פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

קודם כל תתהלקי עם עוד הורים לידים בגיל שלו כדי שלא תרגישיש לבד בהתממודדות איתו. קצת הומור גם ליזיק. יכול להיות בדי לצמצם את הדרישות לדברים באמת היוניים במשך החצי שנה הקרובה. מעידך כשאת כן דורשת משהוא על תגידי את זה 20 פעמים. אחרי הפעם השני את צריכה לעזור פיזית לבצע את הבקשה.

לענת שלום

ראשית עימך הסליחה על התגובה המאוחרת. השאלות ששאלת אכן שאלות מורכבות מאד שקשה מאד לענות עליהן דרך הפורום ועל כן הייתי ממליצה להעלות שאלות אלו בפני הפסיכולוגית שמטפלת בכם כיוון שגם אם היא בתחילת הטיפול היא עדיין מכירה את בנך טוב ממני.

טיפול דיאדי משמעו לא רק טיפול בילד כי אם טיפול בקשר בינכם , מתוך תחושה שכאשר יחול איזשהו שינוי בקשר ובאינטרקציה בינכם משהו ירגע וישתנה אצל הילד, ללמד אותו איך לבטא מולך את צרכיו , רצונותיו, חששותיו, קשייו, וללמד אותך כיצד להקשיב לו ולהבין את דבריו מבין השורות.
זהו טיפול קשה מאד מבחינה רגשית אך גם משמעותי מאד ובעל פוטנציאל לשינוי משמעותי כיוון שעובדים גם עם הילד וגם עם ההורה.

אני חושב שכן חשוב ששניכם תספרו ביחד על ההחלתה להפרד - שהחלתם מתוך סיבות אישיות להפרד ולהדגיש שההחלטה לא קשורה לילדים בכלל ושניכם תמשיכו לתפקד כהוריהן אמנם בנפרד. אם אתם מרגישים שאתם רוצים עזרה בזה ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי.

רציתי להוסיף שלפעמים הוא כל כך בוכה שיש לו רעד קל בכפות היידים. כאשר הוא נולד הרעד היה גדול יותר ועם הזמן הרעד דעך יותר ויותר.

לליז שלום
ילדים רבים בגילו של בנך נוטים לפקוד את מיטת הוריהם בלילה מסיבות שונות. בגיל של בנך הרבה פעמים מתחילים פחדים ולפעמים גם יש חלומות רעים. עקב כך הילדים זקוקים יותר לקרבת ההורים על מנת להירדם ולחזור למיטותיהם. במקרה שלכם, מעבר לפחדים ולתופעה הנורמטיבית בגיל זה של התעורריות מרובות וקושי להירדם לבד, נשמע לי שהבן שלכם מאוד מקנא באחותו הקטנה. למעשה, אתם שלושתכם ישנים יחדיו בחדר אחד והוא נותר לבד בחדר השני. אני במינה שאת מתקשה להעביר את האחות הקטנה לחדר ולמטיה משלה. עם זאת, נראה לי מאוד טבעי כי בנך, כל עוד היא ישנה איתכם ירצה גם הוא בקירבה שלכם ובנוכחות שלכם בלילה שבינתיים רק אחותו הקטנה מקבלת. במצבים אלו, הוא גם עשוי לנסות ולהתנהג כתינוק על מנת לקבל את היחס שהיא מקבלת על רקע היותה קטנה. הניסיונות שלכם להסביר לו לא יעזור מאחר וב]ועל הוא ראוה שאחותו איתכם והוא לא. ובסה"כ חשוב לזכור כי גם הוא עדיין קטן.
על אף שבתכם אינה הולכת, הרי ניתן למצוא לכך פתרונות. מיטת תינוק הרי גבוהה ומגינה על תינוקות מפני נפילה ובטוחה מאוד עבורה. קשה לי שלא להרגיש מדברייך עד כמה את מגוננת על הבת הקטנה ומתייחסת לעומת זאת לבן הבכור כאל גדול. דבר זה קורה לעיתים קרובות כאשר נולד עוד ילד ואז מיידית ההורים מצפים מהבכור לגדול והתנהג כילד גדול. עם זאת, הבן הגדול שלך עדיין קטן בעצמו וזקוק לקירבה ולנוכחות שלכם. אם שניהם יהיו באותו החדר , סביר להניח שהוא יקנא פחות ופחות ייגש למיטה שלכם. אך מעבר לכל אלו, אני מרגישה שחשוב כי תבדקי ותנסי לשאול את עצמך האם העובדה שבתך לא הולכת עדיין היא באמת הסיבה היחידה לכך שאת מתקשה להעביר אותה לחדר יחד איתו? אולי לך קשה להיפרד ממנה ואת זקוקה לנוכחות שלה איתך במיטה? לפעמים שינה של ילד איתנו במיטה קשורה גם לצורך במרחק בין בני הזוג.
בכל מקרה, בגילו של בנך על מנת לעזור לו להרדם ולישון טוב יותר, לעיתים קרובות עוזר לעשות טקס השכבה לישון, עם סדר יום קבוע, ארוחת ערב טובה ומקלחת ואח"כ סיפור. חשוב לשבת לידו עד שהוא נרגע. אפשר לתת לו חפץ או בובה שהוא אוהב ולהדגיש ולומר לו כי אתם בחדר הסמוך ומקשיבים לו ושומרים עליו.
בהצלחה

לליזה שלום
מדברייך נשמע שלמעשה את ובעלך מנסים כרגע לחזק את הסמכות ההורית שלכם מול הילדים על מנת ללמד את ילדיכם כיצד לווסת את כעסם בצורות טובות יותר עבורם ועבורכם. הנטייה שלנו כהורים להתפרץ על הילדים כאשר הם צועקים ומרביצים והנטייה לאבד סבלנות מהר היא כמובן קושי שכל ההורים מתמודדים איתו וזה באמת לא קל ולא פשוט.
קודם כל, טוב שאתם מודעים לצורך להפסיק את האלימות ושל ילדכם כלפיכם וטוב שאתם מחפשים עזרה וייעוץ. דרך האינטרנט קשה לי מאוד לתת לך ייעוץ מפורט כיצד להגיב, מאחר וחסר לי הרבה מידע, למשל, גיל הילדים. התגובות שלנו והאופן בו נציב גבולות יהיה שונה כלפי ילד בגיל בית הספר, לילד מתבגר ולילד בגיל הרך. חסרה לי אינפורמציה באשר לסוג התגובות של הילדים והדרכיפ שעד כה ניסיתם כדי לטפל במצב.
באופן כללי, גבולות הינם חשובי מאחר והם מעיבירם לילדים תחושה של סדר ויציבות ושומרים על הילד מפני התוקפנות שלהם עצמם. ההתפרצויות והאגרסיביות שאת מתארת פוגעת לא רק בכם אלא גם בהם. אין לי ספק כי הילדים עצמם מרגישים לא טוב לאחר שהם מתנהגים כך. לכן,
מאוד חשוב כי את ובעלך תהיו אחידים ותנסו להציג מול הילדים חזית אחידה. חשוב כי תהיו עקביים ועניינים. כאשר הילדים מתנהגים בתוקפנות כלפיכם תבהירו באופן חד משמעי שזה לא מקובל בבית. מותר לכעוס אבל לא להרביץ.למדו את הילדים דיש דרכים חלופיות לבטא כעס מלבד תוקפנות. חשוב שבמצבים בהם הילדים מאבדים שליטה אתם תנסו להיות רגועים עד כמה שאפשר ותגיבו ללא תוקפנות. אם הילדים גדולים ניתן בערב, במצב בו הם ואתם רגועים לומר כי אתם לא מוכנים שהמצב יימשך ולשאול אותם מה הם מציעים כדי לשנות את המצב. המטרה היא גם להעיבר אחריות אליהם. אבל כמובן, זה מאוד תלוי בגיל הילדים.
עיזרו אחד לשני על מנת שיהיה לכם יותר כוח להתמודד. לעיתים קרובות כהורים כאשר הילדים מגיבים בכעס ומתפרצים אנחנו מתחילים להתווכח ולריב אחד עם השני דבר שגוזל מאיתנו כוח ומשאבים וגם פוגדע במסכותיות שלנו מול הילדים.
אני ממליצה לפנות להדרכת הורים על מנת לקבל ייעוץ מותאם יותר בהתאם למצב המשפחתי שלכם שכאמור לא כתבת. בשניידר אפשר לקבל טיפול דרך היחידה לסמכות הורית.
כמו כן, ישנם ספרים שאפשר לקרוא, כמו שיקום הסמכות ההורית של חיים עומר.
בהצלחה

שלום ליזה

התופעה של ילד המרביץ לעצמו יכולה להיות ביטוי לתסכול וקושי והיא מוכרת אצל ילדים בגיל הרך. לרוב מה שקורה במצבים אלו הוא שבתך חשה כעס ותסכול במתעוררים באופן נורמטיבי וטבעי אצל כל ילד, אך במקום להפנות אותה החוצה כלפי הסביבה היא מפנה אותה פנימה כלפי עצמה.
לעיתים תופעה זו מתרחשת אצל ילדים בעלי קושי בוויסות עצמי. מתיאורך הקצר אני לא יודעת האם היא תמיד הגיבה כך או שיותר לאחרונה? האם היאילדה בעלת מזג חם המתקשה להפסיק לבכות? האם יש ריגשויות לרעש? למגע? כל אלו חשובים כדי לתת מענה ברור יותר לגבי הגורמים. כמו כן, האם תופעה זו החלה לאחרונה? אם כן, חשוב לבדוק האם קרה משהו במסגרת הגן למשל שמציק לה?
כדי לטפל בכל ולהסיק התנהגות זו, חשוב לבדוק קודם כל מהם האירועים שגורמים לה ומהי תגובתכם כהורים לאחר שהיא עושה זאת. תגובתיות רבה מצידכם יכולה להוות עבורה רווח וחיזוק להתנהגות, מאחר ואולי היא מקבלת כך יותר תשומת לב.



בכל מקרה, כדי לקבל הדרכה מלאה יותר יש צורך לקבל תמונה מלאה של התנהגותה של בתך. אני ממליצה לפנות להדרכה.

בהצלחה

למיכל, את כותבת מאוד בפתיחות ובגילוי לב על הקשיים שלך מול בנך. ניכר כי את מתמודדת יום יום עם קשיים רבים וחשה עומס רב. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ובעיות התנהגות הינם גם בעלי קושי בויסות עצמי ושליטה עצמית. ולכן הם זקוקים מההורים להרבה גבולות, סדר יום קבוע ותגובות עקביות וברורות מההורים, יחד עם הרבה חום ואהבה על מנת לחזק אותם ועזור להם . אין לי ספק שאת מנסה לעשות את המיטב עבור בנך, וכל הכבוד שכבר עכשיו איבחנתם אותו והתחלתם בטיפול במכון להתפתחות הילד. לרוב, ככל שמטפלים בבעיה מוקדם יותר, זה עוזר להמשך הדרך שלכם ושלו. אני שומעת עד כמה את מרגישה מבולבלת ביחס לדרכי התגובה מולו כאשר הוא מתפרץ, עד כדי כך שאת כל כך כועסת ומיואשת ולפעמים כבר מאבדת שליטה ורוצה פשוט לברוח , להתעלם ממנו ולא להגיב, כדי לא להוציא את זה עליו אולי ולהימנע מהמשך העימות איתו. עם זאת, כמו שאת אומרת זה לרוב לא עוזר, וגורם לשניכם להגיש יותר אשמה ולפעמים גם כעס. לכן, במצבים של התפרצות חשוב לא כי את תברחי לחדר אחר, אלא להרגיע אותו ולהכניס אותו לחדר שלו להירגע . חשוב עד כמה שזה קשה לא להגיב ממקום של כעס ואיבוד שליטה שלך, אלא תוך העברת הגובלות בבית בצורה עקבית וחוזרת ואמירה של "בבית שלנו אמא ואבא לא מרשים להרביץ/ לשבור/ וכו'". חשוב לא להתעלם ממנו ולהפסיק לדבר איתו. הוא ילד צעיר מאוד עדיין, ולא מבוגר, הוא עצמו מפחד וודאי מההתפרצויות שלו, ואני בטוחה שהן לא נעימות גם לו ונשמע לי שגם הוא מרגיש אשם לאחר שהוא נרגע וזקוק לאישור ממך שאת אוהבת אותו. במקומך, הייתי במצב רגוע, לא תוך כדי ההתפצות אלא בערב למשל, משוחחת איתו, ואומרת לו שאת יודעת שקשה לו להירגע כשהוא כועס וזה לא נעים לו וגם לך. אבל גם כאת כועסת את מאוד אוהבת אותו. חשוב כי אם אניתן גם אבא ישוחח איתו ובכלל יהיה שותף מלא לטיפול בו במצבי הכעס והקושי.
חשוב להדגיש בפניו ולהזיכר לעצמכם שאתם ההורים ואתם אלו שמחליטים בבית. הגבולות שומרים לא רק עליכם אלא בעיקר עליו כדי שלא יגיע למצבים של התפרצות ורגשות אשמה.
כל אלו הינן המלצות כלליות מאוד ואני משערת שאת חלקן אולי ניסית ואת מרגישה שזה לא מספיק ואת צודקת. אני חושבת שכדי שבאמת תקבלי עזרה והדרכת הורים בצורה קבועה. מעבר לטיפול בו במכון להתפתחות הילד מגיע גם לכם לקבל הדרכת הורים שתקנה לכם כלים טובים יותר להתמודדות. אם לא תוכלו לקבל במכון פנו לתחנה לבריאות הילד ובאיזור מגוריכם או באופן פרטי.
בהצלחה

לגו'יס
ילדים רבים בגילו של בנך עדיין מתקשים להגימל מקאקי. עם זאת, מאחר ולדברייך הוא היה גמול זמן ארול ללא פיספוסים, שינוי זה יכול להעיד על קושי כלשהו וחשוב לקבל את התמונה המלאה.
חשוב ראשית לבדוק האם קרה משהו בשובעיים האחרונים. האם היה איזשהו שינוי? בגן או בבית? האם היה איזה שינוי נוסף בהתנהגותו מלבד הקאקי? נסי לשאול גם את הגננת.
אם לא היה כל שינוי ובסה"כ בשאר התחומים הוא מתפקד כרגיל,חשוב מאוד לא לכעוס עליו כשבורח לו, מאחר וגם כך הוא חש בושה ונשמע שהוא נבוך מאוד מכך. לכן, אפשר בשפה הכי פשוטה ומכילה לומר לו שאת רואה שבזמן האחרון בורח לו קצת קאקי בתחתונים וזה לא נעים לו אבל זה קורה לפעמים וזה לא נורא, אבל שבטח הוא ירגיש יותר טוב כשיחזור לעשות בשירותים. במקביל אפשר לקנות לו פרסים ולומר לו כי בכל פעם שיעשה בשירותים יקבל פרס ולחזק אותו ולהיות גאים בו בכל פעם שהוא מצליח. לספר לבני המשפחה ובגן. חשוב כי גם הגננת לא תכעס עליו אם בורח לו ולבקש ממנה שתהיה עירנית לבריחות ותנקה ותחליף לו כדי שלא ישאר מלוכלך וירגיש בושה גם מחבריו.
בהצלחה

היי מיכל ברצוני להודות לך עשיתי כפי שאמרת לי ובאמת אחרי יומיים הוא הפסיק לעשות בתחתונים

מדברייך אני שומעת עד כמה את עייפה ומרגישה בעיקר לבד. לבד בהתמודדות עם המטלות של הבית, ובעיקר בחינוך וגידול הילדים. כהורים אנחנו לא מושלמים, וכולנו עושים טעויות. אין לנו ספר "נכון או לא נכון" וכאשר אנחנו מתמודדים עם הכל לבד, כפי שאת עושה, לא פעם הכעס והתסכול יוצאים על ילדינו. מדברייך נשמע לי שאת חשה אשמה רבה ורוצה לשפר את יחסייך עם בתך ולהימנע מעימותים איתה ועם בנך. את אומרת שאת מנסה להעניק לילדייך חיים מאושרים ולא מצליחה בכך, אוני כלל לא בטוחה. אני בטוחה שילדייך רואים עד כמה את אוהבת אותם ומנסה לתת להם את הטוב ביותר שאת יכולה. גם אם בדרך יש לא מעט טעויות. לכן, נסי קודם כל להיות יותר סלחנית כלפי עצמך, דבר שבטח יעזור לך להיות גם פחות קשה מול בתך. יחד עם זאת, לאור הקשיים מול בן זוגך, ההתמודדות עם בנך הצעיר שוודאי קשה בפני עצמה והשלכת הכעס על בתך הבכורה, אני ממליצה לך בחום לפנות להדרכה וטיפול עבורך. אני באמת מאמינה שטיפול יקנה חל מקום מכיל בו תוכלי להתייעץ לגבי מכלול הקשיים ולחוש פחות לבד במערכה.
בהצלחה

שלום לירי
אני מבינה שאת דואגת לאחיך ורוצה לעזור לו ולאימך. ראשית, ילדים רבים בגילו של אחיך מתחילים לגלות עניין וסקרנות מינית והסתכלות על סרטים פורנוגרפים הינה מאוד שכיחה בגילאים אלו.
כיום, לאור קומם של אמצעי התקשורת השונים, כולל המחשב, הטלוויזיה, האינטרנט וכו'... ילדים כבר מגיל צעיר נחשפים לסרטים אלו,אשר בגילו הצעיר של אחיך לא מתאימה והולמת את גילו. הסרטים מעבירים מסרים לילדים השונים מאוד מהמציאות, וחשוב כי עד כמה שניתן הורייך ינסו להסביר זאת לאחיך. ניתן לחסום בבית את הגילשה לאתרים אלו. אם כי לא ניתן למנוע מאחיך לגמרי לגלוש לאתרים השונים, מאחר והוא יכול לעשות זאת גם אצל חבר כזה או אחר. עם זאת, המסר שהורייך יעבירו כי הם לא מרשים לו בגיל לראות את הסרטים הללו, חשוב מאוד. מאחר ועצם זה שהילדים יודעים שההורים לא רוצים שהם יראו את זה, גורם להם להסתכלות שונה. אחיך עשוי לא להקשיב להורייך ואף להתמרד, אבל בתוך תוכו הוא וודאי יקח זאת בחשבון וחשוב כי ידע את דעתם בנושא.
לכן, אני ממליצה כי הורייך, אולי אפילו עדיף כי אבא, אם זה ניתן, מאחר ולפעמים לבן יהיה קל יותר לדבר על כך עם אבא מאשר עם אמא, ישוחחו עם אחיך, לא מתוך ביקורת והענשה,אלא במטרה לאפשר לאחיך לדבר על הדברים שמסקרנים אותו ואולי זה מביך אותו לשאול. בשיחה חשוב כי יאמרו לו כי זה טבעי ונורמלי שהוא סקרן ורוצה לראות את הסרטים הללו, וכי הם יודעים שסרטים אלו נמצאים באינטרנט, אבל כי הסרטים האלו אינם תואמים את גילו וכי אמא ואבא לא מרשים לראות סרטים אלו. חשוב כי בשיחה הוא ירגיש שיש פתיחות ולגיטימציה לדבר על הנושא ולשאול שאלות שמסקרנות אותו, גם אם לעיתים כהורים זה מביך לשוחח על כך, כאשר הם יכולים הדגיש כי הסרטים האלו אינם מראים את המציאות לגבי יחסי מין וכי יחסי מין נעשים בין בני זוג ומתוך אהבה וכבוד לא כמו בסרטים הללו.
בהצלחה

ילדים רבים זקוקים למולל משהו עם היד לפני השינה כדרך להרגיע את עצמם, לפעמים יש להם שמיכה רכה או בובה. יש גם ילדים שממוללים את השיער של עצמם וכך נרדמים. מאחר ובתך בחרה לעצמה כדרך להירגע ולהירדם את הישער שלך וכצפוי זה לא נוח לך, את יכולה לומר לה שזה לא נעים לך. נשמע כי היא זקוקה להיות קרובה אליך ומחפשת את קרבתך על מנת להירגע ולהירדם. לכן, חשוב כי תועזרי לה למצוא דרך להירדם שאינה השיער שלך. .שבי לידה לפני השינה ולטפי את אותה ובמקביל הציעי לה להחזיק משהו למשל, חפץ שהיא אוהבת, בובה. לפעמים ניתן לתת בובה כמו דובי שהוא פרוותי והיא יכולה למולל את שערותיו. אפשר גם לתת לה חפץ שלך שהיא מכירה שהוא רך ונעים, כמו חולצה למשל.

שלום ענת
ההתעורריות של בנך בלילה והצורך שלו בקירבתכם הינן אכן תגובה להעדרותו של האבא מהבית. במהלך שבוע שלם הוא התרגל לישון לצידך במיטה וכעת משעליו לחזור לשיגרה הוא מסתגל בחזרה למיטה ולחדר שלו. אין לי ספק שזה מעייף, אך נשמע לי כי אתם עושים את הדבר הנכון. הרגילו אותו בחזרה למיטה שלו ולחדר שלו. עירכו מעין טקס השכבה מסודר, עם מקלחת חמה וארוחת ערב טובה. אח"כ הקריאו לו סיפור. הציעו לו חפץ/בבה שהוא אוהב ומרגיעה אותו איתם יוכל לישון בלילה. ושבו לידו עד שיירדם. אח"כ בהדרגה קצרו את זמן השהייה לידו כאשר יהי יותר בשל לכך. בכל מקרה אימרו לו כי אתם תמיד קשובים לו ונמצאים בחדר לידו, כך שאם הוא מתעורר מייד תגשו אליו. חשוב גם לזכור כי בגילו של בנך ילדים רבים מתחילים לפחד מכל מיני דברים ולעיתים יש גם חלומות רעים בלילה. לכן, התעורריות בלילה הינן שכיחות ומקובלות בגיל זה, גם ללא קשר לנסיעת אביו. לכן, חשוב כאשר הוא מתעורר לגשת אליו להרגיע אותו ולחזק את בטחונו להמשיך ולישון במיטה שלו. היו סבלניים ועקביים ובהדרגה הוא יתרגל בחזרה למיטה שלו.
באשר לשאלה השנייה, אין כל רע בחיבוקים ונשיקות, בכל גיל, ולא צריך להפסיק לחבק וללטף את ילדייך. עם זאת, כן חשוב לציין כי לעיתים בגיל של בנך יש ילדים שמתחילים לגלות סקרנות לגבי הגוף שלהם ושל אחרים, גם אמא ואבא. אם הליטופים שאת מתארת והחיכוכים מעוררים תחושה שיש בהם משהו שאינו רק צורך במגע כי אם משהו המעורר אי נוחות, ניתן לומר לבנך כי את תלטפי אותו ביד או בפנים במקום בבטן או בגב ולהציע לו שהוא ילטף אותך ביד במקום באיזורים שהם קצת יותר אינטימיים ופחות מותאמים.

שלום דנה
מתיאורך אני מבינה שבנך סובל מפחדים בתחומים שונים. טיפול התנהגותי קוגניטיבי בשילוב ביופידבק מאוד יעילים לטיפול בחרדות אצל ילדים, כמובן בליווי הדרכת הורים עבורכם.
אני ממליצה על ד"ר שרון צימרמן מאיזור ראשון לציון, המתמחה בתחומים אלו. בהצלחה

רציתי להוסיף שחלק מהאהבות שלו זה להופיע\ לשיר ולרקוד והוא עושה עכשיו כל מיני "פסטיגלים" עם בנות בכיתה ובפעם האחרונה הוא הופיע וסיפר לי כי המורה כעסה על מספר ילדים שצחקו עליו. וזה קצת מדאיג אותי אני פוחדת כי מלגלגים וצוחקים עליו שהוא כמו בת. האם לעודד אותו להמשיך לעשות מה שהוא אוהב או לנסות להוציא אותו מזה?

שלום
מדברייך אני שומעת עד כמה את מוטרדת וחשה בלבול . אני מבינה כי בנך מגלה העדפה לשחק במשחקים של בנות ולשחק עם בנות מאשר עם בנים. מתיאורך אני מבינה שצורך זה עלה יותר לאחרונה ולא הופיע קודם לכן. לכן, ראשית, חשוב לבדוק האם חל איזהו שינוי לאחרונה בבית או בבית הספר? האם היו לו חברים בנים שנה שעברה והוא התרחק מהם? או שלמעשה תמיד או התחבר יותר עם בנות? כמו כן לא ציינת האם הוא גם מעדיף להתלבש כמו בת? להתחפש לבנות וכדומה.שאלות אלו חשובות על מנת להבין טוב יותר את הגורמים להתנהגויותיו של בנך.
בכל מקרה, באשר לשאלתך, העדפות אלו בגיל של בנך אינן מצביעות על נטייה להומוסקסואליות. זהות מינית מתפתחת בתחילת גיל ההתבגרות (גילאי 12-20). אין כל קשר ישיר בין בלבול מגדרי בגיל זה לבין הומוסקסואליות בגילאים מבוגרים יותר.
אין לי ספק שמלבד החששות לגבי העתיד, את גם חוששת היום מהלעג החברתי אליו הוא עשוי להיחשף בבית הספר מבני כיתתו ולעיתים גם ממבוגרים. דבר שהוא באמת חשבו על מנת שהוא לא יחוש פגיעה בדימוי העצמי והחברתי .
לכן, המלצה שלי כרגע אליכם היא כי תאפשרו לו להמשיך ולשחק עם מי שהוא רוצה ובמשחקים שהוא בוחר עד כמה שניתן מבלי לבקר אותו. נסו גם לא תת לו לחוש אשמה או בושה. התמיכה והאהבה שלכם חשובה מאוד. יחד עם זאת, במקביל, חשוב לנסות להציע בעדינות תחומי עניין נוספים, שנראים לכם יותר הולמים. למשל, חישפו אותו יותר לאינטראקציה עם אבא כך שיתנסה בחווית גבריות ובמשחקים של אבא-ובן, עודדו אותו להיפגש עם בנים ובנות ביחד וליצור משחקים משותפים.
חשוב לי לציין כי מאחר ונשמע שאת מוטרדת, ומאחר והוא עצמו נחשף כבר ללעג חברתי, אני ממליצה לקבל ייעוץ והדרכה. ניתן לפנות להדרכת הורים או על ידי פנייה לתחנה לבריאות הילד והמשפחה באזור מגוריכם דרך קופת-החולים ורופא המשפחה. אפשרות נוספת היא פנייה לייעוץ ולטיפול פרטיים .
בהצלחה