פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום נווה
בגיל זה עדיין אפשר לעשות הרבה על מנת לעזור לו ואתן כמה הצעות:
1. לנסות להבין מדוע קיים קושי חברתי. זה לא ברור מדבריך.
2. לסייע לו להזמין חברים, לשחק עם חברים בגן השעשעועים וכו'. מותר להתערב באופן מתון והדרגתי תוך הסכמה של הילד. תוך כדי אינטראקציות שעזרתם לו לקיים תנו לו את הכלים להתמודד והסבירו לו מה עליו לעשות.
3. שילחו אותו לחוג התעמלות, או אומנויות לחימה. משהו בו כל אחד בפני עצמו ואין תחרות.
4. הדגישו בפניו כי גם אם אינו הכי מהיר עדיין יש לו זכות לשחק כדורגל למשל. כדאי שהאב יתאמן איתו על כדורגל וייתן חיזוקים על כל סוג של הצלחה.
5. נסו לסייע לו למצוא חבר שמתעניין במחשבים כמוהו.
6. בקשו מהמורה לשים עין ולסייע לו באופן שיעצים אותו.

מקווה שעזרתי
בהצלחה
ליאת

שלום מיטל
שלושה דברים לא לעשות:
1. לא להתחיל להרגיש ייסורי מצפון וישר להאשים את עצמך. זה לא עוזר...
2. לא להעביר אותו כיתה כי הבעייה פשוט תלך איתו ולחוות את זה פעמיים זה כבר לא נעים.
3. לאבד פרופורציות.

נשמע כאילו בנך הורגל להיות הכי מקובל ושהוא זה שמאפשרים לו לקבוע את החוקים. כאשר הדברים לא פועלים לפי דברו הוא מתעצבן ומקלל וכן חש שאם הוא לא הכי הכי אז בטח לא אוהבים אותו.
זה לא אומר שבאמת לא אוהבים אותו . ייתכן כי זו הייתה חוויה של אותו יום וכדאי לשמור על פרופורציות. הוא צריך ללמוד שעליו לקבל את חוקי בית הספר ואת חוקי המשחק ושלא תמיד הכל קורה כמו שהוא רוצה. הלמידה קשה וכואבת.
חשוב לעזור לו לקבל את העובדה שלא תמיד רק הוא מחליט ושיש חוקים חברתיים או בית ספריים. יחד עם זאת חשוב להחזיר אותו לפרופורציות ולסייע לו להתאפק כשמתעצבן ולראות שגם אם יש ילדים שכועסים עליו במשחק זה לא אומר שאינו אהוב. הוא רק לא המנהיג המוחלט. וזה דווקא לא נורא...
על מנת שיוכל לקבל גבולות מחוץ לבית חשוב להציב לו גבולות בבית.
מה דעתך ?

תודה על התגובה.
אני מסכימה עם מה שאמרת לי, אולי קצת איבדתי פרופורציות כי כמעט בכל יום הוא מתווכח עם מישהו. כלומר זה כבר הפך למשהו שיגרתי, ומזה אני נלחצת, כי זה חדש. הוא ילד יחיד שכחתי לציין.
הערב שוחחנו והגענו למסכנה ולשורש הבעיה, אני מקווה. הוא שיחזר את רוב המריבות שהיו לו ושם לב שברגע שלא עושים מה שהוא מבקש, לדג' בכיתה הם יושבים כקבוצה, ומקבלים נקודות על כך שהוציאו קלמרים וספרים על השולחן. אם שאר הקבוצה לא הוציאו מהר את הציוד, הוא מתחיל לצעוק עליהם שיזדרזו, הוא מאוד תחרותי, והם מצד שני נעלבים ומתחילים לומר לו "סתום", דברים כאלה, אז הוא מתחיל לומר להם "סתומים", כל מני קללות כאלה ואחרות, ומבחינתי זו קללה והבהרתי לו שמפחינתנו אין קללות יותר או פחות, הוא יודע שלא מדברים בצורה כזו. בעצם הסברתי לו שעצם זה שהוא הערים את הקול, הוא בעצם העליב אותם והוא זה שקיבל הערה מהמורה ולא אחרים. אני העצתי לו שאם מישהו לא מסכים איתו או מעצבן אותו או שפשוט הוא רואה שהוא עומד להתעצבן, שיחשוב על המשפט שסיכמנו " על תתעצבן,זה יהיה יותר גרוע, אני יכול לומר הכל בטון נמוך ומכבדת". אבל את האמת אני מפחדת לדכא לו כל מני צרכים.
מה דעתך ? האם אני עושה טעות כשאני מתערבת ככה ?
תודה

נורית שלום,

זה אומנם לא נעים ולא נוח לראות שדברייך גורמים לילדך לבכות, אך את חייבת להמשיך ולהעיר בכל דבר שנראה לך משמעותי, חינוכי, תואם את ערכייך ונכון.

כדאי לשקף לילד את רגשותיו ולתאר לו במילים מה הוא מרגיש: "אני מבינה שאתה מאד מתוסכל, אני מבינה שאתה עצוב כשאני..."
את יכולה להעיר לו אך עדיין לחבק ולעטוף אותו. אין סתירה בין הדברים. לאט לאט הוא ילמד לקבל זאת.

חשוב להבהיר לו שאמא כועסת, או- לא מרשה, אך תמיד אוהבת.

בהצלחה,

נעמה.

בבב

שירה שלום,

את אכן מדברת על גיל בו החרדת נטישה היא תופעה ידועה.

מעבר לכך, את שמה אותה במעון פעמיים בשבוע בלבד, דבר המונע ממנה להתרגל לשגרה ברורה.

אין לה סדר והיא לא יודעת מה צפוי. אין עקביות בשגרה שלה וזה מקשה על ההתרגלות.

בנוסף, חשוב לעשות את תהליך הקליטה בצורה הדרגתית. האם כך נהגת?

כמה זמן היא במעון ועדיין בוכה לאורך כל היום? האם היית איתה שם מס' ימים כדי שתתרגל לצוות ותהיה הכרות הדדית?

אנא, קראי את מאמריי בנושא הסתגלות לגן, באתר זה או באתר שלי.

קחי בחשבון שיומיים בשבוע זה לא אידיאלי בעבור הקטנה.

אורנה שלום,

מהתשובות של ביתך וחוסר רצונה לשתף לא הייתי מתרגשת, אלא אם כן זו התנהגות חדשה ושונה.

ילדים בגילה לא מרבים לשתף ולספר, וסיכום היום במילה "כיף" הוא שכיח ומקובל עבורם.

לאור מה שהצגת נראה לי שהבעיה היא בחוסר סמכות הורית ובחוסר יכולת שלך להציב גבולות ברורים. הילדה מזהה את זה "ומנצלת" את ההזדמנות. עובדה שמחוץ לבית היא יודעת לעמוד בזמנים ובהתחייבויות.

כדאי שתלמדי קצת את נושא הסמכות או תגשי להדרכה הורית. פגישה או שתיים יספיקו, אם תקפידי ותהיי עקבית.

בהצלחה,

נעמה.

תודה רבה על תשובתך.
אך, איך בכל זאת אני אצליח להוציא ממנה לספר לי את מה שעובר עליה מבלי להרגיש שאני חוקרת אותה או מנסה "לשאוב" ממנה.

שאלה נוספת: איך אני מגיעה להדרכה הורית והאם היא אישית או בפורום של הורים אחרים.
האם אפשר לקבל הדרכה טלפונית דרכך?

אורנה שלום,

כדי לדובב את הילדה לדבר ניתן להעזר בספרי ילדים מכוונים, או להחליט על זמן מסויים ביום, כמו לפני השינה שבו את משתפת אותה בחחויה שעברת במהלך היום בעבודה, ואח"כ תורה- גם היא צריכה לשתף בחוויה מסויימת שעברה בבית הספר.

ישנן סדנאות בנושא הורות, אך נראה שאת צריכה דברים נקודתיים, ספציפים.
ניתן לקבל הדרכה גם במפגש פרונטלי וגם בטלפון.
חשוב יהיה שתמלאי שאלון ראשוני בו ניתן יהיה לקבל רקע נוסף.

את מוזמנת ליצור איתי קשר טלפוני או דרך המייל.

בכל מקרה,

בהצלחה!

נעמה.

שלום רב,

ביתי הבכורה בת תשע ולה אח בן חמש.
הילדה מגיל צעיר מאוד אינה משתפת אותי ביום יום שלה ותשובותיה מאז ומתמיד הסתכמו בכייף ובבסדר.
הילדה נראית לי חסרת שמחת חיים , בבית היא אוהבת להיות רוב הזמן עם עצמה בחדר, כאשר סבא וסבתא באים או בכלל היא עושה טובה בכך שהיא באה להגיד שלום.

בבית הספר היא בסדר גמור וגם מבחינה חברתית היא מקובלת ואהובה.
בבית היא מבולגנת מאוד בהתארגנות שלה, בניקיון שלה , באי הסדר בחדר ובבגדים .

אנו רבות די הרבה על הנושאים הללו.
אני חוששת שבתחילת דרכנו ההורית היינו קשים מידי איתה ולכן היא ננעלה כלפינו, כמו כן, אחיה שמח לתפוס את מקומה בחוכמתו ובאהבה הרבה שהוא מרעיף עלינו.
ניסיתי לשוחח איתה, לספר לה מה עובר עלי מידי יום בכדי שגם היא תספר , אך ברוב המקרים היא לא משתפת ואני חושבת שאולי דברים רבים נראים לה זניחים וחסרי חשיבות.

היא רגישה מאוד לבעלי חיים ולעיניינים עם חברות.
המראה שלה מרושל , היא מתלכלכת מאוד כאשר היא אוכלת , מתקשה מאוד לאכול עם סכין ומזלג (בגן חובה היא שלטה במיומנות זו בצורה נהדרת) , אוהבת להסתובב מבולגנת

לפעמים אני חושבת שראשה בעננים, כאשר היא יוצאת בבוקר לבית הספר היא צועדת במסלול זיג זג ולא ממוקד .
כאשר אני מבקשת ממנה לעשות מס' דברים כגון: לצחצח שיניים, להתלבש ולנעול נעלים היא זוכרת רק דבר אחד וצריך לבקש שוב את הייתר...

כמו כן בבית הספר בזמן השיעור היא שקטה מאוד וממושמעת- פחד מסמכות??? המורה טוענת שבהפסקות היא ילדה שונה לגמרי , משחקת וצוהלת.
מורה אחרת אמרה לי שהיא לא בטוחה שהילדה תמיד מבינה את מה שנאמר, התגטבות שלה הן זומביות למדי .. כך גם לפעמים כאשר אני מדברת איתה .
הידע הכללי שלה דל, היא אינה זוכרת כמעט כלום ממה שמספרים לה, ממה שרואים בדרך כאשר נוסעים במכונית ועוד .
עד כה לא הופניתי מטעם בית הספר לטיפול כלשהו.

בגיל צעיר מאוד אהבה לעשות פאזלים, והמשחק העיקרי היה להפוך את כל הצעצועים ולראות מה יש בערימה. כמעט ולא שיחה עם בובות או עם משחק ספציפי.
אהבה מאוד להתחפש , כיום לא אוהבת דרמה / משחק וכו'.
אוהבת להתנדב בכיתה / במערכת ילדים של אחר הצהריים, וליטול על עצמה תפקידים מנהיגותיים.

ילדה טובה מאוד, לא מניפולטיבית וגם לא קולטת מניפולציות של חברותיה. תמימה מאוד ועד היום מתקשה להבין האם התכוונו ברצינות או צחקנו על דבר מה


1. האם ייתכן ויש הפרעת קשב וריכוז העונה לתיאור הנ"ל?
2. האם הילדה צריכה טיפול פסיכולוגי? אם כן אז האם קבוצתי / יחיד? האם יש במסגרת קופת חולים מכבי? , אם כן על מי תמליצו באזור נהריה?
3. לפי התיאור שנתתי האם יש כיוון / הפרעה כלשהי שניתן לאבחן
תודה רבה
גיגה

חיה שלום,

אין מה לחשוש מההתנהגות. עם זאת, חייבים להציב לילד גבול ברור ולומר בתקיפות בכל פעם שהוא עושה דבר אסור: אנחנו לא מרביצים, אנחנו לא מושכים בשיער. אסור להרביץ. זה מאד כואב לי. המבט צריך להיות תקיף, ויש להחזיק את ידיו ולאחוז אותם.
ברגע שהוא עושה זאת יש להרחיקו מהמקום או מהילדים שלהם הוא עשה זאת.
אם את מרימה אותו והוא מושך לך בשיער, תאי לו שאת כועסת וזה כואב לך ותורידי אותו באותו רגע.
תבהירי לו שההתנהגות הזאת לא מקובלת ואסורה.

לאט לאט הוא ילמד!

סבלנות, התמדה ועקביות.

בהצלחה!

נעמה.

תודה לך
ואכן זה מה שאמרתי לבת שלי....ואני מקווה שעם הזמן והיחס הנכון זה יעזור .

עיצוב התנהגות:
1. בחרי התנהגות שלילית שהכי ניתנת לשינוי והגדירי אותה במדוייק.
2. ערכי תצפית כדי לכמת את מספר הפעמים בה ההתנהגות הזו מופיעה כיום.
3. הגדירי מטרה ברורה , רצוי תוך ניסוח חיובי, שנראה לך שהיא ניתנת להשגה.
4. קבעי מדד מדוייק להצלחה..( למשל מספר הפעמיים בהם עשה/לא עשה X). או חלוקת היום ליחידות)
5. ערכי חוזה , בו יהיה הילד שותף עד כמה שאפשר. בחוזה יוגדרו המטרות והתגמולים.
6. חשוב ללוות כל תגמול פיזי בחיזוק מילולי חיובי.
7. חשוב להיות עקביים!!!!!!!!!!!
8. חשוב לשנות , להוסיף ןלגוון.

מיטל שלום,

זה מצויין שאת רגישה וערנית להתנהלותך אל מול הילדה.
עם זאת, אני חושבת שאת מאד קשה עם עצמך. מקרה חד פעמי לא ישפיע עליה ויפגע בה.
זה בהחלט נכון להסביר לה שהורים רבים לפעמים וז נובע מחילוקי דעות, גם בנושא הילדים, אך לא בגלל הילדים.
אל תדושי בנושא יותר מידי. רק תתני הבהרה. זה מספיק.

בהצלחה,

נעמה.

שלום יעל
אם המשפט היה נאמר בגיל 12 הייתי מודאגת אבל בגיל 6 משפט כזה לא בהכרח מעיד על מצוקה. אם רב היום היא שמחה ומאושרת אז לא צריך להתרגש ממשפט כזה. ייתכן מאד ששמעה אותו איפה שהוא והוא מצא חן בעיניה.
יחד עם זאת, כדאי לנסות לדובב אותה (בלי ללחוץ יותר מידי) ולשאול אילו רגשות לא הייתה רוצה להרגיש וומתי הייתה רוצה לא להרגיש. כמו כן כדאי להדגיש בפניה את היתרונות שברגשות טובים ולפעמים אפילו ברגשות רעים.

פלורית שלום,
במידה ובנכם אינו נוטה בדר"כ לאבד חפצים (לדוגמא, הביא לגן משחק ואינו מוצא אותו, חוזר הביתה מהגינה בלי סנדלים וכדומה), אזי סביר להניח שהסיבה לאיבוד המשקפיים הינה הקושי שלו להסתגל אליהם. משקפיים אינם תענוג גדול עבור אף ילד ומבוגר שמרכיבים אותם לראשונה - הם אינם נוחים, לעתים הם נקשרים לתכונות אופי שליליות והם מצביעים על ליקוי שהאדם סובל ממנו...
כדאי לעבד עם הילד קצת את סיבת הרכבת המשקפיים, באמצעות ציור, משחק, הכנת משקפיים יצירתיים שכל בני המשפחה יכולים "להרכיב" בבית (למשל מגלילים של נייר טואלט), וכן בהסברים מדוע הוא זקוק להם. חשוב לתת לגיטימציה ומקום לטענות ולכעס של הילד כלפי האביזר החדש.
כמו כן, במידה ובנכם אינו זקוק באופן מיידי ויומיומי למשקפיים, אפשר לנסות להרגילו אליהם בשעות אחהצ ובסופי השבוע כשאתם נמצאים בקרבתו, ורק אח"כ להרחיב זאת לגן. תוכלו אולי להיזכר בתהליך הגמילה מחיתולים, שבוודאי היה הדרגתי, ולחשוב האם היו שיטות יצירתיות שעבדו אז עם הילד, ואולי תוכלו להשתמש בהן גם כאן.
בהצלחה,
שירי

אודה לקבלת התייחסותכם

[email protected]

קשה לי לייעץ לגבי טיפולים אלטרנטיביים כיוון שאיני מומחית בתחום. אך ישנם טיפולים שיכולים לעזור כמו שיטת אלבאום. כדאי לפנות לפורום שמציע טיפולים אלטרנטיביים

שלום ענת
גיל 3 הוא גיל בו יש מעט סקרנות טבעית אבל נדיר מאד שמישהו נוגע באופן פוגע. כמה שתהיי לחוצה וכמה שתדברי על זה ותשדרי שיש כאן משהו אסור, כך גדולה הסבירות שהוא יתעסק בדברים בהם לא אמור להתעסק.
את יכולה להגיד פעם אחת וזהו. סביר שלא יבין מה את רוצה ממנו ובצדק. מעבר לכך, חכי לפחות עוד שנתיים.
בנתיים, לדעתי, אל תתעסקי בנושא.

שלום רחלי,
תראי, משפט עתיק אומר שאין ילדים קשים, יש ילדים שקשה להם. מתיאוך נשמע לי שלילד לא פשוטה ההתמודדות והדרישות בבית הספר ( בדקתם קשיי למידה?), ולכן הוא מגיב לסמכות, לדרישות בצורה מאוד קשה. מנסיוני, שווה לעשות ברור מעמיק של הקשיים שלו, ולנסות להקל עליו שם.

חן

רחלי שלום,

מדברייך לא ברור אם הבעיות והקשיים הלימודים והחברתיים החלו לאחרונה, בתחילת גיל ההתבגרות, או שהיו קיימים מאז ומתמיד.

האם הקושי בקבלת סמכות זו התנהגות "רגילה" שלו?

חשוב לדעת באיזה אמצעים נקטתם עד כה.

אם החוויות מאפיינות את גיל ההתבגרות, הייתי מציעה לך לקרוא בפורום גיל ההתבגרות קצת תשובות ולקבל רקע.

אם התופעה החלה עוד קודם, כדאי לבדוק גם בעיה לימודית, וגם- מה היה מקומכם כהורים עד כה בחינוך.

לאחר בדיקות אילו, החליטו אם הילד צריך פסיכולוג ובדקו איתו עד כמה הוא מוכן לשתף פעולה.

אילנה שלום,

בכל בחירה שעושים ישנם לבטים. בכל החלטה ישנם יתרונות וחסרונות.

האם הילד מודע למעבר? הוא כבר גדול ומבין. שוחחת איתו על כך? מה הרגשתו?
איך הוא בכלל עם התמודדות עם שינויים?
אם לא קשה לו, זה מקל על ההחלטה.

לכל דבר יש פלוס ומינוס. אם את מרגישה שהגננת באמת אינה מספיק ראויה, היי שלמה עם החלטתך. מעבר בשלב הזה אכן אינו אידיאלי, אך שוב- תלוי כמה הגננת באמת מאכזבת וכמה הילד מסוגל להסתגל במהרה לשינוי.

בברכה,

נעמה.

היי נעמה ותודה על תשובתך. בני מודע למעבר, כשהודעתי לו הוא אף שמח מכיוון שזה גן דתי ומתפללים שם והוא נורא מתחבר לזה(אנו חילוננים אך מקפידים על מסורת). יש שם 2 ילדים שהוא מכיר. ואת כולם הוא פוגש בהפסקה דרך הגדר בחצר, כאמור זהו גן שסמוך לגן הנוכחי.
אך חשוב לי לציין שלאחר המסיבה הוא שאל אותי: "אמא, הגננת שלי לא תהיה איתי בשנה הבאה?" וזה קצת חרה לי למרות שאני יודעת שהיא לא חמה במיוחד ואין לה יחס אישי הוא פשוט רגיל אליה כבר.
לגבי שינויים, אני לא יכולה להגיד לך שקל לו עם זה.. יש לו אפילו קצת קושי. ובנוסף אני מאוד שלמה עם ההחלטה מבחינת להיפרד מהגננת- כמובן מצידי. אבל לגביו אינני יודעת אם הוא יתגבר. מה שכן הוא מאוד אוהב מבוגרים ומתחבר אליהם בקלות.
אשמח לקבל התייחסותך.

היי אילנה,

אם את שלמה עם בחירת המסגרת, גם ההסתגלות שלו תהיה פשוטה יותר כי זה מה שתשדרי.

הגנים קרובים, הוא מכיר את המקום, הוא מכיר ילדים מהגן, מתחבר לסגנון, זה יכול להיות בסדר.

עשי את הקליטה באופן הדרגתי, עטפי אותו ותוכלי לעבור זאת בייתר קלות.

את מוזמנת לקרוא את המאמר שכתבתי בנושא כניסה לגן ב BEOK או באתר שלי.

בהצלחה!

נעמה.

הוא בן יחיד דיי מפונק. יכול להיות שזה גם משפיע?
אני ממש דואגת.