פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

HTP-5 היא חומצת אמינו המהווה שלב ביניים בייצור סרוטונין, שהוא נוירוטרנסמיטר מרכזי בויסות מצבי רוח. יש טענות (מבוססות למדי) שצריכת החומר משפרת דיכאון, טענות פחות מבוססות שהוא מקל על התקפי פאניקה, וגם ממצאים המעידים שהוא עלול דווקא להעצים חרדה. לא ראיתי מחקר המצביע על הקלה ממחשבות טורדניות. במינונים קליניים יש לתוסף המזון הזה גם תופעות לוואי שחלקן חמורות ומצריכות מעקב רפואי. השורה התחתונה היא "לא, תודה".

ישנם שלושה דברים שאתה יכול לעשות בתור התחלה – להפסיק לעשן, להפסיק לעשן או להפסיק לעשן! אתה כמובן יכול להמשיך לעשן ופשוט להוסיף תרופות נוגדות חרדה (או סמי רחוב ממריצים) – אבל איני ממליץ על כך, גם לא כבדיחה. מצטער, אבי, אינני איש בשורה; אתה מכור לסם שהורס לך את המוח לאט אבל בטוח ואם תמשיך לעשן קרוב לוודאי שהחרדה רק תתעצם ויש לך סיכוי טוב (סטטיסטית) גם לפתח פסיכוזה (להשתגע). עצתי לך, הכנס את עצמך לכפר גמילה ושם יטפלו, בין השאר, גם בחרדות שלך.

שני סוגי הטיפול העיקריים בחרדה הם טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי (ע"י פסיכיאטר).
קיימות שתי משפחות עיקריות של תרופות נוגדות חרדה – נוגדי חרדה קצרי-טווח (כמו הזאנקס, וובן, לוריבן, אסיוול, ווליום) ונוגדי חרדה ארוכי טווח (כמו הסיפרלקס, סיפרמיל, פאקסט, אפקסור). היתרון בתרופות לטווח קצר הוא השפעתן המיידית (בתוך כחצי שעה), מה שמאפשר לך "לשלוט" בחרדה באופן רצוני ומיידי; חסרונן העיקרי שהן נוטות לאבד מהאפקטיביות שלהן עם הזמן ועלולות לגרום להתפתחות התמכרות פיזית ופסיכולוגית. היתרון בתרופות לטווח הארוך הוא מיעוט יחסי של תופעות לוואי, והן אינן גורמות לפיתוח תלות. במקרים כגון שלך, הטיפול המומלץ על ידי הוא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ולא טיפול תרופתי. (אני ממליץ על טיפול תרופתי רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול הפסיכולוגי.) אני מטפל בגישה זו כבר 23 שנים, וברוב המקרים הבעיה נפתרת בתוך שבועות עד חודשים ספורים (של פגישה לשבוע).

בתך חווה התקפי חרדה (כוונתה של הרופאה היתה שלילדה "אין כלום" מבחינה רפואית). מדובר בתופעה שכיחה מאד, וניתן "להחלים" ממנה לגמרי בטיפול נכון. וכן, היא חייבת פסיכולוג כדי שזה יעבור; ללא התערבות, ההפרעה נעשית חמורה יותר עם הזמן. כאמור למטה, הטיפול המומלץ על ידי הוא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני מטפל בגישה זו, ובמקרים כמו של ילדיך די בד"כ בשלושה-ארבעה מפגשים כדי שיחזרו לעצמם.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה שמקורן של הפרעות כמו חרדה ודיכאון הוא בדפוסי חשיבה ("קוגניציות") שגויים. בגישה זו (להבדיל מהמודל הרפואי) חרדות ודיכאון אינן מחלות, אלא דפוסי חשיבה והתנהגות נלמדים שניתן לשנותם. הטיפול ממוקד בהווה (שלא כמו בגישות הפסיכודינאמיות, כמו הפסיכואנליזה), וכולל זיהוי של דפוסי החשיבה השגויים והחלפתם בדפוסים בריאים. התהליך עצמו דומה ללמידה, ומדגיש תובנה ויישום בשטח. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוא קצר-מועד (במקרים רבים די ב- 2-10 פגישות, במקום שנים בגישות הקלאסיות) והוא נחשב ליעיל ביותר מבין הגישות השונות.

מניסיוני, כן. מרבית המטופלים המגיעים אלי עם התקפי חרדה חווים הקלה משמעותית בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בתוך מספר פגישות, ללא צורך בטיפול תרופתי; אלה הסובלים מ OCD, לעומת זאת, דורשים בדרך כלל התערבות ארוכה יותר, והטיפול התרופתי מסייע להם לקצר את התהליך משמעותית.

אכן נראה שבנך החל מפתח התקפי חרדה. מדובר בתופעה שכיחה מאד, וניתן "להחלים" ממנה לגמרי בטיפול נכון. הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני מטפל בגישה זו, ובמקרים כמו של בנך די לעיתים בשלושה-ארבעה מפגשים. ניתן לקבל גם טיפול תרופתי (באמצעות פסיכיאטר) אך אני ממליץ על אפשרות זו רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול הפסיכולוגי.

מה שאתה יכול לעשות – ממש חייב לעצמך – זה לגשת לטיפול! כמי שבעבודתו השוטפת מסייע לאנשים במצבך "לצאת מזה" בתוך פגישות ספורות, חבל לי לשמוע שאתה חי כך את חייך. חשוב שתראה את החרדות והבעיות בדימוי העצמי בקונטקסט הנכון – כתהליך צמיחתי – ותהליך שכזה קשה לעשות ללא יד מכוונת.

הילדים הם האוצר הכי יקר שלנו – ליתר דיוק, הם כל החיים שלנו – ואך טבעי שנדאג להם מאד ונחשוב כל הזמן על ביטחונם. זה מאד שכיח ונורמלי שהורה יחשוב במהלך היום, מדי יום, על ביטחון ילדיו, ובמיוחד פנטסיות על תרחישי אסון או שכול! רובנו גם נוטים לתעל את מכלול הדאגות שלנו למוקד מסוים (תאונות דרכים, הטרדה מינית או טראומות אחרות להן נחשפנו בעבר) – והמוקד השכיח ביותר לדאגות הורים הוא השירות הצבאי. המחשבות נעשות "טורדניות" רק כאשר אנו לא נותנים להן לגיטימציה! במילים אחרות, אין כאן שום בעיה של ממש כל זמן שאת לא מסתבכת עם זה ש"אני לא אמורה בכלל לחשוב על זה" או "אני אובססיבית מדי לגבי זה" וכד'.
עצתי לך – אמרי לעצמך שכל הדאגות האלה הן רק ביטוי לאהבה הגדולה שלך לילדיך, ולכן אין גם דבר טבעי מזה שתחשבי כל הזמן על ביטחונם (כולל תרחישי אסון בצבא או כל מחשבה קיצונית אחרת). ברגע שתתני למחשבות האלה לגיטימציה, כל העניין יהפוך מאובססיה כביכול לדאגה רבה, משתקת לפעמים אולי אבל טבעית, צפויה, מתבקשת ומובנת.

ברוך בואך למועדון הפופולארי בו חברים אדם אחד מתוך חמישה – אתה חווה התקפי חרדה. חשוב על התקפי החרדה כדרך שלך להתחבר לכל אותן רגשות לא נעימים הקשורות לפרידה מהחברה. למזלנו, יש פתרונות מצוינים לבעיה הזו (גם כדי שתוכל להיפגש עם חברתך לשעבר ללא מורא), והמלצתי הראשונה היא שתיגש לטיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני מטפל בגישה זו, וברוב המקרים מטופלים חווים הקלה משמעותית תוך שלושה עד שמונה מפגשים. ניתן לקבל גם טיפול תרופתי (באמצעות פסיכיאטר) אך אני ממליץ על אפשרות זו רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול הפסיכולוגי.

תשובה מאוחרת בפורום אינטרנט היא מענה עלוב לקריאה לעזרה מיידית – עדיף כבר להתקשר לטלפוני החירום, כמו לע.ר.ן. (טל. 1201)! את זקוקה, ראשית, לסביבה תומכת שתשמור עליך מלעשות שטויות (ובאחריות, התאבדות היא ללא ספק השטות האולטימטיבית – אני מוכן להסביר לך למה ביתר פירוט אם תצרי איתי קשר בטלפונים שלעיל), ובטווח הרחוק מעט יותר, לטיפול פסיכולוגי צמיחתי שיאפשר לך לעבד את מצוקות העבר באופן שתוכלי לחיות חיים אוטנטיים ומאושרים. (כן, זה אפשרי – אני חווה זאת עם מטופלי יום יום.) את רק בת 24, ומעבר לכאב העמוק שלך יש כל כך הרבה שאת פשוט אינך יודעת. אם רק תתני לעצמך צ'אנס ותלכי לטיפול.

זנקס שייך לקבוצת נוגדי חרדה קצרי-טווח ממשפחת הבנזודיאפינים, ואמור לשמש להקלה סימפטומטית נקודתית בלבד – הוא במפורש אינו מיועד לטיפול יומיומי למשך שנים! תרופות מסוג זה נוטות לאבד מהאפקטיביות שלהן עם הזמן ועלולות לגרום להתפתחות התמכרות פיזית ופסיכולוגית. המלצתי לך היא לעבור טיפול פסיכולוגי בחרדות (בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) כדי להיפטר אחת ולתמיד מהבעיה, ובמקביל להיגמל (בהדרגה, אבל סופית) גם מהכדורים. (אני מצליח לעיתים לחולל את המהפך הזה כבר בתוך פגישה אחת או שתיים בלבד, באמצעות שינוי הפרספקטיבה של המטופל/ת!)

מהסיבות שצויינו לעיל, לא מומלץ לקחת אלפרוקס באופן קבוע. ישנם נוגדי חרדה ארוכי טווח (כמו הסיפרלקס) שהם בטוחים הרבה יותר לשימוש בטווח הארוך. בכל מקרה, הפתרון הנכון יותר לבעיתך הוא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית התנהגותית. (אני ממליץ על טיפול תרופתי רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול הפסיכולוגי.) לגבי הנזק לכבד, אני מציע לך להיוועץ ברופא שלך.

מספרי הטלפון שלי נמצאים בסוף פסקת הקרדיט של מנהל הפורום למעלה...
אשמח לעזור.

את יכולה להשיג טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים שלך בעלות של כ-100 עד 160 ₪ לפגישה (הנחה של 50-75% מהמחיר המקובל לשעת טיפול באופן פרטי), או אפילו בחינם, דרך השירותים האמבולטוריים במרכז לבריאות הנפש בסביבת מגורייך. הטיפול בבעיה שציינת אינו מצריך התקשרות ארוכת טווח בכל מקרה – אני למשל מציע טיפול קצר-מועד וממוקד בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (כ 5-10 פגישות) כך שההוצאה הכוללת אינה גבוהה יחסית.

את סובלת מתסמינים קלאסיים של התקפי חרדה (ודפוס הימנעויות אופייני), וחבל מאד שלא ניגשת לטיפול כבר לפני שנתיים, כאשר התחלת לפתח את תסמיני החרדה. מדובר בתופעה שכיחה מאד, וניתן "להחלים" ממנה לגמרי בטיפול נכון. הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני מטפל בגישה זו, וברוב המקרים מטופלים חווים הקלה של ממש תוך שלושה עד שמונה מפגשים. ניתן לקבל גם טיפול תרופתי (באמצעות פסיכיאטר) אך אני ממליץ על אפשרות זו רק במקרים שבהם המטופל חרד מכדי להיעזר ביעילות בטיפול הפסיכולוגי.