פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ליזי שלום,

בכדי שהבנות יחושו בטחון עימו, אכן כדאי להיות בסביבה כרגע.
עדיף, שבכל הזדמנות ישחק איתן, ירים אותן, יצחק איתן. כרגע זה יותר חשוב מהטיפול במקלחת.
לאחר שהאמון יחזור יוכל לטפל בהן יותר. כרגע הייתי מתחילה ממשחק ומהחלפת טיטולים.
מקלחת זה יותר אינטנסיבי וארוך.

היי,

אם שעת ההתעוררות שלו היא קבועה, ניתן לגשת אליו חצי שעה לפני, ללטף אותו לגרום לגופו לזוז ולחוות חוויה של ערות. אחרי מס' לילות שכאלה, השעון הביולוגי ישתנה והוא לא יקום בשעה הקבועה.

אכילה אחת ללילה בגיל כזה היא בסדר ומקובלת.
הקפידי על טקס שינה מסודר ועל שעת שינה אף מוקדמת יותר. שעת הערות צריכה להיות לקראת 6:00 בבקר.
את מוזמנת לקרוא מאמרים בנושא באתר זה או באתר שלי, וכתבות אליהם התראיינתי.

התמידי ויהיה שינוי,

נעמה.

שלום מיטל,
ילד, (וגם מבוגר, למען האמת), רצוי שייישן רוב הזמן במיטה שלו ובחדר שלו. זה מרגיע, פרטי ונותן תחושה ביטחון ויציבות. לא ברור לי מהשאלה האם הוא נדרש הרבה לישון מחוץ לבית, ואם כן אז למה ואם לא אז למה זה כל כך מפריע כשהוא לא רוצה עד כדי כך שאתם מוטרדים מהבעיה נורא ופונים למומחה ומבקשים תשובה מהירה.
אם לא חייבים, עדיף שהילד יישן בבית ואם אתם יוצאים לבילוי עדיף להזמין מישהו שיהיה איתו בבית שלכם ולא לדרוש מהילד להסתגל לשינה במקום אחר, אפילו אם הוא מכיר את המקום בשעות היום. אם ממש אין ברירה, מסיבות שונות, אפשר להציע לילד לקחת חפץ שהוא קשור אליו מהבית, בובה שהוא אוהב או משחק, וכמובן את הפיג'מה שלו, ולהגיד למארחיו - איך הוא אוהב לישון, איזה סיפור הוא אוהב לפני השינה וכו'.

שלום מאגי,
לא נוכל להפסיק את הסימפטום אם לא נבין מהיכן הוא נובע. איזה מין שקרים? משקר שאין לו מבחן למרות שיש לו? משקר שקיבל ציון גבוה יותר? לא ברור לי איזה שקרים אלה ומה הם באו להשיג. האם מופעל עליו לחץ בעניין הלימודים בבית? איזה תגובות הוא מקבל כשהוא אומר את האמת? אם תפרטי יותר אולי נוכל להבין מה הבעיה, מה הוא מנסה להשיג בדרך הזו ואיך אפשר ללמד אותו (ואותכם) להשיג זאת בדרך אחרת.

בשיחות עם הילד הוא טוען שהוא פוחד מהתגובה שלנו לציונים הנמוכים שהוא מקבל הוא מסתיר את המבחנים עם הציונים הנמוכים, והחמור במעשה ולכן פניתי לעזרה מכם שהוא לקח בוחן של ילד אחר שקיבל ציון גבוה ורשם את שמו ומסר לנו.(וכמובן השקר התגלה-כמו כול שקר שמתגלה בסוף).
אנחנו הסברנו המון לילד שחשוב לנו שילמד ויצליח אך יותר חשוב לנו האמת היושר והערכים שלו כבן אדם.
הלימודים חשובים וחשוב לנו גם שיצליח בהם, אם הוא היה ילד בלי יכולות גבוהות לא היינו דורשים ממנו להשקיע בשיעורים ובמבחנים, ילד מתבגר רוצה יותר להיות עם חברים ולשחק כדור רגל ללכת לצופים למסיבות ולחוגים ולשבת שעות מול המחשב. אבל הוא חייב להבין שהוא צריך לשלב את הלימודים בניהם.
הילד מקבל מאיתנו עזרה רבה בלימודים, ובאותה מידה דואגים לחיי חברה שלו להסיע לקנות לתרום.

איפה אנחנו אולי טועים ואיפה אפשר לעזור לו להבין את חומרת הנושא : השקרים.

שלום מאגי.
אני רואה את זה קצת אחרת. בעיני החומרה כרגע היא לא השקרים, אלא שהילד מרגיש שלא מקבלים אותו כמו שהוא ולכן הוא חש שהוא נאלץ לשקר.
אני מבינה אותך שנושא הלימודים הוא נושא חשוב. אך נושא האהבה הבלתי מותנית שילד חש מהוריו הוא יותר חשוב מזה. לימודים זה דבר שתמיד אפשר לתקן, או יותר נכון יותר קל לתקן, בהמשך החיים מפגיעה ריגשית מתמשכת.
אם הילד מרגיש, גם אם אתם לא התכוונתם שכך זה יצא, ששום דבר שהוא עושה לא שווה בעיניכם אלא רק אם הוא מביא ציונים טובים, אז משהו באיזון ביחסים ביניכם איבד פורפורציה.
חשוב לדבר עם הילד על כך, שלא משנה איזה ציון הוא מביא, אתם תמיד תאהבו אותו, ויש בו עוד המון דברים מקסימים מעבר לחוסר הצלחתו בלימודים, וההערכה שלכם והאהבה שלכם אליו לא תלויה רק, ואפילו לא באופן עיקרי בנושא הלימודים.את זה צריך להגיד במילים וגם להראות במעשים. כלומר, אם יוצא שבזמן האחרון חלק גדול, אם לא כל השיחות שלכם איתו הם על ענייני לימודים ושקרים, כדאי להרפות מהנושא באופן זמני, ולעשות קצת דברים אחרים ביחד, ללכת לראות סרט, לצפות בו משחק כדורגל ולעודד אותו, ולהכניס קצת איזון לקשר. אחרי תקופה, אפשר לחזור ולראות מה קורה בענייני הלימודים, אבל שוב לא להקדיש לכך את כל הזמן המשותף שלכם.
תזכרו שבגרות תמיד אפשר להשלים, אבל הזמן המשותף שלכם איתו בילדות שלו, הוא חד פעמי ולא יחזור יותר.

אני חושבת שהשקרים לא קשורים רק ללימודים, הוא פשוט לא מספר את האמת בכול נושא.
במידה והוא בא לספר על אלימות שהוא היה מעורב הוא פשוט לא מספר את האמת, אם הוא נגע במחשב בזמן שאסור לו, הוא מסתיר. אם קיבל הערה על הפרעה הוא מתלונן שזה לא הוא שזה ילד אחר או שהמורה התבלבלה כול הזמן סיפורים, למה הוא לא בוחר לספר בדיוק מה קרה. אמרו לו שוב ושוב לא נכעס עליו ולא נעניש אותו על המעשה רק על שקרים. והוא בוחר בשקר. הוא לא מבין את המשמעות שאסור לשקר !!!
אנחנו אוהבים אותו מתים עליו, אומרים לו מחבקים אותו מנשקים אותו מטיילים ביחד צופים בו באימוני הכדור סל מעורבות מלא ותרומה מלאה בפעילות כיתתית שלו ומוכנים לעשות ולתת לו הכול.
רק שלא ישקר.

שלום מאגי,
האמת? הסיפור שלך קצת מבלבל אותי. ביררתי במיוחד לפני שעניתי האם השקרים קשורים ללימודים ואמרת שבעיקר כן, עכשיו את טוענת שלא.
אני גם לא חושבת שילד בן 11 לא מבין מה זה שקר, וגם אם הוא לא מבין, אני לא מורה, הסברים קוגניטיביים הם לא המומחיות שלי.
המומחיות שלי היא להבין מה הגורם הריגשי שתוקע את היחסים. הילד ממשיך לעשות משהו מסיבה כלשהי, ואני מודה שאני גם לא מכירה אתכם מספיק וגם קצת התבלבלתי מהסתירה בתשובותייך, ולכן אני לא כל כך יודעת להבין למה הוא עושה זאת.
מה שבטוח, שאין צורך שאתם "תעשו הכל כדי שהוא לא ישקר" אם זה ככה - כבר יש לו סיבה להמשיך לשקר כי הוא מקבל ממכם התייחסות מיוחדת עקב כך.
אם זה כך, אז אולי תנסו להתעלם מזה לזמן מה, ואז הו אלא ירוויח מזה שום דבר ולא תהיה לו סיבה להמשיך לעשות זאת.
אם זה עדיין לא עוזר אולי כדאי שתפנו לייעוץ מעמיק יותר.

שלום רוז,
נשמע שלבת שלך יש קושי עם העובדה שהיא צריכה ללכת לגן ואת נשארת בבית עם התינוק/ת ולא איתה. כדאי לדבר איתה על כך, שהיא בטח אוהבת את אחיה או אחותה אבל גם מקנאה לפעמים, ואולי נדמה לה שאמא אוהבת את האח/ות יותר ממנה כי עובדה שהיא נשארת בבית איתו/ה ושולחת אותה לגן. אבל זה לא נכון, פשוט היא כבר ילדה גדולה, וכשהיא הייתה תינוקת היא לא יכלה ללכת לגן ולכן אמא נשארה גם איתה בבית (כאן המקום לפרט, שוב, איזו תינוקת מקסימה היא הייתה, ולראות ביחד תמונות שלה כשהייתה תינוקת וכו') והיום היא גדולה וצריכה ללמוד דברים של גדולים, ולעשות דברים של גדולים, כמו שאבא הולך לעבודה, ואמא גם תלך עוד כמה חודשים לעבודה, וילדים הולכים לגן ולבית הספר, שזה כמו העבודה שלהם. אבל בכל זאת, מותר לה לפעמים לחזור להיות קטנה, כשבא לה, ואמא תפנק אותה כמו תינוקת (תחבק אותה, תשיר לה שיר, תעשה לה דייסה, תשחק איתה לבד בלי התינוק/ת או לא משנה מה שאתן אוהבות) ואחר כך היא תוכל לחזור להיות גדולה שוב.

שלום אלונה,
לוותר ולהכנס מראש פירושו להכנע לטרור (סליחה על ביטויים ששאולים מעולם אחר...).
הוא לא יכול להכתיב דברים כאלה. שיצרח. יכול להיות שהוא לא יישן כמה לילות, וגם אתם. אבל אם הוא יבין שפה אתם שמים את הגבול, הוא יירגע. אם לא, הדבר הזה עלול להתפשט לתחומים נוספים, ויהיה לכם רק יותר קשה.

שלום רב.
בני בן 9 , אני גרושה מזה 3 שנים. מאז בכל פעם הילד אומר שהוא לא אוהב את הבית , כל פעם מסיבה אחרת, פעם הבית קטן פעם יש לו חלומות רעים בבית. יש לציין כי דאגתי להחליף צבע בחדר הילדים, להחליף מיטות חדשות ולעשות הכל על מנת להפוך אצת החדר וכל הבית למושך יותר.
בבית הספר הוא ילד מבריק מאד, חכם רגיש ואהוב על המורים. כשמגיע הביתה לא רוצה שיבואו אליו חברים אלא שרק הוא ילך אליהם. מחפש כל פעם לישון אצל הסבתא ואצל אבא והעיקר לא להיות בבית. הוא התחיל גם להתחצף אליי ואני אובדת עצות ולא יודעת כבא מה לעשות? למה הילד כל הזמן מחפש לישון אצל סבתא (אמא של אבא) ואיך לגרום לו לשנות את הרגשתו.

שלום דנה,
ילד לא בוחר את הבית שלו ולא ההורים. נשאלת השאלה למה את מתרגשת מכך שלא מוצא חן בעיניו הבית? את האמא שלו, ואני מניחה שאת גם המשמורנית, את אמורה לגדל אותו, והוא אמור לבלות את רוב זמנו איתך, בין אם זה מוצא חן בעיניו ובין אם לא. על חוצפה יש להגיב בתקיפות.
את לא חייבת לשנות את הרגשתו, מותר לו להרגיש מה שהוא רוצה, זה הבית שיש לו. אני מציעה שתפסיקי להתרגש מזה. לא מתפקידם של הורים שהילדים שלהם יהיו כל הזמן מרוצים מצבע הבית. מתפקידם לגדל אותם כמו שצריך. זה הכל.

נני שלום,
מסרת מעט פרטים וקצת קשה לייעץ במקרה שכזה.
את מתארת החמרה בהתנהגות הילדה לאחרונה - התנהגויות מרדניות וביעותי לילה שהיו קיימים בעבר, הופכים להיות תדירים הרבה יותר. זה בהחלט מדאיג. כדאי שתבדקי ראשית עם עצמך, האם חל שינוי בסביבה שלכן, בנושאים שמעסיקים אותך או בני משפחה אחרים, שינוי בגן וכדומה. כמו כן כמובן שכדאי לשאול את הילדה האם יש משהו שמטריד אותה או מעסיק אותה במיוחד (כמובן במלים התואמות את הבנתה). בנוסף, הייתי חוזרת לגננת ובודקת איתה קצת יותר מה מתרחש בגן. "נפלאה" זה תיאור מאוד כללי. לרוב, יש דברים/אירועים בגן שיותר קלים לילדים מסוימים והתרחשויות/מטלות אחרות שהן יותר קשות. רצוי לשתף את הצוות בהחמרה שאת רואה בבית ולבקש קצת יותר פירוט לגבי ההתנהלות במהלך היום.
בנוסף, את יכולה לבדוק עם בתך מה יכול לעזור לה בעת ההתעוררויות ולסייע לה בהירגעות. וכמובן להשתמש במה שאת כבר מכירה שעוזר לה.
שירי

Mimi שלום,
ראשית כדאי לשלול סיבות חיצוניות להתנהגות של בנך - עייפות מוגברת השבוע, מחלה, שינוי בבית, מתחים של ההורים וכדומה. הילד שלך חש אכזבה מרובה כשהוא אינו מקבל את מבוקשו. ילדים בגילו מתקשים לדחות סיפוקים, להמתין לתורם ולהתחלק עם אחרים במה שרוצים.
לדעתי יש להגיב באופן אחיד ברגע שהוא מתחיל להתנהג באופן שלא מוצא חן בעיניכם או אינו תואם. יש לי תחושה שכשהוא מתחיל להרביץ לעצמו, יש להחזיק לו את הידיים בעדינות ולחבק אותו, ולומר לו מלים מרגיעות במשך מספר דקות. במידה והדבר לא עוזר, ומרגיע אותו אפשר לנסות להושיב אותו על כיסא/כרית למשך דקה, ולומר לו במלים פשוטות "אסור להרביץ". הבכי או הכעס שלו מבטאים את אותו הרגש באופן שונה, אולם הקושי הרגשי הוא דומה - הוא מוצף בתחושות גופניות ורגשות עוצמתיים, ואינו יודע כיצד להירגע. ככל שתעזרו לו בדיבור חיצוני שלכם ובהרגעה, כך הוא יפתח דרכים מתאימות יותר להרגיע את עצמו ולהתמודד עם כעס ותסכול.
בהצלחה,
שירי

מירית שלום,
בנך בן שנתיים וחצי - מספיק גדול כדי להיות מסוגל להבחין בך גם כשתנסי להתחמק ממנו, אולם צעיר מכדי להבין את המשמעות שאת עובדת במקום אחר ולא יכולה להיות איתו. אני חושבת שהעבודה בקונסטלציה הזו עלולה להיות קשה לשניכם. לא רק לבנך מסיבות מובנות, אלא גם לך - מה תעשי למשל אם תראי אותו נופל ובוכה, או שמישהו ירביץ לו / יחטוף ממנו והגננת לא תראה או לא תתערב? זה מפגש לא פשוט לשני הצדדים.
במידה וזו האפשרות היחידה או המועדפת שלך לעבודה מסיבותייך שלך, עדיף לנסות להתארגן כך שלא תצאי לחצר בזמן שהוא נמצא. כלומר, להימנע ככל שניתן ממפגש במהלך היום. אני לא חושבת, אגב, שבלתי אפשרי שתעבדי בגן המדובר, היו דברים מעולם ומרבית הסיכויים שתוכלו להסתדר איכשהוא. אולם עדיף לחשוב מראש באילו מצבים את עלולה להיתקל וכיצד להתמודד עם הקושי.
בהצלחה,
שירי

אני יודעת שהמצב הולך להיות לא קל לשנינו אבל כרגע זאת האפשרות היחידה שלי לעבודה רב היום כמו שאמרתי אנחנו בחדרים נפרדים ודיי מרוחקים ולא אמורה להיות בעיה
אני אישית הבטחתי לעצמי לא להתערב ולנסות עד כמה שאפשר "לשכוח" שהוא שם
תודה רבה על העזרה

מירית שלום,
כפי שכתבתי בהודעה הקודמת, בוודאי יש לך את סיבותייך שלך ומערך השיקולים שלך בהתחלת עבודה זו. גם ההכנה מראש שאת עושה באמצעות ההתייעצות בפורום היא חלק מההתארגנות לקראת המצב המורכב. שיהיה לשניכם בקלות ולך בהצלחה בעבודה החדשה.
שירי

שלום שריתה,
אתחיל משאלתך השניה, בודאי שאין לעודד אותו לשאוף לחברתם של מי שדוחים אותו, בשביל מה?
מעבר לזה, אני לא מכירה את הנפשות הפועלות, ולכן אני לא יכולה לדעת אם לילד שלך יש בעיה חברתית או לא, אבל נשמע לי שאת בעצמך חשובת שהבעיה היא אצלך.
לכן, אם את מחפשת טיפול, כדאי שתבררי מה האפשרויות הפרטיות והציבוריות במקום מגורייך - מטעם משרד הבריאות, קופת חולים או באופן פרטי, דרך מכרים מהאזור שאת מוכנה לשתף אותם.

שלום גלית,
את יכולה להתעניין אצל פסיכולוגית בית הספר או קופת החולים אליה אתם שייכים לגבי אפשרויות טיפוליות באיזור מגוריכם, עבור הילד וכן הדרכת הורים.
המצב שאת מתארת אכן מעיד על מצוקה רבה של הילד, וטוב תעשו אם תפנו בהקדם.

אושר שלום,
התגובות של בתך הן נורמטיביות וטבעיות לחלוטין לגילה, וממש לא מעידות על חרדת נטישה. אני חושבת שללכת למשפחה אחרת (גם אם הם מוכרים, הם עדיין לא ברמה של סבא/סבתא) בגיל שנתיים וחצי זה מאוד מאוד מוקדם. הילדה שלך מבחינתה היתה מאוד מפוחדת בצדק. היא לא מסוגלת להבין משמעויות של זמנים ופעולות סדרתיות מורכבות - היא לא מבינה שהיא הולכת לחברה ואחכ אמא תבוא לקחת אותה; היא מבחינתה מבינה שתמיד דמות מהמשפחה אמורה להגיע בסוף הגן, ולפתע מגיעה אישה אחרת. האם במקומה היית מוכנה להיכנס לאוטו ולבית של אדם שאת לא ככ מכירה?
אני חושבת שהאח הנוסף שהצטרף אליכם במזל טוב הוא גורם מאוד משמעותי. סביר מאוד שבתך חשה זקוקה לך כיום עוד יותר מתמיד. ילדים לא מבינים את משמעות האח החדש, אלא רואים שההורים פחות פנויים להשקיע בהם, וחוששים מאובדן אהבת ההורה. בדרכ בתקופה הזו לאחר הולדת אח, ילדים הם יותר רגשניים, כעסניים ונצמדים להורים. הבת שלך גם צודקת, כי אכן את פחות פנויה להביא אותה מהגן. אולם יחד עם הקושי המובן שלך בהתארגנות עם שני ילדים, את חסרה מאוד לבתך והיא זקוקה לך. לכן כדאי לעשות כל שניתן על מנת לאפשר לה זמן מרובה עמכם ההורים ככל שניתן. חשוב להבטיח לה גם במלים שאתם חוזרים ותמיד תחזרו, ולהשאיר אותה עם דמויות מוכרות כשאתם אינכם עמה.
שירי

שלום נגה,
נשמע מהתאור שלך שהילד משתמש באיום הזה כסוג של מניפולציה, שכנראה עובדת משום מה אחרת הוא לא היה ממשיך. הפיתרון הוא פשוט להתעלם, לא נשמע לי, בהקשר שאת מספרת עליו שזה מעיד על מצוקה או על קושי אמיתיים, ולכן כל התייחסות להתבטאות הזו רק תחזק ותגביר אותה. אפשר להסביר לו באופן כללי, שאיום במוות זה דבר מאוד חמור, והוא משתמש בו יותר מדי, ובמקומות הלא מתאימים, ולכן אתם לא מתכוונים להתייחס לכך.

אושר שלום,
קשה לדעת מהפרטים שמסרת האם בנך זקוק לאבחון או לא, והאם הוא סובל מבעיה כלשהיא. אני חושבת שהכתובת המתאימה להתייעץ עמה בתור התחלה היא הגננת, אשר יכולה להשוות את תגובותיו להתנהגויות של ילדים אחרים בגילו, ולתאר לך איך הוא מתנהג בשעות הגן, האם הוא יוצר קשר עין, מגיב למלים מסוימות, יוזם אינטראקציה חברתית וכדומה.
וכמובן כמובן - אני חושבת שתמיד עדיף לפנות לאבחון שאינו מעלה דבר, על חשבון פספוס של בעיה כלשהיא.
בהצלחה!
שירי

שלום נעמה,
אכן תקופה קשה לכולכם. אני לא יודעת מה רמת ההבנה של בתכם בת השנה וחצי, בכל אופן את צודקת שחוסר הוודאות מקשה על הילדים מאוד. הדרך הרצויה ביותר, אם כי לא תמיד היא אפשרית, היא ששניכם תשבו עם הילדים ותודיעו להם ביחד, שאבא ואמא לא מסתדרים, ולכן אבא עובר לגור לחוד. חשוב להדגיש לפחות עבור הבן הגדול שמבין יותר, שהפרידה לא קשורה לילדים ותמיד תמשיכו לאהוב ואתם אותו דבר, ואבא לא נפרד מהם אלא רק מאמא. אם אתם יודעים בשלב הזה מה יהיו סדרי הראייה ואיך הם יתבצעו - כדאי לעדכן גם, אם לא אז לעדכן בסידור הזמני שמצאתם - משהו כמו - אבא יבוא לקחת אותכם ביום שלישי ושבת כן ושבת לא ותלכו ביחד להיות אצל סבתא, נניח, אם זה הסידור. אני מניחה שלילדה הקטנה זה לא יהיה כל כך ברור, וגם לגדול עדיין לא לגמרי, אבל זה יהווה את הבסיס לשאלות שהולכות להישאל ולכאב שהולך לבוא לידיי ביטוי, כיוון שאתם משדרים שמה שקרה הוא אכן אמיתי ואפשר לדבר על זה, וזה מה שחשוב.
בהצלחה לכולכם.