פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שריל שלום,
ההסתגלות לגן, גם בכניסה הראשונה למסגרת וגם בהמשך, היא לא קלה גם עבור הילד וגם עבורנו ההורים. בשבועות הראשונים בתך תזדקק לך ולדמויות הקרובות יותר מבעבר. היא תרצה אתכם יותר בקרבתה ותפגין יותר תלותיות ומצבי רוח משתנים מבדרך כלל.
תוכלי לדעת רק לאחר שיחלוף מעט זמן, כיצד היא חשה בגן. סביר להניח שבקרוב היא תיפרד ממך בשמחה ואולי אף תביע אכזבה קלה כשמגיעים לקחת אותה בצהריים.
עזרי לה להיפרד בבוקר, הציעי לה לקחת עמה חפץ אהוב לגן, הקדישי לה תשומת לב רבה בבית ובעיקר התאזרי בסבלנות. לרוב תוך שבועיים שלושה הילדים מסתגלים היטב למסגרת החדשה.
בהצלחה ושנה טובה בגן,

לאלף שלום,
יופי ששמתם לב לקשיי בתכם.
דברייך מרמזים על כך שבתך מגלה ניצנים של נטיה לחרדה חברתית. היא נמנעת ממצבים חברתיים הרבה יותר ממרבית הילדים בגילה. זו בעיה שניתן לרוב לטפל בה במהירות יחסית.
לטעמי מומלץ שתפנו להדרכת הורים ממוקדת בנושא זה אצל פסיכולוג.
בהצלחה!

עינת שלום,
אני שותפה לתפיסתך כי חוג הוא אכן סוג של העשרה, ולא חובה.
תוכלי לספר לבתך על חוגים אפשריים ולתת לה לבחור אם היא רוצה להתנסות בשיעור לדוגמא או לא. ייתכן כי בתך תהיה מעוניינת בחוגים שהם יותר "כיפיים" וחוויתיים, ופחות בכאלו הממוקדים ברכישת ידע ובהישגים.
בתך תתפתח היטב גם ללא חוגים והעשרה נוספת מלבד מה שאת ויתר בני המשפחה מעניקים לה, והתכנים שמקבלת בגן.
שנת לימודים מוצלחת,

בכי הוא אופן תקשורת נוסף ובתקופות מסויימות אפילו דומיננטי בקרב ילדים. לצערי אנו מצויים בחברה שאינה סובלנית מבחינת נורמות תרבותיות כלפי בכי של בנים לעומת בנות וישנה ציפייה לא סמויה ולעיתים לא מודעת שבנים ידעו להסתדר טוב יותר ביחוד במצבים חברתיים ובקונפליקטים. האם משם נובעת אי הנוחות שלכם. הדרך לעזור לו בשלב ראשון היא להמשיג לו את מה שקשה לו , ולתת לו כמה שיותר רעיונות כיצד לפתור את המצב. למשל אם הוא בוכה כי משיהו בגן מציק לו אז לומר לו שהוא יכול לפנות לגננת ולספר לה על ההצקה והיא תגן עליו. הוא יכול להתרחק ממי שמציק , הוא יכול לומר לילד המציק תפסיק להציק לי וכדומה. בשלב השני יש לאפשר לו התמודדויות חברתיות ולתווך אותם כך שיצבור בטחון לנוכח ההצלחה שיחווה למשל להזמין חבר ולעזור בסיטואציות שבהן מתקשה להתמודד, ללכת למכולת יחד ולבקש משהו מהמוכר ועוד. חשוב למקד את הבעיה מה קורה עם קשיים שאינם במצבים חברתיים כמו יום הולדת או אינטרקציה חברתית האם גם שם מגיב בבכי . כיצד נוהג מול אחותו , מול בני משפחה האם גם שם נוהג בבישנות. וכיצד את ובן זוגך באופייכם האם גם בכם יש מין הביישנות והמופנמות הזו ואולי הייתם רוצים עבורו משהו קצת אחר. שאלות אלו יעזרו לכם כדי לבחון היכן מוקד הקושי.

אכן יתכן מאוד שאי הנוחות שלנו נובעת מהדברים שציינת. רציתי להתייעץ לגבי דבר נוסף. בני רצה ללכת לחוג ג'ודו (בעיקבות בן דודו שהולך לחוג זה), היות והוא מאוד אוהב לשחק עם אביו ב"קרטה" הסכמנו לקחת אותו לשיעורי ניסיון. הלכנו פעמיים לשיעור ניסיון והוא לא היה מוכן לעלות על המזרון, ניסינו לדרבן אותו ולהסביר לו כמה זה כיף אך ללא הועיל. בכנות, זה קצת שבר אותי ואפילו מפחיד אותי. האם את חושבת שכדאי לנו לפנות לייעוץ? האם לנסות שוב לקחת אותו לחוג? האם יכול להיות שכאשר הוא נמצא לידנו התגובות הביישניות שלו מודגשות יותר? היות וצוות הגן אומר לי שהוא ילד מאוד חברותי ושהוא משתלב יפה בגן. איך להגיב לבכי שלו? האם להתייחס לבכי או להתעלם? תודה, נעמה

גם לנו כמבוגרים קורה פעמים רבות שיש פער בין מה שדמיינו לבין המציאות. אני משערת שלילדך היתה השערה מסויימת מה זה להיות בחוג ג'ודו וברגע שהגיע לחוג נתגלתה לו תמונה אחרת ממה שדמיין . בתפיסת עולמי חוגים הם בשביל הנאה והעשרה ועל כן לא מומלץ לכפות על הילד מסגרת שכזו. אלא אם כן יש קשיים מוטורים שדורשים השתתפות בשיעור ספורט ואז אפשר למצוא יחד עימו את הפעילות המתאימה לו. שוב נראה לי ואולי אני טועה שיש לכם תמונה איך בן - בגיל 4.5 צריך לנהוג, להיות קשוח יותר, לא לבכות , להסתדר להיות בחוגים שכל הבנים אוהבים, ובחוויתכם בנכם אינו מתאים לתבנית זו, אין זה מעיד דבר על התפתחותו הרגשית והנפשית, ואם הגננת מדווחת על הסתגלות חברתית תקינה הרי שבחירותיו השונות או דרכיו השונות להסגלות אינן מביאות לקושי. ייתכן שבגן הוא עושה מאמצים כבירים להסתגל ולהשתלב ובבית שזו הסביבה הבטוחה יותר הוא מרשה לעצמו להיות קצת פחות כזה (במידה מסויימת כמו כולנו שבעבודה מאופקים יותר, מאורגנים יותר מתמודדים יותר ובבית מרשים לעצמנו )

אם אתם עדיין מוטרדים ולא רגועים הייתי ממליצה לכם ההורים לפנות להתייעצות בשלב ראשון ללא הילד על מנת לבדוק האם יש בסיס לחששותיכם ומה מקורן.

בנכם זקוק להורים רגועים המאמינים ביכולתו לגדול ולהתפתח גם אם בחר באפיקים פחות מקובלים

בהצלחה

ממליצה על לימור רייז, שעובדת ברעננה. אגב, שני ההורים אמורים להסכים לטיפול בילד.

לטל שלום
אני מתארת לעצמי שלא קל לך וגם לביתך בסיטואציה החדשה ובמצב הנוכחי בייחוד בפער ההתנהגותי שאת רואה בגן ובבית. אנחנו בשבוע הראשון ללימודים ועל כן מוקדם להסיק מסקנות . ייתכן שביתך מבחינה בהבדל בגישות החינוכיות בין הצוות הקודם לצוות הנוכחי ומגיבה לכך בנסיון לשמר את השגרה כפי שהכירה אותה עד כה. אם אינך רגועה ואת משאירה את ביתך בלב כבד אני מציעה שתבקשי מפסיכולוגית הן פגישת התייעצות שאולי גם תלווה בתצפית מצידה במהלך היום על מנת להתרשם כיצד קושי זה משפיע על תפקודה של ביתךבמהלך היום. נסי להזכר כאם כיצד היו מעברים אחרים לביתך לאו דווקא במסגרות חינוכיות אלא גם מול דמויות חדשות, מזון חדש , שינויים בחדר או בבית , האם תגובתה היתה דומה ואם כן מה עזר לה להרגע ולהסתגל למציאות החדשה .

מהכרותך עימה עיזרי לה למצוא פתרונות למצבים הקשים שהיא מתארת אולי למשל סביב האוכל באחד מימי שישי לבוא עימה למפגש בגן ובתאום עם הגננת ולהסביר לילדים מדוע היא אוכלת אוכל מיוחד,אולי לכבד את שאר הילדים כך לתת לילדתך כלי להתמודד עם השונות ולא ממקום של חריגות

קודם כל תודה רבה על הענותך. השבת עברה לא קל, הילדה לא הפסיקה לבכות כל פעם שהיא נזכרת בגן, אני ישבתי 24 שעות וחשבתי וחשבתי ולקחתי כל פיסת מידע וזכרון שיש לי והרכבתי פזל והגעתי לאיזה שהיא מסקנה. לילדה מאז ומתמיד היה פחד מרעש, רעש מבלונים מתפוצצים, רעש מזיקוקים ממסור וכד'... הילדה פחדה והתרחקה מהגננת שלה בגיל 3, הגננת הנ"ל הייתה עם המון נוכחות, פלפלית, עם המון בטחון, מרעישה כזו, וגם המורה שלה לריקוד כזו, יש מישהו דומה לה בערוץ הופ - הילדה מסרבת להסתכל עליה ומסובבת את הראש בגלל שהיא מזכירה לה את המורה לריקוד, וכך גם הגננות שלה, מראות נוכחות, צועקות וכל הזמן הילדה אמרה לי הגננות צועקות על הילדים וכד'... אני כבר מתחילה לחשוד - אולי הילדה מפחדת מדמות שהיא בעלת נוכחות, ביטחון, "רעשנית", כי עכשיו שאני מסתכלת אחורה, זה היה שם ורק עכשיו היא מוציאה את זה, אולי היא מחפשת רק דמויות בעלות אופי שקט, האם יש דבר כזה? את האמת אני חרדה למחר, לא יודעת אם להשאיר אותה ככה בוכה ונסערת, היום היא אמרה לי שתברח לאוטו, תניע אותו ותדרוס אותנו, מאיפה זה בא לה? אני מרגישה שכל זמן שאחת הגננות מתקרבת אליה, היא ממש מבועטת, נצמדת אליי מה עליי לעשות? עליי לציין כי עליי, הגננות עשו רושם טוב! תודה מראש על תשובתך

קודם כל תודה רבה על הענותך. השבת עברה לא קל, הילדה לא הפסיקה לבכות כל פעם שהיא נזכרת בגן, אני ישבתי 24 שעות וחשבתי וחשבתי ולקחתי כל פיסת מידע וזכרון שיש לי והרכבתי פזל והגעתי לאיזה שהיא מסקנה. לילדה מאז ומתמיד היה פחד מרעש, רעש מבלונים מתפוצצים, רעש מזיקוקים ממסור וכד'... הילדה פחדה והתרחקה מהגננת שלה בגיל 3, הגננת הנ"ל הייתה עם המון נוכחות, פלפלית, עם המון בטחון, מרעישה כזו, וגם המורה שלה לריקוד כזו, יש מישהו דומה לה בערוץ הופ - הילדה מסרבת להסתכל עליה ומסובבת את הראש בגלל שהיא מזכירה לה את המורה לריקוד, וכך גם הגננות שלה, מראות נוכחות, צועקות וכל הזמן הילדה אמרה לי הגננות צועקות על הילדים וכד'... אני כבר מתחילה לחשוד - אולי הילדה מפחדת מדמות שהיא בעלת נוכחות, ביטחון, "רעשנית", כי עכשיו שאני מסתכלת אחורה, זה היה שם ורק עכשיו היא מוציאה את זה, אולי היא מחפשת רק דמויות בעלות אופי שקט, האם יש דבר כזה? את האמת אני חרדה למחר, לא יודעת אם להשאיר אותה ככה בוכה ונסערת, היום היא אמרה לי שתברח לאוטו, תניע אותו ותדרוס אותנו, מאיפה זה בא לה? אני מרגישה שכל זמן שאחת הגננות מתקרבת אליה, היא ממש מבועטת, נצמדת אליי מה עליי לעשות? עליי לציין כי עליי, הגננות עשו רושם טוב! תודה מראש על תשובתך

כיוון שתארת קודם לכן שבתך היא ילדה נעימה , שכמעט ואינה מנסה לבדוק את הגבולות בבית, או להציב כל מיני תביעות ודרישות בצורה אגרסיבית, הרי שהאמירות שאת מציינת פה מהשבת האחרונה נשמעות יוצאות דופן ובהחלט מבטאות מצוקה. ייתכן שמדובר בגננת שהיא יותר רועשת וטון דיבורה נחווה אצל ביתך כמאיים וקולני מידי. אני ממליצה לך לערב בשלב זה את פסיכולוגית הגן על מנת שתוכל לעזור באחבון מוקד הקושי, לראות מה קורה לילדה במפגש , כיצד היא מגיבה לשיחה אישית עם הגננת, האם יחסה משתנה לאנשי צוות שונים, מה קורה בזמן פעילות חופשית ובחצר גם שם יש לא מעט המולה. חשוב להעביר מסר לילדה שאינך מתעלמת מהקושי ואת עושה מאמצים רבים לעזור לה לפתור אותו, לחשוב על חפצים שמעניקים לה בטחון ושיוכלו ללותה בגן תמונות משפחתיות, בובה, שמיכה נעימה וכדומה. אפשר לבקש ממנה להכין ציורים עבורך, וגם להכין לה ציור ולבקש מהגננת למסור לה אותו במהלך היום.ספר ילדים נחמד שעוזר להרבה ילדים בהסתגלות לגן חדש נקרא "ליאור בכה כשאמא הלכה" של שולה מודן שיכול לעזור לביתך ולתת הכרה לתחושותיה. חשוב לא לגנותה על מצבה ולא להקניטה כמו ילדה קטנה או דברים מסוג זה, אלא להעביר לה מסר שאתם מקשיבים לה ומתאמצים למצוא את הדרך הטובה ביותר לעזור לה. הקפידי בבוקר על פרידות קצרות . לגבי מחר באופן ספציפי שתפי את הגננות בתחושותיך ובהשערותיך, שתפי אותן בכך שאת מאד מתרשמת מהן ואינך רוצה לותר על בגן הזה אך את מבינה שמשהו מאד קשה עובר על הילדה, אולי הגננת תעניק לה תפקידים ביום זה , תעשה איתה פעילות באופן אישי בו היא תוכל להחשף לרבדים אחרים באישיותה של הגננת ולא רק לצדדים הקולניים. בהצלחה בהמשך.

טלי וגידי שלום,
בנכם נמצא בגיל בו מצד אחד שהות בצהרון עם ילדים קטנים ממנו נתפסת אצלו כדבר המתאים לגיל צעיר יותר. מצד שני, יש הבדל בין שהות בבית לבד מספר פעמים בודדות במהלך הקיץ, לבין ההבנה שמעתה כל צהריים הוא יהיה לבד.
לא ציינתם האם יש לו אוכל מוכן והוא יודע כיצד לחממו, האם אתם יכולים במהלך עבודתכם לשוחח עמו בטלפון במידת הצורך וכדומה. כל אלו הם גורמים המשפיעים על יכולתו של בנכם להישאר לבד בבית לאורך זמן.
לאור העובדה שעזיבת הצהרון באה ביוזמתו של בנכם, אני מציעה להמשיך ולחזק את הצורך שלו בעצמאות ובגדילה, באופן הדרגתי: כדאי למצוא "פתרונות ביניים" שיקלו על השהות בבית. למשל, למצוא בייביסיטר שתוכל להיות איתו בבית בצהריים, להציע לו להזמין חבר הביתה שיהיה איתו וביום אחר ללכת לחבר, להיעזר בסבא/סבתא אם הם זמינים, לקשר אותו לשכנה נחמדה הנמצאת בשעות אלו בבית אליה יוכל לפנות אם יהיה לו קשה וכדומה. המשיכו להרגיע את פחדיו, לדוגמא בהסבר ובהדגמה כי כשהוא נועל את הבית ניתן להיכנס רק עם מפתח.
בהצלחה.

שלום רב

רבים עסוקים בשאלה מהי המסגרת המיטיבה לילדיהם בגילאים אלו. אין תשובה ברורה והיא תלויה בין השאר בין גורמים שונים הקשורים לילד ולהוריו. נשמע שיש לך אמון רב בחמותך המטפלת בבנך, זהו אחד הדברים החשובים ביותר אמון בין ההורים לדמות המטפלת ואמונה כי הילד מקבל את צרכיו הפיזיים והרגשיים. בגילאים אלו הפעוטות פחות משחקים אחד עם השני ונוטים לשחק אחד ליד השני. בנך מקבל יחס אישי לו, ובצהריים חובר לקבוצת ילדים וחוה את החוויה החברתית על כל המשתמע מכך. על כן מדבריך נשמע שזוהי מסגרת טובה עבור בנך. בין הגילאים שנתיים עד שלוש מתחילים הילדים לפתח יותר ויותר מיומנויות חברתיות והאינטרקציות עם ילדים אחרים בני גילו הופכת לחיונית וחשובה יותר על כן במהלך השנה הקרובה יש להתיעץ עם חמותך כמי שרואה את הילד שעות רבות ובוודאי תוכל לתרום גם מנסיונה כסייעת וכן עם בת זוגך לגבי הצרכים החברתיים של בנכם וכיצד הם מקבלים מענה.

שלום רב

מתאורך נשמע שרגישות זו היתה כבר קיימת בעבר, אך בזכות עזרתך ותמיכתך בנך קיבל את הבטחון שהיה זקוק לו וחששות אלו נרגעו. אני בהחלט נוטה לקבל את השערתך שהמעבר לגן החדש והמקום החדש העלו שוב את החשש הזה. כוחו של בנך הוא בכך שהוא משתף אותך ואת הגננת בפחד מתוך אמונה שאתם המבוגרים בחייו תמצאו את הדרך לעזור לו. אכן לילד קטן סביבת בית הספר , ההמולה יכולה לעורר חששות רבים, יכול להיות שלבנך ישנה רגישות חושית שמשמעותה שתדרי הקול נשמעים אצלו בצורה קצת אחרת מאצל רוב האנשים. (האם קיימות רגישויות נוספות סביב מגע, מרקמי בגדים, מרקמי אוכל, טמפרטורה?) . כדאי לבנות יחד עימו ועם הגננת תהליך הדרגתי של יציאה לחצר, בהתחלה בזמנים שקטים יותר, אח"כ בליווי צמוד של הסייעת וכולי עד שיחוש מספיק בטוח גם בסביבת הגן. אפשר לתת לו אטמי אוזניים שיוכל להעזר ברגע שהרעש גבוה מידי עבורו. לגבי החיבור שבנך עושה בין קולות המולה לאלימות וקטטות - אם אפשר ללוות אותו בתצפית אל חצר בית הספר ולהראות לו שלעיתים המולה היא תוצר של משחק , השתובבות וביטוי של כיף והנאה. לא מומלץ לכפות עליו יציאה לחצר , אלא שיחוש בטוח בכך. ולהאמין שכשם שהתגבר בעבר על חששות אחרים, יש בכוחו להתגבר על אלו גם עתה.

ככלל לא כדאי לעודד סוג כזה של תקשורת שרק דרך צעקות וכעס הוא יכול להשיג את מבוקשו. כדאי לנסות וללמדו אופני תקשורת אחרים שדרכם ישיג יותר (תלוי כמובן בין השאר בהתפתחות השפתית).
במקביל כדאי לנסות ולהבין מה קרה בתקופה האחרונה ששינה את הדרך בה הוא בוחר לבקש דברים עבורו. את העלת פה שתי מחשבות האחת היא הצמחת ניבים שכרוכה בכאבים, וכמונו גם התינוקות כאשר הם סובלים מכאב היכולת לדחות סיפוקים מצטמצמת. אפשר לבחון האם כך הוא מבקש הכל או רק את הדייסה שכן אולי למציצת הבקבוק ולחיכוך עם החניכיים יש חלק מרגיע עבורו.
נתון נוסף שהעלת פה הוא היותך בהריון , יתכן ותינוקך חש את השינויים שאת עוברת ומבין בדרך זו או אחרת שפניותך וזמינותך הרגשית נתונה גם לאחר (האם הוא בן יחיד?)וכתגובה תובע את מקומו . התשובה תהיה טמונה במקור הקושי. אם תגלי שזה בעיקר מכאב בחניכיים תמצאי דרכים להקל עליו. וא מקור הקושי נובע מהשינויים המשפחתיים העתידיים תוכלי להסביר לו בדרכים שיבין כי אהבתך אליו עדיין קיימת

שלום רב
אני חובת שעדיף שביתך תבקר בגן של ילדים בני גילה. גם אם אינה הולכת היא בוודאי כבר זוחלת ואם היא בטיפולים במכון- ובהנחה שההיפוטוניה אנה כה חמורה ואכן מדובר רק בהיפוטוניה -יש יסוד להניח במהלך השנה תלמד ללכת. העובדה שאינה זוחלת אינה סיבה מספקת לשלב אותה עם תינוקות . יש חשיבות רבה לכך שתמשיך את הטיפולים במכון ואת המעקב על מנת לצמצפ את הפערים עם בני גילה

שלום רב

אני חושבת שאם הבעיה נמשכת וביתך אינה חוזרת להתנהגות הרגילה שלה יש מקום לערב איש מקצוע .חכי עוד 10שבועיים שלושה - אם הסימפטומים לא חולפים ,פני למישהו מקצועי .שינויים מסוג זה את מתארת אצל ילד מחייבים להערכתי התערבות מקצועית אם הן נמשכים לאורך זמן. בינתיים בבית היי אמפטית על תלחצי ו"תנדנדי " אך העבירי מסר ברור שאת לרשותה ומוכנה לשמוע כל דבר שהיא רוצה לספר והבטיחי ( וגם עמדי בהבטחתך !) שלא חשוב מה - לא תכעסי עליה ולא תאשימי אותה . אולי - מי יודע - תתרצה ותפתחת בפניך.
לחילופין יכול להיותש אכן מדובר בהתראגשות של סתחילת שנה או במשהו מינורי והכל יחלוף.

שלום רב ,
אני מציעה לשתף את המחנכת בחששות שלך .ספרי לה על הקשיים של הילד ובקשי אותה לשתף אותך אותך במה שקורה במהלך יום הלימודים . אם תיווצר בעיה ניתן תמיד לפנות אל הועצת או בעת הצורך אל פסיכולוג בית הספר האמונים על סוג זה של בעיות. אך היי פתוחה עם המחנכת שתפי אותה ושתפי איתה פעולה. אל תסתירי את הבעיה והיי מוכנה גם את לקבל הדרכה מאנשי המקצוע

עירית, תודה על התגובה. כבר עידכנתי את המחנכת בצורה כללית. בעיקרון מאוד נלהבת מהילד גם בצהרון. כנראה הבעיה טמונה בבית. הוא לא מקשיב לי או לאבא שלו, מכה את אחותו הגדולה ומקלל מאוד. אם אני מבקשת שישב לחזור על החומר הנלמד מסרב. התחלתי להעניש על קללות מכות וחוסר הקשבה. אני מכניסה אותו לחדר ל- 6 דקות, ואז דווקא מקשיב ולא יוצא מהחדר ללא אישורי. מודה שדברים שהבלגתי עליהם עד היום לא מקובלים עלי יותר כי אני יודעת שבית ספר הוא לא חממה כמו גן. האם יש לך המלצות נוספות שאני יכולה לפעול על פיהן? תודה!

יוליה שלום, לא ציינת את גילו של בנך, אולם בטווח הגילאים המתואר הדבר החשוב לילד בגן הוא תחושת הביטחון ואיכות הטיפול שהוא יקבל. מאחר ונשמע שהילד נבון, התפתחותו לא תיפגם אם לא יחשף לחידושים מתמידים. ניתן להעשיר את הילד בבית, ובזכות סקרנותו הטבעית הוא ימצא אפשרויות ללמידה גם בגן, ובנוסף הזדמנויות לפתח כישורים רגשיים וחברתיים.

שרון שלום,
אני מזכירה לך שהיום רק היום השלישי ללימדים. ביתך, וגם הילדים האחרים, עסוקים בהסתגלות כללית למסגרת בית הספר, והתחברויות, במוחד למי שלא הכירה ילדים מכיתה זו קודם, לוקחות זמן. כדאי להציע לילדה להזמין חברה מהכיתה, אולם בעיקר לסמוך עליה שתשתלב היטב, מאחר וכנראה המיומניות החברתיות שלה תקינות אם לא היה קושי בתחום בגן.