פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת ה 12 הביאה את מושג הדאגה לשיאים שלא נכתבו על ידי מיטב האמהות הפולניות. אני אם לתאומות בנות 12 וגרושה כבר כמעט 10 שנים. התאומה הבכורה לקחה על עצמה את תפקיד הבוגר - היא זו שמשמשת יד ימיני, היא האחראית, היא המטפלת, היא הדואגת ואילו הקטנה ( בכל זאת 7 דקות.. ), פרזיטית אמיתית, תינוקת גדולה, חייכנית, מלאת קסם והיא היא שעושה צרות. אני מוכרחה לציין, אובייקטיבית ככל האפשר שהן ילדות בוגרות וחכמות מאוד, בוודאי יחסית לבני גילן. אביהן של הבנות אומנם רואה אותן באופן סדיר אך לנוכחותו אין משמעות מבחינת אחריות, חינוך ועוד. כל מה שהן מכירות וסומכות עליו הוא אני. במשך השנים עבדתי בעבודה שדרשה ממני הרבה תשומת לב ולפני שנה החלטתי לקחת פסק זמן. ביליתי 10 חודשים בבית, בעיקר בשהייה עם הבנות. כיוון שמישהו צריך להביא אוכל הביתה.. חזרתי לעבוד לפני חודש ומקום העבודה שלי מרוחקת כדי שעה נסיעה מהבית, לפחות. ה"קטנה" מוציאה אותי כבר חודשיים מהדעת. זה מתחיל בתחקירים בטחוניים : לאן, עם מי, בשביל מה, כמה זמן, איך וכו' ומסתיים בעשרות שיחות טלפון ביום תוך המצאת אמתלות שונות. כשאני לא עונה / לא זמינה היא נכנסת להיסטריה מוחלטת, בכי לא נשלט, בלתי מתפשר ולא ניתן להרגעה. היא מסוגלת להסתובב בבכי בכל השכונה כדי למצוא אותי, להתקשר לאבא שלה ולבקש שייסע לחפש אותי, להפעיל את בן הזוג שלי, את אחותה, נדמה לי שלו היתה מקושרת קצת יותר 669 היו נכנסים לפעולה חמש פעמים ביום. לפני כמה שבועות יצא המרצע מן השק והיא התוודתה שיש לה מחשבות מפחידות, היא מפחדת שאני אמות, היא מפחדת שיקרה לי משהו, שאחלה, שאדרס, שאפצע. אסור לי לאחר בדקה, אסור לי שלא לענות לשיחות הטלפון ( כי אז היא מפעילה את כל מי שרק אפשר ), אסור לי לצאת ללא הטלפון הנייד, בעיקרון - הפכתי לאסירה בחיי. אני משתדלת להבין ומסבירה בכל פעם מחדש שהכל בסדר וגם אם יקרה משהו, שיחות הטלפון לא ימנעו זאת אך בימים האחרונים היא מגדישה את הסאה ואני יוצאת מדעתי, התגובה היחידה שאני מצליחה להפיק היא כעס, טהור וזך. אנחנו משוחחות על כך מדי יום לפני השינה ( היא כמובן לא נרדמת לפני שאני מנשקת, מלטפת ומחבקת, מספרת כמה אני אוהבת וכמה אני סומכת עליה שהיא תנסה להתגבר ), והיום אני מודה - אני אובדת עצות, קשה לי להתנהל בצורה הזו. תודה על האוזן הקשבת ומראש, על העזרה.

שלום, אני חוששת שאחיין בן 5 נפגע נפשי על ידי גננת,שלא מתנהגת בצורה הולמת: יכולה לצעוק על ילד בפני כולם,מדברת אליו דברים ראים וכו' גננת טוענת שהיא ביחסים טובים עם ילד,הוא תמיד על ידה,מחבק אותה וכו' דיברתי עם הורים של ילדי גן ,כמה מהם סיפרו שגננת נוהגת לצועק על ילדים,לדבר לא יפה על ילד בפני כולם.גננת נוהגת לצועק גם על הורים בפני כל הילדים וכו ' .שנה שעברה בני היה בגן אחר אצל גננת . בבית אנחנו רואים משהו אחר,הוא בכלל לא רוצה להזכר אפילו בשמה של הגננת. באופי שלו לתת חיבוקים רק לקרובי משפחה הכי קרובים. כבר כמה ימים הוא מתורר בלילה בבכי ורץ למיטה שלנו,הוא כבר שנה יושן בחדר סמוך, פעם ,לאחר הגעתו הביתה הוא סיפר איך היה בגן,מה הם עשו בגן . לאחר חזרתו מחוג הוא בעצמו ממהר לספר איך היה בחוג. עכשיו לאחר שאנחנו שואלים איך היה בגן הוא לא עונה,אלא גם מעביר שיחה לנושא אחר. בבקרים הוא לא רוצה ללכת לגן ומחפש תירוץ להיות עוד כמה דקות איתי מהם סימנים הראשונים של פגיעה נפשית?איך אפשר לזהות ולאבחן את הפגיעה נפשית בבית עד שמגיעים לפסיכולוג ילדים. אם פסיכולוג יכול לזהות ולאבחן פגיעה נפשית וממה היא נגרמה? תודה

שלום, אני אמא לילד בן שנתיים. עד לפני כמה חודשים לא היו לילד בעיות שינה - היה נרדם לבד במיטתו ב-20:00 וישן עד הבוקר. לפני חצי שנה הוא הלך לגן חדש ובערך באותה תקופה העברנו אותה למיטת מעבר (כי ניסה "לקפוץ" ממיטת תינוק. מאז התחילו בעיות שינה. בהתחלה לא נורא - היה קשה לו להרדם, כי פתאום קיבל שליטה ויכול היה לקום לבד. טקס ההשכבה התארך, דגלתי בשיטת הסופר נני - להחזיר בשקט למיטה ולצאת, עד שהוא נרדם בסופו של דבר. וזה עבד פחות או יותר. עד שהוא התחיל רצף של מחלות והפסיק לישון בלילות, התחיל לבקש בקבוק (הוא לא היה אוכל כל היום והיה שותה 3-4 בקבוקים במהלך לילה). מאז הכל השתבש - הוא לא מוכן בכלל לעלות למיטה, לא מוכן שאצא מהחדר עד שהוא נרדם - מיד מתחילות צרחות או שהוא קובץ מהמיטה, מתעורר עדיין מספר פעמים בלילה, מבקש לאכול, מתקשה להרדם, דורש שאני אהיה לצידו. בעיה יותר חמורה, בעלי לא היה עד עכשיו שותף לטיפולו בלילות (כי לא היה שום צורך בכך). אני הגעתי למצב התמוטטות - כאבי ראש שלא נפסקים במשך חודש, ביקורים אינסופיים אצל מומחים, עד שהחליטו שבעיה היא חוסר שינה. אני מנסה כרגע לשתף את בעלי וזה פשוט לא מסתדר - הילד צורח אם בעלי נשאר איתו ולא אני (למרות שלפני הבעיות הוא היה בקלות מרדים אותו) עד שאני נשברת ונכנסת. ברגע זה הבכי נעצר תוך שניה והוא נרדם. אבל זה חוזר ל עצמו המון פעמים בלילה - הוא פשוט לא מוכן שאבא יתקרב אליו ולא אני (רץ למיטה שלי, מוריד לי שמיכה, מרביץ לי שאני אקום, מעיף דברים, צורח ללר הפסקה). מה לעשות? לתת לו לצרוח עם אבא עד שיירדם (זה יכול לקחת יותר משעה כל פעם)? האם זה בריא לילד (לא נראה לי)? אפשר לתת לו משהו מרגיע (פספלורה וכו')? אני חייבת פתרון , כי מצבי הפיזי נהיה קשה מיום ליום ואני בטוחה שזה גם משפיע על הילד, כי אני נהית חסרת סבלנות. תודה על העזרה, אולגה

בוקר טוב, יש לי ילד בן חמש וחצי (אח בוגר ל-2 אחיות צעירות ממנו, הקטנה בת 4 חודשים). ילד פיקח וחברותי, מנהיג בכל רמ"ח אבריו, יצירתי , ושובב במידה, כמו בנים בגילו. יחד עם זאת עקשן מאוד , לא יודע להפסיד, ותחרותי משהו. בחודש האחרון שמתי לב לשתי תופעות שמשום הגיעו במקביל ואני לא יודעם אם הן קשורות האחת לשנייה, ואם צריכות להדליק לי נורה אדומה, ולכן אודה להתייחסות. לאחרונה הוא התחיל לפחד מדברים שאף פעם לא פחד מהם, לדוגמא: מיום היוולדו הוא קשור לסוסים,אהבה גדולה שלו ושל אביו. בעלי לוקח אותו בשבת לרכב על סוסים, הוא מאכיל סוסים, ונהנה מזה בכל פעם. בשבת האחרונה הוא ביקר בחווה ופשוט לא היה מוכן להתקרב לסוס, לא לגעת ובטח לא לרכב - לא היה לזה תקדים, כלומר, לא קרה שום דבר שיכול להצביע על הפחד. כמו כן, ג'יפ מוטורי - משחק , שלא הה מוכן בשום אופן לעלות עליו - מתוך פחד.(מה שלא קרה בעבר) אתמול ביקרנו אצל רופא אזניים לבדיקה , וברגע ששמע את המילה מיקרוסקופ, לא היה מוכן בשום אופן להבדק.- זה מפתיע כי הוא כ"כ לא היה פחדן, עד שהאומץ שלו לפעמים היה מפחיד אותי. תופעה שנייה - שמתי לב לאחרונה שהוא מושך באף באופן שיטתי, מין עווית כזה .. זה קורה המון ובכל פעילות: בזמן משחק במחשב, טלויזיה, בזמן האוכל, - הערתי לו מספר פעמים והסברתי לו שזה לא בסדר, - אך אני מבינה שזה לא רצוני, ולכן זה מדאיג אותי. הילד מאוד עקשן באופיו, ויש לי לא מעט בעיות התמודדות איתו, בעיקר בגלל עקשנותו. בגן אני מקבלת תגובות טובות עליו מהגננת, שרק הבוקר סיפרה לי על מנהיגותו בחברה, עבודות מושקעות שעושה, אך גם יושב במפגש כשצריך, מקשיב ומבין. אני יודעת שקשה גם לו עם העובדה שיש אחות קטנה בבית, למרות שאוהב אותה ומתייחס אליה בחום ורוך. אני אמא דאגנית שכל נושא הקשב והריכוז והבעיותיות שמסביב לזה מפחיד אותי, וכל דבר שקורה נראה לי קשור.אשמח לתגובה.

שלום רב, שמי שני ויש לי בן בן 3.5. השנה הוא נכנס לגן עירייה במשך שלוש שנים הוא היה במעון ויצו. לאחרונה שמתי לב למספר שינויים בילדי: 1. בני חושש מאוד לגשת לשירותים בבית לבד דבר שלא היה קיים לפני כן( אציין ואומר כי עברנו דירה לפני כארבעה חודשים וילדתי בן נוסף בתקופה זו) 2. הוא אינו מוכן לישון במיטתו למשך הלילה ובכל לילה הוא ישן אתנו במיטה. 3. בני מרטיב בלילה רק כאשר הוא ישן במיטתו. 3. הוא נבהל מטון הדיבור שלי ומבקש שאדבר יותר חלש. אף פעם הוא לא יתלונן לגבי טון הדיבור שלי הטון הוא נינוח ורגוע. אודה לכם על תשובה מהירה שני.

שלום בני בן שנה ושבעה חודשים, עד עתה היה אצל הסבתא (אימי) ובתחילת ספטמבר נכנס לפעוטון מאז המעבר בני אינו רוצה את אימי כאשר היא מושיטה לו ידים לבוא אליה הוא אינו מוכן ומתחיל לבכות ללא הפסקה. שאלתי היא האם ההתנהגות שלו כלפי אימי נובעת מכך שהוא מרגיש איזו שהוא כעס כלפי אימי בגלל המעבר לפעוטון? עלי לציין כאשר היה נמצא אצלה הוא היה ממש קופץ עליה כשהיינו מגיעים בבוקר ואליו בסוף יום עבודתי כשהייתי באה לקחת אותו הוא לא היה רוצה לבוא אלי לתשובתכם אודה

באיזה בית חולים מטפלים בהבנת רגשות השני אצל ילדים

שלום, יש לנו שני ילדים חמודים "הגדול" בן 2.5 והקטן בן חצי שנה. מאז השהקטן נולד הוא היה תינוק בכיין כל פעם שהנחנו אותו בסלקל או בלול הוא צרח עד השמיים. לאחרונה המצב נהייה בלתי נסבל אי אפשר לצאת מחוץ לבית לנסיעה ללא בכיי כל הדרך, כל הזמן הוא דורש שיתעסקו איתו. בשבוע האחרון הוא שומר על אמא שלו ולא מאפשר לאף אחד לקחת אותו וכאשר לוקחים הוא בוכה וצורח עד השמיים. מה עושים איך אפשר לשחרר אותו מבכיי הזה ? תודה על העזרה

אני גרושה מזה שנה. יש לי 2 בנות . בת 6 ובת 10. ביתי הבוגרת אינה ישנה אצלי מזה 8 חודשים. אני רואה אותה כל יום אבל אין היא מוכנה לשון אצלי. היחסים ביני לבין הגרוש שלי אינם טובים ואני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות על מנת לקבל עזרה. היא חסרה לי מאד. אני מחזרת אחריה , עושה איתה כיף , אבל היא עקשנית בדעתה. היא אוהבת אותי מחבקת אותי ומנשקת אותי אך לא מוכנה לישון אצלי. זה כואב ועצוב מאד. גם אחותה הקטנה מתגעגעת לנכחות של האחות הגדולה בשגרת היום יום של חיינו.

שלום, בן שלי בן 12 בזמן האחרון המון שואל על "איך התינוקות מגיעים לבטן של אמא", "איך אבא קשור לילדים שלו" וכו.... אני מצד אחד לא רוצה משהו להסתיר ממנו בכוח, מצד שני אני לא יודעת איך לדבר איתו ומה לענות לו. איך מסבירים לילד על סקס? אנחנו הורים גרושים, צריך להגיד לאבא שידבר איתו? ואם כן, אז איך? תודה רבה.

שלום, בעלי ואני נפרדים ובעלי עומד לצאת מהבית בשבוע הקרוב. אנו רוצים לדבר עם בנותינו (גילאים: 9,6,3) ולא יודעים איך ומה כדאי. והאם כדאי לדבר עם הגדולות בנפרד מהבת הקטנה או שעם כולם יחד. אשמח מאוד לתשובה מהירה, מכיוון שהדבר די דחוף. הרבה תודה, נורית

יש לי בן בגיל חמש הלומד בגן חובה, לילדי חבר טוב בגן כבר שנה שניה, מעבר לחברות בגן המשפחות חברות טובות ומבלות יחד גם בשעות הפנאי ובשבתות. הבעיה היא ששניהם ילדים דומיננטים בגן ומושכים חעיתים את הכח שלהם למקומות לא חיוביים וגוררים אחד את השני להתנהגות לא נאותה. מחוץ לגן הם משחקים יחד נפלא ואין איתם אף בעיה. ההמלצה של הגננת היא להפריד בינהם לא רק בזמן הגן אלא בכלל - שלא יפגשו אחר הצהריים ושלא יבלו אחד עם השני בשום אופן. היא אומרת זאת למרות שהיא חושבת שיש בינהם חברות אמיתית. אנחנו האימהות מתקשות לקבל את דעתה ומתלבטות לגבי הדרך הנכונה לפיה כדאי לנו לפעול. מבקשים את עזרתך. אמא

שלום רב הבן שלי בן שנה ושבעה חדשים והחל לראשונה ללכת לגן. ידוע לי שזו הפעם הראשונה שהוא מתנתק ממני והדבר לווה בקשיים, הוא מתחיל להסתגל בהדרגה יפה ואני אחרי כמה שעות לוקחת אותו.מה שמפריע לי זה שהוא מאד עקשן ומסרב ללכת לישון. הוא מדבר ואומר שהוא רוצה ללכת לישון אך מסרב להירדם. אני לא מתעקשת איתו כי לא רוצה להגיע לעימותים אבל הוא מדלג על שנת הצהרים ובערב לא מוכן ללכת למיטה ובסוף נרדם מאוחר רק על הידיים שלי ובלילה מתעורר בצרחות כמו שהתעורר מסיוט לילי . עד לפני תחילת ההליכה לגן הוא היה ישן ללא כל בעיות גם בצהרים וגם בערב. אני מבינה שאולי הוא סובל "מחרדת נטישה" והפחד שלא ללכת לישון זה הפחד מלהיפרד ממני אבל מה אוכל לעשות כדי להקל עליו ולגרום לו לחזור לישון כי הדבר חשוב גם מבחינה בריאותית אודה לתשובה איה.

בני הבכור בן ה5 ילד מאוד חכם (הרבה מעבר לגילו) מאוד חברותי בפוטנציאל, מגלה קשיים ביצירת חברויות חדשות. שנה שעברה הגננת העירה לקראת סוף השנה כי הוא מעדיף לשבת לשוחח עימה ולא עם ילדים בחצר. כרגע עלה לחט"צ. בימים הראשונים סרב לצאת לחצר ונישאר בכיתה. בדר"כ משחק לבד בטענה שהילדים האחרים אינם חברים שלו. כול עידוד מצידי להזמין אלינו ילדים מעורר התלהבות ראשונית מצידו אך ללא המשך. בצהרון עם עוד 15 ילדים אחרים לא מצליח ליצור חברויות. הוא מאוד שתלטן והילדים האחרים נעדיפים להתרחק ממנו. מה עושים ? איך מלמדים ילד להיות ידידותי ? איך מלמדים ילד להיות חלק מקבוצה, בלי לנסות להשתלט עליהם.... אני עוד אציין ששני החברים היחידים שיש לו הינם ילידם נגררים שמאוד ניתנים להשפעה והוא שולט בהם בכול מפגש. (ניסיתי להתערב מספר פעמים ללא הצלחה) אודה לתשובתך.

שלום, יש לי ילדה בת 3 לפני כשבוע עברה לגן עירייה לאחר 3 שנים במסגרת קיבוצית כרגע מאוד קשה לה ,בנוסך על הבכי בבוקר במהלך היום היא בוכה ואומרת שהיא לא רוצה לגן ומדברת על כך בבית, בגן מאוד מנסים לעזור לה ,ויש אף סייעת שהיא התחברה אליה, אך עדיין היא לא משתפת פעולה עם הגננת ובמפגשים בריכוז, אני מסבירה לה שזה הגן החדש ואני צריכה ללכת לעבודה , מסבירה לה שתכיר חברים חדשים , אומנם אישית המעבר מאוד קשה לי ואין לי את השקט הנפשי שהיה לי אך אינני אומרת לה זאת כמובן,מאוד קשה לי לראות אותה בוכה כי עד עכשיו היא תמיד הייתה הולכת לגן בשמחה, איך אני אוכל לדעת שלא רע לה בגן? היא לא משתפת אותי,שאלתי איך לעזור לה? מה להגיב שהיא אומרת לי שהיא לא רוצה ללכת לגן?בנוסף לאחרונה היא דוחפת ומכה את אחותה הקטנה בת שנה וחודשיים, בזמן שהיא עושה זאת היא הולכת לחדרה ל5 דקות אני משוחחת איתה היא מבטיחה לא להתנהג כך אך היא חוזרת שוב, שאלתי מה לעשות?