פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לגבי בת 6 שלא מוכנה להישאר לבד לרגעתודה

שלום בת חן
מדברייך אני שומעת עד כמה את מוטרדת ולחוצה. עם זאת, חשוב לי לציין כי ילדים רבים, כמו בתך, מתקשים יותר לעשות פעילויות ללא ההורים ולעיתים גם מסרבים לבצע פעולות שיכולות להיות אהובות עליהם כמו ללכת לחברים עקב חשש להישאר ללא אמא או אבא. בהנחה שבתך אינה מראה סימנים נוספים של קושי, אינה נראית עצובה, עצבנית או מכונסת בתוך עצמה, ובהנחה שתפקודה בבית הספר ובבית הוא טוב, כך שאין ישנויים בדפוסי השינה והאכילה שלה והמורה לא מדווחת על קשיים כלשהם, אפשר לעזור לה בכמה צורות:
קודם כל, חשוב לתת לגיטימציה לפחדים שלה. הפחד שלה לא תמיד הגיוני, ולכן לא תמיד עוזר להסביר לה שאין לה מה לפחד. מאוד חשוב לא להיות ביקורתיים כלפיה ולא לתת לה תחושה שהיא תינוקות בגלל הפחדים שלה. חשוב כי תאמרו לה שאתם מבינים שהיא מפחדת ותשוחחו איתה בצורה רגועה על מה לדעתה היה עוזר לה לפחד פחות. ניתן לשאול אותה אם יש לה חלומות או מחשבות על פרידה.
בעניין החברות ניתן אולי למשל שתבואי איתה לחברות שלה בהתחלה ובפעם השלישית או הרביעית תשאירי אותה שם לפרק זמן קצר כאשר היא יודעת מתי את חוזרת. בהדרגה אח"כ אפשר להרחיב את פרק הזמן שאת הולכת ומשאירה אותה. ניתן גם בשלב זה להזמין חברות אליהם הביתה. חשוב לחזק את הקשר שלה עם החברות ולא לבודד אותה בגלל הקושי.
שנית, לגבי החיזוקים שניסיתם, במקום נקודות, נסו לחזק אותה על מה שהיא כן מצליחה לעשות. חזקי אותה על כל פעם שהיא מוכנה להישאר בלעדייך, גם לכמה דקות בלבד בתוך הבית שלכם אפילו. כאשר יש חרדה חשיפה הדרגתית מאוד עוזרת. לכן, אפשר בצורת משחק לתרגל איתה בבית מצבים שהיא בחדר ואז סוגרים את הדלת ואת מחוץ לחדר ואח"כ מתרחקת קצת וכו'. גם אם לכם כהורים זה מראה לא ביג דיל בשבילה זה כן משמעותי לקבל חיזוק על כל דבר שהיא מצליחה לעשות.
כאשר היא נשארת לבד, הציעי לה, על מנת שתחוש יותר בטחון ושליטה את מספר הטלפון שלך, על מנת שתוכל להתקשר אלייך במקרה הצורך. וניתן גם להציע שאת תתקשרי על מנת לבדוק איך היא מרגישה. אפשר גם להתת לה חפץ שלך שהיא אוהבת לזמן הפרידה, כמו שרשרת או צמיד שיגרמו לה להרגיש טוב יותר.
בכל מקרה, במידה והחרדה ממשיכה והיא גדולה כדאי לפנות להדרכת הורים.
בהצלחה
בנוסף, חשוב

התגובה הראשונית שלי כלפי זה שהיא לא הולכת לחברות היה להתנות עימה שקודם היא תלך לחברה ורק אז אני אזמין אליה, ואת צודקת זה ממש לא עוזר ואין טעם לבודד אותה מחברות, זה באמת נוקשה מידי, ובשבוע שחלף היא הוזמנה כבר 3 פעמים לחברות שהיא אוהבת וסירבה ללכת. אחרי שקראתי את התשובה שלך הגעתי למסקנה שזה לא הוגן כלפי הילדה ואכן אזמין אליה חברות ואז אולי לקראת הקיץ שיהיו ימים יפים יותר אולי היא תסכים- בכ"ז היא כל היום עד חמש לא בבית וזה אולי חסר לה והיא רואה שכבר חושך והיא לא בבית. גם אני מתה להגיע הבייתה אחרי יום עבודה מפרך. לגבי נושא הפרידה השתדלתי כל השבוע להגיע לא בדקה האחרונה ולא לאחר והגננות אומרות שיש שיפור והיא כבר לא כ"כ בוכה כשהורים אחרים מגיעים . פה באמת הייתי צריכה לבדוק את עצמי קודם... לגבי הנושא של להישאר לבד אין עדיין שום שיפור אולם אני לוקחת את העצות שלך בשתי ידיים ואנסה לחזק אותה כי כמו שכתבתי בתחילה היא אכן יד ימיני ובוגרת ועוזרת לי המון עם האחים שלה ואני תמיד נותנת לה תחושה שהיא ממש חברה בשבילי ומיוחדת. נקווה שזה יעזור, הרבה תודה בתחן

שלום גילת
אני מבינה את ההתלבטות והצורך לקבל תשובה חד משמעית. עם זאת, לצערי לא ניתן לתת לך תשובה חד משמעית דרך האינטרנט. ממה שאת מתארת נשמע שבנך יוכל להסתגל ולהשתלב בגן עירייה ובאמת להיחשף אולי יותר לתכנים שיתאמו יותר את יכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות. עם זאת, י ישנם יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן ושבסופו של דבר את תצטרכי להחליט בעיקר על סמך ההכרות שלך עם בנך ותחשות הבטן שלך. כמו כן, לפני שהייתי מקבלת החלטה הייתי גם מבקרת בגן העירייה בו הוא עשוי להיות, ובודקת מיהי הגננת והסייעת ומהו הגיל בו מרבית הילדים יהיו. לעיתים בגן עירייה, על אף שיש הרבה ילדים, הגננת מאוד רגישה ומעניקה בטחון ותמיכה רגשית לילדים, ולעיתים הגננות יותר דיקטיות ונוקשות וחשוב לבדוק זאת. כמו כן, כפי שציינת בנך עבר רק השנה לגן הנוכחי, והעברתו שנה הבאה תוביל להסתגלות מחודשת לגן חדש, כאשר לעיתים זה גם שיקול.
אם בכל זאת את מחליטה להשאיר אותו בגן הנוכחי, שהוא גן פרטי, את יכולה לבקש מהגננות שידאגו כן לחשוף אותו לתכנים התואמים יותר את רמתו ובשלותו על מנת שלא ישתעמם בגן ויקבל מענה לצרכיו.
שוב, אני מצטערת שאין לי תשובה חד משמעית, אני ממליצה לבדוק את הגן עירייה יותר לעומק וובסופו של דבר לשקלל את כל היתרונות וחסרונות בהתאם להיכרותך עם בנך. אני מאמינה כי בכל מקרה הוא יסתדר ויתפתח היטב.
בהצלחה

שלום לילך
מדברייך בסה"כ נשמע שבנך ילד עם הרבה כוחות . הוא הסתגל היטב לגן החדש וכבר יש לו מספר חברים שהוא רכש בכוחות עצמו. לכן, נסי להיות סבלנית והקשיבי לצרכיו של בנך. אם הוא אומר כי אינו זקוק לצעצועים בגן אין צורך בכוח לתת לו, מאחר וכנראה שהוא מצליח להסתדר ולחבור לילדים בגן עם הצעצעוים הקיימים ללא צורך להביא צעצעועים נוספים מהבית. אם את רותה להמשיך ולחזק את הבטחון החברתי שלו בגן, את יכולה ליזום מפגשים עם חבירם מהגן בשעות אחה"צ בביתכם, או בחוג בו נוכחים ילדים נוספים. כמו כן, אם הגננות מחזקות אותו דרך הבאתו כדוגמא בפני שאר הילדים אין בכך דבר רע. סביר להניח כי הן גם מחזקות ילדים אחרים בתחומים אחרים וזה בסדר.
נסי להיות רגועה ולחזק את בנך על השתלבותו בגן עד כה.
בהצלחה

שלום
אני שומעת עד כמה את לחוצה ומוטרדת מהתנהגותה של בתך. ראשית, חשוב לי לומר כי גניבות אצל ילדים בגיל בית הספר הינן מאוד נפוצות, אך כמובן אינן רצויות. לרוב, זוהי התנהגות שחולפת עם ההתבגרות ואינה מסמנת בעיה חמורה יותר. אולם לעיתים זה כן עשוי להצביע על מצוקה רגשית כלשהי. לעיתים הגניבה יכולה להיות עקב פיתוי גדול וקושי לעמוד בו, כמו שבתך מתארת, ואז בהחלט ישצורך לשים גבולות ברורים תוך הבהרה של ההבדל בין מה שלה ומה לא שלה, גם היא מאוד חפצה ורוצה משהו במכולת. ניכר כי את עשית זאת וחשוב כי תמשיכי בכך. אני גם הייתי כן אומרת לה שאת תשוחחי על כך עם אבא לא כדי שיעניש אותה אלא כדי שתדע שגם אבא מודע לכך וגם אבא יכול לשוחח איתה על כך, לא בהענשה אלא בשיחה והעברת גבול ברור לגבי החוקים של מה מותר ומה אסור. לעיתים גניבות בגיל של בתך נובעות מחיפוש תשומת לב, או מרצון להשתלב חברתית, ולכן נסו גם לבדוק איתה מה חשבה לעשות עם המסטיקים או הסוכריות. האם רצתה לחלק אותם בכיתה לחברות? מאחר ולעיתים ילדים עושים זאת כדי לרכוש חברים.
בכל מקרה, חשוב לבחון ולראות את התמונה הכוללת, האם ישנם סימנים נוספים למצוקה כלשהי אצל בתך בזמן האחרון? מהו מצבה החברתי והלימודי בבית הספר?
אם אתם מרגישים כי ישנם סימנים נוספים לקושי כדאי לפנות לייעוץ וטיפול פסיכולוגי.
אם לא, שוחחו שוב עם בתכם העבירו לה שוב את הגבולות והאיסור לגנוב, ואם התנהגות זו פוסקת הייתי נרגעת.
בהצלחה

תודה על עזרתך. בפעמיים האחרונות שביתי גנבה היא באה וסיפרה לי לבד ,אמרה לי אמא אני רוצה לספר לך משהו ואל תספרי לאף אחד גם לא לאבא והיא סיפרה שהיא גנבה ממתק וזה גירה אותה, היא יכלה גם לא לבוא לספר לי ולשתוק,זה שהיא באה לספר לי ולא אני גיליתי זה אומר משהו?

אנו משפחה מסורתית דתית, בני בן ה 5 הלך איתי לקניות, הוא ביקש שאקנה לו ממתק וסירבתי, כי אצלנו נהוג שכל יום שישי כל אחד מילדיי מקבל שקית ממתקים, כך חשבנו אני ובעלי על מנת למתן את צריכת הממתקים בבית.
כאשר הייתי בקופה בני ביקש להסתובב מעט בסופר והסכמתי, לאחר מכן הוא חזר אליי שידו על ביטנו, שאלתי אותו מדוע הוא כך והוא אמר כי הוא צריך לשירותים,
כמו כן ביקשתי את עזרתו והוא מיד הסכים אך טען כי הוא יכול להרים רק דבר אחד בידו הפנויה.
בדרך לרכב הוא אומר לי כי הוא שמא מאתמול מטבעות שוקולד שקיבל מסבו, ואני יודעת שזה לא נכון.
דרשתי ממנו להרים את החולצה והופתעתי שהוא למעשה "גנב" את הממתק מהסופר.
ניגשתי איתו לקופאית ואמרתי לה לידו כי בני לקח את הממתק ולא שילמתי עליו והנה אני מחזירה אותו.
בדרך הביתה כל כך כעסתי עליו וכאשר הגענו הביתה דרשתי ממנו לכנס לחדרו, הוא נכנס והתחבא מתחת לשולחן, כמובן שאמר סליחה והבטיח שזה לא יקרה, סה"כ מדובר בילד חיובי, אבל אני לא מבינה מה קרה לו, ומאוד פוחדת שזה יחזור.
מה לעשות ?????????????????????????????????
מה דעתך על התופעה??????????????????????
מה עושים כדי שזה לא יחזור והאם זה מצביע על משהו????
הוא ילד שלישי בן ארבע אחים, שלושה בנים ובת
זוהי פעם ראשונה שזה קורה

מאד יכול להיות שקשור לניתוח. קצת קשה להתייחס בלי לדעת מה בדיוק עבר עליו סביב הניתוח ובאיזה רמה הוא מתפקד. במידה שהוא ילד שמדבר אפשר לשאול אותו מה הוא זוכר מהניתוח ומה היה קשה לו. כדאי גם לתת לו סט של כלי רופא ולהציע לשחק רופא כדישיכול לשחזר חוויות שהוא עבר אך הפעם הוא יכול לשלוט בתסריט.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=269 id=link]תזונת תינוקות, תזונת התינוק[/a].

שלום איימי
אני שומעת מבין השורות עד כמה את רוצה לעזור לבתך. מדברייך נשמע שבתך ילדה רגישה מאוד ויתכן כי היא בעלת דימוי עצמי נמוך מעט. ההעלבויות שאת מתארת נשמעות קשורות בעיקר לחוסר בטחון שלה בעצמה, גם מבחינה חברתית. ישנן דרכים שונות לעזור לילד לשפר את הבטחון העצמי שלו, וכן את הבטחון החברתי. חשוב לשוחח איתה על כך שאת רואה כי היא חשה פחות שווה מילדים אחרים בגן ולבודק איתה מדוע היא מרגישה זאת. חשוב לחזק אותה מאוד על הדברים בהן היא טובה ולהדגיש זאת בפניה ובפני הסובבבים אותה. ניתן גם לשתף את הגננת בחוסר הבטחון של בתך ובתחושות שלה על מנת שהגננת תנסה לתת לה תפקידים שונים בגן שיחזקו אותה ויקנו לה בטחון.
אני ממליצה לך להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן בו בתך נמצאת. היא תוכל לעשות תצפית ולייעץ לגננת ולך כיצד לעזור לבתך.
בכל מקרה, על מנת לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לבתך צריך להכיר אותה טוב יותר ולהבין ממה נובעת רגישותה וחוסר הבטחון. יתכן וכפי שאת עצמך מרגישה ומספרת בפתיחות כי תגובותיה נובעות מהלחץ בו את נמצאת ודרכי התגובה שלך כלפיה. תגובותינו כהורים לילדינו בהחלט עשויות להשפיע על האופן בו הם תופסים את עצמם ויתכן וגם גורם לבתך לחוש יותר לחוצה לעיתים ולרגישות יתר.
לכן אני ממליצה לך לפנות לייעוץ והדרכת הורים על מנת למצוא דרכים לשפר את הבטחון של בתך ושלך.
בהצלחה

שלום אתי
אני מבינה את הרצון להבין מה עובר על בנך ולקבל תשובה ברורה. עם זאת, קשה לאבחן דרך הפורום. יתכן והקשיים בהתארנות שאת מתארת, וקושי לשבת ולעשות שיעורים קשורים לקשיי קשב וריכוזלעיתים ילדים עם קשיי קשב מתקשים לשבת לאורך זמן, ומרגישים כאילו יש להם קוצים בטוסיק. על מנת להבין טוב יותר את מצבו, כדאי לשוחח עם המורה ולשאול אותה כיצד היא מתרשמת מתפקודו. מאחר ואת מתארת גם שינו שחל לאחרונה בתהנהגות שלו, יתכן והוא במצוקה כלשהי. נסי לשוחח איתו ולומר לו שאת רואה שקשה לו יותר בזמן האחרון ואם יש משהו שמציק לו.
אני ממליצה גם להתייעץ עם הפסיכולוגית בבית הספר על מנת שתייעץ לך ותדריך אותך כיצד לעזור לו
בהצלחה

נשמה שמשהוא עובר עליו ולכן הייתי מציע להתיעץ עם פסיכולוג ילגים כדי להבין טוב יותר מה גרם להחרםה בהתנהגות שלו.

טוב שאת שמה לב לנורה האדומה. הייתי מציע לדבר איתו שאת שמה לב שקצת קשה לו בחיים בזמן האחרון ואולי משהו מפריע לו. אם הוא לא מגיב את יכולה להזכיר את הלידה ולשאול איך זה משפיע עליו. במידה וזה לא עוזר ניתן לפנות ליעוץ מקצועי.

שלום קרן
ראשית, לגבי עזיבת הסייעת, בהחלט כדאי לשוחח על כך עם בתך ולהסביר לה שהסייעת עזבה. לדעתי מומלץ היה כי הגננת בגן תעשה שיחה עם כל הילדים ותסביר להם זאת, ואם ניתן שהסייעת עצמה תיפרד מהם ולא תיעלם. מאחר ובתך צעירה, הייתי מסבירה לה זאת בשפה פשוטה ללא כניסה לפרטים מיותרים. להדגיש כי הסייעת מאוד אהבה את הילדים ותתגעגע אליהם כמו שהיא וודאי תתגעגע אליה. וזה לפעמים עצוב כשנפרדים אבל שתבוא סייעת חדשה שתשחק איתם והיהי איתם בגן. בהקשר לנושא השני, לעיתים ילדים בגילה של בתך אומרים על מישהו שהוא הרביץ כהתייחסות לחוויה שהם חווים כך שזה לא מצביע על כך שהגננת הרביצה לה. עם זאת, חשוב כן להתייחס אליה ברצינות ולברר איתה איך היא מרגישה בגן, מדוע הגננת כעסה, אם יש משהו שמציק לה. ואם היא ממשיכה לומר זאת, הייתי בודקת זאת יותר לעומק מול הצוות בגן
בהצלחה

שלום אמא
אני מבינה את דאגתך הרבה והקושי לעמוד מול החרדות של בתך. אין ספק שהמצב הבטוחני גורם לילדים רבים, גם ילדים שאינם נמצאים בישובי הדרום, לחוש בלחץ ובחרדה. ילדים מגיבים באופנים שונים למצבי חרדה וישנן דרכים שונות לעזור להפחתת רמת החרדה. כפי שאתם עושים , למנוע חשיפה מיותרת לאמצעי התקשורת. להסביר בשפה פשוטה ומותאמת לגיל הילד את המתרחש בארץ, אך מבלי להיכנס לפרטים מיותרים. כן ניתן לעזור לילד להירדם ולשבת לצידו אם יש צורך בתקופות אילו, לא הייתי עוברת לשינה משותפת אלא לכך שתשבו לצידה על מנת לעזור לה להירדם ועל מנת להקנות תחושת בטחון. חשוב גם להעביר מסר כי אנו ההורים נעשה כמיטב יכולתנו לשמור עליך. חשוב מאוד לשמור עד כמה שניתן על סדר יום רגיל ומאורגן. וכמובן, מאחר ובתך נמשעת כילדה משתפת ופתוחה, חשוב לתת לה אפשרות לדבר על מה שהיא מרגישה, לדבר על הדאגות שלה. אפשר לצייר ביחד איתה את מה שהיא מרגישה ומה שמדאיג אותה.
יחד עם כל אלו, מאחר ומדברייך עולה כי הנטייה לחרדה וריגושת היתר מאפיינים את בתך לא רק בימים אילו אלא בכלל, וכי היא נמצאת כבר במצוקה גדולה הגורמת גם לכם לקושי למצוא דרכים מצאימות לעזור לה, אני ממליצה לא להסתפק בטיפול הקבוצתי אלא לפנות לטיפול פסיכולוגי עבורה המלווה בהדרכת הורים עבורכם. לרוב טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי עם ליווי של ביופידבק נמצא מאוד יעיל במקרה של ילדים הסובלים מחרדות. אשמח להמליץ על מטפלים בהתאם לאיזור מגוריכם אם תרצו בכך
בהצלחה

שלום מיטל
קשה שלא לשמוע עד כמה את עצמך במצוקה, מתח וחוסר אונים עקב תגובותיה של בתך. עם זאת, חשוב לי להדגיש כי בסה"כ בתך, את והמשפחה כולה עוברים תהליך של התסגלות למצב החדש, וכניסתו של אח חדש למשפחה. פעמים רבות כהורים אנחנו מתקשים להבין את התגובות המוקצנות של הילדים הבכורים לבואו של אחיהם הקטן. עם זאת, נסי לדמיין מצב בו בעלך אומר לך כי מהיום הוא מביא הביתה אישה נוספת, קטנה ועדינה,אליה הוא יצטרל להקדיש הרבה תשומת לב ואת צריכה להתנהג אליה יפה. וודאי לא היה לך קל. וכך גם לבתך. יחד עם השימחה וההתרגשות, כפי שאת אומרת היא מקנאה מאוד. על אף כל החום והאבה שאתם מקדישים לה, ישנו אח קטן נוסף המצריך הרבה יחס וטיפול ומעמדה בבית השתנה. בתך עדיים קטנה מאוד, ויתכן וההרבצות הינן דרכה לבטא את כעסה ואת הקינאה שהיא חשה. כמו כן, בתך נמצאת בגיל בו ילדים בונים את זהותם כנפרדים ועצמאיים. פעמים רבות בגיל זה ילדים בודקים את הגבולות של ההורים, וישנה גם נטייה ליותר התפרצויות כעס המלוות גם בנסיון להרביץ לאחרים.
לכן, חשוב גם להציב לה גבולות ברורים מול ההרבצות למשל, תוך אמריה ברורה כי בבית שלנוא סור להרביץ. כאשר היא מרביצה לומר לה שאת מבינה שהיא כועסת ושאם משהו מכעיס אותה היא צריכה לדבר ולא להרביץ. לתת לה דרכים אחרות להגיב מלבד להרביץ. במקביל, יש להמשיך ולהקדיש לה זמן ולשחק איתה. ניתן גם לשוחח איתה בשפה פשוטה התואמת את גילה ולאפשר לה לדבר על מה שהיא מרגישה כלפי אחיה. חשוב לתת לה לגעת באחיה הקטן, לחבק אותו, על מנת להגביר את התייחסותה אליו. ישנם גם ספרים רבים המתייחסים ללידת אח חדש, שניתן להשיג בחנויות הספרים.
ביחס ללילות, ניתן לעשות איתה ביחד טקס קבוע ומסודר של הליכה לישון, עם מקלחת חמה, הקראת סיפור ולשבת לידה עד שהיא מתחילה להיכנס למצב שינה. כשהיא בוכה להיכנס להרגיע אותה ושוב לצאת.
אם בכל זאת, אתם ממשיכים להתקשות להתמודד עם המצב ניתן לפנות לייעוץ והדרכת הורים עבורכם.

זה נראה לי תקין שילד בגילו לא רוצה להפרד בבוקר מהוריו במיוחד שאת כותבת שאחר כך הוא בסדר בגן. לגבי הכלבים נצטרך לחכות קצת עד שיוכל לדבר ולספר. האם את פוחדת מכלבים.

בהמשך לשיחתנו מיום 05.01.09 , שאלת האם אני פוחדת מכלבים אז כשאני איתו ועובר כלב אני מלטפת אותו ומראה לו כמה הוא חמוד. אני לא אוהבת כלבים ואם עובר לידי כלב ענק אז אני נרתעת במקצת אבל לא קרה דבר כזה כשהייתי עם עידו.בובת כלב שמשמיעה נביחות כשלוחצים על כפתור האם זה יועיל אם אתן לו להפעיל בעצמו או לקחת אותו לפינת ליטוף?או שמא זה יגביר את החשש שלו?

אני כן הייתי מנסה את הצעצוע . הייתי מנסה פינת ליטוף רק במידה שיש שמהאיש מקצוע בעל נסיון עם בעיות כאלו. דוד

שלום
יש לציין כי מדברייך לא היה ברור האם ילדך זוכר את החלום ומודע למה שקרה לו או לא, והאם התופעה מתרחשת בחלקו הראשון של השינה או לקראת סופה.
באופן עקרוני, התופעה שאת מתארת נשמעת לי יותר כמו ביעותי לילה, במהלכם כפי שתיארת הילד מתיישב בפתאומיות כשהוא מזיע ומבוהל, לעיתים עיניו פקוחות והוא צועק דברים לא ברורים. לעומת סיוטי לילה שמתרחשים לרוב לקראת סוף השינה, ואחריהם הילד זוכר את שחלם ומספר על כך, לרוב ביעותי לילה מתרחשים בחלק הראשון של הלילה. בזמן האירוע הילד למעשה ישן ואין אפשרות ליצור איתו קשר על מנת להרגיע אותו. בנוסף, בבוקר שאחרי הוא לא זוכר את המקרה. חסך בשינה עשוי להגביר את הסיכוי לחוות ביעותי לילה. ולכן חשוב לוודא כי בנך ישן מספיק במהלך היום. בנוסף, מה עושים? ברוב המקרים אין צורך בהתערבות התופעה חולפת לרוב מעצמה עם הגיל.
בזמן התקף צריך ההורה להימנע מלהרים את קולו או לבצע תנועות חדות כדי שלא להפחיד יותר את הילד.
בנוסף, חשוב לי לציין כי בנך נמצא בגיל בו ילדים רבים סובלים מפחדים. פחדים בגיל זה יכולים להופיע במצבי ערות או שינה והם לעיתים עשויים להיות ביטוי לאירועים שהילד עובר במהלך היום או באותה תקופה, כמו שינוי גן, מעבר דירה וכדומה. לפעמים גם מדובר בתגובה לחוויות פנימיות שלא קשורות לאירועים חיצוניים שכל ילד חווה וזה נורמטיבי.
ניתן לפעול במספר אפנים: הראשון, כאשר הילד משתולל, חשוב לשבת לידו, לחבק אותו ולהרגיע אותו בדיוק כפי שאתם עושים. שנית, במהלך היום, ניתן לעזור לו על ידי יצירת טקס לפני השינה בו מקריאים לו סיפור ויושבים לצידו עד שהוא נרדם. ישנם מספר ספרי ילדים טובים לנושא זה כגון ספר הלילה טוב של אלונה פרנקל, ארץ יצורי הפרא או זולל החלומות. חשוב לבדוק גם בגן כיצד עבר היום שלו ולשוחח עם הגננת ולראות האם משהו מציק לו. אם כן, חשוב לשוחח איתו על כך ולתת לגיטימציה לדבר על חוויות שעבר בגן.
ניתן בנוסף, לעשות טקס לפני השינה בו אתם מפזרים עליו אבקת קסמים שמביאה חלומות טובים ולדמיין איתו ביחד את ארץ החלומות הטובים ולחשוב איתו ביחד לפני השינה על דברים שמשמחים אותו. במהלך היום אפשר גם לשחק איתו משחקים בו לוכדים את החלומות הרעים ושמים בקופסא.
במקרה והתופעה נמשכת, כדאי לפנות לייעוץ עם מומחה בתחום. אני מאוד ממליצה על ד"ר אבי שדה שהינו פסיכולוג , מומחה לשינת תינוקות וילדים

בהצלחה