פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך.
אני מתארת שחוסר הנכונות לצחצח שיניים הוא אחד מביטויי העצמאות של ביתך, המתאימים לגילה ההתפתחותי. הייתי מציעה להסביר בדרך ציורית או משחקית את חשיבות הצחצוח. בנוסף, הייתי הולכת איתה לפארם, ונותנת לה לבחור את מברשת + משחת השיניים (על מנת לעודד את העצמאות). אולי אפשר גם לצחצח במקום אחר בבית: בתוך האמבטיה, בחדר. אולי אפשר לשלב בצחצוח סיפור או שיר נחמד. לא הייתי מציעה להיכנס לעימותים על מנת לא להשניא עליה נושא כ"כ חשוב.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום עדי
לאחר שלילת בעייה רפואית (כגון דלקת בשלפוחית השתן), אפשר להתייחס להרטבות הלילה כאל רגרסיה. נראה לי שבנך מבקש את הקרבה הגופנית עימכם, שפחתה עכשיו, על ידי ההרטבה. הייתי אומרת לבנך משהו בנוסח: "שמתי לב שבימים האחרונים עשית פיפי במיטה. אתה יודע, מאז ש-X נולד, אנחנו לא רק איתך, לא משחקים רק איתך, וצריכים לטפל ב- X הרבה, כי הוא לא יודע לעשות שום דבר לבד. יכול להיות שאתה עצוב וכועס מזה". הידיעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד.
בהצלחה.

שלום חגית
גילה של ביתך הוא גיל של התפתחות מוטורית (מוטוריקה גסה) מאוד משמעותית. תני לה להתמקד בזה ולהנות מכך. זה בכלל לא מעיד על קשיי קשה וריכוז.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לך שוב
גם בלי לראות את ההודעה הנוספת, כתבתי לך בהקשר של המעבר לכיתה א' תשובה. אני חושבת שזה מאוד קשור. נסי להכין אותו למעבר כמה שיותר, תוך מתן לגיטמציה לחששות - ולא ישר להרגיע.

שלום ויט
האם בנך אמור לעלות לכיתה א' בשנה"ל הבאה? האם דיברתם על כך והוא הביע את חששותיו ושמחתו? יכול להיות שהוא הן מתרגש והן חושש מהשינוי וזה מעסיק אותו. יכול להיות שזו הסיבה להתנהגותו. כיוון שאת מספרת שהיו תקופות כאלו בעבר, ייתכן והוא אימץ לעצמו את דרך ההתמודדות הזו, בתקופות של מתח ומצוקה (האם זה קרה אחרי לידת בנך? במעבר דירה? וכו'). אם כן, אני מציעה לשוחח איתו על כיתה א', לשמוע כיצד הוא מרגיש ולעזור לו למצוא דרכי התמודדות יותר אדפטיביות הקשורות לשינוי.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום ורד.
עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים סביב גיל 3, ילדים מתחילים לפחד מכל מיני דברים. אני מאמינה שהפחד של בנך אמיתי. אני מציעה לנסות לדבר איתו על כך דרך ספרים: "טרמפ על מטאטא" "ננה בננה". אני חושבת שמזרון בחדר שלכם הוא רעיון טוב מאוד, אלא אם זה מאוד מפריע לך ולבעלך. אם כן, אולי כדאי להציע לו לישון עם בובה אהובה, תוך הדגשה שהיא תשמור עליו בלילה.
תקופת הפחדים תעבור. זה מאוד תואם את הגיל.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לימור
בהקשר לגן החדש, אני מציעה לקנות מחברת עם כריכה קשה ולכתוב ביחד עםבנך ספר על כך שהוא הולך לגן חדש. כדאי שהסיפור יכלול מה יש בגן, את סדר היום פחות או יותר, את הפרידה בבוקר, ואת הרגשות המתעוררים לאחריה, ואת דרכי ההתמודדות האופציונאליות.
בהקשר לפרידות האחרות, נשמע שזה נושא שדורש תשומת לב מיוחדת אצל בנך. קחי בחשבון שגם ההירדמות בלילה היא פרידה. הייתי מציעה או דרך משחק או בשיחה פשוטה לומר לו "שמתי לב שכשאנחנו הולכים למישהו, מאוד קשה לך להגיד לי בי בי" ולשאול אותו מה הוא מרגיש כשאתם נפרדים. לאחר מכן לנסות למצוא ביחד דרכים שיקלו עליו את הפרידה. כנ"ל בלילה - אולי כדאי לשנות מעט את טקס ה"לפני שינה".
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך

יש לו דוגמא בבית? את אוהבת עוף/בשר/קציצות...?
אני שואלת כי אצלנו הדוגמא האישית מאוד עוזרת, לשבת לידו ולאכול סלט כל ערב עוזר לו להבין את חשיבות אכילת הסלט (וגם להבין שזה טעים חחח....)

שלום לך.
אני מצטרפת לעצתה של עדי לגבי ארוחות משפחתיות ונתינת דוגמא אישית.
בנוסף, ניתן להציע לילד להכין אתכם אוכל. ילדים שמכינים אוכל, בד"כ גם רוצים לאכול אותו.

שלום אורלי
כדי שבתך תתאקלם בצורה הטובה ביותר בגן, חשוב בראש ובראשונה שאתם תהיו מרוצים ממנו. לכן, נראה לי בסדר לגבי גן הגדולים. יכול להיות שאחרי שאחותה תיוולד, יהיה לה נחמד להיות "הקטנה" בגן.
42 ילדים זה קצת הרבה לגילה. שימי לב אם יש מספיק מטפלות.
בברכה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום שני
אני מאמינה שהתגובה של בנך הינה תגובה להולדת האחות. כשנולד אח חדש, סדרי המשפחה משתנים והילד הבכור מאבד את האקסקלוסיביות שהיהת לו פעם עם הוריו. זה יכול להסב לו כאב עקב הידיעה שאת כבר לא רק שלו, לא משחקת רק איתו וצריכה להשקיע אנרגיה וזמן גם באחותו הצעירה. אני חושבת שהאופן בו מתנהג אלייך מבטא את הכעס שלו על המצב החדש.
אני חושבת שאת עושה נכון מאוד לגבי הצבת הגבולות. הייתי מציעה להוסיף שני דברים. ראשית, הייתי מציעה לתמלל את הכעס והכאב שלו. למשל לומר: " שמתי לב שמאז שנולדה X, קורה שאנחנו יושבים יחד ופתאם אתה מכה אותי או מעיף לי את השיער. יכול להיות שאתה כועס עליי שאני עכשיו לא רק שלך, לא משחקת רק איתך וצריכה להקדיש זמן ל- X". נראה לי שכשהוא יראה שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי, זה ידרום להקלה גדולה. בנוסף, הייתי מציעה לתת לואופציות אחרות לזמן שהוא מתוסכל וכועס. כגון: "כשאתה כועס עליי כשאני הולכת להרגיע את X ולא יכולה לשחק איתך, אולי כדאי לך לקפוץ על הטרמפולינה/ להתגלגל על המזרון/ לדפוק מסרים בפטיש" (או כל דבר אחר העולה על דעתך). זה יכוון את הילד להתמודד עם התבכול, האכזבה והכעסים בדרכים יותר אדפטיביות.
אולי כדאי לחשוב להצטרף לסדנא לאימהות לילד שני. אם את גרה באיזור חיפה, אני פותחת סדנא בת שני מפגשים בתשיעי בספטמבר. הסדנא נותנת כלים להתמודדות הילד הבכור עם הולדת האח/ות וכן להתמודדות האם עם המערך המשפחתי החדש.
לעוד עצות לגבי הולדת הילד השני את מוזמנת להציץ באתר שלי.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום ערן
אתה מתאר תופעה מוכרת מאוד. סביב גיל תשעה חודשים מתפתחת אצל הילדים חרדת נטישה, אשר מגיעה לשיא עוצמתה בלילה, כיוון שזו הפרידה הארוכה ביותר. ילד בגיל של בנך עדיין לא מבין את מחזוריות השינה -ערות ולפיכך כל הירדמות נחווית כמין מוות קטן. אני כותבת זאת, על מנת שתבין עד כמה זה מפחיד. זה יעבור עוד כמה חודשים.
לגבי ההתמודדות, אני מציעה לאמץ שיטת למידה של הירדמות עצמאית: או שיטת החמש דק' המתוארת בספרו של אבי שדה "לישון כמו תינוק". זו שיטה יעילה ומהירה, אולם, כוללת בכי עז במשך מספר לילות, ויש הורים שמתקשים להתמודד עם זה. שיטה נוספת היא שיטת "הרם הורד" המתוארת בספרה של הלוחשת לתינוקות. גם היא כוללת בכי, אולם ההורה נמצא שם עם מצוקת הילד. להתכונן למשפר לילות ללא שינה. שיטה נוספת, שהיא ארוכה יורת מתוארת בספרה של אליזבת פנטלי "לישון בלי לבכות" - להורים הרגישים לבכי.
סביב גיל שנה מאוד חשוב ללמד את הילד להירדם בצורה עצמאית. זה יתרום רבות לעצמאות שלו בכלל.
וחשוב לא פחות - גם להורים מותר וכדאי לישון טוב. גם לטובת הילד.....
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לך קארן.
אני מציעה לדבר עם הילדה על כך שיש סוגים רבים של אנשים: צבע עיניים, צבע שיער, רזים, מלאים, נמוכים וגבוהים - ועל כך שלכולם זכות קיום והמראה החיצוני אינו מעיד על מה שקיים בפנים. אני מציעה לחזק את ילדתך, שתדע מי היא, כי את הסביבה אני לא מאמינה שתוכלי לשנות. אולי גם כדאי לדבר עם הגננת ולשאול אותה כיצד היא מתכוונת להגיב אם מישהו יאמר משהו על מימדי גופה של ילדתך.

שלום שיר
בגיל שנתיים וחצי, עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים, מתחילות לעלות חרדות. חרדה עיקרית קשורה להתפתחות הנפרדות וניצני העצמאות. הילדה מתחילה לגלות שהיא בעלת יישות נפרדת, שונה במהותה מהדמויות הקרובות לה. זו ידיעה מרעישה ומרגשת, אך עם זאת מפחידה, כיוון שהיא מבינה שהדמויות המשמעותיות לה הינן יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משלהן. אני מאמינה שזה המקור לרצון להיות על הידיים.
אני מציעה פשוט להיות איתה בחרדה, לחבק אותה. אפשר לומר לה שאולי זה מפחיד להיות במקום עם הרבה אנשים כגון קניון או רחוב. אולי הרצון שלה ללכת ולחקור, ולהתרחק גורם לה חרדה שמא היא לא תמצא אתכם שוב. אחרי שמתמללים את החרדה, אפשר להציע לה דרך ביניים כגון לתת יד, לשבת בעגלה.
לגבי האופנוע, אני מציעה לתת לה להתקרב לאופנוע, ואולי אף לשבת עליו. לאופנוע יש רעש חזק שיכול להפחיד וכן מהירות וזה גם יכול להפחיד. כדאי לתת לה להתקרב ולהתנסות. זה יכול להפחית את החרדה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית

בערך בגיל הזה אבל בסיטואציות אחרות...כשרואים כלב, חתול שעד אז כלל לא פחד מהם או בכל מיני המולות...
בהתחלה הרמתי אבל לאט לאט ירדתי לגובה שלו ודברתי והצעתי יד וגם קצת הסחה...
זה עדיין קורה אבל אני משתדלת לא להרים (כי הוא נורא כבד לי) ולפתור בדרכים הנ"ל.

שלום קארן
הסיבות לקושי בשליטה עצמית יכולות לנבוע הן מסיבות גופניות כגון קשיי ויסות או ADHD והן מסביות רגשיות. אם את מרגישה שזה אכן חריג, אני מציעה לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד ויוכל לאתר את מקור הקושי. לאחר איתור מקור הקושי יהיה אפשר לכוון את הילד להתמודד בדרכים יותר אדפטיביות עם הקשיים. אפשר לפנות לפסיכולוג ביה"ס בתחילת שנה"ל.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום יפעת.
אני מציעה לדבר עם ילדך בהרחבה על הסיטואציות הללו (לא בשעת/ לאחר מקרה). השיחה יכולה לכלול איך הוא מרגיש כשמישהו עושה לו משהו בלי כוונה, מה קורה בעקבות כך ודרכים אחרות, יותר אדפטיביות להתמודדות עם הקושי
בהצלחה