פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת 7.5 עולה לכיתה ג.

היא ילדה ידידותית טובת לב, אוהבת לעזור ואין בה טיפה אחת של רוע.

ההתנהלות החברתית שלה מאז גן-חובה שונה משל חבריה למסגרת. היא מאוד ידידותית, מתקשרת בקלות עם כל אחד אבל היא לא אוהבת כלל עיסוקים של בנות (ריקוד, בובות אוסף מדבקות וכו) וכמובן שלא מעניינים אותה כל התאספויות הקצקס. לאורך השנים בילתה בעיקר עם בנים.

אני רואה מספר בעיות בהתנהלות החברתית:
הקשרים שלה הם לא קבועים ואינטנסיבים. אין לה חבר או שניים טובים אלא היא נפגשת הרבה עם כולם...במהלך שנת הלימודים נפגשה בין פעם לשלוש פעמים בשבוע עם חברים אחה"צ. אך כעת בחופש הגדול כשכל אחד נמצא במסגרת קיטנה אחרת, אין היא מוצאת עם מי להיפגש.
היא בגיל בו הבנים כבר לא כל כך ממהרים לשתף בנות במשחקים שלהם והיא מביעה רצון להתחבר יותר לבנות אבל באמת אין לה הרבה משותף עמם. אני יודעת משיחות עם המחנכת שהיא לא ילדה דחויה ושהיא יודעת לעמוד על שלה ולהביע דעה וחבריה לכיתה מכבדים אותה על כך אך מצד שני היא נראית לי אבודה חברתית.

דוגמא למערכת יחסים עם חברים: אתמול התקשר אליה חבר מהכיתה ורצה להיפגש אך היא לא היתה בבית. יותר מאוחר הלכה לגן משחקים, פגשה את אותו חבר עם עוד ילדה מהכיתה. אפילו שלום הם לא אמרו לה ולא הסכימו לשתף אותה במשחק שלהם.

כשדיברתי עם מורה בבי"ס אמרה לי שמנקודת מבטה בתי נמצאת בד"כ במקום בו היא נמצאת מתןך בחירה, אני חושבת שזה נכון אבל לא מדויק. יש לה לדעתי קושי ביצירת חברויות עמוקות ובעלות משמעות ואני בהחלט מבינה את הקושי שלה להתחבר לבנות עמם אין לה דבר במשותף...
חשוב לי להדגיש שהיא מתחברת מאוד בקלות עם כל אחד אך מצד שני מאוד צריכה את החופש שלה. אני רואה כמה היא זקוקה לבילוי משותף עם חברים ולבי נחמץ כאשר אני מזהה שהיא מעט מבודדת. איך באפשרותי לעזור לה? איך אני יכולה לתרום לקשירת קשרים יותר יציבים ובעלי משמעות עם ילדים אחרים?

שלום רב!
בתנו בת שנתיים וחצי , ילדה פעלתנית , אקטיבית מאוד , מקסימה ומצחיקה... תמיד נראה שהיא מבינה כל סיטואציה שקורה , ממש כמו בוגרת.
אנו מצפים בחודש הקרוב לילד , ומין הסתם נערכו מס' שיפוצים ושינויים מינורים בבית. בל לשכח שכל אחד ( כולל אנחנו) מזכיר לה בכל רגע נתון על ההתרחשות הקרובה... התגובות שלה דווקא חיוביות: "נחבק תינוקי" , "אני אתן לו מוצץ ( אבל לא את שלי...)" , היא יודעת איפה הוא יישן ואפשר לומר שהיא מודעת למצב עד כמה שילדה בת שנתיים וחצי יכולה להיות מודעת...
שאלתנו - בתקופה האחרונה (שבועיים - שלושה ) אנחנו עדים לסדרת התרחשויות שמבחינתנו מדאיגה ומתסכלת - אנטי עצום לכמעט כל דבר , כל פעילות צרכה להתרחש בקושי , תהליך ההרדמות שלה קשה ביותר , קושי לקבל את המילה לא והתפרצויות זעם מפחידות שקשה להישאר אליהן אדישים (עד עכשיו הצלחנו - מפחדת שבעתיד לא...).
קשה שלא לחשוב על התקופה הקרובה , בה יהיה תינוק בבית , עוד סיבה למשבר מבחינתה (ומבחינתנו...). אני מבינה שכל אלו הם תהליכים טבעיים בילדים בגיל הזה , ואנו מרגישים שבאמת אנחנו מצליחים להתמודד איתה (לא נכנסים ללופ בזמן ההתפרצויות זעם , מחבקים ומנשקים אותה עד שהיא נרגעת , מציבים לה גבולות ברורים , מלווים כל פעילות שצריך לעשות בסוג של משחק) , אבל תמיד יש מעלנו ענן של פחד שלא נוכל להתמודד איתה יותר... שהיא "תנצח" אותנו... מצב מתסכל ביותר.... מה עושים? נשמח לטיפים מעודדים בעניין , ואולי אף לפתרונות מעשיים...

ילד שאוהב לעסוק בדמיונות חי בסרט כשאני אומרת לו לצחצח שינים הוא עומד ליד הכיור ועסוק בלעשות פרצופים .כשאני אומרת לו לסדר משחקים הוא יעשה טור ארוך ארוך וכך לאט לאט יקח לו שעה והמשחקים יחזרו למקומם.הכל מתוך משחק דמיוני בכל תחום תמיד. הגזר בצלחת זה דג והעגבניה זה קונכיה וכל הצלחת זה אקורים ועד שאוכל נשמתי יוצאת. הכי איטי בגן בכל תחום וענין. מלטף ומנשק אותי ללא הפסק[רק אותי -אמו] משחק רק עם ילדים בעלי דמיון אוסף גוקים חפושיות עלים וכל מה שיש בחוץ. שפתו עשירה וחשיבתו עמוקה [עסוק בגלגול נשמות...מאיפה הביא את זה?] מבקשת עזרה אין לי סבלנות ואני קצת דואגת כי מדי טוב לו להיות עם עצמו.הילד בן 5.
תודה על הסבלנות אמא דואגת.

שלום
ילדתי היום בת שש שנים , מאז היותה תינוקת בת חצי שנה כאשר היתה יושבת שוכבת בכסא היתה כביכול מתנדנדת ,, כאשר גדלה מעט הייתי מעירה לה ואז היתה מפסיקה , גם בגן הילדים כאשר היתה יושבת מכסא לפתע היתה מתנדנדת עם הגוף קדימה ואחורה לא עם הכסא,, היתה לה הפסקה של שנתיים בערך והשבוע שוב חזרה לעשות זאת ,כאשר הערתי לה כביכול שזה לא יפה היא אמרה שהיא לא רוצה להתנדנד אבל זה יוצא לה ,,אגב הילדה מאובחנת בקשיי כתיבה היא לא מחזיקה את העיפרון נכון וכך גם הכתב שלה לא ברור ,,,אודה לכם באם תוכלו לעזור לי לפחות לכוון אותי בייעוץ.
אני כרגע מתגוררת בניו יורק ,תודה מראש

שלום, בני בן שנתיים וחצי, גמול מזה גיל שנתיים. בחודש האחרון הוא החל להרטיב לא מעט (לפחות פעם ביום) ככל הנראה בעקבות עזיבתה של הגננת האהובה עליו בגן. בגלל שפיספס כל כך הרבה, התחלתי להזכיר לבני ללכת לעשות פיפי במצבים בהם ראיתי שהוא צריך. נוצרה דינמיקה בה אני מזכירה לעשות, הוא אומר לי שהוא לא צריך ואז מעט לאחר מכן בורח לו. אותי זה כבר ממש מעצבן ואני מרגישה שנכנסנו למין פינה לא טובה. מה אפשר לעשות? תודה

לצוות שלום רב,

אני סבתא לשני נכדים בני 8 ו- 11.5 .שניהם בנים. הוריהם מספקים את צרכיהם החומריים, אולם לא מקדישים מספיק זמן לחינוכם. כשהם אצלי (ובחופש הגדול כל אחד מגיע למס' ימים), הם מתנהגים כפי שרגילים מהבית. לדוגמא , לא רוחצים ידיים אחרי האוכל, למרות שאני מבקשת. דוגמא נוספת : הנכד הגדול בן ה-11.5 פיזר כמות די גדולה של מלח על השיש תוך כדי עיסוקיו השונים ולא טרח לאסוף אותו ולהחזירו לשקית. לא ידעתי אם להעיר לו או לא ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מחזירה את המלח במקומו. אסביר את הדילמה שקיימת אצלי בעניין זה : מצד אחד אני בגישה שסבתא "תפקידה" לפנק ולא לחנך. כמו כן אינני מעוניינת להגיע למצב שלא ירצו להתארח אצלי. מצד שני, אני לא שלמה עם המצב שהילדים חיים ללא גבולות, מה גם שהדבר גורם לי טירחה רבה וחוסר נחת. כיצד לדעתכם עלי להתנהג איתם ?

לתשובתכם אודה,
שושנה

הלל בת 3 ו10 חודשים. היא ילדה רגישה, שמחה וחכמה. בדרך כלל אין איתה שום בעיה היא ילדה נהדרת. לאחרונה היא היתה חולה - וירוס של חום ואח"כ דלקת אוזניים וגרון זה נמשך בערך 3 שבועות. בשבוע האחרון שבו לקחה אנטיביוטיק, היא קמה בלילה בערך ב-23:00 וברח לה צואה, היא קמה מהר והמשיכה בשירותים.עבר שבוע מאז ואתמול בלילה היא הקיאה מתוך שינה ולאחר שעה חזרה לישון. ב04:00 לפנות בוקר שוב היא קמה כי ברח לה צואה והלכה להמשיך בשירותים. חשוב לציין שאף פעם לא ברח לה צואה גם בשלבי הגמילה והיא ניגמלה במהירות ובקלות.האם זה נורמלי בגיל כזה שיש צואה בלילה?ושבורח?(היא לא משלשלת) אולי יש קשר לחולשה עקב החולי/הקאה? אשמח לתשובה כי זה מאוד מלחיץ אותי, זה נראה לא תקין כ"כ. הלל מאוד פתוחה ומספרת הכל ולא נראה על פני השטח שקרה משהו חיצוני, אבל אשמח אם תנחו אותי מה לעשות לגבי זה.

היי, שמי טל ויש לי ילד , טבע, בן ארבע וחצי.
ברצוני לשתף בנוגע לדאגה שיש לי לגביו מבחינה חברתית. טבע ילד מאד חברותי אך השנה הייתה לו שנה קשה. הוא היה בגן מרוחק מהבית ולכן נפגש עם הילדים רק מבמסגרת הגן וכמעט ולא בשעות אחה"צ . ואם כבר נפגש אז זה רק עם בנות של חברים שלנו שלכולםםםםםםםםםםם יש בנות בגילו.
שאלתי את הגננת בגן האם משחק עם בנים והיא אמרה לי שכן אך בקרב הבנות קל לו יותר כי חש ששם הוא ה"שולט" . כששאלתי אותו ענה לי שהבנים אצלו בגן הם רעים ומכים ומתחצפים והוא לא רוצה חברים שהם ילדים לא טובים.
קורה הרבה שיוצא מהגן ואומר שאף אחד לא רוצה לשחק איתו או שלא אוהבים אותו אך שוב, בשיחות עם הגננת אומרת לי שיש לו חברים והוא משחק לפעמים קורה שהציק וכעסו עליו ואז "מתבאס לו כל היום"
אני תוהה האם עשיתי טעות השנה שלא דאגתי שיפגש יותר עם ילדים מהגן אך מכיוון שאנו עובדים הרבה שעות וגרים באזור אחר הלכנו תמיד לגני שעשועים ליד הבית ולפעילויות קרובות. בשנה הבאה הוא כבר עולה לגן חובה ועובר לגן קרוב לבית משם ימשיך עם חברים לביה"ס.
אני מודאגת כי אני חושבת שלכל אם קשה לשמוע דברים כאלו מבנה והאמת שאין לו חברים בנים אלא רק בנות (לא בגן אלא בשעות אחה"צ וסופ"ש).
מה דעתך? האם הדאגה מיותרת והכל יסתדר בשנה הבאה כשנפתח דף חדש בגן חדש או שעליי לעשות מעשה ופשוט אינני יודעת מה?
אני רוצה לציין שאחה"צ בגני שעשועים אני רואה אותו כן מנסה להתחבר עם ילדים אחרים ובאמת קצת קשה לו עם בנים , הוא מאד אסטרטיבי וגם דואג לחפצים שלו ולרצונות שלו וקשה לו להתפשר למרות שמנסה.
גיל ? או שדרוש תרגיל?

בני כמעט בן שנתיים. עד היום הוא טופל ע"י הסבתא ובספטמבר הקרוב ילך לגן.
לאחרונה התפתח אצלו מנהר של "לזרוק דברים" הוא אוסף אבנים בפארק ופשוט זורק אותם לעבר אנשים.
אני לא בטוחה שהוא מבין את חומרת העניין.
אני כמובן אומרת שזה אסור, נוזפת, משתדלת לתפוס אותו עוד בשלב איסוף האסנים ואז אני מחלצת אותן מתוך היד. כשזה מוגזםאני פשוט לוקחת אותו מהפארק חזרה הביתה.
אני מאוד מפחדת שהתנהגות זו תתקיים בגן או שחלילה ילד יפגע... כך שאני נמנעת מלצאת איתו.
כיצד אוכל להסביר לילדולהבהיר לו שהתנהגות זו פסולה ולגרום לו לחדול מהתנהגות זו.

שלום. ביתי בת שנה וחצי ולאחרונה היא עושה יותר ויותר בעיות בהחתלה. היא מסרבת לשכב על השידה, היא מסתובבת ונעמדת וכשאני מפעילה קצת כוח על מנת להשכיב אותה, היא בוכה מאוד. ואז יש לי יסורי מצפון שאני מפעילה כוח. אני יודעת שבגן היא לא עושה שום בעיה. האם יכול להיות שהיא מפחדת ממשהו? מה לעשות?

בתי בת השנתיים וחצי מציירת פרצוף עם כל המרכיבים (עיניים אף פה שערות ) בצורה סימטרית
האם זה מצביע על רמת אינטליגנציה? איך להמשיך לפתח את כישוריה ?
רצ"ב הציור פנינה

בני בן 5 הולך לקייטנה.
בזמן האוכל כל הילדים אוכלים לחמניה עם שוקולד ובני לא רוצה לאכול כי הוא לא אוהב לחמניה.
הוא אוכל בכח כמה ביסים והגננת מכריחה אותו לסיים והוא בוכה ויותר הוא לא רוצה ללכת לקייטנה.
מה עושים?

שלום לכם,
ילדתנו החמודה והאהובה עלינו כל כך סיימה בגיל שנתיים תקופת שהות בגן בו היתה בשנה האחרונה.
קיבלנו רשמים מדאיגים מהגננת.
יש לציין שאנו לוקחים בכובד ראש את הדברים שכן הם לא נראים לנו רחוקים מהמציאות למרות שייתכן והמעטנו בחומרת המצב.
אנו לא משלים את עצמנו שנוכל לקבל אבחנה רצינית דרך הפורום, אך מאוד תעזור לנו אבחנה כללית ובסיסית (האם זה ניצן לתיוג בתור תופעה פסיכולוגית ידועה? אם כן, איזו?), בתוספת מידע לגבי מי הגורמים שיכולים לטפל במצב כזה (נראה לנו משהו בסגנון פסיכולוג ילדים אך אנו לא בטוחים לגמריי)
להלן חוות הדעת של הגננת בעיוות קל כדי למנוע חשיפת פרטים אישיים. אנו מתנצלים מראש על האורך, בתודה מראש, ההורים

========== כי אינני בעלת הסמכה פורמאלית של גננת או הסמכה מקצועית פורמאלית אחרת לגיל הרך.
אני מנהלת את הפעוטון זו השנה השמינית ואני אם לשלושה ילדים ששניים מהם בוגרים. חוות דעתי מסתמכת על ניסיוני האישי הרב בעבודה עם ילדים בגיל הרך ועל חוות הדעת, של המדריכות המקצועיות, המפעילות חוגים במסגרת הפעוטון.

הילדה הצטרפה לפעוטון בספטמבר 2008. ילדה עדינה, חמודה, ומטופחת. בסוף חודש יולי ימלאו לה שנתיים. מתחילת הדרך הבחנתי כי הילדה אוהבת להתבודד מעט, לשחק עם משחקים לבדה ונרתעת יחסית ממגע של הסובבים אותה.

היא החלה ללכת יחסית מאוחר, ולצורך מעקב מילאתי בזמנו טופס התרשמות אישית. יחד עם זאת היא מפותחת מאוד מבחינה וורבלית. היא מבינה את כל הנאמר לה ויש לה אוצר מילים גדול בהשוואה לבני גילה.

תקופה מסוימת היא שיתפה פעולה עם המתרחש בגן. היא ישבה במפגש בוקר לעיתים, ישבה ליד השולחן עם הילדים בכל ארוחת צהריים. אך זה היה לפרק זמן קצר ביותר. היום, כדבר שבשגרה, היא איננה נשמעת בד"כ להוראות. היא היחידה שאיננה יושבת במפגש הבוקר אלא מסתובבת בגן ועסוקה בשלה. היא איננה מוכנה לשבת ליד שולחן בארוחות בגן, אלא צריך לרוץ אחריה עם האוכל או שהיא יושבת לבדה באיזו פינה עם אחת המטפלות. היא היחידה שאיננה יושבת במפגש במהלך החוגים.

מדריכות החוגים, הביעו דעתן לא פעם, כי נראה שיש לה בעיה בתקשורת הבינאישית. היא איננה נשמעת להוראות המדריכות, משתפת פעולה במידה פחותה ביותר ויש תחושה כי היא עסוקה בענייניה. היא ילדה שמחה בד"כ, אוהבת לעיתים לרקוד ולהשתולל והיא נהנית מחיבוקים וליטופים של מטפלות, הגם שלא ברצון רב, ולעיתים רחוקות מאד מתוך יוזמה שלה. אבל, היא נרתעת ממגע פיזי עם הילדים האחרים. הילדה מחוברת יחסית יותר לחפצים, צעצועים. שעה שהיא עסוקה במשחק משלה וילד חוטף לה צעצוע או מפריע לה בדרך אחרת, היא נכנסת לפאניקה, בוכה וצועקת. היא איננה מנסה לחטוף חזרה או ליצור מגע כלשהו עם ילד אחר.
במהלך הזמן נראה שהילדה למדה אט אט לקבל מגע פיזי, חיבוקים וליטופים בעיקר מצוות הפעוטון.
==========

שלום רב. ,
בתי בת ארבע. ילדה חברותית, בעלת חברים, עם כי מעט נוקשה, עומדת על שלה ומתקשה להתפשר. לאחרונה, התגבשה חבורה של ארבע בנות בגן ובתי אינה אחת מהן.
מסתבר כי ניסתה גם היא להכנס לחבורה, אולם לא הצליחה. הנושא מאוד מעסיק אותה, ונראה כי במקום לחפש חברים אחרים בגן, היא נשאבת כמגנט לחבורה זו, ומתקשה להרפות, תוך שחשה תסכול רב מכך שאינה חלק מן החבורה.
משיחה שערכתי עם הגננת עולה כי בתי אינה ילדה דחוייה, ויש לה חברים אחרים (אחהצ מגיעים חברים לבקרה באופן קבוע). עם זאת, כאמור, היא ילדה שעומדת על דעתה ומתקשה להתפשר ולוותר.
אנו עובדים איתה באופן אינטנסיבי על הקשיים שלה הקשורים לכוח ומנסים ביחד עם הגננת למפות את קשייה על מנת להתמודד איתם טוב , ואכן ישנו שיפור ניכר והתנהגותה הרבה פחות כוחנית.
עם זאת, היא אינה חלק מהחבורה ותסכולה רב. שאלתי: מה אוכל לעשות על מנת לעזור לה בתסכול הרב אותו חווה בכך שאינה חלק מן החבורה? אציין כי לאחרונה אף חזר לברוח לה פיפי ואני רואה זאת כאיתות מצוקה לבעית החבורה.
תודה רבה.

שלום רב
יש לנו בן מקסים בן 9 חודשים יש לי בעיה שגורמת למתחים ותסכולים בבית
בני לא רוצה שאביו יחזיק אותו זה מלווה בבכי חזק בכל פעם
אני לא רואה שיש שיפור במצב מה עלי לעשות ?