פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת שבע וחצי, ילדה בריאה ומאושרת. תלמידה טובה מאד, אין לה בעיות חברתיות וגם לא בעיות התנהגות. אבל היום היא עשתה משהו שגורם לי פתאום להרגיש חוסר ביטחון לגבי כל מה שכתבתי קודם לכן, פתאום אני מרגישה שאולי אני מפספסת משהו. היא התנהגה מאד לא יפה היום, אבקש לציין שאני בתחילת הריון שלישי ומרגישה מאד לא טוב, כך שאני לא ממש מתפקדת בבית. היא ואחותה יודעות שאני בהריון ובסה"כ מאד עוזרות. בכל מקרה, היא התחצפה, קיללה, ובאיזשהו שלב מעייפות, כעס והההורמונים שלי שלא ממש עוזרים לי כרגע להישאר רגועה אמרתי לה שמספיק כבר ונתתי לה מכה על הפה. ואז היא אמרה לי "את יודעת מה, אני אקח סכין ואחתוך לי את הלשון"
הלכה למטבח ואני ביקשתי ממנה להוריד את הסכין, בטון שקט ומבלי לעשות מזה עניין . והיא לקחה את הסכין והעבירה לעצמה על הפה והלשון. היא לא חתכה את עצמה אבל אז אני חטפתי לה את הסכין ונחתכתי קצת ביד. היא נבהלה ואני ביקשתי ממנה לעלות לחדר. אז זהו עכשיו היא יושבת בשקט גמור בחדר ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אשמח לשמוע מה אתן חושבות על הסיטואציה ?

שלום לצוות המומחים.
אני אמא לשלושה בנים והגדול שלי הוא ילד בן 9.
בזמן האחרון נראה שהילד מסתובב כועס רוב היום, עונה בכעס על כל שאלה, סוגר דלת בחדר ולא מרשה להכנס, פחות משתף במה שעובר עליו וקורה לו ביום יום (לציין שדברים אלו קורים בתקופה של שלושת החודשים האחרונים מה שלא היה בעבר)
יתכן והילד נכנס לשלב הבגרות? אוו שזה מוקדם מידי. ואם לא איך מתמודדים מול כל הכעסים שלו במיוחד שאינני מבינה ממה הם נובעים!! אני אוסיף ואומר שגם משיחה איתו שניסיתי לברר עימו למה כל הכעסים האלו הוא בעצמו לא יודע איך להסביר את זה!
אשמח לתשובתכם ולייעוציכם..

שלום, בני בן שלוש וחצי, ילד מקסים וחברותי אך מסוג הילדים שלא אוהבים לעמוד במרכז העניינים, הוא רגיש ויכול להסתגר בקלות. לפני 4 חודשים נולד לנו תינוק והוא מקבל אותו בהמון אהבה
יש תופעה שאני לא מבינה ממה היא נובעת ואשמח לשמוע דעתך - קרה פעמיים שהייתי עם בני, הלכנו זה ליד זה ובטעות הוא נתן יד לאישה אחרת. בשני המקרים אותן נשים היו מאד נחמדות וחייכו אליו, ואני פשוט קראתי לו או הערתי לו שאני לידו, בשיא הנעימות וברוגע. בשני המקרים ברגע שהוא קלט שהוא התבלבל הוא פרץ בבכי היסטרי, ממש צרחות, אחוז אמוק. ניסיתי להרגיע, חיבקתי, אמרתי שבסך הכל כלום לא קרה, אבל הוא היה היסטרי ולקח לי זמן מה להרגיע אותו. ממה ההיסטריה הזאת נובעת? מעולם לא נטשתי אותו, מעולם לא עזבתי אותו, אין לו טראומה כלשהי בעבר, אני פשוט לא מבינה. תודה.

בני בן ה 9 שנים מתנהג באופן קיצוני כאשר מתרגז אומשהו לא מוצא חן בעניו.מקלל אותי וקורא בשמות גנאי.ןאף מכה אותי.ולפעמים הוא ילד נהדר.הקושי איתו כמעט בכל דבר.מתוכח על כל דבר .הן זה בשעת השינה לאחר שסיכמנו שעות השינה בלילה.והן הקימה בבקר לבית הספר.כל דבר כזה מוציא ממני כוחות.אני מקבלת הדרכה ע"י טיפול פסיכולוגי איך ומה לעשות.אך לרב ללא תוצאות.גם הילד נמצא בטיפול.בכל מיני מישורים.נמצא בחינוך מיוחד.קב"ו קטנות.שיחות.טיפול טראפיה.נמצא גם בחוג ספורט שהוא מאוד אוהב.ולמאמן שלו יש השפעה עליו.וגם משוחח איתו.לפעמים רואים תוצאה.אך לרוב אינו מצליח להשתלט על הכעס.לאחרונה כאשר קילל אותי והיכה אותי מנעתי ממנו ללכת למפגש שבחוג הספורט שכל הקב"ו הלכה והוא לא.צעק בכה הבטיח שזה לא יחזור.לא ויתרתי.המאמן שלו חלק עלי ואומר שצריף לתת לו פינת מילוט ולקכל ממנו הבטחה אפילו בכתב.אך אני לא קיבלתי את הצעתו.והילד לא הלך.האים נהגתי נכונה?

שלום. בני בן 4.7 יליד נובמבר בגן טרום חובה, ילד יחיד ואנו מצפים לתאומים בעוד כחודש.
ילד רגיש מאד, עדין וקטן פיזית. מכל דבר בוכה ומיבב ובעל קשיי התמודדות מול ילדים אחרים בגן.מבחינה קוגנטיבית בין החזקים בגן, קורא, כותב, משחק שחמט בעל תפיסה מהירה ותבונה רבה.

היינו במעקב אחריו עם פסכולוגית של הגן והגננת והן הרגיעו אותי שהוא מתמודד יפה ומתקדם בהיבט החברתי לאורך כל שנת הלימודים.
לאחרונה הוא עצוב נורא והתברר לי כי מכים אותו ומעליבים אותו בגן והוא בוכה וצרוח המון בגן ובצהרון.כמו כן הוא מוטרד מהלידה הקריבה.
אנו מיואשים. לא יודעים כיצד לנהוג בו. על כל דבר הוא בוכה וצורח ואנחנו מאד מתעצבנים.
הילדים סביבו לא סובלים את זה ולועגים לו כל הזמן. מה עושים? אנחנו מודאגים נורא.
האם להעלותו לגן חובה או לדאוג להשאירו בטרום?

האם את יכולה להפנות אותי לעזרה בקריאת מאמרים באינטרנט כיצד להתמודד? תודה מראש מיקי

אני אמא לתאומים בני שנתים. בזמן האחרון המצב בבית ניהיה ממש בלתי נסבל
הם בוכים על כל שטות וצועקים "אמא, אמא" בבכי היסטרי על כל דבר. אני לא יכולה לעשות שום דבר אחר חוץ מלהיות איתם וגם כשאני אני מפנה את כל העיסוקים וכבר יושבת איתם אז הם מוצאים את הדרך "להתפרק" ולבכות בגלל משהו שהם רצו/קיבלו/ביקשו וכו'. אם בגלל שהשני לקח לו דבר מה או בגלל שבחרתי את הספר הלא נכון...
אני עושה את כל ההשתדלות כדי לשמור על אורח רוח ועדיין למלא את הצרכים. אבל כמו שאמרתי גם כשאני איתם יושבת על הספה הם עדיין "לא מרוצים" הם לא משחקים לבד בכלל וזקוקים לי לכל גישור התערבות בכל דבר. איך מפסיקים את התלות הזאת?

תודה רבה

יש לי ילד בן 4 שניכנס לעיתים קרובות לקריזה ולא מצליח לצאת ממנה. הוא לא מצליח לשלוט בזעם של עצמו. הוא מעוד פיקח וכל הזמן בודק את התגובה שלנו במיוחד איך אנחנו מתמודדים עם זה.
איך לעזור לו לא להתעצבן מכל שטוט ואים הוא מתעצבן איך לצאת מזה ?(הוא לא שוכח בקלות).
תודה

שלום, לאחרונה, סובל בני בן ה 12 מ"ירידות" חברתיות. כל מיני ילדים אומרים לו כל מיני דברים והוא מאד נפגע מכך ומרגיש חוסר ביטחון חברתי. כיצד אני יכול לעודד אותו וגם לגרום לתופעה להיעלם?

בני יהיה בחודש ספטמבר הקרוב בן 4 ועל כן נרשמנו לגן עירייה (בהתאם לגילו עונה להגדרה של טרום חובה). כשנשאלנו לגבי הגן המועדף עלינו בחרנו גן שמורכב מילדי טרום חובה וחובה (כלומר ילדים בני גילו וילדים גדולים ממנו) אלא שבסופו של יום קיבלנו שובצנו בגן המורכב מילדי טרום חובה וילדי טרום-טרום(קטנים ממנו, כעקרון מגילאי 3). אינני יודעת בפועל כמה ילדים בני גילו ישובצו באותו גן וכמה קטנים יותר.
בני מאוד מאוד מפותח מבחינה שכלית. מעולם לא עבר איזשהו אבחון אבל כבר נאמר לי (אפילו על ידי התייעצות בפורום מעין זה על ידי אנשי מקצוע) כי אכן מדובר במשהו חריג- הוא קורא וכותב באופן שוטף ויודע אף לכתוב, לא רק בדפוס, אלא גם בכתב. כמו כן מבחינה וורבלית הוא מאוד מפותח (מהשוואה לידים אחרים בגן שנמצא בו היום וביחס לבני גילו). ועם זאת מבחינה רגשית הוא ילד ככל הילדים ואינו בוגר לגילו (כמובן שזה משמח אותי שאעם כל הכשרון הוא ילד חברותי, שמח, מאושר ותינוקי ככל הילדים בני גילו)
ולאחר שתיארתי לכיל, שאלתי היא- האם עלי להתעקש מול גורמים בעירייה שישובץ בגן עם ילדים גדולים ממנו או שאין צורך? החשש שלי שההמצאות שלו בין ילדים שיהיו קטנים ממנו (כאמור בני 3, ואינני יודעת אם הם יהוו רוב בגן ששובץ) לא תגרום לאי מימוש הפוטנציאל הגלום בו? האם המחשבה שלי שכדאי שיהיה עם ילדים גדולים יותר שידרבנו אותו ויעניינו אותו יותר היא נכונה?

שלום בני בן 9.5 לפני כחודש לאחר תרגיל העורף שבוצע החל בני לפתח חרדות המתייחסות לכך כי עומדת לפרוץ מלחמה וכי טילים עומדים ליפול על הבית שלנו החרדה באה לידי ביטוי במחשבות וכן בתופעות פיזיות של דפיקות לב,הזעות זיעה קרה תלונה כי קר לו למרות שחם פחד מחושך וכמובן פחד להיות לבד.היות ואני סבלתי בעבר מחרדות אני מנסה להקל עליו בשיטות המוכרות לי של הרפיה, להסביר כמה שיותר כי אין לנו שום סכנה וכי לא עומדים לתקוף אותנו לתת לו כלים של הרפיה עצמית וכן לנסות להסביר לו כי ככל שנתידד עם המחשבות הן יתמוססו לבד לאט לאט אולם יחד עם זאת אני רואה כי הוא ממש מתחפר בחרדות ולא ממש מצליחה לעזור בנוסף אציין כי נפרדתי מאביו בשנה האחרונה מה שלא מוסיף לעניין
אשמח לקבל המלצה לאן לפנות לעזור לבני מקום / מטפל המתמחים באבחון וטיפול בילדים

שלום,
אני אמא לילדה בת 4.5, שמחכה המון זמן לאח או אחות.
לפני כחצי שנה נכנסתי סוף סוף להריון, והילדה שלי מאוד שמחה, מאז היא מחכה לזה ולא מפסיקה לדבר על זה.
היום התבשרנו כי ישנה בעייה חמורה, ועלינו להפסיק את ההריון. (כאמור אני בחודש 6).
איך מספרים לילדה??
האם לא תהייה לה תחושת אובדן קשה??
אודה לכם על תשובה מהירה, נראה לי שככל שנקדים לעשות זאת, עדיף...
\תודה מראש.

בתי עוד מעט שנתיים, ילדה מפותחת וחכמה, שמחה וחברותית מאוד.
היא במסגרת גן פרטי מגיל 11 ח' והשתלבה מיום ראשון וכל הילדים חברים שלה.
אך לאחרונה כל יום בבוקר אומרת אותו משפט "לא רוצה גן"... היא לא קשה אבל עצם שהיא אומרת את זה, מפריע לי. אני מסיעה אותה והיא לא רוצה לרדת עד שאני אומרת לה שהילדים מחכים לה, זה עניין של דקה או שתיים, שוב אני אומרת שהיא ילדה לא קשה, להפך היא משתכנעת מהר. הגן מאוד חם והגננת גם מהממת והיא אוהבת אותה מאוד.
אבל למה לא רוצה גן? יש לציין שברגע שהיא נכנסת ישר מתחילה את יומה בכיף אבל לפעמים בוכה ורוצה אותי בחזרה...
לתגובתך ותודה מראש

ביתי בת 3.5, בעלת שיער ארוך די חלק, מתעקשת שלא תסורק , למרות כל המרככים והקרמים שיש ברשותינו, המקלים על הסירוק. היא מוודאת מראש שלא תסורק. כל סירוק מלווה בצרחות. גם הצורך בתספורת מלווה בהתנגדות. איננו רוצים להשתמש בכח. איך ניתן לשכנעה?
תודה

בני בן 7 עולה לכיתה ב' הוא ילד מאוד עקשן עם הרבה מאבקי כח איתי ועם בעלי.
בתקופה האחרונה הוא חייב כל הזמן להתווכח על כל נושא ולהגיד את המילה האחרונה כביוכל שבו יפסק שדבריו הם הצודקים וכולם טועים, גם על הדברים הפשוטים. הוא החל לדבר גם בצורה מאוד מזלזלת בי. אני חייבת לציין כי כשאני יוצאת מדעתי אני מרתיעה אותו שיחדל ויפסיק לענות ולא אני יעניש אותו , מה שלא משנה את דעתו. העונשים שאני נותנת: לא לחשק במחשב, או לא לשחק ב WII מה שמאוד חשוב לו. בערב לפני שהוא הולך לישון אני משוחחת איתו על כל מה שקרה ותמיד הוא אומר אמא את צודקת מחר אני אשתנה, אך למחרת הסרט רץ כמו אתמול.
שאלה נוספת: בכיתה הוא אוהב להצחיק את הילדים בזמן השיעור להיות מעין "ליצן", בסך הכל הוא תלמיד טוב מאוד והישגיו גבוהים. על כל מופע הליצנות אני שומעת מהחברים במיוחד מהבנות שהם נהנים מאוד וכמובן צוחקים מה שממריץ אותו להמשיך בזה. מהמורה לא קיבלתי שום מסר שלילי עליו, רק דברים חיובים. הפחד שלי שככל שיגדל המופע ליצנות יגדל ויוריד אותו מהישגיו. האם אני טועה? מה עלי לעשות בקשר לכך? תודה על תשובתכם.

שלום רב,

אני אמא לילד בן 4, בני בגן טרום טרום חובה ועליו לעלות לגן טרום חובה.
בשיחה עם הגננת מסרה כי לדעתה בני צריך להישאר אצלה בגן עוד שנה ורק לאחר מכן לעלות לגן חובה .
היא אומרת כי היא אבחנה אצלו בעיה רגשית שהוא נפגע מכל דבר שהיר מעירה לו ולכן לדעתה עליו להישאר עוד שנה.
שאלתי היא האם לא עדיף להעביר ילד לגן אחר בו ישהה שנתיים עד כיתה א' ויתחזק או להשאירו בגן שהוא נמצא היום דבר שיצור מצב שבו יהיה בגן חובה רק שנה ויעלה לכיתה א'.