פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

my son who will be 5 in few days is in kindergarten, we live in the US and so he learns to read and to write. he was very ready in all aspects. the problem is with homework. he was asked to write is first name. something he can do for a while now. but sudenly he realized that what he writes doesnt look "perfect" so he got very upset. he keep eraseing again and again. and gets upset. he wants it to be perfect. how can we help our sweet boy?

בני בן 5 ומסרב ללכת לעשות פיפי בשירותים של הגן או בכל מקום אחר אלא אם אמא או אבא
בגן הוא מתאפק 5.5 שעות עד שאני מגיעה ושולחת אותו לשירותים, השנה הוא בגן חדש אך גם בגן הקודם אשתקד אותו סיפור. הסייעת אומרת שתשלח אותו ולא שולחת. לדוגמא ביומיים האחרונים חזר עם קקי בתחתונים. יש לו חרדות וקשה לו להתקרב ולדבר עם ילדים, ילדים נגשים אליו שואלים שאלה והוא שותק. בחיק המשפחה הוא ילד שונה לחלוטין, לא מותר לאחותו (הוא ילד סנדויץ)
בשנתיים האחרונות ביקר אצל קלינאית תקשורת עקב איחור בדיבור והשלים את הפער.
ביקרנו במכון להתפתחות הילד ושם "נפנפו" אותנו יעצו לנו לגשת לפסיכולוגית קלינית באופן פרטי אך אין לי מושג מה אני צריכה לעשות/לברר.
מבקשת לשמוע מה דעתך.
בתודה מראש.

שלום ,
אני מוצאת את עצמי מתלבטת לגבי חשיפה של בן קרוב ל3 לכל מיני סיפורים על אגדות ילדות, מכשפות וכו'
וגם משחקים של צבא וחיילים וכו... נניח המשחקים זה לא מסתדר עם החינוך נגד אלימות שאני מנסה להקנות איך אסביר לו שחיילים יורים ופוגעים?
כמו גם לא סיפרתי לו עד עכשיו על מכשפות למיניהם ואפילו אגדות כמו כיפה אדומה אני לא מקריאה לו , (שמתי לב פתאום שיש כל כך "רוע" בהרבה אגדות אפילו שהסוף טוב ), אני לא בטוחה למה צריך להכניס את כל הפחדים האלה? בגלל שבטח הוא ישמע לא ממני רציתי לדעת איך מסבירים לו אם ישאל לגבי הסיבה שמתנהגים כך .בני פשוט מסוגל לשאול שאלות מאד מעמיקות ואני לא רוצה להשתמש בביטוי "רעים".
תודה

שלום, שרון,

כתבתי לך לפני יומיים,כנראה עוד לא הספקת לענות. שאלתי היא, האם זה תקין שלילד בן 3 יש כל הזמן נטייה לאסוף כל מיני חפצים או חלקים קטנים של המשחקים לתוך שקית או כלי?בינתיים התווספה עוד שאלה: לבן שלי(בן 3) יש קושי בעשיית צרכים.כל פעם שהוא מרגיש צורך להתפנות הוא מתחיל לרקוד ולעשות כל מיני תנועות ולהתאפק בכדי למנוע היציאה.רופא גסטרואנטרולוג אמר שלבעיה הזאת יש גם פאן פסיכולוגי. איך אנחנו יכולים לעזור לילד?(הוא גמול מטיטולים מבחינת עשיית פיפי ,אבל בעניין "הרציני" הוא מסרב לשבת על הסיר ובסופו של דבר עושה בטיטול)

בני בן 5.
נבון, חכם וסקרן מאוד. מתעניין ושואל שאלות.
ילד פעיל, חברותי, שמח וחייכן ואהוב על כל מי שמכיר אותו.
בעת האחרונה מדבר על מוות.
אם שואל שאלות - אנחנו כמובן עונים ומסבירים (הסברים שמתאימים לגיל).
אבל בנוסף לשאלות, מידי פעם, הוא "זורק" משפטים כמו
"אני רוצה למות" או "אני מאחל לי לשנה החדשה שאני אמות".
מהמשפטים האלה אנחנו מתעלמים,
אך השאלה היא אם זה "נורמלי", האם התגובה שלנו "נכונה", ואם צריך בכלל לעשות משהו בעניין.

תודה רבה
ושנה טובה ומאושרת

בני הבכור עלה לכיתה א' בב"ס חדש, אחיו לטרום חובה באותו ב"ס. התלהבות בני נמשכה בדיוק יום אחד, כאשר הבין שבכיתה א' שעות ארוכות, שיעורי בית וכו'. הכיתה קטנה, המורה מאוד מקצועית, עם אוזן קשבת לצרכי הילדים. לאחר מנוחה של מספר שעות(טלויזיה, מחשה, אוכל וסטם מנוחה) עם חזרתנו הביתה, אני מבקשת מבני לשבת לעשות שיעורים ואז מתחיל הריטואל של בכי "לא רוצה לעשות, אין לי ..." שנמשך זמן מה ולאחר שנרגע, הוא בעצמו יושב וביחד עושים שיעורי בית. שאלתי: מה לומר לו, איך לומר לו, כיצד לבנות מערכת יומית שתזרום איתו? מצד אחד אני רוצה שיבין שב"ס זו מחוייבות ומצד שני איני רוצה "להשניא" עליו את ענין ב"ס. תודה על כל עצה, חג שמח לכל עם ישראל

שלום רב, שמי גל בן 34 ואבא לעומר בן שנה ושלושה חודשים.
עד לתקופה האחרונה עומר אהב מאוד אמבטיות, בערב לפני השינה הייתי עושה לו אמבטיות ארוכות מלא שטויות ומשחקים ממש חגיגה ארוכה.
בשלושה שבועות האחרונים חל מהפך וכאשר אני מתקרב איתו לאמבטיה הוא צורח בצורה מוזרה ואף חריגה ליכולות הבכי שלו, ממש הסטריה. לפי ההתנהגות שלו לא מדובר בסתם משהוא שהוא לא אוהב. לא הצלחתי לזהות את הסיבה, אולי קשור למקלחות בגן (בינתיים עבר גן), אולי גיל, בכל אופן כיצד אני צריך להמשיך לרחוץ את עומר כל ערב? אני מפחד ומרגיש שאני עלול לעשות לו טראומה.
נ.ב ים ובריכה עדיין אהובים עליו מאוד.

שלום רב, בני הבכור בן 5, ילד נבון, סקרן , בעל דמיון עשיר, רגיש מאוד וביישן מאוד. אני ובן זוגי מבינים שהביישנות זו תכונת אופי ולא נוכל לשנות אותה(אני כילדה הייתי גם ביישנית ומופנמת) אך לאחרונה אנו חשים כי הביישנות גוברת עליו והוא נמנע לעשות ולהשתתף. למשל: רשמנו אותו לחוג כדורסל, שאלנו אותו כמובן אם הוא מעוניין והוא השיב בחיוב, אך בינתיים סירב להשתתף. חשבנו שאולי פשוט זה לא מעניין אותו או שלא גורם לו הנאה מרובה. אך הוא אמר לנו שהוא רוצה להשתתף אך מתבייש וחושש שמא הכדור יברח לו או שלא יצליח לקלוע לסל. אני חייבת לציין שמדובר בחוג לידי גן חובה והמדריך מתאים את הפעילות לגיל, אין שם דרישות מאוד גבוהות, ובכלל הילדים לא נתבקשו לקלוע לסל, רק לזרוק כדור או לכדרר. בנוסף הוא חש מבוכה גדולה בקרבת זרים, משפשף את העיניים, לא יוצר קשר עין, מתעלם, מתחמק, מסרב לדבר. לוקח לו המון זמן "להפשיר" ולהרגיש נוח גם כשמתרחש במקום מוכר. בגן שעשועים לא מסכים לשחק אם יש עוד ילדים, מאוד חושש מהתקהלות של אנשים\ילדים. מאוד צמוד אלינו, איננו מתרחק מאיתנו ביציאות מהבית וטיולים, אפילו בביקור אצל אחת הסבתות , הוא חושש לגשת לבד לבית בן הדוד(בית ממש צמוד, מרחק של מספר צעדים), גם בית שביקר בו הרבה פעמים. עדיין לוקח מוצץ,ניסה כמה פעמים לזרוק את המוצץ והתחרט. בימי הולדת לא מוכן להשתתף ורוצה לשבת עלינו כל הזמן, או להצמד אלינו.אם ילד מהגן פונה אליו ברחוב או מנפנף לו לשלום הוא מתעלם. אין לו הרבה חברים , אבל יש שניים -שלושה קבועים. חשוב לי לציין שבבית הוא מתנהג בחופשיות, צוחק , משתולל, מדבר לפעמים בלי הפסקה, למרות ביישנותו הוא משתף אותנו ברגשותיו, ובגן שנה שעברה הגננת סיפרה לנו שהוא לקח חלק בפעילות, הוא דיבר במפגשים ושיחק עם ילדי הגן. מה לעשות? האם צריך לעזור לו להתגבר על הפחד? ואם כן , כיצד?

שלום, בני בן שנה ו8 חודשים, הוא ילד מאוד מפותח מדבר משפטים בני 5 מילים וגם מבחינה מוטורית מפותח מאוד. בגן הוא נמצא עם קבוצת גיל של שנה וחודשיים עד שנתיים כשהוא הכי גדול בקבוצה. אנחנו רוצים להעביר אותו לקבוצה של בני שנתיים וחצי ע שלוש וחצי . אשמח לקבל עצה.

בעלי ואני מתגרשים. ילדנו (היחיד) בן 11.5 יודע. בעלי ואני עדיין שנינו בבית ואף ישנים (בלבד) באותה מיטה מחוסר מקום. בעלי ואני מנהלים חיים נפרדים מזה 5 חודשים, כלומר הילד הולך איתנו למקומות בלי בן הזוג. בעלי לא מוזמן לאף אחד ממכריו. אני והילד מוזמנים לארוחת ערב החג למשפחתי.
בעלי לפתע דורש כי נהיה בבית בערב החג, מאחר והוא "עדיין בבית, יותר חשוב שהילד יהיה איתו בחג מאשר עם דודיו, ואני גם מוזמנת !!!".
אני לא מסכימה מהסיבות הבאות :
1) שלושתנו יישובים לשולחן חג זו "הצגה או פסאדה" וזה רק יבלבל את הילד שיודע שנפרדים.
2) הילד הרבה יותר נהנה עם דודיו המרעיפים עליו כעת תשומת-לב וחיבה. בעלי לעומת זאת אדם מאוד קשה, ביקורתי ושיפוטי. אדם אשר הילד ואני סופגים ממנו אלימות מילולית ורגשית בכמויות מסחריות. הילד הפך בעיתי ומתוסבך עם בעיות קשב וריכוז ואני שהתערער אצלי לגמרי הבטחון העצמי איבדתי מקום עבודה וחליתי בדכאון קליני קשה ומטופלת בגלולות.
3) הצעתי לבעלי אפילו כי יקח את הילד למקום שהוא מוזמן כדי לבלות איתו, אך הוא אינו מוזמן כלל.
4) בעלי מרבה לצאת בערבי שישי עם חברים ואילו אנו נשארים בבית, כלומר ארוחת ערב שישי אינה משותפת יותר.
מה טוב יותר לילד ?!?

בני עלה לכתה א ומטריד אותי מאד שהוא מספר לי שהוא לבד בהפסקות הוא עלה עם חבר מהגן שלו אבל החבר משחק עם ילדים אחרים (הוא הרבה יותר זורם וחברותי) בני מתקשר אליי בהפסקות ןמבקש ממני לבוא שאלתי היא מה עושים והאים עליי לשתף את המורה?

תודה
סיגל

שלום,שרון,
הבן שלי בן 3,מכל המשחקים הוא מעדיף לעסוק במשחק מוזר שבו הוא לוקח שקית או כלי מסויים ומתחיל לאסוף בתוכו כל מיני חפצים וחלקים מסויימים.האם זוהי היא תופעה מוכרת, האם זה מרמז על משהו? תודה מראש. ל.ק.

היי
לפני לקראת תחילת הלימודים, בסוף החופש הגדול היו לי 2 חברות ממש טובות.. תאמיד רשמנו ---+---+----= חברות טובות לנצח נצחים [ח.ט.ל.נ.].
כשהגענו לחטיבה הכל ישתנה.. כי הן טוענות שאני עברתי לידן לא דיברתי איתן ולי.. לא זכור שהיה לי מצב כאזה.. הרי הן חברות שלי למהשאני לא יגיד להן שלום..
אז הן סלחו לי. אתמול [יום שבת] אחת החברות אמרה שאינ לה מחשב וביקשה ממני להביא לך ת'חומר.. לעשות לה תעבודה [ברמזים].. לא היה לי נעים אמרתי טוב.. בערב אחרי שהיה לי אירוע התחלתי לחפש מידע ולא מצאתי לעצמי.. אמרתי לה שאני מצטערת והיא התקשרה לחברה שלה וריכלה עלי.. כשדיברתי עם החברה ההיא באיסי היא אמרה לי שאני מגעילה והשתנתי והיא קראה לי "מוכרת" כי אני "מכרתי" את החברות שלנו.. רבנו, התווכחנו והיא ביקשה ממני לא לספר ת'ריב לאפחד.. לא סיפרתי אחרי הכי אני יכבד אותה.. בבוקר בבצפר.. היא סיפרה ת'ריב לכולם.. והיא סיפרה לחבר שלי [אנחנו חברים רק מלפני 3 ימים] שאני ילדה מגעילה ומה הוא חבר שלי. אני והבת את חבר שלי ואני לא רוצה שנפרד.. רק התחלנו ת'חברות והיא מנסה לסכסך.. מה לעשות?
סליחה שזה ארוך.. מחכה לתגובה.. אנונימית..

הי, ביתי בת 4.7 ( גן טרום חובה) ונכנסה לגן חדש השנה. בשבוע הראשון היה מצויין והיום כשבעלי עזב אותה בבוקר היא עשתה לו סצינה הכוללת בכי, צרחות ונפנופי ידיים ורגליים ( מסכנה הסייעת שחטפה את כל המכות.) הילדה חכמה ,מבינה וורבאלית מאוד. איך אפשר למנוע את הבלאגן? ואם אי אפשר, איך ניתן להקל עליה את הפרידה? כמו"כ באיזה שלב כדאי פשוט להגיד "שלום" לקום וללכת?
המון תודה
מיכל

שלום, אני נשואה בשנית ויש לי בן בן 5 וחצי.
ילד מקסים וחכם.
יש לו בעיה שמאד מפריעה הן לי והן לסובבים. הוא כל הזמן בוכה. כמסרבים לו הוא בוכה שלא מצליח לו משהו הוא בוכה, ונראה כי הבעיה היא התמודדות עם מצבים. כתוצאה מהבכי שנמשך ונמשך הוא צרוד באופן תמידי.
האם יש צורך לקבוע פגישה עם הפסיכולוג של הגן בכדי להתייעץ עימו ולקבל הכוונה?
לתשובתך המהירה , תודה.