פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אני אמא לשתי בנות, בנות 6 ו 3 לאחרונה אני מרגישה שיש לי יותר מדי מאבקים עם בת ה 6 . אני רוצה לקבל עזרה מקצועית להדרכת הורים אשמח אם תוכלו להמליץ לי,אני גרה בצפון בעמק הירדן. תודה מראש.

שלום רב, אני מחפש מטפל/ת קבוצתית בפסיכודרמה מירושלים, לבני בן ה-10 . מישהו מכיר מישהי מומלצת ?

שלום, יש לי ילד בן שנה וחצי, ואני בתחילת הריון שני. התינוק החדש אמור להיוולד בתחילת ספטמבר כאשר בני יהיה בן שנתיים וחודשיים בערך. אני תכננתי להעביר אותו גן שנה הבאה. יש לי אפשרות להשאיר אותו בגן שהוא נמצא השנה. שאלתי היא האם נכון יהיה להעביר אותו לגן לאור העובדה כי בחודש בו הוא אמור להתחיל את הגן החדש, אמור להילווד לו אח או אחות? האם הוא יוכל להתמודד עם שני שינויים כה גדולים, בהנחה, כמובן, שננסה כמיטב יכולתנו להכין אותו לכך?

ילדתי הינה בת 6.5 כבר חודשיים היא מפחדת ללכת לישון לבדה היא מפחדת להישאר לבדה והיא מפחדת מפני זרים בעיקר גברים. לאחר תשאול קצר היא אמרה כי לא קרה דבר ואכן כך גם נראה היא אמרה כי בצהרון דיברו על גנבים והיא מפחדת כי גנב יגיע לגנוב אותה מהבית ויהרוג אותה כך גם מופיע הדבר בציורים שלה. ילדתי הינה ילדה מאוד יצירתית בעלת דמיון עשיר ומפותח אך חוסר השינה והבהלה כאשר היא מתעוררת מוציאים אותנו משלוות הנפש. אנו מתעוררים באמצע הלילה והולכים לישון במיטה לידה בחדר שינה שלה רק כך היא חוזרת לישון. וגם אז השינה שלה אינה שלווה. מה עושים??? בכיתה היא פעילה ופעולותיה תקינות. חודשיים שלמים שכל המשפחה שלנו כמעט לא מתפקדת עקב חוסר רצונה גם ללכת לחברות או לפעילויות חיצוניות.

אני אובדת עצות ומיואשת. בני בן 4 וחודשיים. ילד מקסים, רגיש, חייכן, אינטילגנציה ריגשית גבוהה מאוד, חכם ונבון. מסרב בכל תוקף לשבת על האסלה לעשיית צרכים. הוא גמול מחיתול כבר שנה וחצי, אבל בכל פעם שיש לו יציאה הוא מבקש טיטול. הילד מודע לכך שהוא גדול,ושעניין הטיטול חריג, ולכן אף פעם לא עושה יציאות בגן. (אדגיש שעד לפני כמה חודשים היתה בעיה קשה של עצירות כרונית כתוצאה מהתאפקות מכוונת, כמעט פעם בחודש נזקק לחוקן, אולם בטיפול עם אבקת גרנולה היום עושה ללא חשש, אבל בטיטול). קניתי את כל סוגי הישבנונים, סירי הלילה, מקטיני מושב אסלה, אבל כלום לא עוזר. ניסיתי מתנות, הפתעות, חיזוקים, שיחות הסברה, שיחה עם רופא הילדים, ישיבה משותפת בשירותים לידו, עם ספרים ושירים - כלום לא עוזר!!!!! לא יודעת מה לעשות!!!. כרגי נמצא במסגרת גן פרטי, אבל שנה הבאה עובר לגן עירוני. אני מאוד מודאגת. נקודה חשובה לציון: אני ואביו גרושים. יחסיי עם האב מצויינים. גם הילד ביחסים מעולים עם האבא. יש לי תחושה שמדובר בסוג של חרדת נטישה, קראתי באיזשהוא מקום כי ילדים מתקשים "להיפרד" מהיציאות ומרגישים כאילו זה חלק מגופם. אציין שבני מאוד רגיש בכל הקשור לפרידות (כל בוקר בוכה מאוד בגן - למרות שהוא באותו גן מגיל שנה וחצי - מאד אוהב את הגן (למעט הפרידה הקשה בבוקר) . בבקשה!! אני צריכה עצה מקצועית. מודה לכם מאוד!

שלום הילד שלי בן שש וחצי לומד בכיתה א' ומאוד מצליח בלימודים הולך לחוגים יש לו כל הזמן אינתרקציה עם ילדים אך שמתי לב שמאוד קשה לו לשחק עם ילדים אפילו 5 דקות בלי להיתווכח הוא כל הזמן מיתלונן במהלך המשחק מתחיל להיתעצבן מאוד עד לבכי בהתחלה ראיתי את זה עם בני דודים שלו שקטנים ממנו ב 3שנים וחשבתי שהוא לא מסתדר איתם כי הם קטנים אך שמתי לב שכשחבר שלו שלפי דבריו הכי טוב מהבית הספר בא אלינו הביתה לשחק ראיתי את אתה תמונה ילד מתעצבן ומתחיל לבקות עד לבכי במהלך המשחק . דוגמה נוספת אפילו אם אני משחקת איתו ומנצחת אותו הוא נעלב ולפעמים בוכה . האם זה יעבור עם הזמן או שיש איזשהו פיתרון כמו למשל לחשוף אותו עוד יותר לאינתרקציות עם ילדים למרות שכל ימי שבוע תפוסים אצלו

יש לנ ו ילדה בת 5 וחצי . מאז שנולדה עשתה לנו חיים קשים : כל הזמן שהייתה תינוקת בכתה בלי הפסקה בלי שום סיבה נראת לעין , יש לה אח בן 3 היא כל הזמן מתלוננת אתם לא אוהבים אותי אתם אוהבים רק אותו כל הזמן שאנו אומרים לו מילת חיבה היא אומרת למה אתם אומרים לו חמוד ולי לא ( מה שלא נכון ). כל פעילות נחמדה שאנו מנסים להכין איתה בסופו של דבר היא מתלוננת וכועסת ולא נהנת . התחושה שלנו היא שהיא לא נהנת משום דבר שאנו עושים איתה ולא נהנת משום דבר , על הכל היא מתלוננת ובוכה .כל שיטה שנקטנו איתה לא הצליחה . . היא ילדה מאוד עקשנית, דעתנית וחכמה . היא מאוד שלומיאלית , כל הזמן נופלת . אנו כל הזמן אומרים לה לא לרוץ , אך היא איננה מסוגלת ללכת גם בתוך הבית היא עוברת מחדר לחדר בריצה ואף פעם לא בהליכה היא כל הזמן נופלת ובעקבות כך היא איבדה מספר שיניים . יש לה אח בן שנתיים וחצי והם כל הזמן רבים ומתווכחים על כל צעצוע על כל דבר . היא איננה מוכנה לשתף אותו בשום דבר ואם הוא נוגע לה במשהו היא צורחת ולא מקשיבה . אם מבקשים ממנה להביא משהו, היא מתחילה לצרוח למה אני . ניסינו את כל שיטות החינוך: להעניש אותה , בכך שמחרימים לה צעצועים ,בישיבה בצד " לפסק זמן " ,בלדבר ולשוחח , שום דבר לא מועיל זה נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני . היא מתחצפת ומדברת לא יפה .כל הזמן שמעירים לה על משהו היא אומרת " אתם לא אוהבים אותי רק אותו ... מה עשיתי ... לא עשיתי כלום ". מה אפשר לעשות כיצד לפנות אליה , אנו אובדי עצות ??? ולמי ניתן לפנות לעזרה ?

בתי בת 4.5 שמתי לב שהיא במצבים עם חברים , איתנו ההורים ,עם אחיה בן השנתיים מאוד מגיבה בלחץ לפעמים בבכי הסטרי , תגובה של לחץ/ כעס. גם בדברים הקטנים שלא חייבת לגרור לתגובה כזאת האם יש ספר שאוכל להקריא לה כי דיבורים מצדי לא עוזרים ואני רוצה לסייע לה אני חושבת שזה מידה לא טובה אני מקווה שאני ממהרת לקטלג אותה אבל לפי מה שאני רואה חברות שלה יודעות בהרבה להסתדר ולהגיב נכון לסביבה. לי קצת קשה עם זה כי אני כזאת מאוד רגישה מאוד הייתי נפגעת ומגיבה ברמות לא נכונות שפגעו בי בסוף אומנם התמתנתי בכול זאת התבגרתי ואני אמא ואני לא רוצה שהבת שלי תשתנה רק כשתהיה גדולה כיהפסדתי הרבה, אני רוצה שיהיו לה כישורים חברתיים ואטלגנציה מה שלי לא היה. אשמח עם תגיבו ותנו לי עצות

שלום אני אמא לילדה בת שנה. עד לפני כמה ימים היא היתה חולה ואמא שלי טיפלה בה ואני הייתי רואה אותה כהייתי חוזרת מן העבודה ועד שהיא הלכה לישון. ביום ג' בבוקר חליתי בדלקת גרון חריפה ואני כבר 3 ימים בבית עם חום גבוה. הרופא שלי שהוא גם רופא ילדים אמר שזה מדבק אש ורק אחרי 48 שעות מתחילת הטיפול באנטיביוטיבה או 24 שעות מסיום החום זה כבר הרבה פחות מדבק. אני עדיין עם חום. מכיון שביתי חולה לא מעט רציתי למנוע ממנה הידבקות והשארתי אותה אצל אמא שלי. אביה הולך לבקר אותה כל יום בערב. היא מקבלת מסבא וסבתא שלה טיפול 5 כוכבים שאפילו אני לא יכולה להשתוות אליו. לא נראה שהיא מוטרדת או כועסת. שאלתי היא -1) האם נהגתי נכון 2) ומה עלי לעשות לאחר שאפגש עם ביתי בתום 4 ימים שלא ראינו אחת את השניה,, כדי שלא ישאר לה משקע כלשהוא. תודה רבה, תמר

שלום! ליאל בת 11 חודשים נמצאת בתינוקייה פרטית מגיל חצי שנה. בתינוקייה היו סה"כ 3 תינוקות. היא אהבה מאוד את המטפלת ואת הגן. הלכה ממני בחיוך, תמיד מצאתי אותה מחייכת וכולם(גננות, הורים) אמרו כמה שהיא מקסימה, חייכנית לכולם.... לפני כחודש עברה לחדר של גיל הביניים(אותו מתחם, רק חדר אחר). עשו לה את זה מאוד מאוד בהדרגה. הייתה איתם בריכוזים, באוכל ,אח"כ גם ישנה איתם.... כך שעברה סופית הכירה את המטפלות טוב מאוד ועדיין גם רואה לא מעט את המטפלת הישנה והאהובה שלה. מאז אני לא רואה אותה מחייכת בכלל בגן, לעתים קרובות שומעת אותה עוד מבחוץ בוכה כשבאה לקחת אותה, היא עוזבת אותי בבוקר בבכי. מה גם שכבר ביום הראשון המטפלות לא התאמצו לתת לה לאכול- היא לא רצתה מוצקים אז לא נתנו לה סימילאק כמו שבד"כ נתנו לה עד אז. הילדה לא אכלה כלוםםםםם כל היום. הגעתי והיא בקשה אמ אמ וישר טרפה תסימלאק. דברתי עם המנהלת שאמרה להן להכין לה סימלאק כמובן ומאז הקטע הזה הסתדר. בשבוע השני באתי לקחת אותה וראיתי שעיניה בוהקות, היא הייתה חמה. בבית מדדתי לה חום והיה לה 38.4. הן לא שמו לב! מי יודע כמה זמן הייתה עם חום...המטפלת טענה שבטח רק עכשיו עלה לה כי אחרת הייתה שמה לב. אגב הם 12 ילדים על 2 מטפלות... התחושה שלי לא טובה מאז שעברה לגיל הביניים,אני לא שקטה בכלל. יכול להיות שזה מקרי, אולי השיניים מציקות לה בדיוק מאז שעברה,אולי חרדת הנטישה התחילה בדיוק באותו זמן. אבל האם אני יכולה להסתמך על "האוליים" האלה?? מצד שני אולי הכל באמת מקרי ואם אדבר עם המנהלת אפגע בבת שלי כי תהיה למטפלות מן תחושת "התנכלות" ,אפילו בתת מודע שלהן. אני גם משערת שמה שלא אגיד המנהלת תתגונן ובטח תגיד "זה השיניים" או משהו כזה... חיפשתי מטפלת ועודני ממשיכה אך בנתיים לא מצאתי... מה עושים? איך יודעים מה קורה עם הילדה? והאם כדאי לדבר עם המנהלת? האם יש גורם מקצועי (פסיכולגית תינוקות...) שיכולה להעזר בו לפענח את המצב?

הבת שלי כבר בת שנתיים ו-3 חודשים, לפני כחודשיים ניסינו לגמול אותה מיוזמתה וזה לא כל-כך הלך, והפסקנו. עכשיו הילדה ביקשה שוב, שהיא רוצה לאסלה, הדבר היה כבר אחרי שהיא עשתה צרכים בחיתול. התרשמנו שהיא לא רצינית אבל ניסינו לתת לה, (קנינו לה בפעם הקודמת סיר שיושב על האסלה עם סולם קטן), והושבנו אותה שם, כמובן לא יצא לה כלום, והתרשמנו שהיא יותר משחקת מאשר באמת מתכוונת לכך. כמו-כן היא ביקשה להשאר באסלה וכששאלנו אותה אם לשים לה תחתון או חיתול, היא אמרה אסלה ולא אף אחד מהאופציות , כך שזה נראה כמו משחק, אך כשהסברנו לה שאסלה זה רק כשצריך, היא ביקשה חיתול ולא תחתון. השאלה- האם גם כשזה נראה משחק עדיין יש מקום לזרום איתה ולנסות לגמול? שאלה שניה - האם יש מקום בהתחלה לשלב אסלה/סיר ביחד עם חיתול, כאשר ברור שהיא לא ממש יודעת לבקש לפני שזה מגיע,לפחות בשלב הראשון, מצד שני יכול להיות שזה עלול לסבך או להאריך את הגמילה, וליצור לה קונפליקט מסוים בין היותה עם חיתול לבין הצורך לעשות באסלה?

הי מיכל, בני הבכור בן 6.5 החל ללמוד בספטמבר בכיתה א'. בגן חובה הגננת אמרה שהוא ילד נבון אך יהיה לו קשה בכיתה א' בגלל שהוא מדי פעם מתנתק ולא מקשיב לנעשה סביבו ויש לו שמיעה סקלטיבית .הוא אכן מאוד מצליח בלימודים ואף נמצא בקבוצות תגבור (חומר לימודי של ב')בחשבון ובעברית אך אני לאחרונה נתקלת מול בבעיות של חזרה על משפטים לפחות 4 פעמים עד שמקשיב,הוא שוכח דברים בבית ספר ולא אחראי לדברים שלו,קשה לו מדי פעם להתבטא כמו ילד בגילו (מדי פעם יש גמגום). בעלי ואני לא יודעים לשים את האצבע על הבעיה אבל קשה לו בהתארגנות בבוקר ובכלל.הוא מגיע מבית ספר ולא חושב על להכין שיעורים ולסדר את התיק אם לא נאמר לו,שוכח חלק מהספרים במגירה בביה"ס,שוכח ציוד אישי בבית ספר, לא ממש יודע מה יש לו בתיק כמו ילדים בני גילו. הוא ממש ילד "אסטרונאוט". יש לציין שהוא ילד חברתית מאוד אהוד ויש לו הרבה חברים . אני חושבת אולי ללכת איתו למרפאה בעיסוק שתיתן לי טכניקות להתמודדות עם התארגנות שלו וחלוקת הקשב שלו. מה דעתך?

בני הבכור בן 6 והוא בכיתה א' הוא משתלב יפה בלימודים יודע מה נלמד בכיתה יודע לקרוא יפה חברותי ומאוד אוהב את החברים. בחודשיים האחרונים התחילו ללמד אותו כתיבה והוא יודע לכתוב מצויין אך כיוון שזה דורש ממנו מאמץ והוא רוצה לדייק הוא מתעייף מאוד מהכתיבה ומנסה בכל דרך אפשרית להתחמק מלכתוב בכיתה ולעשות שיעורים. המורה טוען שאולי אינו בשל מספיק והוא שוקל להשאיר אותו כיתה(בספטמבר נהיה בן 6) לדעתי הילד קשה לו כיוון שהוא ילד מאוד רגיש וכל שינוי או קושי או לחץ של הספק מקשה עליו והוא נלחץ ומעדיף להתעלם. שאלתי מה כדאי לעשות???? איך לעזור לילד?. האים כדאי להפגש אם פסיכולוג לילדים??? לתשובתם אודה!!! יהודית

שלום יש לי שני בנים בני 2.5 הם נמצאים במעון מגיל 5 חודשים ואני מרוצה. תמיד הבכור היה יותר חברותי ומסתדר לבד והקטן ילד מאוד רגיש , לא יותר מידי אוהב שמחבקים או נוגעים בו אבל זקוק מאוד לזה. בשבועיים האחרונים הוא(הקטן) הפסיק לאכול בגן הוא לא משחק עם אף אחד בגן ,מתעסק עם עצמו ולא נותן שיתקרבו אליו, תוקפני. בעבר כשהייתי מוציאה אותו מהגן הוא בכלל לא היה בא אליי הוא המשיך לשחק והתעלם ממני ,רק לאחרונה כשאני באה הוא רץ אליי בשמחה. בבית אני לא רואה שום שינוי בהתנהגות זה רק מידע שאני מקבלת מהגננת ,ז"א שתמיד הוא כזה מתעצבן מהר אבל לא כמו עכשיו שהוא לא משחק עם אף אחד וכו.. . היו לו כבר תקופות כאלה שעליתי על הבעיה לדוג' כשבת- שירות שהיתה במעון שהוא היה מאוד קשור אליה עזבה הוא גם התנהג ככה והפסיק לדבר כל היום ישב ושתק ,ואז שמרנו על קשר איתה והמצב הסתדר. או כשהם התחילו לדבר ,הגדול הוא מאוד עם בטחון ומדבר בטון גבוהה והרבה מתלהבים ממנו מ"השיחות" שהוא מדבר והקטן יותר מדבר בשקט אז שוב הוא היה תוקפני ולא רצה שיתקרבו אליו אז בקשתי בגן ומהמשפחה שייתנו בתקופה הזאת יותר תשומת לב אליו(לקטן). כי אחיו מסתדר יפה שהוא יודע לקחת את התשומת לב בעצמו. ואז באמת שוב הכל הסתדר. ועכשיו אני ממש לא יודעת מה הבעיה ? הוא אוהב את הגננת שלו מאוד הוא אומר אפילו שהוא רוצה ללכת אליה . אני ובעלי מאוד משתדלים לא לעשות בין הבנים השוואות הם מאוד שונים. פשוט כואב לשמוע שהוא לא מרשה שיתקרבו אליו ועומד ובוהה ואי אפשר לדעת מה עובר לו בראש או מתעסק עם עצמו ולא אוכל כלום לא מוכן לגעת באוכל. מה לעשות???

בני שן שנתים ולא מזמן העברנו אותו למיטה. השבוע הראשון היה מאוד קשה הייתי יושבת איתו שעתים כל היום ושרה לו שירים ומחבקת אותו כשהוא עלי .ברגע שהנחתי אותו על המיטה הוא התחיל לצרוח, כל לילה היה ממש סיוט אבל נתתי לו את הצומי הזה כי חשבתי שהמעבר מלול למטה קשה ואני לא יכולה להיות תקיפה! בשבוע השני היתי מחבקת אותו שרה לו שיר ומניחה אותו במיטה , הוא התחיל לבכותץ ואמרתי לו אמא אוהבת אותך אבל עכשיו חייבית ללכת לישון כי מאוחר ויצאתי מהחדר שעתים אחרי הוא עוד היה ער כל שניה יצא מהחדר ובא אלי ואני בשקט מחזירה אותו ואומרת עכשיו הולכים לישון . ככזה זה נמשך עוד כמה ימים עד שהתיאשתי .! בלילה הבא אמרתי לילה טוב חיבוק ושיר יצאתי מהחדר והחזקתי את הידית הוא קם ניסה לפתוח כמה פעמים ראה שלא מצליח חזר למיטה הוא בכה עוד קצת ונירדם, התעורר בלילה כמה פעמים ויום אח"כ פשוט סגרתי את הדלת לכל הלילה ככה הוא קם כמה פעמים ראה שסגור וחזר!! השאלה שלי היא - האם זה שסגרתי את הדלת עליו יכולה לפגוע ברגשותיו ?! לגרום לו להרגיש שאני נוטשת אותו וכו ?? כי די פחדתי מהצעד הזה אבל ממש לא היה לי ברירה לא היה לי לילה ואני בהריון מתקדם , השינה מאוד חשובה לי!! לאט לאט הוא התרגל לזה שאני סוגרת את הדלת ואפילו לא בכה בימים האחרונים אני כבר משאירה אותה פתוחה והכל טוב אני פשוט מפחדת שעצם זה שסגרתי עליו את הדלת פגעה בו מבחינה נפשית וזה ישפיע עליו !! מה דעתך ? ומה הית עושה במקומי כדי להרגיל אותו לישון בלי לקום כל הזמן?! אשמח מאוד אם תעני לי תשובה זה מאוד מאוד מטריד אותי !!