פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילדה בת שנתיים וחצי . לפני 3 חודשים התחלנו גמילה מטיטולים. ביומיים הראשונים התחלנו רק ביום . ביום השלישי לאחר מקלחת לפני שינה היא סרבה לשים טיטול ואפילו אמרה אני ילדה גדולה ששמה תחתון . אני כמובן שמחתי ושמתי לה תחתון ולעצמי חשבתי כשהיא תרדם אני אשים לה טיטול . לשמחתי שכחתי לשים לה והיא התעוררה יבשה, וכך בימים שלאחר מכן הגמילה עברה בסדר גמור למעט פיספוסים הן ביום והן בלילה בבית או בגן אבל לא משהו חריג במיוחד . לפני כחודש היא התחילה לפספס בלילה באופן קבוע (לפעמים 3 פעמים ביום) ביום היא בסדר גמור , מבקשת ואפילו הולכת לבד לשירותים . רצוי לציין שלא חל שינוי בסביבה שלה ולא קרה אירוע חריג או מיוחד . היא נמצאת במסגרת גן והפספוסים החלו לפני שהסתיים הגן . לאחרונה התחלתי לקחת אותה לשירותים באמצע הלילה בדרך בחצות (היא הולכת לישון בערך בשמונה) וגם זה לא כ"כ עוזר . היא הפסיקה את הדיסה לפני השינה קצת אחרי הגמילה ,מרצונה היא פשוט לא מבקשת יותר דיסה בלילה . איך אני יכולה לעזור לה ללמוד לא לפספס בלילה, אני לא רוצה לחזור לטיטולים כדי לא לבלבל אותה (היא גם לא תסכים) . בתודה מראש שרון.

כיצד גורמים לילד מתבגר להכין שיעורי בית לבד, להתקלח וכל היוצ"ב, בלי שיאמרו לו כל הזמן ויעמדו לו על הראש???

שלום רב, בתי בת החמש משוגעת על ממתקים. מובן שכוווול הילדים בעולם מתים על ממתקים. אבל היא ממש נדלקת שאני מרשה לה ממתק. בתחילה סביב גיל שלוש, לא היו בבית ממתקים והיא היתה הולכת לחברים ושם מתכבדת ברצון. לאט לאט ראיתי שאם אין בבית אז היא ממש באטרף ושהיא רואה אצל מישהו אחר אז היא נעמדת לידו ומבקשת עוד ועוד. אז החלטתי להכניס הביתה ולתת לה לאכול בלי הגבלה...היא אכלה באמת בלי הגבלה. אז החלטתי להגביל לממתק אחד ביום..יש בבית מעט ממתקים, ןהיא יודעת שאחרי הגן מותר ממתק (גם אם היא אכלה בגן ממתק או בגינה) . יוצא שהיא אוכלת כל יום לפחות פעם אחת ממתק (מסטיק.סוכריה הם העדיפים עליה), והיא עדיין באטרף והעיניים נוצצות שילד אוכל לידה ממתק. שאלתי היא מה עלי לעשות כך שלא יגרמו לה הפרעות אכילה בגיל מבוגר יותר. הרי עוד שנתיים היא כבר תוכל לקנות לעצמה ממתק בחנות ולא יהיה "משגיח" עליה? האם לא יהיו לה הפרעות אכילה? כרגע היא מבנה גוף רגיל. תודה

בתי בת ה 6, ילדה נבונה עצמאית ומאוד בוגרת, אינה ישנה במיטתה ולא ישנה במיטתה לילה רצוף מעולם. נקטנו בכל השיטות המומלצות. גם אם מרדימים אותה במיטתה אחרי סיפור וטקס קבוע, בבוקר היא נמצאת במיטה של אחד מאחיה או שלנו. כל היום היא עסוקה במו"מ בנושא השינה: "היום יום שישי אפשר" "ורק היום" " ופעם אחרונה" ועוד ועוד תירוצים. בנוסף היא סובלת מחרדות ופחדים שמקורם במציאות אותה היא שומעת כבת זקונים בבית עם אחים בני עשרה. למרות שאנו משתדלים מאוד שלא לחשוף אותה לתכנים שעלולים להלחיץ אותה. וזה יכול להיות פחד ממחלות (אין חולים במשפחה), תאונות, מלחמות ועוד. לאחרונה שמעה במקרה ויכוח טלויזיוני בנושא חיסונים היא נכנסה ללחץ שהתבטא בבכי היסטרי, כמובן שהסברתי לה בהתאם לגילה, מהו חיסון? מטרותיו? התועלות שלו? ונתתי לה דוגמא את שיתוק הילדים כמחלה שנעלמה מהעולם. לאחר כמה שעות בצרחות היסטריות התלוננה על כאב ברגל ורק אחרי שהצלחתי להרגיע אותה אמרה שהיא חושבת שיש לה שיתוק ילדים. כשראתה בשדה התעופה גמדה התעוררה בלילה בבהלה ובכי שנראה לה שהיא גם גמדה והיא לא תגדל לעולם.. אשמח לקבל עיצה איזה טיפול יעיל במקרה כזה: תרפיה/פסיכולוג/הדרכה לנו ההורים האם הפחדים תואמים את הגיל? ומה אומרים כשהפחד הוא אמיתי ואינו ניתן להפריך אותו באופן מוחלט, לא מדובר במכשפות ושדים??? ומדוע היא מתעוררת באמצע הלילה, באופן קבוע? אודה על תשובתך גלית

יש לי 3 ילדים בני 12/11/6 . בני בן ה 11 הינו ילד רגיש במיוחד מאז שהוא תינוק. זה מטבטא ברחמנות יתר .דאגנות מופנמות. לאורך השנים האחרונות התבטא הקושי במיוחד בהרדמות בלילה הוא היה מגיע אלינו למיטה או שפשוט היה נשאר ער עם טלויזיה בחדר המון זמן עד שנרדם. לאחרונה בני החל לספר לי כי פוחד שהוריו(אנחנו) נמות וכי יש לו מחשבות מאוד רעות.וכששאלתי מה גרם למחשבה הזו ?אמר שזה פתאום מופיע,סתם ,אפילו מהתבוננות בשמים הוא נמצא במצב חרדה ופחד מאוד גדול.בשיחה איתי פחד אפילו לומר "מוות" וביקש עזרה ואם יש "מכונה" שמוציאה מחשבות כאלו. מהראש. הילד היה בטיפול באומנות 3 שנים עד השנה הזו.ונראה שיפור יחסית .נראה יותר שליו ופתוח. בני מאוד אהוב ומקובל בקרב חבריו, היו תקופות בהן הסתובב אחרה"צ עם חברים ואילו לאחרונה כמעט ולא יוצא מהבית אלא רק צופה בטלויזיה. אנא עזרו לי מה עליי לעשות בכדי לעזור לו. קבעתי תור לפסיכולוג ילדים אך אין לי המלצות עליו איך אדע לבחור מטפל?ואיזה טיפול מתאים?

שלום יש לי בן בן 4 עוד מעט והחופש הגדול עשה את שלו. הוא ילד מופנק תמיד היה אבל אף פעם לא התנהג בצורה כזאת. בתקופה האחורנה הוא מקלל, מרביץ לי אבל בצורה נוראית מה שלא היה אף פעם. תמיד אם לא היו נותנים לו משהו אז הוא היה עושה פוברוקציה ובלגן אבל אף פעם לא היה מקלל ומרביץ ולא מעיף דברים, פותח ארונות וסוגר בחוזקה ורוצה לשבור כל מה שרואה זורק חפצים ומשתולל פתאום מוריד חולצה באמצע הרחוב זה לא היה אף פעם ומעולם. אני כבר באפיסת כוחות מותשת ומיואשת מאוד לא יודעת מה לעשות. מאז תחילת החופש הוא ישתנה נורא ממש להגיד פרא אדם. הוא ילד טוב עד שתוקף אותו התקף הזעם ואז זהו אין עם מי לדבר זה פשוט נורא. בבקשה עזרה אני פניתי להתפתחות הילד על מנת אולי לקבל פסיכולוג ילדים לראות מה עושים. אבקש בבקשה לקבל תשובה דחופה. תודה מראש

שלום רב. אני אמא לשני בנים מקסימים. עילי בן השנה ועשרה חודשים ואיתי בן החודש וחצי. ברצוני לציין כי הגדול שלי קיבל את אחיו הקטן יפה מאוד זאת לאור העובדה שהיה עימי בבית עקב חופשת הקיץ הגן. הבעיה איתו שהוא לא מוכן להתפשר על כלום, הוא לא מוכן לחלוק צעצועים עם חברים אחרים. הוא מכה ונושך בעיקר אותי ומודע למעשיו מכיוון שניסיתי להסביר לו בדרכי נועם שכך לא מתנהגים אך זה לא עזר. ניסיתי את שיטת פינת המחשבה אך זה מיצה את עצמו מהר מאוד. בני בעצמו הולך לפינה לבד. גם שיטת שלוש הדקות בחדר לא עזרה. התנהגותו גורמת לי להתבייש לקחת אותו לגן השעשועים או לארח חברים בבתינו. ההתנהגות שלו מתסכלת אותי וגורמת לי להיות חסרת סבלנות כלפיו. תשומת לב לא חסרה לו , לא מהסבא וסבתא ולא מאיתנו הוריו. אשמח לקבל עיצה מה אפשר לעשות וכיצד אני יכולה לגרום לבני להירגע ולנו הוריו לקבל מעט שקט!!!! התנהגותו גורמת לי להרגיש כישלון כאם. מכיוון שאנני דוגלת בלחנך ילד בעונשים ובצעקות אך אני מוצאת את עצמי מאמצת אל חיכי את הפיתרון הזה. תודה- אמא מתוסכלת.

היי אני אמא לילד בן שלוש שנמצאת בשבוע ה-40 להריונה מזה כ4 חודשים אני מנסה לגמול את בני מחיתולים וזאת בידיעה שאינו מוכן,(לעיתים רחוקות הוא מודיע על עשייתו בחיתול )ואינו מעוניין בכלל לעשות באסלה אפילו טיפה אחת בעקבות ההריון הוא השתנה מאוד רצונו שוב להיות תינוק זה מתבטא בפינוק יתר בפחד נטישה בבקשת בקבוק דייסה יותר מהרגיל ובביטויים צובטים כגון"אמא נכון שאני התינוק שלך" אמא את אוהבת אותי" וכו' ניסיתי וניסנו לדבר איתו ולשתף אותו הרבה שתכף תוולד לו אחות קטנה אך הןא תמיד מעביר נושא גם כשמדברים איתו על החיתול והשירותים יש לציין שהכל נעשה בנועם וסבלנות ובמיוחד הבנה השאלה שלי עד מתי היום הוא נכנס לגן עירייה והם אינם משתתפים בהבנה הזאת דבר שמקשה עליי נפשית כי אני לא מעוניינת שהגמילה תעשה בלחץ האם יש משהו שאולי פיספסתי מלעשות? תודה

בני בן 6 עלה היום לכיתה א' . אתמול בבוקר הוא ראה סרט שהפחיד אותו הוא התקשר אלי לעבודה בוכה עם צרחות שהוא לא רוצה להשאר בביית הבייבי סיטר לקחה אותו וירדו למטה לגינה. במקביל עד הצהריים הטלפונים לא הפסיקו לצלצל וכל הזמן הוא בוכה ומפחד מהסרט שראה. כשהגעתי הביתה הוא לא רצה לעלות לאכול כל הזמן פחד תמיד דאג שמישהו יהיה לידו . ללכת לשרותים לבד הוא לא רצה להתקלח לא רצה בלילה הוא התעורר כל 10 דקות והיה בהיסטריה שהוא מפחד . כל הלילה לא ישן. היום בצהריים כשהגענו הביתה גם לא רוצה להיות בבית. מה לעשות?

שלום, אנו הורים לשני בנים מקסימים הבכור בן 5 וחצי והקטן בן שנה ו 8 חודשים. הבכור מאז ומתמיד יש לו קושי בפרידה מאיתנו . כאשר אנו לוקחים אותו לגן הוא מתחיל לבכות ולבקש להישאר עם אמא. הוא בוגר,חכם ואחראי. כאשר אחיו הגיע לעולם חששנו מתגובתו אך להפתעתנו הרבה הוא קיבל אותו עם המון חום ואהבה. גם כשאחיו עדיין לא היה בתמונה , היינו לוקלחים אותו לגן והיה לו מאוד קשה להיפרד מאיתנו. ההתנהגות הזו מגיע בתקופות .ישנה איזשהי רגיעה קצרה אך אח"כ הוא שוב חוזר לבכי מרורים ותחנונים. הגננת בגן שלו מאוד תומכת ואף ניסינו את שיטת המדבקות על כל יום שעובר ללא בכי עם פרידה יפה הוא מקבל מדבקת סמיילי ובסוף השבוע עם הוא צבר את כולם יקבל מתנה . זה החזיק מעמד כחודש ימים. הוא נכנס לגן יחסית מאוחר בגיל שנה ו9 חודשים. לפעמים הוא מבקש לישון אצל סבתו ואנו כ"כ שמחים שזה מגיע מצידו ומכינים לו תיק עם כל הדרוש אנו נוסעים לארוחת ערב שישי וכאשר אנו מתכוננים לחזור הביתה הוא משנה את דעתו ורוצה לחזור עימנו הביתה. מה ניתן לעשות ?

יש לי שתי בנות מקסימות בנות ארבע ושש. הקטנה נרדמת בקלות יחסית מאז שהיתה תינוקת, אבל הגדולה סובלת לאורך כל השנים מקשיי הירדמות ושינה רצופה בלילה. עד לפני שנה היא נהגה להגיע למיטתינו באמצע הלילה ולהישאר שם (בהסכמתינו) עד הבוקר. היתה אף תקופה לא מבוטלת בה דאגתי להניח למרגלות המיטה מזרון קטן לשימושה. הפסקנו את נדידת הלילה לפני כחצי שנה, כשעברנו דירה, בעקבות התנגדותו של בעלי לעניין (שניתמכה גם ע"י קרובי משפחתינו משני הצדדים). בפועל הילדה ממשיכה להגיע למיטתינו מספר פעמים בלילה (וגם אחותה הקטנה שמתעוררת מידי פעם מופיעה אצלינו, לא בהכרח כשגילתה שהיא לבד בחדר, אלא לפעמים אף לפני כן). בניגוד לקטנה, הגדולה חווה פחדים שלעיתים מכניסים אותה ללחץ ומצוקה של ממש. מה שיוצא בעצם זה מצב בו אני "מטיילת" ארבע או חמש פעמים בלילה כדי להחזיר אותן למיטות, עד שמתייאשת בשלב כלשהו ואז אנחנו נדחסים במיטה עד הבוקר (מה שלא היה קורה כשהיה מזרון בחדר, והן יכלו להגיע ולישון בחדרינו עד הבוקר מבלי להפריע). מנקודת מבט מקצועית, האם זה באמת כל כך גרוע לילד, כשהוא ישן בחדר ההורים רק כשהוא במצוקה באמצע הלילה (בערב אני תמיד עומדת על כך שכל אחת תלך לישון במיטתה!)? או שיתכן שהמצב המתסכל של חוסר הסבלנות לפחדים שלה באמצע הלילה אף מזיק יותר? (אותי בילדותי נהגו הורי להשאיר במיטה לבכות עד שנירדמתי, ועד היום בלילות כשאני מתעוררת הפחד עוד נשאר...)

אני רוצה לגמול את ביתי ממוצץ ואף התחלתי בניסיונות לאחר שבדקתי אפשריות שונות כגון - בית למוצץ ורק שישנים לוקחים מוצץ ואפילו גזרנו ביחד מוצצים שתבין שהגיע הזמן והיא בוגרת ולא צריכה ,לצערי הרב נשברתי כי לאחר שיתוף הפעולה שלה ,כלומר כמה דקות אחכ היא ממש רוצה את המוצץ ולא רק בלילה ,גם במשך היום . יש לי עוד תינוק בבית בן 7 חודשים עם מוצץ ככה שיכול להיות שזה גם מקשה על הגמילה האם ישנה עוד דרך או טיפים לגמילה כי אני רואה שהקשר שלה למוצץ מאוד חזק או שאפשר עוד לחכות לגיל 4-5 ?

שלום רב, לאחרונה בני בן ה-5.5 אמר ל-3 אנשים שונים בזמנים שונים כי "בא לו למות". בני הוא ילד רגיל לחלוטין, לאחרונה היו מספר אזכרות של אנשים מקרבה ראשונה ,לא נפטר אף קרוב בתקופה זו. איך עליי להתיחס לתגובה זו? האם יש לשוחח עימו על כך? אם כן באילו שאלות עליי להשתמש? האם יש צורך בחוות דעת של פסיכולוג? כששאלתי אותו מדוע אומר זאת הוא התעלם לחלוטין מהשאלה שלי ודיבר על נושאים אחרים.

בני בן 4 נכנס ביום ד' האחרון לגן טרום חובה ביום השני חזר מהגן וסיפר לי שהגננת סיפרה להם שחיילים רעים לקחו חייל טוב והכניסו אותו לכלא ונחנו מאד מתגעגעים אליו (גלעד שליט יום ה' היה יום הולדתו) אני חייבת לציין שאינני מרשה לו לצפות בחדשות למרות שהוא מאד מעוניים וא ילד סקרן ומאד רגיש לסביבה אני משתדלת למנוע ממנו לראות תוכניות עם תכנים אלימים מאש הוא חוזר ומספר על חיילים רעים שלקחו חייל טוב כמה פעמים ביום שאלתי האם עליי לדבר עם הגננת ולומר לה את דעתי בנושא ודעתי היא שילד בן 4 לא צריך לשמוע כאלו דברים שכל מה שהם יכולים לגרום לו זה חרדות מצד שני הגן חדש ואני לא יודעת אם כדי להגיע לעימותים כולכך מהר הייתי רוצה לשמוע דעה ועצה תודה

שלום, בת שלי ילדה עצמאית, לא מפחדת מכלום וחברתית מאוד. בזמן האחרון היא מאוד עצבנית,כואסת על כל דבר, ומה שהכי מתריד אותי - לא יכולה להרדם לבד בערב. מאז שהייתה תינוקת הייתה מקבלת נשיקת "לילה טוב" או סיפור ונרדמת. עכשיו לא נרדמת לבד, מישהו חייב להיות לידה. ואי אפשר לקום עד שהיא נרדמת ממש ממש חזק, כי אחרת מרגישה שאנחנו הולכים, וישר פותחת עיניים. לוקח שעה - שעתיים לשים אותה לישון, וזה היה 3 דקות בידיוק לפני זה. אתמול אמרתי לה שאנחנו יושבים בסלון והיא והיא הבטיחה לנסות להרדם לבד, וממש ניסתה, הייתה איזה שעה לבד ומיטה ולא הצליחה, התחילה לבכות אחר-כך מזה שהיא מאוד רצתה להרדם לבד ולא מצליחה. מהב עושים עם זה? האם זה משהו מדורש טיפול? למה זה יכול לקרות? תודה רבה על התשובה מירי