פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אם משהו לא ברור או צריך עוד אינפורמציה - אנא שאלי
תודה

תהיתי מה עומד מאחרי הכותרת בחרת לשאלה בעית התנהגות או שמחת חיים? . לא הייתי מגדירה זאת כבעית התנהגות כיוון שהיא לא ילדה חצופה, חסרת משמעת עם קושי לגבולות אלא נשמעת יותר כילדה פרפרקציוניסטית שלא מוכנה להתפשר, לעגל ולהשלים עם החלקיות של החיים. העלת שאלה נכונה במקרה הזה האם את ובעלך לא דורשים קצת יותר מידי. שאלה נוספת וחשובה לא פחות איזה מין אישיות את ובעלך, האם אתם נוטים להתגמש, יודעים לשאת חוסר שלמות, מסוגלים להנות גם כשהדבר אינו מושלם. אני חושבת שבמצבים מעין אלו ילדים לומדים רבות מהמודל ההורי המסרים ההתנהגותיים חזקים יותר מכל מסר מילולי. לגבי ההיבט החברתי כנראה שהקשיים החברתיים מקורם כמו מקור הקשיים האחרים את אותה שלמות שהיא דורשת מעצמה , היא דורשת לא פחות ממי שסביבה וכועסת מאד כשהדברים לא נעשו בדיוק איך שרצתה. טיפול בהוויוריסטי נראה לי פחות מתאים. ראשית אם את מעידה שיש שינוי אז היי סבלנית ותראי מה קורה שנה הבאה. שנית השינוי יכול לבוא דרככם ההורים ובאמצעותכם לגבי היכולת לחשוב בגמישות. ורק אם תראי שזה משבש באופן משמעותי את חייה כדאי לפנות להתייעצות מקצועית

שלום יעל
קשה לענות לשאלתך כי התשובה אינה אובייקטיבית אלא תלויית תרבות. בתרבות המערבית נהוג לשלב ילדים כבר מגיל צעיר. באופן זה לומדים הילדים התמודדות חברתית ומסגרתית מגיל קטן. ילדים שנכנסים למסגרת בגיל מאוחר מתקשים להתמודד כי אינם מורגלים בחוקים אלא ביחס אישי. לפעמים הם מתרגלים מהר אבל אם ההשתלבות היא בגיל מאוחר ממש זו כבר בעייה. כניסה למסגרת באותו גיל ממש אך בחברה בה הנורמה היא אחרת, לא הייתה מהווה כלל בעיה.
לגבי הגיל . בעיני עד גיל שנתיים זה בסדר ואולי אפילו עדיף להשאיר ילד בבית עם אמא או מטפלת יחידה. מגיל שנתיים עדיפה מסגרת קטנה עם מעט ילדים. מגיל 3 כדאי לשלב ילד בגן עם
15 ילדים לפחות ומסגרת עם חוקים ושגרה ברורה. זהו כבר גיל בו קיים צורך חברתי וצורך בגרויים רבים שאינך יכולה לספק בבית.
מה דעתך?

תודה על תשובתך המהירה. אפתח ואומר שעד הלידה עבדתי הרבה שנים במסגרות חינוכיות כמדריכה וגננת ואף ניהלתי מעון לפעוטות מעוכבי התפתחות כך שאני בהחלט מודעת לחשיבות מסגרת ובמיוחד לפיתוח תתחום החברתי והתקשורתי(עבדתי עם pdd). אני גם חושבת שבגיל שנתיים פחות או יותר כדאי להכניס ילד לאיזשהיא מסגרת. מה שאותי מדהים שאני נחשבת יוצאת דופן בזה שאני מגדלת את בתי ושעוד לא חזרתי לעבודה זה ממש מוזר לאנשים ואני מוצאת את עצמי מסבירה להם מה עומד מאחורי זה . לי קשה עם זה שאמא ממהרת לחזור לעבוד אחרי 4 חודשים ושזאת נורמה מקובלת. הן התינוק והן האם מפסידים כל כך הרבה. אנשים ממהרים להביא ילדים ואחר כך מישהו אחר מגדל אותם מגיל צעיר וזה ממשיך בכל הגילאים עם הצהרונים. ברור לי שיש הרבה פעמים אילוצים כלכליים וזה באמת לא פשוט להיות בבית בעיקר אחרי שרגילים לעבוד ולהיות מוערכים מחוץ לבית. אני ממש לא בן אדם שמרני אבל כנראה שהייתי צריכה להיוולד בתקופה אחרת. טוב אני הולכת להכין ארוחת בוקר לגוזלית... תודה ואני מקווה שכל מי שקורא את דבריי יחשוב עליהם קצת

מתחילים לא בכך שחושפים את קשייה, אותם היא כבר מכירה, ובעצם גם אתם. לא תמיד קל לילדים בגיל זה להמליל את מצוקתם אבל היא ללא ספק קיימת. חשוב לעזור לה לראות דווקא את נקודות הכוח שלה. אם היא טובה בספורט, ריקוד, חברים, יצירה, הדגישו את יכולותיה אלו ותנו להם מקום. הדגישו בפניה עד כמה היא מקסימה וכמה נעים לכן איתה ואתם גאים.
במקביל אימרו לה שזה לא נורא שמתקשה ושלימודים זה רק דבר אחד. הבטיחו לה עזרה ותמיכה. שדרו לה שהיא בסדר גמור כמו שהיא.ושהיא גיבורה שבלי לדעת אנגלית הצליחה להתקדם כפי שהצליחה.רצוי לא לבקש ממנה לקרוא בקול רם בפני אחרים, לנסות לסייע לה חברתית אחר הצהריים. ניתן גם לסייע לה לימודית בשעות תגבור אחר הצהריים.
אם אתם לא תחשבו שהיא לא מצליחה ,גם היא לא תתאכזב מעצמה.

בהצלחה

מוריה שלום,

אתם עושים עבודה נפלאה בתשומת לב והאיכפתיות שאתם מעניקים לבנכם הגדול באופן יומיומי.
אני מניחה שזה מתסכל להשתדל ולהתאמץ ועדיין "לקבל" מהילד תגובה של בכי וצרחות.
עם זאת, חבל לך לקלקל זאת עם הכאה.
מכה בישבן, ועל אחת כמה וכמה בלחי, זה משהו שלא שוכחים ונצרב חזק בזיכרון.כן, זה חמור וזה חבל.
ילד צריך לדעת שגם כשאמא כועסת ומתפרצת היא יודעת לשלוט בעצמה.
אחרת- איך תלמדי אותו לשלוט בעצמו כשהוא זועם ומתוסכל?

השתמשי בשיטת התמלוגים. הכינו יחד טבלה על כל התפרצות בה הוא מצליח לשלוט.
אני אישית אוהבת את השיטה של ההרגעות בחדר. ילד צריך לדעת ללכת להרגע כל פעם שהוא מתוסכל. שלחי אותו לחדרו והבהירי לו שיחזור כשירגיש מוכן. בשלב הראשוני, אם זה מתאפשר, הכנסי איתו יחד לחדר, הבהירי לו שהולכים להרגע. חבקי אותו שם. אל תנהלי שיחות. זה לא עונשד ואין להפגין כעס. זו דרך שלנו להרגע. שקפי לו את רגשותיו: "אתה כועס, אתה עצבני, וזה הזמן ללכת להרגע".
הרבה סבלנות! והכי חשוב- אל תעשי מה שאינך רוצה שילמד...

בהצלחה,

נעמה.

היי,

הייתי ממליצה לך לפנות לספרים העוסקים באינטליגנציה רגשית בכלל, כך שה יתרום להתנהלותך כאדם ולכישורייך כאמא, ויקל עלייך להקנות כישורים חברתיים לביתך.

את אמורה לתת לה דוגמא אישית ממנה היא תלמד ולכן התנהגותך היא מהותית.
תוך כדי מעשה השתדלי לא להתערב, אך תאמרי לה מה עליה להגיד. אל תעשי את העבודה במקומה כי חשוב לשדר לה שהיא מסוגלת להתמודד לבד ולא צריכה את אמא שתגן עליה.

הקניית כישורים חברתיים היא ערך נעלה. אם הספרים לא יספקו, פני לפגישה או שתיים להדרכה הורית.

בהצלחה,

נעמה.

כמרפאה בעיסוק אני חושבת שיש מקום להתערבות במקום על מנת לתת לילד כלים "בזמן אמת". אם ילד לוקח לה משהו בגן שעשועים, לשאול אותה אם היא מסכימה לתת לו ואם זה נעים לה שהוא לקח (אם היא בוכה זה ברור שלא נעים לה, אבל אם היא לא מביעה שום רגש ברור זה חשוב לברר איתה את רגשותיה לגבי מה שקרה). אם זה ילד שאת מכירה (והוא יודע לדבר) את יכולה להציע לו לשאול את ביתך אם היא מסכימה ולעודד אותה לענות לו. אם היא לא מסכימה לתת אז לומר לה: "תגידי לו - אל תיקח לי, תחזיר לי,זה שלי". ולהיות שם איתה כשהיא אומרת. אפשר לשאול אותה אם היא מסכימה לתת לו עוד מעט ולהראות לה דוגמא איך אומרים למישהו שלא מסכימים או כל תשובה אחרת. ומותר לה גם לא להסכים, במיוחד אם מדובר בילד זר. אם ביתך נבוכה מדי לדבר בעצמה את בהחלט יכולה לדבר בשמה: "נטע לא מסכימה שתיקח את האופניים שלה עכשיו, תשאל אותה עוד מעט שוב ואולי היא תסכים ,עכשיו לא". ברגע שאינך מתערבת היא נשארת ללא כלים מעשיים ועם התסכול. בכוחך לתת לה דוגמא חיה של תגובה מתאימה במצבים האלה.
אני ממליצה בחום על ספר מקסים שיצא לאחרונה לאור בשם "לא נולדים אלימים" מאת מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור, המדבר על עולמם החברתי של ילדים ומעבר לידע התיאורטי נותן גם כלים מעשיים, כתוב בשפה קולחת ומתאים לאנשי מקצוע ולהורים.

היי,

הנחייה בזמן אמת, מה כדאי לומר ואיך היא בהחלט אפשרית, אך לשמש לילד כפה זה דבר בעייתי.
הילד לא לומד להסתדר בצורה כזו לבד ולומד שהוא זקוק להגנה. מאד לא מומלץ.

בברכה,

נעמה.

ממתינה לתשובתכם.

דלית שלום,

האם התנהגות זו היא התנהגות חדשה "לרגל" תחילת גיל ההתבגרות או כך היתה ההתנהלות בבית עוד קודם?

אםם זה חלק מגיל ההתבגרות ההייתי מציעה לך להכנס לפורום ולקרוא שם שאלות רבות הדומות לשלך.
בסה"כ זו תופעה נפוצה. הגבולות שאתם מציבים צריכים להשתנות אך עדיין אל לכם לוותר עליהם. נסו את החוקה המשפחתית של מה מותר ומה אסור ומה יקרה כאשר מפרים חוק. גם לילדה מותר להציע חוקים משלה.


כתגובה לדוגמא שנתת- אם דווקא כשצריך לצאת היא מתמהמהת, תלכו בלעדיה. כאשר היא תבין שיש מחיר להתנהגותה, שווה יהיה לה לשקול אם זה אכן כדאי.

בהצלחה,

נעמה.

נעמה, תודה רבה על התייחסותך, אך האם גיל ההתבגרות יכול להתחיל בגיל 10?

כן, בהחלט.

כיום גיל ההתבגרות מתחיל סמוך לגיך 9 הן פיזית והן התנהגותית.
יש לכך גורמים רבים ולהלן ההשלכות.

שלום,

נשמע שהחוויה שאתם עוברים אינה פשוטה.
אני חושבת שתזדקקו לליווי תהליך על מנת להקנות לילדה הרגלי שינה, אך בשביל זה תצטרכו להיות נחושים ומוכנים נפשית לקשיים.

כתבתי מאמרים בנושא, שאומנם מתמקדים יותר בגיל הרך, אך עדיין יכולים לתת טיפים לגבי אסרטיביות בתהליך.

אנא קראו אותם ופנו שוב עם שאלות ממוקדות.

בהצלחה,

נעמה סבג שמש.

שלום לך,

בסה"כ את מתארת פה ילדה חברותית ונעימה, סקרנית, הרוצה לחקור את סביבתה וליצור אינטראקציות חברתיות.
ילד בטוח בעצמו, מסוגל להתרחק מהוריו ולחקור את סביבתו, ובסך הכל זה מעיד על בטחון, שעזרתם לה לרכוש.

היו שמחים על כך, אפשרו עצמאות כל עוד הם בגבולות המותרים.

בברכה,

נעמה.

שלום לך
בהחלט נכון לעשות פרידה מסודרת שכוללת ברכות של הילדים בנוגע להמשך דרכו. רצוי לחלק לכל ילד תמונה שלו וטלפון כך שחדע שהילדים יוכלו להמשיך להתקשר אליו.חשוב להכינו לקראת המעבר ולספר לו מה הולך להיות.
בנוגע למפגשי המשך: יש לזה מקום אבל רצוי לא ממש בהתחלה אלא כאשר יתחיל לרכוש חברים חדשים.

מעבר קל
ליאת

האם זהו פחד חדש או שבעבר כבר ראית איזושהי רתיעה מזרים? האם הנוכחות שלך מרגיעה אותו? כיצד הוא נוהג במסגרת הגן מול המטפלות ? כל זאת אינפורמציה חשובה כדי להבין את מוקד הקושי ולחשוב יחד איתך כיצד לעזור לו.

בגן יש שתי מטפלות שאחת מהן היא סבתא שלו. בגן כשהוא בוכה הוא מוכן רק שסבתו תרים אותו ולא הגננת השניה. גם שסבתו בחוץ יש מצבים שהוא מתרחק. הוא ילד שמח , שובב ומאוד רגיש .לפעמים ללא סיבה שאני מזהה הוא נשכב על הרצפה בשקט ואם לא שמים אליו לב הוא קם לעיתים וממשיך לשחק או שמתחיל לבכות עם דמעות עד שניגשים ומרימים אותו.

יש פתרונות וזה לא חייב להיות כך. אציע כמה רעיונות אך אם זה לא יעזור אנא פנו למספר פגישות של הדרכת הורים.
קנו אור עם דימר והשאירו אור די חזק ובהדרגה(כל לילה קצת יותר) הפחיתו את עוצמתו(בידיעתה). קנו ספר על ילד שמצליח להתמודד עם פחד,
בדקו איתה מה יעזור לה להרגע ולהתמודד. אולי בובה של גיבור שיגן מפני החושך, אולי חרב קסמים וכו.. ספקו לה משהו שיתן לה תחושת כוח ושליטה. תנו לה פרס על כל התמודדות קלה בפחד,
והכי חשוב. אל תוותרו לה ואל תאפשרו לה להגיע למיטה שלכם(אחרת אין סיכוי שהפחד יפסק). נסו להביא אותה למקום שהיא רוצה לנסות ולהילחם בחושך, ומוכנה למען הפרס לנסות ולהתמודד בעצמה עד הבוקר.
לא קל ליישם אני יודעת, אבל לא חייב להיות מורכב מידי. חשוב ליצור שינוי כי המצב הנוכחי הוא בעל השלכות שליליות מסוגים שונים.

בהצלחה
ליאת

ענבל שלום,

איני חושבת שאחד מילדייך זקוק לטיפול, לפחות לא ע"פי מה שתיארת.
כדאי שתקבלי הדרכה הורית, ייעוץ, כדי שתדעי איך להמודד עם ההתנהגויות השונות ולהשאר בשליטה.

בסך הכל מדובר בהתנהגויות של ילדים שמתפקידנו כהורים לשים להם גבולות.

יש דרכי הרגעה ושיטות נוספות שניתן לשפר את המצב. לא הייתי פונה לפן הטיפולי אלא יותר להכוונה.

בהצלחה,

נעמה.

לא קיבלתי עדיין תשובה

עדי שלום,

לדעתי, בגיל זה נכון לתת לילדה את האפשרות להשאר במסגרת קטנה. היא "עטופה" יותר וניתן לתת לה תשומת לב רבה יותר.

לגבי נושא הדת- אם המסגרת אינה נוקשה מבחינה דתית ובה היא תקבל ערך מוסף זה יהיה בסדר. עם זאת, קחי בחשבון שבגיל מבוגר יותר תצטרכי להחליט על איזה ערכים את מחנכת. לא תוכלי לאלץ אותה ללכת עם חצאיות כאשר את אינך כזו. אז באמת זה ייצור בלבול, אך בשלב זה אים לכך משמעות מהותית.

בברכה,

נעמה.

ורד שלום,

בנך הוא ילד גדול. עלייך להבהיר לו שהבאת ילד לעולם אינה תלויה ברגע של "שטות" או הנאה, אלא ע"י מחשבה מוקדמת והחלטה אחראית.

הבטיחי ו שאם וכאשר תהיה אופציה כזו, אתם תערכו אסיפה משפחתית ותרצו לשמוע את דעתם של ייתר בני המשפחה. הבהירי לו שזה כרגע לא על הפרק.
וכן, גם צייני בפניו שקיימים אמצעי מניעה שתפקידם הוא למנוע היווצרות עובר, כל עוד אינם חפצים בכך, גם שאין מניעה שאתם תשנו יחד ותשהו יחד כזוג.

בהצלחה,

נעמה.

נעמה תודה רבה,
כמו שאמרת, אני באמת כבר כמה פעמים סיפרתי לו לגבי אמצעי מניעה , הסברתי לו שזה לא על הפרק ואם נחליט שכן, אז בכל זאת זה החלטה שלנו , אבל הוא ואחותו יהיו ראשונים שידעו מזה.
עם זה, הבטחתי לו שעכשיו אין מצב. אפילו ישבנו ביחד ודיברנו איתו ועם אחותו על העניין ובאמת כל אחד הסביר מה הוא חושב בעניין ושנינו הסברנו לו שאנחנו לא מתכננים ילדים עכשיו.
עדיין מפריע לו שאני ובעלי ביחד. אם הוא רואה אותנו אפילו בבית בשעות היום ביחד יושבים בחדר (בלי חיבוקים או משהו) וצוחקים, הוא מתעצבן. יש לי רושם שזה עניין של קנאה נוראית.
כמו שאמרתי אנחנו מתכננים חופשה, אז כל הזמן הוא מעלה שהוא רוצה שאני אשן עם אחותו ולא עם בעלי. גם כאן, הסברתי לו, שיותר נוח לכולם יהיה שהוא ישן במיטה נפרדת ואחותו במיטה ואנחנו נישן במיטה זוגית, אבל הוא כואס.
איך אני אמורה להגיב ? איך להתמודד עם הכאס והקנאה???

תודה רבה

אשמח לקבל תגובה. תודה רבה

ורד שלום,

הבעיה שאת מתארת היא אכן בעיה המלווה גם בקנאה, והיא מעבר לחוסר רצונו שתביאו ילד נוסף.

כמה זמן אתם נשואים?

נראה שישנה גם קנאה אך גם פחד לאבד אותך. בעלך "לקח" אותך" ממנו, מבחינתו, באופן כזה או אחר.

יכול להיות שייקח לו זמן להסתגל למצב החדש, אך עלייך להמשיך ולהבהיר לו שאתם זוג עכשיו וככה זוגות מתנהלים (כמו לישון יחד באותה המיטה וכו'). עלייך להבהיר שיש דברים שאינם נתונים למשא ומתן. את בכלל לא נכנסת לפינה הזאת. את קובעת עובדה.
עזרי לו רגשית בכך שתשקפי את רגשותיו, תני להם מקום, אך הבהירי את עמדתכם הברורה.

לא קל לו, זה ברור. אך יהיה עליו להסתגל. תני הסברים קצרים ועניינים, על דברים שלא יחול בהם שינוי ועליו יהיה לקבל. הכילי אותו רגשית, אך אל תתנצלי.

בהצלחה,

נעמה.

גלית שלום,

כישורים חברתיים זו הקנייה חברתית שניתן לרכוש.

לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך ולהבין מה בדיוק הבעיות וממתי הם התחילו כך שקשה לי לכוון.

עד כמה הבעיה היא קריטית? האם המורה בבית הספר יכולה להעיד? צריך להצביע על הבעיה כדי שנהיה מסוגלים לטפל בה.

בברכה,

נעמה.

שלום נעמה,
אני חושבת שהבעיה היתה שם כבר מגן חובה. קודם הוא היה בגן הומוגני מבחינת אוכלוסיה וכשנכנסנו לגן עירוני היו ילדים שגוונים. בני לא כ"כ עומד על שלו וגם לא תוקפני אבל מתחבר לילדים שתלטנים וחזקים שלבסוף מצליחים להעליב אותו. מדי פעם אני מתערבת אצל ההורים למתן את האגרסיביות כלפיו, אולם הוא די פאסיבי ואם קוראים לו בשמות גנאי הוא מתעלם וממשיך.
קשה לי לעמוד מנגד ואני יודעת שההתערביות שלי לא כ"כ נכונות, מה עושים?

גלית שלום,
חשוב שתדעי שברגע שהורה מתערב בצורה ברורה, נוצר מצב בו הילד מראש נכנס לעמדה תבוסנית ופסיבית, כי אפילו אמא שלי לא חושבת שאני אסתדר לבד ומבינה שיש צורך להגן עליי.

ברגע האמת, תמיד תתני לו להסתדר לבד.

עדיף שתלמדי אותו תוך כדי סיפורים וספרים מה כדאי לעשות ואף תוך כדי דוגמא אישית. שתפי אותו במצבים בהם חברה הכעיסה אותך ונעלבת. שתפי אותו בהרגשתך ובתגובתך.

גם עם אחיו אינו עומד על שלו? גם איתך לא? אם כך, אל תנסי לשנות את מה שהוא, אלא עזרי לו להתמודד עם מצבים.
אם תנסי לשנות את אופיו ותכונות בולטות בו שניכם תהיו מתוסכלים.

בהצלחה,

נעמה.

היי אפשר המלצה על ספרים כאלו ש-"מחזקים"

תודה