פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,

יש לי ילד בן 13 שנמצא בגיל הבגרות ומאוד רגיש מכל דבר.
הוא נמצא בשלב של הלימודים שמצריך יותר השקעה ממנו בלימודים.
הוא נמצא כרגע בשלב של מבחנים ונורא חשוב לי שהוא יקבל ציון טוב. וציון טוב מבחינתי שזה יעבור את הגבול.וכרגע הוא נמצא על הגבול.
אם הוא לא יעבור את המבחנים בציונים טובים הוא יכשל וירד רמה.
היום ניסיתי יחד איתו לשבת על החומר או יותר נכון לשאול אותו שאלות על מה שיהיה במבחן אבל הוא לא ממש שיתף פעולה.ואמר לי שהוא כבר יודע. אך כבר קרה לנו מצב כזה ואז הציון שלו היה נמוך מהמצופה. או יותר נכון להגיד על הגבול. אני חוששת שמחמת חוסר העניין שלו להשקיע הוא ירד רמה. מה עליי לעשות?
הוא אומר לי שאני מפעילה עליו לחץ כי אני אומרת לו כל הזמן ללמוד. הסברתי לו כמה שזה חשוב שהוא ילמד ואני רוצה אך ורק לטובתו. מה עליי לעשות.אני רוצה לציין שכשאני אומרת לבני ללכת וללמוד זה כשהוא בא מבית ספר אני שואלת אותו אם יש לו שיעורים ומבחנים ובמידה וכן הוא צריך ללמוד.
הנקודה היא שכרגע הראש שלו עסוק בחברים, ובפייסבוק שמוציא אותו מפוקוס. היום היתה לי שיחה עם בעלי והוא אמר לי שבננו שאל אותו לגבי עישון..איך זה וכו...
כל זה מפחיד אותי. אני פוחדת שתהיה לו השפעה מחברים. זאת פעם שניה שהוא מדבר על עישון...

מבקשת את עצה בדחיפות.
תודה רבה

שלום רב, שמי קרן ובני בן השנה ושמונה חודשים מאור החל לפני כשבועיים לשנות את התנהגותו בגן. לפני כן אתן מעט רקע: עד עכשיו (מלבד תקופת ההסתגלות לגן) היה ילד שובב ומצחיק, עצמאי בגן, אות מופת בארוחות, היה נכנס לגן בשמחה אבל עדיין ממתין בקוצר רוח בסוף היום שאבוא לקחת אותו, תמיד הגננות היו מספרות לי על מעשי הקונדס שהוא עושה בגן כמו לחבק את הילדים וליפול איתם ואז לצחוק, או להרוס מגדלי קוביות של ילדים אחרים ולברוח כשהוא גועה בצחוק. אני כרגע בחודש השמיני להריוני השני (מאור הוא הבכור), ואני לא יודעת אם יש קשר אבל בזמן האחרון ללא הסבר כביכול הוא התחיל להיות ממש אומלל בגן, מילל כל היום ונדבק לרגלי המטפלות, עוקב אחריהן לכל מקום כאילו מפחד לעזוב אותן, לא אוכל כמעט כלום, מתעורר משנת הצהריים מוקדם בשעה ובקיצור - לא אותו הילד. בבית הוא מתנהג אותו הדבר כמו תמיד, אולי קצת יותר צמוד אלי אך הוא גם היה מעט חולה בזמן האחרון (שיעולים, קצת חום, הקאות).
אינני יודעת ממה יכולה לנבוע התנהגות זאת (אולי מהלידה הקרבה?) וחשוב מכך - מה עושים כדי להקל על הילד? עוד פרט - לפני כשלושה חודשים נסענו אני ובעלי לחו"ל ל- 5 ימים. כשנעדרנו הוא נשאר אצל הורי והיה מדהים לדבריהם. שיחק שר ורקד ולעיתים רחוקות הראה סימני עצב. האם אפשרי שעכשיו יש ביטוי לנסיעה שלנו?

שלום
יש לי שאלה
היה נראה לי הכי מתאים לשאול את זה כאן

הייתי רוצה לדעת משהו לגבי התת הכרה,נגיד שלמישהו יש בעיה כל שהיא ,שהיא בטבע שלו
שהבן אדם פועל כך מתוך אינסטינקט ,לדוגמא מישהו שהוא פחדן
או שיש אדם שהוא בטבע שלו אמיץ,באינסטינקט התת הכרה שלו משדר כוח ,אומץ
ויש מישהו שהאינסטינקט הטבעי שלו ,זה לפחד,להתקפל פנימה ,וכל הדברים הנלווים לזה

האם ישנה דרך ,או האם קיים טיפול כל שהוא שעובד על התת הכרה ומשנה אותו

אני מתכוון לחלק שנמצא באישיות שאותו אנחנו רוצים (מי שרוצה כמובן)לשנות
לדוגמא מישהו שעבר משהו בחיים ,וזה השפיע על החיים שלו,והוא קיבל את זה איך שהוא
ואז נוצר "קלקול" באישיות ,שנפגע איזה שהוא מנגנון פנימי שאותו רוצים לתקן ולהשיב כמו שהיה
האם אפשר לבצע" קלקול "מבוקר נוסף על מנת להגיע למטרה כל שהיא
משהו כמו לטפל בתת הכרה במודע אבל לא בתכנים שהוא יצטרך לאמת אותם ולאשר אותם וכו'
דברים שיכנסו בדיוק באותה הצורה שנכסנו הדברים שאנחנו רוצים להוציא או לשמר משהו קיים

השאלה קצת כוללת יותר מדי,כי דיברתי עם שתי דברים
1 שמישהו פחדן בטבע
2 פחדן מאיזה שהוא מקרה

אני אשמח לקבל תשובה אם אפשר להתחייס רק לסעיף 1 או ל2 או בשילוב של שתיהם זה מאוד יעזור לי
,תודה מראש

שלום!
אני אם לשתי בנות בגילאי 6 ו-9. גרושה מזה שלוש שנים שבהן בנותיי ישנות בימי שני ורביעי
אצל אביהן וכן כל שבת שנייה עד ליום ראשון. הן מאוד אוהבות לבלות בחברתו וגם לישון אצלו.
שאלתי היא האם זה נכון ובריא לילדות לישון כל יום בבית אחר (הקטנה לפעמים שואלת איפה היאע ישנה היום) או שעדיף שיבלו אצלו עד הערב ואז יחזרו לישון בבית?

היי ,חד הורית ל2 ילדים בת-3 ובן 5.5 מיזה כחודשים הגרוש שלי ניתק מגע עם ילדי כל קשר גם טלפוני בעקבות קשיים כלכלים . לפני שבוע וחצי בתי חגגה יומהולדת היתקשרתי אליו וביקשתי שישוחח עימם טלפונית שיואמר שהור נימצא רחוק בחו"ל ואוהב ושולח להם מתנות שאני קניתי לכבוד היומהולדת המטרה שלא יחשבו שניזנחו הם מאד מאד אוהבים אותו וקשורים אליו. לפני השיחת טלפון לעיתים רחוקות שאלו מתי יחזור ואמרתי שיסיים את עבודתו בחו"ל.לאחר השיחה טלפון בני כל יום שואל ובוכה שרוצה שאבא יחזור, חל שינוי בהיתנהגותו, בוכה מכל דבר,ומדבר על אביו ללא הפסקה ואפילו מדווח שחולם עליו. לבי ניקרע..מה עלי לעשות????? אשמח לעזרה

יש לנו ילד מקסים בן 4.5 שנים, כרגע נמצא בגן תורני המשלב גן עם גננת וסייעת עם העשרה נוספת של לימוד אותיות, סיפורי פרשת שבוע וכ"ו ע"י רב שמגיע מידי יום.

.בתחילת השנה הייתה לילד בעיית הסתגלות לגן החדש, בעייה שהתבטאה בהתמרדות לכללים, חציית גבולות, אך העניין ב"ה נפתר, עד לפני מספר ימים ששוב התגלתה תופעה קשה של חציית גבולות, חוצפה, ניסיונות להפריע בעיקר בריכוז, אלימות כנגד ילדים אחרים ועוד כהנה.

אנו מצדנו, דוגלים בחינוך בדרך טובה עם מתן תמריץ חיובי - עשינו לילד לוח נקודות על התנהגות טובה בגן על מנת לתמרץ, אך מסתבר שזה לא כל כך עוזר בשלב זה.

אנחנו מתלבטים האם התנהגות כזו יכולה יכול ומקורה במצב של הפרעת ריכוז או קשב - המליצו לנו על אומגה 3 האם זה יכול להזיק? האם ישנן אפשרויות טבעיות נוספות שיכולות לבוא בחשבון

ובכלל מה דעתכם?

מודה מראש.

סליחה על המכתב הארוך. בדיוק עכשיו סיימתי סאגה חינוכית מאוד מתישה.
ערב טוב, ביתי בת 7 והיא שמה עליי "קצוץ". אני לא מצליחה להבין מהיכן יש לה את ה"אומץ לא לפחד" ממרותי. אני לא חושבת שאני מחנכת רכה (אם להסתמך על אימי אזי, אני מאוד רעה). אני מבקשת ממנה דברים לעשות ואין בה שום חשש להמרות את פי. זה לא שאני לא מענישה, אלא שכנראה העונשים לא משפיעים עליה. סתם דוגמא הערב: חזרה מהחוג ב-19:00, ביקשתי שתתקלח, היא ביקשה לאכול קודם, הסכמתי והכנתי לה לאכול. ישנו כלל בבית שאחרי האוכל הולכים מיד לשטוף פנים וידיים ולא נוגעים בכלום. היא בשובבות שאותי מאוד הכעיסה ניגבה עליי את הידיים שלה - כעסתי מאוד והטחתי בה שהיא חצופה. כאקט "חינוכי" ביקשתי ממנה שתנגב ממני את הליכלוך ובכעס שלחתי אותה "עופי למקלחת". והיא, למרות הכעס שלי, בתעוזה רבה "עפה" לחדר שלי ו"נמרחה" על המיטה שלי בפנים וידיים שעדיין לא נשטפו מהארוחה! שלחתי אותה לחדרה ללבוש פיג'מה ולישון לאלתר! (כ-15 דקות לפני שעת ההשכבה הקבועה).
היא כעסה מאוד והחלה לצעוק, להשתולל, לסרב ולרטון. בשלב הזה אני כבר שמרתי על קור רוח (כמו שלמדתי מעיצות של פסיכולוגים) והסברתי לה שאם תמשיך להמרות את פי ולא תיכנס למיטה מיד תענש שוב. מיותר לציין שזה לא הרתיע אותה ובסאגה ארוכה של 10 דקות בהם היא צורחת ומשתוללת וממש בועטת בדלת ומשליכה דברים ואני אחת לכמה דקות מוסיפה לה עוד עונש עד אשר הגעתי למצב שבו הודעתי לה שלחודש הקרוב נשללו ממנה זכויות מחשב וטלויזיה ולמעשה היא תגיע מביה"ס לחדר - שיעורים - חוגים - מקלחת - וחדר.
ו ז ה ל א ה ט ר י ד א ו ת ה !!!!! היא המשיכה להשתולל ולצרוח.
קמתי אל חדרה ואמרתי בקול שקט שאם לא תרגע מיד - מחר אקח אותה לסבתא שלה למהלך סופ"ש בו אנחנו אמורים לבלות באילת. - אז נכנסה למיטה ונגמר הסיפור (לא לפני שהביעה את כעסה באופן פיזי כלפי - לא הרביצה אבל החזיקה את ידי בחוזקה מתאמצת להכאיב).
מהיכן יש לה את האומץ להמרות את פי? אני לא רכה במיוחד מדוע היא לא מכירה בסמכותי?
אני פועלת כעצת יועצים למיניהם להחזיר את הסמכות ההורית - אבל זה לא עובד! נורא מתסכל להעביר ימים כאלה כוחניים אני לא אוהבת את האוירה שזה משרה בבית וזו לא מערכת היחסים שהייתי רוצה עם ביתי......

שלום. זה נכון שפחד של אמא עובר לילד? תודה

שלום,
יש לי אחיין בן 6 אשר נוטה להתנהגויות "קופצניות". כשהיה במסגרת גן ביקשו הגננות לקחת אותו לאבחון כדי לאתר האם יש אצלו בעיית קשב וריכוז. אחותי לקחה אותו לאבחון ולא נמצא בעיה שקשורה בכך. יש לציין כי שתי גננות שונות ביקשו לבצע את האבחון ובשתי הפעמים שהאבחון בוצע לא עלתה בעיה.
כיום, הוא תלמיד בכיתה א ושוב עולות הבעיות. הוא ילד שמוסח בקלות, אך עד כה הגיע להשגים גבוהים בבית הספר. המחנכת שלו מבקשת לשלוח אותו שוב לאבחון ויש לציין כי אחותי ביקשה ממנה להכין טבלת התנהגות שתאפשר לה לחזק התנהגויות חיוביות ולנטרל שליליות, אך המחנכת אינה מקפידה על כך וכאשר רושמת, כותבת רק הערות שליליות.
היום נערך מבחן בן שעתיים בכיתה והילד היה עסוק בפתיחת וסגירת הקלמר ולכן לא הספיק לפתור את המבחן.
אחותי חוששת מלקחת אותו לאבחון מחשש שימליצו על ריטלין, היא טוענת שזה סמים וזה מסוכן וזה לא בריא לילד.
רציתי לשאול האם יש איזשהו סוג של פתרון אחר שאפשר לעשות. והאם הגיוני לבקש מתלמיד בכיתה א לעמוד במבחן בן שעתיים.
אודה לכם על העזרה.
שרון

צריכה המלצות למשפחתונים בגבעתיים לילד בן 7 חודשים,תודה

שלום,
בתי בת שנה וחודשיים, נמצאת כארבעה חודשים במסגרת של מטפלת עם עוד ילד אחד (בחודש האחרון עוד שני ילדים). בתי מאוד מפותחת וחכמה (כבר הולכת, מדברת מספר מילים ומבינה הוראות). היא הסתגלה בקלות למטפלת וליציאה מהבית, ומאוד מאוד אוהבת חברה של ילדים אחרים. התהייה שלי היא האם להשאירה אצל המטפלת עד תחילת שנה הבאה (אז תהיה כבר בת שנה ושמונה חודשים) או להעבירה למעון אחרי חופשת הפסח (תהיה בת שנה וארבעה חודשים).
בקבוצה אליה היא תעבור במעון יהיו חמישה ילדים נוספים עם מטפלת אחת, כולם ילידי אותה שנה אך גדולים ממנה בחודש-חצי שנה. (היא ילידת דצמבר כך שבכל מקרה תהיה בין הקטנים בד"כ).
השיקולים (מעבר לעלות הגבוהה של המטפלת ביחס למעון) הם:
היא מאוד חברותית ולהערכתי להיות במחיצת ילד אחד- שניים שקטנים ממנה (בני 11 חודשים ו-5 חודשים) אצל המטפלת לא מספקים לה מספיק גירויים.
בנוסף אמרו לי שלהעביר באמצע השנה יכול להיות לה טוב יותר מאחר והיא מגיעה לקבוצת ילדים שכבר רגילים למקום ולמסגרת ואין סביבה משברים של תחילת שנה שאז ההסתגלות קשה לכולם ביחד כולל למטפלת. (כלומר תהיה יותר תשומת לב להסתגלות שלה בלבד).

מה דעתכם?

תודה מראש!

שלום,
בתי בת שנה וחודש, ילדה מקסימה מתוקה וחכמה.
לפני כשלושה חודשים החלה במסגרת של מטפלת (יחד עם עוד ילד אחד), ההסתגלות שלה הייתה קלה ומדהימה. לא בכתה כמעט וממש אוהבת את המטפלת ושמחה לבוא אליה בבוקר. אבל מאז תחילת השלב הזה היא נקשרה מאוד לשמיכה דקה ששלחנו איתה למטפלת והתלות בשמיכה מחמירה וכבר גלשה מהזמן שהיא אצל המטפלת גם לבית ולכל מקום אליו יוצאים. אני יודעת שההיקשרות לחפץ היא שלב פסיכולוגי טבעי של מעבר מן הבית לחוץ, אבל השאלה היא עד איזו רמה טבעי שתהיה תלות (לאורך כל שעות היממה ובכל מקום כולל הבית) ועד איזה גיל זה סביר שתימשך? (הכי מטריד אותי שהיא גוררת את השמיכה על הרצפה לכל מקום ואף מועדת עליה בהליכה, דורשת אותה גם בזמן האוכל וכו'.) בנוסף אני מעוניינת להעביר אותה למסגרת של מעון בעוד כשלושה חודשים ומודאגת ששם היא לא תעזוב את השמיכה כל היום (כולל בחול בחצר וכו..).
האם כדאי להתחיל לגמול אותה מההרגל הזה? אם כן מתי ואיך לעשות זאת? (להערכתי היה הכי הגיוני להרגיל אותה שה'שמיכי' זה רק כשהולכים לישון, אבל היא עוד לא מדברת וקשה לי לדעת עד כמה היא תבין צעד שכזה בגילה. כמו כן השמיכה היא הכרח בשעת בכי / כאב וניחומים כך שיהיה קשה לעמוד בהבטחה של "רק במיטה"...).

אודה לעצתכם...

שלום,אני מחפשת ייעוץ פסיכולוגי זוגי ופרטני על התמודדות בגידול ילד מחונן.האם מכירים מישהו/י מומלצים?
בתודה מראש

שלום לכם,
בתי בת ארבע וחצי, מספרת לי מדי פעם שילדה מסויימת, אומרת לה שהיא מתלבשת כמו בן (בתי לובשת טרניניגים של בנות כמו ילדים בגילה) או לא משתפת אותה במשחק עם החברות, נותנת לה להרגיש מחוץ לחבורה.

בתחילה חשבתי שהיא תוכל להתמודד לבד עם המצב, אבל ראיתי שהסיפורים חוזרים על עצמם.
אני חייבת לציין שאותה ילדה היתה בביתנו מספר פעמים כיוון שביקשה להתארח. ובכל פעם מחדש נדהמתי מרמת החוצפה שלה כלפי מבוגרים. מעבר לכך ההתייחסות שלה לדברים היא שלילית, משתמשת בביטויים כמו..."איזה מכוערת..." לגבי דמות של אישה אתיופית שראתה בטלווזיה. דברים שחשבתי שעדיין לא נמצאים בלקסיקון של ילדים בגיל זה.
אמרתי לבתי לשחק עם ילדים אחרים, אבל זה לא לגמרי עוזר.

מה אני צריכה לעשות? האם לערב את הגננת? איזה כלים לתת לבתי כדי שתוכל להתמודד איתה ולא להרגיש בצד.

שלום רב,

בתי בת שנתיים וארבעה חודשים. גמולה בפעם השנייה מחיתולים מזה 5 שבועות. (בפעם הראשונה נגמלה בגיל שנה ו- 10 חודשים, למשך 3 חודשים, וחזרה לחיתולים בעקבות משבר כניסה לגן חדש וקשיי התאקלמות). בשתי הפעמים, תהליך הגמילה היה קצר ויש לציין כי שתפה פעולה לאורך כל הדרך.כיום נהנית ללכת לגן.
בבית- אינה מפספסת כלל - מבקשת ומוחאת כפיים לעצמה כשמסיימת ומקבלת עידוד מאיתנו. בלילה ישנה עם חיתול ופעמים רבות קמה יבשה / מעירה אותי ומבקשת לעשות פיפי.
בגן - אינה מבקשת מהגננות פיפי /קקי. הגננת מקפידה לשאול אותה אם יש לה, היא עונה בחיוב ועושה פיפי ללא כל בעיה באסלה. הגננות מעידות כי עשתה קקי בתחתונים מזה 3 פעמים ולא אמרה דבר אלא המשיכה לשחק כרגיל.
לדברי הגננות אינה מרגישה בנוח לפנות אליהן ולכן מציעות לי להלביש לה חיתולי גמילה ( בפעם הקודמת זה מה שעשינו, ולצערי הדבר החזיר אותה אחורה - לחיתולים.) (מבחינת הילדה זה בדיוק כמו חיתול ונותן לה לגיטימציה).
הבעיה של הגננות היא - שאינה מבקשת! למרות שעושה פיפי באסלה.


אודה לעצתך הטובה כיצד לנהוג מול הגננות בגן ולקבל החלטה מושכלת ונכונה עבור בתי.
בעיניי חשובה ההתמדה והנחישות בתהליך.

מזה כחודשיים היא צופה ב-DVD של "האסלה הקסומה" ובנוסף בDVD "בלי חיתולים".

תודה מראש,

הגר