פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך
סיטואצית הסופר מוכרת לרבים ואת בחברה טובה.... יחד עם זאת, צריך להכחיד את התופעה בדחיפות.
הילד רוצה משהו והוא מוכן לעשות הכל על מנת לקבלו. אמרי לו שיקבל רק דבר אחד וזהו. מעבר לזה לא. חשוב שילמד שלא זה לא , אחרת איך ידע להתמודד בעתיד עם דחיית סיפוקים. הרי לא תמיד יקבל כל מה שירצה.
נסי להתנהג כאילו אין איש מסביבך. צפצפי על הסובבים. יותר חשוב לחנך את הילד. מעבר לכך, רב הסובבים מבינים ומעריכים הורה שלא נכנע למרות הבכי וההצגות. אם יראו שאת לוקחת אותו בכוח, אף אחד לא יחשוב שאת אמא רעה. אם יראו אותך עומדת לידו ,הוא בוכה ואת חסרת אונים - ידעו שאת חלשה.
זה בסדר לקחת אותו בכוח.אסור להיכנע ולקנות לו כי אז יבין שאם יבכה מספיק יקבל בסוף. כך את מזמינה את הסצנה הבאה. לעומת זאת, אם ידע שהתגובה להתנהגות כזו תהיה שלילית (לא יקבל את מה שרצה אלא כעס) יפסיק לאחר מספר נסיונות.

תהיי חזקה

ליאת

חגית שלום,
התחושות והמחשבות המורכבות של בנך הן מובנות מאוד - הפתעה, תחושה ששיקרו לו , תמיהה אלו סודות נוספים קיימים במשפחה, תהייה מה המשמעות שאביו אינו בקשר עם בנו הבכור ומה היו הנסיבות הקשורות בכך (והאם אבא עלול לעזוב גם אותו בסיטואציה דומה?), סקרנות לגבי אחיו וכדומה. טבעי שסוד כה גדול, יתגלה, ועדיף בעיניי שהדבר התרחש עכשיו ולא מאוחר יותר.
חשוב מאוד שאת ובן זוגך תשבו עם בנכם ותענו לכל שאלותיו בסבלנות ובאופן התואם לגילו (כמובן שאין צורך להפריז בפרטים שאינם תואמי גיל). נער בן 13 הוא מספיק בוגר ובשל על-מנת להתוודע לחלק הזה בחיי המשפחה. יש מקום לתת לגיטימציה לכל מיני רגשות, מחשבות ושאלות של בנכם, ולא להפוך את גילוי הסוד לטראומה.
בהצלחה
שירי

לד"ר שירי , תודה רבה על תשובתך המהירה , העיניינית והמקצועית.

רציתי לשאול אותך בהמשך לעיניין הזה מה דעתך לעיניין ההלשנה המכוער שנעשה שכן הבן שלנו, מתוסכל גם ממנו, וגם אני רואה שינויים במצבי הרוח שלו לרעה מאז גילויי העיניין, והתנהגויות משונות -דבר שאינו מוכר אצל בני. הוא ילד טוב בדר"כ.

אודה שוב להמשך תשובתך.

חגית שלום,
אני חושבת שהתגובה של בנך מאוד טבעית. כולם ידעו משהו שקשור בו והוא - לא, ייתכן שדיברו מאחורי גבו וכדומה. זו הרגשה מאוד לא נעימה. לא ברור בדיוק מה היו הנסיבות של חשיפת הסוד, לא בטוח שעשו זאת כדי לפגוע בו.
בכל אופן, לטעמי התגובות הלא-נעימות קשורות יותר לסוד עצמו ופחות לאופן הגילוי. ככל שהסוד יעובד יותר, כך יפחתו שינויי מצב הרוח.
שירי

שלום הלן
נשמע שאכן בנך במצוקה אך לא ברור מדוע.
האם מתלונן על פחדים? ממה בעצם מפחד ? מתי זה התחיל? האם קרה משהו קודם ? האם לך קרה משהו או שהוא מפחד שיקרה לך ? מה הוא אומר ? איפה האב בתמונה ? האם מתנהג כך גם בנוכחות אחרים ? האם קרה משהו בגן ? אולי קשור לסיום השנה בגן ? האם את נוטה לחוות פחדים וחרדות ?

קשה לי לענות מבלי להבין קצת יותר לעומק את המקרה. נסי לענות על השאלות ואז אתייחס יותר לעומק.
את שואלת למי לפנות... ניתן בהחלט לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג. איכן את גרה. אולי אני מכירה באיזור.
חרדות בגיל זה הם דבר שניתן לטפל בו. אבל קודם כדאי להבין מה עובר עליו.
מחכה לתשובותייך
ליאת

היי,
אתחיל בלומר לך תודה שהגבת במהירות.
לגבי שאלותייך:
אני לא רואה שום דבר שהיה יכול להוביל למצב הזה,אני סובלת מהתקפי חרדה אך ברמה נמוכה שאף אחד לא ישים לב,עובדת בחברת הייטק בכירה ואין לי שום בעיה במשך היום.
בעלי עובד עד הערב וכשהוא מגיע בסביבות השעה שש הוא נמצא עם הילדים ומתחלק איתי בהשכבה.
בגן הילד מתפקד כרגיל והגננת לא רואה במשך היום שום דבר חריג.
בקיצור לא יודעת מה היה יכול להוביל לשינוי פתאומי כזה כשהכל מתנהל כשורה בבית.
אתמול בלילה הגעתי למצב שהוא לא היה מוכן לישון עד שנשארתי לישון בחדר.
אני מאמינה שאני צריכה עזרה,אולי תוכלי לעזור לי את,או שבבקשה תפני אותי לאדם מתאים.
החיים שלנו התהפכו.
תודה רבה

מימי שלום,
נראה לי שחשוב מאוד לברר במהרה איך בתך קשורה למעשים מיניים שהתרחשו או לא. הכתובת המתאימה ביותר לטעמי היא ארגון אל"י,
כדאי לפנות להתייעצות עם אנשי מקצוע המומחים בתחום זה.
בהצלחה
שירי

אפשר לקבל תגובה.......

שרית שלום,
את יכולה להחזיר את החיתול ללילה ולחכות לזמן מתאים יותר לגמילה, ואפשר גם להמשיך. בעיניי אין ערך התפתחותי רב יותר לאף אחת מהתגובות. אולם בקיץ נוח יותר לגמול בשינה, כי הפספוסים לא נוראיים ואין צורך לכבס הרבה כלי מיטה.
לשם הגמילה, כדאי מאוד להרבות בשתייה בשעות אחהצ, וכשהוא ישן לא לתת כוס ליד המיטה (או לקחת אותה אחרי שנרדם). כמו כן, קחו אותו לעשות פיפי לפני שהוא נרדם, וגם לפני שאתם פורשים למיטתכם. כדאי לבדוק מתי הוא עושה (אולי לפנות בוקר) ולנסות להתאים את לקיחתו לשירותים, גם כשאינו רוצה, בהתאם לכך.
בהצלחה
שירי

עדי שלום,
לאור המידע שמסרת, נראה לי שכדאי לחזור שוב להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. הרגשות השליליים של ילדתך כלפי עצמה עלולים להיות הרסניים להתפתחותה, ולכן מומלץ לפנות שוב. אני משערת שהפסיכולוג/ית שטיפל/ה בכם בעבר, יכול/ה לעזור לכם גם כעת, היות וקיימת היכרות מוקדמת.
שירי

אלה שלום,
לאור ההתנהגויות שאת מתארת, אני ממליצה לפנות להתייעצות עם מכון להתפתחות הילד, לבדיקת קשיים של ויסות חושי אצל הילדה - לפני שמפרשים את הדברים כ"רגשיים" בלבד.
בהצלחה,
שירי

התנהגויות אלו יכולות להיות ממספר מקורות:

מחאה טבעית שבדרך כלל מתחילה מגיל 3 ועיקרה הוא באמת דומה לגיל ההתבגרות רק בקטן וזו מחאה על אוטונומיה- אם זה המקרה כדאי לראות היכן היא חשה שהיא אחראית על החלטות בבית ויש לה יכולת להשפיע על החלטות הנוגעות לה מבלי להאבק על כך. כמו כן להיות סבלניים למאבק, לא להפוך לנקמניים ולא לההרס מהם ולהתייאש מחולשה. היא צריכה לחוש אתכם איתנים ואוהבים.

אפשרות שניה היא בהחלט מה שהעלת כהשערה -קנא א שעכשיו בטח מתחיל לקחת לעצמו יותר ואולי מהווה איום על הטרטוריה שלה . מה שנדרש מעבר לתשומת לב נפרדת - היא הכרה מצדכם בכך שבאמת החיים עם האח שונים ממה שהיה עד כה ושי הרבה דברים שפעם היו רק שלה ועכשיו היא צריכה לחלוק- צעצועים, שטח בחדר ואבא ואמא. מה שאני מציעה ההגדיר לה בכל זאת צעצועים שהם רק שלה, מרחביפ בבית שהם פרטיים שלה. משהו שהוא ייחודי לה ולא נגיש לאח.

אפשרות שלישית שזהו בטוי של מצוקה רגשית שלאו דווקא קשורה לאח- שווה לבדוק באילו מצבים היא מתפרצת ולברר במסגרת החינוכית כיצד מתפקדת שם

בהצלחה

לתגובתך, לטלי יש חדר שלה וצעצועים מה שהאח הקטן לא יכול לגעת. ויש זמן איכות רק שלה שזה כמו ללכת לחוג רק איתה ועוד. וכמובן זמן איכות ביחד עם האח הקטן.
בגן יש לה התפרצות מתי שצריך ללכת לישון שנת צהריים אם היא לא ישנה היא עצבנית ועייפה כבר בשעה שש בערב שבדרך כלל היא הולכת לישון באופן קבוע בשעה שמונה בערב.(קצת אחרי האח הקטן כדי להרגיש "גדולה")
יש לה התפרצות בללכת לישון בגן כי מתי שהיא בבית בסוף שבוע או חג אין שום בעיה טלי לישון בלי לומר מילה היא הולכת, בגן יש לה יותר גירויים נכון אבל זה מגיע לצעקות ובכי שהיא ילדה רגוע ומאוד מודעת לעצמה ולסביבה. היא מאוד עוזרת מיוזמתה אנחנו לא לוחצים, רוצה כן לא היא מחליטה גם לרוב היא יוזמת לעזור אז אני ממש ממש לא יודעת ממה השינויי מצב רוח האלו.
מה את ממליצה לעשות. בבקשה

אם הסיפור הוא בעיקר ברגעי עייפות- כדאי לזהות קצת לפני ולערוך טקס שינה מוקדם יותר. ברגעים אחרים כדאי להסביר לה כיצד לגיטימי שתבטא את כעסה- מותר לבכות, מותר לומר מה מפריע, ואפשר לחשוב יחד איתה מה עוזר לה להרגע- חיבוק של אמא ואבא, חיבוק של בובה , לצייר ציור, לשכב קצת במיטה ולהרגע , להסתכל על עצמה בראי בוכה (הרבה ילדים נרגעים מזה) כך יחד תמצאו את הדרך לזהות את מקורות ההתפרצות ואת דרכי ההרגעה

ראשית אני מציעה לגבש תוכנית יחד עם בעלך כך שתהיו אחידים ועקביים בתנהגותכם. בתוכנית חשוב שיהיה מוגדר מהן ההתנהגויות שנחשבות לא לגיטימיות כביטוי לזעם (פגיעה בכם, פגיעה מילולית, פגיעה ברכוש וכולי) . הזמינו את הילד ואימרו לו במפורש מה יקרה כשיגיב כך. הציעו לו חלופות לביטוי של כעס, או לחלופין דרכים לגיטימיות לשחרר זעם (שק איגרוף, הרגעות בחדר, צעקות בחדר וכולי) . במקביל חשוב שתנסו להבין מהם המצבים שמעוררים בו זעם מסוג זה והתפרצות ותנסו לסייע לו כיצד להתמודד עם הסיטואציות מבלי לפגוע ביקרים לו. העיקרון שצריך להנחות הוא להיות עקביים וברורים באי מתן לגיטימתיה להתנהגות אלימה ומצד שני ללמד אותו דרכים אדפטיביות לביטוי של כעס ודרכים להתמודדות עם מצבים מעוררי זעם

ראשית כדאי לעשות בדיקות רפואיות מידי חודש לבדוק אם בעקבות תזונה זו חסרים לו חומרים מסויימים ואם כן לקבל המלצה רפואית כיצד לנהוג. סגנון אכילה זה אופייני לילדים שסבלו בגיל הרך מויסות חושי מסתבר שהויסות החושי פגוע לא רק בתחושה, שמיעה וקול אלא גם בחוש הטעם.
ניסיון נוסף שאני יכולה להציע לך הוא להזמין חברים הביתה כשיש חברים , הילדים אוכלים טוב יותר. אפשרות אחרת היא לפתוח בבית חוג בישול ילדים שהוא מעורב בתהליך של הבישול וההכנה. אפשרות נוספת היא להפוך את האוכל למשחק בשלבים ראשונים להתעסק עם האוכל כך אולי הגועל יפחת למשל לצייר ציור עם גבינה לבנה וקטשופ וכולי.

אני פחות שומעת בעיה של גבולות כיוון שנשמע שיש הרבה מצבים שהיא אכן מקבלת את הגבולות בסדר. כנראה שהכשרונות שציינת בתחילת השאלה הם גם המקור לקושי. נשמעת שהיא ילדה דרמטית שאוהבת את הבמה וזו גם דרך לקבל במה. נסו לזהות מתי מציב ההתפצות האלו והאם יש סימנים מקדימים - אולי עייפות אולי רעב או צורך אחר שאם הוא לא מסופק מיידי המעבר מרוגע לאי שקט הוא גבוה. ברגע שתזהו זאת הסבירו לה זאת ך שתוכל לזהות ולבקש את שצריכה לפני שתגיע למצב של הסלמה שיהיה לה קשה להרגע ממנו. הראו לה מה אתם עושים וכיצד אתם נוהגים במצבים שאתם נסערים רגשית כיצד אתם מווסתים ת הרגשות שלכם וכיצד אתם מבטאים אותם.

שלום ליאת
יש שתי אפשרויות עיקריות שאני מנסה להכריע בינהן:
1.היא נכנסת למצב רגשי/פיזי שאחרי שעוברת סף מסויים - פשוט לא מצליחה להפסיק.
2. עושה הצגות. נמצאת בשליטה . מתעקשת להביע את כעסה. מרוויחה מזה משהו. בעיה של גבולות.

נשמע לי שזה יותר האפשרות הראשונה אבל כדי לפסול את השנייה חשוב להבין האם נוהגת כך גם בנוכחות אנשים אחרים? האם כשהיא לבד היא מפסיקה? האם בסוף מקבלת את מה שרוצה ?

בהנחה שזו האפשרות הראשונה יש לי עצות בשני כיוונים (היום הכל אצלי 2)
1. לנסות לזהות איך זה מתחיל ולחשוב איך למנוע את זה לפני שזה נכנס לשלב האל חזור (בלי לוותר לה ולספק אותה בכל מצב)
2. ללמד אותה שיטות של הרגעה עצמית.
לדעתי פסיכולוג( רצוי קוגנטיבי התנהגותי) יכול לסייע בשני כיוונים אלו. לא הייתי פונה לנוירולוג בשלב זה.

מקווה שעזרתי
ליאת




ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיען והסביבה 050-8285445

ראשית ביתך עדיין צעירה וההתנהגויות שאת מתארת סביב ימי הולדת וגן שעשועים נורמטיביים מאד. ייתכן שביתך הבכורה היתה מאד עצמאית מגיל צעיר וזה המודל שיש לך בראש. ייתכן שכשאתן ביחד היא לא רוצה לוותר על נוכחותך ורוצה את קרבתך. עובדה שבגן היא עצמאית ואין בעיות מסוג זה. לגבי התנהגויות של גבולות זהו השלב שבו מופנמים הגבולות ולכן תהליך של הפנמה אינו מיידי. את מציינת שיש יחס שווה כלפיה וכלפי אחותה. אולי במקרה של הפנמת גבולות זה לא מתאים כיוון שגבולות נקבעים בתוכן ובאופן שבו הם נלמדים תוך הכרות עם הילדה והתחשבות באופיה גילה וצרכיה. יש ילדים שצריך לחזור מספר פעמים ויש ילדים שמספיק פעם אחת. יש ילדים שיפנימו את הגובל לאחר שיבינו את ההגיון שבו וחשיבותו ויש שיגיבו טוב לאמירה פשוטה וברורה. לכן פה נסי להתאים את הגישה שלך מתוך הכרות עם ילדך, אל תתעקשי לעשות במקרה זה שווה בשווה כיוון שהן שונות.כך אולי גם פחות תכעסי כי ציפיותיך מביתך יהיו שונותביחס לביתך הקטנה לעומת הגדולה

נשמע שאת מבוהלת מהתנהגות זו שלו ומנסה למגר זאת בכל דרך, אך בדרך את קצת מבהילה אותו וגורמת לו להרגיש רע לגבי היצרייות שלו. המצלמות שהבטחת לו לא באמת יפתרו את הדחף שלו וירגיעו אלא רק יגרמו לו להסתיר את זה ממך ואולי לעשות זאת במקום אחר (היית מעדיפה שיעשה זאת בשרותי בית ספר? אני בטוחה שלא) אני מציעה לך לפנות להתייעצות מקצועית ואולי תדרש הערכה לילד כיוון שלעיתים אוננות בתדירות גבוהה מקורה בקושי לוסת דחפים ומחשבות. כשתרגישי נוח ובטוחה שוחחי איתו, בררי באיזו תדירות הוא עושה זאת, מה מביא אותו למצבים אלו, ונסי לעזור לו להתמודד עם זה , מהיכן יודע על תנוחות של נשים.

כשאת תהיי רגועה עם המיניות המתפתחת של בנך תוכלי גם לעזור לו לקבל אותה ולווסת אותה.
ובהקשר אחר אני מציעה לא לפרסם מספרי טלפון פה על מנת לשמור על פרטיותך.

לרונית
נראה לי שאני מבינה את הדילמה שאתם מציגים פה. ומתחת ישנה תחושה,תקווה או אשליה שישנו פתרון אולטימטיבי שהמומחה יודע. אין פתרון שכזהשלכם והפתרון תלוי בהכרות שלכם אתכם כהורים ואת ביתכם.
שני עקרונות צריכים להנחות אתכם- הנוחות שלכם לאח הלידה כיוון שגידול שני ילדים אינו כמו ילד אחת ונדרשת פניות רבה וסבלנות רבה.מחד מעבר לגן חדש יתן נוחות פיזית במרחק הג"ג , אך מאידך יתכן שביתך תהייה קצת חסרת שקט לפחות בתקופה הראשונה לנוכח השינויים בחייה

עקרון שני הוא ההכרות של בתכם והסתגלותה למעברים חדשים-ככל שהיא רגישה יותר כך המעבר לגן חדש יהיה קשה עבורה וכך גם הולדת אח חדש. וכן מקורות התמיכה שלכם שיעזרו לכם ולה לעבור תקופה זו ועד כמה מקורות אלו נגישים רגשית לקשיים (סבים וסבתות, דודים שכנם וכו')

לגבי התפתחותה הקוגנטיבית בגילאים אלו החום והאהבה הם החלק החשוב בקשר עם הגננות ואם הן גננות מוסמכות הן ידעו לספק לה גירויים קוגנטיבים על אף גילה המתקדם, וגירויים אחרים היא תקבל בשעות אחה"צ מכם .

עם כל החלטה שלא תקבלו דעו כי יש מחירים ורווחים ואם עשיתם כזה ניתוח מעמיק ורגיש הרי שתהיו מספיק סבלניים ללוות אותה ולהיות לצידה בכל קושי שתחווה ולעזור לה לצמוח ולגדול מכך.

ולסיום לידה קלה וחווית הורות נעימה ומעשירה לשני ילדים

בכנות מאד גדולה חשפת את תחושותיך לגבי התנהגות בינך . ראשית חשוב לי לומר כי כל עוד בנך משחק עם ילדים בני גילו וזה בהסכמה ולא בכפייה ואינו חורג להתנהגויות מיניות מעבר לנגיעות והצצות הרי שמדובר בהתנהגות טבעית. לכן כדי שתוכל לעזור לבנך בהפנמה של כללי שמירת הגוף ופרטיותו, ויחד עם זאת לשמור על סקרנותו ולנתב אותה לאזורים אדפטיביים יותר, עליך לעבד את הקושי שאותו אתה חווה אל מול הסיטואציה. כיצד אתה חש עם מיניות בנך, מדוע היא כה מטרידה אותך, כיצד אתה חש עם מיניותך, על כן אני מציעה לך לפנו להתייעצות מקצועית להדרכת הורים ושם לקבל הכוונה להתמודדות בנושא