פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני ובעלי מתקרבים לגיל 40 ,מכירים אחד את השני 20 שנה . התחתנו לפנ 12 . יש לנו בן אחד בן 6.5 ולמרות כל מיני בעיות בריאות ניסינו לסרוגין להיכנס להריון לא בהצלחה . לפני כשנה עברתי הפלה טבעית בשבוע די התחלתי . מאז כשניסינו לא ממש הולך . חוץ מזה בעלי אובחן עם מחלה נוירולוגית כלשהי וירידה בשמיעה בלי קשר ולא ממש מטפל בעניין . אני כבר התייאשתי מלומר לו כי אני באמת מאמינה שהוא צריך לרצות לטפל בעצמו אבל תמיד יש לו עניינים יותר חשובים שקשורים לעבודה ופרנסה שעליו לפתור (ואנחנו חווים גם קשיים בתחום זה..) וכך השנים חולפות ללא טיפול .מצבי הנפשי לא טוב כל כך בעקבות זאת למרות שאני בנאדם חזק שעובד בתחום הטיפולי ויש לי פרופורציות לחיים אבל החיים תקועים ממש . אנמ מרגישה שביזבזתי המון שנים בלחכות לו שירצה כך וכך ,שיסיים תקופות לחוצות כאלה ואחרות... ועצוב לי . הבן שלנו הוא מקור אושר ענק בחיי וכל עוד הוא קטן אני רוצה שיהיו לו זכרונות נעימים מהילדות וקשר עם הוריו... וכך מגיעים לעיקר השאלה אחרי כל הרקע:הוא די קשוח עם הילד מה שעוד יותר מעציב אותי . אתמול לדוגמא הלך לישון קצת מאוחר כי סוף סוף היה לי זמן לשבת איתו על משהו שרצה שקשור ללימוד אותיות במחשב לצורך העניין..הוא -בעלי הלך לישון הרבה אחרי ובבוקר ממש כעס על הילד ואמר לו שהוא עייף עכשיו ואם מחר שוב ילך לישון מאוחר(הילד) אז לא יקח אותו לביהס ביום למחרת . הילד נעצב ואמר לי זאת וניסיתי להסביר לי שבסהכ אבא רוצה שילך לישון מוקדם אבל מה שהוא זוכר זה את האיום . עוד דוגמא זה שבעלי כל הזמו מדבר על כך שהיה רוצה לחיות בחול ושם הכל היה מסתדר כלכלית כי בעסקים שעש בעבר שם הצליח . הוא מצליח לבלבל מאוד את הילד שחושב מכל הדיבורים שאבא רוצה לעזוב לבד לחול . הסברתי לו שאבא היה רוצה שכולנו ביחד נהיה שם אבל אנחנו פה בארץ ישראל וגם אם הוא נוסע הוא יחזור ... והילד אמר"אז הוא פשוט יצתרך להתרגל לחיות כאן" ניסיתי המון פעמים לדבר עם בעלי על פילטר בדיבורים מול הילד אבל זה שוב ושוב חוזר ואני מתעייפת מהתיווך הזה בינהם..ובעיקר עצובה שלפחות לבן שיש לי לא מצליחה לתת תחושת רוגע ותמימות של ילד . אשמח לעזרה/עצה כי אין לי לצערי עם מי להתייעץ

יש לימהפרעת קשב וריכוז רצינית.
אני לא מצליחה לישון בלילה ואם אני ישנה כבר אני קמה בשעה 2 או לפני.
מה עןשים במצב כזה?

נמאס לי אני לא מתפקדת.
רוב היום אני עצבנית בגלל חוסר שינה. ושוכחת דברים ואם אני אומקת משהו אני לא עןשה אני דוחה הכל

מידי פעם אני סובלת מדיכאון שמתבטא באין חשק לעשות כלום זה מוביל אותי ללחץ וזה מתבטא בדפיקות לב מואצות לטיפול פסיכיאטרי אני ממש אבל ממש לא מעוניינת וגם טיפולים בבתי חולים וכאלה אני עברתי טראומה מטיפול פסיכיאטרי בעבר הרחוק רציתי לדעת אם יש אפשרויות אחרות? ואיך בינתיים עד שאמצא משהו מתאים אני יכולה להתמודד אם הדיכאון והחרדה שאני מרגישה מידי פעם?

היי, רציתי לשאול, מה זה אומר עליי, אם למשל אני לא צוכנה שישלמו עליי.

לדוגמא כשחסר לי כסף לשלם בחנות אז מישהו מוכן לשלם לי ואני לא מסכימה.

1.מה זה אומר עליי?
2. האם זה קשור לגאווה?

והאם זה בסדר ההתנהגות הזאת?

אודה לתשובה

הופנתי ע"י קופת חולים לאומית לפסיכולוגית לצורך CBT עקב התקפי חרדה קשים.
המטפלת איננה רשומה באיט"ה.
איך אני יכול לבדוק שהיא בכלל פסיכולוגית ולא עובדת סוציאלית או מתמחה בתחום אחר?
קראתי עליה שהיא מומחית ב-CBT ובעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה אבל שוב היא לא רשומה פורמאלית ומצד שני כל ספק מתקבל לעבוד עם קופת חולים ללא בדיקת הסמכתו?

שלום רב,
מדוע איסור גורם לי לרצות את הדבר אפילו יותר, ודווקא כשאני מרשה לעצמי ,אז ישנה רגיעה ונינוחות ואני לא מתלהב מאותו הדבר כמו כשיש איסור עליו?

תודה רבה!!

הי,
אני מרגיש שיש בעיה שממש תוקעת אותי ואני לא מצליח לפתור:
האם יכול להיות שמרגישים או חווים את שני רגשות מנוגדים לחלוטין בו זמנית ?

יכול להיות שטוב לי אבל באמת רע לי?
יש דבר כזה? זו אשלייה?
תודה

טובי שלום,

הכחשה נוצרת כחלק מנגנון מפני כאב נכון?
אני לא מצליח אז להבין -אם ההכחשה נוצרת כדי להגן מפני כאב ,למה צריך לבטלה?
ברור שאם יש הכחשה והיא גורמת לפעול בדרך שגוייה אז צריך לעשות משהוא בנידון,אבל אם היא נועדה כדי להגן מפני כאב ,אז למה להתעסק עם הכאב שהיא נועדה להגן עליו ?

כואב לי מה שאני מנסה להתכחש אליו וכואב גם להתכחש ,זה LOSE LOSE משני הכיוונים לא?
אני מרגיש שאני טועה ,לא יודע איך ובמה
אשמח לעזרה
תודה רבה!!!

אני בגיל המעבר,עובדת, כאשר אני קמה בבוקר אני מלאת שמחת חיים מתפקדת חיי טובים לא מתלוננת אבל אחרי הצהריים אני חשה דיכאון ותשישות ללא סיבה, חוסר חשק לעשות דברים אני כול הזמן עייפה רוצה לישון וזה רק אחרי הצהריים בערב זה משתפר מה ניתן לעשות?

בברכה,

שלום,
1. רציתי לשאול איך אדע אם אני נורמאלית?

2. האם בנאדם משוגע יודע להסתיר את השגעון שלו?

3. ואיך יודעים אם מישהו איבד שליטה על אוסידי לא השתגע או משתגע?

האם פחד מלהשתגע יכול להתממש?

שלום,
אני בדיכאון.
לא מטופלת בשום תרופה.
יש ימים שאני כמה במצב רוח טוב והמצב מדרדר לדכאון לקראת הערב ויש ימים שאני לא רוצה לקום מהמיטה.

חשבתי לקחת ציפרלקס וביקשתי מהרופאה שגם לאחר מכן רשמה לי את התרופה.
לא התחלתי בטיול כי אני מפחדת שאהיה במאניה.

מניסיון העבר תרופות מסוג כזה גורמות לי למאניה.

מה עדיף להמשיך להיות מדוכאת ומתוסכלת אך שפויה? או לקחת סיכון עם הציפרלקס?
כי אם אהיה במנאיה זה מצב לא נעים ואני אדם שמסתכל על עצמו מהצד וזה נראא לי לא שפוי התנהגות כזאת.

מה אתה אומר? אודה לתשובה

בננו בן ה22 טוען בחצי השנה האחרונה שהוא עייף, חסר אנרגיה ומוטיבציה.מסתגר בחדרו כל יום מ4 עד חצות. בנוסף מאונן הרבה שעות בחדרו. האם יש בדיקות דם מיוחדות שכדאי לעשות? מה להערכתך הגורם ומה ניתן לעשות? אציין כי הבחור לא בדכאון.

שבוע טוב!

אני ובעלי התגרשנו בגיל מאוחר והבן לקח את זה קשה .. בכלליות הוא מדחיק ולא נוהג לדבר על דברים רגשיים עונה תשובות כמו "יהיה בסדר" ו"לכולם קשה" אבל לא מדבר על עצמו , על מה הוא צריך ומה קשה לו ספציפית..

לאחר הגירושין הבן היה מקלל ופוגע בי הרבה וזה מאד השפיע על הקשר בינינו גם זמן רב אחרי שזה נפסק . היום איכשהו חזרנו לשגרה אבל אני עדיין מחכה לסליחה מסויימת ממנו, שיבין שלא עשיתי דבר רע כלפיו

הוא מבחינתו לא נוגע בנושא וכל נסיון שלי אני מרגישה שהוא מתרחק יותר, חושבת שאת הקשר שהיה אז לא יהיה ניתן להשיב אף פעם שמשהו שם נהרס ואינו בר תיקון

מעבר לזה למראית עין אנו מדברים, צוחקים לפעמים ומשתפים על כל דבר מלבד רגשות

האם לדעתך ההתעקשות שלי על התנצלות היא טובה או שעלי להבין שיש מקרים רבים שאדם מצטער ומתחבט הרבה בקושי אבל לא מסוגל לבקש סליחה ?

האמת שקשה לי מאד שהוא לא מתנצל על הדברים שאמר ולתחושתי כל עוד הוא לא מתנצל הכל בפנים חי ובועט והוא שוב יכול להתפרץ עלי ולפגוע

מצד שני אני מבינה שיש דברים בהם סליחה היא רק למראית עין ויש פעמים הפוכות בהם אין התנצלות בפה אך הכאב על מה שנעשה הוא קיים

יש איזה דרך הפוכה ולא ישירה להבין מה קורה ואיפה אנחנו עומדים, חשוב לי שהדברים שנעשו יקבלו מחשבה כי כרגע אני פגועה ובאי ודאות

היי..

אני עכשיו בתקופה לחוצה, של שינויים ופחות תמיכה ושיח אם אנשים במקביל ... אמנם אני מתאמן, אוכל בריא ושומר על פעולה תמידית מרגיש גם הרס עצמי וחוסר שליטה בזה שאני יוצר קשר אם אנשים שהרעו לי פעם .. ויודע שמה שהיה הם לא השתנו ( אני ככה מניח) , אני יודע שהם לא יבקשו סליחה או יצטערו, אבל ממש חזק הקטע שאני עומד ולבסוף שולח היי ויוצר קשר... האם זה באמת הרס עצמי? איך ניתן לשלוט על זה ? מעבר ליצירת קשר זה גורם לירידת הביטחון שלי בעצמי ככזה שלא מסוגל למרות שבשאר ההיביטים זה לא כך

אני בן 35.
הייתי בשלוש מערכות יחסים רציניות כל חיי.
שמתי לב שבין שלושתן יש חוט מקשר: בכל אחת מהם יצאתי עם בחורה בעלת פיוז קצר, התפרצויות זעם, חוסר סבלנות וכל יום קמתי עם תחושה שאני על רכבת הרים של רגשות ותחושות. ונשארתי שם הרבה מעבר למה שהייתי צריך.
אני יודע שיש לי משיכה לבנות כאלה כי יש לי צורך להיות האביר על הסוס הלבן, ולנסות להציל אותן מעצמן.
לאחרונה יצא לי לחשוב על כך, ויכול להיות שמעבר לאביר על הסוס הלבן יש פה גם פן של מזוכיזם?