פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אתי,
עכשיו אני אשאל למה, ואני מקווה שזו לא חוצפה:-) אבל למה אי אפשר באמת? מה נהיה כל כך דחוף פתאום? הבעיות האלה התחילו רק עכשיו?
תראי, אני לא בטוחה שהילד באמת לא מבין, וגם אם הוא לא מבין אני לא בטוחה שלהסביר לו יפתור את הבעיה. כשמגיעים לחוצפה ברמה כזו, יש מקום להגיד לילד שיש דברים שהוא צריך לעשות גם אם הוא לא מבין.
נשמע לי שהבעיה כאן קצת יותר עמוקה והיא בודאי לא מהיום, ואולי כדאי ללכת לייעוץ מסודר בעניין, מעבר לבדיקת הקשב והריכוז.

שלום יוליה,
זו שאלה רפואית שצריך להפנות לרופא. אנחנו לא מוסמכות לתת תשובות לגבי תרופות. בעיקרון זו יכולה להיות תופעת לוואי של הכדור, ולא בהכרח משהו שמצביע על צורך בהעלאת המינון אלא אולי על החלפת הכדור.
אנא פני לרופא המטפל.

קראתי את הודעתך כאשר אני מחפשת פתרון לבני בן השנתיים שקם כל לילה בין פעמיים לשלש אני אחרי לידה ואו שהוא צורח ולא ניתן להרגיעו כי גם הוא בלי מוצץ או שהוא דורש בקבוק , הוא מסוגל לשתות כליטר בלילה, רק רציתי לשתף אותך באמפטיה האדירה שאני מרגישה כלפיך כשהשכנים כבר מתלננים , כל הילדים בבית מתעוררים ופתאם נראה שהכל פה השתבש לגמרי , בהצלחה בתקוה שהמצב יחלוף

שלום שירלי,

בוודאי ששינויים כאלה יכולים להשפיע עליו ועל התנהגותו.
גם מעבר לבית מלון למס' ימים גורם לילדים רבים שינוי בהרגלי שינה, בהתנהגות ובהתנהלות.

המרחק מאבא, מהחדר המוכר לא יהיו לו קלים.
בנוסף, אם רגיל היה להיות במסגרת ועכשיו לא תהיה כזו, זה גם יקשה עליו.
הייתי ממליצה להשתדל לשמור על סדר יום קבוע,
לארגן לו פינה משלו, קבועה. לקחת מהבית כל חפץ שיוכל להקל עליו, מצעצועים ועד למגן מיטה.

חשוב שלא תאפשרי "התנפלות" עליו ותתני לו להסתגל לאנשים לאט ובהדרגתיות, על פי הקצב שלו.

בהצלחה,

נעמה.

שלום ענת,
כדאי לדבר איתו ולתת לו הרגשה שמבינים אותו, אכן זה קשה ומתסכל כמישהו מעליב אותך/ לוקח לך את המשחק וכו'. אבל להרביץ זה לא הפיתרון. בוא נחשוב איזה עוד אפשרויות יש . כדאי לתת לו כלים חלופיים - לגשת למבוגר במקום שיתערב, להגיד שלא נעים לו והוא מבקש להפסיק, לוותר ולבקש אחר כך שוב את מה שרצה, לחשוב על תחליף אם אי אפשר לקבל את מה שרצה וכו'.

גל שלום,

מחלה היא בהחלט שינוי בעבור פעוט הגורמת לשינוי סדרי בראשית ולרגרסיה.
הדרך בה נקטתם, לתת לה לבכות ורק אז להרים לדקה ולהניח, היא דרך הגורמת למצב קיצוני הרבה יותר ומביאה לשבירת האמון בין הורה לילד.
נכון לנהוג על פי שיטת הדרגתית, תוך דגש על "הורות ברוח האינטליגנציה הרגשית".
לילד יש קושי. עלינו לעזור לו להתגבר עליו. נכון, כשזה תאומים הכל יותר קשה, אך ניתן ללממדה לעשות זאת בצורה הדרגתית. גם אם היא בוכה, יש להיות לידה, ללטף, לגעת ,להרגיע. לא לתת לה להתמודד לבד עם המצב.

אתם מוזמנים לקרוא על הקניית הרגלי שינה מאמרים שלי באתר זה או באתר שלי.
היו סבלניים.
בהצלחה,

נעמה.
נעמה.

מאיה שלום,

אם בנך מתעורר כל בקר באותה השעה, העירי אותו ע"י ליטוף חצי שעה קודם. הוא לא צריך להתעורר ממש אלא רק להזיז את גופו. בדר"כ לאחר מס' ימים כאלה, מושפע השעון הביולוגי והוא לא ימשיך להתעורר באותה השעה (הכנסי לאתר שלי וקראי מאמר בנושא).

זה טוב ויפה לשחק עם הילד במהלך היום אך חשוב ללמדו גם להעסיק את עצמו.
עליכם ללמוד להתמודד עם התקפי הזעם ולהבהיר לילד שאתם מבינים את מה שהוא מרגיש. שקפו לו את הרגשתו, קראו לה בשם, אך הבהירו שלמרות זאת אינכם מרשים. זה לא סותר לחבק ולנשק ובמקביל- לא להרשות.
יש ילדים שנכון יותר פשוט להתעלם מהם במהלך התקף זעם.
בדקי מה נכון לגבי ילדך. את מוזמנת לקרוא באתר זה או באתר שלי את המאמר:" האם הגיל הרך הוא הגיל הקשה?"

אם תראי שאינכם מסתדרים פני להדרכת הורים מקצועית, חד פעמית.

בהצלחה,

נעמה.

שלום אני אימא ל4 ילדים ויש לי שני בנים בני 6 ו9 ובת בת 4 ופעוט בן שנה וחודשיים,יש לי בעיה עם הבת שלי היא מאוד מקנא בפעוט שלי וכל הזמן אחרי הזמן עד השינה היא כל הזמן עסוקה בתינוק , לוקחת לו כל מה שהוא מחזיק או מחבקת חזק מידיי אותו וכל הזמן אני מוצאת את עצמי עסוקה רק בלכעוס עליה. המצב בזמן האחרון החמיר והתינוק כבר יושן במיטה בחדר אחר ממני והיא התחילה לבקש בצעקות באמצע הלילה לבוא ולישון אצלנו. ובנוסף היא עסוקה בלאכול כל הזמן , כמובן שהכל התחיל בתינוק החדש וממשיך , כיום עיקר הבעיה שהיא באינטרקציה איתי רק בכעס ובעצבים והרבה התעסקות סביבתה בנושא האוכל שמאוד מתריד. אני מרגישה מותשת ואין קשר ויחס טוב ביננו , מה עושים? בנוסף לכל יש עוד ילדים בבית שגם כדי שהם יתחסו אליה היא מפריעה להם או בשחק שלהם או בטלויזיה או כל דבר שהם מביאים היא לוקחת והורסת ואים אומרים לה לו לעשות כך וכך היא דווקא עושה .

שאלתי שאלה וכנראה שאני לא יודעת להשתמש בפורום . האם אני יכולה לקבל הסבר איך לרשום את הבעיה. תודה

שלום אושר,
הבעיה של הילדה שלך היא לא בגבולות אלא בתחושה שלא מתייחסים אליה. בסופו של דבר אין לכם ברירה וכולכם מתייחסים אליה, אבל בצורה שלילית ובלית ברירה.
אולי במקום לנסות לרסן אותה כל הזמן, שזה לא עוזר תנסו דווקא לתת לה את ההתייחסות שהיא כל כך צריכה. בעצם את צריכה לבחור, בלאו הכי היא "גוזלת את זמנך" אז או שתתני לה אותו מרצון, בכיף תוך כדי שיחה על כך שמאז שנולדה תינוקת היא מקנאה, אבל כולכם מאוד אוהבים אותה ועכשיו תקדישו לה זמן בשבילה, ותעשו ביחד משהו כייפי או לא תתנו לה את המקום ככה, ואז היא תדרוש אותו באופן אחר, כמו שהיא עושה כרגע.

שלום מירב,
בגיל שנה ותשעה חודשים מה שאת מכנה "ילדה" היא בעצם עדיין תינוקת וכך צריך להתייחס לזה. היא עדיין מאוד קטנה ולא מסוגלת ולא יודעת איך להכיל את התסכולים שלה. צריך להרגיע אותה ולנסות להבין מה מפריע לה ולתת לזה מילים. היא צריכה לאט לאט ללמוד איך לבטא תסכול במילים ולא במעשים. למשל "האוכל היה חם לך מדי ונבהלת וזרקת אותו. זה באמת לא נעים. אם תגידי שחם לך, נעשה לך פו ונעזור לך לקרר". בהמשך צריך ללמד אותה דרכים נוספות לפתרונות מלבד אלימות.

שלום דקלה,
אין צורך להחזיר את הטיטול לגמרי. אני מניחה שאם היא מרגישה שיש לה פיפי הי אבודאי מרגישה גם כשיש לה קקי אבל היא מפחדת לעשות את זה בשירותים. יש אפשרות ללמד אותה להגיד מתי יש לה קקי ואז להלביש לה את הטיטול רק לצורך הזה ואחר כך להחליף לה.

נכנסתי במקרה לאתר, וראיתי את פנייתך. מנסיון, שימי לב היטב, אצלנו נושא הקקי הפך לבעיה חמורה מאוד, (לפני מספר שנים) שנמשכה למעלה משנה!. הילדה שלנו עשתה רק בתחתונים כולל "ליכלוכים" עצירויות ואל תשאלי. לכי ליעוץ כבר עכשיו לפני שתמצאי את עצמך בתוך סרט...

אפרת שלום,

בשום אופן לא להחזירם למיטת תינוק כדי שלא יוכלו לצאת ויישארו שם ויבכו. זה פגיעה אדירה בקשר בין הורה לילד (תקראי על כך מאמר באתר זה או באתר שלי).

עשו זאת בצורה הדרגתית. השארו איתו מעט בחדרו, עזרו לו לחזור לישון. בצורה הדרגתית התרחקו ממנו.
חשבו על הסיבות בגללן הוא מגיע אליכם. אולי יש סיבה רגשית לכך?
קראו מאמרים בנושא הרגלי שינה הן באתר זה והן באתר שלי.

לגבי אמירת "לא". אתם לא רק אומרים, אתם גם מבצעים. אמרתם לא לגעת בשלט, והילד נגע, קחו ממנו את השלט באותו הרגע. לא לומר לא מס' פעמים. פשוט לעשות. גם אם זה יביא לתגובת כעס מצד הפעוט.

בהצלחה,

נעמה.

שלום שירלי,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שעוסקת בפחדים. ייתכן שיש צורך שתחזרו לטיפול, אם זה לא עוזר.

ילדי לא מפחד ממשהו מסוים. הוא טוען שהוא מדמיין דברים שמפחידים אותו. ניסיתי לומר לו להשתמש בדימיון מודרך אך ללא הועיל. היועצת התרשמה שכנראה יש לו חרדת נטישה - האם זה הגיוני?
כמו כן, אתמול בלילה הוא פחד ללכת לישון קרא לי לחדרו ואמר לי שיש לו חרדות ושהוא מקלל את ה' בלב ושאל אם גם לי זה קרה, אמרתי לו שזה טבעי - האם אני צודקת - מה אני עושה?

שלום שירלי,
אם ניגשת לקבל עזרה, חשוב שתקבלי את ההנחיה והמענים באותו מקום, כיוון שלהם יש תמונה כוללת של המצב. ייתכן שהיועצת צודקתוישי לו חרדת נטישה, אני לא יכולה לדעת כיוון שאין לי מספיק פרטים.
אם את כבר מקבלת עזרה, יכול היות שעדיף שתפני את שאלותייך לאותו מקום כי אחרת בכל מקום מקבים ממך חלק קטן מהפרטים ונותנים לך תשובות אחרות, וזה עלול לבלבל אותך.

ביתי בת 3 נגמלה מהפיפי גם ביום וגם בלילה. מהקקי לעומת זאת טרם נגמלה. עד היום היו לה פספוסים בתחתונים . קיבלנו החלטה לעזור לה להיגמל גם מהקקי מאחר והיא מרגישה מבוישת בבית וגם בגן בכל פעם שהיא עושה בתחתונים. הילדה פוחדת להוציא את הקקי "כי הוא כואב". היא מתישבת על האסלה וכשכבר מתחיל שלב היציאה היא קמה מיד מהאסלה ואומרת "שכואב לה" מה לעשות? כואב לי לראות אותה סובלת והיא סובלת. כיצד לעזור לה? איך להתנהג? אמא מודאגת

שלום נתי,
אנא פנו לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה המתיייחסת לשאלה שציינת.

קודם כל בן כמה הוא, נשמע שהוא בסביבות הגיל הרך 2-3,לפי התופעה הידועה של בדיקת גבולות וניסיונות.
אני מנסיוני יכולה לומר לך שברגע שתראי לו שזה לא מפריע לך ואם לדוגמא הוא מתעקש שאת זו שתביאי לו את המעדן ואת קמה ועושה זאת, אז הוא יפסיק, כנראה שהוא שם לב שהדבר מפריע לך והוא מנסה את כוחו ואת השליטה שלו. מנסיוני איפה שלא שווה ליצור וויכוח עדיף שתוותרי ותתעקשי על דברים חשובים יותר. לא כדאי להיכנס למלחמות שאת בתוכך יודעת מראש שתפסידי בהן.
עדיף לשמור אנרגיות לדברים החשובים באמת.
בנוסף את יכולה פשוט לתת לו לבכות ולהתייפח עד שתשיגי את מבוקשך, אך מה זה יתן לך בסופו של דבר? הסיפוק שאת זו שמחליטה, לא שווה עזבי נסי להתעלם מהרצון שלו לקבוע ולהחליט את הדברים עד שזה כמובן מגיע לדברים חשובים שאין להתעלם מהם, את תדעי לבד.
מקווה שעזרתי קצת.

שלום א.ו,
באופן עקרוני כדאי להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא, ומה שכן חשוב לא מוותרים עליו גם אם הוא בוכה לנצח.
עם זאת, נשמע לי שכרגע אתם נמצאים במצב שהילד מנסה לנהל אתכם בצורה שאם משתפים איתה פעולה, זה גם לא בריא.
הנקודות האלה שבהן הוא עושה לכם דווקא כדי לשלוט בבית - כן צריך לטפל בהן בעודן באיבן, ואסור לך ללכת להביא לו את השרפרף כי הוא בוכה, או להביא לו את המעדן. כאן חשוב כן להתעקש. וחושב מאוד שהוא יישבר לפניכם ברגעים האלה. אין מה לעשות. תצטרכו לעבור כמה ימים של בכי, עד שהוא יבין שאתם עיקביים. ברגע שתישברו פעם אחת - תצטרכו להתחיל את הכל מהתחלה.

את רואה , לפעמים קשה להבחין מתי כדאי להתעקש...
ואם זה שיטתי אז נשמע לפי הייעוץ המקצועי שכאן חשוב להתעקש.
בהצלחה...

שלום אמא,
את כנראה מזהה נכון שהילד מוחה על השינוי בתשומת הלב שהוא מקבל. כדאי מעבר לנסיונות לתת לו תשומת לב - גם לשוחח איתו במילים על הכאב שלו וממה הוא נובע, כדי שגם הוא יבין את עצמו טוב וירגיש שגם אתם מבינים אותו ולא רק כועסים עליו. כלומר את אותה הבנה שאת מבינה צריך לא לשמור אותה לעצמך אלא לדבר עליה גם איתו.
בנוסף, זה באמת קשה מאוד וגם לא הגיוני להישאר לבד כל השבוע עם שני ילדים קטנים אחה"צ. האם יש לך אפשרות להשיג עזרה? אפילו פעם בשבוע סבתא או בייביסיטר בתשלום שיוכלו להיות עם הקטנה כשאת מתפנית לילד הגדול. אחרת זו באמת משימה בלתי אפשרית.

מה לגבי, השקרים שלו? האם עליי להתעלם מהם? או שאני נוהגת נכון בכך שאני כועסת כשהוא משקר.
האם אני אמורה לכעוס כשהוא כן בא ומספר לי על דבר רע שעשה בגן?
האם הודאה באמת פותרת אותו מכעס,עונש או תגובה שלילית מצידי?
איך עליי לגרום לו לא לשקר ולהבין שגם אם האמת קשה אסור לו להסתיר או לשקר לנו.

שלום אמא,
תראי, את בטח יודעת שיש גם דברים שיכולים לבוא באמצע בין השחור והלבן, זה לא כל הזמן או או. או שאת כעוסת או שאת מתעלמת או מעודדת. בודאי שאת לא אמורה להתעלם מכך שהוא משקר, ובודאי שאם הוא עשה משהו לא טוב ופוחד שתכעסי את לא אמורה לחשוב שהכל מצויין. אבל אני חושבת שיש דרך שלישית והיא לנסות להבין למה הוא עושה את הדברים ולא רק להמשיך להגיד שזה לא בסדר. את זה הוא כבר יודע, אחרת הוא לא היה משקר. המקומות שקשה לו בהם, שם הוא זקוק להבנה ולעזרה. מה הוא מנסה להגיד, למה שוב ושוב הוא נתקע שם? אולי גם הוא כועס על משהו? אולי הוא עושה דווקא? ההבנה הזו היא מה שחסר, ולא העונש או הכעס, את השלב הזה כבר עברתם וזה לא עזר.
אני הייתי אומרת לו אחרי שעשה משהו אסור, שאני חושבת שאתה מבין לבד שזה לא בסדר. פרס אתה לא הולך לקבל על זה. עכשיו בוא נחשוב ביחד מה קרה לך שבכל זאת עשית את זה? מה מציק לך שגורם לך כל פעם לעשות כאלה דברים שעושים לא נעים לך, לילדים האחרים, לגננת וכו'? אולי אתה מרגיש קצת לבד בזמן האחרון? אולי אתה כועס? אולי אתה עצוב? אולי אתה מנסה להגיד לי משהו ואתה לא יודע איך? אני חושבת שאולי זה קצת קשור לאחות שנולדה לנו, שאתה מאוד אוהב אותה מצד אחד אבל אתה מרגיש קצת לבד בזמן האחרון בגללה, ואז כואב לך בלב. נראה לך אולי שאין לי זמן אליך, אבל אם יש בעיות אז אז מקבל קצת מהזמן שלי אבל בצורה שלא נעימה לשנינו. אז עכשיו אנחנו ננסה לעשות שיהיה לך מהזמן שלי יותר גם בלי לעשות בעיות. (פה צריך להבטיח ולעמוד בזה!!!). קחי בחשבון, שזמן לבד את בכל מקרה תקדישי לו, השאלה רק אם זה יהיה בכעס ובלית ברירה או עם תכנון מראש ובאווירה נעימה.
בהצלחה.

לא ראיתי את הדברים ככה.

שלום ענת,
הגיל המתאים ביותר לטפל בכך, הוא הגיל שבו המצב יתחיל להפריע לו, ואז תהיה לו מוטיבציה. כרגע זה מפריע רק לך ונראה לי שאת מבזבזת המון אנרגיה לשווא. הילדים אוהבים אותו כמו שהוא, הלוואי על כולנו:-). יכול להיות שכשהוא לא לידך הוא מתנהג יותר יפה, הרי מסיבה כלשהי הילדים כן אוהבים אותו, אם הוא היה בלתי נסבל לידם הם לא היו כל כך שמחים לקראתו. יכול להיות שהוא מרגיש שאת מנסה לשלוט בהתנהגותו ולידך הוא מפגין בכוונה התנהגות אחרת כדי לשמור על העצמאות שלו. תנסי להרפות, כרגע נראה שאין ממש בעיה, מלבד הדאגה שלך.

שאולי באמת אני משפיעה על התנהגותו ושהוא יודע שזה מפריע לי אז מתנהג כך.
אני באמת ארפה ממנו.

שלום חסויה,
נשמע לי שלפני שמטפלים בעניין הבדידות, צריך לעזור לכם בכלל להגיע לילדה. הילדה מאותתת בכל דרך אפשרית שהיא תופסת קשר כולל הקשר איתכם כמשהו חודרני שצריך להתגונן בפניו. כלומר ככל שתנסו להגיע אליה ככה היא תתתגונן היא מבקשת שיניחו לה. ובכל זאת לזה את לא מקשיבה, את הרבה יותר קשובה לבדידות שאת חושבת שהיא סובלת ממנה למרות שזה באמת לא בא ממנה והיא לא התלוננה על כך. אולי כדאי שתתחילי ממה שהיא אומרת ולא ממה שאת חושבת שהיא אמורה לסבול ממנו - כלומר היא זקוקה לספייס ולא לחברה, אז למה את עסוקה בזה שחסרה לה חברה?
דבר שני, אולי היא צודקת ואולי זה רעיון טוב שתיגשו להדרכת הורים או לטיפול משפחתי כדי לברר איך אפשר לטפל בתקשורת במשפחתכם שתאפשר קצת ספייס ואז אולי בהמשך אפשר יהיה לעזור לה יותר, אבל לא בהתחלה, בהתחלה העבודה היא שלכם.

תודה על תשובתך המהירה ..
אך ממה אני צריכה לתת לה ספייס ?
היא כל היום לבד בבית כך שאף אחד לא מפריע לה ..
ובסביבות 5 היא זאת שמתקשרת אלי ושואלת מתי אני מגיעה מהעבודה ..ואז כמובן מספרת על איך היה בבי"ס מי.. מה.. מו..וכו'..ולי זה נראה מוזר? שילדה בגילה צריכה חברה באותו הגיל באותו הראש מה מוזר בזה ??
חשוב לה להיות שולטת בבית אם זה בנו ההורים או אחיה הגדול ממנה בארבע שנים ,מה שגורם לקצרים ומריבות של אחים..
בשבוע הבא יש לה בת מצווה-הלכנו לחפש בגדים היא כמובן חיפשה שמלה שממש לא מתאימה לה התוכחנו ויצאנו מהחנות ללא בגד..המשכנו למדוד אבל היא כמובן הפגינה מרדנות יתר החזקתי את עצמי בשיניים לא להתפוצץ( 4 שעות מחנות לחנות רק בשבילה וכלום )היא ננעלה על אותו הבגד חזרנו הביתה עיפים ומדוכאים.. לאחר יומים לקחתי אותה לקניון אחר נכנסנו לחנות אחרת ושם המוכרת נסתה לשכנע אותה למדוד שמלה אחרת עם חגורה על אף שעשתה פרצופים לבסוף הסכימה ואמרה לי אמא צדקת זאת נראת טובה הרבה יותר!!(וכמובן יצאה מרוצה סוף סוף).
חשוב לי לדעת האם אני עלוקה ??מה אני עושה לא נכון שתמיד אני אשמה ,ולא מרוצים ??רק אחרי שאני מוציאה אנרגיה אז אני צודקת?איפפה הטעות??

תודה וסליחה שזה ארוך כל-כך.......

שלום לחסויה,
זה שנמע שבתך נעה בין בדידות לבין רגעים שלא נותנים לה להחליט עבור עצמה ורוצים בשבילה כל מיני דברים. זה דבר מאוד טבעי שילדה רוצה לספר לאמא מה קרה במשך היום בטלפון או כשאתם נפגשות, גם אם היו לה חברות היא הייתה רוצה בזה. מה נראה לך מוזר בזה באמת?
לפי חומרת המצב שאת מתארת באמת נראה לי שכדאי שתיגשו לטיפול, ואם הילדה לא מעוניינת כרגע אז כן, בכל זאת לגשת להדרכת הורים. ואין צורך לראות בזה טענות כלפייך. הרבה משפחות ניגשות קודם להדרכת הורים אם הילד מסרב לטיפול, ואחר כך לאט לאט נוצר שינוי שמאפשר גם "הפשרה" של הסירוב של הילד.
נראה לי שיכול להיות שהילדה שלך, בדיוק כמוך, מרגישה שכל מה שהיא עושה לא בסדר, השמלה שהיא רוצה לבת מצווה שלה(!!) הי אלא בסדר, כשהיא מתקשרת לאמא לדבר איתה זה לא בסדר כי היא אמורה לדבר עם החברות, וכו'. יכול להיות שמהמקום הזה היא גם לא מוכנה ללכת לטיפול, כי זה לא נתפס כעזרה עבורה אלא ששוב אומרים לה שהיא לא בסדר. לכן, במקרה כזה ההורים רצוי שיקחו יוזמה ויתנו דוגמה, שגם הם הולכים לטיפול וזו לא בושה, גם להם יש ללמוד והם זקוקים לעזרה. בכל זאת אתם המבוגרים האחראים כאן, ואתם בחרתם להביא אותה ולעולם ולא להיפך.

היי..
היום כשחזרתי הביתה ראיתי חברה בבית והן הכינו יחד שיעורים..היה לי מאוד כיף לראות את זה !!!
ולא !!!אין לי בעיה שהיא מתקשרת ומספרת איך היה ..יש לי בעיה עם ההשתלטות שלה אם זה במוזיקה שהיא רוצה לשמוע אז צריך להיות בשקט (ואם שומעים משהו אחר היא צועקת לסגור את זה עכשיו!!!)
ואני לא מוותרת וגם הילדים לא כל ערב לאחר הארוחה המשותפת יושבים בסלון על כוס תה ונהנים מצפיה בטלויזיה ,ואם קרה שיש לנו ארוע או משהו הילדים מתעקשים שנשב איתם או למחרת מזכירים לנו שלא ישבנו איתם אתמול אז היו קצת יותר ..
זה לא שאין בסיס למשפחתיות או שפה אבל יש משהו שמפריע ואיני יודעת מה??!!!
תודה.....

שלום לחסויה,
הפתעות טובות זה תמיד כיף:-)
לא התכוונתי שמשהו לקוי במשפחתיות שלכם ובשפה. בסך הכל הצעתי את מה שנהוג להציע כשילד מסרב ללכת לטיפול, שההורים יתחילו בהדרכת הורים.