פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

התרופה שאת לוקחת (המוכרת יותר כזאנקס או אלפרוקס) מיועדת להקלה נקודתית בסימפטומים ולא ל"תחזוקה" קבועה למשך חודשים. אחת הבעיות עם תרופה זו וחברותיה למשפחת הבנזודיאפינים היא שהן נוטות לאבד מהאפקטיביות שלהן עם הזמן ועלולות לגרום להתפתחות התמכרות פיזית ופסיכולוגית. (אני מתייחס לסוגיה זו ביתר הרחבה באחת התשובות למטה...) כדאי לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי החלפת האלפרליד בתרופה נוגדת חרדה ארוכת טווח (כמו סיפרלקס ואחיותיה) אך המלצתי לך היא לגשת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בבעיה ולהיפטר (בהדרגה!) מהכדורים.

קצת מביך, ליטל, אבל תודה על העידוד.
(ביתי והקליניקה שלי נמצאים אמנם בגבעת חוטר בבאר יעקב, אך אני איני קשור מקצועית למרכז לבריאות הנפש שבישוב.)

פבוקסיל הוא תרופה הפועלת בדומה לפרוזאק ומומלצת בארה"ב לשימוש במקרים של הפרעה כפייתית (OCD). בארץ היא עדיין ניתנת גם כנוגדת חרדה. כמו לכל תרופה, גם לפבוקסיל יש השפעות לוואי שונות, אך לא ידוע לי על תופעות לוואי או אחרות לטווח הרחוק (מעבר לתקופת השימוש בתרופה). בטיחותה של התרופה לילדים לא נחקרה לעומק. השאלות הרלבנטיות כאן הן, האם הילד מאובחן כסובל מ-OCD? האם התרופה הביאה לשיפור של ממש? איך הילד מתמודד עם השפעות הלוואי? בכל מקרה, חשוב שהילד יטופל במקביל בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ייעודי.

כללית, ברוב המקרים אכן יש בכוחו של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ייעודי להכחיד חרדות ללא עזרה תרופתית. (לא ברור מדבריך אם "הטיפול השיחתי" שהילד מקבל הוא אכן כזה.) אני ממליץ על טיפול תרופתי רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול פסיכולוגי.

את מטופלת מזה כמעט חודש בפסיכותרפיה ותרופות, שהן בין האפשרויות המומלצות יותר לאדם במצבך. מוקדם מדי לשפוט את תוצאות הטיפול (גם התרופתי) בטווח של פחות מחודש. אם בכל זאת לא תחושי בקרוב הקלה, לפחות, יתכן והמטפל ו/או גישתו הטיפולית אכן אינם מסייעים לך וכדאי לך לעשות shopping למטפל אפקטיבי יותר.

יש באזור המרכז מספר קבוצות תמיכה העשויות לענות על צרכיכם... הדרך הפשוטה ביותר ללמוד אודותן, כולל תיאור מפורט ודרכי התקשרות, היא להקיש בגוגל "קבוצת תמיכה" ולעקוב אחר האפשרויות הרבות.

היפוכונדריה אכן שייכת למשפחה הענפה של הפרעות חרדה, ואין צורך להיות נואשת – כל מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לגשת לטיפול. טיפול פסיכולוגי בבעיות מהסוג שאת מעלה (בעיקר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) עשוי "לרפא" אותך במספר פגישות לא רב.

תרופות ממשפחת הבנזודיאפינים בכלל, והלניטין בפרט, עלולות לגרום לתלות פיזית ופסיכולוגית כאחד. בעקרון, כל תרופה נוגדת חרדה בעלת השפעה מיידית עלולה לגרום להתפתחות תלות פסיכולוגית, שכן המשתמש נוטה לעשות בתרופה שימוש מונע במצבים בהם לא היה צריך אותה כלל. (כמו אדם הנמנע ממעליות ללא כל סיבה אך מאמין בכל פעם שניצל בנס מאסון.) לקיחת התרופה רק פעם בשבוע, אבל בקביעות, מפחיתה את הסיכוי לתלות פיזית, אבל מעידה כשלעצמה שמדובר כאן יותר בהרגל (מעין "מה שבטוח") מאשר בצורך (או תרומה) של ממש.
ולידיעה כללית, טיפול פסיכולוגי נכון פוטר ברוב המקרים את הצורך בשימוש בתרופות נוגדות חרדה!

עומדות בפניך מספר אפשרויות. לטיפול נקודתי בתסמינים את יכולה להשתמש בתרופה נוגדת חרדה כמו דרלין (באמצעות מרשם רופא בלבד). התרופה משככת את פחד הקהל ומאפשרת לך שליטה רצונית ומיידית, אך אינני ממליץ עליה מאחר וקל לפתח תלות (פסיכולוגית) בתרופה שלא לצורך. אפשרות אחרת, היא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני ממליץ על אפשרות זו, וברוב המקרים טיפול נכון יסייע לפונים להיפטר מהבעיה תוך פגישות ספורות בלבד. אפשרות שלישית היא להצטרף לקבוצות אנשים הנפגשות במיוחד למטרה זו. בארה"ב ישנן זה שנים אגודות כמו Toastmasters או Hopeful Talkers המסייעות לאנשים להיפטר מפחד קהל. בישראל הנושא פחות ממוסד אך מתקיימות מדי פעם סדנאות או קורסים המאפשרים למשתתפים לתרגל באופן הדרגתי ומבוקר עמידה בפני קהל.