פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילדה בת 8.5 שבחצי השנה האחרונה מופיעים סימנים של חרדה הקשורה לשינה וליכולת להרדם. מספר שעות לפני השינה מטריד אותה הפחד שלא תצליח להרדם,ובעקבות כך היא לא תקום בבוקר ותאחר לבית הספר.(אני חשבתי שדבר זה יחלוף עם בואו של החופש הגדול ,אך טעיתי).התופעות שנראות לפני השינה הם:בהתחלה זה הופיעה סמוך לשעת השינה כאשר היא היתה שואלת כל כמה רגעים מה השעהוכשהגיעה השעה שמונה -תשע היא הכריחה את עצמה להירדם.היום המצב החמיר .וכבר משעות אחר הצהרים יש .ירידה במצב הרוח וחוסר שקט נפשי שהיא מנסה להפיג אותו על ידי שירים. הילדה נרגעת רק כאשר מבטיחים לה שינה לצידי ההורים . השאלה שאנו שואלים אותה באופן קבוע היא ממה בדיוק היא מפחדת, היא לא יודעת להסביר את הסיבה והיא תמיד מציינת שהמצב מאוד מפריע והיא רוצה שההרגשה הזו תחלוף.

בתי בת שנה ותשעה חודשים,כבר מגיל חצי שנה פחדה להיות בידיים של אנשים כולל סבא וסבתא, היום מוכנה להיות רק עם אמא ואבא והמטפלת במישפחתון,פעם בשבוע לוקחת אותה אחותי וכול פעם שמגיעה בוכה וצורחת (אחותי לוקחת אותה מזה חודשיים אחת לשבוע),כאשר ניגש אליה אדם כולשהו רצה אלי ונידבקת עד שאותו אדם מפסיק להיתיחס אליה.
שאלתי כיצד אוכל לעזור לבתי להיתרגל לאנשים מבוגרים אחרים אשר יהיו דמויות קבועות
תודה אמא

בניי בזמן האחרון עושים דווקא בכל דבר, אני אמא מאוד משקיעה שעובדת קשה, אך לאחרונה כל דבר קטן נהיה מלחמה. על כל בקשה שלי אני צריכה לחזור כמה פעמים עד שמתקבלת תגובה אם בכלל. הם יודעים מה מעצבן אותי ועושים דווקא,נוגעים תמיד במה שאסור ומבקשים כל מה שאני לא מרשה. אני מוצאת את עצמי כל הזמן כועסת, צועקת, מענישה, אחרת הם מטפסים עליי למרות שאני לא כזאת רכה וותרנית. בני בן השלוש ו-3 ח' מצד אחד מאוד עצמאי ומצד שני כל הזמן צמוד אליי ורוצה בידיים. כל דבר שהם מבקשים ואני לא מסכימה ישר הופך לויכוח, צעקות מצידם, בכי, דיבור לא יפה וכו'. אני לא מוותרת להם בדברים עקרוניים (כמו חטיף על הבוקר) וזה גורר שורה של תגובות לא יפות. הם לא מסוגלים לראות אותי שנייה אחת נחה או מדברת בטלפון, ישר באים ומתיישבים לידי, מתחילים לריב ביניהם כך שבאמת אי אפשר לנוח או לדבר, אז אני מבקשת/צועקת/מענישה ובכך נגמר הסיפור. הייתי בסדנא של מכון אדלר, בתאוריה הכל נראה יפה אך ליישם זה לא פשוט ואני לא מפחדת מעבודה קשה, אך הגעתי למסקנה שזה עניין של אופי הילדים, יש כאלה נוחים וממושמעים וישנם שלא.
אני חייבת לציין שהם מתנהגים כך רק כלפיי, עם אבא שלהם, הסבים והסבתות או בכלל אצל אחרים הם בסדר גמור.
אודה על עצה טובה לשיפור מצבי המיואש.

שלום
בתנו בת שנתיים וחודשיים,בת שנייה עם אחות גדולה בת 5.
היתה תינוקת מושלמת,כל מה שהורה יכול לבקש לעצמו בחלומות הוורודים.
נוחה,ישנה בצורה מסודרת,זורמת עם שינויים והכי חשוב מחייכת ללא הפסקה,מלאת שמחת חיים
שרה,רוקדת בקיצור מושלמת! כל זה נגמר לפני כ חודש. יום אחד בבוקר שגרתי סרבה ללכת לגן,בכתה שהגענו לגן והתקשתה להפרד. היה מאד מוזר מפני שבכל בוקר מתחילת השנה נפרדה בקלות וחזרה במצב רוח מעולה הביתה. כמובן שלאחר כמה בקרים ניהלנו שיחה עם הגננת והמטפלת
לא חל שום שינויי בגן אך גם הן שמו לב שמצב רוחה השתנה.
מילדה שמחה ומאושרת הפכה לילדה בכיינת ממעטת לחייך רוצה לראות המון טלויזיה ולאכול המון ממתקים. מסרבת להתקלח,לישון, מפחדת מכל דבר(זרים,רעשים,כלבים חתולים) ובקיצור השתנתה לבלי הכר. אנחנו מאד מוטרדים,(שלא לדבר על הסרטים שרצים לנו בראש על הגן)ולא יודעים כיצד לנהוג.
נשמח לייעוץ והכוונה
תודה.

יש לי שני ילדים בן 9 ובת 5.
הבעיה שלי היא שילדיי אינם מסוגלים ,מה שנקרא, "להעסיק את עצמם".
האם בגילאים הנ"ל יש לי איזשהוא סיכוי לשנות את המצב ואם כן כיצד?, האם התופעה הנ"ל נובעת מתכונות אופי שנולדים איתם או משהו שנרכש?
אני שואלת האם זה תכונה נרכשת , מכיון שכל מי שאני מתיעצת איתו אומר לי שאני אשמה וכך הרגלתי את הילדים. ברמת התחושה שלי, אני דוקא מרגישה שאני כן מנסה להרגיל אותם אחרת, אבל ממש לא מצליחה - לאחרונה זה כבר ממש יוצר תיסכול בשני הצדדים. ככל שאני מנסה יותר לדחוק בהם "למצוא עניין" , כך הם יותר "נדבקים" אלי.
שלא ישתמע מדברי שאיני מעוניינת בקירבת ילדיי, אך הייתי רוצה שזה יהיה במינון הנכון: שלעיתים נבלה ביחד , אך לעיתים הם ימצאו עניין בלעדי ולא יחפשו אותי בכל רגע נתון בבית.
עכשיו בחופש כמובן המצב מחמיר- יש יותר זמן פנוי......
חשוב לצין, שכל עוד "יש עניין" - אין בעיות. זאת אומרת שכל עוד אנחנו עם חברה/משפחה/פעילות מעניינת הם לא "נדבקים" אלי , אך בשנייה שהעניין נעלם, הם חוזרים להיות משועממים ולא מסוגלים להעסיק את עצמם דקה אחת.

אשמח לשמוע את עצתך, שלומית

אני מותשת מהילד. כל היום סביבו. הוא הבכור כמובן יש עוד שתיים קטנות מתחתיו.
צועק, יורק, מקלל, לא טוב לו בשום מקום, רב עם אחיותיו, מכה, ושוב צועק ושוב מכה , מכניסה לחדר הוא יוצא, כועסת הוא צוחק, תקיפה אז הוא מתלונן לכל העולם עליי. בקיצור - אני מיואשת...
אולי הוא זועק לעזרה אבל אני יותר.. אין לי כוח כבר לזה.

בתי בת 10 ושונאת להסתרק,למעשה לא מסתרקת בכלל.שערה המקורי חלק ויפה.אחת לתקופה אנו הולכים לספר בלית ברירה לטיפול בהתרת הקשרים,המצב סביר כשבועיים וחוזר חלילה.גם הטיפול בהתרת הנקשרים גורם לבכי,אך אין ברירה במיוחד בתקופת הלימודים.עכשיו בחופשה,כשאין בית ספר,קיימת חגיגה בשיער.בתי מודעת לבעייה,אך ,"נוח" לה עם המצב בחופשה,אף שנמנעת להיפגש ולהזמין חברות לאור המצב.כלו כל הקיצין ואני מותקפת בעצבים מצידה,כשאני מעירה על המצב.כל האיומים על גזיזת השיער לא מפחידים וגם אין לי אומץ לעשות זאת.
מה עושיםםםםם?

בתי בת 17 עובדת מעט בחנות ,לאחרונה נודע לי כי חיא "לקחה דברים מהחנות ללא רשות".
מה עליי לעשות?כיצד עליי להגיב?

בוקר טוב,

ילדתי בת 6 חודשים וחצי, ואני מתכננת נסיעה מחוץ לבית ל2 לילות. בתי תשאר עם בעלי במשך 3 ימים אלו.

שאלתי היא -
האם בגיל כזה הילדה תבין "שנעלמתי" לה? האם זה יגרום לה למשקעים בעתיד?
תוך כמה זמן מרגע חזרתי התנהגותה תחזור להיות כרגיל? (בהנחה שיהיה שינוי בהתנהגות, כגון: בכי, לא תרצה לבוא אלי וכו')

תודה רבה

בוקר טוב
התגרשנו לפני שנתיים,גירושים לא נעימים בשל בגידה כשהתאומות שלנו היו בנות שלוש. לצערי אני לא מצליחה להסתיר את הכאב והכעס מול בנותיי בעימותים מולו לגבי הסדרי ראיה, איחורים,הקושי היומיומי שלי, בעיות כלכליות וכו'.
כשעזב את הבית הסברתי להן בצורה פשוטה שהוא עבר לגור בבית אחר כי הן היו קטנות מכדי להבין. במהלך השנתיים האחרונות הן לא שאלו דבר לגבי הנושא.
השאלה שלי האם אני צריכה היום לשבת ולהסביר להן או לחכות שהן יישאלו אותי? ואם כן מה נכון להגיד להן ואיך? חוששת שהן מפנימות בגלל אותו כאב שלא הצלחתי להסתיר ומבחינתן זה דבר שאסור לדבר עליו כי אמא תכעס או תהיה עצובה.

תודה רבה

שלום! בני בן 8 חודשים ילד טוב ,נוח ושמח רק שלפעמים הוא עושה בלא ידיעה כמובן דברים שיכולים להיות לו מסוכנים כמו למשל דבר שמאוד מפחיד אותי כשהוא יושב בכיסא האוכל שלו הוא א והב לבוא קדימה ולזרוק את גופו אחורה מה שגורת לכסא להתרוממם מעט ובאחד מן הימים זה יכול להתהפך אחורה אני מנסה להסביר שאסור אבל הוא צוחק וחושב שאני משחקת איתו מה לעשות ובאיזה שיטה כדאי לנקוט???
תודה מראש!

שלום,

בני בן שנתיים ותשע.
מגיל שנתיים בערך התחיל להרביץ.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר סביב חפצים ורכושנות שלו על דבריו.
הוא נמצא בבית (יכנס לגן בספטמבר הקרוב) וילד בכור.
עם מבוגרים וילדים גדולים ממנו הוא מתקשר נהדר והוא חברותי ומקסים.
כאשר אנו נמצאים עם ילדים אחרים בחוץ - במרכזי פעילות או בבתים של אחרים הוא יחסית בסדר - כל עוד אין צעצוע שלו בו מישהו רוצה לשחק.
ברגע שאנו מארחים אצלנו ילדים הרוצים לשחק בצעצועיו, הוא נהיה תוקפן ואלים - בעיקר חטיפות חפצים ודחיפות.
היתה תקופה בה לאחר שהסברנו לו שעליו לבקש במילים במקום לקחת בכוח היה ניכר שיפור.
בחודשים האחרונים חלה נסיגה בהתנהגות זו.
ההתנהגות מחמירה בצורה קיצונית בעת עייפות.
כיום אנו במצב שיש ילדים המעוררים בו התנהגות זו יותר מאחרים וישנם ילדים שאינם רוצים להגיע לשחק איתו יותר.

אנו רוצים לעזור לו לחוות חברת ילדים בצורה חיובית.
האם כדאי לפנות לפסיכולוג ואם כן האם תוכלו להמליץ לנו על מישהו מתאים בחיפה.

תודה

היי

יש לי ילד בן 3.4 השלישי במספר לפני כשבועיים התחיל לדבר אלי בפקודות. לא מבינה איך זה הגיע? אך גם איך להפסיק זאת.
לדוגמא: אמא לאן את הולכת בואי לפה עכשיו, או תכיני לי שוקו עכשיו, אמרתי לך להביא לי שוקו. ועוד ועוד

מה עושים איך מפסיקים את ההתנהגות הזאת

אוראל

יש לי ילדה בת 4.5 פעילה וחברותית מאוד אני ובעלי קצת מודאגים מהתגובות שלה כאשר חברה או אפילו מבוגר מעירים לדוגמא: היא היתה אצלה חברה בחדר המשחקים ולא עזרה לה לסדר לפני שהלכה. יום אחרי זה החברה תקפה את ליעד (במילים) שבפעם הבאה היא לא תיכנס יות אליה כי היא לא עזרה לה לסדר. ליעד עמדה בדום מוחלט ליב פתח הבית מבלי לנהוצא מילה מפיה למרות שבשבוע קודם(ובכלל בכל פעם)החברה היתה אצלינו ולא סידרה. אני ציפיתי שליעד תוכיח אותה על כך שגם היא לא עזרה לה ובמקום זה היא היתה בשוק והפגינה חוסר ביטחון .
רצינו לדעת כיצד אנחנו יכולים לחזק לה את הביטחון בנושאים כאלו כי בכללי היא בעלת ביטוחון.
תודה

ביתי בת 4.5 , מאוד רוצה שיגיעו אורחים או שנלך , בדר"כ זה קורה עם המשפחה בדר"כ והאחיינים.

היא מאוד רוצה לארח או ללכת לילדים מהגן. עד עכשיו זה קרה פעמים בודדות וגם במקרה לא יזום.(בדיוק שיצאתי מהגן והילדה שאלה את אחת האימהות אז לא היה לה נעים להגיד לא)


אני ניסיתי מספר פעמים להזמין טלפונית גם ילדים שיש לה קשר איתם בגן וגם ילדים שאין לה קשר איתם. זה פשוט לא עובד .כל פעם יש סיבה אחרת למה הילד/הילדה לא יכולים לבוא ואין גם ניסיון מצידם להזמין או לנסות בפעם אחרת.

השבוע הילדה בכתה בלי הפסקה ורצתה שילדה מהגן תבוא אליה (יש לציין שבגן אין בניהם הרבה קשר) ניסיתי להתקשר ואולי בפעם השלישית הזמנתי נדחתה בנימוס. אין לי כבר תירוצים לילדה כל פעם אני אומרת שהילד/ה לא יכולים או שאמא שלהם לא מסכימה היום או זה לא מתאים היום.

היא כבר אמרה לי " אולי הם לא רוצים לבוא לכאן" ואני אמרתי לה שזה לא נכון שהם כן רוצים לבוא אך לא יכולים.


איך אני יכולה להתמודד/לענות לה מבלי שתפתח חוסר ביטחון. מעבר לזה שזה פשוט מתיש אותי כל הבכי והסרטים החוזרים מהרגע שהיא מגיעה מהגן.

תודה על התשובה