פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הילדה שלי בת שנתיים ראשונה במשפחה מפונקת עד אין סוף. בתחילת החודש נכנסה למסגרת גן עד היום היא בוכה כל בוקר ולא רוצה ללכת לגן למרות שלדברי הגננת היא מפסיקה לבכות כשאני עוזבת את הגן . למרות שהיא מאוד חזקה מבחינת אשיות (בגן אין לי מוסג במיוחד שהיא הכי קטנה בגן) בבית היא תמיד אלימה עם רוב הילדים לא נותנת להם לשחק איתה או במשחקים שלה ותמיד היא מרפיצה אפילו לי ולאבא שלה מכללת למרות שבבית שלנו אין כל זה ואני מופתעת מהמוסגים ומההתנהגות שלה. נסיתי לעבוד איתה בכל מיני דרכים חיזוקים ,עונשים , להתעלם אך כלום לא פתר את הבעיה מה שכואב לי שאני גננת מטפלת בבעיות הילדים אני דמות מקצועית ואידיאלית בפני ההורים אך מרגישה שאני לא יכולה לפתור את הבעיות שלי ואני מרגישה שאני מפסידה את הילדה שלי. אני מבקשת עזרה איך לפתור את הבעיה שלי .......

שלום ! יש לי ילד בן שנתיים ו7 חוד' שהולך לגן בו הלך שנה שעברה אלא שהגן עבר מקום הגננת התחלפה וכן הסייעת, אומנם הסייעת הישנה נמצאת עדיין בגן אך בקבוצה של הקטנים. בני נכנס כל יום בוכה לא מוכן לעזוב את בעלי בעלי הולך אחר כמה זמן כאשר הוא עדיין בוכה ,לוקח לו זמן להסתגל וכאשר הוא נכנס הוא מוכן ללכת עם הסייעת הישנה שלו אותה מכיר ולא מוכן יותר מידיי להיות בקבוצתו החדשה. קבוצתו מונה 29 ילדים אני יודעת שבני לא אוהב "המוניות" ולדעתי זה מלחיץ אותו השאלה מה לעשות? להעביר אותו לגן אחר עם פחות ילדים אך שם לא יכיר אף אחד אך לתת לו יותר זמן להסתגלות? אני לא רוצה למשוך את הנושא שלא יהיה מאוחר מיידי.

בתי בת 3 וחצי.עזבה מעון שהיה כחממה שבתוכו היו לה שתי חברות טובות מאוד שהיה קשה להפרידן.עכשיו היא נכנסה לגן טרום טרום חובה.היו לה קשיי הסתגלות והם קיימים עד היום. בתי היתה חולה בוירוס שגרם לה לשלשולים והיא הפסידה למעלה מ-5 ימים בגן החדש. בבוקר הפרידה ממני(האם)מלווה בצעקות ובבכי רב,בחיבוקים חזקים ובתפיסת הבגדים שלי. כשבתי גילתה כי כאשר היא חולה היא לא הולכת לגן,איך שמתעוררים בבוקר היא ישר מתחילה למצוא תירוצים של מה כואב לה כדי ללא ללכת לגן.יש רגעים שלפני ההליכה לגן שהיא מתחילה לבכות ולטעון כי הילדים הגדולים מרביצים לה,וכשאני שואלת עם מי היא משחקת,תמיד תשובתה שהיא משחקת לבד.כשאני שואלת את הגננת אף ילד לא מרביץ לה והגננת מנסה לשדך לה חברה או שתיים.לא ציינתי קודם כי בתי ילדה מאוד עדינה ורגישה. התברר לי כי אחת מחברותיה הטובות מהגן הקודם נמצאית בגן סמוך לגן של בתי ויש שם מקום לעוד ילדים. שאלתי היא האם לתת לבתי להתמודד כל בוקר מחדש עם הבכי עד שהיא תסתגל לגן או לנסות ולהעביר אותה לגן היכן שחברתה הטובה נמצאית? הבנות בקשר טוב עד היום,ואנחנו נפגשים הרבה אחה"צ. אשמח לקבל תשובה מהירה כדי לדעת מה לעשות

שמי סיגל אם חד הורית לילדה בת כמעט 7 בשנה וחצי האחרונות חודש הקשר בין הילדה לאביה ומאז הפכתי להיות שולית הילדה הפכה להיות חצופה משקרת המון מתמרדת בלי סוף וגורמת לי לשכב לישון בבכי כל יום אנא עיזרו לי מה עלי לעשות?

בני בן ה- 10 נוהג מדי פעם לגעת באיבר מינו. למרות הפצרותיי שלא יעשה זאת בפומבי הוא ממשיך לגעת בעצמו בסלון הבית. בפעם האחרונה כשהיה אצל סבתו הוא נגע בפין וביקש גם מהסבתא שתיגע בו "כי זה נעים לי ומרגיע אותי". איך להגיב לעניין? מה לומר לו? האם זה בסדר? אודה לתגובתך והנחייתך בעניין.

אני אמא חד הורית לילדה מקסימה בת 3 וחצי. לאחרונה עברנו לדירה וגן חדשים- בשבוע האחרון היא כבר כמעט לא בוכה בכניסה לגן ומשתתפת בכל הפעולות בגן כמו שצריך. לפני כשבועיים התחילו התקפי זעם שאינני מבינה מה גורם להם נראה כי כל מילה שאני אומרת לה ולא מוצאת חן בעיניה יוצרת מצב בו היא צורחת בהיסטריה במשך חצי שעה רצופה. אינני יודעת כבר כיצד להגיב. בהתחלה ניסיתי להסביר לה מה לא בסדר, ולמה אני מענישה אותה- מפסיקה לשחק ולדבר איתה ושמה אותה בפינה, היא מבינה כי טעתה, מבטיחה לא לחזור על ההתנהגות זו ולאחר כמה דקות כל הסיפור מתחיל מההתחלה. אני מרגישה שהעונש הפך מבחינתה למשחק ולא יודעת איך להרגיע אותה או למנוע את ההתקפים הללו ואיך להגיב אליהם בכלל. אני אשמח גם אם תוכלו להמליץ על פסיכולוג לילדים דובר רוסית באיזור חולון-בת ים. תודה אינה

בני בן הארבע עלה השנה לגן עירה, וכמו כן הפסיק למצוץ מוצץ, בשבועיים האחרונים הילד הפך להיות אלים מאוד מילולית ופיזית, ברצוני לציין שהילד תמיד היה סוג של שובב אך היום הוא יושב בשעת המפגש בבוקר ופתאום מתפרץ בצעקות, צועק, ואפילו מכה מתערב בכל ויכוח שיש בגן מרגיש כאילו הוא השולט בכל מקום, לא מוכן לקבל מהות, אני אם חד הורית יש לי 3 ילדים (תאומות בנות 6) הגידול העיקרי והחינוך הוא אני, אני מאוד מפחדת מהמצב שהוא נמצא היום אני מבקשת מאוד עצה עזרה כל דבר אני מוכנה לעשות....

שלום, אני נמצאת כרגע בהליכי גירושין, עזבתי את הבית עם הילדים (6,4) עקב אלימות מילולית/נפשית קשה שהיתה מופנית כלפיי, ועברתי לעיר הולדתי קרובה למשפחתי וחבריי. בתי עלתה השנה לכיתה א'. אינה מכירה אף אחד בכיתתה. היא מכירה 2 ילדים שנמצאים בחטיבה הצעירה אך בכיתה אחרת ואף בהפסקות החצרות הן נפרדות אז כך שהיא אינה רואה אותם. לצערי אף לא יכולתי להפגיש אותה עם חברות לפני תחילת הלימודים ע"מ להקל עליה את הכניסה לכיתה א, עקב צווים שונים שהוא הוציא נגדי. השינויים העוברים בחייה הם רבים: עזיבת הבית, מעבר עיר (במקרה הזה היא מאושרת מאחר והיא קרובה לבני דודיה האהובים), פרידת הורים, כניסה לכיתה א והמשך יום בצהרון (שלא היה כשהיתה בגן). בתי, שתמיד היתה מלכת הגן, כרגע נמצאת בעמדת "האנדרדוג". אין לה חברות, כשאני שואלת אותה לאיזה חברה היא רוצה ללכת ע"מ לחזק לה את כישוריה החברתיים, היא טוענת שאין לה אף חברה. (לצערי איני יכולה להזמין מאחר ואני עדיין גרה אצל הוריי עד שתתפנה הדירה ששכרתי). יידעתי את המורה, הרכזת ואת הגננת של הצהרון הבית ספרי במצב (כולל הסטוריה משפחתית). על מנת שיגלו כלפיה רגישות ויבינו את הקושי. המורה עידכנה אותי שבהפסקות היא יושבת בצד ולא משחקת עם אם אף אחד). כל בוקר אני עוזבת אותה בבכי קורע לב. המורה מספרת שאחרי 2 דקות היא נרגעת וממשיכה בלימודים. במקביל שוחחתי עם יועצת בי"ס שמצידה אמרה שהיא תתצפת עליה במהלך שיעור והפסקה ואף תזמין אותה לשיחה. אני מודעת לקשיים של הילדה ולכן היא מקבלת ממני את מלוא התמיכה. לצערי הרב!!! כבר איני יודעת איך לנחם אותה ומה להגיד לה. מה עוד אני יכולה להגיד על מנת להקל על מצבה.

שלום שמי מרל ריזמוביץ, בני דור בן שנה ותשע מזה כחודשיים ישן איתי ועם בעלי. הבעיה החלה כאשר הוא היה מתעורר באמצע הלילה ומתקשה להרדם שוב , בלית ברירה השכבנו אותו לישון במיטתנו ומאז הוא לא מוכן לישון במיטתה שלו, הוא נרדם מדי ערב על הספא וכשאנחנו מרימים אותו ע"מ להעבירו למיטה שלו הוא מתחיל לצרוח ולבעוט לא מוכן בשום אופן אפילו להכנס לחדר שלו הוא מוכן לישון בסלון או איתנו.כשניסינו את שיטת הסופר נני והתעקשנו להשאיר אותו במיטה שלו גם אם היה בוכה,הבכי היה נמשך לעתים יותר משעתיים כשהוא צורח ולא מפסיק לרגע לאחר כ שלושה ימים של לילות ללא שינה ,צרחות ותלונות מהשכנים פשוט הרמנו ידיים והנחנו לו לישון איתנו אנחנו אפילו לא מנסים יותר.מיותר לציין שהסידור הזה לא נוח לנו כי הוא בועט מתוך שינה ועדיין ממשיך להתעור מספר פעמים בלילה , אנחנו מאוד עייפים ומיואשים, מה ניתן לעשות?

בתי עלתה לכיתה א' ובעלי מלווה אותה מדי בוקר לבית הספר. קמה בבוקר בכיף , מתלבשת, מתארגנת . אך כשהוא מגיע איתה לבית הספר קשה לה להיפרד ממנו והיא מתחילה בבכי מרורים עד שהמורה נכנסת לכיתה ומנסה לקחת אותה ולדובב אותה שתעזור לה וכו'. במשך היום עד השעה 16:00 היא במועדונית וטוענת שכיף לה והיא נהנת מאוד. מה לעשות אם הקושי והבכי בבוקר? איך מתמודדים?

שלום בני בן ה 4.5 התחיל השנה גן טרום חובה. הוא יועד ללכת לאותו גן שהיה בו שנה שעברה עם גננת מקסימה. רק שהשנה נוספו לגן 10 ילדי מעון בני 3+. החל עלי לחץ מאת סביבתי הקרובה להעביר אותו לגן חובה - למרות שהוא עדיין לא בגיל חובה בהנחה שישאר שם שנתיים אבל "עדיף להיות זנב של אריות מאשר ראש של שועלים". העברתי אותו כמה ימים לאחר פתיחת השנה ומיד הרגשתי שעשיתי טעות נוראית. הגננת החדשה מאוד טריה - שנה ראשונה כגננת אם ומציבה לילדים גבולות מאוד נוקשים. גם הסייעת דיי חדשה בתחום ואני מרגישה ש"הן עושות סטאג' על גבו של בני". הגן מוזנח ואין בו הרבה משחקים וספרים אבל באופן מפליא בני אינו מתלונן וכשאני שואלת אותו איך היה הוא אומר שכיף ומשתף אותי בחוויות. שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור לגן הישן המוכר והטוב והוא סירב כי אז" הוא לא יעלה לכיתה א'" לדבריו. אני לא שלמהת מודאגת וחוששת כל היום ואני בטוחה שגם משדרת את זה לבני. אני שוקלת להחזיר אותו חזרה לגן הקודם עם הקטנים אבל פוחדת לבלבל אותו ולעשות לו נזק גדול יותר. מה דעתכם? אני מרגישה שאני ממש צריכה עצה טובה. האם לתת צ'אנס לגן החובה או לתת לו עוד שנה במקום בו אני מרגישה שהוא יקבל את החינוך הטוב ביותר אך אולי זה קטן עליו? אשמח לייעוץ. תודה לימור

הבן שלי בכיתה א הוא לא יודע לתכנן לו את הזמנים כמו מתי להפסיק לשחק כמו הכנת שיעורי הבית אתמול היה לבני חוג וכשהוא חזר מבית הספר שאלתי אותו אם יש לו שיעורים אז הוא אמר שכן, והוא אמר לי אני לא רוצה להכין אותם עכשיו אחרי החוג אז אמרתי לו שאחרי החוג זה בסדר אני אני לא יוכל להתפנות אלייך כי אני עם דולב אני מדברת על שעה 7 בערב ואז הוא התחיל לבכות אבל אני לא יספיק להכין את כל שיעורי הבית אז אמרתי לא אולי כן אולי לא כי בשעה שמונה וחצי אתה הולך לישון אם תספיק תספיק עם לא אז לא אני מתוסכלת מזה כבר רק התחילה השנה הוא פסיבי לגבי שיעורי הבית אבל אני גם בטוחה שהוא מבין שאם הוא לא יכין אותם המורה תכעס עליו אני רוצה לכתוב שמתחילת השנה כוונתי אותו ובכל זאת ישבתי איתו על שיעורי הבית אותי זה מרגיז אני לא מעוניינת לשבת איתו אחר כך זה יהפוך להרגל וגם יהיה לו חוסר עצמאות לגבי הלימודים גם תיכנון הזמנים משגע אותי מאחת בצהריים עד שעה 4 אין זמן להכין שיעורים הוא מורח את הזמן עד הלילה ואני לא מוכנה לזה יש לי עוד ילד בן שנה ושלושה חודשים שבו צריך גם לטפל השאלה שלי היא איך להעמיד אותו במקום ,האם לאפשר לו לבחור מתי להכין את שיעורי הבית כי עובדה אתמול הוא הרגיש שלוח הזמנים שלו לא היה מתוכנן טוב בלילה להכין שיעורים ובאמצע עצרתי אותו ללכת לישון כי אמרתי לו עוד בצהריים שבשעה שמונה וחצי אתה במיטה אני חושבת שהוא צריך ללמוד על בשרו את התסכול ואת החומרה שלא מכינים שיעורי בית לא ממני אלא מהמורה שלו אבל בעצם אני אמא לא אדישה ואם לא יהיו שיעורים מוכנים אני יוצאת מדעתי ואני חושבת שזה טעות שלי אני צריכה לזוז הצידה כי אחרת איך הוא ילמד לתכנן לא את הזמנים אודה לך בתשובה וסליחה על המכתב הארוך ליאת.

בני בן 4. לפני כחודשיים נולדה לו אחות. לפני כיומיים התחיל להגיד שהוא לא רוצה להיות בעולם. מה עושים? איך מגיבים? מדובר בילד חכם במיוחד. האם לרוץ לפסיכולוג? האם זה חריג לגמרי בסיטואציות של לידת אח? הוא גם משתמש המון במילה "משעמם" לאחרונה, למרות שיחד עם התינוקת עשינו הכל בחופש (ים, בכירכה, סרטים, הצגות, מוזיאונים, חברים). אודה מאוד לתגובתכם.

ביתי בת 5, אובססיבית לגבי המראה החיצוני, היא פוחדת להשמין בצורה קיצונית, ממש אוכל הוא עונש, כל הזמן אומרת שהיא שונאת שמנים, ורוצה להיות רזה מאוד. היא ממש סובלת אם השיער לא אסוף בצורה לגמרי מושלמת, אם יוצאים קצוות שיער היא במשך כל היום בגן דואגת להרטיב אותו בשביל שיראה כל הזמן מושלם. היא לא מוכנה להצטלם כי היא לא "אובהת איך שהיא נראית", הבגדים חייבים להיות לטעמה, אם לא אין סיכוי בעולם שתלבש, לא משנה כמה יחמיאו לה או ינסו לשכנע. אותי זה מאוד מדאיג, אני חוששת שתתבגר להיות ילדה שחרדה למראה כל הזמן במקום להנות מהילדות מחוויות של ילדים, היא הרבה פעמים מעדיפה לוותר אם היא חוששת שזה יכול לקלקל לה את השיער, הבגדים וכ"ו. מקווה שהצלחתי להעביר את תחושותי ושתוכלו לכוון אותי איך להתייחס. תודה מראש!

החודש מלאו לבני שלוש ש'.הוא החל גן טרום חובה.הבעיה שעדיין אינו גמול.הנטיה שלי כאם להתחשב בנכונות הילד ובהנעה הטיבעית שלו אך מפאת דרישות משרד החינוך והגננת שהילד יהיה גמול אני נאלצת לזרז את התהליך בלב לא שלם ובחשש מההשלכות .אני אינני בטוחה שקיימת בשלות לתהליך: מצד אחד, אינו מראה סימנים ל גמילה -לא מגלה אי נוחות מחיתול רטוב/מלוכלך,לא מבטא רצון להוריד מכנסיים/תחתונים בעצמו ,לפעמים מודיע שיוצא לו פיפי ולפעמים לא,לגבי קקי בדר"כ מודיע רק לאחר מעשה ורוב הזמן אין לו בעיה להיות עם תחתון מלוכלך עד שהמבוגרים מבחינים . מצד שני, כאשר מלוים אותו לשרותים ,מעודדים אותו להתפנות משתף פעולה, או כאשר ילד אחר מתפנה בשרותים מבקש לחקותו. לעיתים מגלה נכונות לתהליך אך אין עיקביות ולא תמיד מגיב עם מוטיבציה. הוא ילד מאוד נבון מפותח קוגנטיבית ושפתית מעל לגילו,מגלה עצמאות בהתאם לגילו ובתחומים רבים. מבחינה חברתית מותאם לגיל. אך בעינין הגמילה מביע רצון להישאר קטן ואין הנעה טבעית מצד הילד. בנוסף חשוב לציין שנולד פג,בטרם עת, וקיים ביטויי בהשלכות מבחינה פיסית:השגת יעדים התפתחותיים קודמים של שליטה גופנית איטית ( כגון ישיבה, הליכה) ,קושי בהתארגנות וקשיים (קלים) ביכולת מוטורית וקוארדינטית שלדעתי מקשים יותר על תהליך הגמילה.ומאחר וקיים גם מעבר לגן חדש אני סבורה שזה גם היבט שצריך להילקח בחשבון כעיתויי בגמילה. אשמח לקבל דעה והכוונה.