פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אפרת
ייתכן והתנהגותו של בנך מעידה על חרדה ומתח פנימי, שעשויים להיות קשורים למעבר לגן חדש. הייתי אומרת לו משהו על כך. למשל: "שמתי לב שמאז שנכנסת לגן החדש התחלת לאכול את העור ליד הציפורן. לפעמים ילדים עושים את זה כשהם מרגישים שמאוד לא טוב להם בלב". תראי כיצד הוא מגיב לכך. האם אפשר לנהל איתו שיחה על כך, אפילו דרך משחק או סיפור על ילד שאוכל את העור סביב הציפורן. אם יהיה אפשר לתמלל את החרדה ואת המתחולל בעולמו הפנימי, יהיה לו פחות צורך לבטא את המצוקה באופן פיסי.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

לשרון שלום

ניסיתי לדובב את בני בסיפור על ילד יואב שהלך לגן והכיר חברים חדשים ומגננת חדשה אבל הוא כסס ציפורניים, ושאלתי אותו אם הוא יודע למה? בהתחלה הוא ענה כי יואב היה רעב, אח"כ הוא אצר שאמא אמרה שרק אם הוא יוכל את האוכל אז הוא יראה קלטת.... ששאלתי אותו אם כיף ליואב בגן ? הוא ענה: לא, כי הוא רוצה להיות עם אמא...

אציין כי בנוסף לכסיסת ציפורנים והעור מסביב לציפורן, אוראל גם מתאפק ובורח לו קצת פיפי בתחתונים... הכל החל במעבר לגן החדש... אני תמיד שואלת את הגננת והסייעת איך הוא בגן, והן אומרות כי הוא משחק יפה, משחק עם חברים, לפעמים הוא נזכר ושואל איפה אמא....

שמתי לב כי הוא גם טוען כי לפעמים הוא טוען לכאבי בטן ורוצה שסבא יטפל בו, ישמור עליו ... אדגיש כי נכון להיום אין לבני אוראל צהרון יהיה רק אחרי החגים וכל פעם סבא וסבתא לוקחים אותו מהגן... לפעמים אליהם הביתה ולפעמים אלי לעבודה, והוא תמיד מתלהב לבוא לי לעבודה...

מה דעתך?

אפרת

שלום אפרת
ראשית, אני חושבת שעשית משהו נפלא עם בנך, ובעצם הוא נתן לך את הסיבה לכסיסת הציפורניים או לפחות חלק ממנה. עכשיו כדאי לצייד את בנך בכלי התמודדות להסתגלות לגן החדש. גם זאת ניתן לעשות על ידי כתיבת סיפור או משחק. נראה שהוא מגיב לכך יפה ומשתף. אני חושבת שלכשיסתגל, התופעה תחלש או תיעלם.
בהצלחה.

לשרון היקרה !

תודהרבה על העזרה, לא עלה בדעתי כי באמצעות אנלוגיה ספרותית אפשר להוציא מהילדים רגשות, חוויות... אני תמיד שמחה ללמוד דבר חדש , מה עוד שהדבר כה יעיל...

שוב תודה

אפרת

שלום סימה
אמנם מעט חריג לגיל, אבל נראה שלבנך יש איזשהו סוג של חרדת נטישה, שעדיין לא התגבר עליה. אני מאמינה שהרגרסיה קשורה להולדת אחיו.
הייתי מנסה, בשעת רוגע, לדבר עימו על כך. משהו בנוסח: "שמתי לב שאתה מאוד מפחד להיות לבד וקשה לך להיפרד ממני, אפילו בלילה. יכול להיות שאתה פוחד שאם לא תראה אותנו, תאבד אותנו, או שלא נחזור, או שנפסיק לאהוב אותך". הידיעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד. בנוסף: להמשיך להבטיח שאתם תמיד תהיו שם בשבילו, גם אם הוא לא רואה אתכם.
הולדת אחיו יכולה להעלות אצלו שאלות לגבי כמות הזמן שאתם עימו ועד כמה המקום שיש אצלכם בלב עבורו נשאר אותו דבר ואולי כדאי לומר משהו גם בנושא זה.
אני גם מציעה לשקול פנייה לאיש מקצוע, על מנת לעמוד על שורש וחומרת הבעייה, ולקבל הכוונה עמוקה כיצד להתמודד עימה, אך זה, כמובן, לשיקולכם. פשוט ההתנהגות הזו אינה תואמת לגיל ומתאימה לגילאים צעירים הרבה יותר. "ההישארות" בתיטמות המעסיקות גילאים צעירים יותר עשוייה להעיד על נושא לא פתור.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום טלי
יש ילדים שהמאמץ החברתי אותו הם משקיעים בגן הוא גדול ובבית הם רוצים "לנוח" מכך. לא לכל ילד קל להיות באיטרקציה כל הזמן. לכן, הייתי מציעה בעיקרון להניח לו. אולי כדאי להציע לו להזמין פעם בעשרה ימים ילד אליו. ייתכן ובסביבה הביתית יחוש יותר חופשי.
בהצלחה
שרון באומל

שלום לך שוב
צר לי על זמן המתנה ארוך לתשובה, עקב עומס רב במערכת הפורום הספציפי.

תודה רבה לך על תשובתך.את יכולה להמליץ למי אנחנו יכולים לפנות? אנחנו מתגוררים ברחובות.
שוב תודה וחחג שמח.ל.ק.

שלום רונית
הכי טוב לפנות למרכז התפתחותי בו נמצא צוות רב תחומי מקצועי שיכול לאבחן האם מדובר בקשיים בקשב וריכוז. האם קשיים דומים הופיעו גם בגן? אם לא, תני לילד עוד קצת זמן. ייתכן ועדיין לא בשל לכיתה א'.

אז זהו שבמכון להתפתחות הילד מטפלים רק עד גיל 6 . למי עלי לפנות אם כבר בן 6 וחצי ?

שלום רונית
אפשר לברר דרך קופ"ח, או לפנות למכון פרטי. אם את גרה באיזור חיפה רבתי, פני אליי ואתן לך את המקומות מגיל 6 ומעלה, ציבורי ופרטי. אפשר גם דרך פסיכולוג ביה"ס.

לא הבנתי מדוע החלטת מיד כי זאת בעיית קשב וריכוז. קשיי הסתגלות לכיתה א' ימשכו גם מעבר לתקופת החגים, וסימנים של התמודדות רגשית דומים מאוד למה שתארת.
אני לא הייתי מאבחנת כלל לפחות עד חנוכה, אלא אם כן היתה המלצה בגן.
אני מורה בכיתה א' ויש ילדים רבים שעדיין קשה להם ההסתגלות.
בכל מקרה אפשר לפנות לניאורולוג ילדים, לבדיקת טוב"ה או לאבחון דדקטי.
אבל שוב זה מוקדם מידי!

שלום שרית
בגיל שלו הייתי משאירה לו עדיין את המוצץ, כחפץ מרגיע.

היי, את הבן גמלתי בגיל שנתיים מחיתול בגיל שנתיים וחצי מבקבוק ועכשיו בגיל שלוש וחצי ממוצץ.
הוא כבר הגיע לגיל שלא היה זקוק למוצץ ונפרד בקלות.
בכל מקרה הייתי מאפשרת מוצץ רק בהרדמות בלילה ומיד כשנרדם מוציאה אותו מפיו. בהצלחה!

שלום גלית
בגיל של בנך יש לו הרבה מה לומר, אולם אין לו עדיין את הכלים הקוגנטיביים על מנת לבטא זאת החוצה. לפיכך, ילדים רבים מבטאים את עולמם הפנימי החוצה באופן פיסי, כגון מה שאת מתארת.
אם התופעה תמשיך כאשר הוא ירכוש את יסודות השפה, כדאי לפנות לבקיה. עד אז, אין בכלל מה לדאוג. מה שאתם עושים עם זה זה מצויין
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום שרון
כפי שכתבת, התאקלמות במסגרת חדשה, השונה כ"כ ממה שהיה רגיל עד עתה לוקחת זמן. לפיכך, תנו לו את הזמן. מה שהייתי מציעה לעשות בבית הוא להתמודד עם הקושי. הייתי מציעה, דרך משחק או סיפור, לדבר איתו על הגן החדש, על הגעגועים לאמא ואבא, על הרבה ילדים, סביבה לא מוכרת וכו'. הייתי נותנת לגיטימציה לרגשות השליליים שבוודאי עולים.
על אף רצוננו, קשה לנו לגונן על ילדינו עד בלי די.
כדאי גם להתייעץ עם הגננת מה עוד אפשר לעשות על מנת להקל עליו את ההתמודדות
שיהיה בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום חגית
זה נראה לי בסדר גמור. בנך רוצה לראות את העולם, וקשה לעשות זאת בשכיבה. אפשר גם לנסות להושיב אותו במנשא עם הפנים קדימה, ואז יש פחות מאמאץ בגב שלו (לגבי שלך.....).
באופן עקרוני אני רוצה לומר לך, שתינוק יודע הכי טוב מה באמת טוב לו, ולכן הכי חשוב להיות קשובה אליו ולא למה שכתוב בספרים.
בכל אופן, אני מעבירה את השאלה שלך גם לפורום התפתחות תינוקות.

שלום דנה
ההתנהגות של ביתך מבטאת תסכול אותו היא עדיין לא יכולה לבטא במילים. כאשר היא תרכוש שפה, התופעה תחלש.
מה שאתם עושים נראה לי מצוין.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום אושי
אני מציעה בראש ובראשונה להתייחס לשלושה שיוניים משמעותיים מאוד שעבר הילד בזמן האחרון: הלידה וכל הכרוך בה ושני המעברים. שינויים כאלו, בעיקר אם קרו בזמן קצר וצפוף, משפיעים מאוד על המערך הרגשי של ילד ועל הסתגלותו מחדש - וייתכן והרגישות שלו מוגברת על רקע זה. הייתי אומרת לו משהו בסגנון: " לא מזמן עברת לביה"ס חדש בעיר חדשה, וזה מאוד קשה להתחיל הכל מחדש. ייתכן ואתה מתגעגע לביה"ס הישן, למורה שהייתה לך, לכיתה, לחברים שהיו לך. ייתכן שאתה כועס ועצוב מזה שאבא ואמא החליטו לעבור". כנ"ל לגבי המעבר לבית חדש וכנ"ל לגבי הלידה. לגבי הלידה אפשר להיעזר בספרים (אני ממליצה מאוד על משפחת הפילפילים). הידיעה של בנך שאת מבינה את המתחולל בעולמו הרגשי תקל עליו מאוד.
כשהוא בוכה, אפשר לחבק אותו ולומר שאת מבינה שקשה לו.
אני חושבת שכל הקשיים עליהם כתבת קשורים לכל השיוניים, וכשהוא ילמד לקבל את השיוניים, הדברים האחרים ישתפרו בהדרגה.
לגבי החברים: היתי עושה מאמץ וקושרת קשר עם שתיים שלוש אמהות שילדך נמצא עימם ביתה, ומתחילה להזמין אליו הביתה.
ייתכן וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע. יש מקומות ציבוריים ופרטיים. אם את גרה באיזור חיפה רבתי אוכל לייעץ לך יותר בקשר למקומות הנ"ל.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רויטל
אין ספק שהקושי שאת מתארת יכול להתיש מאוד את ההורים. בנוסף, ילד בגיל של בנך זקוק לשעות השינה והליכה כ"כ מאוחרת לישון מפריעה לו לסדר היום התקין.
אני מציעה בשעת רוגע לומר לו משהו בסגנון: "מהיום אתה הולך לישון בשעה זו וזו. לפני השינה אנחנו נעשה כך וכך". לאחר מכן כדאי לקבוע טקס שינה ארוך: אמבטיה ארוכה, שני סיפורים, שירי ערש או פינוק אחר. בנוסף, הייתי הולכת איתו לבחור חפץ עימו הוא יוכל לישון בלילה, ולהגדיר לו שהחפץ ישמור עליו ושהוא ישמור על אותו חפץ בהירדמות ולאורך הלילה.
לאחר מכן, כדאי להקפיד על סדר יום זה למשך כחודש לפחות (דהיינו, לא לתכנן שינה בחוץ....אולי כדאי להתחיל אחרי החגים אם יש לכם תוכניות). אפשר להתחיל את הטקס בסביבות שש וחצי על מנת לסיים אותו סביב שמונה וחצי.
קחי בחשבון שבנך יתמרד, אבל זכרי שזה לטובתו - הוא יוכל לקום בשעה סבירה וכו'. אם בוכה בלילה בהירדמות, גשי אליו, אמרי לו "אתה ילד גדול ו-X (החפץ עימו ישן) מאוד רוצה כבר לישון ולשמור עליך ואתה מפריע לו. אמא כאן שומרת עליך, אבל צריכה גם זמן לעצמה". בלילות הראשונים זה יכול לקחת זמן ממושך, עם הרבה גיחות לחדרו. הקפידי לא לשבת לידו יותר מדקה, ולשמור על כך שיהיה בחדר במיטה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום ענבל
הקושי מגימילה מקקי מוכר וידוע וקשור לחרדה מפני פרידה ושלמות הגוף.
הרבה פעמים מגיעים אליי הורים עם אותה בעייה ואחרי מספר מועט של פגישות הקושי נפתר, אולם, אני מבינה שניסיתם כבר ללכת לפסיכולוג, וצר לי שזה לא עבד.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

זה מאוד תלוי. באופן כללי, לדעתי עדיף ששני ההורים יחד ישבו עם הילדים ובשיחה אינטימית על מי מנוחות ישוחחו על כך, ויאפשרו ביטוי רגשות כנה. כך תתאפשר לילדים גם ההזדמנות לשאול שאלות את שני ההורים.
אני ממליצה, אם יש את שיתוף הפעולה של שני ההורים, להתיעץ לפני כן עם פסיכולוג/ מטפל משפחתי. זה יכול לעזור להתכונן לשיחה ולמה שעלול להתפתח ממנה.
שהיה המון בהצלחה בהמשך הדרך

שלום יניב
אם היחסים טובים, אני מציעה לתכנן, אתה וגרושתך לעתיד, שיחה כנה יחד עם הבנות. כדאי להסביר להן שאתם עומדים להיפרד, ומה זה אומר מבחינה פיסית (מגורים, הסדרי ראייה). כדאי לומר להם סיבה מרוככת לפרידה כגון: שאתם כבר לא מסתדרים באותו הבית/שאתם מרגישים שכל אחד יכול להתפתח באופן טוב יותר לבד וכו' (להחליט על זה ביחד). לומר להן שזה לא אשמתן ושאתם מאוד אוהבים אותם ותמשיכו להיות ההורים שלהם תמיד.
והכי חשוב: לתת לגיטימציה לרגשות שליליים שעשויים להתעורר - לא חיב להיות מייד לאחר השיחה. אפשר לומר להן בשיחה שיכול להיות שבימים הקרובים הם ירגישו כעס, עצב וגעגועים - ושהן מוזמנות לשתף אותכם בכך.
ייתכן והבנות לא ירגישו נוח לשתף אותכם ברגשות שלהן לגבי הגירושים - כיוון שאתם מעורבים. אז אולי כדאי להפנות אותן אל יועצת ביה"ס או מספר שיחות אצל פסיכולוג - על מנת לעזור להן להבין מה קורה ולהדריך אותם כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית