פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ענת,
לא הבנתי מה קורה בדיוק בשעה וחצי הזו עד שהיא נרדמת. היא שוכבת בשקט ערה? היא מפטפטת? את נמצאת לידה ומנסה להאיץ בה להירדם? מה בדיוק קורה? ולמה זה כל כך מפריע דרך אגב?

שלום קרן,
מאחר וברור לך בעצמך שמדובר במניפולציה, הרי שהפיתרון הוא בכך שלא נכנעים לה. ככל שזה לא ישיג את מטרתו המוטיבציה להמשיך ולבצע זאת תרד. צריך לשבת לידו, אבל בלי להתרגש, לתת לו לסיים את ההצגה עד שיתעייף ויירדם. כך כמה לילות עד שיבין שהוא לא משיג שום דבר בכך.

סמדר, תודה שענית לי.
אך לצערי זה ממש לא פשוט אנחנו נמצאים בסרט הזה למעלה מחודש.
מתן לא מוכן אפילו שאני יישב לידו. אני מנסה כל ערב, אני מביאה כסא ויושבת לידו, הוא מבקש שאני יוציא אותו ומתחיל לבכות. לא עוברות 2 דק' והוא מקיא בכוח. הוא אפילו דוחף אצבעות ע"מ להקיא.
אני חושבת שעצם זה שאני מוציאה אותו מהמיטה בזמן שאני מנקה אותו ואת החדר- זה מבחינתו ניצחון.
אני באמת חסרת אונים

שלום קרן,
אכן זה מסובך. חשוב לי להבין יותר איך זה הגעי למצב הזה ואיך פועלים אצלכם הרגלי השינה וההשכבה. אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר.

עד לפני שלושה חודשים מתן היה מתעורר בלילה לאכול בקבוק. לעיתם אפילו פעמיים בלילה.
מאחר והוא לא ממש אוכל אצלי אוכל אחר החלטתי להמשיך עד לשלב הזה לתת לו בקבוק.
כל תהליך ההשכבה באותה תקופה ( בה קיבל בקבוק בליליה) היה סביר - היינו משכיבים אותו לישון עם בקבוק, הוא היה מיילל קצת משחק במיטה ובערך אחרי חצי שעה נרדם.

לפני שלושה חודשים החלטנו בעלי ואני להפסיק לתת לו בקבוק בלילה.
עברנו 4 לילות ללא שינה אשר בסופם שכרנו השתלם. תהילך ההשכבה נשאר כפי שהוא.

* חשוב לי לציין שישנה רוטינה בתהליך ההשכבה : ארוחת ערב, מקלחת ושינה עם בקבוק.וברקע מוזיקה נעימה.

בחודש וחצי האחרונים שעת ההשכבה הפכה להיות בלתי נסבלת, זה התחיל בבכי, היינו נכנסים מידי פעם לחדר לומר לו שאנחנו כאן, אפילו התחלנו להדליק אור במסדרון. כשזה החיל להחמיר, בעלי נשאר בחדר שלנו ע"מ שמתן יראה אותו. והמצב רק החמיר.
הוא התחיל להקיא מהבכי. "וראה כי טוב" מוציאים אותו מהמיטה. ועכשיו כשהוא רואה שאנחנו לא מתייחסים הוא פשוט דוחף אצבעות ומקיא.
בלילות האחרונים ניסיתי לשבת לידו אבל הוא בוכה בהיסטריה שאני יוציא אותו וגורם לעצמו להקיא.

אני מוצאת עצמי כל ערב באותה סיטואציה מעייפת.
בבקשה עזרי לי אני נואשת

שלום קרן,
תראי, יכול להיות שהתשובה שלי תהיה חלקית מדי בשלב הזה ותצטרכו לפנות לייעוץ יותר מסודר.
מה שאני מבינה כרגע, זה שיש קושי בקשר ביניכם לתינוק, שמתבטא בין השאר בעניינים "אוראליים" (וסליחה על השפה הפסיכולוגית), כלומר של אוכל (אכל רק מבקבוק עד לא מזמן) והקאה.
יכול להיות שמשהו לא היה די הדרגתי במעבר בין קשר שמשאיר אותו תינוק (לא אוכל כלום חוץ מבקבוק) לבין דרישה שיירדם לבד. יכול להיות, זו רק השערה שלי. קודם כל אני מציעה ללוות (יכול להיות שאתם עושים את זה) במילים את כל התהליך, כולל אולי סיפור לפני השינה. נראה שהילד כועס שמשאירים אותו לבד ואין לו איך לבטא את זה. ובנוסף זה שאתם נשארים לידו זה לא מספיק לו הוא עדיין מרגיש לבד. זה לא אומר שאתם חייבים לקחת אותו על הידיים, אבל אתם כן יכולים לעזור לו להבין את עצמו במילים כדי שהוא לא יצטרך להקיא (אולי אתה עצוב קצת שבא הלילה, אבל הנה אמא תספר לך סיפםור ונשיר שיר וניפגש שוב מחר בבוקר ונלך לגן...).
זה באופן כללי. בנוסף, לשותפתי להנהלת הפורום, נעמה שמש סבג, יש אתר שכתובתו מופיעה ליד הפרטים שלה ושם יש מאמרים בנושא שינה עם המלצות קונקרטיות יותר.
בנוסף ייתכן שתצטרכו לפנות לייעוץ אם זה לא נפתר.
בהצלחה.

לילך שלום,

תגובת ביתך היא נורמלית ואופיינית לרבים בגילה. יש החוששים מנדנדות, אחרים ממגלשות.
לי עם ילדת ואל תלחצי עליה. כל דבר יגיע בזמנו. מידי פעם תוכלי לנסות ולהציע לה לטפס איתה ביחד.
בהמשך תוכלי להציע לה הפתעה אם תתגבר ותנסה לטפס. לא חייב לטפס על כל הסולם. ניתן לטפס גם 2-3 שלבים בלבד.

הכי חשוב הוא לא ללחוץ, להמתין בסבלנות ומידי פעם להציע. אל חשש, זה ישתנה עם הזמן, כל עוד לא תגרמו לה ל"אנטי", וזה עלול לקרות כאשר דוחקים בילד.
תוכלי לקרוא מאמר שכתבתי, המדבר על אמון בין הורה לילד, הן באתר זה והן באתק שלי

שלום ויוי,
נשמע שהמצב חמור ביניכן ובמצבים כאלה, כשלא מסתדרים ומיואשים כדאי לפנות לטיפול בשילוב הדרכת הורים.

ענת שלום,

כיוון שמדובר על חופשה ללילה אחד, לבן הגדול לא יהיה קושי.
לגבי הקטן- האם הוא איתך בבית? האם הוא יונק? האם הוא מתעורר רבות בלילה?
אם כן, כמובן שהפרידה תהיה קשה עבורו.
אם לא, וסבא וסבתא רגילים לטפל בו, זה יכול להיות בסדר, כל עוד את מרגישה נוח ושלמה עם העניין.
חשוב שיידעו בדיוק מהם הרגליו, עד לפרטים הקטנים.
כמו כן, מומלץ שהם יבואו לביתכם, כי אז לתינוק יהיה את מיטתו, יהיה את הפינה שלו וכך יהיה לו קל יותר להתמודד עם העדרכם.
את מוזמנת לקרוא מאמרים שלי בנושא באתר זה או באתר שלי. כמו כן ישנן גם כתבות ב"מהתקשורת" אליהן התראיינתי בנושא זה.

תהנו.

שלום טל אור,
השאלה החשובה היא מה קרה לפני מספר ימים שבנך החל להגיב בצורה כזו. יש כאן מצוקה כלשהי, שעד שלא נבין אותה, זה לא ברור איך כדאי לנהוג.
האם משהו הפחיד אותו? האם נשאר לבד בסיטואציה מסויימת בלי שהיה מוכן לכך מראש ונבהל? נפל וקיבל מכה מפחידה, נבהל מכלב? משהו אחר? האם הוא אומר ממה הוא מפחד? (מהחושךף ממפלצות, מגנבים וכו').

מיכל שלום,
בהחלט שניתן ורצוי לתקן, ובהקדם!

עבודה קשה מחכה לך, אך אפשרית. התחילי מכך שתפגיני בפני הילדה שכבר אינך "מפחדת" מתגובותיה, כאשר את מסרבת לה או אינה נענית לה.
בכל פעם שאינה מתנהגת כנדרש, שלחי אותה לחדר להרגע. זו לא המלצה, זו הוראה שתתני.
בנו תקנון בבית, בו יהיה כתוב מה קורה כאשר החוקים לא מתקיימים.
היי נוקשה ועקבית ואל תוותרי.
כמובן שאין זה סותר הפגנת חיבה: "אני מאד אוהבת אותך, אבל אני לא מרשה להכנס לחדרי ולגעת לי בחפצים". בפעם הבאה שתגעי בחפציי, אקח לך את חפצייך שלך, את בובתך האהובה. וכו'.

אם תראי שאינך מתמודדת לבד פני להדרכת הורים. אל תתמהמהי.
בנוסף, חשוב שבן זוגך יהיה שותף מלא ותהיו מתואמים בעמדתכם.
נתתי קצת טיפים להתחלה אך אין זה מספק.

שלום רוחמה,
אנחנו באות מהשקפות עולם שונות, ולא בהכרח מה שתמים מבחינתי הוא גם תמים מבחינתך. יכול להיות שהעובדה שהילדות רוצות לסגור את הדלת כשהן עושות זאת מעידה על כך שיש קשר בין מה שהן רוצות לעשות לבין סוג של סקרנות מינית. הסקרנות הזו בעיני היא טבעית ותמימה, אני לא בטוחה שגם בעינייך.
בבית חילוני, זה היה יכול להיות זמן שבו נהיים ערים לכך שהילדה קולטת שהמבוגרים עושים כל מיני דברים כשהם סוגרים את הדלת והדברים האלה קשורים לחיבוקים ונשיקות. וכמו שהיא רוצה לחקות את אמא שלה בכל מיני משחקים אחרים (להיות אמא של הבובות) זה גם חלק מהעניין. בשלב הזה ילדים גם מקבלים הסבר כלשהו שמתאים לגילם, על מהות העניינים האלה.
אני לא יודעת מה נהוג אצלכם. יכול להיות שכדאי להסביר לה שאת מבינה שנושא הנשיקות מסקרן אותה אבל אצלכם זה לא נהוג, כשתגדל תסבירי לה יותר ושאת מבקשת שתחדל מהמשחק הזה.

שללום מיכל,
קצת קשה לי לדעת במה מתחילים כי אני לא מכירה את כל המקומות שצריך לתקן, לא פירטת אותם. אני יכולה להמליץ לך ממה שכן פירטת - קודם כל להפסיק לציית לה. תתכונני לתקופה קשה מאוד, של הרבה כעס ומתיחת הגבולות עד הקצה, אבל תזכרי שאת חייבת להיות עיקבית.

שלום אילנה,
לא פירטת מה ניסית עד כה, או שאולי לא ניסית הרבה. בכל אופן כדאי לשבת על ידו עד שהוא נרדם, להשאיר אור קטן. כדאי גם לדבר איתו על הפחדים שלו, לברר ממה בדיוק הוא פוחד ולנסות לעזור לו ספציפית לפי נושא הפחד. את יכולה להתסכל גם בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה שמתייחסת לפחדי ילדים.

הרגע ראיתי בפורום תשובה שלכם לבעיה דומה שציין הורה.
אני רוצה לציין כי ביתי לא עברה בתקופה האחרונה משבר, טראומה או חוויה משמעותית אשר יכולה היתה להשפיע עליה בנוגע לאימוץ הרגל מציצת האצבע שלה. ניסיתי בעצמי להבין ממנה מה הסיבה לכך - והיא ענתה שזה נעים לה...

אנא ענו לפנייתנו אנו כבר מיואשים ולא יודעים כיצד לטפל בבעיה הזו אשר גובה מכל המשפחה מחיר רב כ"כ

שלום עינב,
אתם יכולים לפנות למכון להתפתחות הילד באיזור מגוריכם, אתם יכולים לברר איזה מכונים מוכרים יש דרך קופת החולים שלכם.

שלום הילה,
מדובר בילד מאוד קטן, שהוא למעשה עדיין תינוק, ויש לך ציפיות למשמעת ממנו שלדעתי לא כל כך תואמות גיל. תנסי לעשות מזה משחק ולאסוף יחד איתו, תוך כדי תחרות למשל או תוך כדי שאתם זורקים אחד על השני בובות רכות. לא הייתי נכנסת איתו למאבקי כוח על זה בגיל הזה.

שלום אוקסנה,
זה קורה כיוון שבגן יללידם נדבקים אחד מהשני, ואין מה לעשות, זה קשה להיות אמא. גם אם תשאירי אותו בבית, הרי בסוף זה יקרה לו כשייכנס למסגרת כי הוא עדיין לא התחסן באופן טבעי. עכשיו אחרי כל המחלות שקיבל השנה - בשנה הבאה סביר להניח שיחלה פחות. סבלנות.