פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
אנו לקראת RELOCATION לארץ אחרת, במסגרת עבודתי.
בני הבכור, בן 7, נלהב לקראת המעבר(גם אם לא בהכרח מבין את מלוא המשמעות)
בני הצעיר, בן 4, בכל פעם שניסיתי לספר לו על המעבר הצפוי (בעוד כ-4 חודשים)מיד מתרעם שאינו רוצה לעזוב את הבית. הוא באמת מאוד נהנה מהמצאות בבית. כיצד עלי להכינם לקראת השינוי הצפוי?

תודה רבה

בתי בת 5.
התחילה שנה שלישית באותו גן, אותן גננות, כמה ילדים חדשים, אבל בכללי אין שינוי קיצוני.
מחופשת הקיץ, בזמן שהיתה בקייטנה, היא התחילה להראות סימני קושי להיפרד ממני, ולתת לי ללכת לעבודה. (בקייטנה ייחסתי את זה , לשיעמום (לטענתה), למטפלת שלא הכירה, וילדים שלא הכירה). מהקייטנה הוצאתי אותה, אחרי שבוע וחצי, כי אמרתי שזה צריך להיות בכיף.
בקיצור, אני הולכת באופן אסרטיבי, קצר ולעניין (למרות שהיא בוכה, וכואב לי) יש לה התפרצויות געגוע במהלך היום, גם כשהיא לא בגן (אצל חברה) והיא אומרת שהיא מתגעגעת לאמא...

מה עושים?

בני בן 6.9 .לפני כי חודשיים יתחיל לפחד מדמות מפחידה מסרט מצוייר.יומיים ראשונים לא יצאה מהבית,היה שקט מפוחד מאוד.דיברנו איתו תמכנו בו והוא הירגיש יותר טוב אבל לסרולין היו לא התקפים של פחד (אמא אני פוחד).כעת הוא פוחד מכול דבר ממוות ממחלות ,שמכונית ידרוס אותו,קשה בן הקטן נפל מכורסא, הוא אמר שידעתי את זה.הוא מתפקד רגיל,הולך לבית ספר עם חשק לכיתה א,אבל כל הזמן מותרד כל הזמן מדבר על זה.אני חסרת עונים,לא יועדת איך לעזור לו, מה לומר,איך לעסיק אותו.שאלה שלי לאחר איזה תקופה של תופעות אללו לפנות לעזרה מקצואי,ולפי ניסיון שלך ומחקרים חרדות של גילים 5-7 נישרים לכל החיים?

בעולם אחר .
מזה שבועיים הילדה שלי חווה "תיקים" שזורקים אותה לריחוף של כמה שניות
בריכוז בגן הגננת מתלוננת בפניי שהיא מתנתקת לה היא פשוט בוהה באיזו נקודה .וצריך להעיר אותה מהריחוף
זה משהו זמני???? מה זה?
עליי לציין שלא חלו שינויים בכלל ואין משהו חדש בחיים שלה שעלולים להשפיע הכל כרגיל
מה קרה לה?
מה לעשות?
עוד חודש יש לי אבחון של נוירולוגית
מה עלי לעשות כשזה קורה לה????

שלום רב. ראשית ברצוני להודת לך מקרב לב על העצות שנתת לי בקשר להרגלי האמבטיה (שאלה מה 11.09.07 בשם "בעיות"), שיניתי מספר הרגלים והאמבטיות עוברות פשוט נהדר.
יש לי שאלה נוספת. כל ערב לפני השינה אנחנו נותנים לעומר (בן שנה ושלושה חודשים) בקבוק מטרנה איתו הוא נרדם במיטתו, לאו דווקא מפני שהוא רעב, אלא כי זה עוזר לו להכנס לשינה כחלק מתהליך הלילה. האם אנו יוצרים תלות לא בריאה? קשר לא תקין בין אוכל לשינה? האם יש מקום להתחיל לגמול אותו מהרגל זה?
חשוב לי לציין כי במהלך הלילה הוא לא קם לאכול בקבוק.
לתשובתך אודה.
גל

שלום רב,

בתי בת ה-5 אינה מבינה את המילה לא. אם אני אומרת לה על משהו שאני לא מרשה, היא לא מרפה עד שמקבלת את מבוקשה.
היום היא החליטה ללכת לגן עם נעלי אצבע ולא עזר שום דבר. אני מרגישה שאין שום דבר שמרתיע אותה או גורם לה להקשיב לי.
אני אובדת עצות, כיצד אפשר לגרום לה להקשיב לי?

אביבית

שלום ,
כיצד גורמים לילדה בת 5.3 שנים בגן חובה להיות אחראים לחפציה .
כלומר לחזור עם התיק מהגן מבלי שנצטרך להזכיר לה , מה יהיה בכיתה א ?
גם כשהולכת לחברות עם בובות וחפצים משלה חוזרת בלעדיהם, מה עושים ?

שלום ..
ובכן, בני בן שנתיים וחצי, עדיין עם טיטולים, אני ואשתי החלטנו שהגיע הזמן לנסות ולגמול אותו מהטיטול וזאת לאחר שראינו שהוא לא מתלהב לשים אותו בלשון המעטה, אך יחד עם זאת, כאשר אנחנו מורידים לו את הטיטול הוא לא רוצה לשבת בסיר ו\או בגן ללכת לשירותים והוא מתאפק.
האם התופעה מוכרת ? מה ניתן לעשות על מנת שהמצב יגיע לכדי זה שהוא לא יתאפק ויעשה מרצונו החופשי בסיר או בשירותים.
יש לציין כי לאחר שעשה כבר פעמיים בסיר נתנו לו הפתעה שהוא אוהב והוא מאוד התלהב מהמצב, אך יחד עם זאת זה קרה פעמיים בלבד לאחר הרבה פעמים שאנו רואים שהוא מתאפק.
אשמח לקבל כל תגובה, הערה או הארה ..
תודה

שלום רב,

הילד שלי בן שנה ו7 חודשים התחיל את הגן בפעם הראשונה בספטמבר השנה. מאד קשה לו..כל בוקר בדרך לגן (ברכב) הוא מזהה את הדרך ומתחיל לבכות...בכי עם דמעות תנין..ברור לי שהצוות מאד משתדל. הוא בוכה ונרגע בוכה ונרגע...הוא אמור להישאר בגן עד השעה 5..מכיוון שקשה לו אני אוספת אותו בין השעה 2 ל3 בצהריים..לפעמיים אוכל לפעמים מצליח גם לישון...אך שהוא מתעורר הוא חוזר ובוכה...מה לעשות? ...אנחנו כל בוקר מסבירים לו ונפרדים ממנו יפה..כמובן לא בורחים לו..נפרדים בנשיקה וחיבוק...

מאמא מודאגת...

תודה אורי

שלום,
בתי בת שנתיים וחצי, עד השנה היא הייתה אצל מטפלת ביחד עם עוד ילד בן גילה, השנה רשמתי אותה למעון של ויצ"ו לכיתת גן. הילדה מסרבת להיפרד ממני בבקרים, בוכה בכי קורע לב, ואף אחה"צ נצמדת אלי. היא הפכה לבכיינית, כל הזמן מבקשת להיות על הידיים שלי, ואף מדי פעם עושה את הצרכים על עצמה ( היא כבר נגמלה לחלוטין לפני שהחלה את הגן, ואף היו לילות רבים שבהם כמה יבשה). יש לה ממש רגרסיה בהנהגות. עד כניסתה לגן היא היתה מאוד עצמאית, שמחה ועליזה. היא הבת השלישית והקטנה המפונקת של כל המשפחה. אני מאוד אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, כל יום זה סיוט מחדש ואני ממש בוכה לאחר שאנחנו נפרדות.
לפי דיווחי המטפלות לאחר זמן קצר היא נרגעת בגן ומשחקת ומשתתפת בפעיולויות כרגיל.
מה עלי לעשות כדי להחזיר לבתי את הבטחון שלה?
תודה

שלום רב, לפני מס' ימים עברנו דירה וכן החלפנו לבני גן ילדים. הבן שלי הוא בן שנה ואני חושבת שיש לו חרדת נטישה זה מתבטא בכך - שאני לא יכולה לזוז ס"מ, כל תנועה שלי הוא בוכה. הוא רוצה שכל הזמן ארים אותו על הידיים. הבוקר לדוגמא, הוא לא נתן לי לזוז, להתלבש וכו' התחיל לבכות בהיסטריה. גם את אביו הוא לא רוצה . מה הפתרון? תודה ליז

תודה על התשובה המהירה,
אז ההתנהגות כפי שתארתי בחוגים ובאי רצון שלו ללכת לבתים של אחרים היא תקינה? אפשר להרגע?

תודה,
טלי

שלום רב,
בני בכיתה ב'. השנה, עקב פתיחת בית ספר פרטי בשכונה, עזבו מכיתתו כ- 10 ילדים. הילדים שעזבו כולם הם הילדים שעלו איתו מגן חובה, ביניהם חברתו הטובה.
בני הולך לבית הספר בשמחה, וחוזר שמח, אבל הוא לא משחק בהפסקה עם אף אחד, הוא "משחק עם הטבע" לדבריו.
אין לא בכיתה אף לא חבר טוב אחד, ולפי הכירותי עם בני ועם הילדים שבכתתו, אני גם לא רואה אף "חבר פוטנציאלי". בני הוא ילד חכם, שקט, ביישן, לעולם לא מפריע בשיעור, חנון אמיתי. כל הילדים בכיתתו הם רעשנים, מתעניינים בכדורגל, משתוללים, ואני מצטערת שזה נשמע מתנשא - אבל הם לא בדיוק ברמה של בני.
בקיצור - אני לא צופה הטבה במצב. אני רוצה להדגיש שבני לא מתלונן על המצב כלל, אבל לבעלי ולי המצב מאד מפריע.
מה לעשות??? אין לנו שליטה על הילדים שבכיתתו. האם הגיוני שהמצב פשוט ימשך כמו שהוא? האם לשקול מעבר לכיתה המקבילה?

תודה רבה מראש על התשובה,
שרון

שלום,
בני בן ארבע החל לאחרונה לנשוך את אחותו (הוא בדרך כלל מרביץ ומציק, אבל נשיכות לא היו חלק מכללי המשחק עד לאחרונה). הוא עבר לאחרונה לגן חדש וזה כנראה בין היתר תוצר לוואי של מתח.
איך היית מציעה לטפל בזה? להעניש אותו? שיחה איתו לא עוזרת.
אני מענישה אותו כך שבאותו רגע הוא הולך לחדר וגם כל הצעצועים שהוא שיחק איתם באותו רגע מוחרמים לכמה שעות. בעלי טוען שעונש חייב להיות קשור למעשה שהוא עשה ולכן אנחנו צריכים להעניש אותו במשהו שקשור באקט הנשיכה עצמו, וגם הוא טוען שהדרך הכי טובה היא להעלים התנהגות היא לא להתייחס ולא לעשות דרמה. הוא טוען שההתייחסות המוגזמת שלי לזה משרתת אותו.
בקיצור, אנחנו חלוקים על אופן הטיפול.
מה דעתך?
תודה

ילדיו של בעלי בני 10 - 11 עברו להתגורר עימנו לשני חודש
הילדים מוזנחים מאוד מהרבה בחינות מעולם לא קיבלו חום ואהבה אכפתיות עזרה והכוונה
לא היו להם חברים לפני המעבר אלינו מעולם לא היה להם מה שיש לכולם לדוגמא אופנים מחשב משחקי חשיבה או משחקים את רוב זמן הם היו מבלים מול הטלויזיה בערוץ הופ או טלנבלות
היום לאחר המעבר אלינו אנחנו דורשים מהם הרבה יותר והם מוכנים לתת הבעיה היא שיש להם בעיות קשות שאנחנו לא יודעים לטפל בהם
הילד מדבר לעצמו רוב הזמן הוא עפיפון מהלך המורה מצלמת לו את שיעורי הבית כי הוא לא מספיק להעתיק מהלוח עד היום הוא לא חושב שזה שיעורים אלא סתם דפים הסביבה לא מעניינת אותו בכלל והוא לא מרוכז בשום דבר מלבד הרצונות שלו
הילדה מנסה לקנות את חבריה במתנות ההבנה שלא בכל תחום שאופת לאפס בלימודים היא ברמה מאוד נמוכה לגילה ולכל גיל
היום קיבלתי טיפ מאישה מקסימה שאמרה לי לקבל איבחון מפיסכולוג ילדים האם פסיכולוג יוכל להיות הפתרון במקרה שלנו ? אם כן אשמח לקבל שם של פסיכולוג ילדים באזור מרכז הארץ ולשמוע חוות דעת מה עלי לעשות בכדי לעזור להם אני מרגישה שכל מה שאני נותנת לא מספיק וצריך לתת יותר מצד שני אני פוחדת לתת הכל ביום אחד ואז הל לא יוכלו להכיל את הכל בבת אחת ולא ידעו איך להתמודד עם זה
תודה האמא החורגת