פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

גל שלום,
אני רוצה להתייחס ראשית למשאלה שלך "לגדל ילדים בלי משקעים". חשוב לי לומר לך מנסיוני המקצועי והאישי שהרוב המוחלט של ההורים באמת עושים מאמצים אדירים לגדל את ילדיהם באופן שהם רואים כטוב ביותר עבור הילד. במהלך הדרך קיימים שינויי גישה, לחצים ומציאות, שמשפיעים על ההורות שאנו מעניקים. יחד עם זאת, הביקורת של ילדים על הוריהם היא חלק מתהליך הגדילה וחלק מהחיים, וחשוב לזכור זאת.
הדבר המשותף לכל שאלותייך הוא החשש שלך מעשיית נזק לילדייך - את פוחדת שמא את לא מטיילת איתם מספיק כיוון שאת עסוקה, הכעס של הגדול על הושבתו בכיסא מטריד אותך, וכמו כן את חרדה שהוא יקנא בכך שאת מנשקת את הילדה. ייתכן שרגשות האשם שלך על הצורך הקיים בעבודתך גורמים לך לקוות שהזמן שאת עם ילדייך, יהיה מורכב מרגעים חיוביים בלבד. אולם הילדים זקוקים ממך גם לגבולות ולגירויים בהתאם לגילם ובהתאם ליכולותייך, וכמובן ייאלצו להכיר בעובדה שאת מחלקת את כוחותייך בין שני ילדים.
נראה לי שרצוי לבדוק את האפשרות שתבלי אחהצ אחד בשבוע עם כל ילד בנפרד - למשל אולי יהיה לך קל יותר לצאת לגינה עם ילד אחד בלבד ולא עם שניים. כמו כן, במידה ואת מוטרדת שהם משועממים, את יכולה לבקש מבעלך שכשהוא עמם, שייקח אותם לטיול או למשחקיה. בספטמבר תוכלי להיות רגועה יותר לגבי עניין הגרייה, ואז פנויה יותר לבילוי פחות אשם שלך עם ילדייך.
בהצלחה,
שירי

לאמא שלום,
יחסי אחים מורכבים כפי שכתבת גם מרגעים חיוביים של תמיכה וקשר טוב, וגם מקנאה, השוואות ותחרות על המשאבים המוגבלים של המשפחה, וההורים בראש ובראשונה. לטעמי האישי, יהיו לך מספיק הזדמנויות בעתיד לעזור לבתך הבכורה להתמודד עם אחותה הכריזמטית ומושכת תשומת הלב. לכן אם הבכורה מבקשת להיות במוקד תשומת לבך במסיבה שלה וליהנות ממך באופן בלעדי, אזי כדאי לאפשר לה זאת. מסיבת סיום היא אירוע די דרמטי, בו הכיתה משקיעה זמן לפני כן, ומגיע לבכורה להרגיש שהיא יכולה למצות אותו עד תום. לפניכם חופש גדול, בו הילדות יהיו מספיק יחד והגדולה תיאלץ להתמודד עם הרבה השוואות, שהיא עושה ושהסביבה עושה.
לגבי נוכחות האב, כדאי לשאול את הילדה מה היא מעדיפה, ולהתאים עצמכם לרצונותיה במקרה זה.
בהצלחה,
שירי

שלום גלית,

חסרים לי נתונים...

כמה זמן הילד בגן זה? האם טוב לו בגן? הוא מגיע לגן בשמחה?
האם גם בנוכחותך הוא משפיל את עיניו כשהמטפלות פונות אליו?
האם התנהגות זו מתאימה בגישתו לכל המטפלות?

ההתנהגות המנוגדת בין מה שהוא בבית לבין התנהלותו בגן בסוף השנה קצת מפתיע.
האם זה כך מתחילת השנה?

בברכה,

נעמה.

הילד בגן מתחילת השנה, הוא מגיב כך לכל הצוות, אני חושבת שזה יותר מורגש כשאני בסביבה , כשאני לא שם הוא יותר פתוח איתן .. המרדנות בבית החלה בחודשים האחרונים, קישרתי את זה לגיל 4 המפורסם. אגב הוא לעיתים מתנהג בביישנות גם ליד קרוביי משפחה. תודה

היי גלית,

נראה שבנך יודע שנושא זה מפריע לך ואת שמה על זה דגש.
אני מניחה שאת מדברת איתו לא מעט על הנושא, ובכך מושגת מטרתו- תשומת לב ממך.

עם זאת, נראה לי מעט תמוה שהוא משפיל מבט כשהוא מדבר עם כל אחד מאנשי הצוות. זה מעיד יותר על חשש מאשר ביישנות...ואת אומרת שהוא נהנה ללכת כל יום לגן? הוא הולך מאושר?

הייתימבקשת מפסיכולוגית הגן לערוך תצפית במקום ולחוות את דעתה.
הייתי גם עורכת ביקורי פתע כדי לראות את התנהגותו והתנהגות הצוות כלפיו, בשידור חי.

בברכה,

נעמה.

לילי שלום,
לפי המידע החלקי שמסרת, קשה להעריך דרך האינטרנט האם ילדך סובל מבעיה חברתית. חשוב לציין כי אנשים (ילדים ומבוגרים) נבדלים זה מזה בהעדפות החברתיות שלהם - יש ילדים שמתאים להם להיות עם חבר אחד טוב לכל שנות הגן וביה"ס, ויש כאלה שטוב להם להשתייך לחבורה גדולה ורעשנית. חשוב להבחין האם הילד סובל מבדידות, הסתגרות והימנעות חברתית, או שהוא פחות אוהב לשהות במחיצת בנים רעשניים או תחרותיים.
יחד עם הכבוד להעדפות שלו, תוכלו לעזור לו להרחיב את מגוון התגובות הבינאישיות שלו, כך שיהיה לו נוח גם בקבוצה, כמו שטוב לו בנוכחות חבר אחד בלבד - לעודד אותו לנסות להשתלב בקבוצה, בתחילה בתחומים בהם הוא חש בטוח (ילדים בני 5 די מתקשים בטאקי עדיין ולא מבינים את כל החוקים עד תומם).
בהצלחה,
שירי

בנוסף רציתי לעדכן אתכם שהגננת אתמול אמרה לי שהילד לעיתים מתבודד. לדוגמא: כשהיא קראה פעם לכולם להביא דברים מסויימים ולהצטרף אליה הוא לא בא אלא המשיך בעיסוקיו הקודמים.
למה לדעתכן הוא עושה זאת?

אילנה שלום,
כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, קשה לדעת מהם הגורמים המדויקים בבסיס התנהגויות הילד, מבלי להכירו. אני מבינה עד כמה הנושא מטריד אותך, ולכן נראה לי שכדאי שתתייעצי עם פסיכולוג הגן. הפסיכולוג יוכל לערוך על הילד תצפית, לקבל חוו"ד מהגגנת, ולהשוות את התנהגות הילד להתנהגות האופיינית בגילו. נראה לי שטרם ההתערבות בבעיה, יש לבדוק האם קיימת בעיה ומהו טיבה. שיחה עם פסיכולוג הגן היא דרך טובה להתחיל זאת.
בהצלחה,
שירי

דידי שלום,

האם בנך נמצא במסגרת של גן? ממתי?
האם הוא נפגש הרבה בחברת ילדים?

בדר"כ ילדים שנמצאים בחברת מבוגרים בעיקר, פחות יודעים איך להתמודד עם ילדים במצב שכזה, כיוון שמבוגר לא יחטוף מהם משחק.
התנהגות זו היא זרה להם.

עם זאת, זו תופעה שכיחה. ניתן לפתח אצל הילד כישורים חברתיים כדי להתמודד עם מצב שכזה.

אסור לך "להלחם בשבילו", אך בבית את יכולה לביים מצבים שכאלה כדי להציג לו התנהגות אסרטיבית.

במצב בו את נוכחת תאמרי לו מה לומר לילד השני וכיצד להגיב. הנחי אותו מה לעשות, עד שהיה מסוגל לעשות זאת בעצמו, באופן טבעי, ללא הדרכתך.

בהצלחה,
נעמה.

תודה על תשובתך, האם את מכירה ספר ילדים המדמה סיטואציות חברתיות כאלה, הוא מאוד אוהב סיפורים ומשתמש בתוכן שלהם אח"כ. חשבתי שדרך סיפור אוכל לשוחח איתו על דרכי התמודדות במצבים חברתיים. תודה

אהלן,

את בהחלט צודקת, לימוד תוך כדי סיפור הוא נהדר.
ספרי בנושא ייצא לאור בקרוב. כרגע-
לא עולה לי כרגע שם של ספר, אך תמיד אפשר להכנס לסטימצקי או לספריה העירונית ולעיין בספרים ולראות מה עונה על דרישותייך.

בברכה,

נעמה.

נירית שלום,

כתבת ש"לא בכל מקום ניתן להתפשר איתה".
נראה כי החיפוש אחר ההתפשרות הוא מקור הבעיה.

הבעיה לא היתה לפני שנתיים ובשל העובדה שלא עצרתם את ההתנהגות באיבה היא נמשכת והופכת קיצונית יותר.

דווקא בגלל שביתכם מתנהגת אחרת מחוץ לבית, ברור שהמרד הוא נגדכם. היא מתנהגת כך כי היא יודעת שהיא יכולה. יותר מזה, היא גם תקבל את מבוקשה.

התגובה שלכם צריכה להיות נחרצת ותקיפה.
על כל התפרצות היא תיכנס לחדרה עד שתרגע.

מעבר לכך, צריך להיות תקנון ברור בבית עם חוקים וכללים מה יקרה כאשר... מה היא תפסיד כאשר...
בחוקה יש לכתוב גם דברים אותם היא מבקשת.

נסו לבדכם להתמודד, כאשר התנהגותכם חייבת להיות אסרטיבית.

המצב נשמע לי מאד לא פשוט, שהלך והתעצם עם הזמן. יכול להיות שתזדקקו להדרכה הורית.

אשמח להתעדכן,

נעמה סבג שמש.

היי דידי,

כל עוד את לא מרגישה צורך להפסיק את זה, אין שום סיבה לעשות זאת.

את צריכה להחליט האם לדעתך זה עדיין נחוץ או לא.
אם את לא רוצה לגזול ממנו את ההנאה, וזה בסה"כ גם בריא, אפשר להבהיר לו שיקבל רק לפני שנת הלילה או בקימה בבקר, אך לא תהיה אפשרות לקבל בגן.
דווקא להפסיק את ההרגל בגן, יהיה הכי קל, כי לשם הוא לא רגיל, ואפשר להציב הרגלים חדשים.

אם תחליטי שהוא יכול לקבל גם בגן ותבקשי זאת מהצוות באופן חד משמעי, אני מניחה שלא תהיה בעיה.

עשי חושבים. בדקי אם את רק רוצה להוריד את המינון או שאת מעדיפה להפסיק בכלל.
לאחר שאת תקבלי החלטה ותהיי שלמה איתה יהיה לך קל להתמודד עם רצונותיו.

מירה שלום,
המקרה הוא הזדמנות עבורכם לחינוך מיני תואם לגילו של הילד. סקרנות מינית והנאה ממגע בגופנו היא טבעית, ועליה אין להעניש או לבקר.
חשוב להסביר לו על מיניות ועל אברי המין באופן שמתאים להבנתו, ואולי להשתמש בספר על גוף האדם ועל איך ילדים באים לעולם. יחד עם זאת, להסביר לו שאלו דברים שמבוגרים עושים, ולא ילדים. לא ברור אם בנך חווה את המקרה כתקיפה או כסקרנות שלו ושל חברו, ולכן התגובה היא אחרת בשני המקרים.
חשוב מאוד לעדכן את המחנכת ואת אמו של הילד השני (אפשר גם דרך הצוות החינוכי). כמו כן, רצוי מאוד שתבקשו בספק האינטרנט שלכם לחסום אתרים שאינם מתאימים לילדים.
יש להדגיש כי המסרים דוגמת "הגוף שלי ברשותי", פרטיות וצנעת הגוף, הינם מסרים תמידיים שיש להעביר לילדים, ולא בהזדמנות חד-פעמים כמו זו. גם במקלחת, למשל, חשוב שבנייך יהיו אחראים על אבריהם המוצנעים וינקו אותם בעצמם, כדי להנהיג הרגל שרק הם נוגעים בעצמם.
בהצלחה,
שירי

נעמה שלום,
נראה לי שהבן שלך מתמודד עם "צרות של עשירים" - הוא נהנה גם מחוכמה רבה וגם מכוח. אולם לא תמיד רצוי להשתמש בשני הכישורים האלו ללא ויסות. לדעתי חשוב מאוד מסר אחיד ומתמשך מצד שני ההורים, לגבי אי שימוש באלימות ומציאת פתרונות הולמים לקונפליקטים, וכן לא לחוות סיפוק מההשפלה של הזולת. רצוי מאוד לחזק התנהגויות חיוביות, ולנקוט בסנקציות לאחר מקרים שליליים. על המסרים להיות עקביים, ולא חד פעמיים בעקבות אירועים דרמטיים כגון זה.
בנוסף, ייתכן שהילד מושפע מאוד מתכנים תוקפניים בג'ודו, ולא משתמש בחוג ככלי לחיזוקו העצמי בלבד. לכן כדאי לשקול לשנה הבאה רישום לחוג עם פעילות פיסית אחרת, עם תכנים פחות אלימים - קבוצת ספורט כלשהוא, קאפוורה וכדומה.
לפי המידע שמסרת כאן, נראה לי שאתם ההורים יכולים להתמודד באופן יעיל מספיק עם ההתנהגויות המפריעות לכם, ואין הכרח כיום בעזרה מקצועית.
בהצלחה,
שירי

גילה שלום,
ראשית אתייחס לשאלה שהתחבאה באמצע דברייך, "איך מגדלים ילדים נורמליים?". אני חושבת שזו השאלה שכל אחד מאיתנו כהורה שואלים את עצמנו. בתור אשת מקצוע ואמא, אני יכולה לומר לך שאין דרך אחת יחידה. מה שמתאים מאוד במשפחה אחת, לא מתאים למשפחה אחרת עם הרכב אנושי אחר, במקום אחר ובנסיבות שונות. אנחנו יכולים כהורים לעשות את המיטב שביכולתנו לפי הבנתנו, וכמובן להתייעץ כשדברים קצת מסתבכים.
לי נראה שקצת סטיתם מהדרך, כמשפחה. אני לא יודעת עם אלו שינויים הבן שלכם נאלץ להתמודד ולאיזו חברה הוא הגיע בה קשה לו להשתלב. אולם ילד בכיתה ב' מגיב לא רק לסביבה, אלא בעיקר למשפחה ולהורים. מהדברים שכתבת היתה לי תחושה שהתגובות שלכם להתנהגויות אנושיות של הילד, הן די חריפות. גם לגביכם, כתבת שאתם מנסים לא להראות לו מתי קשה לכם, ואולי גם עם עצמכם אתם די נוקשים.
נראה לי לאור התיאור שמסרת, כי כדאי שתפנו להתייעצות עם פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים, על-מנת להבין באופן מעמיק יותר את הסיבות להתנהגות של ילדכם, כדי שתוכלו לעזור לו.
בהצלחה רבה,
שירי

אודה לתשובה,
הנושא דחוף.

טלי שלום,
ראשית אני מצטערת על הזמן שחיכית לתשובה.
לפי המידע שמסרת ודרך האינטרנט קשה לדעת מה הם הגורמים לחרדת הפרידה שלו, והאם היו סיבות לכך שאת דווקא נוקטת במושג חרדת נטישה - שאפשר להסתכל עליו כשלב אחד מעבר לחרדת הפרידה>> פחד שלא רק שיעזבו אותי למעט זמן, אלא גם לא יחזרו לעולם.
בכל זאת עולה ברור משאלתך, כי עכשיו נוצר מעגל שלילי, בו הילד חרד מהפרידה הקלה ביותר, את חוששת שהוא לא יתגבר על החרדות ולוחצת עליו "לשחרר", והוא בתגובה מחזיק אתכם עוד יותר חזק וקרוב אליו. כדאי לקטוע את המעגל הזה, כדי לא להחמיר את המצב.
אני מציעה שתניחו לילד לזמן הקרוב, ולא תציעו לו כלל להיפרד מכם. ללכת לבד לחבר בגיל 5.5 ובמיוחד מוקדם יותר - זה דבר שלא כל הילדים עושים, אין צורך התפתחותי לעשות זאת, והדבר משרת בעיקר את צרכי המבוגרים. אולי לאחר שדווקא אתם מצדכם תרפו מעט, הילד יוכל בהדרגה לרכוש ביטחון רב יותר בפרידה ורצון בתחושת עצמאות. איני יודעת אם הוא אמור לעלות לכיתה א' בעוד חודשיים - אז יהיו לו מספיק קשיי פרידה אופיניים למצב.
בהצלחה,
שירי

שלום תום
תשובתי היא כי זה תלוי בילד. יש ילדים רבים ללא קשיים במעברים או בתחום החברתי אשר מסתדרים היטב במסגרות חדשות. מצד שני ישנם ילדים בעלי קושי חברתי או קשיי הסתגלות. ילדים כאלו כדאי להעביר כמה שפחות. כיצד נראה לכ יגיב הילד שלך?
נקודה נוספת: בגיל הגן הטרום חובה, הלמידה אינה הדבר הכי חשוב. חשובים האוירה, היחס האישי, וכו'. רק בגן חובה, לקראת העלייה לא', יש חשיבות ממשית להכנה לקריאה ולחשבון. אם הבעייה היחידה הינה בלמידה, ולא מדובר על גן חובה בשנה הקרובה,כדאי לחשוב שוב ולקחת עובדות אלו בחשבוןן.

בהצלחה
ליאת

זאת תופעה מאד נפוצה.לא תארתי לעצמי שהבעיה ממנה סובלת ביתי אכן קיימת אצל המון ילדים.דרך אגב יש לזה שם "אנקופרזיס" אני מקווה שמישהי מהצוות יוכל להרחיב פה את הדיון בנושא. התופעה מתישה את הילדים ואת ההורים.ביתי מטופלת ע"י פסיכולוג גסטרולוג ילדים שינינו תזונה לימדנו אותה תרגילים בזמן ישיבה בשירותים וכל מה שרק אמרו וביקשו אבל זה לא עבר.אנחנו בתוך .(.סליחה על הביטוי) "החרא" הזה(זה הכי נכון להגיד את זה) כבר שנה .מתי זה יגמר אין לי מושג.

שלום,
גם אני באותה קלחת עם בני בן ה 9.5 רק שאצלו זה משהו שנמשך כמה שנים ועשינו בדיקות
ושיחות (לא אצל פסיכולוג) אלא שיחות בבית וגם הלכנו לכיוון של מתנות במידה ולא תעשה בתחתון
נקנה משהו ולא עוזר כל מי שאני שואלת אומר "תני לזמן לעשות את שלו" השאלה כמה זמן? מתי?
אני כבר חסרת אונים לא יודעת מה לעשות זועקת לעזרה

יש לי כמה שאלות אליכן
א.האם אתן אמהות עובדות?
ב.אם כן.מי נימצא עם ילדכן כשהוא חוזר מביה"ס?
ג.האם ילדכם נישאר הרבה שעות לבד עד שמישהו מהמשפחה בא להיות איתו?

כן אני עובדת
הסבתות מחכות בבית לסירוגין שבוע שבוע
חשוב לי לציין שאני כועסת הרבה על המצב ומה שהכי מרגיז שלא מפריע לו להיות עם זה בתחתון גם כשהסביבה מריחה אותו
יש לי ילד נוסף בן 6 בלי הבעיה הזאת
ועוד תינוק בן 7 חודשים

לכל האמהות המוטרדות שלום,
כפי שכתבה אחת מכן, לבעיה של אי שליטה בקקי, לאחר שהילד היה גמול מזו תקופה, קוראים אנשי המקצוע בשם "אנקופרזיס". באופן כללי ניתן לומר, כי זו בעיה הקשורה בשליטה בגוף וגם בהתמודדות לא יעילה עם קשיים הבאה לידי ביטוי גם באמצעות הקקי. הבעיה גורמת לסבל נוראי לילד, בושה והסתרה, וככל שאלו נמשכים ונמשכים - כך מתווספים לבעיה, גם תכנים של סודות והסתרה, עימותים בין הילד להורים והסתגרות חברתית.
לאנקופרזיס יש טיפול פסיכולוגי יעיל ויחסית קצר, באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, כדאי גם בשילוב של ביופידבק, בתוספת של הדרכת הורים. רצוי מאוד מאוד לפנות לטיפול אצל פסיכולוג עם ניסיון בנושא, על מנת לחסוך סבל מיותר מהילד ומהסביבה המשפחתית.
מקווה שהאינפורמציה עוזרת לכן,
ובהצלחה,
שירי

ד"ר שדה תודה על ההיתייחסות.ואכן הבעיה היא מאד קשה הן לילד והן להורים אני רואה זאת כמחלה אומנם לא כזאת שניראת לעין אבל מחלה.אני גולשת המון ולומדת על התופעה וניתקלתי לא פעם אחת בכמה פורומים שהרופא שמנהל את הפורום כותב שטיפול פסיכולוגי לא עוזר אז למי להאמין?

רחל שלום,
אני מאוד מאמינה ביכולת של טיפול פסיכולוגי לשנות דברים בחיים של אנשים. יש לי ניסיון מאוד חיובי עם טיפול פסיכולוגי באנקופרזיס. יחד עם זאת, אני לא חושבת שלפסיכולוגים יש מונופול על האמת או על הדרך היחידה לעזור.
אולם אני כן בטוחה בכך שילד הסובל מבריחת קקי כבר שנה, מצוי בסבל רב, ועליכם ההורים למצוא את הטיפול שהכי יתאים לכם ולילד על מנת לעזור לו לפתור את הבעיה.
בברכה,
שירי

אתי שלום,
לפי מה שאת מתארת, קיימת התחלה של הפרעת אכילה, שבמרכזה פוביה ממזון והרזיה מסיבית ללא הזדעקות של הסביבה. הכרחי שתעודדי את חברתך לפנות להתייעצות פסיכולוגית ורפואית לגבי הילד, כיוון שהתערבות כיום תמנע את החרפת הבעיה וקושי רב יותר לטפל בה, בעתיד.
בהצלחה,
שירי

מיכל שלום,
הפה הוא אחד ממקורות הסיפוק וההרגעה הראשוניים של התינוק, וגם בגדילה אנחנו ממשיכים ליהנות ממנו. נראה שבנך נהנה מאוד מעיסוק בפה, וגם מבוגרים רבים לועסים מסטיק, מעשנים וכדומה. כדאי להסב את תשומת ליבו של הילד כשהוא עסוק בלעיסה מבלי משים, ולהציע לו אובייקט אחר להתעסק איתו, כמו למולל חתיכת בד בידיו. כמו כן, חשוב להסביר לילד את ההבדלים בין הכנסה לפה של דברים שונים - בלעיסת שרוול הבגד, הסכנה העיקרית היא הרס הבגד, בעוד שציפורניים וחומרים אחרים אינם בריאים.
בהצלחה,
שירי