פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אני אם לשלושה ילדים בני 29 , 27 , 18. מאז ומתמיד הייתי ועודני חרדתית -דאגנית- פרנואידית אחרי הילדים. היכן הם ? מתי חוזרים ? עם מי הם נמצאים ? כאשר אני מטלפנת אליו והוא לאעונה אני נכנסת ללחצים , מתחילה לפחד , מרגישה קוצר נשימה , מרגישה שהדם אוזל לי מהגוף , מרגישה חום בכל הגוף , דפיקות לב , יכול להגיע המצב שאעלה לאוטו ואתחיל לחפש אותו במקום ששם הוא אמור להיות , או להתחיל לטלפן לכל חבריו עד שאמצא אותו.
הדבר נמשך כך שנים. אני לא יכולה להמשיך יותר . זה משפיע עליי מאוד.ואני לא מרגישה שאני יה את חיי , אני מךעין חיה את חייהם בהגנה מתמדת.
יש לציין שהקטן בהם הוא בן 18 , גובהו 1.90 , בחור ספורטיבי , מרים משקולות , שחקן ספורט , וכן הבן הגדול. אני כל הזמן עומ דת בעמדת היכון להציל אותו. זה לא הגיוני.

שמח לקבל סיוע.

תמרה

האם ישנה מניעה מלקחת רידזין במקביל לגלולות למניעת הריון (יסמין)

לאיזה מינון צריך להגיע עם התרופה למיקטל כדי להרגיש טוב לבחור שסובל מדכאון דו קוטבי ותוך כמה זמן מתחילים להרגיש טוב עם למיקטל?
תודה אבי

מגיל 12 נטלתי כמה וכמה כדורים נוגדי דכאון,לא עזר לי.כיום אני בת 18 ואני כ"כ מיואשת.איזה כדור נחשב לחזק ויעיל במיוחד בשביל הדכאון והנדודי שינה?

האם אפשרי שאב יקבל משמורת על ילדיו בהמלצת פסיכולוג /פסיכיאטר ,אם ידוע שהאם טופלה אצל פסיכיאטר לוקחת תרופות לדכאון (ציפרלקס)לסרוגין ונסתה להתאבד מס' פעמים לפני הולדת הילדים? (לפני כ10 שנים הוא ידע על זה רק לאחר נישואיו) האב חושש שעקב מצבה הנפשי שנמצא בעליות וירידות היא עלולה לעשות משהו , הוא מצידו רוצה לגדלן, ורוב הזמן בעבר הוא טיפל בהן. לקח מהגנים החזיר מהגנים ורוב הזמן הן היו איתו או אצל סבא וסבתא שלהן?? הבנות בנות 5 ושלוש וחצי.
תודה

אני סובל שנים ארוכות מחרדות ומ-OCD ומעולם לא טופלתי בצורה מסודרת ולא לקחתי תרופות, עד שלפני כחודשיים קיבלתי התקף חרדה קשה שלא עבר עם מחשבות אובססיביות ודכאוניות ולא הייתי מסוגל לתפקד כלל.
בעקבות זאת לפני חודש הלכתי לפסיכיאטר, שנתן לי רסיטל 20 מ"ג כדור ליום ולוריבן - חצי כדור פעמיים ביום. בעקבות זאת המצב שלי השתפר מאוד, יחסית נרגעתי וחזרתי לתפקד, אלא שהמצב היה עדיין רחוק מלהיות כמו שצריך.
לפני שבוע הלכתי שוב לפסיכיאטר, שהעלה לי את המינון של רסיטל לשתי כדורים במקום כדור אחד ואמר שצריך להמשיך לקחת את הלוריבן לפחות עוד חודשיים.
נראה שבעקבות הגדלת המינון התחלתי להרגיש פחות טוב נפשית. חוץ מזה, כשהתעוררתי בלילה סבלתי מקצת סחרחורת.
אתמול בעקבות בעיות בבית נכנסתי ללחץ ומאז אני לא יכול להירגע ואני סובל שוב מגלים של חרדה. בנוסף, התעוררתי באמצע הלילה עם סחרחורת חזקה מאוד, שהתחזקה לא רק במצב של מעבר משכיבה לעמידה אלא גם במצב ההפוך - מעבר מעמידה לשכיבה.
השאלה שלי - האם הסחרחורת הנוראית יכולה להיגרם מהתרופות ? בנוסף, ידוע לי שאסור לקחת לוריבן יותר מכמה שבועות, אבל הרופא טוען אחרת. גם לגבי רסיטל - כתוב בהוראות לקחת את התרופה עם אוכל אבל הרופא אומר לקחת אותה אך ורק שעה לפני השינה בלי קשר לאוכל. האם הכל בסדר כאן ?

בס"ד


האם יכולה להופיע הפרעת דה-פרסונליזציה גם אם לא היתה טראומה כלשהי ,אבקש לפרט אילו גורמים מובילים להפרעה זו .
כיצד אדע שחווית הניתוק והרגשת טפלות כמעט לגבי כל דבר (אוכל רגשות וכו' ) היא מעבר לנורמה ויש לגשת לטיפול מקצועי?

ותוך כמה זמן זה חולף?

תודה.

האם אצל סכיזופרנים (או לפחות אצל חלקם) יש מחשבות אובדניות בגלל יאוש מהמחלה הנוראה או גם בגלל תכנים פסיכוטיים אובדניים?

האם במחלת הסכיזופרניה חייב להיות מרכיב גניטי?

ניסיתי לקחת את התרופה וולבוטרין, נוגדת הדיכאון שעובדת על הדופמין והנוירואפינפרין, שלא עזרה אבל גרמה לי לחלום בהקיץ בזמן צפייה בדברים, בטלוויזיה וכדומה. המחשבות נודדות ואני לא מרוכז כמו פעם. הפסקתי איתה מזמן.
מבדיקה באינטרנט גיליתי שוולבוטרין יכולה לגרום לתסמינים דמויי ADD.
ובהחלט זה היה דמוי, כי כשניסיתי לקחת ריטלין זה לא עזר. ניסיתי 20 מ"ג.

יש למישהו מושג על זה? יכול להיות שזה עניין של זמן עד שזה יעבור?

שלום!

בתקופה האחרונה אני סובלת מחרדות קשות שפוגעות באורח החיים שלי ובתפקוד היומיומי.
פניתי לטיפול פסיכולוגי והופנתי לפסיכיאטר למתן "עזרה ראשונה" על מנת שאוכל להמשיך לתפקד (במקביל ממשיכה בטיפול הנפשי).

הבעיה היא שאני סטודנטית בתחום מסויים ואחד הרצונות שלי לעתיד הוא לעבוד בתעשייה הביטחונית, השאלה היא אם אני פונה לפסיכיאטר וקופ"ח מכבי מחזירה לי אחוז מסויים מעלות הטיפול, האם בעתיד מקום העבודה הפוטנציאלי שלי יוכל לקבל את האינפורמציה הזאת?
הפסיכיאטר טוען כי המידע אפילו לא מגיע לרופא המשפחה. האם כך הדברים ואין לי מה לדאוג?

תודה רבה מראש

דמיונות

אם אומרים אל תחשוב על פיל לבן, אז הפיל הלבן בא באופן אוטומטי, וגם לא רצוני לאותו אדם, הרי עכשיו אין לו אפשרות להתנגד לפיל לבוא לו בדמיון, הדמיון בלתי רצוי ובלתי נשלט.

אין לי התנגדות לחשוב עליו, כי הוא לא מטריד אותי. אבל אם במקום פיל לבן הייתי מנסה להימנע מלחשוב על משהו אחר מטריד באמת, והיה לי אינטרס להתנגד מלחשוב עליו, כלומר "אפקט פיל לבן" אם אנסה לברוח מלחשוב עליו, הרי אין לי אפשרות.

מי שמנסה להימנע מלחשוב על פיל לבן, והפיל הלבן בא לו, הרי האדם שפוי לחלוטין, הוא בטוח לא סכיזופרני!!! אבל מה לעשות אם המחשבה מציקה לו...???

נכון שאפשר לדמיין במכוון דמיונות של דבר חומרי מוחשי, הנראה לעין. אבל אפשר גם שהדמיון יתקוף אותנו מבלי בכלל שנרצה בזה! בדיוק כמו הפיל הלבן!!!

חוץ מדבר חומרי אפשר מבחינתי לדמיין גם רגש תחושתי אחר, למשל כאב. כלומר כאב דמיוני. אינני בטוח אם אנשים אחרים או כולם יכולים לדמיין כאב, או לחלופין שהוא יבוא להם באופן אוטומטי כמו "פיל לבן" והם ינסו לברוח מזה, ואז קשה עכשיו להתחמק מזה.

מכאן מתחיל סיפורי האישי

אני בילדות הייתי מאוד רגיש וגם נלחצתי מכאב בגב למטה, זה גרם לסבל נורא!!! ומכאן ברגע שרק היה עולה במוחי במקרה מחשבה מקרית על זה, אז היא מאוד גרמה לי לסבל, כלומר אל תחשוב על כאב = לפיל לבן. ואז ניסיתי ללכת כנגד זה, לעיתים מכאב דמיוני הוא הפך לפיזי, בגלל חרדה מעצם כך שאני הייתי חשוף לזה. ואז במקרה כזה, הייתי מבטל את אותו דמיון של כאב על עצמי, כלומר מבטל את אותו פיל לבן אחרי שהוא בא. למנוע מהפיל הלבן לבוא אי אפשר, אבל לבטל אותו אחר כך זה כן אפשרי.

הדרך לעשות את זה, ברגע שבא לי בדמיון אותו כאב, והוא כבר מכניס אותי לחרדה. אז אני באופן מכוון דמיינתי דמיון מנוגד לזה שבא לי. וגם נאלצתי לחזור על אותה התנועה או הפוזה שהייתי, על מנת שיהיה לי ביטול מושלם. הכוונה היא שאם למשל תוך כדי הליכה או תנועה יומיומית שגרתית אחרת, היה לגמרה במקרה או מסיבה כלשהי דמיון של כאב בגב למטה. אז אם במקרה זה קרה לי תוך כדי הליכה, אז הייתי צריך לחזור אחורה, וללכת מחדש את אותם הצעדים בדיוק באותו מקום שהלכתי, והפעם עם דמיון מכוון מבטל. ודוגמה נוספת אם תוך כדי זה שבאתי לשבת, וזה קרה לי. אם כבר הספקתי לשבת, אז הייתי צריך לקום ולשבת מחדש, ותוך כדי כך לדמיין שהגב לא כואב. ויתכן מצב שכשאני קם בשביל לשבת, אז תוך כדי שאני קם, גם בא לי דמיון, ועכשיו אני צריך גם לשבת וגם לקום ובמהלך זה שאני יושב וקם, לדמיין שעכשיו לא כואב לי.

אחי בן ה31 נפגע בגיל קטן בראשו ומאז עבר מספר ניתוחי ראש.
בנה האחרונה עבר שוב ניתוחי ראש ובעקבות כך החלו פרכוסים.כיום מטופל הוא בתרופות נוגדי פרכוסים.
בנוסף לכך התגרש מאשתו ובגלל המצב אינו רואה את ילדיו באופן תדיר כיום גר הוא אצל הורי בני 65.
הבעיה: יש לו היתפרצויות זעם רבות מלוות באיומים שיפגע בעצמו כי למה יש לו לחיות.
לעיתים שוקע בחוסר מצב רוח ממושך. מאיים תדיר שלא יקח את התרופות כי רוצה הוא למות.
הורי נשברים יום יום ונגמרים למול עיננו .אניננו יודיעם מה לעשות ניסיונות לשכנעו לגשת לטיפול נענו בשלילה גמורה.
הורי חיים בפחד מתמיד שלא יפגע בעצמו או שיחליט שלא לוקח הוא את תרופותיו.
אנו כולנו אובדי עצות!!!
אודה לתשובה ,עצה ועזרה.
רועי
0545920231

האם פסיכוזה יכולה להעלם ללא תרופות? או ההיפך - היא עלולה להחמיר ללא תרופות.