פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני משחק עם בובות ברבי מגיל 4 (היום הוא בגיל 10) לפני כן אהב בובות בראץויום אחד בהיר הפסיק לאהוב בראץ ועבר לברבי , בתחילה זרמנו איתו ורכשנו לו לא מעט בובות בתקווה שזה יחלוף, היינו אצל מטפל פסיכולוג לידים לפני כ4 שנים, שם נאמר שזה רק אובססיבי, ד.א. יש לו שתי אחיות גדולות שהן אספו אוסף של בובות ברבי. אנא עזרתכם אני לא יודעת איך להתייחס לעניין.

שלום, בתי בת 3.8 היא ילדה מאד עדינה ורגישה. מאז שהייתה תינוקת היו לה פחדים שעם הזמן היא התגברה עליהם. היא מאד פחדה מרעשים חזקים שלא רואים מקורו של הרעש - לדוגמא קידוחים אצל שכנים או שואב של גנן. עם התבגרותה איכשהו זה נחלש (גם עם המון הסברים וחיזוקים מצידנו). לפני כחצי שנה היא התחילה לפחד מרעש של בלון מתפוצץ. הסברנו לה מיליון פעמים למה זה קורה ושזה לא נורא - רק רעש. היא התמודדה עם זה יפה עד שלפני כמה חודשים זה התעצם בצורה מופרזת. עכשיו אם היא רואה בלון - היא פשוט לא מתקרבת למקום, היא לא מוכנה להיכנס למקום שיש בו בלונים ולא משנה שהם לא מתפוצצים. הטיפה האחרונה הייתה אתמול כשבאנו למסיבת יום הולדת של ילד מהגן (שהיא מאד רצתה ללכת לשם) וכשהתקרבנו לשער כניסה והיא ראיתה בלונים היא פשוט נעצרה ולא הייתה מוכנה להיכנס. לרוע מזל פתאום אחד מהבלונים התפוצץ והילדה שלי פשוט התחרפנה - היא נכנסה ממש להיסטריה, קפצה עליי, עצמה עיניים והתחילה לצרוח "קחו אותי מפה, תרחיקו אותי מפה". היא ממש יצאה מהכלים וזה היה נוראמפחיד. כלום לא עזר, ניסיתי להרגיע, להסביר - היא לא שמעה, לא ראיתה, לא פקחה עיניים ולא שמעה כלום, רק צרחה -קחו אותיי הביתה, אני לא רוצה להיות פה! מה אני עושה עם זה? ההסברים שלי לא עוזרים, הילדה פשוט נכנסת לקריזה של ממש, אין לי מושג איך היא תתמודד עכשיו עם בלונים בגן אם יהיה למישהו יום הולדת או עכשיו היא לא תרצה ללכת לאף מסיבה. אי אפשר ככה - מה עושים? אני עכשיו ממש חושבת שאולי צריך לפנות לפסיכולוג לקבל עזרה כי אין לי מושג מה לעשות. תודה!

שלום רב! בת 39 אמא לשני ילדים בן 5.7 חודשים ולילדה בת 4. בני עלה לכיתה א. מכיוון שאני ובעלי עובדים במשרה מלאה הבאתי מטפלת להוצאת הילדים מביה"ס והגן. שאלתי היא כזו : מאז שבני עלה לכיתה א אני מאוד חרדה. עצם המחשבה שהוא נמצא למעשה לבד (בביה"ס) כל השעות האלו, בלי שאף אחד ממש ישים לב מה הוא עושה מכניסה אותי לפאניקה וחרדה. אני ממש ממש דואגת , בהפסקות ישנה מורה תורנית אבל עדיין אני דואגת שכן המון ילדים בחצר ולא שמים לב ממש לכל אחד ואחד. ברצוני לציין שבני דווקא ילד אחראי ונבון אבל עדיין אני ממש ממש חרדה. מה לעשות, איך אפשר להיות רגועים? תודה, שרית

שלום רב! בת 39 אמא לשני ילדים בן 5.7 חודשים ולילדה בת 4. בני עלה לכיתה א. מכיוון שאני ובעלי עובדים במשרה מלאה הבאתי מטפלת להוצאת הילדים מביה"ס והגן. שאלתי היא כזו : מאז שבני עלה לכיתה א אני מאוד חרדה. עצם המחשבה שהוא נמצא למעשה לבד (בביה"ס) כל השעות האלו, בלי שאף אחד ממש ישים לב מה הוא עושה מכניסה אותי לפאניקה וחרדה. אני ממש ממש דואגת , בהפסקות ישנה מורה תורנית אבל עדיין אני דואגת שכן המון ילדים בחצר ולא שמים לב ממש לכל אחד ואחד. ברצוני לציין שבני דווקא ילד אחראי ונבון אבל עדיין אני ממש ממש חרדה. מה לעשות, איך אפשר להיות רגועים? תודה, שרית

יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים שנכנס להיסטריה של בכי בכל פעם שנכנסים לבית או לכל מקום אחר וסוגרים אחרינו דלת.השנה הוא התחיל ללכת לגן בפעם הראשונה והדבר מקשה מאוד על ההסתגלות לגן שקשה לו גם ככה.כל פעם שנכנסים לגן וסוגרים את הדלת הוא מתחיל לצרוח.כשיש בגן "שעת ריכוז" הוא נשאר מחוץ לחדר כי סוגרים את הדלת.הגננת אמרה שהוא מתנהג כסובל מקלסטרופוביה ואני נוטה להסכים להגדרה.הדבר מפריע ביותר כי אי אפשר להכנס איתו לקניון,חנות או כל מקום אחר ובבית אי אפשר לסגור דלת של חדר.אנחנו מנסים להסביר ומנסים להסיח את דעתו ומנסים להתעלם מהבכי כשאנחנו סוגרים את הדלת מאחורינו אך ללא הועיל.אנחנו משוועים לעזרה מקצועית כי המצב חמור.הלילה הוא לא רצה ללכת לישון,נעמד ליד דלת הכניסה ובכה בהיסטריה שהוא רוצה לצאת.כמובן שלא הסכמנו והחלטנו שלא ניכנע לבכי ובסוף הוא ירגע ואכן כך אבל אחרי ארבעים דקות קורעות לב של בכי שהפסיק כי כבר לא נשאר לו כוח וקול.אני מאוד מתקשה לעמוד רגשית במצבים הללו.אנא תשובה בהקדם.פרטים נוספים:הילד הוא ילד ראשון,נבון מאוד,מבין הכל,מלא שמחת חיים,התפתחות נורמאלית לחלוטין,אהוב ביותר והכי חשוב מעולם לא סגרנו אותו,חלילה,לבד או כל דבר דומה שעלול היה לגרום לו לטראומה או להסביר איכשהו את ההתנהגות הזאת.תודה מראש.

שלום לכולם אז ככה,אני מאוד נסערת.הוריי בעלי מתגוררים במרכז הארץ,בעבר ביקרנו אותם לעיתים יותר תקופות עד ששמתי לב לתופעת הדודה בת ה10 .(האחיינית של בעלי). בתי הגדולה בת 7 והקטנה בת 6 ובן בגיל 10 חודשים. אצל חמותי גרים אחותו הגדולה שהיא אם חד הורית,ואחותו הקטנה. לבת הגדולה יש שני ילדים שמתגוררים אצל האבא,ביתה בת ה10 מבקרת אותה כל יום וכאשר אנחנו באים לבקר היא שמחה לראות את בנותיי "לדעתי"כי היא אוהבת אותם??יתר על המידה.כאשר בנותיי היו קטנות יותר אירחתי את הבת דודה בת ה10 אצלי בבית ומילאתי להם בריכה מגומי,כעבור 10 דקות שמתי לב שהדודה חיכתה שאסובב את הראש והיא ניסתה להטביע את ביתי.למזלי זה היה עניין של שנייה והצלחתי להוציא אותם מהמים וכעסתי מאוד על הדודה.אתמול ביקרנו שוב והדודה הכניסה את ביתי בת ה7 לשירותים,נעלה עליהם ונישקה אותה בכוח בפה עד שביתי צעקה אמא הצילו.ניגשתי והסברתי לה כמו לבנותיי,שהגוף שלנו הוא אישי לנו ואל לנו לתת לאף אחד לגעת בו גם לא לבן משפחה.חשוב לציין שהדודה מאוד מתוסכלת מחוסר אהבה אליה,היא מאוד מקנאה בבנותיי ,אין לה גבולות.הסיפור הוא מאוד מורכב בבית הזה.ניסיתי לדבר עם אימא אך היא מלא מתייחסת אליי ,שוחחתי עם בעלי על כך והוא לא ידע כיצד לענות. אני אמא מאוד דאגנית ומקפידה לגדל את בנותיי ולחנך אותם כראוי.הדבר לא מוצא חן בעיניי משפחתו של בעלי ותמיד יש את הוויכוח למה אינני מאשרת שילדיי יהיו שם לבד.חשוב לציין שהדודה תמיד מסיטה את ביתי הגדולה כנגד אחותה,או תמיד היא מחפשת דרכים לחבק אותה כאשר אנחנו בחדר הסמוך.ההתנהגות שלה לא מקובלת בשום דרך וכמו שאמרתי אין דרך לדבר עם אמא.ניסיתי בדרך עקיפה דרך הסבתא או גיסה הקטנה שאולי יש צורך שהיא תראה פסיכולוג בגלל מה שהיא עברה בחיים אך ללא הועיל. אובדת עצות . תודה גל

בהשמך לשאלתי בנושא עזיבת הבית ותדירות ראיה, מעבר לימים הקבועים. האם נכון במסגרת הימים הקבועים בהם לוקח האב את הבנות ומחזירן ללינה בבית שלי שיכנס איתן לבית ויהיה שותף להשכבה עד שנרדמות ( לפחות הקטנות 6, 3 ). זאת מכיוון שאני צופה כי שתי הקטנות יעשו סצנות של בכי ארוך ומייגע. שתיהן מאד מחוברות אליו במיוחד בתקופה אחרונה. אני מודה שגם לי יהיה קשה להתמודד איתן כל פעם מחדש שיחזירן הביתה. נראה לי כפתרון עד שימצא מקום קבוע והן תשארנה ללון אצלו.הבנתי כי זה לא נכון שהוא יבוא לכאן יותר מדי ומחוץ לימי הראייה. תודה על העזרה!

בתי בת ה-11 מוטרדת לא מעט בכיתתה החל מתחילת השנה. "מלך" הכיתה מקניט אותה שהיא מאוהבת בבן אשר יושב לידה, שהם חברים וממריד את שאר הילדים נגדה. ההטרדות באות לידי ביטוי בכך שמעבירים פתקים במהלך ה/שיעור עליה, נכתבות לה הודעות לא נעימות באי סי קיו שלה. מדברים מאחורי גבה, צוחקים עליה בפניה ,מעליבים אותה, שמים לה רגל במהלך הליכתה על מנת שתיפול. לאחרונה החל גל שמועות שיקריות עליה. הילדה ממש חסרת אונים. איננה מסכימה שאתערב בכל דרך. לא מסכימה שאשוחח עם הורי הילד הממריד בגלל שהיא פוחדת מהתגובה שתבוא (שיקראו לה מלשנית וכו'...). ואני שואלת כאמא מודאגת, מה לעשות? עד מתי לשתוק? ומה יוצא מקשר השתיקה הזה? אני מסבירה לה שאת האלימות המילולית והפיזית יש לעצור ולא לתת לה יד. וחשוב לעצור אותה על מנת שלא תגדל ותידרדר. מה לעשות? איך לעזור לילדתי באופן שהיא תסכים לעזרתי? היא מאיימת שלא תספר לי שום דבר יותר אם אפעל בניגוד לרצונה ואני מאמינה שהיא מסוגלת לכך.

שלום רב הבאנו כלב הביתה לפני כחמישה חודשים. זאת לאחר שבננו בן ה11 לחץ עלינו לאורך זמן רב להביא כלב הביתה. במשפחתנו עוד 2 ילדים בת בת 22 ובן ב18. הבת הגדולה סטודנטית ומגיעה הביתה בסופי שבוע בלבד. בננו בן ה18 לומד ועובד ומתעתד להתגייס לצהל בעוד כ 8 חודשים. לצערי הרב אנו לא יכולים להמשיך ולהחזיק בכלב מסיבות שונות. אנו יודעים שעשינו טעות בהחלטה ואנו מצטערים על כך אולם איננו רוצים להנציח את הטעות. ברור לנו שלבננו בן ה11 הדבר יהיה קשה ביותר וייתכן כי ייכנס למשבר . הבן מאוד אוהב את הכלב ונקשר אליו מאוד. אנו מוכנים לקבל כל רעיון אשר יסייע לבן בתהלך ההפרדות מהכלב. משפחתנו היא משפחה חמה ואנו כהורים ובתנו הגדולה נוכל לסייע ולתמוך בו אבל איננו ידעים כיצד לעשות זאת. ברור שאנו נקפיד למסור את הכלב למשפחה טובה ולא נסכים למסור אותו לאגודה לצער בעלי חיים או לאגודה אחרת.

שלום, אני אמא לילד בן שנתיים. עד לפני כמה חודשים לא היו לילד בעיות שינה - היה נרדם לבד במיטתו ב-20:00 וישן עד הבוקר. לפני חצי שנה הוא הלך לגן חדש ובערך באותה תקופה העברנו אותה למיטת מעבר (כי ניסה "לקפוץ" ממיטת תינוק. מאז התחילו בעיות שינה. בהתחלה לא נורא - היה קשה לו להרדם, כי פתאום קיבל שליטה ויכול היה לקום לבד. טקס ההשכבה התארך, דגלתי בשיטת הסופר נני - להחזיר בשקט למיטה ולצאת, עד שהוא נרדם בסופו של דבר. וזה עבד פחות או יותר. עד שהוא התחיל רצף של מחלות והפסיק לישון בלילות, התחיל לבקש בקבוק (הוא לא היה אוכל כל היום והיה שותה 3-4 בקבוקים במהלך לילה). מאז הכל השתבש - הוא לא מוכן בכלל לעלות למיטה, לא מוכן שאצא מהחדר עד שהוא נרדם - מיד מתחילות צרחות או שהוא קופץ מהמיטה. מתחילים תירוצים (קקי, חיתול, בקבוק, מה לא). הןא מתעורר מספר פעמים בלילה, מבקש לאכול, מתקשה להרדם, דורש שרק אני אהיה לצידו. בעלי לא היה עד עכשיו שותף לטיפולו בלילות (כי לא היה שום צורך בכך עד עכשיו). ואני כבר הגעתי למצב התמוטטות - כאבי ראש שלא נפסקים במשך חודש, ביקורים אינסופיים אצל מומחים, עד שהבינו שבעיה היא חוסר שינה. אני מנסה כרגע לשתף את בעלי וזה פשוט לא מסתדר - הילד צורח אם בעלי נשאר איתו ולא אני (למרות שלפני הבעיות הוא היה בקלות מרדים אותו) עד שאני נשברת ונכנסת. ברגע זה הבכי נעצר תוך שניה והוא נרדם. אבל זה חוזר על עצמו המון גם בלילה - הוא פשוט לא מוכן שאבא יתקרב אליו ולא אני (או שצורח במיטה שלו או שרץ למיטה שלי, מוריד לי שמיכה, מרביץ לי שאני אקום, מעיף דברים, צורח ללא הפסקה). מה לעשות? לתת לו לצרוח עם אבא עד שיירדם (זה יכול לקחת יותר משעה כל פעם)? האם זה בריא לילד (לא נראה לי)? אפשר לתת לו משהו מרגיע (פספלורה וכו')? אני חייבת פתרון , כי מצבי הפיזי נהיה קשה מיום ליום ואני בטוחה שזה גם משפיע על הילד, כי אני נהית חסרת סבלנות. תודה על העזרה, אולגה

שלום, בת שלי בת 6 וחצי, הייתה בבית ספר בגן חובה וכיתה א. מבחינה חברתית הייתה בסדר גמור, היו לה הרבה חברים. השנה החלטנו להעביר אותה לבית ספר דמוקרטי. למרות שאני יודעת שעברו רק 11 ימים וזה ממש לא הרבה, נראה לי שקשה לה למצוא את מקומה ולהכיר חברים חדשים. היא הכירה ילדה אחד, וכל יום ממש דואגת מה יהיה אם הילדה לא תגיע לבית הספר. איך אני יכולה לעזור לה? תודה

בהמשך להודעה בנושא, סיפרנו על הפרידה לבנות, הילדה האמצעית (6) קיבלה את זה מאד קשה, בכתה ושאלה המון שאלות תמימות ופרקטיות. הבת הגדולה (9) לא ממש הגיבה פרט לכך שאמרה שידעה. בעלי עוזב את הבית בתחילת שבוע הבא, האם זה נכון כי יבוא לעיתים תכופות ( כל יום או יומיים ) לפחות בהתחלה על מנת להקל את העזיבה או שעדיף כי יראה אותם בימי הסדרי הראייה ויתרגלו לשיגרה החדשה? תודה על העזרה.

שלום לך בתי עלתה לכיתה א ילדה בוגרת ונבונה ללא בעיות בגן פתאום המעבר לכיתה א ייצר התנגדות והיא לא רוצה ללכת לבית הספר הפרידות קשות מאוד כבר בערב היא מדברת על כך שמחר היא לא הולכת המורה מדהימה תומכת ומאוד עוזרת בבקרים הצוות כולו מיודע לבעיה הנ"ל הפסיכולוג ראה אותה במשך היום והכל נראה תקין אך הילדה מסרבת כמו כן במשך היום הכל בסדר פרט לפרידה וההכנה מהילדה כבר ערב לפני שהיא לא רוצה ללכת היא אפילו מגיעה לישון במיטתינו בלילה דבר נדיר מאוד אנו מאוד חיוביים לגבי כיתה א ומעודדים ומדברים על כל החיובי שבעניין ומנסים לדובב אולי משהו ייצא אך לשווא איך אפשר לעזור לה ? בתודה מראש יעל

שלום, כתבתי את הודעתי גם בפורום פסיכולוגיה וראיתי הפניה אליכם. מצ"ב מה שכתבתי בתקווה שתוכלו לייעץ לי. בתקופה האחרונה כחודש-חודש וחצי הבן שלי נכנס לפחדים שונים. ומתעורר בלילה. הבן שלי בן 5, יש לו אחות בת 8 ואחות בת חצי שנה. זה התחיל מזה שהוא מפחד מ"מפלצת המספרים" בערוץ הופ. המשיך כמובן עם החושך ומנורת לילה לא מספיקה לו אלא ממש אור גדול בחדר. ומאז ומתמיד הוא לא נמשך לעכבישים ולא אהב אותם ותמיד כשהיה עכביש באיזור שלו היה קורא לנו להעיף אותו. לאחרונה זה ממש הפך לפוביה מעכבישים. הבית צריך להיות מואר ביותר בלילה, הילד מכניס את עצמו להיסטריות בעניין העכבישים. בנוסף יש גם עניין של הרטבת לילה מדי פעם יחד עם הפחדים. אני היום הולכת לקבוע פגישה עם פסיכולוג ילדים, אבל אולי יש לכם רעיון ועזרה איך לעזור לו להתמודד? תודה רבה

בני בן 7 וחצי בכיתה ב' , לפני כמה ימים אחת המורות דיברה איתי ואמרה לי שבני הכה (נתן מכה בבטן) לילד מהכיתה ושהיא לא מסכימה לאלימות, שוחחתי עם בני והוא אמר לי שהילד הציק לו ולכן הוא הכה אותו, הסברתי לו שאם מישהו מציק לו שיגש למורה ושלא יחזיר לאף אחד כי אלימות זה לא הפיתרון, באמת למחרת הכל היה בסדר הוא התנהג יפה כל היום. היום קראו לי לבית הספר ואמרו לי שהילד שלי דקר עם המספריים ילד אחר בכיתה ביד (לא קרה לילד שום נזק) אבל זה כמובן חמור ביותר ואז דיברתי עם המחנכת והיא אמרה לי שבני הכה גם אותה וניסה לדקור אותה במספריים, כמובן שהענשתי את בני למרות שהוא מכחיש בכל תוקף שהוא הרביץ למורה ולא דקר אותה הוא מספר לי שהיא רצתה לקחת לו את המספרים והוא לא הסכים . אני אבודה לגמרי לא יודעת אייך ללכת עם הילד עם איזה גישה אני חייבת עזרה . אני לא רוצה שבני יהיה אלים, אצלנו בבית אין אלימות . ובטח אני לא מוכנה שעכשיו "ייתיגו" אותו כילד אלים בבית הספר או "מופרע". תודה