פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ילדי החל לבכות בבקרים כשאני לוקחת אותו לגן בטענה שהוא שונא את הגן ושמשעמם לו , ובנוסף אינו מוכן לישון בחדרו בטענה שאינו מצליח להירדם בחדרו הוא רוצה לישון איתי או עם אחותו הגדולה
אין לי מושג מה גרם לשינוי הפתאומי והגננת הציעה שניפגש עם פסיכולוגית האם לדעתך זה מראה על בעיה שאכן דורשת פסיכולוגית או שאאפשר לו להמשיך כך עד שיחליט לחזור לשיגרה ?

שלום רב,
הילד המתוק שלי בן שנתיים, בשבוע -שבועיים אחרונים פתאום מתקשה להיפרד ממנה כשהולך למטפלת (נמצא אצלה מגיל 6 חודשים), תמיד שמח ללכת ופתאום בוכה ומבקש שאשאר איתו. רוצה לציין שזה גם בבית ולא רק שם. גם כשיוצאת ללימודים בערב הוא פתאום עצוב ובוכה? מה קורה? מה שונה השבוע הזה מכל השבועות?....יכול להיות שפתאום התעוררו חרדות נטישה? (זה חדש אף פעם לא חווינו את זה איתו)

שאלה שנייה קשורה דווקא לילד אלים אצל המטפלת (יש שם 5 ילדים ) שמכה אותו. אחרי שהמקרה חזר על עצמו שוב ושוב וגן המטפלת נדמה שלא מצליחה להציב גבולות לילד ההוא. החלטתי ברוב עוונותיי (אחרי שראיתי הגוזל שלי ממחיש על עצמו איך בעט בו ואיך משך לו בשיער ועוד...) אז די-לימדתי אותו לדחוף ולהדוף את הילד ממנו בכל פעם שמכה אותו.
תוך שאני כותבת עכשיו אני פתאום חושבת האם יש קשר בין שני הדברים? יכול להיות שהעובדה שאצל המטפלת כבר לא בטוח עבורו גורמת לו לרצות שאשאר איתו? (כי זה ממש משפיע עליו...כל פעם שמזכירים את שם המטפלת הוא שוב חוזר על מה שעשו לו שם וליבי נקרע לגזרים ומרגישה חסרת אונים מדברת עם המטפלת וזו מבטיחה שהיא שומרת עליו מפני הילד. אבל לדעתי הבעיה היא גם הורי הילד שלא מתרגשים מהתנהגותו וזה עובר גם למטפלת)
טוב , הרבה דברים העלתי כאן. אשמח לדעת גם האם זה נורא שחינכתי הילד לדחוף ולהדוף את הבריון הקטן ממנו? איך אוכל שוב להבהיר למטפלת שמדובר בנושא חשוב עבורי-כי כל הזמן היא אומרת לי "זה ילדים ככה הם ....כך הם גדלים וגם בגן זה יקרה..." אמרתי לה שבגלל זה הוא אצלה ולא בגן כי מצפה ליחס אישי, בטוח וחם. אוף אז מה לעשות?

שלום, בני בן 3ו-10 חודשים בן יחיד וקטן לשתי אחיות גדולות.

כשאני יוצאת עם בני החוצה לפארק וכשהוא בא במגע עם ילדים בגילו אני שמה לב שהוא לא מחזיר כשמרביצים לו, פעם פעמיים לא התייחסתי לזה כי כל ילד והאופי שלו, אבל כשאני רואה שזה חוזר על עצמו, זה חורה. הוא ילד מאוד חמוד, הוא ביישן קצת, רגיש מאוד, ומפונק מאוד .לבעלי זה מאוד מפריע, כשהוא רואה שזה קורה זה מכעיס אותו ומציק לו ואז הוא כועס עליו והילד בוכה , ומאז מדי פעם הוא מסביר לו שעליו להגן על עצמו כשתוקפים אותו. אני רוצה לציין שבבית הוא ילד פעלתן שובבי, ואפילו ,כן, כן מרביץ וצועק על אחיות שלו, מה שמפליא בעיני. שאלתי היא :האם להניח לו או לעשות אחרת ואם כן מהי הדרך?

אני אם גרושה טרייה לשני ילדים, הבעייה היא אצל בתי בת ה-9, תחילת משבר הגירושים לא ראיתי סימנים מיוחדים לקושי בתחילת המשברו, לאחרונה 10 חד' לאחר שאביה עזב והתגרשנו, אני מרגישה שעובר עליה עכשיו המשבר, ניסית מספר פעמים לשוחח עימה ולנסות להוציא ממנה מה היא מרגישה, אך אין שיתוף פעולה, היא אומרת שהכל בסדר, אך אני מרגישה שהיא פשוט לא יודעת לבטא את תחושותיה, אך ללא ספק היא במשבר אך מפנימה זאת
שאלתי היא, האם עלי לקחת אותה לפסיכולוג ילדים ?

אני חושבת מה לעשות ליומולדת של בני בן ה4, אנחנו מנהריה, ואולי נחגוג בעכו או בנהריה...דיברתיעם כמה בנות שיכולות לעשות הפעלות
חלק עם ג'ימבורי שמאוד מצא חן בעיניי
ואחת גם חמודה אבל שתיהן היו תפוסות ב27.6 (צ'ופמי,ובת-אל הליצנית, לוקחת רק 450 ש"ח ונשמעת טוב)
אבל אני עדיין מתלבטת אם לא לעשות בבאולינג וזהו..
למישהו יש דעה בנושא ?מישהו שמע יודע מכיר?אוף הכל כל כך יקר!
זה גיל 4 בכל זאת

שלום ,

אני לא יודעת כיצד להציג את הבעיה.
ילדי התחיל לדבר מאוחר , כעת בן שלוש ולא השלים את הפער. לילדים בני גילו . לא זה מה שמפריע לי .
מפריעה לי בעיית התנהגות - שחייב לעשות לבד אבל גם דברים שאינו יכול לעשות בעצמו .
מגיל קטן נורא אהב לשחק באבא. ומה הכוונה . לקחת את התיק של אבא שלו או כל תיק אחר, ולהיכנס לאחד החדרים ולפתוח את הדלת ולסגור ולומר היי ביי .
ועד היום נורא אוהב משחקי דמיון שמשולב בהם הרבה דלת שנפתחת ונסגרת . זה בא לו בתקופות . כעת כשרוצה לבד מתעסק יותר בדלתות . חייב לסגור את הדלת בעצמו ולפתוח בעצמו . גם בגן כשהדלת נפתחת ומישהו נכנס -ילדי רוצה לסגור בעצמו , אף שהוא לא הגננת . אותי זה מתיש מאוד. נראה לי כמו אובססיה. וגם לסובבים אותנו .
אני מאוד מאוד מתוסכלת . איך להסביר לו .
זה לא מתבטא רק בדלת . אלא גם בנושאים אחרים . נניח שכח לנשק מזוזה לפני שיצאנו . יבקש לחזור בשביל לנשק את המזוזה .
בלי קשר מבחינה התנהגותית לא מוכן לשתף אחרים במשחק כי רוצה לבד, וכך נראה גם מבודד מאחרים . אני לא יודעת כיצד לפרש את ההתנהגות . האם נורמאלי וכיצד להתמודד. תודה

בוקר טוב לנעמה סבג שמש.

בתי בת ה 5 לעיתים מגיבה בכעס ומרימה יד בלי שום סיבה מוצדקת. לדוגמה: כאשר אני מסבירה לה משהו כמו מחר הולכים לרופא השיניים אז היא מתווכחת ואומרת לי לא נכון זה היום בנוסף היא גם צועקת ומרימה יד. גם לבעלי היא לפעמים מתנהגת ככה. רציתי לקנות לה היום כפכפים אך לאור ההתנהגות הזו שלה החלטתי שלא אעשה זאת. שאלתי היא: כיצד מפסיקים את ההתנהגות הזו? והאם בזה שאני לא אקנה לה דברים מסוימים אני נוהגת נכון. אתמול תפסתי אותה הסתכלתי לה ישר בעיניים ואמרתי לה בטון סמכותי וכועס שאסור להרביץ.
בבקשה תתני לי עצה כיצד להתנהג, תודה ויום טוב לך מיכל.

בני בן ה- 3, ילד חברותי מאוד, עליז ובעל שמחת חיים. בגן יש לו חברים רבים עמם אף נפגש אחה"צ.
יחד עם זאת, כאשר אנו נמצאים בגן משחקים, הוא מפחד מילדים זרים, לעיתים אף צעירים ממנו, ממש עד מצב של הימנעות משימוש במתקנים עליהם עולים ילדים שאינו מכיר (הוא אומר לי: אני לא מכיר את הילד/ אני מפחד).
יש לציין שבמפגש ראשוני עם ילד זר בסביבה בה הוא חש ביטחון, החשש מתפוגג ונשכח לאחר מספר דקות.
כיצד אם כן אוכל לעזור לו להתמודד עם הפחד? האם זו תופעה חולפת?

שלום רב בני בן שנה וחצי ...ולאחרונה אני נתקלת בתופעה שמלחיצה אותי ...ברגע שהוא מתעצבן כשלוקחים לו משהו מהיד או כל דבר אחר שמעורר את כעסו הוא פשוט מכה את עצמו בפנים ע"י סטירה ...השאלה ממה זה נובע? ואיך גורמים לו להפסיק ?

שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת כאן. אשמח מאוד לעזרה כי אני חשה מצוקה. בתי בת שלוש, בת יחידה. כאשר אינה בגן, אני איתה רוב הזמן כי בעלי עובד קשה. אני עצמי עוברת תקופה לא פשוטה בשנה האחרונה עם הרבה עליות וירידות. יש לי תקופות מעולות איתה בהן אני מרגישה שהכל זורם מאוד טוב, אני מכילה אותה על כל המשתמע מכך אך יש תקופות בהן אני חשה מעורערת בגלל הקשיים עמם אני מתמודדת ואז מאוד קשה לי איתה, אני מרגישה שאיני מסוגלת להתמודד עם קשיים שעולים איתה, היא מתנגדת הרבה יותר, אני פחות קרובה אליה רגשית ולעיתים אף מתפרצת מרוב תסכול. יש לציין שנעשה יותר קשה מאז שהחלה לדרוש את עצמאותה. קשה לי מאוד עם התקופות האלה ואני עובדת על עצמי על מנת להשתפר. גם בתקופות שיותר קשה, אני מקפידה להקדיש לה זמן חיובי. לאחרונה היתה לי תקופה מאוד קשה של מספר שבועות ובמקביל החלה תקופה קשה אצלה (אולי כתגובה), היא מתעוררת לעיתים בלילות, בודקת הרבה יותר את הגבולות, יש לה פחדים מרעשים. איני יודעת אם יש קשר בין הדברים או שסתם זו תקופה פחות טובה לה. בימים האחרונים אני חשה יותר טוב אך היא המון בודקת אותי וזה מקשה על הדברים להשתפר כי היא מצליחה לעיתים להביא אותי לכעסים. רציתי לשאול אם אני מזיקה לה ואם יש דרך לתקן על התקופות הרעות בהן אני באמת פחות טובה לה. אני סובלת מרגשי אשמה קשים שאף מחמירים את המצב. אשמח לעזרה. תודה אמא מודאגת

שלום רב
ביתי בת 4 וחצי בת יחידה. אני בהריון בחודש שביעי והיא מאוד מאוד מתרגשת מהלידה הקרבה ובאה. לפניי כשנה עברנו דירה לשכונה אחרת אבל החלטנו להשאיר את ביתנו בגן שבו היתה כדי למנוע ממנה שינויים ולכן בכל בוקר הסענו אותה לגן ואחה"צ החזרנו אותה מהגן. יש לציין שהיא מאוד מאוד רגישה לשינויים ולכן העדפנו למרות מעבר הדירה לא להעביר אותה גן. בשנה הקרובה (בספטמבר) היא אמורה להתחיל גן עירוני (עד עכשעיו הייתה בגן פרטי ומפנק) רשמנו אותה לגן בשכונה הישנה(שבה גרים גם הוריי) במטרה שתהיה עם חלק מהחברים הישנים ואנחנו החלטנו לחזור לשכונה הישנה שיהיה קל לכולם כשאלד. היא אכן התקבלה לגן שרשמנו אותה אבל רק שני בנים מהגן הישן התקבלו יחד איתה. אני אמרוה ללדת בסוף אוגוסט, ממש במקביל לכניסתה לגן החדש. בסופו של דבר בנסיון "להגן" עליה משינויים קצונים יוצא שעכשיו אנחנו עוברים דירה לשכונה הישנה, הולך להיוולד לך אח במקביל למעבר גן והיא נכנסת לגן חדש, עירוני, עם הרבה פחות תשומת לב שהיא רגילה ועם מעט חברים שהיא מכירה. אני ממש בלחץ, בעיקר מהמעבר לגן החדש ברצוני לציין שהיא מאוד מפונקת למרות שנעזרתי ביועצת ואנחנו מנסים להציב לה גבולות בשנה האחרונה, גם בגן הנוכחי היא מתקשה להפרד ממני לפעמים ורק בעזרתה של סייעת מסויימת היא מסכימה להפרד, אני יודעת שהולכת לעבור עליה תקופה מאוד קשה ואשמח לקצת טיפים, עזרה בהתמודדות...
תודה מראש
לי

בני בן 7. מאז היותו בן 4, (המלחמה הראשונה)חל שינוי גדול והבחנתי אצלו בתופעות של דאגנות יתר וחרדות. מאז אני מחפשת דרכים שונות לעזור לו. אני מאוד חוששת לפנות לטיפול דרך קופת חולים מחשש שהדבר יתועד ויפגע בו בעתיד , מצד שני טיפול פרטי מאוד יקר ואין לי את האפשרות, לכן אני בדילמה גדולה ורוצה כבר לעזור לבני . מה עליי לעשות?
האם יש פסיכולוג/מטפל שאתם ממליצים עליו באזור חיפה שגם לוקח מחירים סבירים ?
האם יש דרך אחרת לטיפול מלבד טיפול פסיכולוגי?
אודה לתשובה בהקדם האפשרי.

החלטתנו הקיץ להוריד את השיער בחלק התחתון של הרגליים (שוקיים), בעזרת קרם להסרת שיער, לבתנו בת ה-4, מכוון שהיא מקבלת הערות בעניין, הן מילדים אחרים – גדולים ממנה בשנה, והן ממבוגרים. (מדובר בילדה שניראת בוגרת, גבוה ובטוחה מאוד בעצמה).

בעוד 3 חודשים, בספטמבר השנה, הילדה עוברת לגן מעורב-גילאים, כך שהיא תפגוש שם ילדים גדולים ממה בשנה – ולכן ניסינו להקדים קצת תרופה למכה...

הילדה שעירה מאוד בגוף (רגליים, אצבעות, גב תחתון, ידיים...), מדובר בבעיה תורשתית, כך שאנחנו מכירים מאוד מקרוב את הנושא הכאוב הזה ואת הסבל שהבעיה גורמת בד"כ, סבל שלא יהיה בידנו למנוע באופן מוחלט...

ביתנו עוד לא התחילה "לסבול" מהבעיה בגלל שהיא עדיין צעירה וכנראה שגם גבלל שמדובר בילדה מאוד בטוחה בעצמה (יפה בעייני עצמה), למרות הערות שהיא מקבלת (מאז ומתמיד...) ולמרות שהיא כבר מודעת לכך שהיא שעירה יותר מילדים אחרים (ומאמא וכו'...).
השיעור יתר, ספציפית באזור הרגליים, בולט במיוחד בגלל שהיא שעירה במיוחד שם ובגלל שהיא ילדה מאוד מטופחת, שאוהבת להתגנדר וללבוש שמלות מהודרות... ורגליים שעירות (כמו גבר), על רקע שמלות ונעלים מהודרת... לא פלא שזה מושך את תשומת לב הסביבה.

מול ביתנו אנו ניגשים לנושא באופן מאוד ישיר, אנחנו אומרים לה – וגם לאנשים ולילדים המעירים הערות, ששיעור יתר זו בעיה קלה מאוד, ממש שטויות, ולבעיה הזו פתרון קל, ושכאשר היא תגדל היא תוכל להסיר את השיער "לצמיתות" (?) כמו הדודות היפות שלה.
היא גם מודעת לזה שאבא שלה שעיר מאוד ובנתיים זה פשוט מצחיק אותה.

הכוונה העתידית שלנו היא לקחת אותה ליעוץ להורדת שיער בגיל 8, בתאום עם רצון הילדה, כמובן.

מיותר לציין שמאז שאנחנו מורידים לה את השיער (החל מתחילת הקיץ) היא מקבלת 0 הערות מהסביבה.
הגננת טוענת ההפך. היא טוענת שהדבר משך תשומת לב הילדים האחרים – דבר טמוע בעיניי מכוון שהדבר לא משך שום תשומת לב מהילדים של מכרים. מהכרותי את הילדה, הרבה יותר סביר שהיא הפנתה את תשומת הלב של הילדים לכך שהורידו לה את השיער. הגננת גם אומרת שזה לא "תואם גיל" , ואכן, גם השיעור ממש לא תואם גיל...

מבחינתנו מדובר בבחירה בין אפשרות גרועה ובין אפשרות גרוענ יותר: השארת או הסרת השיער. השאלה היא באמת מה האופציה הגרוע יותר?

יש לחברתי ילדה בכיתה א' יודעת לקרוא אבל לא חלק, כמה פעמים היא קראה ליד הילדים וצחקו עליה ומאז היא לא מוכנה לקרוא ליד אף אחד, השאלה שלי היא האם אתם מכירות משהי שיכולה לשבת איתה ללמד אותה לקרוא בצורה כיפית ולהוציא ממנה את הפחד ולהחזיר לה את הביטחון העצמי שהיה לה?

שלום,

יש לי ילד בן 5.5, ילד טוב, ממושמע, מקסים,אהוב על כולם, נבון, יודע מהם גבולות.
לאחרונה התעוררו שתי בעיות:
1. לאחר שיחה עם הגננת נאמר כי הוא נגגר אחרי ילד אחר (מעט בלאגניסט), אין לו דעה מולו, הוא מוותר מעצמו כדי שירצה לשחק עימו. היא השתמשה במילה "קורבן". לדבריה היא, הגננת המחליפה והמטפלת מנסות להרחיק את ילדי מאותו ילד ובקשה ממני לעשות כך גם אחר"צ (הילד הוא בן של חברים).
אוסיף עוד כי ילדי היה אמור לעלות לכיתה א' והוא נשאר בגם עוד שנה לחיזוק רגשי וחברתי, אותו ילד עולה לכיתה א'.
כיצד אוכל לחזק את ילדי ולהקנות לו הביטחון שאולי חסר לו?

2. בימים האחרונים הוא מתעורר הרבה בלילה השל פחד מחלומות רעים.
הוא נרדם לעיתים בסלון ואנו מעבירים אותו למיטתו ולעיתים ישר במיטתו. כאשר הוא מתעורר אנו יושבים לידו עד שהוא נרדם חזרה, אך הוא מרגיש אותנו קמים והוא מתעורר ישר.אנו משתדלים מאוד לא להעבירו למיטתנו אך בלילות האחרונים עשינו כך כי הוא מאוד חושש. בלילה האחרון העברתי מזרון ליד מיטתי, וגם כך הוא התעורר כמה פעמים בפחד ובהיסטריה.
איך אנו אמורים להגיב ומה לעשות בנדון.

אודה לכן על התייחסותכם בנושאים המאוד חשובים לי.

בברכה, ליאת