פורום בעיות פוריות - תמיכה - יש לך שאלה?

הי מינה, אני אנסה לחפש לך מטפלת שמבינה בנושא. יפעת

חשוב לי להגיד שמאוד צרם לי כשקראתי את ה"יבדוק" ו"ינסה". בגוך ראשון צריך להגיד "אבדוק" ו"אנסה"...
סתם, כי אכפת לי.. אבל טוב מאוד שפורום כזה קיים...
בהצלחה לכולן!

הי,
כדאי לבדוק ביחידות להפריה חוץ-גופית אם מספקים תמיכה נפשית ע"י פסיכולוגים המומחים בנושא
בהצלחה

ני, הנונהל בקבלת איקקלומין מטעם קופות החולים הוא להתחיל עם כדור אחד ליום ורק אם זה לא עוזר במשך שלושה סבבים אז לעבור ל-2 ליום. כנראה שבמרפאה החליטו לעבור איתך על הצד הבטוח יותר וזה קורה פעמים רבות שמחליפים רופא או מקום טיפול. בכל אופן דווקא זה ששלחו אותך לבדיקות דם ואולטרסאונד מראה על יסודיות. בכל אופן נסי לאלחשוב על השלבים הבאים ולקווה שהטיפול באיקקלומין ישפיע וכשנצתרך להתמודד עם הזריקות נעשה זאת יחד. בכל אופן כדי לברר על המקום ניתן להתייעץ בפורומים השונים ולקבל חוות דעת למרות שזה אינדיבידואלי. המון בהצלחה מצפה לעידכונים. יפעת.

אני אסביר את עצמי טוב יותר,
המרפאה הזו היא מרפאה שבה גם הרופא שלי מטפל.
ובגלל הבעיה שלי הוא שלח אותי לשם עם הנחיה שלו, אלא שכשכמעט עבר חודש והם ראו שזה לא משפיע, אז הו קלטו שבעצם הייתי אמורה לקחת מנה כפולה לפי הנחית הרופא,
בכל מקרה הן לא תתנה לי שוב אייקקלומין אלא יעברון ישר לזריקות כי חבל על בזמן, זה כמו שלקחתי אקמול למיגרנה. ולכן שאלתי אם זה בסדר שרופא המרפאה אמר להן מה לתת לי והן נתנו על פי דעתן, ?

נראה שהאחיות אכן טעו במינון ויש לשמוח שזו טעות כזו מינורית. בכל אופן אני מציעה לך תמיד לשאול את הרופא תמיד ובאופן מדוייק מהו הטיפול שאת אמורה לקבל, מינונים וכו' ולפקח על זה בעצמך. לצערי יש הרבה טעויות רפואיות ראי מה שקרה במדיקל סנטרי בהרצליה ששם התבלבלו במבחנות...
למרות הרושי הנוסף עדיף לקחת את האחריות על עצמנו מאשר להסתמך על אחרים..

הי, אני שמחה על שאלתך כי היא יכולה לעזור להרבה בנות נוספות. הזרע מתחדש כל שלושה חודשים בערך לכן אם הייתה בעיית זרע בעבר אין זה אומר שבעיית הזרע עדיין קיימת ומומלץ מאוד לבצע בדיקה נוספת ברגע שרוצים הריון נוסף. במידה ועדיין יש בעיית זרע ניתן לשפר את איכות הזרע על ידי תזונה נטורופתית או דיקור. כדי לעזור לתהליך בצורה נוספת ניתן לשפר קליטה על ידי יוגה לפריון ודיקור בימי הביוץ. לדעתי מכיוון שנראה שנקלטתם פעם קודמת די מהר ואת לאחר הריון אכן פעולות אלה יכולות לעזור בצורה משמעותית. בהצלחה. יפעת

תודה יפעת אני יתיעץ לגבי זה עם הרופא נשים שלי ונראה איך זה יזרום.

הי, אני שומעת את המצוקה שאת נמצאת וכולי משתתפת בכאב. הכעס והכאב שאת מרגישה אופיינים לרמת ההפתעה מהודעה זו. כפי שתארת נראה שעיקר הבעיה היא ההתמודדות הזוגית. אל תכעסי על עצמך לא עשית שום דבר רע הדבר היחיד והמקסים שעשית זה שרצית ילדים? מה רע בזה?תשאלי את בעלך מה הוא היה עושה לו המצב היה הפוך? ילדים הם ילדים וגם אם הם לא שלך גנטית תחושת האהבה אלהם היא זהה, הצורך בנתינה ובלהיות אמא יכול להתממש, אולי לא בדרך שקיווית לה אבל הוא בר השגה. דברי עם בעלך לכו לייעוץ ונסו להגיע לפשרה בהתאם למגבלות הקיימות על אף שהם לא פשוטות. אני מחזקת את ידייך בכל אשר תפני ומקווה שתצליחי למצוא את האור ולהבין שילדים אכן יכולים להיות לך ויש מטרות נוספות בחיים מעבר לילדים שהם שלך גנטית. חיבוק גדול. יפעת

הי נתי, אני חושבת שמה שאת חווה הוא מדהים ואכן דורש התייחסות. אני מאמינה שבכל הטיפולים יש מקום חשוב לרגש יכול להיות שהסימפטומים שאת מתארת מראים על חרדה וחשוב להקשיב להם יכול להיות שהנפש שלך זקוקה לתרפיה נוספת כדי ללכת יחד עם הגוף. החסימה שאת מתארת בצורה פזית אכן מביעה על לחץ רגשי. נשים רבות חשות תחושות דומות יחד עם הטיפולים ולכן חשוב לבצע טיפולים נוספים שמרגיעים ומאזנים גם את המערכת ההורמונאלית וגם את המערכת הנפשית. המון בהצלחה. יפעת

להסדרת מחזור יש שלושה טיפולים שעובדים מצויין: דיקור סיני, נטורופתיה ויוגה לפריון.
דיקור סיני עוזר בהזרמת אנרגיה לשחלות ומגביר את ייצור הביציות, היוגה לפריון על ידי השרירים בהפעלה מכוונת עוזרים להזרמת דם ושימור הריון והנתורופתיה עוזרת מבחינה תזונתית שבד"כ מחזור לא סדיר פעמים רבות נובע מתסמין סוכרתי שאם מטפלים בו בצורה תזונתית הוא מסדר את עצמו ומונע בעיות בעתיד כמו: סוכרת הריונית, בצקות ולחץ דם. יש לינק שמצורף לכתבות בנושא
http://www.pirion4u.co.il/index.php?type=get_page&page_data[id]=5528&page_type=1&cookie_lang=he&the_session_id=9a61498ce147003f20b61c62913d466b

הי, אני מבינה את כאבך והקושי שאת חווה. תהליך הפריון תופס נתח משמעותי בחיים אך למרות זאת חשוב לשמור על איכות חיים מעבר לכך. הזוגיות שלכם נבחרה עוד לפני גילויי הקשיים וחשוב לשמור עליה. למרות הקושי נסי לדבר עם בעלך ואם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך או למערכת יחסים דברי עם הפסיכולוגית. זה מצויין שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי. הטיפול אמור להקל עלייך כבר החל מהפגישה השלישית רביעית או לפחות שתרגישי שאת אכן עוברת תהליך שטוב לך בו, אם אין שיפור בשבועות אלה נסי להחליף מטפל כנראה הוא לא ממש מתאים לך ולמצב בו את נמצאת. האיבוד העצמי והשליטה על החיים מהווה את הקושי הגדול ביותר, אבל אין לי ספק שהכוחות נמצאים בך ורק לוקח זמן למצוא אותם ואם לא אני כאן לחזק אותך בכל קושי. יפעת

שלום לך
לצערי אני כל כך מבינה אותך, את התסכול, הייאוש ,הכוחות שנגמרים..אגב אני לא מצאתי את הכוח להזריק לעצמי- אז כל הכבוד לך על כך- אולי יש לך יותר כוחות ממה שאת חושבת...

אני חייבת להגיד לך דבר אחד חשוב לדעתי- ברגע שהבעלולים שלנו לא שותפים ומנותקים הם בעצמם מריגשים חסרי אונים, כי הם לא יודעים מה לעשות אתנו, איך לעודד אותנו. ואל תשכחי שגם הם עוברים את זה באיזשהו אופן.למדתי השכי חשוב בתהליך הסיוטי שאנו עוברות זה לשתף את הבעלים, שהם יהיו חלק כמה שאפשר. לדבר איתו על מה שאת מרגישה,אני יודעת שזה קשה וההרגשה לפעמים שהם לא הכי יכולים להבין כי הם לא עוברים זאת על גופם,אבל כדי שלא ישארו בחוץ וירגישו חלק ובכך למנוע וויכוחים, חיכוכים וכאלה ובעיקר לתת לו לתמוך בך.

יודעת משהו? אני כבר יומיים בוכה על מר השומנים שצמחו לי מהטיפולים ,הבעלול יודע והיום החליט לקחת אותי למסע קניות בגדים חדשים(אומנם גדולים יותר),אבל העיקר שיהיו בגדים שעולים עליי,לא?
התמיכה שלהם חשובה כל כך, המסע נראה ומרגיש אחרת כשהם לצידנו....

שלום לך
לצערי אני כל כך מבינה אותך, את התסכול, הייאוש ,הכוחות שנגמרים..אגב אני לא מצאתי את הכוח להזריק לעצמי- אז כל הכבוד לך על כך- אולי יש לך יותר כוחות ממה שאת חושבת...

אני חייבת להגיד לך דבר אחד חשוב לדעתי- ברגע שהבעלולים שלנו לא שותפים ומנותקים הם בעצמם מריגשים חסרי אונים, כי הם לא יודעים מה לעשות אתנו, איך לעודד אותנו. ואל תשכחי שגם הם עוברים את זה באיזשהו אופן.למדתי השכי חשוב בתהליך הסיוטי שאנו עוברות זה לשתף את הבעלים, שהם יהיו חלק כמה שאפשר. לדבר איתו על מה שאת מרגישה,אני יודעת שזה קשה וההרגשה לפעמים שהם לא הכי יכולים להבין כי הם לא עוברים זאת על גופם,אבל כדי שלא ישארו בחוץ וירגישו חלק ובכך למנוע וויכוחים, חיכוכים וכאלה ובעיקר לתת לו לתמוך בך.

יודעת משהו? אני כבר יומיים בוכה על מר השומנים שצמחו לי מהטיפולים ,הבעלול יודע והיום החליט לקחת אותי למסע קניות בגדים חדשים(אומנם גדולים יותר),אבל העיקר שיהיו בגדים שעולים עליי,לא?
התמיכה שלהם חשובה כל כך, המסע נראה ומרגיש אחרת כשהם לצידנו....

שלום לך
לצערי אני כל כך מבינה אותך, את התסכול, הייאוש ,הכוחות שנגמרים..אגב אני לא מצאתי את הכוח להזריק לעצמי- אז כל הכבוד לך על כך- אולי יש לך יותר כוחות ממה שאת חושבת...

אני חייבת להגיד לך דבר אחד חשוב לדעתי- ברגע שהבעלולים שלנו לא שותפים ומנותקים הם בעצמם מריגשים חסרי אונים, כי הם לא יודעים מה לעשות אתנו, איך לעודד אותנו. ואל תשכחי שגם הם עוברים את זה באיזשהו אופן.למדתי השכי חשוב בתהליך הסיוטי שאנו עוברות זה לשתף את הבעלים, שהם יהיו חלק כמה שאפשר. לדבר איתו על מה שאת מרגישה,אני יודעת שזה קשה וההרגשה לפעמים שהם לא הכי יכולים להבין כי הם לא עוברים זאת על גופם,אבל כדי שלא ישארו בחוץ וירגישו חלק ובכך למנוע וויכוחים, חיכוכים וכאלה ובעיקר לתת לו לתמוך בך.

יודעת משהו? אני כבר יומיים בוכה על מר השומנים שצמחו לי מהטיפולים ,הבעלול יודע והיום החליט לקחת אותי למסע קניות בגדים חדשים(אומנם גדולים יותר),אבל העיקר שיהיו בגדים שעולים עליי,לא?
התמיכה שלהם חשובה כל כך, המסע נראה ומרגיש אחרת כשהם לצידנו....

הוא ממשיך בחייו....הכל עובר לידו
אני לא ממש מחכה שיתמוך, הוא לא יודע לתמוך וההרגשה שאני לבד בכל זאת מטריפה אותי.

גם אני חשבתי כמוך, שבעלי לא כ"כ תומך והכל עובר לו באוזן. אז פשוט יום אחד זה התפרץ לי החוצה. הייתי שבורה מאד ובכיתי המון באותו יום, בסוף זה עשה לו משהו ואז אמרתי לו את כל מה שהיה לי בלב.
קודם כל זה שחרר אותי, והסברתי לו מה נקרא לעודד אותי, איך אני אוהבת שמתיחסים אלי וכמה אני אוהבת יד מלטפת ואפילו חיבוק כשקשה לי ואני במצב רוח רע.
תנסי גם זה בטח עוזר כשמסבירים,
ועוד דבר, תאמיני!,
תזכרי שאת אף פעם לא לבד. ה' , שברא את העולם וגם אותנו, מלווה אותנו תמיד תמיד.
הוא אבא רחום שלא שוכח אף פעם את ילדיו האהובים ותומך ושומר עלינו תמיד.
כשקשה לי, אני מדברת אליו במילים שלי, ואז אני לא ודדה.
זה נותן חיזוק וגם עוזר באמת!
בהצלחה

אולי הוא לא יודע איך לגשת, מה להגיד, איך להגיד ,מה לעשות כדי להקל עלייך.
אני אומרת לך מנסיון עם הבעלול שלי.
בתקופה האחרונה למדתי כמה חשוב לדבר על הדברים, לא להשאר איתם לבד ואפילו לבקש עזרה במילים. להגיד לו- אני זקוה לך איתי פה, זקוקה לתמיכה שלך ,לעידוד.
תנסי...
ואם קשה במילים אז אפשר לכתוב מכתב..
שווה לך לנסות כמו שאנונימית כתבה לך וגם אני כבר ציינתי זה משחרר וכל כך עוזר כשיש לך את התאימה מהבעל.

שלום מימאל,קוראים לי רחלי ואני עובדת במרכז "אתנחתא"-קליניקה לרפואה משלימה
הקליניקה מנוהלת ע"י ירון קלמן שהוא מומחה לבעיות פריון-http://yaronkelman.stiker.co.il/
את מוזמנת להסתכל באתר ולהתרשם
וגם להתקשר לקליניקה ושם לדבר עם ירון על גבי טיפול שיתאים לך
אל תתיאשי,כמו שכבת,תמיד יש מה לעשות!!!
מקווה שהצלחתי לעזור לך..ושהכל יסתדר...
יום טוב..

לגישרונית שלום, בד"כ נותנים את הזריקה לפני ההזרעה וזה כדי לתזמן ביוץ. הביוץ מתרחש 36 שעות לאחר הזריקה אז הרבה רופאים מעדיפים זאת כך. אם זו הזרעה ראשונה שלך הייתי בודקת מה דעתו של הרופא לבצע הזרעה ללא זריקת ביוץ. נראה לי שיש פעמים שזה עדיף לפחות בשלבים הראשוניים. אבל תראי מה הוא אומר. מקווה לבשורות בהקדם ומחזיקה לך אצבעות. יפעת.

הי,
1. הריון בשבועות הראשונים לא כואב ולצערינו בקושי מרגישים בו.
2. ביוץ מתקיים 14 יום אחורה מקבלת המחזור. ז"א מחזור סדיר הוא 28 יום וביוץ מתקיים ביום ה-14
נשים עם מחזור פחות סדיר יכולות לדעת את תאריך הביוץ בספירה אחורנית (שהיא די קשה) או על ידי בדיקת זקיקים.
3. דיקור בהחלט יכול לעזור לכאבי מחזור אבל אפשר להעזר גם ברפלקסולוגיה והומיאופתיה שיש להם תוצאות די טובות. בהצלחה. יפעת

אני ממש מבינה לליבך אבל אל יאוש, הכל עוד יבוא. נצלי את ההפסקה הזו לטוב וכנראה שהגוף שלך זקוק לחופש ולכן הוא מגיב כך. עודף זקיקים מראה על הפוטנציאל שיש לך להביא ילדים לעולם ולא להפך. תני לו ולעצמך את הזמן שאתם צריכים. זה עוד יגיע. חיבוק גדול. יפעת

כדי לסיים תסיבוב הזה ולהגיע אליה, עליי להמשיך עם הגונל ,בדיקות הדם והמעקב ורק אחר כך אם הכל יהיה בסדר אוביטרל והזרעה.
ההפסקה כל כך רחוקה ממני ואני כל כך רוצה להגיע אליה כבר.
היום יצאתי מבדיקת הדם וכל מה שרציתי היה לבכות, אין לי כבר מקום שידקרו אותי יותר,הכל מלא בכחולים ,אדומים וחורים. אין לי מושג מאיפה יקחו לי דם יום ראשון. וכך גם לגבי הזרקת הגונל אין לי כבר מקום שהוא לא מחורר. וזה כואב לי ומכוערררררררר
אני כל כך עייפה מכל זה כבר ועברו רק 7 חודשים ,אני כל כך מקווה שלא אצטרך להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אם יקח לי שנים כמו לנשים אחרות אין סיכוי בעולם שאעמוד בזה!
כבר עכשיו נשברתי!
מה יהיה יפעת?
תסבירי לי איך נשים אחרות מצליחות לעמוד בזה?
ולמה אני לא? מה יש בי שכל כך דפוק?

כל הלילה לא ישנתי וחשבתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי כי מאז כל הטיפולים ממש שמנתי
יש לי כרססס כמו של גבר וכל החיים הבטן שלי הייתה שטוחה לגמרי. אני לא יכולה ללכת עם שום בגד שיש לי וכבר עשיתי קניות של בגדים אחרי ההשמנה הראשונה מהטיפולים.שלא לדבר אשאני פשוט שונאת את הגוף שליייי ככה.

את יודעת אם בכלל יעזור לי לעשות משהו(ספורט,דיאטה) ? יש לי הרגשה שמה שלא אעשה הטיפולים יעשו את שלהם וינפחו אותי.

רובינו באמת חושבות שההורמנים לבדם גורמים להשמנה. בד"כ ההורמונים אכן גורמים לנפיחות אך בנוסף לזה לעיתים הם מעלים את התאבון ואז מתחילה השאלה איך להעלות את כמות התזונה מבלי להשמין. בנוסף מצתרף המצב הנפשי ואוכל לחלקינו הוא דבר מרגיע ואז נוצר מעגל שבו השנאה העצמית שלנו עקב הטיפולים בשילוב השפעה הורמונלית והגוף המשתנה מביא אותנו לתסכול רב יותר המקשה על הטיפולי פוריות. לכן אני מאוד ממליצה לטפל בתזונה גם בשביל לעזור לטיפולים וגם כדי לשפר את ההרגשה. אני ממליצה על נטורופתיה שהיא יותר טיבעית ועדיף כמובן ללכת לנטורופתית שיש לה הבנה בתהליך פריון ולשלב עם זה אולי פעילות גופנית ממוקדת פריון כמו יוגה לפריון. אין לי ספק שזה עוזר גם לגוף וגם לנפש.

כל מה שאת אומרת טוב ויפה והאמת שאני מסכימה והלואי והייתי יכולה ללכת לנטורפתיה או משהו כזה, הבעיה שכל הטיפולים האלה עולים כסף...
טיפולי הפריון עצמם גם ככה יקרים ואני הולכת לרפלקסולגיה מאז שהתחלנו שלא לדבר על המטפלת שהיא כבר שנה וחצי עוד לפני הטיפולים בגלל מה שעברתי אם את זוכרת...

נראה לי שעד שיהיה לי תינוק אהיה מרוששת לחלוטין!!- פיזית ונפשית
לא יהיה לי מה לתת לתינוק לא חומרית ולא רגשית, כי אני אהיה כבר כל כך מרוקנת ובלי כוחות.

אין לי ספק שטיפולי פוריות אכן עולים הרבה כסף גם אם הם במימון חלקי של קופות החולים. אני ממליצה לבחור שני סוגי טיפול מעבר לטיפול הרפואי שאת הכי מרוצה איתם וגורמים לך להרגיש טוב ואיתם להמשיך. כמובן שמבחינה כלכלית אי אפשר הכל... אבל אם את נמצאת כבר בטיפולים ואת אולי מרגישה שהם כבר לא מספיק עוזרים אולי כדאי להחליף ולבדוק דברים נוספים...

לטיפולים הטבעיים קבלתי כבר.
בכל שנה מגיעים 16 טיפולים בהנחה למה שאני בוחרת.
מה שאומר שאם אבחר להמשיך ללכת לרפלקסולוגיה או כל דבר אחר כולל דיאטנית זה על חשבוני בלבד.
אני אברר כמה עולה ללכת לדיאטנית באופן עצמאי אם אפשר בכלל.. ואם הסכום יהיה נורמלי אני אלך
בכל מקרה אני כל כך מקווה שלא אצטרך יותר
כי עכשיו צלצלתי לרופא נשים שלי ולפי התוצאות הוא אמר לי ללכת מיד להזריק אוביטרל כי מחר (בע"ה) תהיה ההזרעה.

הלואיייייייייייייייייייי

הי נראל, אני שמחה לשמוע שיש התקדמות, ואני מתפללת בשבילך שזו תהיה הפעם האחרונה.... נשיקות יפעת

והאמת לא הכי קשורה ישירות לפורום הזה,אבל אני שואלת אותך בכל זאת טוב?
ואם לא בא לך אז אל תעני לי כמובן.

אז ככה...
אתמול הייתה ההזרעה השניה, הרופא המקסים שלי הסביר לי שהוא לוקח מפסק קטן, כדי לא להכאיב לי ולמרות שממש ניסה הוא כן הכאיב מאוד ואפילו פצע אותי קצת ודיממתי מעט אחר כך.
בלילה חשבתי - איך יכול להיות שהרופא שהיה כל כך עדין בסוף פצע אותי והיה דימום וסביר להניח שמי שפגע בי כשהייתי קטנה לא היה עדין בכלל(זה גם מה שזכור לי) ולא פצע אותי בכלל, או שלפחות לא זכור לי לא דם ולא כאבים.

האם יכול להיות שילדה בת 7,8 תצליח להסתיר כזה דבר? כאב, דימום?

הי נראל,
אין ספק שהזרעה זה לא דבר נעים אבל בכל זאת מדובר בפעולה פולשנית ולעיתים היא כואבת ולמרות שדימום הינו קצת מלחיץ בד"כ אין לזה משמעות טיפולים. לגבי מה שעברת כשהיית קטנה קשה לי לדעת מהפרטים אבל לא כל פגיעה מינית גם היא מלווה בכוח לא תמיד יכולה לגרום לדימום. אני מקווה שאני עונה על שאלתך. מעריכה את הכנות והפתיחות שלך. יפעת

תודה שאת פה
אני בנתיים פה, בבית מרותקת למיטה זה היום השישי מההזרעה בגלל גירוי יתר
הדרגה עוד לא ידועה כי דיברתי עם הרופא רק בטלפון
הוא אמר אבל שנראה לו שזה מדרגה ראשונה...
אני ממש מקווה שלא ושזה יעבור מהר כי הכאבים איומים
תגידי יפעת, את יודעת אולי מה הטיפול בגירוי יתר אחרי השלב של השתיה והמנוחה?

הי ניראל, הטיפול בגירוי שחלתי הוא אינדיבידואלי ויכול להיות ששתיה רבה ומנוחה אכן יעזרו, אז צריך לחכות ולראות. רציתי לשאול אותך אצל מי את מטופלת?

אני לא מכירה תרבית זרע, אבל כדאי לך לפנות לפורומים הרפואיים ולשאול אותם. אשמח אם תעדכני גם אותנו. יפעת

לפעמים ילדים מרגישים אותנו יותר משאנו יודעים. דבר ראשון ההתנהגות אופיינית לגילה. דבר שני לפעמים כדי להפסיק להתאמץ לעשות שיוויון בין אבא לאמא והדרך להעביר את חיוניותו של אבא היא על ידי שאת תזדקקי לו ותראי לו אהבה . על ידי כך הילדה תראה שכדאי להזדקק ולרצות את אבא. תומרי לבעלך ליצור משהו קבוע שהם נהנים (מעבר לטיפול היומיומי) לעשות יחד והשאירי אותם לבד עם העשיה הזו כך שהיא תרגיש שזה"רק עם אבא". ואת מתגאה בעשייה המשותפת שלהם. יש לקחת בחשבון שכל שינוי כזה דורש התמדה של לפחות שבועיים שלושה אז אני מקווה שתצליחי להתמיד ולראות שינוי בצורך שלה.

הי, אני מבינה את המצוקה בה את נמצאת ובאמת המצב של חוסר ידיעה הוא המצב המפחיד ביותר. לדעתי יש לראות את המצב בצורה יותר זוגית ללא חיפוש אשמים אלה כמשהו שצריך להתמודד עימו יחד. בשלב הראשון כדאי לפנות לבדיקות רפואיות כדי לראות אם יש משהו ספציפי שניתן לעשות כדי להגיע למטרה. כדאי למאוד לדבר על החששות האלה לפני הבדיקות וליצבור ביטחון בזוגיות כדי שיהיה קל יותר להתמודד עם תוצאות הבדיקה אם יהיה צורך בכך (נקווה שלא). הפחד מאובדן האהבה הוא מובן אבל כשמחליטים לחיות יחד יש הרבה דברים במרוצת החיים שיכולים להקשות על הזוגיות ולהוות מכשול כך שהמערכת הזוגית תפקידה להעניק ביטחון במיוחד שזה בשביל מטרה משותפת כמו ילד. מקווה לחזק את ידייך. יפעת

דבר ראשון הצלחת להצחיק אותי עם התיאור שלך....
יש סיבות רבות מדוע הזרע לא מצליח לעבור את ה"גשר" הקטן. בדר"כ מדובר על איכות הזרע או בעיה במערכת השחלתית שאינה מצליחה לבצע את המפגש ולהעבירו לרחם. יש פעמים רבות בהן ההזרעה מצליחה אבל גם אפשר לתרום לתהליך במיוחד על ידי פעילות מכוונת קליטה כמו יוגה לפריון. אבל אין ספק שהתהליך הזה אכן יכול לעזור. בהצלחה יפעת

הי קרן, לצערי יש להתייעץ עם הרופא בעניין כי אני לא יודעת אם ההורמונים המסויימים האלה עוברים גם בהנקה. אבל אשמח אם תעדכני אותנו. יפעת

הכנסי ל[a href=http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=37 id=link]פורום הריון לידה והנקה[/a]