פורום סרטן ילדים, המטואונקולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מרב שלום
קל לי לענות לחלק מהשאלות:
1. תפקיד הברזל? הוא קשור בהרבה תהליכים בגוף, אך כשיש חסר ברזל הוא מתבטא בירידה בייצור ההמוגלובין. אגב - 7.6 לא היה ערך הברזל, אלא ההמוגלובין. רבים מבלבלים. אז אולי התכוונת לתפקיד ההמוגלובין? הוא הנשא של החמצן מהלב לכל רקמות הגוף. חסר בו יביא לעייפות. זוכרת שזה מה שלא היה לבן שלך, ולכן לא קיבל עירוי דם?
2. האם להילחץ? לא.
3. האם להתייעץ בהמטולוג נוסף? נראה שאת כבר עושה את זה...
4. את לא נודניקית. את נותנת תמונה די מליאה של המצב.

אבל כמה נתונים חסרים.
מה המוצא של המשפחה? יש סוגי אנמיה (חסר המוגלובין, מה שיש לבנך) שאופיינים למשפחות ממוצא מסויים.
האם התפתחות המוטורית והשכלית תקינות? האם הגדילה תקינה?
מה ערך הברזל (לא ההמוגלובין), הפריטין (מאגר הברזל בגוף. האם בוצעה בדיקה של אלקטרופוריזה שלהמוגלובין? האם אפשר לראות ספירות דם של כל בני המשפחה (הורים וכל הילדים)?
בקיצור... עכשיו אני הנודניק...
נראה לי שבהחלט יש כאן מקרה של אנמיה מחסר ברזל. שאלה ראשונה- למה? אפשר לנסות לברר. שאלה שניה - האם יש כאן גם שילוב של גורם אחר לאנמיה?

טיפול? נראה לי שהוא מטופל בצורה מצויינת. למרות שאני לא יודע חלק גדול מהנתונים (שצוינו) הייתי ממשיך עם הברזל עד שיעלה עוד בהמוגלובין.
בהצלחה

גל

ד"ר גל,

תודה רבה על התשובה האדיבה ומהירות התגובה.
מה לגבי הנימול שהוא חש?
בבקשה התייחסותך גם בעיניין.

באמת תודה רבה!
פורום מצויין- מקוה שלא אזדקק לו-
כמובן לא בנימה אישית...:)

נימול? לילד בן 15 חודשים יש יכולת להתלונן על נימול? יש מצבים בהם יש חסרים תזונתיים משמעותיים. אז יש חסר של אלמנטים רבים בתזונה. ברזל יכול להיות אחד מהם, אבל גם ויטמינים אחרים שחסר בהם עלול לגרום לנימול. לבדוק - ויטמינים- B12, B1.

שכחתי לציין כי לאחרונה המטפלות בפעוטון אומרות כי לאחר ישיבה ממושכת, לדוגמא בזמן האוכל, הילד לא מצליח לעמוד על רגליו ובוכה מכאב.
לטענתן כאילו "נרדמות" רגליו... מעין נימול... היתכן?
לאחר ישיבה בתנוחה אחרת הרגל "משתחררת והוא חוזר ללכת כרגיל.
האם יש קשר לחוסר הברזל מההודעה הקודמת?
ואם לא על מה זה יכול להצביע?

לצערי מצטייר איזה ילד חולני. אבל ממש לא הילד פעיל, חייכן, חכם...(שלא לדבר על מתוק, מדהים ומהמם:)
סתם לחץ מיותר כל הסיפור הזה, נכון??

תודה רבה!

זהר שלום
ממה שציינת קשה להגיע לאבחנה ברורה של הגורם לכאבים במפרקים.
184,000 טסיות זה ערך תקין, אך מטרידה אותי רמת הכדוריות הלבנות - אם הבנתי - רק 2000. 11% אאוזינופילים הם לפי חשבוני כ-200 תאים - תקין לגמרי. המטולוג יתרכז בסיפור שלכם (אופי הכאב, מיקום, עצמה וכולי), בבדיקה גופנית מדוקדקת, ומן הסתם יבקש לחזור על ספירת הדם ולראות משטח ידני של תאי הדם של בתך. מן הסתם, אותו המטלוגי גם יבקש לבצע בדיקות כימיות של הדם ובחן את ה-LDH והחומצה האורית.
יש להניח שכמו מרבית הילדים שיש להם כאבים שונים במפרקים, גם לבתך אין ממחלה כרונית משמעותית או מחלה קשה אחרת, אך בהחלט רצוי לבחון את העניין.

בהצלחה
גל

תודה על תשובתך המהירה. טעיתי בהקלדה. WBC הינו 4.5, ולא 2, 2 הוא הנתון של ה-ESR.

האם אכן הערך תקין?

הרבה יותר טוב. צריך לראות ספירות קודמות של ילדתך. אולי היא תמיד עם ערך גבולי כזה. לפעמים זו נטיה משפחתית. הסיכוי למחלה המטולוגית קטן מאד והייתי מכוון (כמוש כבר עשו המטפלים בכם) לכיוון ראומטי.

גל

רננה בוקר טוב
מורסה (אבצס בעברית) שחוזרת מספר פעמים עלולה לרמז על הפרעה בתפקוד חלק מתאי מערכת החיסון. בייחוד יש לבדוק את תפקוד הנאוטרופילים. מומחה לאימונולוגיה או המטולוגיה בוודאי ירצה לראות שיש לו מספר תקין של נאוטרופילים ולבצע מספר בדיקות מורכבות של תפקוד שלהם. עד כאן הקטע המדאיג. מצד שני - אם הוא ילד בריא ומפותח ורק מדובר בשתי מורסות במהלך חייו - ככל הנראה הכל בסדר. בצעו את הבירור כדי שתוכלו לישון בשקט.

גל

רותי שלו
כן כדאי לחכות כחודשיים מ-IVIG.
גל

עופר שלום
מניסיון אני יודע שמאחורי התיאור הקצר של הטיפול בבנך עומדת שנה, ואולי יותר, של טיפול כמעט בלתי אפשרי. כל זאת, רק כדי לנצח את אחד הגידולים המסוכנים של גיל הילדות - נוירובלסטומה.
המטרה העיקרית היא כמובן, לנצח את המחלה. את זה הבן שלכם כבר השיג.
אבל כיום, כשיש יותר ויותר ילדים ששרדו את הטיפולים, ברור שחשוב לבחון גם את איכות החיים שלהם לאחר מכן.
אין ספק שהוא נמוך. אבל בהכירי את עצמת הסבל שעבר הגוף הקטן הזה, את הדלדול של מאגרי המזון ואת הנזק מהתרופות, ומהקרינה - זה כלל לא מפתיע. עכשיו הילד יתחיל לגדול בקצב מהיר יותר. האם ינצל את מלוא פוטנציאל הגובה שלו? לא ברור. חלק מהילדים שניצחו את הסרטן "משלמים" על כך בכמה סנטימטרים. עוד מוקדם להעריך. במרכז הרפואי בו טופל בנך בוודאי יש צווות מקצועי הכולל רופא מומחה לעניינים אלו - אנדוקרינולוג ילדים, שיבדוק את העניין, ואולי אפילו יציע דרכים להאיץ את קצב הצמיחה. גם עניין הגמילה מחיתולים לא מפתיע לאור מה שעבר הילד. תן לו זמן. מגיע לו...
בהצלחה
גל

תודה רבה

כמובן שעברנו ניתוח לא פשוט להוצאת הגידול,
ולפני כן טיפול נימרץ 12 יום בשל סיבוך נשימתי קשה.
מקווים רק לשכוח הכל.

נכון להיום,
האם פעלנו נכון להערכתך שרשמנו אותו לגן עירייה רגיל יחד עם
עוד 35 ילדים,האם עדיף לדעתך במצבו לחפש משהו יותר קטן וביתי
או בכלל שישאר בבית??? כל כמה ימים הוא חזר מהגן עם חום,דלקת אזניים,
ווירוסים שונים.
תודה ד''ר.

סליחה תקון אני בת 20

זיוה שלום
איני מכיר סיכון לממאירות כתוצאה מטיפול כזה.
גל

אוריאל שלום
מאחר ואני המטו-אונקולוג ילדים, נהוג לציין את גילו של ה"ילד" לפני שמתייחסים לתלונותיו. לפי סגנון כתיבתך אתה לפחות בגיל תיכון, ואולי כבר מעבר לזה...
אם לסכם את מה שכתבת לי - מדובר בקשרי לימפה בצוואר ובבלוטות הפרוטיס, שלוו בחום, נפיחות ורגישות מקומיים, ובבדיקות הדם -לימפופניה קלה. טיפול אנטיביוטי הביא לשיפור.
אז מה הכי סביר? דלקת בפרוטיס היא באמת אבחנה מאד הגיונית. מצד שני יש כמה שאלות מטרידות- למה זה דו צדדי? למה קשרי הלימפה מוגדלים כל כך בצוואר? מה גרם לפרוטיטיס? מה היתה רמת העמילאז (אנזים שעולה ברמתו בדם כשיש דלקת של פרוטיס)?
מן הסתם, לאחר שתסיים את הטיפול האנטיביוטי ימשיך הרופא שלך במעקב אחר גודל קשרי הלימפה ומצב בלוטות הפרוטיס. אם הקשרים ימשיכו לקטון (סבלנות, הרבה סבלנות...) ואתה תרגיש טוב, לא יהיה מקום לדאגה.
תהיה בריא, וגמר חתימה טובה!
גל

ראשית סליחה ששכחתי לציין את גילי, בן 17 בריא בד"כ.
היום, לאחר הטיפול האנטיביוטי הנפיחות בצד שמאל ירדה ואני מרגיש טוב יותר.

יש עדיין למה לחשוש ? יש עניין לברר מה גרם לגדילה של הלימפה?
יכול להיות שמדובר בכלל במקרה של חזרת למרות החיסון?

תודה רבה על העזרה,
התשובות בהירות ועניניות ביותר.

חזרת לא נראית לי אפשרות סבירה במקרה זה, אך לא ניתן לשלול בלי נתונים חסרים (שציינתי בהודעה הקודמת).

עקב הדברים שאמרת, רופא המשפחה שלח אותי ליבוצע בדיקות גם נוספות.

בדיקת AMYLASE - של 64 U/L
רמת MCHC נמוכה, 31.2 והנורמה לפחות 33.
EOS% הראה 11.2 % והנורמה זה מקסימום 7.
EOS.abs הראה 1.0 k/ul
HYPO % - 15.2


תודה רבה! אתה עושה פה עבודה מדהימה.

אוריאל
אין בבדיקות הללו חריגות משמעותיות.יש אמנם מה שקרוי אאוזינופיליה בינונית (1000 אאוזינופילים) - אבל זה ממצא לא נדיר.
אם אתה מרגיש טוב וקשרי הלימפה ובלוטת הפרוטיס שלך גם הם "מרגישים טוב" - שכח מהכל.

גל

תודה רבה!
קיבלתי עוד תוצאה אחת- MUMPS IgG - Positive

זה אומר משהו?

אוריאל
אין לזה משמעות בהקשר הנוכחי. זה רק אומר שיש לך נוגדנים לחזרת, שככל הנראה נובעים מחיסון בעבר. אם ה-IGM חיובי - זה סיפור אחר.
גל

עזרת מאוד במשך התקופה האחרונה,
תודה, אוריאל

שרון שלום
מהסיפור שלך קשה לקבוע אם יש נטייה לסרטן במשפחה של בעלך.
השאלות הרלבנטיות צריכות להיות - האם מקרי הסרטן הללו קרו באנשים צעירים (פרט לבעלך)?כלומר תחת גיל 45 שנים. שאלות נוספות צריכות להיות - על אילו סוגי סרטן מדובר.התסמונות הגנטיות של נטיה לממאירות לרוב גורמות לסרטנים של שריר, עצם ורקמות דומות. פחות לסרטן של מערכת עיכול.

הוצ'קינס לימפומה היא מחלה שמוכרת ככזו הקורית בשכיחות מוגברת במשפחות מסויימות, ושוב, השאלה אם זה מה שהיה למשפחה של בעלך. אין גן מסויים שניתן לבדוק במקרים כאלו.

יש מספר תסמונות שבהן יש נטיה לסרטן וגם סימנים גופניים אופייניים.רצוי שרופא הילדים יבדוק את הבנות בשאלה של הסימנים הללו (שלא תמיד בולטים לעין לא מקצועית) העלולים לרמז על חלק מהתסמונות.

אם לשאלות שהועלו כאן התשובה שלילית, רוב הסיכוי שלא נצליח להגדיר בדיוק אם יש נטיה גנטית או משפחתית לסרטן במשפחתכם. אל תשכחי שיש הרבה מקרי סרטן באוכלוסיה הכללית (25,000-30,000 מקרים חדשים בכל שנה בישראל) ויתכן שפשוט מדובר בצירוף מקרים.

שנה טובה ובריאה
גל

עדי שלום
קיבה ירוקה לרוב מצביעה על כך שהילד לא אכל היטב לאחרונה. בית החולים יכול לחכות אם מצבו הכללי טוב.
אם הצואה ממשיכה להיות מימית, ובוודאיאם כאב הבטן ממשיך להטריד אותו, כדאי שבנך יבדק בבוקר.

גל

יובל שלום
אני יכול להבטיח לך שאהיה איתך מאד כן.
קשה מאד שלא לחוות את הכאב מההודעה שלך...
לשאלה הראשונה אני עונה בפשטות: לא, לא יתכן כדבר הזה... זה נשמע לי נורא ואיום עבור כל הנוגעים בדבר.
ספרתי שלושה סימני קריאה ושלושה סימני שאלה...
המצוקה עולה מתוך מה שכתבת.
התשובה שלי, כמו השאלה שלך, גם היא לא קשורה לרפואה. אני פשוט מזדהה עם הכאב שלך. ומעבר לכך, אני לא מכיר את הפרטים. למה לא ראית את חברתך חמישה חודשים? האם מצבה הרפואי הצריך בידוד מוחלט וממושך כזה? האם משפחתה לא רוצה מבקרים? אולי היא לא רוצה לראות אף אחד? אני לא יודע לענות לך, ורק יכול לקוות שתפגוש בה כמה שיותר מהר.
בתור רופא המטפל בילדים ומבוגרים צעירים החולים בסרטן, אני משתדל להבין את הצורך שלהם בשמירה על קשרים חברתיים, גם במהלך הטיפול הארוך. לא תמיד ניתן.
גם לגבי השאלה השניה היכולת שלי לענות מוגבלת. הוצאה של גושים לאוקמים (זו כוונתך?) מהמוח לא נחשבת כטיפול מקובל. לכן אני לא מבין אילו ניתוחים עברה אותה חברה.
סיכויי ההישרדות מלאוקמיה לימפובלטית חדה תלויים בהרבה נתונים - גיל, תת סוג של הלאוקמיה, שינויים גנטיים מסויימים בתאים בממאירים, ובעיקר - תגובה לטיפול. אם יש תגובה טובה לטיפול, כלומר העלמות מהירה של התאים הממאירים. בכנות - לאוקמיה המערבת את המוח, אינה מרמזת על מחלה שקל לטפל בה. מעבר להכל אני מאד מקווה שהמלחמה שמנהלת אותה חברה מול המחלה הזו, תסתיים בתבוסה של הלאוקמיה...
גל

רונן שלום
עדיף לקרוא פחות בפורומים, ויותר בספרי הרפואה. שם תוכל להבין שיש הרבה מאד סיבות לירידה בערכי הכדוריות הלבנות השונות. מחלות סרטניות, ובעיקר לאקומיה, הינן סיבות הרבה פחות שכיחות ממחלות זיהומיות, דלקתיות ואוטואימנויות. מעבר לכל הערכים שאתה מציין לא נמוכים באופן משמעותי. חשוב לראות את צורת התאים במשטח דם (אני מניח שבוצע), ולבדוק אם אין ערכים אחרים שסוטים מהנורמה.
כאב בשוק אינו סימן מספיק ספציפי, וכאן חשובה הבדיקה הגופנית.
גל

אלי שלום
האבחנה הפתולוגית של גידולי מוח היא נושא סבוך. בעוד בגידולים אחרים כמעט ואין התלבטויות, הרבה פעמים קורה שיש מחלוקות בנוגע לאבחנה פתולוגית - אפילו בין הטובים שבפתלוגים עוסקים בנושא ייחודי זה.
אמנם הדו"ח הופיע באיכות גרפית מעט ירודה, הצלחתי להבין שאכן זו האבחנה. אם לצוות העוסק בעניין בארץ יש ספקות - שווה לשלוח לחוות דעת נוספת.
גל

אורטל שלום
אנחנו משתדלים להמנע מקרינה בילדים ככל שניתן. ברוב הגידולים בכלל לא מקרינים. מאידך - ברוב גידולי המוח מקרינים אך מנסים להמנע מתחת לגיל 3 שנים. כמובן שבוחנים כל מקרה לגופו - התועלת מול הנזק מטיפול הקרינה לאברים השונים.

שושי שלום
יתכן קשר.
אבל כדי לנסות להבין אם במקרה הזה באמת ניתן "להאשים" את הטיפולים באיחור בהופעת המחזור, צריך לברר כמה פרטים.
מה היו הטיפולים? קרינה? אם היתה לראש, או לאיזור האגן - יכולה לגרום לפגיעה בהפרשה של הורמונים הקשורים להופעת המחזור.
כמותרפיה - תלוי איזו. יש מספר תרופות שידוע שעלולות לפגוע בתאי השחלה (פגיעה חלקית והפיכה, ולעיתים גם פגיעה מוחלטת). גם אז, צריך לברר את העצמה של הטיפול. יש מינונים שלא נחשבים רעילים לשחלות.
ולבסוף, ראוי לברר אם לא מדובר בתופעה שאינה קשורה בכלל. אולי זו תופעה משפחתית?
בעזרת בדיקות של כל הנתונים הללו, וגם בעזרת בדיקות של הורמוני יותרת המח והשחלה - ניתן לשער מה הגורם ומה התחזית להמשך.
ואם את פוגשת את הנערה הזו, אני מאחל שתמשיך להיות שמחה ומאושרת, ובוודאי שלא תפסיק לקוות שיהיו לה גם ילדים, שמן הסתם יהיו שמחים ומאושרים...
גל