פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני קוראת ומתרשמת שברגישותך האמהית את קולטת שסוגית הצואה קשה מבחינה רגשית ומפחידה אותו. ילדים רבים חוששים מאד מהיציאה של הקקי- כיוון שהם חווים זאת כאיבר מגופם שנתלש מהם ולא כפסולת של הגוף. אחרים חווים את הישיבה על האסלה כמשהו מפחיד ומסוכן שהם עלולים להשאב וליפול לתוכה.ראשית אני מציעה לך לשלול בעיות רפואיות כמו פצע או שריטה בפי הטבעת שאולי מכאיבים לו. שנית כדאי פשוט להיות איתו בעת עשיית הצרכים עד שיחוש מספיק בטוח ויראה ששום דבר רע לא קורה. אפשר לשבת איתו עם הטיטול בשירותים על האסלה. אפשר אח"כ להראות לו איך שופכים את הקקי מהטיטול לאסלה ומה קורה לה. ישנם הרבה סיפורים שמנסים להתחבר לחוויה של הילד "כולם עושים קקי", "טוסיקים" "הישבנון של רון". אפשר להפוך את השהיה בשירותים כמשחק- לשחק בזמן הזה עם נייר הטואלט, לצייר עליו, להדביק מדבקות על החרסינה וכולי וכך לתת לו תחושת שליטה טובה יותר במרחב של השירותים. הנחת היסוד והמתיוס שהרבה הורים מחזיקים במוחם הוא שתהליך הגמילה אמור להיות לניארי ואו שאתה גמול או שלא. אך אם תפשפשי קצת בפורום הזה תגלי שהגמילה מורכבת מאד לילדים רבים וכל ילד והורה בסוף מוצאים את דרכם הייחודית להתמודד עם אתגר הגמילה.

אני מציעה אם הדבר אפשרי להזמין חברים שעתידים להיות איתו בכיתה לבית ולתווך לו את הסיטואציה החברתית. עיזרי לו לזהות בעצמו יכולות וכישורים שהופכים אותו למיוחד ושיגרמו לאחרים לרצות להיות איתו. למשל להזמין חבר שאוהב משחקים שבנך אוהב כמו לגו, משחקי כדור, משחקי מחשב ולהראות שדרך השיתוף אפשר להנות להיות יחד. אפשרות אחרת היא לתת לו חומרי יצירה ושיתכנן פעילות שהוא יעביר לחברים, כך יזכה לקבל תשומת לב ויחס אך בדרכים אדפטיביות יותר. בשלב זה לא הייתי מעודדת משחקים תחרותיים.

את שואלת שאלות חשובות שקשה לתת עליהם את הדעת באופן רציני ומעמיק ואישי פה על גלי האתר כיוון שאין איזו נוסחא ותשובה ברורה. על כן אני מציעה לקבוע פגישת התייעצות עם איש מקצוע ולחשוב באופן פרטני עבור כל ילד מה המשמעות של הטיול הזה עבורו ומה המחירים שעלול לשלם עליהם. ככלל אילו סימני הדרך שעליך לבדוק על מנת לגבש לעצמך דעה לגבי התאמת הטיול הזה.

א. כיצד כל אחד מילדייך מגיב למעברים?
ב. כיצד ילדייך מגיבים למסגרת פתוחה יותר של ארגון זמן.
ג. האם קיימת רגישות אצל אחד מילדייך מבחינה חברתית
ד. האם קיימים קשיים לימודיים או לקויות שדורשות למידה מיוחדת.
ה. מהו הקשר של ילדייך עם המשפחה המורחבת והאם הם יכולים לדעתך לשאת נתק כל כך ארוך
ו. האם הייתם פעם בכזו אינטנסיביות של יחד (24 שעות ביממה למספר ימים)- כיצד היתה החוויה שלך ושל בעלך ושל ילדייך.
ז. האם תמונת הפנטזיה שלך לגבי הטיול כוללת בתוכה גם רגעים של לחץ ואי הסכמה, ומתח וחיכוכים ומריבות ולא רק תמונה הרמונית של כיף להיות ביחד - כי אולי כיף להיות ביחד אך ברור שגם כל אחד זקוק למרחב פרטי משלו.
ח. האם כשתחזרו תעבדו באותה אינטנסיביות כמו היום כיוון שאז עלולה להווצר תחושה של פער גדול מאד בין הנוכחות שלכם בטיול לנוכחות בחיי היום יום שהיא לא פחות משמעותית.

ושאלה אחרונה שהיא באמת אולי קצת חורגת מתחום המנדט שקיבלתי פה

אם חסר לכם כל כך זמן עם הילדים ואתם מתגעגעים לזמן איכות משותף מדוע לא למצוא דרך בתוך המסגרת הקיימת להפחית קצת מהיקף העבודה או דרכים אחרות שיאפשרו לכם להעניק לילדיכם את חווית ההורות שאת כה מייחלת לה ביום יום מבלי להזדקק להתנתקות כל כך ממושכת ויוצאת דופן באופיה.

בהמשך לשאלתי, אציין כי ניסיתי להגיד לו שיחשוב על משהו שהוא רוצה לישון איתו ויעזור לו להתגבר על הפחד, אבל לשווא- הוא לא רוצה כלום ואומר ששום דבר לא יעזור לו. גם ניסיתי להגיש לו שאם יתגבר על הפחד יקבל ופרס וגם זה לא עוזר. אתמול כאקט של ייאוש אמרתי לו שהוא יכול לישון אצלנו בחדר ובסוף הוא נרדם אצלנו- גם רק אחרי שבעלי שכב לידו עד שנרדם. גם היום הוא לא מסכים לישון במיטתו ורק עכשיו אמרתי לו שהוא יכול לנסות להירדם במיטה שלנו- לא יודעת אם זה יעבוד וגם נראה לי שבסופו של דבר זה לא פתרון טוב.
עוד עלי לציין כי יש לו אח קטן בן 8 חודשים שישן איתו בחדר וכל העניין מפריע מאוד להירדמות של אחיו הקטן. דבר נוסף שחשוב לי לציין- אני לא לגמרי יודעת האם הפחד שלו הוא אכן אמיתי או שזו דרכו של בני לבטא משהו אחר- לאחרונה אמרו לי בגן שהוא מאוד רגיש ובוכה מכל דבר שלא מוצא כן בעיניו. גם בבית הוא לאחרונה כך- בוכה על כל דבר- יתכן שהדבר קשור בקנאה לאחיו הקטן שמתחיל לגדול ולאיים על הטריטוריה שלו, אינני יודעת. אני מאוד משתדלת לתת לבני הגדול המון תשומת לב אבל לא יודעת, אולי זה לא מספיק לו. מה עושים?

את עושה פה חיבור מאד מעניין לדעתי ששוה לחשוב עליו לעומק בין רגישות של בנך בבקרים בגן, הולדת האח והקנאה בו לבין הפחדים בלילה.
אני אנסה להתייחס לכל רובד בנפרד וגם למכלול.
לגבי פחדי הלילה זהו גיל שהחלומות הופכים להיות ברורים יותר ומסויטים יותר, והילד עוד בשלב שאינו מבדיל בין דמיון למציאות ולכן החלום נראה לו ממשי. חשוב להעניק לילד חוויה של שליטה שגם אם יש את המפקד גלופ הוא יכול לנצח אותו, להתיידד איתו, לפגוש אותו גם בחלום- למשל לכתוב עם הילד מכתב מה היה רוצה לומר למפקד הזה - ולהשאיר את המכתב מתחת לכרית. או לחלופין לשחק יחד איתו במחשב עד שהדמות פחות מאיימת, לצייר ציור איך נראה המפקד הזה כשהיה ילד קטן ואולי גם הוא פחד להרדם ולחלום חלומות מפחידים. שנית אפשר להשאירו בחדרו אך לשים מנורה, לבוא לבקר מידי פעם ולהיות סבלניים עד שירדם.

במקביל בהחלט ניתן לשער שדרך החלום היא להגיד משהו על הרגשות שיש לו כלפי האח הקטן ייתכן שלצד האהבה שחש לאחיו הוא חש קנאה גדולה על המקום שתפס לו בחייו ובחדר ( מענין לחשוב שההפרעה שלו מפריעה לאח לישון בחדר). ולכן כדאי לדבר איתו על זה לאפשר לו לבטא במילים את הקושי והכאב שהוא חש מאז שהאח ככה נכנס לחייו בלי שליטה (ממש כמו שהמפקד גלופ נכנס לחלום שלו בלי שליטה) ולמה הוא מתגעגע. אולי ליותרזמן עם ההורים אולי לזה שלפני כן לא נגעו לו בצעצועים אולי לזה שהחדר היה פעם רק שלו. ברגע שיחוש שאתם מוכנים להקשיב לתחושות שלו ואינכם נבהלים מכך, או מנסים להכחיש או לגנות רגשות אלו אלא נותנים להם הכרה , משהו בו ירגע ויחוש בטוח.

אני חושבת שהחשיבה שלך מאד נכונה לבדוק האם חלו אילו שינויים בחייו או עתידים להתרחש שינויים שאליהם הוא מגיב- עזיבת הגננת היא בהחלט יכולה להיות גורם לכך גם אם יש גננת חדשה טובה והגן נשאר מסגרת אהובה. כדאי לנסות לבדוק אם מתגעגע לגננת ואם היה רוצה לשלוח לה ציור וכדומה. לגבי מעורבותך כדאי להזכיר לו ולברר עימו כי לעיתים בלהט המשחק הוא יכול לשכוח , אך לכבד את מקומו וכשם שסמכת עליו בעבר לסמוך עליו גם עכשיו שזה זמני והוא יחזור לזהות את הצורך שלו לפיפי.

האם ביתך מדווחת על מצוקה זו בפנייך- האם יש מרחב לחשוב יחד איתה כיצד ליזום התחברויות חברתיות אולי לא עם כל הילדים בכיתה אך לפחות עם נער (או נערה) אחד או שניים שאיתם תוכל להסתובב בהפסקות. אם היתה כל כך חברותית בבית ספר היסודי כיצד נעלמו יכולות וכישורים חברתיים אלו מה לא מאפשר לה לבטאם בכתה החדשה. מבית הספר ניתן לבקש שיזמו יותר עבודות משותפות , משימות עם ילדים שנראה למחנכת שיכולים לחבור אליה בקלות ושהיא יכולה להנות מחברותם.

אירית שלום,
כדאי לפתוח בשיחה גלויה עם כל בני המשפחה - לומר שקשה לכם עם הריבים ושאתם מאוד מוטרדים מהנסיעה הקרובה וכיצד תבלו. חשוב לומר לילדים באופן ברור שהריבים שלהם משפיעים עליכם וגורמים לכם חוסר הנאה בבילויים המשפחתיים. תנו לכל ילד, כולל לבת הבכורה, לבטא את דעתו בנושא. ייתכן שעבור הבנים הריבים הם פחות משמעותיים מאשר לכם, ואז אפשר לבקש מהם פשוט להוריד את הווליום או לריב בחדרם, כל עוד אין אלימות או צד אחד דומיננטי מדי על חשבון הצד השני. כדאי לנסות גם להתבונן מתי מתרחשים הריבים ובאילו נושאים - האם בזמני עייפות, האם על משאבים מוגבלים (דוגמת טלוויזיה ומחשב) ולחשוב איך אתם מארגנים את הבית כך שהחיכוכים יירדו. חשוב להציב גבולות ולהגיב בסנקציות על התנהגויות תוקפניות מאוד, השפלות והעלבות, ולחזק התנהגויות חיוביות.
במידה והיחסים בין הילדים ממשיכים להיות עכורים, ניתן להסתייע בעזרה של טיפול משפחתי.
בהצלחה ונסיעה טובה,
שירי

בהחלט אנסה לישם את הרעיונות שלך
תודה רבה
אירית

אמא יקרה,
ביתי בת שנה וארבעה חודשים. תפקידי בעבודה אילץ אותי לנסוע לחו"ל מספר פעמים מאז נולדה, לכמה ימים בכל פעם.
נכון, זה לא קל, אך בדרך כלל להורים זה יותר קשה מאשר לילד. לא נראה שנגרם לה נזק נפשי, הילדה שמחה ומאושרת כרגיל.. בכל מקרה - נראה לי שעדיף לתינוק לקבל הורים מאושרים ורעננים, מאשר הורים עייפים שלא יוצאים לחופש 3 שנים.

כל דבר שהוא לא מדובר במשפחה כי הוא נורא מביך, או מבייש או מפחיד נשאר כאיזה סלע בליבם של השותפים. אני חושבת שכדאי לנהל שיחה שתאפשר לו מרחב שאם ירצה לבטא משהו או לשאול ידע שאת יכולה להקשיב לו על אף המבוכה. בשיחה ראשית הדגישי שזה דבר אישי ואינטימי ושאת מתנצלת שנאלץ להחשף לזה, הדגישי שזה ביטוי של אהבה בינך לבין אביו. בידקי איתו אם היה רוצה בכלל לשאול משהו על מיניות או זוגיות או לומר משהו על הבהלה שלו מה הבהיל ממה היה נבוך ואם מבין שלא כועסים עליו. ושאת מבקשת שלהבא יקיש על הדלת לפני שנכנס(אם זה היה בחדר הפרטי שלכם).

שלום לך
לא קל לענות על שאלתך מבלי להכיר אותך ובעיקר את הילד . באופן אישי, אני חושבת שגננת טובה וגן אינטימי ונעים חשובים יותר מהמשכיות אך זאת רק בהנחה והילד מסתגל למעברים באופן תקין. כמו כן, אני מהססת לגבי המשך בגן הנוכחי בו יהיה הכי גדול ולא יחשף לגירויים ודרישות התואמים לבני גילו. השארתו בגן הנוכחי היא אופציה במידה ויש סבירות מבחינתך שישאר שנה נוספת בגן חובה. יליד איזה חודש הוא?
בגן ג' יש חיסרון של קומפלקס גדול וחוסר באינטימיות אך יחד עם זאת,יש ייתרון שלא חשבת עליו: מלבד נושא ההמשכיות) החברים יגורו קרוב אליו. בשנתיים אלו מפגשים עם חברים אחר הצהריים הם מאד משמעותיים.קחי זאת בחשבון. אם יהיה בגן א' יהיה צורך להסיע אותו הרבה ולא בטוח שהורים משם ירצו להסיע את ילדיהם אליכם.
לגבי גן ב' - המלצה של העירייה אינה נחשבת בטוחה בעיני. האם הוא קרוב? האם תוכלי לדעת יותר על הגננת?

אני מתלבטת בין גן ג' לא'. ההחלטה צריכה להיות שלך.
העלתי עוד כמה נושאים לחשיבה.
מקווה שעזרתי

ליאת

לירז שלום,
בכל סוגי הגמילה (חיתולים, הנקה וכדומה) חשוב שהילד יבין את הנחישות של ההורה בביצוע השינוי. בתך זקוקה לכך שתסבירי לה שכללי המשחק משתנים, ואת עומדת ללוות אותה בתהליך של גדילה (כמובן במלים מותאמות לגילה ובאופן שיהיה נגיש וברור לה). רצוי להכריז על גמילה, וגם להבנות מערכת של פרסים בתקופה הראשונית. עלייך מוטלת האחריות להתאים עצמך למציאת פתרונות יצירתיים שיתאימו לילדה. למשל, תחתונים עם דמויות שהיא אוהבת, שיעודדו אותה לנטוש את החיתול, וכדומה.
חשוב לציין, שההתחלה של הילדה בגמילה היתה טובה, ולאחריה צפויים לרוב נסיגות ו"פספוסים". חשוב שאת תמשיכי לתמוך ולפרגן כדברייך גם כשהיא מעט מבוהלת ולא מצליחה, ולשדר אופטימיות ובטחון בכוחותיה, אך גם שאתם בדרך לכיוון אחד של הגמילה, ללא זיגזג.
בהצלחה!
שירי

ל-עע שלום,
על פניו, נראה שלבנך יש דמיון עשיר והוא נהנה לשחק במשחקי דמיון, ולבטא את העולם הפנימי העשיר שלו במשחק. כל עוד הוא מבחין בין מועדים מתאימים למשחק לבין כאלו שלא, שייהנה וימשיך להתפתח גם באופן זה.
שירי

מיקה שלום,
נראה לי שכל ההתנהגויות לאחרונה קשורות יותר לפירוק התא המשפחתי כפי שהילדה הכירה אותו, דבר המעורר פחדים טבעיים לגבי אהבה, המשכיות של קשרים ופרידות פתאומיות. הייתי מתייחסת לכל השאלות והסימפטומים כמבטאים חששות הקשורים לפרידה שלכם, ומרגיעה את השאלה הקונקרטית. גם המעבר לכיתה א' מוסיף מתח על המצב הקיים, ויש לקחת זאת בחשבון. לגבי תשובות אפשריות, חשוב שתסבירי לה שמייקל ג'קסון היה מאוד מאוד חולה, ותרגיעי את החששות ככל שניתן. סביר להניח שבתך תחזור ותשאל פעמים רבות את אותן השאלות בדרכים שונות.
באופן כללי יותר, כדאי שתחשבי, בשיתוף עם אבי ילדייך במידה והדבר אפשרי, כיצד אתם מתארגנים גם לחזק את עצמכם בנפרד, אך גם להקל על ילדיכם ככל שניתן בתהליך המורכב שאתם מצויים בו.
ואגב, ציינת שבתך היא הילדה הקטנה. איני יודעת בני כמה אחיה הגדולים ובאיזו מידה את יכולה לשלוט במידע שהיא חשופה לו, אולם רצוי - עד כמה שאת יכולה לשלוט בכך לאור צרכני המידע המבוגרים יותר בבית - לווסת את חשיפתה למידע ולתקשורת בהתאם לגילה.
שירי

ליאת גרוס, תעני לי בבקשה!

שלום רינה
ילד בן 12 שמספר סיפורים דמיוניים, משקר וגונב יכול בהחלט להעיד על קשיים רגשיים וצורך לברוח מהמציאות. חשוב להבין האם הוא יודע להבדיל בין דמיון ומציאות, כי אם לא, המצב אף חמור יותר.
פנייה לטיפול והתייעצות מקצועית עם איש מקצוע שיוכל לאבחן את הבעייה היא הכרחית. עם זאת, לא ברור לי איפה האם בתמונה. היא זו שצריכה לטפל בעניין ולא האחיות. זה עדיף לכל הנוגעים בדבר.

בהצלחה

ליאת

ורה שלום,
לבי איתך על התהליך הקשה שכולכם נכנסים אליו. אני מקווה שיש לך מספיק מסגרות תמיכה כדי להתחזק, כדי שתוכלי לתמוך בילד בשינויים הצפויים לו. לגבי ההסתגלות לבית, בוודאי שכדאי לנסות למצוא מה ישמח אותו בחדר החדש ובבית החדש, להקל עליו בהתחברויות עם שכנים וילדים בגילו שגרים שם, לקשט לו את החדר בדמויות שהוא אוהב ולחשוב מה יעשה לו טוב, למשל בהכנסת חית מחמד, אם הדבר נוח לך.
אולם יחד עם זאת, חשוב שתזכרי שילד בן 4 מבין היטב שאין רק יתרונות במצב החדש, ללא קשר כמה היה טוב יותר או פחות בקונסטלציה המשפחתית הקודמת. חשוב לתת מקום ולגיטימציה גם לרגשות פחות נוחים כמו כעס, אשמה, תוקפנות, חרדה וכדומה. אגב, ההסתגלות של ילדים (ומבוגרים) לגירושים מורכבת מ"גלים" של כעס ועצב, הקלה, ושוב "גל" חדש, לרוב בעוצמה שונה.
בהצלחה,
שירי