פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי

יש לי ילדה בת 12 שלאחרונה שמנו לב שהינה מתרגשת מאוד כשמגיעים אורחים לביתנו, תמיד כאשר מגיע אורח או אורחת היא מתחילה לדבר על כל מיני דברים במטרה שהם ישמעו ויורשמו ממנה, או לעשות כל מיני פעלולים גופניים, התרגשות בעיצומה ממש כמו ילד בן 4-5 הרוצה להרשים את סביבתו, כל שכן אם מדובר במין השני, בנים לא משנה באיזה גיל , הדבר מטריד ומפחיד אותי כאחד, איך תתמודד הילדה שלי כאשר אני לא לידה? איך אפשר למתן את ההתרגשות הגדולה שנוצרת כאשר מגיעים אורחים ו/או זרים אל ביתנו. אנו לא בית השופע באורחים מידי יום, משפחה דיי סולידית ,האם יכולה זאת להיות הסיבה שפתאום היא רוצה להראות את עצמה כלפי החברה החיצונית וכלפי המין השני בפרט.

איך מתמודדים? על מה לדבר איתה? איך להוריד את החששות שלי בעניין כמו מה היא תעשה כאשר אנחנו לא לידה עם רמת התרגשות כזאת?


תודה

שלום,

ביתי בת שנה, ולאחרונה היא פיתחה פחד מצילצול הטלפון...
כל פעם שהטלפון או הסלולרי מצלצלים בבית, היא רצה אלי בהיסטריה ופורצת בבכי היסטרי.
הבית שלנו אינו בית דומם ושקט, כך שאני לא חושבת שזה פתאום מבהיל ומוציא מהדממה.
היא מאוד אוהבת לשחק עם מכשירי הטלפון עצמם וגם גורמת להם לצלצל לבד ואז זה לא מפחיד אותה.

מה ניתן לעשות? ומה הגורם לכזה פחד מהצילצול?

תודה.

רציתי לשאול מה יקרה אם נותנים 3 כפות של סימילק על 120 סיסי,במקום 180 סיסי?

שלום וברכה,
תחילה פרטים רלוונטים: אני נשואה נישואים שניים,האקס שלי גם נשוי וגר לא רחוק ממני.כן...הוא החליט לעבור לידי על מנת להיות קרוב לילדים.בעיה שנוצרה עקב כך: כאשר הילדה או הילד מתרגזים על משהו או לא מוצא חן בעיניהם משהו -ישר מאיימים --אני הולך /ת לאבא.ה"משהו" שלא מוצא חן בעיניהם-שאני מוכיחה אותם על מעשה ספציפי .היום זה קרה בפועל.לילדה לא מצא חן דעה מסויימת שהבעתי בפניה ,הלכה לאביה.הילדה -בת 10 .
אצל אביה אגב זה לא קורה-כיוון שהוא קשוח ולא נותן להם לעשות כרצונם ,אני רכה יותר וכנראה משלמת על כך.
כיצד אני אמורה לנהוג עם הבת שנמצאת כעת אצל אביה? יש לציין שזה היום בו היא אמורה להיות אצלי.
כיצד אני אמורה להתמודד עם המניפולציות שהם מפעילים בדרך זו?(הקטנה מפעילה זאת יותר)

אשמח לתשובתכם המהירה,
אמא מבולבלת.

יש לי בן בן שנתים ו- 3 חודשים ילד מדהים חכם וסקרן וכל היום הוא שואל שאלות יש לי שתי שאלות שמפריעות לי ואשמח לקבל חוות דעתכם המקצועית

קודם כל הוא מבלה בבית עם אביו ועדין לא בגן וגם עם התינוקת וכשאני בסביבה אני שומעת אותו שואל המון שאלות ולרוב עד שמקבל תשובה זה אחרי כמה פעמים שהוא מנסה לדבר לאבא או שגם לא מקבל תשובה

הדבר השני הוא אני מאוד משתדלת לא להתווכח ליד הילדים ולרוב בולעת המון "צפרדעים": אבל בעלי לא שולט בעצמו לפעמים ומתווכח או כועס ליד הילד האם הילד יכול להפגע מהדברים האלה?

אשמח לקבל עצה כיצד להתמודד ואם יש משהו להגיד לבעלי כי כל הסיבות שאני מביאה לא תמיד עוזרות

שלום ,
לי יש בת בת 10 בתקופה האחרונה שמתי לב שהבת שלי כל הזמן שואלת את החברות שלה :" אתן כועסות עליי? אנחנו חברות ".
כל הזמן יש לה צורך לשמוע מהחברות שלה לכיתה שהכל בסדר ושהן עדיין חברות שלה.
אני יודעת שזה דורש ממנה המון אנרגיה . שאלתי אותה מדוע את עושה את זה ? ומדוע אותי ואת אבא
את לא שואלת אותו הדבר?
היא ענתה שאם היא לא תישאל אז היא תיכנס ללחץ , ולגבנו מאוד ברור שאנחנו אוהבים אותה ונסלח
לה אם נכעס עליה . (אנחנו זה מאוד ברור , אבל לגבי החברות שלה היא אף פעם לא בטוחה).
אני גם רואה שהיא נמנעת מלהזמין חברות אלו ניראה לי שזה דורש ממנה אנרגיות עצומות "לרצות "
אותן .
שאלתי היא מדוע היא עושה את זה ? מה מסתתר מאחורי זה ?
ומה אנחנו כהורים צריכים לעשות כדי לעזור לה ?
אני חייבת לציין שגם כלפי אחיה הקטן ממנה ב3 שנים גם אותו היא שואלת :" האם אנחנו חברים?
הכל בסדר ? אתה לא כועס עליי?

חייבת את עזרתכם כי אותי זה מטריף .
תודה

שלום רב,

יש לי שתי ילדות בנות 7 ו-5 וחצי. מאז שנולדה ילה הבכורה בעלי הראה סימנים של חוסר סבלנות וסובלנות כלפיהן. בדרך כלל ההתנהגות כלפיהן מלווה בצעקות ביום ז יכול להיות גם בהשמצות.
אני עומדת חסרת עאונים מול ההתנהגות הזו. ניסיתי לחפות עליו ולנסות להרחיק אותו ממצבים שידעתי שיגיעו לידי פיצוץ, אני כל הזמן באפיסת כוחות בגלל זה ובשחיקה מאוד גדולה.
אני אשמח אם תמצאו פתרון או לחילופין תמליצו היכן ללכת לקבל פתרון.

שלום, בני בן 8 לומד בכיתה ב, מאמצע השנה הוא משחק בעיקר עם בנות ועם המשחקים שלהם שכוללים גומי, קלאס וכו' לא משחק בבובות אך מדבר בשפה מאוד בת עם עוויות של בנות וכן אינו מוצא עצמו משחק עם בנים. לאחרונה הוא מדווח כי מעליבים אותו בכך שהוא הומו שכל היום משחק עם בנות ומסתובב רק איתן. הוא בכה מזה מספר פעמים בכיתה. נתתי לו מספר הזדמנויות להזמין אלינו בנים הביתה או שהוא ילך אליהם אך הוא מעדיף חד משמעית להיות עם הבנות.
לאחרונה הוא עושה כל מיני עוויות כאלה בראש כמו נדנודים של הראש ואני יודעת שזה מתשומת לב.
מה אני יכולה לעשות בתור אמא כדי לעודד אותו לשחק עם בנים ולהחשף לעולם של הבנים אפילו בלי כדורגל וגודו אלא רק להיות בחברתם ושלא יהיה רק עם בנות והוא ממש מתנהג כמו בת ולכן זה גם מפריע לי כי גם האחיות הגדולות שלו לועגות לו בתוך הבית וגם הילדים בכיתה שלו אני לא רוצה שיצחקו עליו ואני רוצה שהוא יחשף לעולם של בנים ולא רק של הבנות .
האם הוא צריך עזרה???????????????

יש לי ילד בן 8 , תלמיד מצטיין וילד מקסים ומקובל חברתית, עד כה ללא שום בעיות התנהגותיות.

לפני כחודש חלה בדלקת גרון סטרופטוקוקית (יש לו הסטוריה של הרבה דלקות מהסוג הזה) ובוקר אחד התעורר עם הפרעות OCD, של סידור דברים באופן אובססיבי, שטיפות ידיים חוזרות ונשנות, חזרה על משפטים מסוימים ועוד.

כרגע מטופל אצל פסיכולוגית ילדים ב- CBT.

החרדה שלו מאובחנת בעיקרה כפחד ממחלות קשות, ובעיקר מסרטן, וזאת עקב מחלות שהיו במשפחה וסיפור ששמע בבית הספר על ילדה שחלתה ונפטרה מהמחלה.

לפי מה שאני רואה בטיפול שלו, ההתמקדות היא בהתנהגויות האובססיביות ובהפסקתן. אני לא רואה כיצד טיפול כזה יכול להוציא לו את החרדות האמיתיות. הוא עסוק כל הזמן בלנסות לשלוט בהתנהגות שלו, אבל אני יודעת בוודאות שבמחשבות שלו הוא מאוד טרוד ושקוע בפחדים שלו ופוחד שכל מה שהוא עושה יכול לגרום לו לסרטן.
כל ההסברים שאני מנסה להסביר לו לא מוציאים לו את הפחד. הוא עדיין מאוד מפחד.
האם CBT הוא אכן טיפול נכון במקרה כזה? איך שאני רואה את זה, ההתנהגות המוזרה היא רק סימפטום ולא שורש הבעיה, אז איך CBT אמור לעזור בדיוק?


תודה מראש,
גלית

שלום, שמי שרון . אני ובעלי מתקשים מאד בטיפול בבכורה שלנו. ילדה בת 7. יש לה אח בן 5 ואחות בת 2. מאז ומתמיד היו איתה קשיים. ילדה עם המון יוזמה, עצמאות ותושיה מחד, ומנגד עקשנות ותעוזה חסרת גבולות. הכל קורה במחזוריות מסויימת- תקופות רגועות יותר וסוערות יותר. כשהתקופה רגועה - כל הבית מרגיש אחרת. וכשהיא סוערת - זה זוועה ומגיע לרמות קשות גם מאיתנו. עייפנו ממנה לחלוטין. היא מתישה אותנו ואנו מגיעים למצבים שגם אנו איננו שולטים בתגובותינו. בין אלה לאחיה קשרי קרבהמאד הדוקים אשר נפגעו בעיקר מרגע הולדת הקטנה. ריבים אין סופיים בבית. גאיה מתקשה לקבל - לא היא נוטה לצעוק וגם לקלל ולהכריז שהיא לא תקשיב לנו. לאחרונה התחלנו לחשוב כי לגאיה בעיית קשב וריכוז. במקביל וללא קשר פנתה המורה אלינו בשש שגאיה סובלת מקשיים של ריכוז וקשב והדבר ניכר בכיתה. הקושי הגדול בגאיה הוא - שלא ניתן לעוצרה. היא מתעקשת והולכת עם הראש בקיר. ניסינו את כל השיטות: באיומים, בטובות, באהבה ובשנאה. אפילו לצערי גם באלימות. היא מוציאה אותנו מדעתנו! ולפעמים כבר קשה לשלוט על היד ועל הפה. מה שכן, קורה דבר מוזר, כשהיא כבר חוטפת היא בד"כ נרגעת וזה עוצר אותה לפחות לזמן מה.אנחנו חסרי אונים ובטוחים שזה לא המקום ואנו זקוקים לאנשי מקצוע שיסייעו לנו. רציתי בבקשה לשאול לאן כדאי לי ללכת. היינו כבר בטיפולים ואנשי מקצוע שונים, אבל אף פעם לא ממש בנוגע לטיפול הכללי בגאיה.
יש לכם לאן להפנות אותנו? איש מקצוע טוב שיוכל ללוות אותנו? אנחנו הולכים לאיבוד...ופוגעים בה נפשית. צריכים הנחיה כיצד לעזור לה ולנו.
עזרה בבקשה
שרון

שלום, אני אמא לילד בן 3 ו9 חודשים ילד עדין מקסים חכם נעים הליכות. בחצי שנה האחרונה הוא מתעורר בלילות בצווחות וכעס, מכה בועט ולא מפסיק זמן רב בהתחלה זה היה רק בלילה ובזמן האחרון זה עבר גם ליומיום, הוא מכה ומתנהג לא יפה צועק ומתעקש לקבל את מבוקשו ועוד.. תמיד מדבר בבכי וברוגז.
מה שכן, הוא תמיד מתלונן על כאבי אף, ומכה את אפו בעיקר בלילות, כמובן, שטיפלנו ופנינו לגורמים מומחים עשינו בדיקות וצילומים ועוד.... ולצערי לא נותר אלא לפנות אליכם לעזרה? מה עוד ניתן לעזור? לעשות? שרק יהיה לו טוב!?
תודה מראש,
מירי

שלום, שמי מירב ואני בת 24. ברצוני לקבל חוות דעת לפני שאני פונה לגורם מקצועי.
יש לי אח תאום עם בעיית תקשורת מסויימת שמגיל קטן ועד היום הוא מתנהג שונה לחלוטין מבני גילו, דבר שמתבטא במס' מישורים: אין לו גינוני נימוס בסיסיים, דבר שבא לידי ביטוי בהתפרצות לדבריהם של אחרים, קפיצה חדה מאוד מנושא לנושא, לפעמים גם כשעוברים נושא, הוא מתפרץ לדבריו של מישהו שמדבר כדי לגעת בעוד נקודה בנושא שעברנו ממנו. הוא איננו דופק על דלתות ומכבד פרטיות. אך כשמעירים לו זה נראה כאילו הוא "שוכח", ומתנצל. הוא מערב בשיחות הרבה פעמים משפטים מתוך סרטים שהוא רואה, לאו דווקא עם הקשר לנושא השיחה, אלא יותר אולי כי זה "נשמע" לו נכון. את הסרטים אגב, הוא זוכר מילה במילה. לעיתים הוא מצטט משפטים שלמים ובדיוק באותו גוון קול שנשמע בסרט. הזיכרון האדיר שלו אגב, בא לידי ביטוי לא רק בסרטים, אלא גם במקומות, משפטים, ספרים, סיטואציות, הוא זוכר הכל. הוא מאוד מסודר ומחושב. חדרו וחפציו ללא דופי, קפדן. הכתב שלו גם הוא מסודר, אם כי נוקשה מאוד, זוייתי, ועושה רושם שהוא לוחץ מאוד חזק על חוד העיפרון. הוא נוהג לתופף באצבעותיו ולהרעיד את רגלו בזמן ישיבה ולפעמים יש לו קצת טיקים בעינים. ההתנהגות הלא רגילה שלו גרמה לאחי הגדול להתנהג איתו בקשיחות יתרה במשך כל שנות בגרותיו. אחי הגיב אליו בכעס ובאלימות מילולית והשפלות מדי פעם כשהוא "לא התנהג כמו שצריך". עד היום הוא מעיד שנוכחותו של אחי הגדול מלחיצה אותו מאוד, שמא יעליב, יפגע או ישפיל אותו מול אנשים אחרים כמו שנהג לעשות. אם נצרף גם את העובדה שבבי"ס היסודי ובחטיבה הוא היה נרדף ע"י ילדים מבית הספר ובני כיתתו במכות וקללות, אני מניחה שאפשר להבין מדוע היום הוא פגיע ורגיש לגבי כל דבר שנאמר לו, ומגיב בכעס ואפילו באלימות מסויימת (טריקת דלתות, קללות וצעקות) כלפי אותו אחד שמעז להעיר לו. אגב, את לימודיו הוא סיים בתיכון מקצועי, ללא תעודת בגרות. אימי ואבי שניהם היו מאוד מגוננים עליו במשך כל השנים, וגם אני במשך שנות בגרותי, נדרשתי למלא פי מים.
מה שאני מבקשת הוא יעוץ או כלים כיצד להתמודד איתו כיוון שהחיים בבית הפכו להיות לא נעימים. התגובות שלו הפכו להיות מעט יותר אגרסיביות, נדמה כי כל דבר שנאמר לו גורר אחריו מריבה והוא הופך להיות רגיש יותר ויותר כאיל מדובר בילד בן 5. הורי כבר התבגרו, אבי סובל מלחץ דם וכל מריבה או עצבים מיותרים גורמים לו להתרגש וזהו מצב שמפחיד אותי מאוד. הורי כבר לא יודעים כיצד להתמודד איתו, ואין להם מנוחה מרוב דאגה, מה יקרה כשהם כבר לא יהיו, אם מתישהו תהיה לו חברה, אם הוא יקיים מתישהו יחסים תקינים עם אישה ואפילו יחסי מין. האם הוא יחזיק מעמד במקומות עבודה, ולא יפגע כל פעם שמעירים לו, או אפילו מעליבים אותו ויחליט לעזוב. חשוב לי לציין כי הוא מאוד עצמאי מכל הבחינות. נוסע לטייל לבד בחו"ל, לא מבקש כלום מאף אחד, ויכולת הנתינה שלו ענקית.
מצטערת על האורך ותודה מראש!

בני בן ה - 6 חושב שבמפגש שלו עם חברים מותר להם לפגוע בו פיזית ומילולית ובלבד שימשיכו להיות איתו וירצו לבוא אליו. כל ההסברים שלי אליו שהוא לא ראוי לכך והם יפסידו אותו לא עוזרים. איך עלי לחזק ? ולהוציאו מדמות הנפגע הקבוע?
תודה

היי
אנחנו גרושים מזה 4 שנים,ילדה בת 7,יחסים ביני לבין הילדה מצויינים המון אהבה תקשורת טובה,הסדרי ראיה שמתמלאים במלואם,לאחרונה נוצר חוסר רצון משווע לישון אצל האבא בסופי שבוע,ללא כל סיבה ניראית או נישמעת מפי הילדה,ולמרות שבימי הראיה ושבתות ביום הכל תקין,ויחסים והתנהגות ללא דופי עם המון קירבה ואהבה,מה ניתן לעשות ???והאם לכפות?