פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
ברצוני לדעת עד איזה גיל מומלץ לתינוק/פעוט להישאר בבית עם אמא?
תודה,

בני בן ה 5 , כל בוקר כשוא מתעורר , הוא מוריד את כל הבגדים , ונשאר ערום במיטה, הוא מתכסה בשמיכה , ונוגע בעצמו , זה כבר כמה ימים נמשך ככה
הוא קורא לזה" נסיכה" לדעתי בגלל שהשמיכה כביכול זה כמו שמלה או משהו כזה ,
הוא ממשיך עם זה כ 5 -10 דקות ואח"כ מתלבש
אנחנו לא כ"כ יודעים איך להגיב לזה
מה להגיד לו , להסכים לאו לא? בקיצור קצת מבולבלים
אשמח לתגובה

היי וערב טוב
בני בן השנתיים ו 7 חודשים גמול מחיתולים מיום העצמאות לערך ...כלומר מלפני מס' חודשים.
רציתי לשאול , הוא עדיין לא לגמריי שולט על הפיפי בלילה והוא עדיין עושה לעיתים במיטה...
כשהוא מתעורר רטוב אני או אבא שלו אומרים לו , שלא קרה כלום מחליפים בגדים וסדין ונלך לישון חזרה... יש כביסה וכו'... מזכירים שאנחנו פה ואם יש פיפי שיגיד לנו ומייד ניקח אותו לסיר..

רציתי להתייעץ לגבי מספר נושאים-
1- האם כך צריך להגיב? או שצריך לחזק אותו באיזה דרך אחרת?
2- עד מתי זה סביר " הפיספוסים"??
3- איך אפשר למנוע את זה ? אם בכלל? (ניסיתי להעיר אותו מדיי פעם לעשות פיפי אבל זה מרגיז אותו מתוך שינהלכן הפסקתי עם זה...)
3- נשמח לעצה שיתחיל להיכנס לשירותים ויגמל מהסיר...

תודה על העצה

בתי בת השנתיים חכמה, מבינה הכל ומדברת יפה מאוד (אוצר מילים גדול, בעיקר מילים בודדות אך לאחרונה החלה לחבר לעיתים 2-3 מילים). מצביעה על דברים ומרבה להראות ולהגיש לי חפצים המעניינים אותה ולנקוב בשמם כאקט של שיתוף. העניין הוא שהיא לא אומרת לי "כן" ו"לא" גם לא בתנועות ראש. אם היא לא רוצה משהו אומרת "די" ואם אני שואלת אותה שאלה כמו "רוצה תפוח?" היא תגיד "תפוח" במקום כן. האם זה מעיד על בעיה מסויימת?

שלום,
בני בן 8, ילד בכור, עולה לכיתה ג', נבון, מוצלח וחברותי מאוד.אנחנו גרים בישוב קהילתי ולאחרונה שוחחתי איתו על כך שכנראה בשנה הבאה לא ילך לצהרון לאחר שעות הלימודים ויגיע הביתה ברגל פעמיים בשבוע (אני מורה ומגיעה הביתה בשעות הצהריים). על מנת לבדוק את בשלותו לעניין ומידת העצמאות שלו, שלחתי אותו לפני כחודש וחצי בערך להסתפר לבד. הספר נמצא כ-8 דקות הליכה ברגל מהבית שלנו (בהליכה על המדרכה). הוא נלחץ מאוד והתקשר אליי מהדרך שאבוא לקראתו וכך עשיתי. מאז חלה רגרסיה...הוא לא מוכן כמעט להשאר לבד, אפילו לכמה דקות שאני אוספת את אחותו מהגן ולאחרונה אף אינו מוכן ללכת לחברים הביתה ומתעקש שרק יבואו אליו. יצא לו להיות כמה פעמים אצל חברים כשההורים לא היו בבית וייתכן שהוא נלחץ מזה, אבל עכשיו הוא לא מוכן ללכת גם כשההורים נוכחים. קשה לו להסביר את ההתנהגות שלו. הוא אומר שלא קרה שום דבר מיוחד, שקשה לו להיות רחוק ממני ושהוא לא מסוגל, אבל לא יודע למה...יש לציין כי לאחרונה גם מדבר המון על פחדים מהמוות, זה נושא שמאוד מטריד אותו. לפני כשבוע נסעתי לסופ"ש לחו"ל עם חברות (הוא נשאר בבית עם אביו ואחיותיו) והיה לו מאוד קשה עם הנסיעה שלי, הוא בכה ערב קודם ופחד שיקרה משהו למטוס ושאני לא אחזור...כמובן שהרגעתי אותו וגם שוחחתי איתו בטלפון מחו"ל והוא נרגע, אבל הנושא והפחדים עדיין עולים. אני יודעת שפחד ממוות די אופייני לגיל הזה וזה פחות מטריד אותי, אבל פחד ללכת לחברים הביתה, נראה לי מאוד בעייתי ומטריד את מנוחתי. איך לדעתך עליי לנהוג בעניין? האם הוא צריך טיפול פסיכולוגי?

תודה מראש.

הבת שלי בת 11, בת בכורה לאחים בני 9, 5.5, הילדה מיום היוולדה קשורה אלי בצורה אובססיבית, יש לציין שאני עובדת 3-4 פעמים בשבוע בערבים כך שהיא רואה אותי שעתיים ביום. שאר הימים אני כל היום בבית. אבל...... היא כל הזמן בטלפון איתי, היא חייבת לדעת מתי אני באה, מתי אני הולכת, ימים שאני כל היום בבית היא מחוברת אלי, היא חייבת להגיד לי לילה טוב, אם אני לא עונה לה היא לא מרפה עד שאני עונה. גם שהיא אצל חברות היא מתקשרת אלי כדי לדעת מה אני עושה, היא הולכת לקנות משהו, או הולכת לאן שהוא, היא מתקשרת אלי בשאלות טרוויליות. הילדה היא ילדה מאוד חכמה, פיקחית, ממולחת, ומנהיגה בכיתה ובוגרת, אך יחד עם זאת היא ילדה מאוד תלותית, היא מתייעצת איתי בנוגע לחברותיה, והיא חייבת להיות בסדר עם כולם. הדבר מוציא ממני המון הנרגיות, וכמה שאני נותת לה תשומת לב היא דורשת יותר. מה עלי לעשות.

ביתי בת שנתיים וחצי,ילדה נבונה ובוגרת לגילה. היא אחות לילד בן שנה ולאחרונה חלו מס' שינויים התנהגותיים: מבקשת שאני אאכיל אותה, מבקשת שרק אני אקלח אותה (לא מוכנה בשום פנים ואופן שאביה יעשה זאת), מבקשת שארים אותה ואחבק אותה מס' פעמים רב, בוכה וצורחת אם אני הולכת לסידורים ולא לוקחת אותה(היא נרגעת אחרי כמה דקות אך לא מפסיקה לשאול לאן הלכתי ולמה לא לקחתי אותה ואם אני חוזרת בעודה ערה אין מאושרת ממנה).
נוצר מצב שמתקבע וממנו אני חוששת-שאת כל צרכיה של הילדה רק אני ממלאה ועולמה מלא ובטוח כשאני לצידה ומאידך, ריק ומפוחד כשאנני.
אני זקוקה נואשות להדרכה איך לשנות את המצב.

שלום רב,

ברצוני להתייעץ לגבי מספר נושאים "כבדים ומשמעותיים.
בני בן שנתיים נמצא במסגרת גן מגיל 1.8 (מרץ האחרון) - הסתגל, התרגל, מאוד חברותי ונראה שטוב לו ואוהב את הגן. הבעייה איתי שלי לא טוב ואני בהתלבטות האם להמשיך איתו באותו מקום שנה הבאה. בגדול בגן הצוות עושה רושם של צוות חם, אוהב אבל יש בגן בעייה רצינית של חוסר ארגון וניהול לקוי, חוסר השקעה וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד פרטים שלי מפריעים. למשל, מחודש מרץ ועד היום לא היה אסיפת הורים, כשבני נקלט לגן לא שאלו לגביו שאלות מה אוהב, איך הוא, מתי יש לו יום הולדת וכו' וכמו כן לא מילאתי שום טפסים. אין שיתוף של ההורים בכל מה שקורה בגן: על מה מדברים כעת, איזה חיה היתה בחוג חיות. נותנים להם בין הארוחות פתי בר ועוגיות. עכשיו כשהתחלתי בתהליך גמילה מטיטולים, שיתפתי אותם כדי שישתפו עמי פעולה והגננת אמרה שהוא עוד קטן מידי (ברור לי שזה לא נוח לה וזו הסיבה האמיתית). דבר נוסף, הגננת שלו היתה שבוע בחופש ולא טרחו ליידע כלל את ההורים על כך. נכון שיש גננת נוספת של הבוגרים שבטח מילאה את מקומה אך עדיין לי מאוד חשוב לדעת מידע מסוג זה ועוד כהנה וכהנה...

בתחילת אוקטובר צפויה להיכנס אחות חדשה למשפחה, בעזרת השם, כך שאם אני אעביר אותו גן - זה יצא מאוד סמוך ללידה (גם לי לא יהיה קל עם הסתגלות חדשה - אבל אני אתגבר). והמשמעות של כך, זה צוות חדש, מקום חדש, ילדים חדשים שגם הם בעצמם צריכים להסתגל. מעבר לכך הוא יעבור עד אז שינויים נוספים כגון: מעבר למיטת מעבר ממיטת תינוק. גמלנו אותו לא מזמן מאכילת לילה (וזה עובד בסדר) וכמו כן הגמילה מטיטולים שהתחלתי.

אני מתחבטת ומתלבטת קשות האם להשאיר אותו באותו הגן במשך שנה שלמה וכל הזמן להיות מתוסכלת מדברים שמפריעים לי (שלו הם בטח לא מפריעים) או שלהעביר אותו לגן חדש בספטמבר (יש לקחת בחשבון גם חופש סוכות) עם כל המשמעויות שתיארתי לעיל? האם זו לא תהיה טלטלה רגשית טראומטית בשבילו? יותר מידי שינויים בטווח קצר?

יש לציין שהוא ילד נוח, חברותי ומסתגל די מהר לשינויים.

שאלה נוספת (סליחה על האריכות) לגבי הגמילה מטיטולים. התחלתי עם ישבנון ועברתי עכשיו לסיר כי נראה לי יותר נוח. יש לי רק כשעה עד שעה וחצי ביום להיות איתו בלי טיטול. כי בבוקר בגן. בצהריים חוזר הבית לישון צהריים ורק כשמתעורר בערך ב- 1600 אני משאירה אותו עם תחתון למשך שעה, כי אז אני יוצאת איתו החוצה ושוב טיטול, אז אני מרגישה שאנו לא מתקדמים כלל. ואני שואלת אותו אם יש לו פיפי , הוא עונה שלא אבל עושה בריצפה. מצד שני כשהוא בסיר/ישבנון משתף פעולה ועושה שם פיפי (קקי עדיין לא). האם אני פועלת נכון מבחינת הגמילה שלו?

תודה מראש
סיגל

מדובר בילד בן 8 נבון מאוד. מגיל שנה וחצי החל להיות בררן באוכל מתבטא בהעדפות של מרקמים קשים , ללא רוטב, אוכל לפי מראה האוכל, צורתו, לא אוכל פירות וירקות.

התפריט שלו: בוקר - קורנפלקס , בבי"ס: כריך עם שוקולד בלבד ! (לא אוהב ממרחים אחרים ולא מוכן לטעום ממרח אחר !) , צהריים : שניצל ביתי + פסטה או אורז ערב: חביתה או טוסט עם גבינ"צ בלבד, בין הארוחות תפוח עץ או קרקרים, ביסקוויט (רק בצבע חום כי הלבן , לטענתו מרוח בגבינה ולא טעים !) .

ירקות ופירות: כלום למעט תפוח עץ.

מוצרי חלב: כלום למעט גבינ"צ שצריכה להיות בתוך טוסט. אחרת היא לא טעימה !

רכשתי ספר לאכול בריא המותאם לילדים, הוא מדקלם את משמעות האוכל הבריא , אבות המזון,ויטמינים ומשמעותם וכד' אך אינו מוכן לאכול הרשום בו.

אני רואה שהוא רוצה לטעום משהו חדש כמו: גבינה לבנה אך מהמבט עליה , נראה כאילו היא נגעל מזה והוא מחליט שזה לא טעים אפילו שלא ניסה לטעום זאת.

אני רואה את האכזבה שלו כאשר אנו מגיעים לסעודות משפחתיות שבהם אין את האוכל שהוא אוהב (פסטה,אורז,שניצל) והוא אומר: "אין לי מה לאכול כאן". הלכנו מס' פעמים לדיאטנית אך מלבד המלצות מה עדיף וצריך לאכול, לא הצלחתי להעשיר את התפריט שלו.

כאשר אני מכינה קציצות בשר, כדי שהוא יאכל אותן אני מאכילה אותו ! והוא צריך להיות שקוע במשחק או משהו אחר כדי לא לשים לב לאוכל שנכנס לפיו. כנ"ל לגבי דגים,עוף.

בביית יש לי 2 ילדות נוספות . הילדה בת 4 שאוכלת הכל, מוכנה לטעום מהכל ואף משכנעת אותו לאכול דברים חדשים ואומרת לו " תטעם זה טעים" אך הוא בשלו "זה מגעיל ". "אני יודע".

בעלי ואני אוכלים הכל ! מוכנים לטעום מאכלים חדשים ! בבית יש המון פירות וירקות ! סלט ירקות כל ערב על השולחן !

דוגמא אישית בבית יש ויש !

אנא עצתך, מה לעשות , איך לשכנע אותו לטעום דברים חדשים ? לפני שיהיה מאוחר מידי.

ילדתי בת החמש מאוד מינית. זה מתבטא בכך שכשאנו, הוריה מתלבשים היא מאוד סקרנית לראות אונו במערומינו למרות שאנו משתדלים שלא לחשוף אותה לכך.
כמו כן תפסנו אותה מס' פעמים עם שכן בגילה שהיא "נוגעת לו" והוא "נוגע לה", ודיברנו איתה על כך שאסור ולכל אחד יש את הדבר האישי שלו, גם הגננת אמרה שנתקלה במס' מיקרים בהם היא הפשיטה בן.
היא מאוד מודעת למין יחסית לגילה, מה כדאי לעשות כבר בטווח הקצר והאם כדאי לקחת אותה לטיפולים אצל פסיכולוג

הילדה שלי בת שנתים ותשע חודשיים חברותית בל ישנה סיטואציה קבועה שאם אנחנו נפגשים עם חברה שלה (שהיא גם בת דודה שלה באותו גיל )הבת דודה יותר אסרטיבית והרבה פעמים ם היא חוטפת לילדה שלי את המשחק אז הילדה שלי באה אלי שאני אתערב לרוב בוכה ולא מתמודדת לבד איך אני אמורה לנהוג??? יש לציין שזה מצב עדין כי בכל זאת מדובר במשפחה ןהבת דודה תמיד מתמודדת לבד ואף פעם לא נגשת לאמא

שלום רב,



אני גרושה כמה חודשים (לאחר פרידה של כמה שנים) ויש לנו ילדה מדהימה בת חמש וחצי. גם אני וגם גרוש שלי נמצאים בתוך מערכות יחסים חדשות.
חבר שלי עבר לפני שבוע להתגורר איתנו בדירה וחודש הבא (אני מוסרת את הדירה מאחר ומכרנו אותה) אנו נעבור לשכור דירה יחדיו.

יש לנו קצת חילוקי דיעות בנוגע לעניין החינוך של בתי.... היא ילדה כמובן כמובן מדהימה וטובה וכו'.... רק שהיא גדלה איתי רוב הזמן לבד (ישנה איתי במיטה כמה שנים טובות - עד לפני שבוע) היא מפונקת מאוד ומאוד דעתנית היא בקיצור מסובבת אותי על האצבע הקטנה שלה , היא הרבה פעמים מדברת בחוצפה, היא לא אוהבת לקבל לא... היא מאוד פגיעה.

לחבר שלי ולבתי יש קשר מאוד טוב, היא מאוד אוהבת אותו משחקת איתו, נכנסת לשיחות נפש איתו בקיצור היא מאוד שמחה שהוא גר איתנו.

למרות כל זה, היא עוברת איזו תקופה מאוד קשה מבחינת גבר שגר איתנו פתאום (היא לא רגילה לעוד אדם בבית חוץ מאשר אני והיא כבר שנים) היא עברה לישון במיטה שלה ומאוד קשה לה (והאמת גם לי :) היא עולה לכיתה א' ... אני מאוד רכה איתה ולא תמיד הייתי מעמידה אותה במקום על דברים מסויימים, חבר שלי מעיר לה על דברים והיא לפעמים מקבלת ולפעמים נפגעת ובוכה, אתמול היא בכתה שאני תמיד בצד שלו וכו'.... ואז התחיל ויכוח ביני ובין חבר שלי על הנושא לאחר שהיא נרדמה כמובן.... שאנחנו לא חושבים ממש אותו הדבר בנושא החינוך שלה הוא טוען שאני מוותרת לה כל הזמן ושאני כמו בובה על חוטים שלה... (אני מודעת לזה שהיא צריכה קצת יותר משמעמת אין לי ספק בזה) רק שאני טוענת שהזמן הזה זה לא זמן לחינוך אלא לתת לה להסתגל והוא טוען שצריך לשלב הכל יחד ושזה רק יעצב אותה ויחזק אותה..

אני מרחמת עליה מאוד כואב לי שהיא עוברת כלכלך הרבה דברים גם מהצד שלי וגם מהצד של אבא שלה שגר עם חברה שלו גם ולא יודעת איך להתייחס לכל זה מבחינת חינוך וגם חבר שלי נמצא במצב שלא בטוח מה להעיר ומה לא כי אני לא נותנת לו יותר מדי. יש לה פתאום התקפי חרדה כאלה שהיא מרגישה שהיא הולכת להקיא זה כבר כמה ימים טובים כך.....

אנא אשמח לקבל עזרה

תודה רבה
יפעת

שלום,

בתי בת 6.10 צפויה לעבור ניתוח חייך - עקב דיבור אפי (אינפוף) - שבניתוח זה מבצעים גם כריתת שקדים.
הילדה גדולה ובוגרת ועל-כן שותפה מלאה בהכנה לניתוח (איבחונים, בדיקות רנטגן ודם).
הבעיה היא שהילדה לא רוצה לעשות את הניתוח בטענה שהיא פוחדת ולא מפרטת ממה, ושהיא לא חושבת שהיא צריכה לעבור את הניתוח ומה-גם שלא מפריע לה צליל הדיבור שלה, שבלי קשר הוא מאד עדין ו"מצייץ".
מה עלינו לעשות/להגיד כדי שהיא תלך לניתוח בהסכמה ולא בתחושת אנטי, כי בסופו של דבר את הניתוח "חובה" לעשות מתוך דאגה לעתיד הילדה (לא בריאותי אלא חברתי-דימוי עצמי).
אני חושבת שאם אני הציע לה ליווי עד שירדימו אותה יתכן והיא יותר תשתכנע. האם נכון/מקובל להציע?
מועד הניתוח קרב (שבועיים), מה לעשות שלילדה יהיה קל וטוב יותר?

אמא דואגת.

שלום
אני אמא לפעוט בן שנתיים ושמונה חודשים ובשבוע 26 להריוני
לאחרונה לפני שבוע וחצי בני המתוק התחיל לעשות קולות של תינוק ולזחול לכיווני על הריצפה
עד שהוא מגיע אלי ורוצה שאני הרים אותו על הידיים
זה קורה בערך פעמיים ביום אני לא יודעת איך להגיב לזה
עד כה השתתפתי בהצגה ופינקתי אותו ואמרתי לו משהו בסגנון של תינוק של אמא וכו'
אך אני לא בטוחה שאני עושה נכון
אני ייעצו לי
תודה
הילי

שלום,

ילדי בן 4.5 והרבה פעמים הוא לא מקשיב לדבריי.
אתמול למשל הוא שיחק בסלון, התחיל לשיר בקול רם, עשה בלאגן והתחיל להציק/להרביץ לאחותו בת השנה.
הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו בקול ברור שיפסיק, אבל הוא התחיל לחזור אחרי הדברים שלי בלגלוג והמשיך, הרמתי את קולי ושאלתי אותו מדוע הוא עושה את זה ושזו התנהגות לא יפה.

שום דבר לא עזר והוא התחיל לצחוק.
בשלב מסויים ערבתי את בעלי והדבר היחיד שהשפיע עליו זה שבעלי איים עליו שנקרא למשטרה אם הוא לא יפסיק את ההתנהגות הרעה.
הבן שלי התחיל אפילו לבכות קצת ואמר: " לא לא , לא את המשטרה" , הרגענו אותו ואמרנו לו שהוא פשוט צריך להקשיב להורים ומבפנים נקרע לי הלב.

השאלה מהי הדרך הנכונה בכדי לחנך את הילד כראוי ולגרום לו להקשיב לנו ולכבד אותנו?
אנחנו אובדי עצות ושום עונש (כגון: לשבת בכסא המחשבה 5 דק') לא עוזר....

אשמח לקבל עזרה.