פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

האם טיפול של הרבה שנים בעיקרון עוזר יותר מאשר טיפול של כמה חודשים?

היי, עברתי טיפול במספרה (טיפול שעלה מאות שקלים) והחומר ירד.. השיער נהיה גרוע יותר ממה שהיה קודם. האחראי שם צעק עליי כשהגעתי ודיבר ממש בזלזןל ואז כשחזרתי להגיד שהחומר ירד, הוא המשיך לצעוק אבל דאג שיטפלו לי בשיער ועכשיו שוב החומר ירד והשיער נראה גרוע מאוד. מה אני יכולה לעשות כדי לקבל מהם את האחריות שמגיעה לי? (זה קורה לי המון במספרות שונות או מקומות שונים כי אני ביישנית ושקטה ואני חושבת שאנשים מנצלים את זה)

מה ההבדל בין טיפול אצל עובד סוציאלי לבין פסיכולוג? המליצו לי על עובד סוציאלי אבל אני חוששת ללכת אליו...

קצת קשה להסביר בכתב ובקצרה אבל אנסה לתמצת.
אבא עצבני מאוד ואנחנו לא יודעים כבר מה לעשות איתו.
אבא בשנות ה50 שלו ואני חושב שלפני עשור חל אצלו שינוי בהתנהגות.
הוא חסר סבלנות, הוא עצבני, יכול להיות שזה לחץ מהעבודה ומהחיים בכלל, אבל הוא לא יודע לשלוט בזה וההשלכות לכך הן שהוא עושה דברים ואומר דברים ללא מחשבה בכלל.
זה יכול להיות סתם ארוחת שבת שהוא אומר בנחרצות סתם דברים שהוא לא יודע, זה יכול להיות שאנחנו סוגרים משהו לעשות ואז הוא עושה משהו אחר מתוך ידיעה שכולם יכעסו על כך, ובכלל הוא מדבר הרבה הרבה שטויות וזה מרגיש שהוא לא אומר דברים עם מחשבה, הוא פשוט פולט אותם בלי לחשוב.
יש ימים שקשה מאוד להסתדר איתו בבית אבל הסכנה הגדולה שהוא ישאר בלי עבודה כי אם הוא מתנהג ככה גם במקום העבודה אני ממש דואג שהוא ישאר בלי עבודה, והחשש הזה מתחיל להתממש כי לאחרונה הוא פוטר והוא כרגע מובטל וכבר החליף כמה עבודות בשנים האחרונות.

אמרתי לו פעם שהוא צריך לדבר עם פסיכולוג והוא ממש נעלב.

הבעיה שאני מתאר היא מוכרת? יש טיפול לזה?
יש פסיכולוגים שמתמחים בבעיות כאלה?
אני יכול לדבר עם רופא משפחה על זה?

הפסקתי טיפול לפני שנתיים. עכשיו אני רוצה לחזור לטיפול ואני לא יודעת אם לחזור למטפל הישן או להתחיל חדש ונקי עם מטפל חדש

אני אם לבחורה בת 30 שמתנהגת אליי בתוקפנות מילולית כל מילה שאני אומרת או מייעצת בכל נושא אני סופגת קללות וניבולי פה ..יש לציין שהיא נמצאת בטיפול תרופתי של פסיכיאטרי .
הקללות רק כלפיי כלפי אנשים בחוץ זה שונה.
מה לעשות??

יש לי תדמית מאוד מסוימת ואני מאוד רוצה לשנות אותה, אם מבחינת עיסוק ואם מבחינת מראה, אבל אנשים לא "קונים" את זה ואני מרגישה שזה מפריע לי בתהליך

אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.

שלום רב.
אני בן 31, סמנכל הייטק.
לאורך השנים, נוכחתי לדעת, שלפחות ברושם ראשוני, אני משדר רושם של אדם מאד תמים. וגם חנון.
למרות שאני אישית לא מוצא בעצמי תמימות...אני כל
פעם שומע את ה"אבחנה" הזאת פעם אחר פעם מאנשים אחרים. יתכן שזה רק ברושם ראשוני. ועדיין.
חלק מה"מאבחנות" הן בחורות באתרי הכרויות שעוד לא
מכירות אותי ומסתמכות רק על תמונה.
לטעמי התמונות שאני מעלה רגילות לגמרי ואני לא מוצא בהן תמימות.
אני שומע את האבחנה הזאת שוב ושוב וזה מטריף אותי כל פעם מחדש.
ביסוד העובדתי אני קיצוני לכיוון השני. אני חשדן מדיי.
עומד בקיצוניות על זכויותיי. גם עורך דין בין השאר.
וגם אנשים שמכירים אותי אומרים זאת.

ועדיין, מפריע לי מאד הרושם הראשוני או הלא ראשוני שאני משדר.
השאלה שלי היא כיצד מנתחים ממה נובע ממני מסר של תמימות, ואיך מתקנים אותו??

בן 32, אמא שלי נפטרה לפני 10 שנים. אבא שלי יצא עם נשים מאז אבל לא הייתה לו זוגיות ממושכת עד לאחרונה. עכשיו יש לו בת זוג ומאוד קשה לי איתה, לא איתה ממש אלא יותר עם הרעיון שלה. אני לא אומר שום דבר לאבא שלי כמובן ואיתה אני משתדל להיות הכי בסדר שאפשר אבל אני לא מעוניין להיות בחברתם ורק המחשבה על זה עושה לי רע. אני יודע שזה לא בוגר מצדי אבל לא יודע איך להתגבר על זה

אני באה מבית של צעקות תמידיות, ההורים צועקים עלינו, אחים שלי צועקים על ההורים ואחד על השני, הכל בצעקות. מאז שאני קטנה אני בורחת מהסיטואציות האלה והולכת להתחבא במקום שבו אני אהיה מחוץ לטווח האש. גם היום כאדם בוגר אני נוהגת באות ההתנהגות, נמנעת מקונפליקטים והולכת לפינה כשדברים יוצאים מפרופורציה. אבל בהרבה מקומות זה לא ממש מגן עלי ואני דווקא צריכה להגיד את דעתי, נגיד בעבודה או במקומות ציבוריים ואני לא יודעת איך לעשות את זה

שלום לך 
זה יהיה קצת ארוך אבל אני חייבת לפרוק 
אחי בן 22 מאז ומתמיד בעייתי מאובחן בהפרעות קשב וריכוז היפראקטיבי כמעט ולא טופל בתרופות חוץ מפסיכולוג ופסיכיאטר. 
עזב את בית הספר בכיתה י ונשאר ללא מסגרת אבי ואימי שהתאישו להתמודד איתו הרימו ידיים וכך אני לקחתי אחריות לשמור עליו במקומם סוג של מחויבות שאין לתאר אפילו הסובבים אותי נוזפים בי שאני מגזימה בזה שמצב הרוח שלי מאוד אבל מאוד תלוי בצרות שהוא מביא איתו עד כדי התמוטטות רגשית . 
בגיל 18 היה השיא הוא התחיל לעשן חשיש , הוא רכש מכשירי טלפון ולא שילם והצטבר עליו חוב לא קטן , מצאתי את עצמי רצה מחברה לחברה להתחנן שיחסמו אותו מלקבל מכשירים לא רציתי שיהרוס לעצמו את החיים על שטויות נעורים . עשיתי את המקסימום עד שסגרנו לו את החוב . 
אבל הוא בשלו . עזרתי לו לקנות סירה קטנה כדי לעבוד בה שקצת ישתכם , לפני שנה וחצי היה בכלא על עבירה , אחרי 6 חודשים יצא בן אדם חדש רצה לעבוד אפילו נסע לחול כמה פעמים , ואני שילמתי לו את הכנס של העבירה במלואו. 
אחרי שקצת התחלנו לבטוח בו אבי פתח תיק מס' זעיר בשמו הוא רצה לסדר לו עתיד יותר טוב , הוא שיכנע את אבי שישלם לו על עיקול שהיה לו בבנק ואחרי כמה ימים ספורים הוא נהיה בנאדם אחר הוא התחיל לדבר על הלוואה שהוא רוצה לקחת מהבנק שמעתי גם שהתעניין במכשירי טלפון "מקווה מאוד שעדיין לא עשה טעות ורכש " 
אני שבורה מאוד אני תוהה איך בן אדם יכול כל פעם לסגל לעצמו התנהגות שונה פעם הוא אומר בחיים לא אכנס לחובות פעם בפעם אחרת הוא מדבר על כספים שהוא לא יכול להרשות לעצמו ומה שעוד יותר אוכל אותי שאחרי כל החובות שלקחתי על עצמי והתאמצתי לשלם עבורו הוא שוב רוצה להסתבך מה זה אומר עליו אני מרגישה שיש לו הפרעה נפשית שהוא לא שולט בהתנהגויות שלו שהוא אפילו לא מעריך ,, מה זה אומר עליי ?? איך אפשר להתנתק מתחושת המחויבות הפחד בכל פעולה שהוא עושה אני כלכך רוצה להיות אדישה יש לי שני ילדים וזה הורס לי איכות החיים אפילו אנשים סביבי מעירים לי שאני צריכה להניח לו . 
אני בת 27 
מתנצלת על האורך

שלום
אני לא מומחית גדולה בבישול בגיל 18 למדתי מאימא כמה תבשילים וכך נהגתי לבשל מידי פעם רק ובכל פעם כשאני מכינה משהו תמיד היא מוצאת הערה לתת יצא מלוח מידי מתובלן מידי לא מורתח כמו שצריך אין מספיק מים יש הרבה מים וכך הלאה לפעמים אני מרגישה שיש לה צורך להגיד משהו גם אם זה לא נכון אני אוכלת להנאתי את התבשילים לי וגם המשפחה לא מתלוננת למרות ששלה יותר טעימים גם כשאחותי מזמינה אותנו לארוחה בימי שישי היא תמיד מוצאת מה להגיד אבל היא לא אומרת לה ישירות לה כמו שהיא אומרת לי האם להפסיק לבשל ותת לאימא לבל רק

יש לי חברה במצוקה, יש לה עבר של התעללות במשפחה, היא לא בקשר עם ההורים שלה ובאופן כללי היא לא במקום טוב בחיים. בזמן האחרון גם הבריאות שלה נחלשה וכל פעם היא באה עם בעיה אחרת. כבר הרבה זמן אני וגם אחרים אומרים לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, ועכשיו היא סוף סוף מסכימה אבל היא לא עושה שום דבר בנדון. הוצאתי לה רשימה של מטפלים מטעם הקופה וסיננתי בין מטפלים למטפלות כי היא מעדיפה מטפלת ואפילו סימנתי לה כמה שנראות לי נחמדות וטובות לה מבחינת המיקום. אבל היא לא עושה עם זה שום דבר. אני כמובן שלא רוצה להכריח אותה אלא לדרבן אותה אבל השאלה שלי בעצם עד כמה אני יכולה וצריכה להתערב בעניין?

כל בוקר מחדש אני מתעוררת לחיים ולעבודה שאני לא ממש אוהבת וקשה לי ממש לקום.. אני פשוט מדי פעם מאחרת/מחסרת בעבודה. איך מתגברים על זה?