פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
שמי מיטל ואני אמא לילדה בת שנתיים ושבעה חודשים. לאחרונה הילדה מגלה סימני עצמאות שזה טוב לכשעצמו אולם הבעיה מתחילה בכך שהיא מסרבת שאני או אביה נלביש אותה
ולמעשה מתעקשת להתלבש לבד. הילדה עדיין אינה יודעת לעשות זאת.
לעיתים אני מצליחה להסיט את תשומת ליבה וכך אני מצליחה להלבישה.
חשוב לציין היא מסרבת שאני אלמד אותה ומתעקשת לבד, כנ"ל לגבי נעילת נעליים או טיטול.
המצב מאוד מטריד ולעיתים אני נאלצת להשתמש בכוח כאשר מדובר ביציאה מהבית לעבודה או לגן
דבר שהנו הכרחי.
אשמח לקבל טיפים כיצד להתמודד עם התופעה
תודה רבה

שלום רב,
אני אמא לילד בן 8 וגרושה מזה חודשיים וחצי. לפני ארבעה חודשים הגרוש שלי עבר לדירה משלו ובני היה מבקר אותו לעיתים תקופות בדירה. לפני מספר ימים התבשרתי על ידי הגרוש שלי כי חברתו עוברת לגור איתו , ביקשתי שלא יכיר בין הבן וחברתו לפחות לא בשלב הזה כיון שלדעתי זה מוקדם מידי, הצעתי שיוכל לפגוש אותו בביתי או שיצא איתו ליום בילוי משותף ,ארוחה וכו' וכמובן יוכלו להיות יחד בשבתות ובזמנים שחברתו אינה נוכחת בבית, חשוב לציין שהילד מאוד פיקח וקיבל את הגירושין בהבנה ובצורה מאוד בוגרת וזאת לאחר שיחה ארוכה שקיימתי עימו, הוא שמר על רמת לימודים גבוהה וכן פעיל מאוד מבחינה חברתית.
שאלתי אליכם היא האם אני עושה החלטה נבונה בכך שאני מבקשת שלא להכניס פנים חדשות לחיי הילד בשלב זה?
לתשובתכם המהירה אודה,
גוליה

שלום

בני בן שנתיים. ילד עדין באופיו וחברותי עד מאוד. תמיד פונה לילדים בחיבוק, עם המון אהבה וחיוך ומנסה ליצור עמם קשר. הוא קטן מימדים ומשקל עד מאוד (לא באחוזון 3). אני רואה שילדים מרביצים לו (סביב גילו) הוא עומד במקום בהלם (אפילו לא בוכה) ולא מגיב. קל מאוד לדחוף אותו בשל משקלו הנמוך. אם לוקחים לו צעצוע - הוא כן בוכה אצל ההורים ולא מנסה לקחת בחזרה את אשר לקחו לו וגם כשאנו מנחים אותו שיקח מה ששלו, הוא חסר ביטחון, מפסיק לבכות, עומד ומסתכל על החפץ אצל הילד האחר ולא מסוגל לקחת. עד כה לא ראיתי איזה בעיה רצינית, אבל אתמול ילדה בת גילו דחפה אותו בבריכה של הפעוטות והוא לא הגיב. אחרי שנפל על הטוסיק , היא תפסה אותו בראש והכניסה אותו מתחת למיים - ממש הטביעה אותו גם אם לא התכוונה. בני לא בכה, לא צעק והכי גרוע לא התגונן כלל לצורך הישרדות. הוא כאילו היה בהלם. בעלי הלך לטפל בו ואני צווחתי עם הילדה שתתרחק ממנו. שאלתי, האם זו התנהגות תקינה לגילו, האם לא היה צריך להתגונן (אני כבר לא מדברת על להחזיר בחזרה), אלא להציל את עצמו? למה הוא עומד בהלם, פסיבי כמו קורבן ולא מגן על עצמו? האם האישיות שלו כך התעצבה ומה יהיה בגיל קצת יותר מבוגר או אפילו עכשיו כשלא נהיה לידו ונוכל להציל אותו במצב מסכן חיים?
אחרי המקרה הזה חזרנו הביתה מאוד מודאגים ואנו מרגישים שצריך לפעול ולעשות משהו כדי לחשל אותו, השאלה מה?

תודה מראש
לאה

שלום
בני כמעט בן 4 ועדיין מוצץ מוצץ, הוא זקוק לו בקרבת מקום בכל חלקי היום והלילה.
ניסינו להעלות מספר פעמים את הנושא יחד איתו, ללא הצלחה.
אני מעט לחוצה לקראת העליה שלו מהמעון לגן טרום-חובה.
אודה אם תמליצו לי כיצד לפעול
ענבל

אני גרשוה מזה כ-3 שנים , הקשר עם הגרוש ביחסים תקינים יש לנו ילדה בת 4 וחצי והיא לא מוכנה לישון אצל אבא שלה בשום פנים ואופן מה עלי לעשות? איך להתמודד עם זה, נאמר לי שאני חייבת אפילו בכח לגרום לה לשון אצל אביה מכיוון שבעתיד לא יהייה לה חוסר של דמות אבהית.
אשמח לשמוע מכם.

יש לי ילדה בת 9 חכמה במיוחד וסקרנית במיוחד. באופן מקרי גיליתי לפני מס' ימים, שהיא וחברה גלשו לאתר פורנוגרפי על אף שבבית חסמתי אתרים אלו.
כאשר התגלה הדבר, בתי סיפרה לי, כי היא וכמה חברות מסתכלות מדי פעם באתרים כאלה ותיארה במדויק מה יהא ראתה, ללא ספק תכנים קשים לגיל זה.לאחר זמן מה הוסיפה וסיפרה לי, שהיא וחברה מסויימת אף "ניסו" את מה שהן ראו, קרי הורידו בגדים, הסתכלו אחת על השנייה ללא בגדים ואף מיששו אברים אינטימיים- בעקבות הסרטונים.
אני הייתי המומה אך ניסינו יחד עם בעלי לומר לה, שאנחנו מצטערים שנחשפה לדברים שהם לא לגילה, ואיננו חושבים שהיא "אשמה" אלא אלו היו מעשים של סקרנות ואנו אומרים לה לא לעשות דברים כאלה יותר כי הם לא לגילה - לא לראות ולא לעשות. נתנו לה גם הסברים מפורטים וכנים לכל שאלותיה וניסינו להסביר כמובן שהסרטים מוגזמים ואינם משקפים את המציאות, כפי שהיא.

כעת לבעיה. מאז שהעניין "יצא לאור" בתנו לא יודעת מנוחה. היא כל הזמן מוטרדת - ילדה מלאת שמחת חיים בדרך כלל- והדברים שראתה מציקים לה מאד - כל דבר מזכיר לה את בסרטונים שראתה והדבר גורם לה לבכי ועצבות, דברים שממש לא אופייניים לה בדרך כלל
מעבר לזה היא חוזרת ואומרת שהיא כבר לא ילדה רגילה יותר ושהיא עשתה דברים רעים.
אנחנו מנסים לומר לה שלא תאשים עצמה, ושאנחנו לא כועסים אך זה לא עוזר. היא מלאת רגשות אשמה וכל זמן שהיא לא עסוקה במשהו העניין של הבכי והעצבות יכול להופיע פתאום.
ניסיתי להציע שנלך לפסיכולוג אבל היא -בגלל הנושא הרגיש- לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד.
כשאר הבכי והעצבות תופסים אותה, הרבה פעמים לפני אנשים אחרים, קרובי משפחה, חברים, אנחנו עובדי עצות: מצד אחד מנסים להרגיע ולתמוך, צצד שני הסביבה שואלת מה הבעיה ואנו עומדים בפני מצב לא נעים לחלוטין. כמובן העיקר הוא לעזור לה לצאת מהבוץ , שתחזור למסלול הרגיל. יש לציין, כי בתנו איננה דכאונית והיא מגיעה למצב של בכי ועצבות אול פעם ביומיים בשל הזכרונות.
אנא עזרו לי לעזור לה, הדבר לא נותן לי ולבעלי מנוחה.

תודה מראש.

שלום

בני בן שלוש וארבעה חודשים גמול מחיתולים מזה כחצי שנה כולל בלילה
לאחרונה החל להרטיב כמע ואינו ניגש יותר לשרותים גם בגן וגם בבית למרות שאני מזכירה לו מספר פעמים
יש לציין כי לאחרונה חלה החמרה גם ביציאות הוא אנו שולט מלא ומספר פעמים כבר ברח לו בתחתונים אין לי מושג אם הוא עושה זאות בכוונה כדי למשוך תשומת לב

גם לאחרונה התנהגותו מאוד השתנתה הוא נהפך להיות מאוד אלים
לדוגמא הוא זורק עלינו חפצים
אינו שומע בקול ההורים גם עונשים כבר לא משפעים עליו כמו לעמוד בפינת החשיבה
והגננת סיפרה כי הוא לקח כסא וזרק אותו על אחד הילדים אני רואה מקרה זה מאוד בחומרה

שוחחתי עם הגננת והיא אמרה יכול להיות שההיתנהגות שלו השתנה כי היא מכינה אותם למעבר לגן של הגדולים

האים ניראה לך כי יש קשר להתנהגות שלו ולמצב החדש אליו הוא אמור להגיע כלומר לגן החדש יש לציין כי גם בבית אנו עורכים הכנות לקראת הגן החדש וגם לקחנו אותו לראות את הגן
גם כלפי אחותו הקטנה הוא מאוד אלים שזה לא היה עד כה
אנו מאוד מעודדים וקונים מתנות והפתעות ומנסים לפצות ולראות מה לא בסדר אך לא היגענו למסקנה
לכן אנו פונים אליכם בשאלה מה לעשות ואך עלינו לתהנהג איתו

שלום שלום:חזרנו משליחות של 3 שנים בארה'ב,עזבנו כשרונית היתה בת 5וחזרנו לכיתה ג'
הקליטה שם בגן חובה היתה מצויינת,וה3 שנים עברו בהנאה מרובה והצלחה מסחררת בלימוד השפה וגם מבחינה חברתית.
החזרה לארץ היתה נהדרת מבחינת משפחה וחברים,אבל החזרה לבית הספר קשה מאוד,היתה בעיה של אלימות בהסעות שהבית ספר כמובן לא פתר,בהתחלה אלימות לאחרים ואז הופנתה האלימות גם לשתי בנותי,הגדולה בכיתה ו',עם ביטחון עצמי שגם לא נהנתה מהאלימות,אבל יכלה להתמודד,ו,וכל פעם שהיו פונים לרונית,היו אומרים לה,פני דג,או על הלחיים שלה,או אני לא יודעת איזו שטות אחרת,בכיתה היו כמה ילדים מופרעים שהמחנכת גם לא הצליחה להשתלט עליהם שגם היוו שותפים לכל מיני תקריות,פעם אחת ראו אותה מחטטת באף וירדו עליה כולם,ועוד כל מיני ארועים מצערים אחרים,בכל כל אילו קנתה לה כמה חברות טובות,אבל לא מנסה להפגש איתן,אני דוחפת,מתקשרת,וקובעת כל הזמן,במשך השנה,נוצר לה מין כיפוף בכתפיים כלפי פנים מחוסר ביטחון עצמי,התפרציות של בכי,שקשה נורא לשדל אותה להרגע,אחותה הגדולה יורדת עליה כדי לנסות לשנות את ההתנהגות שהיא מתביישת בה,ואני פה חסרת אונים,פניתי לפסיכולוגית של בית הספר בשביל לקבל עזרה,כמובן שהיא מטפלת בבעיות גדולות מאילו,ואני כל הזמן מפחדת שזה יהיה לתמיד ,ולא ישתפר עם הזמן.רונית ילדה רזה גבוה ויפה,חכמה מאוד,בשנה היא קוראת
יותר טוב מחבריה לכיתה,אוהבת חיות,תמיד העדיפה להיות בבית,היתה הילדה היחידה בבית,שהיתה עונה לי כשהייתי קוראת בשמה,עושה מה שאני מבקשת,מחייכת מחבקת
והיום כאילו רוב הזמן בסדר,אבל יש התפרצויות בתדירות גבוה יחסית,אם אני מסרבת לה למשהוא,ממש מתפרצת,צורחת מקללת,כאילו בן אדם אחר.
אני מבינה שזה לא מספיק פרטים,ואני יכולה להמשיך לכתוב עד מחר,אבל אם אפשר להגיב לפי מה שכתבתי?
תודה מראש
דינה

שלום רב,
בני כמעט בן 6.5 ועולה בשנה הבאה לכיתה א. מבחינה לימודית אין לו שום בעיה - כבר קורא, כותב, יודע קצת חשבון וכו'. ריגשית עדיין ילדותי, דבוק לסינר, לא ממש עצמאי. עלי לציין שבשנים האחרונות היינו בהמון מעקבים של המכון להתפתחות הילד והוא טופל הן ע"י קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, חשדו שהוא PDD וכו'. בשנה וחצי האחרונות היה שיפור מדהים בכל התחומים בעיקר לדעתי בגלל עבודה ריגשית חזקה מאוד שעשינו ו"עטיפה" שקיבל מכל הסביבה וגם מהגן שלווה צמוד ע"י תראפיסתית. כיום אין לו שום בעייה בדיבור, שפה, ושיפור מדהים במוטוריקה. נכון שהוא עדיין לא הילד הכי חברותי בעולם אבל הוא הולך לחברים, מזמין, וכו'.
הבעייה הכי משמעותית כיום היא כל מה שקשור לשינויים. שינויים "משגעים" אותו. הוא יודע שהגן עומד להסתיים, שהוא הולך לביה"ס ושרוב הילדים בגן לא הולכים לבית ספר שהוא יהיה בו. כמו כן הגן מתנהל כעת יותר כמו קייטנה וסדר היום הקפדני שהיה בו כל השנה לא כ"כ נשמר. בשבועיים האחרונים ההתנהגות שלו השתגעה (עלי לציין שבעיקר בגן בבית כמעט ולא). הוא מציק לילדים, לא שומע לגננות והכי גרוע עושה מעשים מסוכנים (מטפס לגבהים - יש המון עצים בחצר הגן והוא עולה ממש גבוה תוך ידיעה ברורה שיקבל כך את תשומת הלב של כל אנשי הצוות - לא מסכים לרדת וכו'.). אתמול כבר היה מקרה שקראו לנו לבוא להוריד אותו ושהם לא מוכנים לקחת אחריות על המצב הזה. עכשיו בכלל הוא יודע שאם יטפס נבוא לקחת אותו...... - ממש כיף לו. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה ורציתי לשמוע עיצה. יש לציין שדיברתי איתו על זה ואפילו הקראתי סיפור על ילד שמשתולל ונפצע אך ללא הועיל.
תודה

שלום, יש לי שני בנים. הגדול בן 5.9 שנים והקטן בן 9 חודשים, הגדול ילד מאוד עדין, רגיש איטי -ילד 'שאנטי'. לאחרונה (חודש בערך) יש לו רגישות יתרה. מכל דבר שלא נראה לו הוא בוכה מתעצבן כועס ומגיב בצורה שלא אופיינית לו. חשוב לציין שכשאחיו נולד הוא כלל לא התייחס אליו וכיום הוא כל הזמן עסוק בלהצחיק אותו לשתף אותו ממש אחים לתפארת. החלטנו בעצת הגננת להשאיר אותו שנה נוספת בגן חובה בגלל הנושא הרגשי. לדוג' הבוקר בקייטנה הוא צייר ציור לקח טוש משולחן סמוך והילדים ביקשו ממנו להחזיר את הטוש כשייסים והוא פרץ בבכי שבשולחן שלו אין טוש.. אני מרגישה שעובר עליו משהו אך איני יודעת מה - האם יש חוג או משהו שיכול לעזור לו להיות יותר בוגר ? איך אנו כהורים יכולים לעזור לו?אנו עוברים דירה עוד כחודשיים לגן חדש ללא חברים ואני רוצה בתקופה הקצרה שיש להכין אותו רגשית, אני לא רוצה שילדים שלא מכירים אותו יסוגו ותהיה לו בעיה חברתית.

תודה רבה על תשובתך

שלום
ילדתנו בת הארבע משחקת לפעמים - בעיקר עם חבר אחד, בערך בגילה - משחק שקצת מביך אותנו: היא שוכבת ומרימה את החולצה ומבקשת מהחבר לנשק/לאכול/ללקק אותה בבטן ובגב. המשחק כולל גם חיבוקים ולפעמים שכיבה אחד על השני (בעיקר הוא עליה, עם בגדים) והכל בניצוחה ובעידודה (הוא לא כ"כ מעוניין אבל משתף פעולה). אנחנו כאמור קצת נבוכים ולא יודעים אם להתערב, לאסור או להתעלם? ניסינו הסחות דעת וזה לא ממש עוזר, ואולי לא צריך לעשות כלום?
נשמח לקבל עצה
אמא ואבא

שלום רב,אני דוד לאחיין מקסים בן ארבע. כבר מספר שנים שהקשר בן הוריו רעוע ורצוף משברים, התקפי היסטריה, מריבות קשות לפני הילד והצבתו באמצע בין הורים/סבים/סבתות וכו'. על אף ניסיונות של חברים אחרים במשפחה להעיר להם "לשמור" על הילד ממראות ומדברים קשים- לא נראה שנעשה כך. בתקופה הקרובה נראה כי יחלו בהליכי גרושין ואני חושש מהקצנה של ההתנהגויות בביתו (נדמה לי שמדובר בהתנהגויות שהן אבנורמליות גם בהתחשב במצב המורכב שבו הם נתונים). לי ולאחיין קשר מאוד טוב ואני תוהה מי באפשרותי לעשות כדי להקל עליו? כמובן שבהיותי דוד אינני מסוגל להתערב או להחליף דמויות אבל גם קשה לי לעמוד מנגד ולראות את נפשו של הילד נפגעת כך. האם צריך/רצוי לדבר איתו? האם כדאי לבקר יותר, להוציא אותו יותר מהבית? או שמא הדבר רק יבלבל אותו יותר שפתאום יש נוכחות מוגברת שלי(אם כי תמיד השתדלתי לבקר ולבלות איתו)?
אציין רק שההורים נרתעים מענף הפסיכולוגיה גם לצורך פתרון בעיות הזוגיות וגם בקשר למתן עזרה רגשית לילד(שהומלצה בעבר על ידי הגננת שלו בשל אלימות).
סליחה על הארכת הדברים ותודה על עבודת הקודש שאתם עושים בפורום.

שלום רב,

ביתי בת שנה ושלושה חודשים. הילדה מפותחת ונבונה מאוד ומתקשרת מצויין עם הסביבה (מצביעה כשרוצה משהו, עונה כן ולא עם הראש, ואומרת כ-7-8 מילים באופן ברור). במהלך היום היא נמצאת בגן, בקבוצה של 7 ילדים בני 1-2 שנים, עם שתי מטפלות.
בימים האחרונים התחילה תופעה מטרידה מאוד של בכי היסטרי ומוגזם, שמתלווה להטחות של הראש ברצפה וזריקה של הגוף קדימה ואחורה. זה קורה בפתאומיות בלי סיבה נראית לעין וקשה מאוד להרגיע אותה במשך דקות ארוכות (כמובן שלנו זה נראה נצח.....). לפני חודשיים בערך, הילדה למדה למשוך לעצמה בשיער כדי לקבל תשומת לב (כנראה למדה מילד אחר בגן) ובסופו של דבר התופעה נעלמה אחרי שהסברנו לה שאם היא מושכת בשיער אנחנו לא מתייחסים, ואכן ברגע שעשתה זאת, התעלמנו והסתכלנו לכיוון אחר. כרגע, התעלמות מהבכי הנורא הזה לא עוזרת אלא מחמירה את המצב.

הילדה המתוקה שלי אלופה בבדיקת גבולות, ועושה את זה מושלם ומגיל צעיר מאוד...... איך מתמודדים עם הבכי הנורא הזה? האם צריך להתייחס או להתעלם?

הבן שלי בן 9 ילד מקסים, חברותי, רגיש ונבון כבר למעלה משנה סובל , בחומרה ותדירות משתנה, מחרדות סביב מחלות ואסונות שונים שאין עליהם שליטה. הפחדים עולים הבעיקר בלילה לפני השינה. הוא מצליח להרגע ולהרדם כשאני אומרת לו שכולנו לפעמים חוששים למרות שאין סיבה ממשית לחשוש ושאני שומרת עליו מהסלון עד שירדם. עצוב לי שהוא מתמודד לאורך זמן ממושך עם חרדות ואני מתלבטת אם להשאיר את זה כך עם ה"טיפול-טכס" שיצרנו או לפנות לטיפול מקצועי.
מעבר לכך אני לא חשה בבעיות פרט לכך שהוא חי בסביבה תחרותית מאד ונוטה להכנס רגשית לדינמיקה התחרותית בין חבריו.

שלום, אני אם לילד בן שנה וחצי, בשבועות האחרונים הוא מקרב את פניו אל פניי, אל פני אחיו ואביו ומביט לנו בעיניים מטווח אפס. נראה לי משהו מוזר. הוא מתבונן לתוך האישון שלנו לדקה דקה וחצי, ועד שאנחנו מסתכלים בחזרה לתוך עיניו הוא לא מפסיק. האם ידוע על תופעה כזאת? האם עליי לדאוג? ללכת לרופא? לפסיכולוג? חוץ מזה הוא מתנהג רגיל לגמרי, שמח ומתפתח היטב. תודה