פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אוסנת,
חשוב שפשוט תהיי איתה. קבלי אותה בחיבוק ובחום, תשבו ביחד, ותנסי לשמוע מה קרה. כדאי לא להכנס ללחץ ולנסות להיות רגועים ככל הניתן. תנסי להבין, רצוי ללא אווירת חקירה ולחץ, אלא בקצב שלה - מה קרה בדיוק, האם זה היה חד פעמי וכו'. במידת האפשר נסי ליצור אווירה רגועה ומאפשרת, שתאפשר לה לבטא את תחושתיה, מעבר לעובדות של מה קרה. אחר כך תחשבו ביחד מה אפשר לעשות כדי לשמור עליה טוב יותר, איך ואת מי לשתף בתוך המשפחה, בבית הספר וכו', כדי להתארגן ולהגן עליה בהמשך.
לפי הצורך אפשר לשקול אם לפנות לייעוץ בנושא.

שלום אבא,
לא כל כך הבנתי מהתאור שלך מה זאת אומרת שבשעות שאתם איתה אתם לגמרי למענה. האם זה אומר שמרגע שהיא מסיימת את הגן בצהריים אתם ממוקדים בה לגמרי ואי אפשר לעשות שום דבר אחר מלבד להתפעל ממנה ולהתייחס אליה? אם כן, אז אתה צודק, יכול להיות שזה מוגזם, ואז צריך למצוא דרך הדרגתית לגמול אותה מהצורך להיות תלויה בצורה כל כך מאסיבית בתשומת לב של מבוגר. למשל לתת לה לעשות דברים לבד כשאתם לידה אבל לא מעורבים בכל שניה, ללמד אותה לחכות לפידבק ממכם ולא לתת לה אותו מייד (אבא עסוק עכשיו הוא בטלפון, תסיימי את הציור ואבא יתפנה אלייך עוד מעט), אחר כך להציע לה לעשות דברים בחדר כשאתם בסלון, ורק כשמסיימת או אחרי פרק זמן מסויים לבוא אליכם להראות לכם וכו'.

לא ראינו את זה ככה.. היא באמת כמעט לא מסוגלת לשחק כשהיא לבדה...אומנם היא לא "מפונקת" והכוונה בכך שהיא מאוד "מחונכת" (פשוט אין מילה אחרת)יודעת להתנהל בגבולות שאנחנו הצבנו לה ובאמת אנו מרגישים שזכינו בבת כזאת ומתפעלים ממנה מאוד בפניה ושלא בפניה.. אבל באמת אולי נצטרך למצוא דרך הדרגתית לגמול אותה מזה (לא לגמרי כמובן)... תודה רבה...מקווים שנוכל לפנות אלייך בשאלות בתהליך.. בינתיים נשתמש בעצות שנתת...

שלום אבא,
בודאי שתוכלו לפנות בהמשך,
בהצלחה.

שלום אמאלה,

נשמע שהילדה שלך מצאה דרך לקבל ממך תשומת לב בתוך כל העיסוקים העמוסים שלך. חבל רק שנכנסתם למצב שכל תשומת הלב הזו היא שלילית. לדעתי היא פשוט קלטה שמה שמעניין אותך זה הלימודים, ולדעתי היא קצת כועסת על כך שאת לא מקדישה לה זמן והתייחסות, והיא גם דואגת שתהיי עסוקה בה וגם קצת נוקמת בך על כך שאת לא מספיק איתה.
מאחר שבלאו הכי, את מצבה הלימודי את לא מצליחה לשפר, אז אין לך מה להפסיד, אז מה דעתך לעזוב את זה קצת? ובקום הזמון שאת מקדישה לה דרך נזיפות, אכזבה ועונשים, תנסי לבלות איתה קצת זמן איכות שלא קשור ללימודים. מתי בפעם האחרונה הלכת איתה לסרט רק שתיכן? או משהו דומה?
זה לא מצב טוב שההורים נורא עסוקים והקשר היחיד שלהם עם הילד שלהם הוא נזיפות. אם כבר הקשר הוא יחסית מצומצם בגלל העומס רצוי שיהיה בו איזון.
תנסי לתקופת מה לשנות גישה, לבלות איתה, ולתת חום ואהבה בלתי מותנים, ותנסי לשוחח איתה על כך שאולי היא רוצה ממך גם יחס קצת אחר, והיא צודקת מגיע לה.
תדאגי להתעניין בכל יום איך עבר עליה היום ולא רק אם היו לה שיעורים ואם הכינה אותם. תייסדי ביניכן אוירה אחרת, ותתחילי להתעניין בה באמת.
להערכתי אחרי תקופה ההתנהגות שלה בבית הספר תשתפר, כי היא מוציאה על המורות כעס שמיועד אלייך ואולי גם לאבא שלה שלא מתעניין בה..
ורק אחרי זה, כדאי לראות שוב מה עושים עם הלימודים.

שלום מיכל,
שימי לב שאת מתארת היסטריה ולחץ של הילדה, ובסוף שאלתך גם את מתבטאת בהיסטריה - מה זה?? למי לפנות??
אז קודם כל אתם צריכים להירגע, לא להילחץ, לא להשתגע, זו בסך הכל ילדה שמנדנדת קצת כמו כל הילדים. לא ברור לי מהתאור שלך האם באמת קורה משהו חריג, או שפשוט אתם לא מקבלים שילדים בגיל הזה לפעמים לא מבנים סיטואציה והומור בצורה מדוייקת והם חרדים, צריך קצת להסביר להם את העולם וצריך סבלנות.
אם נצתקע לה הפיהוק, צריך להרגיע אותה ולהגיד לה שזה עוד מעט יעבור, ואם היא בוכה בהיסטריה לא צריך להיכנס להיסטריה יחד איתה, ולא צריך להתרשם מזה יותר מדי, אם לא תעשו מזה סיפור היא תרגע בסוף.

שלום לדודה המודאגת,
בדברייך את מתארת בעיקר עצב של הילדה, ובעניין הזה אני לא חושבת שיש או שצריך לעשות משהו. זה באמת עצוב, ופשוט צריך להיות עצובים, עד שזה עובר.
צריך לדבר איתה על כך שכשמישהו מת באמת רוצים שהוא יחזור ומתגעגעים אליו. אפשר להגיד לה שהוא ממשיך לחיות בלב שלנו, ואנחנו זוכרים אותו (ואפשר להעלות זכרונות כאלה יחד איתה) ויש לנו תמונות שלו, באלבום או במחשב, ושזה באמת עצוב, ועם הזמן נרגיש הקלה ונוכל לחשוב על דברים אחרים, ולשמוח, ושסבא היה רוצה שאחרי שקצת יעבור לה העצב, היא תשמח ותעשה דברים כמו כל ילדה בגילה.

שלום ורד,
מדובר בתופעה ידועה ומוכרת, אם כי לרוב היא מתחילה בגילאים יותר מאוחרים. הבת שלך סובלת מסוג של "חרדת בחינות" ו"חרדת ביצוע".
אני כמובן לא יכולה לדעת אם זה יעבור לבד. להתעלם זה בטח לא נכון, כי אז גם מתעלמים ממצוקה מאוד גדולה שלה.
טוב מאוד שאת מחזקת אותה ומדברת איתה על הידע שלה יש.
בשלב הזה באותם רגעים הייתי מניחה לה. הייתי אומרת לה שלא חשוב, אתם יודעים שהיא יודעת ושתניח לזה עכשיו (לא הפסקה ולחזור לזה, אלא ממש להניח).
מאוחר יותר כשהיא נרגעת, הייתי מדברת איתה על כך שהיא נורא נלחצת באותם רגעים. הייתי מלמדת אותה להירגע (לנשום לאט, לחשוב על משהו נעים).
בנוסף, הייתי מנסה לבדוק האם יש אצלכם בבית אווירה שההישגים הלימודיים זה הכי חשוב. מה עוד חשוב? באיזה עוד דרכים ילד יכול לקבל מקום אצלכם בבית? איזה תכונות חשובות וטובות יש לילדה הזו מעבר לכך שיש לה ידע גם. דרך איזה עוד פעילויות והקשרים עובר הקשר ביניכם מלבד נושא הלימודים? כאן הייתי מרחיבה, את הקשר ביניכם לעוד תחומים, ומניחה לתקופה מסויימת לעניין הלימודים, בשיתוף המורה כמובן, ועושה קצת דברים אחרים בבית , בשעות הפנאי. כלומר נותנת לה להכין שיעורים איך שיוצא לה, ולא מתעכבת על זה כל כך, אלא יוצאת איתה החוצה, ונותנת לה לבטא את עצמה איך שבא לה בתחומים שבא לה.
אם אחרי תקופה המצב לא משתפר, כדאי לפנות לטיפול.

ראשית כל תודה רבה , על התשובה המהירה ,

נכון את צדק אצלנו בבית הלימודים במקום הראשון.
אבל איתה אני לגמרה עובדת בצורה שונה מהבן .
חוץ מזה כל ילד בפני עצמו. ואני לא משוואה בינהם.

בשעות הפנאי אני הולכת איתה לחוג ריקודים סךונים , היא רוקדת בחוג מגיל 3.5 וזה חוג עם הרבה
מסר של הישגיות .אבל בחוג אין לי איתה בעיות מסוג שתארתי לך .
לפעמים היא הולכת לחברות ולרוב היא מאד אוהבת לצייר ולהדביק
והיא מאד הרבהעושה זאת , לפי דעתי זה גם מרגיעה אותה.

כמובן שאני אדבר גם עם המורה ואשתף אותה בתשובתך.


בברכה ותודה שוב, ורד

שלום ורד,
זה טוב שאת לא משווה בין הילדים אבל אולי זה לא מספיק. יכול להיות שהילדה קולטת שלא דורשים ממנה כמו מאחיה, אבל היא לא גורמת אושר כמוהו. כלומר צריך להיות לה מקום ייחודי משלה ולא רק מקום שנמדד יחסית להישגיה בלימודים.
כשכתבתי על לעשות איתה דברים אחרים לא התכוונתי לבילוי שלה עם החברות שלה, שגם זה חשוב, אלא לדברים שתעשו אתם יחד איתה, ותהנו ממנה כמו שהיא, לא רק "תסתפקו במה שיש" כי היא לא כמו אחיה. יש הבדל, ואני מקווה שהעברתי אותו בצורה ברורה.

שלום לימור,
אולי כדאי לפני שחושבים על פיתרון להבין מה הבעיה. ייתכן שהיד מאותת על מצוקה כלשהי, האם ניסת לדבר איתו על כך ? האם יש משהו בחייו שהתשתנה לאחרונה (פרידה של ההורים, מעבר דירה, הולדת אח וכו') או שקרה לו משהו ואתם לא יודעים? כדאי לברר האם כועס על משהו, האם נפגע?

שלום מישה,
את נשמעת מאוד מזועזעת, ואני יכולה להבין אותך. אבל אני חושבת שאנחנו מחמיצים פה נקודה חשובה. אם הבהרת לילדה והענשת אותה מספר פעמים, אז אנחנו יכולים לצאת מתוך הנחה שהידה מבינה. זה לא עניין של הבנה. זה גם לא עניין של חינוך לקוי, כך נשמע לי מהתאור שלך את הערכים במשפחתך. אז מה בכל זאת קורה כאן?
כשילד עושה משהו שמטריד אותנו וחוזר עליו וכלום לא עוזר, אנחנו צריכים לעצור רגע, ולנסות להקשיב מה הוא בעצם מנסה להגיד לנו.אין טעם להמשיך לכעוס ולהיכנס עם הראש בקיר, ראית בעצמך שזה לא עוזר.
יש כאן מצוקה כלשהי.
בחלק מהמקרים שילדים בגילאים כאלה מתחילים לגנוב, זה לא עניין של מוסר לקוי, או חינוך לקוי, אלא נסיון לא מודע של הילדים להחזיר אליהם משהו שהיה פעם שלהם והם איבדו. לא מדובר במשהו חומרי, אלא יותר משהו שקשור בסוג של התייחסות, תשומת לב או אהבה שפעם הם קיבלו יותר והיום יש ממנה פחות והיא חסרה להם. הם מנסים, דרך הגניבה, לקבל את זה חזרה, כמובן שזה לא עוזר, אבל זה סוג של איתות לעזרה.
במקרה שלך מדובר בילדה בכורה, שפעם הייתה כנראה מרכז ההתעניינות במשפחה בתור ילדה ראשונה. בשלב מסויים בא תינוק אחר, וחלק מתשומת הלב שתמיד הייתה שלה, עברה אליו. מעבר לכך, הדרישות ממנה גברו, כי עכשיו היא ילדה גדולה.
ככל שההריון הנוכחי שלך מתקדם, היא מבינה, התהליך הזה הולך להתרחש שוב. אולי הוא כבר מתרחש, היא מרגישה שיש לך פחות סבלנות אליה וכו'. והיא מאותתת, שהיא לא מוכנה לוותר על המעט שנשאר לה.
אני הייתי משוחחת איתה, על כך שאולי לפעמים היא מרגישה שהיא רוצה יותר זמן לבד עם אבא, ואמא, שאולי נדמה לה שפחות אוהבים אותה מבעבר, שאולי יש כלפיה פחות סבלנות ויותר דרישות.
הייתי חוזרת ומחזקת באוזניה כמה היא חשובה, ומנסה, במידת האפשר ובהתחשב בעומס לקבוע איתה זמן איכות באופן קבוע שבו היא מקבלת את תשומת הלב הבלעדית.

זו נקודה שאני מודה שלא הקדשתי לה הרבה מחשבה בזרם השוטף של החיים.
אני אפעל בכל יכולותיי כדי להשיב לה את "מה שאבד לה..". מגיע לה היא ילדת פלא מקסימה .
תודה רבה , עזרת לי המון.

שלום מישה,
שמחתי לעזור, ועוד יותר שמחתי שהדברים נפלו על אוזן קשבת:-)
המון בהצלחה, לך ולבת.

שלום ענת,
בודאי שזו לא החלטה של הילד הגדול. אם אתם מתרשמים שההפרעה היא משמעותית והילד קם עייף, מתקשה לקום או מתלונן, כדאי למצוא פיתרון אחר.

שלום נעה,
קודם כל, כדאי לדבר איתו ולשאול אותו למה עשה זאת ומה רצה להשיג. אם רצה להשיג את החברות של הילדים, צריך ללמד אותו דרכים אחרות להתחבב, או לבדוק האם הוא מרגיש שאין לו מספיק חברים ומה בדיוק הבעיה.
כמובן שצריך גם לו לומר לו שאסור לקחת בלי רשות.

שלום איציק,
יפה וחשוב בעיני האופן שבו אתה מתלבט בנוגע לטובתו של הילד שלך.
אני חושבת שילד בן 5 עדיין לא ממש זקוק לחדר משלו. הקשר איתך יותר חשוב מהנוחות הטכנית כרגע. אני בטוחה שיש לך הרבה מה לתת לו גם אם היכולות הכלכליות שלך הן מוגבלות. אתה לא בית מלון, ואתה לא חייב לעמוד בסטנדרטים חומריים כל כך נוקשים. כשהילד יגדל, הוא יצטרך מקום ליותר חפצים שנוגעים ללימודים וכו' אז נראה, כרגע אני חושבת שהוא בהחלט יכול להסתדר עם מה שיש, ומה שיש בלב יותר חשוב ממה שיש בבית.
בהצלחה.

שלום שיר,
לכל בחירה שאנחנו עושים, יש גם מחיר, השאלה איזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם, ובמקרה הזה שילדינו ישלמו. קחי בחשבון שבנוסף לקושי החברתי, יכול להתווסף קושי אחר מבחינת הפער בין מה שהילדה לומדת בבית הספר לבין מה שהיא רואה בבית. יש חשיבות גם לכך שילד לא יחווה פער גדול מדי בין הערכים החינוכיים שמלמדים אותו בתאוריה לבין הדוגמה שהוא רואה בבית.
זה נכון גם לגבי בחירת מסגרת חינוכית וגם בכלל, למשל אני לא יכולה ללמד את הבן שלי לדבר יפה ודקה אחרי זה לקלל לידו פקח שרשם לי דו"ח חניה.
בבית ספר שמדברים בו הרבה למשל על חשיבות שמירת השבת, יש השפעה מסויימת לגבי ילד שבא הבייתה ושם לא שומרים שבת. זה יכול לגרום להתערערות הסמכות של הוריו בעיניו ולגרום לבעיות נוספות.
אלה רק גורמים שעלו בדעתי, אבל כמובן שההחלטה היא שלכם, רק אתם צריכים להיות ערוכים למחירים שלה.

גלית שלום,
קשה לייעץ לך ללא היכרות. לא ברור האם בנך יוזם תגרות או רק "נגרר" אליהן בתגובה להצקות, באיזה נושאים מתגרים בו, ומהם היחסים החברתיים האחרים שהוא יוצר. כמו כן חשוב לדעת באיזו מידה ההתנהגות של בנך שונה בבית, והאם הוא חשוף לאלימות או יחס משפיל בבית (או רואה יחס כזה לגבי אחרים בסביבה).
נראה לי שהכתובת המתאימה להתייעצות היא פסיכולוגית בית הספר, אשר יכולה להבין את התנהגותו בקונטקסט של הכיתה הספציפית. ייתכן שהוא סובל מהצקות של ילדים שהם מוקד הבעיה, וייתכן שיש לו קשיים רגשיים, קושי בהבנה של מצבים חברתיים מורכבים, או שלא פיתח מספיק דרכים אפקטיביות אחרות להשפיע על הזולת מלבד מכות. כמובן שייתכנו אפשרויות נוספות.
פסיכולוגית בית הספר תוכל לסייע לכם בהתכווננות ראשונית ובבדיקה ראשונית של הגורמים לבעיה.
שירי

לאמא שלום,
אני מתארת לעצמי שאם בתך היתה סובלת משיעור יתר עוד מספר שנים, לא היתה לך כלל התלבטות. באמת חבל שהיא נאלצת להתמודד עם בעיה כזו בגיל מוקדם. אולם לטעמי, כיוון שהבעיה כבר צצה ומפריעה לה, והיא אולי כבר לא תוכל להתבונן במראה ולא לראות את השיער שמפריע לה - הטיפול בכך הוא משמעותי. מה גם שבתך מסתגלת למקום מגורים חדש וגם לבי"ס חדש. בסך הכל, כל שיטה שתבחרי היא לא מורכבת מדי (לא מדובר בניתוח להגבהה, או בנטילת הורמונים וכדומה). נראה לי שרצוי להתייעץ עם רופא הילדים שלה ועם רופא עור לילדים מהן השיטות העדיפות בגיל זה (טרם קבלת המחזור החודשי). בכל מקרה, כדאי גם לשוחח עמה על הדרכים להתמודד עם לחצים של ילדים אחרים וגם לבדוק באיזו מידה שיחה עם המחנכת יכולה להקל על כך שצוחקיםעליה. ילדים בני שמונה עדיין סרים למרות המחנכת, ובתך לא צריכה לסבול מהצקות, בין אם הן "מוצדקות" או לאו.
שירי