פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב ,

יש לי ילדה בת 5.5 שנים , ולאחרונה נולד לי בן ( חצי שנה ) , בתקופה האחרונה היא פוחדת פחד מוגזם מחיות ( כלבים וחתולים במיוחד ) , כאשר היא רואה חיה ממרחק גדול מאוד היא צורחת בקולי קולות ורוצה רק שאני ארים אותה .

אני אובדת עצות מה עושים , למי פונים ?????????????

מירב

יש לי נכדה בת ארבע וחצי.ילדה מאוד פקחית ומאוד רגשנית.יש בינינו אהבה עצומה ,אני כסבתא תמיד איתה היא אוהבת לבוא אלי אוהבת לשחק איתי וכשהיא מתארחת אצלי אני פשוט שם בשבילה.כשאני איתה ועם אחותה בת השנתיים וחצי היא תשחק עם אחותה ולא תמיד תפה אלי שאשחק איתה.יחסיה עם הוריה נפלאים למרות שכמו ילדה בגילה היא בודקת גבולות אבל לאחר שהושם הגבול היא מבצעת אותו.יש בעיה אחת איתה כשאני (הסבתא)אמורה ללכת הביתה שם אנו נתקלים בקושי ובחוסר יכולת שלה להפרד ממני.למרות שהיא יודעת שכל מה שאני מבטיחה לה אני מקיימת אני גם רואה אותה לעיתים קרובות אבל הסיטואציה הזאת של בכי הסטרי שאני לא אלך ולא אעזוב אותה חוזרת על עצמה.בדרך כלל היא מחבקת אותי בבכי כמובן נותנת לי נשיקה ואני כמובן מחזירה לה באותו אופן אך הבכי גובר בתחינה שלא אעזוב אותה.אני מאוד רוצה להקל עליה את הפרידה כי לי כסתא מאוד קשה לשמוע אותה בוכה בכי מר ומיוסר כשאני צריכה ללכת . אודה לך אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות.

שלום לכולם...

יש לי שני שאלות ואשמח לקבל עליהם תשובה.

1. יש לי ילד בן חמש שכל דבר שעושה זה באיטיות הוא עושה יצירות יפה מאוד גוזר מדביק וכולי אבל מסיים אחרון ולפעמים לא מסיים גם כשאוכל זה לאט תמיד הקטן בן השלוש מסיים ומשיג אותו באוכל (אבל בסוף אוכל יפה את הכל) רציתי לדעת אם אני צריכה לדאוג ואם זה ישתפר בהמשך השנים? (בשנה שעברה הגננת שלו שלחה אותו למרכז להתפתחות הילד- אבל לא לקחתי אותו כי עכשיו ביחס לשנה שעברה הוא יותר טוב).

2. הקטן שלי כמעט בן שלוש והשבוע גיליתי שלא גודלות לו הציפורניים הוא כוסס ואוכל אותם מה אפשר לעשות כדי שיפסיק?

תודה על העיצות היעילות...

הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים גמולה כבר כ 4 חודשים לאחרונה היא התחילה בכוונה לעשות את הצרכים שלה, (בינתיים פיפי)במקומות שונים בבית שלה או אצל חברים. היום היא עשתה פיפי על הספרים שלה, אתמול אצל השכנים בבית ועוד. אין לי ספק שהיא יודעת שזה לא בסדר ושהיא עושה את זה בכוונה, היא גם מכריזה על המעשה. אבל לא ברור לי למה ואני גם לא יודעת איך להגיב. כרגע אני מאד כועסת ומסבירה לה את מה שהיא עושה. אני רוצה לציין שיחד עם ההתנהגות הזאת היא בימים האלה הסכימה לראשונה לשבת בשרותים ולעשות את הצרכים שלה, עד היום היא פחדה ועשתה רק בסיר.

אני אם ל-2 בת שנתיים ובן כמעט ארבע, בני בן הארבע החל להחשף לאחרונה לסדרות טלויזיה כגון ספיידרמן ופאואר ריינג'רס בביקוריו אצל חברים ושכנים המבוגרים ממנו. הוא מתעסק באובססיביות עם מלחמות, חרבות ורובים ונלחם במפלצות.
לא התערבתי בכך משום שחשתי כי ההזדהות עם הדמויות נותנת לו תחושת כוח, מאחר והוא ילד רגיש המסרב להתגונן בפני תוקפנות מצד ילדים אחרים.
הסברתי לו שהדמויות בכאילו ורק בטלויזיה ולא עושים דברים כאלה באמת וכו וכו

היום בעודנו נוסעים באוטו הביתה מחברים הוא אמר פתאום שהוא חלם על הפנים של מייקל לואיס, ושהוא מייקל לואיס (בתפקיד גיבור הממלכה האבודה בפסטיגל) ושהוא... "שובר על סבתא שולחן" כי היא כל הזמן כועסת והוא לא אוהב אותה ולא רוצה שהיא תאהב אותו

*** למותר לציין שהסבתא היא דמות אהובה ביותר במשפחתנו, וההתעמתות שלה איתו היתה מקרה חד פעמי. היא דמות המציבה גבולות, אך גם חמה ואוהבת.

כמובן שהזדעזעתי קשות מההתבטאות הזו מפיו של ילד אשר עדיין לא בן ארבע.
וברור לי שזו השלכה של סצנה שהוא צפה בה מין הסתם באחת מיצירות המופת- בו הגיבור שובר רהיט על הרשע.
אני אוקיר הכוונה של איך לעזור לו לארגן את האינפורמציה שהוא נחשף אליה ומה נכון להגיד להגיד לו,

והאם כדאי לצפות איתו בחלק מהתכנים בבית ולהסביר לו תוך כדי מה טוב ומה רע, או למנוע באופן מוחלט בתוך הבית חשיפה לתכנים אלימים
כשאני אומרת אלימים אני מתייחסת לסדרות הסופר הירואים למיניהם- לרוב מצויירות- שכן אנו נמנעים באופן מוחלט מצפייה בערוצים שלנו או בחדשות בשעות העירות של הילדים.

הרבה תודה
אמא מבוהלת

שלום
בני ,בכיתה ב,החל מגלה את איבר מינו ונהנה מהמגע בו.
בתקופה האחרונה סיפר לי על בן כיתתו שמרבה לדבר בפניו על איבר מינו (של החבר) ואף מציע לו לגעת בו.
יצא לי במספר הזדמנויות להסביר לבני שהוא יכול להנות מאיברו שלו, בצנעה,בבית ואל לו לגעת בשל אחרים (זה כשניסה לגעת בשל אחיו הצעיר)
מסיפור על הילד מהכיתה די הזדעזעתי, ולמרות שהסברתי לו שאין לקיים משחקים שכאלה, נראה כי לא ממש הפנים.

מה טבעי בגיל זה? מה רמת ה"חומרה" שעלי לנקוט (בלי ליצור זעזוע) וכו?כיצד כדאי לנהוג?

תודה

שלום שרון, אני שמחה שיש עם מי להתייעץ....
אני אםל2 בנות אחת בת ארבע וחצי והקטנה בת שנה ו9 חודשים .
ילדתי הגדולה ילדה חכמה , פיקחית, שנונה ,יש לה תשובות לכל דבר ,עקשנית, בגן מאוד אוהבים אותה אך אני מרגישה שאיך שהוא נכשלתי בחינוך איתה.
היא לא כ"כ מקשיבה לי וגם אם כן זה אחרי שכנועים רבים .. היום קרה מקרה שאני לא מצליחה להירדם בגללו.
הגדולה שלי "חנקה" את הקטנה (חיבקה בכוח רב) מה שבעצם אסרתי עליה.. אני כתגובה היסטרית סטרתי לה על היד ........זה היה בגן שעשועים .. התגובה שלה היתה שהיא הרביצה לי חזרה לא ידעתי מה לעשות הרמתי אותה וכעונש אמרתי לה שהולכים הביתה , היא המשיכה להשתולל ולהרביץ.. הייתי חסרת אונים ולא ידעתי מה לעשות???
ראשית יש לי יסורי מצפון שנהגתי כלפיה באלימות שניץת אני בהלם מזה שהיא כביכול "מרביצה"לאמא שלה - איך עליי להתנהג איתה ? האם לתת עונשים כמו "לא הולכים לגן שעשועים???" אנא זקוקה לעיצה ...מה להגיב על כך??? או שלא להגיב?
תודה ולילה טוב.. רויטל

בתנו בת חמש. כאשר נכנסה לגן בגיל שנתיים החלה בעיית התנהות והיו לה מדי פעם תקופות בהן הרביצה בגן באותן תקופות לרוב בורח לה פיפי במכנסיים בלילה בחלק מהזמן תקופות בהן היא עייפה יחסית או בתקופות של החופש הגדול (אולי קשור למסגרת) לאחרונה קרה טרם מעבר לבית חדש וכניסה לגן חובה חדש ועד היום כשלושה שבועות לאחר תחילת השנה. לאחרונה הצטרפה לתופעה גם בכיינות והשתטחות על הריצפה בבכי. יצוין כי יש תקופות שהתנהגותה תקינה לגמרי. הילדה אינטילגנטית וחכמה בעלת יכולת ריכוז גבוהה מאוד וחברותית. קשה לנו מאוד עם בעיות ההתנהגות . יכולה לבקר אותה חברה והיא פתאום יכול למשוך לה בשיער. יצוין שניתן לרוב לזהות בבוקר כבר את מצב רוחה. מה נכון ? לכעוס לצעוק להעניש ,או רק להסביר? יצוין כי יש לנו בן שלוש התנהגותו שונה לגמרי הוא אף פעם לא מכה, לא משתטח על הריצפה או מציק. בתקופות שיש לה בעיות התנהגות היא גם מציקה ומכה אותו. היא יכולה לשכב במיטה ופשוט סתם כך למשוך לו בשיער. היום בערב היא משכה לבני בשיער וכששאלתי אותה מדוע היא ענתה שאינה יודעת ושאינה שולטת בזאת. שוחחתי היום עם הגננת בגן החדש גם בגן היא מציקה לעיתים לילדים.
היא לא ילדה שיש לה קושי בהתבטאות היא ילדה מאוד אינטליגנטית וחכמה (לדברי כל הסובבים אותה כולל הגננות).
הגננת בגיל שנתיים אמרה לי שאולי זה פער בין רגש לשכל מאחר והיא לפחות בשנה וחצי מפותחת לגילה. אני מבינה שיתכן שיש מצבים כמו עייפות שגורמים לזאת אבל אני מצפה ממנה שאפילו כאשר היא עייפה לא תתנהג בצורה כזו.

תודה.

שלום..

רציתי לדעת האם לילדה בת שנתיים יכול להגרם נזק כלשהו/טראומה/חרדת נטישה שהוריה משאירים אותה פעם בכמה חודשים למשך מס' ימים אצל הסבתא והסבא? וזאת עמ"נ שההורים ישאפו אוויר ויספיקו יותר בבית.

יש לציין שממש טוב לילדה אצל הסבתא והסבא היא מקבלת פינוקים חום ואהבה, יחס בלתי פוסק, מתפתחת שם יפה מכל הבחינות ומה לא.

ובכל זאת האם לדעתכם קיים חשש כלשהו?

בני בן שנה ו-7 חודשים, ילד ראשון, רגיש מאוד, קולט הכל, מבין, היה עד היום איתי בבית. נכנס החודש לראשונה לגן של 14 ילדים עם 3-4 מטפלות. תהליך הקליטה היה מאוד הדרגתי, נשארתי איתו בימים הראשונים כ-4 שעות והלכנו יחד הביתה. ראיתי מיום ליום איך הוא תופס ביטחון במקום, בסדר היום, במטפלות, ועוזב אותי לאט לאט.
לאחר מספר ימים התחלתי להעלם מבלי להפרד, כי עד אז גם כשהשארתי אותו עם הורי (ללא יותר ממספר שעות) לא נפרדתי וכך היה טוב עד היום, גם כשנעלמתי בגן הוא קצת חיפש אותי אבל לא נכנס להיסטריה, הצליח להתנחם, שיחק, אכל והיה נהדר. בשבוע השני לקליטה הוא חלה ונצמד אלי כל השבוע בבית ואז היה גם ראש השנה.
התחלנו השבוע קליטה מחדש (ביום ראשון הייתי איתו חצי יום וכרגיל הלכנו הביתה) וביום שני התחלנו פרידות כי לא הרגשתי טוב עם השיטה של ההיעלמות. השארתי צעצועים אליהם הוא קשור, דיסק שאותו הוא אוהב.
ביום הראשון שנפרדנו בכה 20 דקות והתנחם אצל הגננת, מהיום השני (כבר 3 ימים) זה בכי שלא נגמר (אולי רק למספר שניות עד דקה- שתיים) במשך למעלה משעה ואז אני נכנסת כי החלטתי בשיתוף עם הגננת שזה זמן מספיק כדי לתת לבכות ולנסות להרגע, ונראה לי שבכי של שעות הוא מיותר, הרי גם שעה בלעדי נראית לו כנצח.
הבכי כל הזמן מלווה בקריאות "אמא", וכמובן שהמטפלות בסדר גמור, מחזיקות על הידיים, מנחמות.
איך כדאי להמשיך מפה, האם לתת לו יותר זמן לבכות (נראה לי מוגזם) או להמשיך בבכי של בערך שעה עד שיצליח להרגע עם חלוף הימים?האם יש לך רעיון אחר? האם מדובר פה על קושי רציני להסתגל וכדאי שאחזירו הביתה לכמה חודשים?

שלום!
הנני סטודנטית לפסיכולוגיה לקראת סיום.
אני מעוניינת להשמיך ללמוד בכיוון של פסיכולוגית התפתחותית. מהן הדרישות ללימודים אלו? והיכן ניתן ללמוד?
תודה והמשך יום טוב
ליטל

שלום,

בתי בת ה-5 מאוד קשורה אלי ותמיד היו לה קשייםבהיפרדות. אבל יום חמישי והיום הפרידה היתה מלווה בצרחות שעוד לא ראיתי. יום חמישי נשברתי ולקחתי אותה הביתה. היום בכאב לב גדול ובכי שלי כל הדרך לעבודה עזבתי אותה צורחת ומשתוללת כשהיא בזרועות הסיעת בגן.
הסברתי לה בהגיון למה אני הולכת לעבודה והיא לגן, הבאנו סוכריות לחלק לכל הילדים, הבטחתי לה הפתעה בסוף היום, הצעתי לה לקחת איתה תמונה שלי, מה לא ניסיתי, שום דבר לא עוזר.
מה עוד נשאר לעשות?
אני לא רוצה להתחיל ככה את הבוקר כל יום.

שלום,

אני אמא לילדה בת 5 ו- 1.4.

התינוקת ילדה שמתעוררת בלילות המון. בליווי של רופאת המשפחה היא צינה שזו בעיה התנהגותית ושנעזור לה ללמוד לישון לבד. התהליך החל לפני 3 חודשים (היא לא ישנה טוב מגיל 3 חודשים), כשהיא קמה בלילה ובכתה עמדתי ליד הדלת ודיברתי איתה להקנות לה ביטחון, בהמשך הלילות היא בכתה עד שנרדמה. זה לא עוזר והיא ממשיכה לקום ולבכות כשעה. היא מתעוררת כל שעתיים.
אני חרדה לבעית השינה שלה שלא תהיה לכך השפעה על קשב וריכוז בעתיד וכן על חוסר השינה שלנו.
יש לה ליד הראש מוצצים ובקבוק מים. כלום לא עוזר.
מה עושים?

שלום רב,
הילד שלי בן ה5 מדבר בקול רם וכל הזמן צועק.
גם כשאני או אביו לידו הוא מדבר איתנו בצעקה, ואנו מעירים לו שאנחנו לידו ואנו נשמע אותו גם אם הוא ידבר יותר בשק ולאתו רגע הוא אכן מדבר יותר בשקט ואח"כ זה שוב חוזר על עצמו.
עשינו לו בדיקת שמיעה והכל בסדר.
ממה זה נובע ואיך אפשר ללמד אותו לדבר יותר בשקט וגם לא לצעוק .
אודה לך על תשובתך המהירה.
אריאלה

בני בן ה-5 מפותח, מתבטא בבהירות וחברותי לילדים ומבוגרים, בן יחיד, מתרגז לעיתים, משלב ידיו וצועק על סביבתו, כולל הגננות בגן (חובה). אין לו בעיה להתנצל על מעשיו כשהוא נרגע, אך הדבר חוזר שוב ושוב, והוא אומר שכשהוא כועס הוא שוכח את כל השיחות שלי (אימו) איתו והוא לא יכול לעצור. מה עושים? כבר קראו לי לשיחה עימו בגן החדש, בגנים הקודמים קיבלתי מהגננות מסרים דומים, אולם הן "החליקו" את האירועים וסלחו לו. במיסגרת הנוכחית לא סולחים לו והוא התחיל את השנה ברגל שמאל. מה עושים הלאה? אביו, עלי לציין, סלחן מאוד כלפיו, בניגוד אלי, כל שאני הדמות המחנכת היחידה שלו..