פורום פרוקטולוגיה, טחורים, פיסורה, פיסטולה - יש לך שאלה?

כן.

יכול להיות.
צריך לבדוק.

רוב התסמינים שתוארו הם כלליים ולא מעידים על כלום כפי שגם שקיעת הדם - חשבתי שכבר לא עושים הבדיקה הזו. אולטראסאונד של מה?
פיסטולה היא מחלה שכיחה וברוב המקרים לא מעידה על מחלת קרוהן.
בדיקות למה?
כדאי להיוועץ בגסטרואנטרולוג.

אלו הממצאים:
רגישות בטן עליונה, אין למשש גושים. סמן מרפי שלילי כבד לא מוגדל. רקטוסקופ - סמני שפשוף בעור 5/4/11 בטן מפשעות במפ. רקטוסקופ - במפפ. טונוס ספינקטרים תקין פתח חצוני אחורי ב6 רשם לפסטולה.

לאור הממצאים והתלונות, הוא חשד שיש לי קרהון והפנה אותי לקלנוסקופיה מלאה שבוע אחרי שהגסטרולוג קבע שאין לי כלום.
השאלה אם לגשת לבדיקה לאור התסמינים? או שיש בדיקה אחרת?
כמו כן, האם יש צורך/אפשרות להגיע אליך לחוו"ד נוספת. אני במכבי.

מי זה הוא?
מי שקובע לגבי הקולונוסקוםיה זה הגסטרואנטרולוג ואם הוא אומר שאין אינדיקציה אז אין.
שוב =- התסמינים המתוארים לא אומרים לי כלום.
הטיפול בפיסטולה הוא ניתוח.

שאלתי את דעתך המקצועית קלונו/סיגמו או כלום..כל אחד אומר לי אחרת שאני כבר לא יודע.(הגסטרולוג יודע על טחורים לא על הפיסטולה).
ושנית, מה לגבי הדבקה?
והפרוקטולוג רשם לי קונסיל? זה עוזר?

:)

מתאור המקרה - כלום.
הדבקה זה סוג של ניתוח. אפשרי. יעילות מפוקפקת - 16-50%.
קונסיל עוזר ביציאות - לא משנה לגבי הפיסטולה.

א הבנתי - חשבת לרגע שלא יהיו כאבים?
לשאלתך - כן.
לשאלתך השניה - אם זה בוער, אתה יכול ללכת כמה שהגוף שלך יאפשר.

שאלתי האם נורמלי שיכאב לאחר שבוע מיום הניתוח?
או
מה משך ההחלמה הממוצע?

תודה.

ועניתי...
אכן נורמלי.
משך ההחלמה תלוי בסוג הניתוח שעברת.

לא צריך לפול אחרי יום.
אחרי נפילת הגומיות, יכול להיות דמום שבד"כ חולף תוך יום.
תוצאות תמדדנה כעבור שבוע שבועיים.

האם יכול להיות שאחרי כמה ימים שהגומייה נפלה הטחור יפול כמה ימים אחרי כי היום בבוקר בעכת מתן הצואה הבחנתי בגוף שלא קשור לצואה צף באסלה אז אולי הטחור נפל עכשיו?

יכול להיות שראית שרידי רקמת הטחור שנמק.

דרמהקומבין לא מיועד לפיסורה.
בגיל הזה - הטיפול הנכון הוא הסדרת היציאות וריכוכן ושלא תהיה עצירות ואז זה יתרפא מעצמו.

למה התוספת - דחוף??

יש הרבה מחקרים על הרבה דברים.
אתה צריך לדאוג ליציאות סדירות, רכות וקלות - תמיד.
הפשוט ביותר - להשתמש בתוסף של סיבים מסוג בנה-פייבר באופן קבוע.
אני מבין שבתור ספורטאי אתה יותר מעונין בדיאטות - זה טוב, זה מודרני, וזה נותן עבודה לדיאטנים, אבל תוסף קבוע הוא יעיל יותר ובטח שפשוט יותר.

תודה רבה על התיחסותך.

היציאות שלי בתקופת אימונים רכות ומרובות.
בדיאטה שלי יש הרבה סיבים.

בעצם היו לי שתי שאלות:
1. האם ריצה עלולה לגרור טחורים או להחמיר את מצבם
2. בשל השינוי שאני מרגיש ביציאות בתקופות האימונים, ובמיוחד כשהם הופכים להיות אינטנסיביים, אני תוהה האם השינוי הזה תקין או שהוא מצביע על בעיה כלשהי?

1. ריצה לא גורמת לטחורים. טחורים יכולים להפריע לריצה.
2. לא מבין את הקשר.

ניתוח כריתה.

למיטב ידיעתי לא - נעשה במסגרות פרטיות לפי ראות עיני המטפל.
הסיבה שאין המלצה גורפת - אכזבה מהתוצאות.

הבדיקות אכן היו מיותרות - אינני מכיר כ"כ גסטרואנטרולוגים שמבינים בדבר.
כרגע - אם אין צניחה אקטיבית ואין סימפטומים - אין טיפול.

תמשיכי בחייך ואין חשש להמנע מפעילות ספורטיבית, נהפוך הוא.

שלום ד"ר,

קודם כל- תודה עך תגובותייך המהירות. כנראה שהייתי צריכה באמת לפנות דבר ראשון לכירוג/פרוקטולוג...אך זאת חכמת בדיעבד.

יש לי בכל זאת שאלה- אמרת שאם "כרגע אין לי סימפטומים- אין צורך לטפל- ושאמשיך בחיי". אז: אני לא בטוחה מה בדיוק נחשב כסימפטומים, אבל יש לי הפרעה בחיי היומיום:

1. יש לי דימומים מדי פעם מפי הטבעת.
2. לעיתים- אני מבחינה בצניחה קטנה- כנראה הרירית- בהתבוננות במראה.
3. אני חשה אי נוחות מידי פעם - לאחר יציאה- ואז בישיבה ממשוכת בעבודה.
4. לפעמים קשה לי להתרוקן- זאת לא עצירות- כי אני חשה צורך- ויש לי יציאה אחת לפחות ביום, אבל יש לי קושי בהתרוקנות בזמן היציאה עצמה. לעיתים- אני צריכה ללכת 3 פעמים רצוף לשרותים- בזמן קצר- בשביל להרגיש מרוקנת. אחרת- אני חשה "חסומה"- כאילו יש לי עוד "משהו" שם בפנים- שלא יוצא.

ולכן: האם אין אפשרות לעזור לי כרגע?אני בסה"כ בחורה צעירה, ולא מעוניינת "להתעסק" בנושא הזה כל הזמן. והכירוג- אמר לי שעלי להיות במעקב כל 6 חודשים!!
וגם: אני הכי חוששת: האם מצב של צניחת רירית בדרגה בינונית- גבוה- לא תוביל בסופו של דבר לצניחת רקטום מלאה?
האם טיפול בצניחת רירית כבר עכשיו לא עשוי למנוע צניחת רקטום מלאה בעתיד?

בכל מקרה- אודה אם תוכל להסביר מה הן אפשרויות הטיפול הקיימות והמקובלות לצניחת רירית?

היות ואת ממשיכה להיות מוטרדת
יש ניתוח
אבל צריך לבדוק קודם, להתאים לך הניתוח הנכון.

תודה רבה על התשובות!

רק לא ברור לי למה אתה כותב" היות ואת ממשיכה להיות מוטרדת- יש ניתוח".

האם זה תלוי רק ברצון שלי? כלומר- האם אין המלצה כלשהי שמקובלת למצב של צניחת רירית? האם אם לא מטפלים במצב הזה- אין סכנה שהוא יחמיר? זהו לא מצב שבדר"כ נוטה להיות פרוגרסיבי?

כפי שציינתי- אני בסה"כ צעירה- ולכן אני מוטרדת. ממש לא רוצה להגיע למצב של פרולפס מלא תוך זמן קצר- או אפילו מס' שנים בודדות- שיחחיב ביצוע ניתוח מורכב יותר וגדול יותר בהיקפו.

האם אתה כרופא מומחה בתחום, לא ממליץ בדר"כ על טיפול כלשהו במצב של צניחת רירית?

ומה הכוונה "צריך להתאים את הניתוח": מה הן האפשרויות? במה זה כרוך? האם ניתוחים דרך פי הטבעת הם בדרגת סיכון גבוהה יותר מאשר ניתוח דרך הבטן שמיועד לטיפול בפרולפס מלא?


האם אופצייה של קשירה בגומייה יכולה להתאים? או לפחות- שווה לנסותה? כי הבנתי שהיא הכי פחות קשה או עם פחות סיכונים..

תודה,

אין ניתוח המונע פרולפס. כל טיפול בצניחת הרירית, בין אם ניתוחי או מרפאתי הוא סימפטומטי בלבד, בהתאם לתלונות שלך.
הבעיה שבעטיה את צריכה להיות מוטרדת היא זו שגורמת לתופעה מלכתחילה: עצירות, מאמץ בשירותים והרגלי יציאה לא נכונים ולא בריאים. בזה צריך לטפל, ולאוו דווקא בצניחת הרירית. זה לא יגן עליך.

תודה ד"ר,

איך למשל מטפלים בבעייה שציינת? אני שותה המון, אוכלת סיבים, והרופא גם הסביר לי שלפי הבדיקות שעברתי- אין לי בעייה במנגנון היציאה..כמו אנזימוס או משהו אחר שעלול לגרום להפרעת עצירות.

אז מה כן עלי לעשות? או לבקש מהרופא? הפנייה לאיזה סוג של טיפול?

וחוצמזה- בהקשר לצניחת הרירית: האם קשירה היא פעולה מספקת? אני מבוהלת כל פעם מחדש כשלאחר יציאה מתבלטת לה בליטה אדומה וגדולה שאני רואה במראה. אני ממש רוצה "פי טבעת" נורמלי -כפי שהיה לי... זה אפשרי?

נסי ביופידבק.
הקשירה תקטין את מידת הצניחה של הרירית אבל כאמור לא תפתור הבעיה.
העובדה שיש לך צניחת מדברת על כך שיש בעיה ביציאות.

בוקר טוב,

שיהיה לך יום נעים!

ניתוח טחורים לפעמים מאד מאד מאד כואב.

נא להגדיר השאלה טוב יותר.

השאלה נובעת מדבריו של רופא משפחה, שציין שמשחות הפיסורה מטרתן לאלחש ולהרגיש (בדומה ללידוקאין). והיות שזו אינה מטרתי (שכן הכאב במקרה שלי הוא משני), תהיתי האם אין משחה שעשוייה גם לאחות/לרפא את הסדק/פצע.

יש משחות אילחוש - לא ממליץ במיוחד וישנן משחות שמטרתן לטפל בגורם הכאב = התכווצות שרירי הסוגר. אלו גם מיועדות לטפל במקור הבעיה ולאפשר הזמן לריפוי עצמוני של הפצע=סדק=פיסורה.

תודה.
בידי מירשם למשחה הנ"ל. לאיזו קבוצה מן השתיים היא שייכת?

קבוצה הראשונה.
זוהי משחה מרגיעה לטחורים.

אם הבנתי נכון "ניפדיפין" ו"רקטוג'סיק" הן המקובלות בקבוצה השניה?

כן

ניתן לומר משהו על ההבדל בין אלה?

ניתן לומר המון דברים... אבל ברובם מעבר לגוף הידע שלך.
שניהם גורמים להרפיה של שריר חלק.
הרקטג'זיק הואנגזרת של ניטרוגליצרין ובתור שכזה יש לון נטיה לגרום לכאבי ראש באחוז משמעותי של החולים.

אם עדיין פיסורה פעילה אחרי חודש - סיכוי טוב שתזדקקי לניתוח.

טחור חיצון - אם קיים וממששים אותו - יכול לכאוב מאד.
מהתיאור של היציאה הקשה וכו', אני לא בטוח שלא פיתחת פיסורה.
רצוי להבדק ע"י פרוקטולוג.

א. יכול להיות שאת רגישה לנשא שבמשחה. תצטרכי לשנות את את המשחה.
בינתיים - לנסות דרמא-קומבין.