פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

תשובתכם חשובה לי - תודה

יעל עם כל הקושי שבדבר כנראה שלא סתם הפנו אותך למרפאה להפרעות אכילה- הדרך שביתך בחרה לבטא את מצוקתה וקשייה הרגשיים עלולים לסכן את בריאותה. בידקי עם עצמך מדוע את מסתייגת מטיפול במסגרת שכזו האם השם של המסגרת מרתיע, האם את חוששת מהתיוג. בכל מקרה אני מציעה לפנות להתייעצות רגשית אולי באופן פרטני לשם הערכה ראשונית של מקור הקושי

יערית שלום,

את מציגה פה בעיה עם שני פנים.
אין נכון או לא נכון. בכל דרך שתבחרי יש יתרונות וחסרונות.
השאלה היא מה נראה בעינייך חסרון משמעותי יותר: להרחיק את הילדה מהחברים ביישוב או לצרף אותה לגן עם אחיה.

רק את יכולה לענות על השאלה ולדעת מה היתרון היחסי של המצב אותו את מציגה.

לא קיבלתי תשובה

רויטל שלום,
קשה לדעת בייעוץ באינטרנט מה הגורמים בבסיס ההתנהגות של בתך - האם היא סובלת מחרדה, האם היו אירועים שהשפיעו על הקושי שלה לישון, האם יש לה קושי בוויסות חושי ובהירגעות, ו/או האם היא נהנית מהרווח המשני של הקושי בהירדמות, באמצעות הזדמנות לשהות רבה יותר עמכם ההורים. ייתכן שיש גם סיבות נוספות, או שילוב של הסיבות שלעיל.
לכן אני ממליצה לפנות לייעוץ פסיכולוגי מקצועי, במיוחד לאור העובדה שהבעיה נמשכת זמן כה רב.
בהצלחה,
שירי

עדי שלום,

יחסית לתינוק בן חודשיים התינוק שלך ישן נהדר.
בגיל זה אין להם עדיין את היכולת להרדים את עצמם. את שומרת על הכללים הבסיסיים על מנת להקנות הרגלי שינה בריאים בהמשך, אך כעת כמות המלטונין המופרשת אינה מספקת כדי שתהיה לו שינה טובה ורציפה והפרדה בין שנת יום לשנת לילה.

את מוזמנת לקרוא את מאמריי בנושא שנת תינוקות\ הקניית הרגלי שינה.



בינתיים, סבלנות.

בברכה,

נעמה.

שלום לך
ראשית - אין לך מה לפחד. זה טוב ונורמלי שילד מתחיל לשאול. זה אומר שהוא סומך עלייך שתוכלי להכיל אותו ושהוא עצמו כבר מסוגל להתמודד יותר . אם לא היה שואל ניתן היה להסיק כי הדבר כה טראומטי עבורו שעליו להדחיקו או לחילופין שהוא חש צורך לשמור עלייך. כך או כך, טוב שהוא אומר, וסמכי עלייך שתוכלי להתמודד.
שנית - עמית עדיין בקשר קבוע עם אביו. האב אולי נטש אותך אבל לא את עמית. לכן, אין סיבה שעמית יחוש ננטש ולא אהוב. נכון לאמר לו שאת ואביו כבר לא אוהבים ולכן נפרדתם אך שניכם אוהבים אותו מאד.
שלישית - חשוב שעמית לא ירגיש כי הוא צריך לבחור איזה אבא הוא מעדיף. יש לו אבא ביולוגי אחד ואבא נוסף מנישואייך והוא יכול להיות של שניהם. חשוב שידע מי אביו האמיתי . ניתן להציג לו שמצבו טוב יותר משל ילדים אחרים כי לו יש גם אבא ביולוגי וגם אבא נוסף שאוהב אותו מאד.
נקודה נוספת - ייתכן שהשאלה על התינוק מביעה בעצם חשש שמקומו יחלש כאשר יוולד ילד המשותף לך ולבעלך. חשוב להבהיר לו שהדבר אינו כך.

בהצלחה ובלי חשש. לילד כוחות להתמודד. אל תסתירי ממנו דברים מהותיים, אל תספרי דברים שאינם לגילו. אל תדברי לרעה על האב הביולוגי ואל תציגי את הגירושים כנטישה אלא כפרידה כי לא אהבתם יותר זה את זה (אבל את עמית כן ושזה בכלל לא קשןר איו)

מה דעתך?

תודה ליאת. ריגשת אותי בתשובתך, אני קוראת את שורותייך ומהנהנת כי רב הדברים שכתבת כך הם. עמית באמת אהוב על כל הצדדים והוא מקבל חיזוק זה מבוקר עד ערב. גם את העובדה שאביו נטש אותנו מעולם לא העליתי בפניו אלא אמרתי שנפרדנו כי לא הסתדרנו וזה לא קשור אליו. אני מאוד שמחה על הקשר שיש לו עם אביו הביולוגי וגם עם זה המגדל... מכירה סיפורים בהם זה נראה אחרת.
את צודקת, אני צריכה לסמוך יותר על הילד המוצלח שלי וגם קצת יותר ....עלי - שאדע להתמודד עם המצב שלעיתים הוא מורכב
יכול להיות שהפחד שעמית יזוז הצידה הוא שלי ... הוא כל עולמי ואני ככ פוחדת שלא יהיה בליבי מקום או שלא אצליח לאהוב עוד ילד - ::):):)
בכל אופן , תודה על מילותייך - אני מבינה שאין צורך לפנות ליעוץ מקצועי .

היי לפי הסיפור שלך ובצורה בה הבאת את הדברים לידיי ביטו משתמע שאת אמא מקסימה מנסיון שלי בצורה שאת מגדלת אותו הוא יעבור את זה בקלות זה ממש ריגש אותי לקרוא את הסיפור ואני הרגשתי חייבת לאחל לך בהצלחה!!!

איכן את מגוררת? אולי אני מכירה.
כמן כן את יכולה לפנות לפסיכולוגית בית הספר ובמידה והיא לא תוכל לעזור היא תוכל להפנות אותך לפסיכולוגים מקצועיים באזורך.

בהצלחה
ליאת ג

שלום נועה.
רב הילדים בגיל זה מסתגלים מהר לגן חדש ואני מאחלת השתלבות מהירה.
את צודקת שיש מקום להתייעצות לגבי הגירושים, גם בלי קשר לכניסה לגן. הייתי ממליצה לפנות לייעוץ קרוב ככל הניתן לגירושין כך שתסייעו לה להתמודד עם זה עכשיו והיא תהיה פנויה בעצמה להתמודד עם הכניסה לגן. ניתן לפנות לפסיכולוגים באזור מגוריכם ולבקש הדרכת הורים קצרה (לא טיפול ובטח לא טיפול זוגי) כמו כן,לכל גן יש פסיכולוגית מטעם העירייה. את יכולה להתייעץ עימה. רצוי ששניכם תהיו נוכחים בכל יעוץ שכזה

בהצלחה ומלא התחלות חיוביות

ליאת

לאמא שלום,
אין כל סיבה לחששותייך.
חופשה של ההורים אינה גורמת לנזק נפשי לילדים. החיים של ילדים הם כ"כ מלאי גירויים והתרחשויות, והזיכרון שלהם לאירועים (זיכרון אפיזודי) הוא לא מספיק מפותח, כך שבטוחני שלאחר שתחזרו מהחופש, בנותייך ישכחו אותו במהרה. את לא עושה נזק לבנות שלך, ובוודאי שאינך נוטשת אותן. אם את נוסעת לשלושה ימי חופש, והן נשארות זו עם זו ועם הסבתות המוכרות, אין שום סיבה שתיווצר טראומה.
את כן יכולה לצפות להתנהגויות מגוונות כשתחזרי - היצמדות מרובה אלייך, או לחילופין כעס והפניית גב זמנית, או בכי מרובה, אולם כל אלו יהיו התנהגויות זמניות, והילדות יחזרו לשגרה במהרה.
אם אני מבינה, זו החופשה הראשונה שלך שנה ומספר חודשים לאחר לידת וגידול זוג תאומות. אני מתארת לעצמי שאת ובן זוגך זקוקים לחופש ולזמן שלכם יחד, וחשוב שתצאו לחופשה ללא רגשות אשם ותיהנו מהבילוי.
שירי

אני מציעה לפנות להתייעצות דרך הקופה במכון להתפתחות הילד

שלום עופרי. . ההתמודדות של ביתך עם השינוי יכולה להיות עבורה חוויה מחזקת ומבגרת. ראי זאת כהזדמנות ולא כקושי.
העובדה שהיא כבר רוצה להשתלב בגן החדש היא סימן לחרדה ולקושי להתמודד עם אי ודאות, אך יחד עם זאת יש בה אופטימיות לגבי השתלבות מהירה.
חשוב שאת תהיי רגועה לגבי המעבר ולגבי התמודדותה כי כל מתח מצידך יאומץ על ידה. כדאי לשים דגש בשלב זה על ההתוכניות הנהדרות שיש לחופש הגדול. חשוב להבהיר כי הגן החדש יתחיל רק עוד הרבה זמן ושאת תכיני אותה מראש. במידה ונרגעת, אל תזכירי את הגן עד 10 ימים לפני תחילתו. במידה והיא עדיין לא רגועה ספרי לה שזהו גן לילדים גדולים כמוה. ספרי לה על הפעילויות המעניינות, החברים החדשים, הגננת הנחמדה וכו'. אמרי לה שאולי יהיה טיפה קשה בהתחלה אבל שאת סומכת עליה שתוכל להתמודד. נסי לחבר בינה לבין חברות נוספות שעולות לגן החדש. הציעי לה לקחת משחק או בובה איתה לגן בימים הראשנים וכו'.
שאלי אותה מה יכול לעזור לה להתמודד וחשבי איתה יחד. לפעמים לילד יש את הפתרון הכי מתאים עבורו. הכי חשוב לשדר לה ביטחון ורוגע. אני מקווה שעם הכניסה לשגרת החופש דברים קצת ירגעו.

בהצלחה וחופש ניעים
ליאת


בהצלחה

ליאת

היי ליאור,

את לא מתארת פה מצב מדאיג או יוצא דופן. הילדה מבקשת את קירבתכם. יכול להיות שהתרגלה לנוכחותכם לידה.
זה נכון שחשוב שתלמד גם לשחק לבדה, לכן- עשו זאת בצורה הדרגתית. אל "תעלמו" לזמן רב מידי.
הבהירי לה שכרגע אמא במטבח, וזה המשחק שלה. אל תשחקי איתה 5 דקות שלמות . לאט לאט תרחיבי את הזמן.
הקפידו על נסיונות חוזרים ונשנים בעניין. הפרידו בין זמן משחק יחדיו לבין זמן נפרד.

ולגבי הטויזיה- הייתי ממליצה שזה לא יהווה כפעילות יומיומית אליה היא תתרגל ותהפך לברת משקל. עדיף שתהיה אקטיבית יותר.

בברכה,

נעמה.

מירב שלום,
את מתארת תהליך גמילה מחיתולים שייתכן שהתחיל מוקדם מדי (קשה לדעת זאת בטרם ההתחלה), אולם הוא נמשך זמן רב באופן שאינו משרת את ילדך. זה בסדר שבנך רוצה להיות קטן, וכולנו אוהבים להתפנק ושיטפלו בנו. אולם גם חשוב המסר שהוא יכול להיות גדול ולהרוויח מכך. לגבי הגמילה עובר מסר מעט מבלבל, וחשוב שאתם ההורים תתארגנו, גם בשיתוף הגן, להעביר לו מסר של גמילה ואמונה ביכולתו לעשות זאת.
אתם יכולים לחכות עוד חודש עד אוגוסט במידה ויש לכם חופש איתו בבית, ואז לומר לו שמעכשיו עוברים לתחתונים בלבד, והחיתול הוא רק לזמן השינה. תלוו אותו במהלך היום, ותקחו אותו תכופות לשירותים. כחצי שעה לאחר ארוחות, קחו אותו לשירותים/סיר ועודדו אותו לעשות קקי. ילדים רבים מאוד פוחדים מהקקי, ונגמלים יותר בקלות מפיפי, והם זקוקים לליווי יותר צמוד ועידודים בנושא הקקי (כולל פרסים ותשבוחות).
חשוב גם שתחשבו על הציפיות שלכם מהילד, ובאיזו מידה הן מציאותיות - פספוסים הם דבר שמתרחש, והגמילה אינה תהליך רציף. חשוב לשדר מסר ענייני כשיש פספוס, לומר שלא נורא ולהמשיך הלאה. קנו הרבה תחתונים זולים, ותתייחסו אליהם כאל "מוצר מתכלה" שאפשר לזרוק לפח במידה והתלכלכו.
בהצלחה,
שירי

עדנה שלום,
ככל שילדינו גדלים, ובוודאי כשהם יוצאים מהבית למסגרת חינוכית, כך הם מגלים בעצמם תכונות יותר מורכבות כמו כעס, עלבון ותסכול, וגם התגובה של הסביבה אליהם היא יותר מורכבת. ילדים בגיל של בנך, אינם מבינים באופן מלא את ההשפעה של מעשיהם על הזולת - כשהם רוצים חפץ כלשהוא שמישהו מחזיק, הם מושכים אותו חזק; כשהם כועסים, הם נושכים/מכים/דוחפים וכדומה. כדי שאדם יסתגל לחברה ויתפקד בה באופן בריא, כדאי שיבין שיש גבולות להתנהגויות מסוימות. ולכן התגובה של הגננת נראית לי מאוד תואמת ויעילה, והייתי יותר מוטרדת אם היתה נמנעת מתגובה. אני מתארת לעצמי שב"שטיח המחשבות" יש לו הזדמנות לנוח, להתארגן מחדש, ולחזור להתנהלות הרגילה עם הילדים במהרה.
תוכלי לעזור לבנך ללמוד כיצד לתפקד במסגרת חברתית (שזה אגב, משהו שאנחנו כל החיים עובדים עליו ומשפרים אותו), ע"י עידוד התנהגויות של שיתוף פעולה, קבלת מרות ודחיית סיפוקים, ומתן חיזוקים ומחמאות כשנוהג באופן תואם. גם לגבי המכות לאחותו, לא הבנתי באיזו עוצמה הן. גם אם המכות באות מתוך עמדה תינוקית וללא הבנה, עדיין לטעמי יש להפסיקן. אני לא יודעת גם מה חשה האחות, שמקבלת מסר של לגיטימציה למכות של אחיה כלפיה.
כפי שכתבתי, הסתגלות למערכת החברתית היא משימה מאוד מורכבת. בנך זקוק לך בעזרה כיצד לעשות זאת, על-מנת לרכוש חברים ולשמר אותם.
בהצלחה,
שירי

לאמא הכואבת שלום,
ילדים נפרדים מדמויות שהיו להם קשרים קרובים וטובים עמם, רבות לאורך מעגל החיים, ללא טראומות. ילדים רבים לא זוכרים לאחר זמן לא ארוך, את המטפלת שטיפלה בהם בגיל שנה, את הגננת הראשונה, ולעתים גם את המורה הראשונה. הם ממשיכים להשקיע בקשרים הקיימים שלהם ולא זוכרים את העבר. זכירה יותר מורכבת של העבר ושל יחסים שתמו, היא נחלת המבוגרים, שכן הזיכרון של ילדים אינו מפותח דיו.
ממה שכתבת, עלתה בי תחושה שייתכן ועבורך הפרידה מהחבר של אחותך נחווית כאירוע מאוד קשה, ולך לא פשוט להתמודד עם סיומו של הקשר, ואי חידושו בעתיד. אולם אני מבטיחה לך שבנך לא יחווה זאת כך לאורך זמן. אני מבינה שיש לו שני הורים, ומספיק דמויות מבוגרים נוספות שמתעניינות ומשקיעות בו. לפיכך, עדיף להימנע מלשמר התנהגויות שמזכירות את החבר לשעבר - כשבנך שואל עליו, ניתן לענות לו בקצרה ש-X לא יבוא היום, ולעבור הלאה.
בהצלחה,
שירי

זהו בהחלט גיל מתאים להתנהגויות שאת מתארת. לא סתם בגיל זה הסיפור שהילדים אוהבים הוא סיפור "דובי לא לא" . בגיל זה הילד חש יותר עצמאי ונלחם על האוטונומיה שלו. חשוב לו להרגיש שהוא מסוגל להסתדר גם בלי הוריו ובעצמו. על כן כשהוא מצליח הוא חש שמחה וגאווה גדולה וכשזה לא הולך לא הוא מרגיש קטן, מובס ומושפל. לכן ההתערבויות שלכם צריכות להיות כאלו שיאפשרו לו להרגיש שבהחלט יש כבר הרבה דברים שהוא יכול לעשות לבד ואף יכול להחליט לגביהם על חייו. יש דברים שהוא עדיין זקוק לעזרתכם אך בעתיד יוכל לעשות לבד, ויש דברים שאתם תחליטו עבורו. ככל שהוא יחוש שיש יותר מרחב שהוא מסוגל לעשות לבד או להחליט לבד ושאתם סבלניים לתהליך הלמידה שלו (למשל מדוע לספור עד 3 כשהוא מתלבש אולי להעיר אותו קודם ולתת לו יותר זמן להתכונן) כך ההתפרצויות וההתנגדויות יפחתו.

תודה על תגובתך. אני באמת מתאמצת לתת לו חופש ולחזק אותו אך הקושי שלי הוא במצבים בהם הוא מאוד מתמהמה והתחושה היא כי הוא עושה דווקא ונמרח והולך לעשות דברים אחרים - במצב כזה עוד זמן לדעתי לא יפתור את העניין. יש מצבים בהם הוא פשוט לא רוצה לעשות דברים שחייבים, אמבטיה בערב, לאסוף את הצעצועים ואז כשאומרים לו הוא מתעלם, הולך לעשות דברים אחרים. במצבים כאלה אני סופרת עד שלוש לאחר שנמרח ולא נענה לבקשותי. האם יש לך הצעה אחרת למצבים אלה?

כמובן שחשוב שיחוש שאתם כהורים דמויות הסמכות עבורו ואחראים על חייו ועל הטיפול בו. ככל שתצליחי להפעיל אותו דרך משחק ושיתוף פעולה כך ייטב לשניכם. למשל להפוך את איסוף הצעצועים למשחק תחרות מי אוסף יותר. ואת האמפטיה לתת לו שם לסבן את עצמו או לבחור את הבגדים שלאחר מכן וכולי. בכל פעילות שתהיה מימד של בחירה עבורו. ולא כדאי להתרגש גם מהמקום שהוא מעמיד אתכ וזה הבחינה המתמדת עד כמה אתם עקביים עם דירשותיכם ולא מתרגשים מהמרד שלו.