פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני עמוס בן 16 ולפני חצי שנה התחלתי להרגיש שאני קצת שונה מאחרים ויש לי בעיות
זה התחיל מזה שפעם-פעמיים בשבוע אני מבואס ועצבני בלי סיבה.. אמרית לעצמי שזה גיל ההתבגרות אבל זה התחיל להיות יותר רציני ומתמשך כבר חצי שנה בלי הפסקה
יש לי חברה שאני מאוד אוהב ועכשיו גם היא סמה לב לזה.. אני הופף מאדם שמדבר הרבה לאדיש לגמרי ואני למרות שאני אובה אוהב אותה אני מתעצבן עליה בלי סיבה מקלל אותה ואז בוכה
ושי לי כל הזמן בעיות בראש שאני לא מבין אותם
התחלתי לקרוא קצת חומר באינטרנט ומצאתי הרבה דברים שמדברים עלי
אבל לא כתוב מה לעשות..
הלכתי פעמיים לפסיכולוג אבל בגל לשאני ילד מופנם קשה לי לדבר עם מבוגרים אני מתבייש ומרגיש לא בנוח
שאנשים שואלים אותי מה הבעיה שלי אני לא יודע מה להגיד אני ידוע שיש בעהי אני אל יודע מה היא
מצבי רוח רעים בלי סיבה
תודה רבה

אני אמא לילד בן 4 וחצי לפני פחות משנה חזרתי לארץ יחד עם בני התגוררנו הארה"ב במשך מספר שנים יחד עם בעלי
הילד לא ראה את אבא שלו מאז שחזרנו לארץ מאחר ואביו נשאר בארה"ב, אבא שלו מבקש באופן טבעי לראות את הילד רציתי לדעת אם יהיה חכם מצידי לשלוח את הילד לאבא שלו לתקופה של שבועיים, ביקור, חשוב לציין שהילד לא מראה אי אילו סימני מצוקה כמובן שהוא מתגעגע לאבא שלו
השאלה שלי נשאלת מבחינת טובתו של הילד נטו בלי שום קשר לדברים שמתנהלים ביני לבין בעלי האם הביקור יועיל לו או שהוא עשוי לגרום לו נזק

בני בן 9 משמיע בימים האחרונים מגרונו קול של א.. א.. כרגע אני מתעלמת ולא אומרת לו דבר.
מה זה יכול להיות והאם להגיד לו משהו על כך?
אתמול זה היה בפרקי זמן קצרים והיום פחות אך עדיין נראה מוזר. אמא מודאגת

יש לי תינוק בן שנה ותשעה חודשים. אני אם חד הורית. בן זוגי הוא אינו ישראלי וחי באירופה. לאחרונה היו לנו מריבות והוא כבר לא לבקר אותנו כבר חצי שנה ואינו מתעניין בילד.
ועם זאת אינני רוצה לנכר את הילד מאביו. אני מעוניינת שידע מי הוא ומהו מוצאו.
איך לעשות זאת? מה להגיד לילדי ? האם זהו הגיל שצריך להתחיל? כי הוא הוגה את המילה "אבא" כי שמע את אחיינים שלי אומרים זאת וזה ממש מכאיב לי.

שלום.
אני אמא לשני ילדים בן 7 ובת 2. הבעיה שלי שילדי הבכור בן ה7 התחיל לשקר בזמן אחרון לגבי כמעט כל דבר. הוא משקר גם בידיעה שאני יודעת שזה שקר ורואה אותה בזמן הפעולה והוא עדיין מסתכל אלי ומשקר לי. אני רוצה להגיד שבבית שלנו אנחנו מעולם לא שיקרנו לו ותמיד שמנו את הדברים על השולחן כפי שהם. כמובן בדרך שמתאימה לגיל. הדבר שבל יעבור אצלינו בבית זה שקרים, וכך גם חינכנו אותו מאז שנולד. הוא ילד מקסים, מצליח בלימודים ולפי מה שאני רואה והוא מספר גם חברים לא חסרים לו. הוא חכם מאוד ופיקח מאוד לפעמים כשאני מדברת איתו אני מרגישה שעומד מולי איש בן 40 בגוף של ילד בן 7.
הפחד שלי שהתופעה זאת לא תחלוף מעצמה, וזה רק ילך ויגדול כמו כדור שלג שיהיה לנו קשה מאוד לצאת ממנו.
אשמח לעצתכם.
תודה.

בני בן השנתיים ברוב הפעמיים שצריך לשירותים אומר שיש לו אבל שאני מציעה לו לבוא לסיר הוא מסרב. ניסתי חיזוקים, הסברים, הפתעות אבל הוא לא רוצה.
הציעו לי פשוט לקנות לו תחתונים ולהוריד את החיתול ולהגיד לו שמהיום אין חיתול ומתי שהוא צריך שיבקש וכמובן לתגמל אותו על כך-רציתי לדעת מה דעתכן בנושא?

בני בן 4 ו-9 חודשים. ילד מקסים, חייכן, מאושר, חכם אבל- בגן יש לו חבר אחד מאוד טוב שאיתו הוא מבלה מרבית הזמן בגן (כך לדברי הגננת, אני לא שם כדי לראות). לא מזמן שוחחתי עם הגננת והיא אמרה לי שאכן הוא מתקשה ביצירת קשרים חברתיים עם ילדים נוספים וכאשר חברו הטוב משחק עם אחרים הוא לרוב נותר לבד. מאז אותה שיחה קיבלתי המלצה להזמין עוד חברים הביתה (עשיתי זאת במינון נמוך גם קודם לכן) וכך אני נוהגת- לפחות פעם בשבוע אני מזמינה חבר/ה מהגן. בסה"כ בבית הוא מצליח לשחק ולתקשר יפה עם החבר/ה, למעט העובדה שהוא קצת מתקשה בליזום משחקים ולעיתים אני מוצאת את עצמי מנסה להציע כל הזמן רעיונות למשחקים שלא יהיו משועממים ושהחבר/ה ירגיש שהוא נהנה אצלנו ולא משועמם. בני מרגיש גם חסר בטחון ושואל את מי שנמצא אצלו- "כיף לך איתי/אצלי"?. אני שמה לב שבגן או בגינת המשחקים כשיש קבוצת ילדים הוא לא יודע להשתלב איתם, להצטרף אליהם. אני רוצה להדגיש שהמצב לא כזה קיצוני- קודם כל עם חברים שלנו וילדיהם הוא מסתדר מצוין, הוא לא ילד מתבודד, אלא ילד שמאוד אוהב חברה וגם כשילדים מזמינים אותו אליהם, הוא הולך בשמחה. שאלתי- האם נראה לך עפ"י התאור שלעיל שיש משהו נוסף שכדאי/רצוי שאעזור לו, בין לבד ובין על ידי עזרה מקצועית, ואיזה" איך אני יכולה לעזור ולפתח אצלו את הבטחון העצמי שלא ירגיש גם צורך לשאול-כיף לך איתי, אלא שידע מה הוא שווה? אני מוסיפה כי בני בעל יכולת שכלית גבוהה מאוד (קורא וכותב ברמה של ילד בכתה ג-ד וצמא למידע בלי סוף) אבל מבחינה רגשית הוא ככל ילד בגילו. מבחינתנו, אני ובעלי נותנים לו כל הזמן חיזוקים חיוביים- כשמצייר יפה, כשמצליח משהו, כשעוזר לנו וכו' ועדיין נטוע בו איזשהו חוסר בטחון, ביישנות (גם אני כזאת, אולי זה גם משהו מולד)- איך אפשר לעזור לו מעבר למה שאנחנו עושים?

האם 9-10 ילדים בגן זה מעט מידי בגיל הזה?
מידע נוסף שאולי רלבנטי:
בני יהיה בן שנתיים ו 10 והשני הכי גדול בקבוצה, ילד מפותח לגילו מבחינת יכולת למידה.

שלום,

יש לי ילד בן 5 שיש לו בעיות ריגשיות .היה בוכה כל בוקר מכל דבר היה מתעצבן מהר ומציק לאחיו.
בגן לא היה מקשיב לגננת עקשן מאוד מופנם חיי בעולם של עצמו.
יש לו הרבה כעסים על העולם ,בלילה חורק שיניים,אומר לי שאני לא אוהבת אותו.
שאני אמא רעה.....
מזה כ-5 חודשים המצב בבית קשה ביני לבין בעלי (בעלי נכנס לדכאונות ממשבר שהוא עבר)
ומאז הילד שלי מדבר על מוות - כשהו היה מאוד עייף הוא פתאום התחיל לבכו ת שנמאס לו מהחיים
והוא רוצה למות .ומלה אנשים מתים . הם הופכים למלאכים. בסיטואציה אחרת שהוא נסע על הכביש ביקשתי ממנו לנסוע במדרכה אז הוא אמר שהוא רוצה להדרס ולהעלם. ממה שאני יודעת בעלי לא דייבר איתו על מוות . למעט מקרה אחד שהיה לאחר המקרים שסיפרתי שהבן שיל שאל את בעלי
למה אתה אוכל כל כך הרבה אתה רוצה למות ובעלי ענה לו כן.
בעלי לא אובחן עדיין אצל פסיכיאטר אבל לדעתי הלא מקצועית הוא סובל ממאניה דפרסיה.
ברור לי שאני צריכה לקחת את הבן שלי לטיפול ברור לי שאבא שלו לא יכול לדבר ככה
השאלה האם מאניה היא תורשתית ?האם מאניה יכולה להתפרץ אצל ילד בן 5?
איך מטפלים בילד כזה האם בהרכח שהוא יגדל יהיו לו מחשבות אובדניות? ילד דכאוני?

יש לי בת בגיל 24 ויש לה בחור שאנחנו ההורים לא מכירים בכלל
היא מדברת איתו ולפעמיים גם הולכת לישון אצלו בשעה מאוחרת בלילה מה עלי לעשות בתור הורה?
נסתי לדבר איתה שתכניס אותו הביתה אבל אין תגובה ואמרתי לה שזה לא הגיוני ללכת בלילה מאוחר לבחור שאנחנו כהורים לא מכירים בכלל,
האם אני אמור בכלל להתערב במה שהיא עושה? כי היא חיה וגרה אצלי בבית ואני מרגיש לו טוב עם זה שאני לא רואה את הבחור ולא יודע מי הוא אני רק יודע שהיא ישנה אצלו והיא אומרת לי שאני
פרימטיבי ושאני לא אמור לדאוג ,קשה לי בתור הורה לראות את ביתי יוצאת בשעה מאוחרת הולכת לישון אצל בחור שאני לא מכיר
מה עושים?
האם להתערב והאם לא?
המודאג.

בני בן ה 13 וחצי מתקשה להרדם בערב ונרדם רק ב שעה 11 וחצי 12 ובבוקר לוקח לו הרבה זמן עד שהוא מתעורר לימודים מה עושים?
לקום לבד אין מצב רק מאוחר יותר.רציתי לדעת האם יש קשר בן זה שבני סובל מאסתמא בזמן מאמץ( (הוא משתמש בונטולין,)
האם יש קשר בן השניים או שאן לזה שום קשר ושזאת סתם עצלנות .
אני משתדלת לא לשגע אותו בבוקר יתר על המידה ,
אז אני משתמשת במסאג' עדין שיהיה לו נעים להתעורר בבוקר ורק ככה אני מעירה אותו
לעומת זאת אבא שלו פשוט שולף אותו מהמיטה
מה עושים ומה טוב לעשות?
אני מאוד מודאגת לעתיד שלו.

בני בן שנה וחמישה חודשים רוב הזמן כשהוא איתנו - הוא בוכה, עצבני או מתמרד.
בגן הוא "מלאך" חייכן ומקסים (על אף שהוא צורח כל בוקר, כשאני עוזבת, והוא שם כבר 8 חודשים!)
ברגע שאני אוספת אותו הוא בוכה ונרגז, לא כי אינו רוצה לראות אותי, כי הוא מתעצבן שחולפת שניה והוא עדיין לא בידיים שלי. יש לו אח תאום מאוד רגוע ועדין, והוא כל כך אגרסיבי ובכיין, כן, מה לעשות, ההשווואה בלתי נמנעת בהגדרות. הם מקבלים הכל אותו הדבר והוא פשוט נולד יותר עצבני.
בבוקר אם הבקבוק לא ניתן לו כפי שהוא רוצה (ועד היום אני לא יודעת מה הוא רוצה...) הוא צורח כמה דקות ובועט וומתחרפן לגמרי, עד שהוא נרגע אחרי כמה דקות ושותה. ואחר כך הכל בסדר לזמן מה, עד הפעם הבאה שהוא לא יקבל בדיוק את מה שירצה. כל נושא השינה אצלו כרוך בבכי מטריף... אנחנו פשוט מותשים לגמרי, ברור לנו שזה עניין של אופי (אומרים לי שאני הייתי עוד יותר גרועה ממנו)
אבל זה לא משתפר רק הולך ומחמיר.

זה לא שהוא לא צוחק המון, ומתוק וכו'... הוא כן, אבל רק כשהכל מתנגן כפי שהוא רוצה...

אוף...........

בני בן 3, ילד ורבאלי ונורמטיבי. בבית הוא משחק, מתפנק, משחק יפה עם חברים ועם אחותו בת השנה, מתבטא כשהוא רוצה משהו או אם מציק לו דבר מה. בגן לעומת זאת הגננת מספרת דברים שונים לחלוטין- היא אומרת שהוא לא משחק עם ילדים אלא לידם ומוסיפה שזה תקין כי הוא קטן. הוא מרבה להיענש (העונש שם הוא הרחקה לשבת במטבח של הגן) והכי גרוע שהוא צורח מרבית שעות היום. הצרחות אינן כמחאה על משהו אלא סתם ככה- פשוט מתחיל לצרוח צווחות גבוהות. נתקלתי מספר פעמים בתגובה זו שלו רק כאשר הוא נעלב מאד ממשהו ונמצא בסיטואציה של חוסר אונים, אבל ככה סתם ללא סיבה ולאורך יום שלם ממש לא. הגננת אמרה לי שהיא אובדת עצות, מרחיקה אותו מהקבוצה והפעילות בכל פעם, מסבירה לו שלא צועקים וגם כל הילדים אומרים- הוא צועק. ניסיתי לדובב אותו, לשאול אותו מה מפריע לו או מי אךללא הצלחה. אוסיף כי בשבוע האחרון גם ברח לו פיפי מספר פעמים 4-5 והוא גמול כבר כמעט שנה. מה לעשות?

שלום,
מבנה המשפחה- לנו 4 ילדים ילדה בת 10, תאומים בני 5.5 וילדה בת 4.5.
עם קבלת הידיעה על כדאיות השארת אחד התאומים (נושא לכשלעמו מורכב מאוד) שנה נוספת.
ניגשתי לבחינה פסיכולוגית לאיבחון עם הילד.
בגלל מורכבות הענין הפסיכולוגית מאוד התלבטה ולבסוף החליטה להשאיר.
לי עדיין יש התלבטויות ומשיחות עם קבלת וקריאת מידע בנושא, נראה שהדעות חלקות מאוד בענין.
היתלבטויותי:מבנה הפיזי של הילד מעל הממוצע, מהחינה הרגשית בחצי השנה האחרונה עבר התקדמות ניכרת, הקושי העקרי עתה הוא התמודדות, וחוסר ענין ללמידה.

אשמח לכל מידע ו/או המלצות לטיפול

שלום,
אני אמא לילדה בת 8 ילד בן 5 ותינוקת בת 7 חודשים,
ביתי בת ה-8 לא יודעת להנות ממשחקים וחברים אלא אם כן היא מחילטה מה עושים ואייך,
היא קובעת את חוקי המשחק - ומשנה אותם בכדי שהיא תצליח.
היא נוהגת כך עם אחיה ולאחרונה שמתי לב שגם עם חברים שמגיעים אליה הביתה היא צריכה שיקשיבו רק לה או שהיא בוכה ולא מוכנה לשחק איתם.
מאוד מפריע לי שהיא לא מסוגלת להנות עם אחרים שוקבעים ושהיא לא יודעת להפסיד.
מה עלי לעשות ע"מ להסביר לה שלא הכל חייב להיות כמו שהיא רוצה, גם שהחברים בבית שלה היא לא בהכרח המחליטה.
תודה על תשובתכם
רונית