פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל
אני עצמי אינני מכירה פסיכולוג מאיזור מגוריכם. אני ממליצה לך בפוטרום בכותרת ההודעה לכתוב שאת מחפשת פסיכולוג מאזור עפולה. כמו כן, את יכולה לפנות לשרות הפסיכולוגי חינוכי (שפ"ח) באיזור מגורייך ולבקש מהם עזרה והכווונה בנושא.
בהצלחה.

שלום שפרה
אני מאוד מבינה את הקושי להתמודד עם שקריה של בתך והתתנהגותה הלא מכבדת והקרירה. עם זאת, תיאורך הינו קצר יחסית, כאשר חסרים לי פרטים רבים כדי לתת לך תשובה מעמיקה יותר. למשל, האם יש תכנים מסוימים סביבם בתך משקרת? האם התנהגותה הלא מכבדת והקרירה החלה לאחרונה או שתמיד היו ביניכם קשיים? האם קרה משהו בזמן האחרון במשפחה או בבית הספר שיתכן וגרם לשינוי בהתנהגותה?
בכל אופן , חשוב לי לומר כי שקרים אצל ילדים נובעים מסיבות שונות. הרבה ילדים משקרים כדי להימנע ממצב מלחיץ. השקר למשעה מראה כי בתך מבינה שעשתה משהו לא בסדר והיא מנסה להסתיר את המציאות, אולי מחשש מעונש או מהתגובה שלכם. לעיתים קרובות ילדים שמשקרים הינם ילדים שדווקא מרגישים אשמה רבה ומפחדים ולא מדובר בילדים שאין להם תחשות אשמה.
יתכן ובתך משקרת עקב בושה או מבוכ או כדי להסתיר קושי בתפקוד, למשל קושי בהתארגנות או קשיים חברתיים ועוד. לפעמים ילדים משקרים גם כדרך לבטא מצוקה. לכן, ראשית, חשוב כי תנסו לבדוק סביב מה המקרים שהיא משקרת. את יכולה לפנות אליה לא ממקום מעניש וביקרותי, אלא בשעה בה שתיכן רגועות ופנויות לכך ולומר לה שאת מרגישה כי היא מרוחקת מאוד וקשה לשוחח איתה ולנסות לבדוק איתה אם יש משהו שמציק לה או מטרדי אותה.
בכל מקרה, בנוסף, אני ממליצה לפנות להדרכה וייעוץ
בהצלחה

אני שומעת את הבלבול והצורך בהכוונה. את צודקת בכך שילדים שונים בהינם בעלי צרכים חברתיים שונין וקצב התפתחותי שונה. נשמע מדברייך שבנל ילד נבון וסקרן. עם זאת, דרך הפורום כמובן שלא ניתן לאבחן את הקושי שלו. לכן, אני ממליצה לך לפנות ולהתייעץ בצורה מקצועית עם פסיכולוגית דרך השירות הפסיכולוגי חינוכי בצקום מגורייך. הפסיכולוגית תוכל לעזור לך על ידי שיחה איתך ועם הדננת. חשוב לאבחן את בנך על ידי אבחון פסיכולוגי התפתחותי על מנת לקבל ולראות את התמונה המלאה לפני שניתן לקבוע לאיזה גן הוא מתאים.
באשר לגנים, ישנם סוגים שונים של גנים כאשר לרוב מנסים להתאים את הקשוי של הילד לגן ספציפי על מנת שהוא יקבל את מירב העזרה לה הוא זקוק ולקדם אותו.
בהצלחה

תודה רבה!!!!

שלום כוכי
כניסה לכיתה א' הינה אירוע מרגש מאוד אך גם מלחיץ ומעורר הרבה פחדים וחרדות הן אצל ההורים והן אצל הילדים. חשוב לזכור כי הכניסה לכיתה א' דורשת זמן כמו כל תהליך הסתגלות למקום חדש עם חוקים ונורמות חדשים. לעיתים לפני הכניסה לכיתה א', כהורים אנחנו ודואגים כיצד הילד יסתדר מבחינה לימודית וישנן הרבה ציפיות ממנו. ילדים קולטים חששות אילו שלנו כהורים ושל הסביבה בכלל. איני יודעת איך זה היה אצלכם, אך חשוב כרגע להעביר לו מסר מרגיע ככל הניתן, כפי שאת גם מתארת שאתם עושים, ולהוריד ממנו דרישות וציפיות, מאחר ונשמע שיש לו מספיק משל עצמו. הייתי משוחחת עם המורה, ומשתפת אותה בפחדים ובחששות שלו. חשוב כי המורה תחזק אותו יחד איתכם על ההצלחות שלו ולא תכעס אכאשר הוא התקשה או לא הספיק להכין את כל שיעורי הבית. גם בבית, חזקו אותו על כל הצלחה שלו, התפארו בו בפני חברים ובני משפחה על מנת לחזק את הבטחון העצמי שלו בתחום הלימודי. חשוב גם לבדוק עם המורה האם יתכן ובאמת הוא מתקשה או איטי כמו שהוא מרגיש, ואז אולי כדאי לבדוק זאת כדי לעזור לו בצורה מתאימה יתר, או שמדובר בתחושות שלו ואז בעיקר חשובה התמיכה הרגשית.
כמו כן, אני ממליצה אם הפחדשים ולחץ ממשיכים להתייעץ עפ פסיכולוגית בית הספר שתוכל לייעץ לכם ולמורה כיצד לחזק אותו ולהריגע את החרדות, וכן אם יש צורך לבחון אםקיים קושי אובייקטיבי כלשהו בלמידה.
בהצלחה

שלום אמיר
אני מבינה את הקושי לראות את בנך עומד פסיבי וחוטף מכות מילדים אחרים ללא כל תגובה. חשוב לזכור, שילדים, כמו מבוגרים, שונים זה מזה בתגובותיהם למצבים של תוקפנות. יש כאלו המגיבים מייד בתוקפנות חזרה, יש הנעזרים באחרים סביבם, יש כאלו שנוטים לבכות יותר וכו'. נראה כי בנך מודע אולי להיותו חלש יותר ולכן הוא נמנע מלהגיב, אולי עקב חשש כי זה יגביר את התוקפנות כלפיו.
כמו כן, הוא נענה לחינוך שאתם כהורים נתתם לו דבר שאף מגביר את הימנעותו מתגובות של הרבצות. על מנת לחזק את הבטחון שלו ואת ולהפחית מצבים בהם הוא מקבל מכות חסר אונים חשוב כי תמשיכו לתת לו פתרונות והצעות לכיצד לנהוג במצבים שמרביצים לו. הדבר עוזר בפרט כאשר אתם נוכחים ונמצאים במצב בו זה מתרחש. כפי שעשיתם, הדגישו בפניו כי אסור לילדים אחרים להרביץ לו ואם זה קורה דבר ראשון שאמר "די" וילך מאותם ילדים ויחפש ילדים אחרים לשחק איתם. חשוב כי יפנה לגננת או למבוגר אחר שנמצא לידו ויאמר לה. כמו כן, חשוב כי תשתפו את הגננת במה שאתם רואים על מנת שהיא עצמה תיתן מענה לכך במסגרת הגן, שם לרוב אירועים אילו מתרחשים ולכם יש פחות יכולת להגיב ולעזור לו. הגננת יכולה כאשר זה מתרחש לגשת אליו ולומר לו להגיב לילד שהרביץ לו ולדאוג שההרבצות יפסקו. כמו כן, כאשר אתם משוחחים על כך עם בנכם, הדגישו כי אתם יודעים שלא נעים לו לקבל מכות וזה וודאי כואב ואתם רוצים לעזור לו. תשאלו אותו מה הוא חושב שיוכל לעזור לו במצבים אלו מלבד הדברים שהצעתם.
בנוסף, מאחר ואתה מתאר תחושה כי בנך אולי גם חווה עצמו כחלש יותר נסו לחזק את הדימוי והבטחון העצמי שלו. אפשר למשל לרשום אותו לחוגי ספורט כאלו ואחרים המחזקים את הדימוי הגופני ובטחון ביכולת שלו להגן על עצמו מול אחרים.
בהצלחה

פסיכולוגים שונים עונים בימים שונים, עניתי לך על השאלה , חשוב לי רק לציין כי ניתן להפנות את השאלות לכל הפסיכולוגים וחבל להמתין שבוע שלם עד שקבלי תשובה

אני כן הייתי נותן יניקה אם זה עוזר לה להמשיך לישון והיא מתעוררת במצב רוח קצת יותר טוב.

אני בעיקר הייתי משתתף בצערו: "אני יודעת שאתה מתגעגע וקשה לך בלי אבא. אני מקווה שלאת לאת הכאב יהיה פחות חזק, אבל בינתיים בא נחשוב על משהוא שיכול לשמח אותך קצת."

במידה שיש פסיכולוגית שקשורה לגן הייתי מתיעץ איתה. אני מנחש שאולי היה איזה תקל סביב האוכל שהתתחיל הבעייה. תנסי דרך משחק לשחזר את הארוכה בגן ואולי כך תביני מאיפה זה בא וגם הוא ישלוט במחוויה של האוכל תוך המשחק. במידע וזה לא ישתפר אפשר להתיעץ עם איש(ת) מקצוע.

נורית שלום,
בגיל 3 לילדים עדיין אין שיפוט חברתי תואם, שמסייע להם להחליט מה מתאים ונכון לספר בחברה ואלו דברים אנחנו שומרים לעצמנו. יש הבדל בין הפתיחות שלכם בבית והגבול שלך לצניעות, לבין העובדה שהילדה עדיין לא מבינה את המשמעות של החשיפה, הצורך בפרטיות וכדומה. אגב, בסביבות גיל 4 ילדים הופכים למודעים יותר להצנעת אבריהם ופעולות המעיים שלהם ורבים יוזמים בשלב זה את סגירת הדלת בעצמם כשהם בשירותים.
לכן נראה לי שזו הזדמנות טובה להסביר לילדה על פרטיות גוף האדם ועל צניעות. ההסבר צריך להיות מאוד פשוט ומותאם לגיל, ולהתמקד במקומות הפרטיים בגוף שאנחנו שומרים לעצמנו מתחת לבגדים, ובכך שלא נעים לאמא שמספרים מה עשתה בבית הכיסא. זו גם הזדמנות לתת לילדה את המסר של שמירה על גופה (למשל בלבקש ממנה להתחיל לסבן את איבר המין שלה שלה בעצמה באמבטיה). אם את רואה שהילדה ממשיכה לחשוף תכנים אינטימיים, או מבקשת להצטרף אלייך בסיטואציות שאינן נוחות לך, חשוב שתשמרי על פרטיותך.
בהצלחה,
שירי

עוד שאלה, מה עלי לעשות על מנת לשפר ולחזק את הבטחון העצמי של ביתי מעבר למה שאני עושה, כי מעבר להיותה כרגע בדיכאון אין לה בכלל בטחון עצמי. אני מנסה למצוא לה חוגים, אך היא מתביישת להיכנס בלי אמא ושאני נכנסת איתה היא לא רוצה להשתתף אלא לשבת לידי למרות שאני מרגישה שהיא כן מעוניינת בחוג. אני מרעיפה עליה המון מחמאות ושבחים (יפה שלי, האור של אמא, אמא אוהבת אותך הכי בעולם....) בכל הזדמנות שיש, קונה לה המון מתנות קטנות. ביחד עם עיצת הגננת, קניתי סוכריות, ונערכה פעילות בגן בו היא חילקה לכולם סוכריות. נותנת לה לפעמים יד חופשית (במיוחד בשישי) בבחירת הבגדים לגן, בתוספת תכשיטים וכל מיני דברים שהיא מחליטה עליהם. משתדלת שתיפגש עם חברים לפחות פעם או פעמיים בשבוע. משתדלת לשבת איתה על עבודות, חוברות, ציורים לפחות פעם ביום. את עבודות הגן שלה אני מעבירה בסריקה למחשב ומשבחת בכל פעם. יש לה אחות בת שנה וחצי שמאוד מאוד פתוחה וחברותית ומושכת והיא כל הזמן אומרת שהיא מאוד יפה ומאוד חמודה ואני תמיד אומרת שגם את מאוד יפה ואתן די דומות. הן מאוד שונות באופי שלהן. הקטנה מאוד פתוחה, שובבה, בטחון עצמי גבוה ולעומת זאת הגדולה מאוד סגורה, ביישנית, אחראית, בוגרת. אנחנו תמיד נותנים לביתי הגדולה להרגיש שהיא הכי חשובה, והגדולה, אבל חוסר הבטחון העצמי שלה בא לידי ביטוי גם כאן. מה עלי לעשות בכדי לגרום לה להיות יותר פתוחה, מאושרת? איך לעלות לה את הבטחון העצמי? עם בעיית הגן הקיימת ובכלל??

ריקי שלום,
מדברייך עולה בעיניי נטייה להתבוננות שהיא מעט טוטאלית, שכרגע איך שהדברים בנויים, מאפיינת את כלל ההתייחסות המשפחתית. הרבה דברים הופכים להיות בעלי משמעות עצומה שצובעת את כל החוויה, התבוננות של "שחור או לבן". למשל, בתך חשה כי אם חברה אחת לא משחקת איתה, אז היא הופכת כבר מוצפת בייאוש ובדיכאון. הרגשתי גם אצלך (ייתכן כי זו תוצאה של הראייה הדרמטית-מעט של הילדה שמשפיעה עלייך) התייחסות שהיא גם עשויה להיחוות כמאוד טוטאלית, עם הדגשה מרובה מאוד של המחמאות והיכולות של הילדה. אני מתכוונת לומר, ששתיכן קצת "נתקעתן" בהילחצות מהמצב החברתי ומהביטחון העצמי של בתך.
נראה לי שמאוד מאוד חשוב שאת תשדרי לה שיש עוד אפשרויות ושדברים הם לא טוטאליים - למשל, אם רבה עם חברה אחת, יש עוד בנות בגן. חשוב שתעשי מאמצים ליצור קשרים עם אמהות אחרות ולהזמין לביתכן ילדות נוספות. כדאי לבקש גם מהגננת שתפריד בין ילדתך לחברתה, ותחבר אותה עם ילדות אחרות. אפשר גם לשוחח עם אמה של הילדה כדי שתנסה למתן קצת את ההתייחסויות של בתה כלפי בתך.
כמו כן, לטעמי תוכלו שתיכן להרוויח מהפחתה מעיסוק במאמצים ובתוצרים בתקופה הקרובה - כלומר פחות להתעסק בחוגים, עבודות וחוברות, אלא יותר לעסוק בפעילויות מהנות "סתמיות".
חשוב גם להתייעץ עם פסיכולוגית הגן על מנת שתוכל להדריך אותך ואת הגננת כיצד לעזור לילדה. בנוסף, הדרכת הורים עשויה אף היא לסייע לך לעזור לילדה לפתח התבוננות חיובית יותר על עצמה ולהתמודד עם תסכולים לגבי החברות ולגבי עצמה.
נראה שבתך זקוקה לך כעת מאוד, ומצוין שאת רואה בה את הכוחות והיכולות. אני מקווה שהיא תפנים את ההתבוננות החיובית שלך לגבי עצמה.
בהצלחה!!
שירי

גלית שלום,
בהודעתך בולטים מאוד היחס הלא-שיפוטי שלכם כלפי בנך והרצון לעזור לו ולמנוע ממנו קשיים עתידיים, מתוך עמדה מקבלת. התייחסות זו חשובה ביותר עבור הילד, והיא תעזור לו להתמודד עם ביקורת או לגלוג מצד הסביבה, במידה ותהיה כזו.
אני חושבת שהפתרון בו בחרתם, לחשוף אותו יותר לתכנים גבריים, הוא פתרון מצוין. חשוב שלילד יהיה היצע מגוון כדי שיוכל לבדוק מה מתאים לו, מעניין אותו ומספק אותו. תוכלו להוסיף לילד חוגים שהם יותר של בנים, כמו ג'ודו, טניס שולחן וכדומה. חשוב שתהיה גם דמות גברית דומיננטית בקשר קרוב איתו.
יחד עם זאת, אני מדגישה שוב את הקבלה של הילד כפי שהינו. ברגע שאתם בטוחים שאפשרתם לו מגוון של חוויות, ודמויות קרובות גבריות ונשיות, ייתכן כי בעתיד הוא יגלה עניין ורצון בנושאים מגוונים, חלקם יותר "נשיים" וחלקם יותר "גבריים". התבוננות לא שיפוטית ועידוד להתנסות בהיבטים שונים הם משמעותיים ביותר עבור התפתחותו הבריאה.
בהצלחה!!
שירי

רוני שלום,
קיים פער לא מבוטל בין התפיסות שלך את הילדה לבין התפיסות של הגננת. ייתכן כי בתך מתנהגת אחרת בגן ובבית, וייתכן גם כי היא מדגישה מולך חלקים פחות מתפקדים ופחות אופטימיים, או שאת רגישה מאוד לקלוט דווקא היבטים אלו.
הפרדוקס של בתך ביחס להזמנת חברות הוא דבר טבעי מאוד, שגם כמבוגרים אנחנו מרגישים. אני מתארת לעצמי שאם הייתי מזמינה חברה הביתה והיא היתה פותחת את הארון שלי, נוגעת בדברים פרטיים שונים, פותחת מגירות ומותירה את הבית מבולגן, הייתי מרגישה לא נוח תמיד לארח אותה. תהליך דומה זה עובר על בתך, וניתן להבינו. העובדה שהילדה מבקשת להמשיך להזמין חברות, מעידה שהיא חשה כי בסך הכל הביקור הוא חוויה חיובית עבורה.
לגבי ההדגשה של תכנים שליליים, נראה לי שאת ובן זוגך תוכלו להרוויח מהדרכת הורים ממוקדת בנושא זה, אצל פסיכולוג המטפל בילדים, אשר יעזור לכם לסייע לילדה בהתבוננות חיובית יותר.
בהצלחה!
שירי

למודאגת שלום,
נראה לי שיש לדאוג יותר ממהתנהגות של הילד עם הסכין מאשר מהקללות. התוקפנות הגלויה מעידה על קושי אישי של הילד או קושי ביחסים עם האב. עליך לערב את אימו של הילד בדאגתך, כדי שניתן יהיה ילשקול מה לעשות.
והערה נוספת- מכות של אב אינן תגובה לגיטימית בכל מקרה.