פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
בהודעתך ניכר הרצון הטוב שלך ושל אשתך להיטיב עם הילד.
אתם הורים לילדים צעירים ומדבריך גם עובדים קשה. כל אלו הם גורמי לחץ המקשים על התיאום ההורי. אולם התיאום ביניכם וההתמודדות הזוגית הם חשובים מאוד.
לטעמי יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי, לאו דווקא סביב הדרכה על הטיפול בילד אלא תוך התמקדות בגורמים הפוגעים בתקשורת בינך לבין זוגתך.
בהצלחה,

בתך נמצאת בשלב התפתחותי התואם לגילה בו הילד תופס את עצמו כמרכז העולם. השלב הזה טבעי וחשוב להתפתחות הבריאה של בתך, אולם חשוב גם שתעזרי לה להתמודד עם העובדה שבחיים אנו גם מתחלקים עם אחרים במשאבים מוגבלים.
לפני שאתן יוצאות לגינה או נפגשות עם חברים, הסבירי לבתך שכל הילדים מתחלקים במתקנים ותורו של כל אחד יגיע; ושהיא והחברה מתחלקות בצעצועים בעת הפגישה. החמיאי לבתך כשהיא מצליחה להמתין לתורה או מתחלקת במשחקים, עודדי אותה בזמן ההמתנה למתקן (משפטים כמו: "איזה יופי את מחכה, עכשיו X מתנדנד, ועוד חמש דקות יגיע התור שלך ואז את תתנדנדי..."). כדאי שתביאו למקום מפגש דברים שהיא יכולה להתחלק בהם עם אחרים: פירות חתוכים, גירים לציור על המדרכה, וכדומה.
בהצלחה ובילוי נעים.

בת 3 שרוצה כל מה שליד אחר יש בגינה , כל מה שהיא רואה אם זה עגלה , טרקטורון לילדים היא מבקשת ואני לא מצליחה להסביר לה שהיא לא יכולה לקבל הכל .ישר היא בוכה וצועקת שהיא גם רוצה איך מסבירים להב צורה שהיא תבין כי בינתיים אני פשוט מתקשה לצאת לגינה כי אני יודעת שזה סיוט .

היי,
הילדה עדיין לא מבינה, מפאת גילה, את העובדה שאין ביכולתה לקבל הכל. זה התפקיד שלך להסביר לה את "האמת המרה" הזו. אני מציעה להתמקד בהסברים שהם לא טוטאליים, לא לומר לה שהיא לא יכולה לקבל הכל בעולם, אלא להסביר באופן יותר מרוכך: "זו העגלה של הבובה של אפרת, לך יש בבית עגלה משלך (או טרקטור, או כל צעצוע אחר שיש לה), כשנגיע הביתה תוכלי לשחק בעגלה שלך..." ולהסיט את תשומת לבה.
כדאי גם להכין את הילדה מראש לכך שבגינה יהיו משחקים של ילדים אחרים, שלא תמיד ירצו להתחלק בהם. לשאול אותה איזה צעצועים היא רוצה להביא, וכדומה.
בהצלחה,

עופר שלום,
כמה לא קל לחזור מחופשה ומנוחה זוגית, לתגובה דרמטית כזו של הילד.
ילדים בגיל של בנכם, וגם בגיל מבוגר יותר, מתקשים להיפרד מההורים. בין אם מדובר בפרידה למספר שעות, הליכה לעבודה, או פרידה של מספר ימים. הליכה לישון אף היא סוג של פרידה עבור הילדים - נפרדים מההורים וישנים בחדר אחר. אולם פרידות הן חלק מהחיים וחופשה בת ארבעה ימים היא לגיטימית לחלוטין, חשובה לחיזוק הזוגיות ואף טוענת את ההורים באנרגיות מחודשות לטיפול בילד.
כדאי שתסבירו לילדכם שאמא ואבא נסעו וחזרו, ומעכשיו תהיו עמו בכל ערב בבית. בעבר הצלחתם להקנות לו הרגלי שינה סדירים, ולכן אני בטוחה שתוכלו לחזור לשגרה גם כעת. נסו בשעה שלפני ההשכבה להיות פנויים אליו, וכמובן שעדיפה נוכחות שניכם כשהוא הולך לישון. תעזרו לו לקיים טקס לפני השינה - להיפרד מכם, מהצעצועים, להיזכר מה עשה היום, לדבר על התוכניות למחר. כדאי שאחד מכם יישב ליד מיטתו עד שיירדם, ירגיע, יחבק, יחזיק את ידו וכדומה. לאחר הקראת סיפור (ים) מומלץ לעמעם את האורות בחדרו של הילד כשאחד מכם לצידו, ולהשתדל להרגיע אותו במחוות גופניות (חיבוק, ליטוף, נשיקה) ופחות לפתוח בשיחה מחדש.
בסך הכל עבר רק שבוע מאז חזרתכם, התאזרו בסבלנות ועזרו לו להירגע ולחזור לשגרה.
בהצלחה ולילה טוב.

בני שלום,
ראשית בטרם אציע לך הצעות קונקרטיות, חשוב שתבדוק עם עצמך, עם הילדים (ועם אמם, במידה והדבר אפשרי), האם השינוי בהתנהגותם לאחרונה קשור באירוע מסוים שהתרחש כששהו אצלך, האם יש אנשים שנכנסו או יצאו מחייך לאחרונה, האם חלה הרעה ביחסיך עם גרושתך והילדים מגיבים לכך, האם התנהגותם קשורה ב"שעמום" כללי שלהם בחופש הגדול, וכדומה.
ילדים בגיל ילדייך יכולים להיות שותפים בתכנון הבילוי המשותף. אפשר לברר איתם מה הם אוהבים, מה היו רוצים לעשות ביחד. אפשר להתחבר עם משפחות מאיזורך עם ילדים בגיל דומה ולבלות יחד. ואולי גם הילדים לא רוצים לעשות "משהו מיוחד" אלא פשוט לנוח ולהיות איתך. נסה גם אתה מצידך להתקרב לעולמם ולהתחבר לדברים שמעניינים אותם. למשל, תוכלו למצוא תוכניות טלוויזיה או סרטים המתאימים לצפייה משפחתית, או משחקי מחשב שניתן לשחק בזוג או בשלושה.
בהצלחה.

אני מזמינה הורים נוספים להציע מניסיונם רעיונות לבילוי עם ילדים בגילאים אלו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=125 id=link]הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות[/a].

דורית שלום,
עולות מספר שאלות. האם היו שינויים בסביבתו של בנך ובתפקודו הלימודי בכיתות ד-ה? האם קודם הוא השתתף בפעילויות חברתיות ברצון? האם הקשרים שלו עם שלושת חבריו הם קרובים? האם הוא הולך לחוגים? האם קשריו עם אחיו השתנו אף הם? האם הילד נוטה תכופות לומר דברים שליליים לגבי עצמו? וכמובן באיזו מידה לכם חשוב שבנכם יהיה בעל ביטחון עצמי גבוה ומספר חברים רב.
כדאי לשוחח גם עם המחנכת האם גם היא רואה שינוי בהתנהגותו החברתית והלימודית.
במידה ואת רואה שינוי בתחומים שציינתיח, הייתי מציעה להתייעץ עם איש מקצוע לגבי הילד.
בהצלחה.

ילדים בכל הגילאים עשויים לפנות במצוקתם לדודה אוהבת ועשויים גם לתפוס אירוע חד פעמי ומקרי כקיצוני יותר משהינו. למרביתנו אין כלים לדעת האם מדובר באמת או דמיון.
אם את מתרשמת/חשה שהאחיינים שלך חשופים להתעללות, דווחי על כך ללשכת הרווחה במקום מגוריהם. ואם את מתרשמת/חשה שאחיך ואשתו מתקשים בגידול ילדיהם, תוכלי לפתוח את הנושא עם אחיך, לשמוע את קשייו ולהציע לו עזרה במידת האפשר. כמובן ששתי ההצעות שלעיל אינן סותרות זו את זו, אלא להיפך.
בברכה ובתקווה שאחיינייך וילדים בכלל ייזכו לטיפול הורי נאות.

אני מודה לך על תשובתך. אני רוצה לשתף אותך שאחי הגיב בכעס רב כלפיי וכלפי אימי לכשסיפרתי לו את שאירע. מאותו היום הוא מונע מאיתנו, למרבה האירוניה, מלראות את הילדים! אין לנו כל קשר עם הילדים כרגע כיוון, שאחי ואישתו לא מאפשרים להם לראות אותנו או לשוחח איתנו טלפונית וזאת למרות, שהם מודעים היטב לכמות האהבה הרבה שהילדים רוחשים לנו ואנחנו להם, כמובן. לצערי הרב, אחי מגן על אישתו בעיניים עצומות למרות, שהוא מודע היטב לתכונות השליליות הרבות שטמונות בה ומודע לחוסר הסבלנות והעצבים שהיא מפגינה כלפי הילדים. נותרתי חסרת אונים כיוון, שגם חוקית אין לי כל זכות לתבוע הסדרי ראייה עם הילדים. אני שוקלת לפנות לגורמי הרווחה כיוון שלדעתי, לישלול מהילדים את הקשר היפה שהיה להם עם הסבא, הסבתא והדודות שלהם פירושו, להתעלל בהם נפשית! (ותקני אותי אם אני טועה!). אודה לתגובתך.

דיקלה יקרה,
אני שומעת את התסכול, הדאגה והכעס בדברייך.
עם כל הכאב שבדבר, אחיך וגיסתך יכולים לנתק קשר עמכם או למנוע מכם מפגש עם הילדים, וזוהי זכותם החוקית והלגיטימית.
נראה לי שלמען הילדים ובכלל, כדאי לכם לנסות למצוא דרכים לתקשר ולהתחבר שוב. נסי להקשיב לאחיך ולהציע לו עזרה עם הילדים (במידה וחש שהוא זקוק לה), ללא ביקורת ושיפוטיות על התנהלותו כיום. במידה ואת ממשיכה להעריך שהאחיינים שלך סובלים מהתעללות, פני ללשכת הרווחה.
בהצלחה,

הייתי מנסה לברר איתה מה מקור החרדה. למשל מי טיפל בה כשאת היית בבית חולים. אולי זה היה קשה לה? אז אפשר לדבר איתה על מה היא הרגישה. האם היתה עוד פרידה ממך מאז הלידה? בינתיים הייתי מקבל את החרדה בסבלךנות ותומך בה. לא לשכנע אותו שהיא לא צריכה לפחד, אלא כן ללבות אותו למתקנים וכוי . לתת יותר זמן לפרידה בבוקר ולעט לעט לתת לא לשקם את הבטחון בהדרגה. אפשר גם לשחק משחקים של פרידה כגון "קו-קו" ומחבאוים. ד"ר דוד

ורד שלום, אני מציעה לך לקרוא תשוובת אחרות שניתנו בנושא בתקופה האחרונה. הופעתו של נושא זה שוב ושוב בשאלות כאן מראה על כך שהתופעה מתרחשת אצל ילדים רבים.
אני מציעה להוריד לחץ, לא להציע פרסים ולחלופין לא לאיים. לתת לילד טיטול כשמבקש, לעמוד על כך שיעשה את צרכיו (בטיטול) רק בתוך חדר השירותים או בפינה מסויימת, ולתת לו להוריד טיטול לבד, תוך שאתן מנגבים את ישבנו בנייר טואלט ולא במגבון כלתינוק. במקביל יש לשדר מסר שאתם סומכים עליו שכאשר יוכל הוא יעשה בסיר/בשירותים.

חן שלום,
תיאורך


תיאורך המפורט מכיל בתוכו מספר נושאים:
א. שיטות חינוך.
ב. חשיובת הסכמה בין ההורים.
ג. שיטות האכלה.
ד.התנהלות עם ילד בעל קשיי ויסות חושי.
אתייחס בקצרה: כאשר מדובר בילד ללא קשיים מיוחדים, ישנם ילדים רבים הנוטים להעדפות מצומצמות באכילה (בד"כ ממשפחת השניצל ודומיו), ויש הורים שבוחרים לא לעשות מזה עניין, ולתת לילד מה שאוהב, במקביל להצעת מזון מגוון. הורים שבוחרים לעמוד על כך שהילד יאכל מגוון לעתים מצליחםי בכך, אולם חשוב להגיע לעמדה אחידה בין ההורים ולקבוע תוכנית הגיונית (שבה למשל מניעת מזון הינה מוגבלת מראש בזמן). מאחר ולילד יש קשיי ויסות, והסטוריה עם אכילה לא פשוטה, איני בטוחה האם כדאי לעלות על בריקדות עימו בנושא הזה, ואני מציעה לכם לחשוב על כך שוב.

לי שלום, אנא פני לפורום הורים ומתבגרים, באתר זה.

שלי שלום,
בנך מבין כי יש דברים שמקובלים ודברים שאינם מקובלים בחברה, ובודק את הגבולות. ייתכן שזו תגובה לכך שמצופה ממנו כאח בכור "להתנהג כמו גדול" והוא מראה למבוגרים שגם הוא עדיין ילד קטן. אפשר גם שבעקבות המעבר לבית הסבים, הוא נדרש לשמור על גבולות נוקשים יותר משהיו בביתכם (למשל, אולי אצלם אסור להרעיש בשעות מסוימות שהיה ניתן בביתכם, או שאינו יכול לפזר את צעצועיו בעת המשחק באותה מידה), וההתנהגות היא תגובה לכך.
תגובתך היא טבעית ומתאימה - לפעמים צוחקים איתו ובמקביל חשוב להסביר לו שזו התנהגות לא מקובלת בחברת אנשים.
בהצלחה,

ראשית, בשעה טובה!
כדאי לשתף את הילדים באריזת הצעצועים שלהם בארגז מיוחד. כדאי לצייר להם את החדר החדש, ולומר להם היכן ימוקם כל חפץ (מיטה , ארון), על מנת להבטיח "הכרות" מוקדמת עם הדירה. לאחר שעוברים, יש לתת לכל ילד לפרוק את הארגז המיוחד שלו, ולהחליט היכן להניח את הצעצועים.חפצים אליהם הילדיםקשורים במיוחד יש לשים בהישג יד בעת המעבר.
בנוסף להבטחה שהבית החדש יהיה יפה, יש לתת לגיטימציה גם לצער שיבטאו הילדים, שנקשרו כבר לבית הישן. המעבר טומן בחובו גם חרדות, אולם בכללו הינו תהליך שטוב למשפחה, וכך יחוו אותו גם הילדים.

עידית, לפני שאת נלחצת כדאי לשאול את הילד למה התכוון, ומה זה "להיות בשמיים". האם יתכן שנחשף לביטוי כזה בסביבתכם?

לא באופן ישיר, ישנם אולי שירים שכלולים בהם המילה שמיים, אבל ממש לא דיברנו איתו על זה, מה שכן הוא ראה חדשות לפני כמה ימים שהיה בו הסיפור של הילדה רוז. חשוב לציין שהילד מאוד חכם לגילו.

עידית, אם אכן זהו המקור לאמירתו של הילד, כדאי לשוחח עימו על כך. העקרון המנחה בשיחה עם ילד הוא ללכת לפי הקצב שלו, לאן שהוא מכוון. תבדקי קודם מה הוא יודע, ובכל מקרה ניתן לומר שזה קרה במשפחה בה יש הרבה קשיים, ובדרך כלל, ודאי אצליכם, הורים אוהבים את הילדים ושומרים עליהם. בהקשר של הגן, יש לתת לגיטימציה לחששות, ולומר שאתם בטוחים שישוב מהגן אליכם, ואתם מחכים לו ושומרים עליו- הן הגננת בגן, והן אתם בבית.

אני לא בטוחה שבגלל שהוא ראה את החדשות אז הוא יודע פתאום הכל... בחדשות לא אמרו את המילה שמים וכמעט ולא התייחסו לתוצאה של הילדה, אז קשה לי להאמין שהוא הסיק מזה דברים.. בכל מקרה תודה על העזרה ..

שירן, עולות פה שתי שאלות:
א. למה הילד מתנהג כך אל הסבתא?
ב. מה לעשות?.
לגבי השאלה הראשונה- האם מדובר באימך או בחמותך? מה יחסך ויחס אבי הילד אליה? יתכן שהילד קלט משהו.
לגבי השאלה השניה - נשמע שאת נוהגת נכון, ומנסה לחבב את הסבתא על הילד בהדרגתיות, במקביל להוקעת התנהגות שלילית שלו ישירה כלפיה. יש להסביר לסבתא שהיא לא צריכה להיעלב מילד כה צעיר, אלא לנסות לרכוש את אמונו בהדרגה.

מיכל שלום רב! מדובר בחמותי. אמת - אני לא מחבבת אותה אך אני לגמרי קורקטית איתה ושומרת על מערכת יחסים סימפטית למדי איתה. ללא מריבות וכד'. אנו לא מדברים ליד הילד עליה קשה לי להאמין שהיא קלטה משהו. שנינו מאוד רוצים שיהיה לו קשר עם הסבתא ומאמינים בחשיבות הנושא. העניין הוא ש בני אקטיבי וספורטיבי ומשתעמם מהר מפעילות ביתית...היכיף שלו הוא יותר המרחבים הפתוחים (גינות, משחקיות, הצגות ילדים, הפעלות מוזיקליות, בריכה, ים ועוד). הסבתא מסרבת לצאת "למרחבים" בטענה שחם בחוץ וגם שיש לה בעיה רפואית שמונעת ממנה לנוע במרחב בחופשיות. אז נשארת רק הספה שלנו בבית! רק בבית שלנו (אצלה זה בעייתי כי היא חוששת שישבור משהו) ובבית הוא מטפס על הקירות ולה אין סבלנות להעסיק אותו כי זה דורש המון סבלנות (כפי שציינתי הוא מאוד אקטיבי וחסר קשב וריכוז ומאבד עניין מהר מאוד מאוד בהדבקות, ציור, בצק, פאזלים, ספרים - לא בבית סיפרנו כמו שאומרים). השאלה מה עושים? מצד אחד אני מאוד רוצה שלילד תהיה מערכת יחסים טובה או לפחות נורמטיבית (בלי דחיה מצידו של הילד). מצד שני, הסבתא לא מסוגלת (ריגשית ופיזית) להכיל את הילד ולהתחבר לצרכים ולרצונות שלו. והוא מצידו מגיב בתסכול רב. איך מגשרים בין העולמות?

שלומית,
גם ילד אנרגטי בן שנתיים וחצי יכול להסתדר עם סבתא שאינה אנרגטית כמוהו, לזמן מסוים. כדאי למצוא דרכים לאפשר להם "יחד", כאשר הילד ימתן התנהגותו לזמן קצוב, ובזמנים אחרים הסבתא תצא איתו למקומות מווזגים וחביבים, בהן מתאפשרת לו תנועה, כמו משחקיה למשל. לא הייתי מזלזלת ביכולתו של הילד להבין מסרים סמויים שלכם, ההורים.