פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

תראי, גם הבת שלי היתה סרבנית שרותים (היא בכלל מאד עקשנית ובררניצ גם בדברים אחרים) - שום שוחד, הפתעה, מתנה קטנה או גדולה לא עזרו- גם לא שחברה ראתה אותה וגם לא האילוץ לפעמים לחזור הביתה (אם שכחתי להביא חיתול - וזו גם שיטה לכשעצמה).. וגם לא העובדה שבקרוב אחיה הקטן יגמל מחיתולים ויעשה בשירותים לפניה..... היינו על סף יאוש, חשבתי אפילו לפנות לרופא הידוע שעוזר בגמילה (ד"ר קושניר) אבל הבנתי שהשיטה שלו משתמשת בחוקנים...וזה לא היה נראה לי מתאים..... בגדול עזבנו את הנושא... מדי פעם היינו מעירים ומשכנעים אבל לא בלחץ... . ועד שבגיל ארבע וחצי... באמצע ארוחת ערב משפחתית... הילדה ביקשה חיתול והצעתי לה שוב לשקול אולי לעשות בשירותים... ועם טיפה שכנוע זה עבד... היא הלכה לשירותים וכמובן עשינו חגיגה גדולה... אז מה שיש לי לומר שפשוט צריך סבלנות... אני יודעת שזו תשובה מבאסת...ולא תמיד מועילה.... אבל באמת כמו שכולם אומרים...עד גיל חמש זה עובר.... רעיון אחר - היתה פעם משפחה שהתכתבתי עמה שלקחה את בנה לפסיכולוג, והוא הציע להם שהילד יעשה על עיתון, ואט אט לקרב אותו לשירותים... בסוף זה הצליח להם.... בהצלחה א'

תודה רבה! אני פשוט יוריד לחץ וימשיך כמוך. תודה, תודה, שני

שלום אמא
מתיאורך נשמע שבתך מגיבה למצב שכולנו חשופים אליו בשבועות האחרונים וכי הציור של הברווז כנראה היה בתגובה לסיפור ששמעה במהלך הביקור בגן] ואלי גם דרך חדשות שהיא שמעה בטלוויזיה או שיחות של המבוגרים. לא אמרת האם הצורך באור בחדר בלילה הינו בקשה שהיא ביקשה לאחרונה או שתמיד נזקקה לכך. בכל מקרה, תגובותיה של בתך הינן טבעיות וחשוב לשוחח איתה ולהרגיע אותה. חשוב לתת לגימטמציה לתחשות הפחד שלה ולאפשר לה לשאול שאלות שאולי מבלבלות אותה. אולי היא חושבת שגם לה יכול לקרות משהו, אולי היא חוששת שגם פה יפלו טילים. לכן,נסו לשוחח איתה בשפה פשוטה ולהסיבר לה מה קורה בארץ. שכפי שסיפרו לה בגן באמא יש מלחמה שהחיילים שלנו שומרים עלינו . נסו עד כמה שניתן לחשוף אותה פחות לחדשות ולמקורות מידע שעשויים להלחיץ ולבלבל אותה. . דברו איתה גם על הביקור שהיה לה בגן ולשאול אותה מה היא הרגישה. להסביר לה שאתם לא גרים במקום מסוכן ושאתם עושים הכל כדי לשמור עליה. ניתן לצייר איתה ציורים מאחר ונשמע שהיא עצמה נעזרת בכך, ושתספר מה הדמויות בציור מרגישות.
בלילה נסו לשבת לידה כדי לעזור לה להירדם כרגע, ניתן לעשות טקס לפני השינה עם ארוחת ערב טובה, מקלחת חמה ואח"כ לספר סיפור כשהיא במיטה ולשיר לה שיר שמרגיע אותה. הציעו לה בכל זאת לנסות מנורת לילה במקום אור מלא אולי קרוב יותר למיטתה על מנת שתחוש בטוחה יותר.
בהצלחה

שלום שלכת
מדברייך אני שומעת שבנך ילד חברותי מאוד, בעל כוחות ופתיחות חברתית ושמח. כל אלו חשובים מאוד וחשוב להמשיך ולשחק אותם. אני מבינה שאת מוטרדת מכך שהוא מגלה סקרנות ועניין רב במאפיינים נשיים חיצוניים ורוצה להתנסות בהם. יבגיל של בנך אכן מדובר בבלבןל סביב הזהות המגדרית כפי שאמרת.
כרגע, ההמלצה שלי אליכם היא להמשיך לאפשר לבנך לעסוק במשחקים שהוא בוחר, תוך שאתם מציבים להם בעדינות גבולות בסביבות חברתיות שונות על מנת שלא ילעגו לו. התמיכה והאהבה שלכם חשובה מאוד.
במקביל לכך, לנסות להציע בעדינות כפי שאתם עושים תחומי עניין נוספים, שנראים לכם יותר הולמים. למשל, חישפו אותו יותר לאינטראקציה עם אבא כך שיתנסה בחווית גבריות ובמשחקים של אבא-ובן, עודדו אותו להיפגש עם בנים ולהמשיך לשחק בכודרסל שאני מבינה שהוא אוהב גם כן.
פעמים רבות הורים מתקשים להתמודד עם בתנהגויות אלו לאורך זמן ואז מומלץ לקבל ייעוץ והדרכה. ניתן לפנות להדרכת הורים או על ידי פנייה לתחנה לבריאות הילד והמשפחה באזור מגוריכם דרך קופת-החולים ורופא המשפחה. אפשרות נוספת היא פנייה לייעוץ ולטיפול פרטיים.

בהצלחה

ילדים רבים אשר סובלים מקשיים שפתיים נוטים לפתח בעיות התנהגות ותגובות תוקפניות כלפי ילדים אחרים, עקב קושי לבטא את עצמם ותסכול רב. אני מבינה ממך שניסיתם דברים שונים כדי לעזור לו, אם כי לא פירטת מה עשיתם ומה לא עזר. מאחר ואתה מתאר בעיית התנהגות ואלימות חמורה הייתי ממליצה לפנות להדרכת הורים .
בהצלחה

אני ממליצה לך לכתוב בכותרת ההודעה כי את מחפשת פסיכולוג מאיזור השרון על מנת שיכולו לכוון אותך ולהמליץ לך שאר הפסיכולוגים.
אני יכולה להמליץ לך על מטפלים מאיזור המרכז, תל אביב ורמת גן. אם את מעוניינת את יכולה ליצור איתי קשר טלפוני.
בהצלחה

שלום שירי
בסה"כ נשמע שאתם עושים עבודה יפה ובנך נמצא בעיצומו של תהליך הגמילה. הרבה ילדים מתקשים יותר להיגמל מקאקי ונגמלים קודם מפיפי. אני קודם כל מציעה להמשיך בגמילה, ללא כעס או ביקורת במצבים שהוא עושה בתחתונים, אלא תוך עידוד וחיזוק על מצבים שהוא מוכן לשבת על הסיר. לפעמים ניתן לתת פרסים קטנים בכל פעם שיושב על הסיר ואח"כ בכל פעםן שעושה קאקי בסיר. אפשר לעשות שקית פרסים ולומר לו כי בכל פעם שיצליח ישלוף פרס מהשקית.
מאחר ובנך עוד קטן לא הייתי לוחצת עליו לשבת בשירותים, הסיר הוא פתרון טוב והמשיכו להציע לו לשבת על הסיר גם במצבים שאין לו קאקי. אם אתם רואים שיש דפוס מסוים של יציאות, למשל שעות בהן הוא נוטה יותר לעשות קאקי, אפשר להציע לו לשבת בזמנים אלו על הסיר גם אם אינו מבקש ולחזק אותו ולתת לו פרס גם כשאין לו קאקי אבל מוכן לשבת על הסיר. התפארו בו בפני חברים ובני משפחה כאשר הוא יושב על הסיר ואח"כ כאשר עושה קאקי.
אפשר גם בדרך משחקית לומר לו כי הקאקי מאוד רוצה לצאת החוצה לתוך הסיר ואח"כ שהוא יקח אותו מהסיר לשירותים ויאמר לו "בי בי"....
אפשר להקריא לו סיפורים בנושא, כמו סיר הסירים וטוסיקים. יש גם DVD בלי חיתולים שילדים בגילו אוהבים. כרגע הייתי בעיקר מחזקת אותו וסבלנית. אני מאמינה שהוא ואתם בדרך הנכונה.
אם בכל זאת, אין התקדמות אתם יכולים לפנות לייעוץ.
בהצלחה

שלום נטלי
אני מאוד מבינה את לבטייך וחשוב לי לציין כי את מתארת בפתיחות ובגילוי לב קושי שהורים רבים חווים. לרוב אין כאן תשובה אחת נכונה וטובה, מאחר וזה מאוד תלוי בהורים ובילד. עם זאת, מאחר ובתכם קטנה והיא עומדת לעבור בקרוב שינוי משמעותי בחייה, של כניסת אח נוסף למשפחה, שזה אירוע שמעורר התרגשות ומתח בו זמנית, הן אצלכם אך גם אצלה, לא הייתי נוקטת כרגע בשינויים גדולים בצורה פתאומית. במקום זאת, גם לאור גילה הצעיר של בתכם, הייתי מנסה לנקוט בשיטה הדרגתית יותר תוך הרגלתה להירדם במיטה שלה לבד. בהתחלה באמת לשבת לידה ולשיר לה שירים, ללטף אותה, לתת לה חפץ שהיא אוהבת, כמו בובה שמרגיעה אותה, לתת לה יד ולעזור לה להירדם. בהמשך, בהדרגה ניתן להפחית את כמות הזמן שיושבים לידה. אם היא בוכה, חשוב כן לחזור אליה, להרגיע אותה ולתת לה את הבטחון שאתם שומעים אותה ופנויים אליה.
בכל מקרה חשוב לדעתי כי תבחרו בשיטה אחת ותנסו לנקוט בה שניכם, ולא בכל ערב לשנות את השיטה בהתאם למי שמרדים אותה, מאחר וזה יכול ליצור מצב בו היא תסרב שאבא ישכיב אותה לישון.
חשוב לי גם לומר כי מדברייך אני מרגישה כי יתכן והויכוח ביניכם כרגע והבכי והתסכול קשורים למתח וחששות של שניכם מפני העתיד לקרות עוד חודש עם כניסתו של התינוק החדש , דבר שהוא טבעי מאוד.
נסו להיות רגועים יותר ולשוחח זה עם זו מתוך שיתוף מאחר וברור כי בסה"כ שניכם רוצים בטובת בתכם. כמו כן, לעיתים קרובות לאחר שנולד התינוק הדברים מסתדרים. יתכן ובתכם תראה כי יש סיבה שאמא לא יכולה לשבת לידה הרבה זמן עד שהיא נרדמת מאחר ואמא מטפלת בתינוק החדש, ולכן היא פחות תבכה מאשר היום כשהיא יודעת שאת בחדר הסמוך ולא ניגשת אליה ללא כל סיבה.
כך שלעיתים על אף תכנונים וניסיונות להתארגן ולשנות הרגלים מראש לפני לידה, שהם אכן חשובים, הופכים קלים יותר לטיפול וברורים יותר דווקא לאחר הלידה של הילד השני ולא לפני.
באשר לפחד שלך שבתך תפתח חרדת נטישה, אולי את גם מרגישה כבר עכשיו פחד מהקינאה שהיא תחוש לאחר לידת אחיה, דבר שהוא טבעי ועשוי אכן לקרות. לכן, חשוב כי לאחר הלידה תמצאו זמן לבלות איתה לבד ולהקדיש לה תשומת לב. אילו מאוד משמעותיים ונשמע לי שיכולו לעזור גם לך וגם לה להרגיש קל יותר עם השינוי המשמח העומד בדרככם.
בהצלחה

שלום דפנה
הולדת אחות הינה בהחלט מצב שיכול יחד עם השימחה וההתרגשות להוביל גם למתח וקוש אצל אחים. עצריות כמו אצל מבוגרים היא סימפטום של הגוף שיכול לנבוע מ לחץ שבנך מרגיש בתגובה לשינו שהתרחש במשפחה. מאחר ואת מתארת קשיים נוספים אצל בנך, סגירות וביישנות, אני הייתי ממליצה לפנות לטיפל פסיכולוגי והדרכת הורים, על מנת לברר בצורה מעמיקה יותר את הגורמים לקושי ולעזור לו להיפתח יותר .
בהצלחה

שלום ענבל
התופעה שאת מתארת מאוד שכיחה בגיל של בנך. לרוב ילדים בגיל זה מגלים פער גדול בין היכולות שכליות והורבליות ליכולות הרגשיות, בעיקר היכולת לווסת דחפים. לכן, לעיתים קרובות ילדים בגיל זה נראים לנו גדולים ומבינים אבל במצבי קושי ותסכול ובמצבי כעס הם מגיבים בתוקפנות על ידי הרבצות, נשיכות וכדומה. כפי שאמרת בעצמך בנך גם נמצא במעין גיל התבגרות של הפעוטות, גיל בו הילדים מפתחים את זהותם כנפרדים ועצמאיים ולכן גם ה"לא רוצה" וכו'. יחד עם זאת, אין זה אומר כי עלינו לאפשר לילד להרביץ או להכות ילדים אחרים ובטח לא אתכם. כאשר הוא מרביץ חשוב כי מייד תגיבו . חשוב לא להיכנס לשיחות נפש אלא לומר משפט אחד בגובה העיניים ובשפה פשוטה : "אני רואה שאתה כועס אבל לא מרביצים בבית שלנו- זה כואב ולא נעים". חשוב כן להציע אלטרנטיבה וחלופה במקום ההרבצות על מנת לעזור לו ללמוד כיצד כן להשיג את מבוקשו. כשאתם רואים שהוא כן מתנהג יפה עם חברים ולא מרביץ חזקו אותו על כך: "כל הכבודף אתה משחק מאוד יפה עם החברים שלך היום". כאשר הוא מרביץ חשוב להרחיק אותו על הידיים בלי לדבר יותר מדי תוך אמירת המשפט שתיארתי קודם. כמו כן, חשוב לנסות ולזהות מצבים בהם הוא יותר נוטה להרביץ, למשל, יתכן שהוא עושה כשהוא יותר עייף ואז אולי כדאי לא להעמיס פעילויות אחרי הגן או יותר מדי חברים בו זמנית.
חשוב כי התגובות שלכם יהיו עד כמה שניתן בשליטה ולא מתוך כעס, מאחר ואז הילד מגיב טוב יותר וגם אתם תרגישו יותר טוב מולו.
בהצלחה

הוא פשוט משתולל. באמת שמתי לב שכשהוא עייף אז הוא מרביץ . וזה לא שהוא מתכוון להכאיב הוא פשוט משחק בצורה אלימה. תודה על התשובה.

שלום עינת
בגילאים קטנים תפיסת הגוף עוד לא ברורה ולכןם ילדים עשויים לפתח פחד מהקאות. ההקאה לעיתים מפחידה מאחר ויוצאים לנו דברים מהגוף ללא שליטה שלנו.
עם זאת, מדברייך נשמע כי בתך במצב של חרדה גבוהה, לכן אני ואני ממליצה לך לפנות לטיפול איתה. יש טיפולים קוגנטיבים התנהגותיים שיוכלו לעזור לה.
במידה ואת זקוקה להפניה ספציפית-לפי איזור מגורייך תפני שוב.

בהצלחה

האם אפשר לפנות אליך לטלפון שפרסמת ?

בעבר הייתה נרדמת לבד-הינו מספרים סיפור ויוצאים מהחדר. כעת היא לא מוכנה שנצא מהחדר ובוכה בהיסטריה אם אנחנו יוצאים. אתמול לדוגמא נרדמה על הידיים שלי כמו תינוקת אני כרגע בדילמה כי מצד אחד אני רוצה לגונן עליה שלא תפחד ומצד שני אני מפחדת שתתרגל להרדם כך. מה כדאי לעשות?

אני הייתי נותן לה הרגשה של בטחון בינתיים - כן להשאר איתה עד שהיא נרדמת. לאט לאט אחר כך אפשר להוריד את מידת הנוכחות בהדרגה. ביום היתתי מנסה לשחק סביב העירוע - אולי לקנות עכבר רך ונעים ולתת לה לשחק עם זה ואחר כך להכניס בובות של אמה וילדה כדי שהיא יכולה לשחזר את העירוע . בהצלחה

שלום רינת
הכניסה לכיתה א' היא אירוע משמעותי עבור הילדים וההורים כאחד. יחד עם רגשות השימחה וההתרגשות יש גם הרבה מתח וחששות ביחס לאופן בו ילדינו ישתלבו ויסתגלו לבית הספר. חלק מהחששות נובעים גם מזיכרונות שלנו את עצמנו בכניסה לבית הספר הכוללים גם חלקים טובים וגם אולי את הקשיים. אני קולטת מדברייך שבנך ילד נבון המוכן ובשל לפי הגננת לכיתה א'. עם זאת, את מרגישה אם אני מבינה נכון, שהוא לא כל כך בשל רגשית ומאחר והוא צעיר יחסית, ילדי נובמבר היית שמחה להשאירו שנה נוספת. מאחר ולא ניתן לאבחן את בנך דרך האינטרנט, אני ממליצה לך מאוד להתייעץ עם הפסיכולוגית בגן. היא תוכל להקשיב לך, לשוחח עם הגננת, אם צריך לראות את בנך או לבצע תצפית בגן ועל פי התרשמותה הכוללת והתמונה המלאה להמלית לך בצורה נכונה ומקצועית יותר מה כדאי לעשות.
בכל מקרה, יש ילדים אשר משתעממים משנה נוספת בגן , אם הם בשלים לכיתה א' ואין צהם צורך בשנה נוספת. יתכן מאוד גם כי המאפיינים הרגשיים של בנך, כמו הפרפקציוניזם וכו' הינם חלק מאישיותו, ואלו לא ישתנו גם אם ישאר שנה נוספת. עם זאת, בשלות רגשית לא פחות חשובה מבשלות שכלית. לכן, התייעצי עם פסיכולוגית הגן, על מנת שתהיי שלמה עם ההחלטה שתקבלי .
הדבר החשוב ביותר הוא שאת תהיי רגועה ואז גם בנך יהיה שלם ורגוע יותר שנה הבאה.
בהצלחה

שלום שרון

לכל ילד קצב שונה של גמילה מחיתולים, שהינה חלק מתהליך ההתפתחותי שילדים עוברים. תהליך ההתסגלות עשוי להיות הדרגתי. בנך נגמל מפיפי כאשר היה מוכן ובשל לכך. עם זאת, כמו ילדים רבים אחרים, הגמילה מפיפי וקאקי לא נעשתה בו זמנית . כאשר אני מבינה שמלבד תקופה קצרה הוא עושה עדיין את הקאקי בתחתוניו. תהליך הגמילה אינו לינארי, ופעמים רבות ישנן חזרות אחורה. אני מבינה ממך כי דווקא לאחרונה הוא כן החל לעשות בשירותים ושוב חזר לעשות בתחתונים. עובדה זו חשובה וחשוב לחזק אותו מאוד על כך ולשבח אותו בכל פעם שהוא מצליח.יתכן והוא כבר בשל יותר לעשות קאקי בשירותים ובהדרגה יחזור לכך בעצמו. עם זאת, ישנם מספר דברים שתוכלו לעשות כדי לעזור לו, מאחר והוא כבר גדול ומתחיל לשלם מחיר חברתי וחבל.
ראשית, בהרבה מקרים סירוב לעשות קאקי בשירותים קשור לתחושה של הילד כי הקאקי הוא חלק מהגוף שלו וניתוק מהקאקי מפחיד. מה עוד יפול ממני? לפעמים הקושי נובע מפחד לשבת על האסלה שהיא גדולה מאוד ואולי אני אפול פנימה. לכן חשוב להיות רגישים, סבלניים ועניינייים.
ניתן לעשו ת איתו תכנית חיזוקים. בתחילה לומר לו שאת רואה כי קשה לו לעשות קאקי בשירותים וכי את בטוחה שלא נעים לו לעשות בתחתונים. ניתן לחזק אותו בכל פעם שהוא מוכן להתקרב לשירותים, גם אם הוא עושה את הקאקי בתחתונים אך קרוב יותר למטרה תני לו פרס (מדבקה, בלון וכו'). בהמשך את הפרס ניתן לתת רק כאשר עושה בתוך חדר השירותים ולבסוף בשירותים עצמם.
אפשר גם לשים ניילון נצמד לאסלה, וכך הוא יעשה את הקאקי בניילון ויוכל לראות אותו ולזרוק את הקאקי יחד איתך לשירותים או לפח.
אם הפחד קשור יותר לישיבה על האסלה עצמה, חזקי אותו על ישיבה על האסלה ללא קשר לקאקי. הציעי לו לשבת בשירותים מספר פעמים ביום, ללא קשר ליציאות ובכל פעם שישב על האסלה חזקי אותו על כך באמצעות מדבקה או פרס קטן.
כמו כן, חשוב כי גם בגן הגננת תגיב לכך ברגישות ולא בהעברת ביקורת. חשוב כי תשתפי אותה בתהליך החיזוקים שתנקטי בה כך שגם בגן יקבל חיזוקים. חשוב גם כי הגננת בצהרון תדאג לכך שלא יקניטו אותו וילעגו לו.
כמו כן, את יכולה להקריא לו ספרים בנושא.
להורים יש ספר גמילה של ד"ר עדנה כצנלסון שאת יכולה לעיין בו עבורך.
אם הקושי ממשיך את יכולה לפנות להדרכה וייעוץ
אני גם מממליצה לשתף את רופא הילדים ולהתייעץ איתו.
בהצלחה
מיכל

לפי התחושה שלי אין לו בעיה עם ישיבה על האסלה או בפרידה מהקקי שלו. לפחות בשיחות שלי איתו, כששאלתי ולפי תגובות שלו כשהוא כבר בשירותים, אני לא שמה לב שיש לו איזשהו חשש מהסוג הזה. ניסיתי בעבר את נושא הפרסים, זה עבד תקופה מסויימת ואז שוב היתה ריגרסיה. אני יודעת שהוא ממש לא רוצה ללכת לצהרון בגלל שמקניטים אותו בנושא הזה וזה קורע גם אותי מבפנים. אני בהחלט ארים טלפון היום ואחדד את הנושא הזה עם המשגיחה שם. אנסה להחזיר שוב את עניין הפרסים בהצעתך ואשתף את הרופאה שלו גם. בכל מקרה, במידה וזה לא מצליח, תוכלי לתת לי המלצה לגבי ייעוץ מהסוג הזה באיזור קריות/חיפה?.. אני שוב מודה לך על התשובה המושקעת שלך.

שלום שרון
אני לא מכירה מטפלים מהקריות אך אני ממליצה לך לכתוב זאת בכותרת ההודעה על מנת שפסיכולוגים אחרים יוכלו להמליץ
בהצלחה

היי שרון. ברצוני לשתף אותך בבעיה שהעלית. גם אני עברתי את זה עם בני שהיום בן 5(התחלתי לגמול אותו בגיל 2 וארבעה חודשים). בגיל 2 ו-10צחודשים פתרתי את הבעיה באמצעות זה ש"ירדתי" ממנו קצת ןהפסקתי לנג'ס לו. פשוט בכל פעם שראיתי אותו עושה קאקי בתחתונים לא עצרתי אותן. אבל כשהיה מסיים הייתי אומרת לו את המשפט הבא: אני סומכת עליך שבפעם הבאה תעשה בשירותים. המשכתי כך במשך חודשיים והעניין בסוף נפתר. אני מאחלת לך בהצלחה מכל הלב. אני מבינה מה עובר עלייך. שווה לנסות את מה שאמרתי לך.

שלום מיכל
אני מבינה את התסכול וחוסר האונים שאת חשה מול בנך בנושא האכילה. האופן שבו ילדינו אכולים הינו נושא לשיחה מהרגע שהם נולדים ושהו נושא שמעסיק אמהות רבות. ילדים, כמו מבוגרים, שונים זה מזה בדפוסי האכילה שלהם. יש ילדים יותר סקרנים ופתוחים להתנסות ולאכול ויש אחרים יותר שמרניים. מדברייך אני מבינה שבנך לעיתים קרובות מסרב לאכול ונמנע מלאכול באופן עצמאי. כתוצאה מכך, י כל ארוחה הופכת לזמן מתוח בו מתנהל ביניכם מאבק כוחות.
על מנת לטפל בכך באופן מותאם חשוב לקבל תמונה מלאה של המצב, האם לבנך ישנם קשיים נוספים פרט לאכילה? כיצד הוא מתפקד בגן מבחינה חברתית? ובבית בתחומים אחרים בהם הוא נאלץ לבצע פעולות שאתם מטילים עליו כמו להתלבש? להתקלח וכדומה? האם גם אז ישנם ויכוחים ומאבקים? בנוסף חשוב לבחון האם למשל הסרבנות לאכול מתרחשת גם בגן? האם היא מתרחשת כל ארוחה או רק בארוחות מסויימות? האם הוא נוטה יותר למאבק מולך ופחות מול אבא או סבא וסבתא? כמו כן, האם התייעצת עם רופא המשפחה על מנת להיות ערבנית מבחינת התפתחותו של בנך עקב הסרבנות לאכול. כל אלו חשובים מאוד כדי לעזור לך לטפל טוב יותר בקושי.
באופן עקרוני נשמע מדברייך כי חלק מהקושי טמון במאבק על שליטה ביניכם כאשר ככל שאת מתעקשת יותר וכופה את רצונך הוא מסרב עוד יותר. המאבק גורם לרוב לילדים להתבצר בעמדותיהם ולסרב לאכול או להפחית בכמויות המזון. לכן, כרגע הייתי נמנעת מלהפוך את האכילה לשדה קרב בינכם כי זה יותר את התגובה ההפוכה. אם בנך בריא ואין לאחר בדיקת רופא בעיה כלשהי, לא הייתי נלחמת על האכילה ומאכילה אותו בכוח. את יכולה לקבוע עבורו מתי אוכלים והיכן אוכלים אך לא כמה הוא אוכל. . חשוב כי תעשו ארוחות משפחתיות משותפות, לא להתמקד כל הזמן במה הוא אוכלולהשוות אותו ל אחותו הקטנה וכיצד כל אחד מהם אוכל. יתכן כי בוא מנסה למשוך את תשומת לבכם כהורים, גם אם בדרך שלילית, ואולי גם מקנא באחותו הקטנה ולכן אתם מגיעים חלמצבים בהם את מאכילה אותו כתינוק? לכן הייתי נמנעת מלהאכיל אותו ומלהיכנס איתו למאבקים בנושא האוכל, והכי חשוב להפסיק את ההשוואה בינו להין אחותו. . שוב, חשוב לבדוק את התמונה הכוללת ולהתייעץ עם רופא הילדים. עם זאת, באופן עקרוני מדברייך נשמע שבנך נאבק על החופש שלו לשלוט ולהחליט, כאשר האוכל אינו הבעייה אלא סימפטום.
אם הבעייה נמשכת כדאי לפנות לייעוץ מקצועי
בהצלחה