לעצבים ללחץ ואותה לבכי ללא הפסקה.
4. היא מאוד חכמה ועוד מטרום חובה ידעה אותיות, מספרים, לכתוב עוד לפני זמנה היום היא לומדת בגן יום שלם על אות וכשהיא מגיעה הביתה היא לא זוכרת את שמה מה שמאוד מוזר לי ולגננת.
- דבר חשוב לציין היא אינה אוכלת פירות וירקות כלל היא נגעלת מהמרקם וגם אם זה מונח לידה היא לא תאכל אוכל, היא מאוד בררנית ואוכלת רק דברים מסוימים.
מה עושים? עזרו לי בבקשה.

בתי בת ה10 החליטה ללבוש מכנס קצר - עד לברך מבד דק אתמול לבית ספרה
ניסיתי לשנות את דעתה ללא הועיל
מה דעתכם האם עלי להכריח את בתי להתלבש מכנס פוטר ארוך ביום חורף ?
תודה