פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

ניתן לנסות לקרב את הגור לעטין אחרי שלוחצים בעדינות על העטין וכך מוציאים טיפת חלב. במצב כזה יתכן שריח החלב יגרה יותר את הגור לינוק.
במידה והגור לא מצליח לינוק מאימו, צריך לקנות פורמולה מיוחדת לגורי חתולים (מעין 'מטרנה' של חתולים) ובקבוקון מיוחד, וכך להאכיל את הגור כל מספר שעות עד שיתחזק ויינק מאימו.
כמובן שבמידה והאם לא ממלאת את תפקידה יש לדאוג גם לחימום הגור ולניקוי ישבנו בצמר גפן לח (פעולה המחקה את הליקוק של האם) על מנת לסייע לו להעביר צרכים.

בהצלחה

ייחום ראשון יכול להיות שונה מכל ייחום אחר בכך שהוא ארוך או קצר או מפוצל - נראה שבמקרה הזה הייחום הינו מפוצל.
המלצתי היא לבדוק את הכלבה ולודא שאכן מדובר בייחום ולא בבעיה אחרת- כמו למשל דלקת שתן חריפה- ואם אכן מדובר בייחום- יש לבדוק באם הכלבה בייצה ואם אכן כך- להמתין עד שתסיים את הייחום ולעקרה. באם הכלבה לא בייצה- יש לתת זריקה לביוץ ואחר תום הייחום לעקרה.
הסיבה להמלצתי לחכות לתום הייחום או לגרום לייחום להסתיים ורק אז לעקר נעוצה בכך שבזמן ייחום כלי הדם של מערכת המין מעובים וקשה יותר עד מסוכן לעקר- לאחר שהסתיים הייחום הרבה יותר פשוט וקל לעקר.
רק בריאות

אין הגבלה בהרטבת האוכל לחתולים. זה פינוק שאתם יכולים להרשות לחתולה שלכם באם הדבר לא מפריע לכם ולא משבש את תוכניותכם.
חתולים מתחילים בדרך כלל לשייף את ציפורניהם בגיל 3-4 חודשים, אך כמובן שהדבר אינדבידואלי לכל חתול. טוב שקניתם מתקן המתאים לשיוף ציפורניים כך שכבר מההתחלה החתולה תלמד שזהו המקום הנכון לשיוף הציפורניים.
בדרך כלל חתולות לא מתייחמות לפני גיל 6 חודשים. בדרך כלל זהו הגיל המומלץ לעיקור, אך אין מניעה אמיתית לבצע עיקור בזמן מוקדם יותר מלבד רחם קטן יותר וקשה יותר למציאה.

רק בריאות ובהצלחה

צריך להגיע שוב לווטרינר על מנת שיעריך את מצבו מחדש. יתכן ומדובר בגוף זר שתקוע בוושט, בתולעת הפארק, באבצס המתחבא באיזור הצוואר, בדלקת חריפה של מערכת העיכול העליונה ועוד.
לכן, רצוי לחזור לווטרינר ולהמשיך לבדוק את הכלב ואולי אף לאשפז אותו לזמן מה על מנת שיקבל את התרופות והנוזלים דרך הוריד תוך כדי השגחה מתמדת.

רק בריאות

לא ניתן לדעת איך הכלבה והחתולים יגיבו לארנבת עד שלא תנסו. אם מנסים כמובן שיש להכיר ביניהם בהדרגה ובהשגחה ולא להשאיר אותם לבד עם הארנבת בימים הראשונים.

בהצלחה!

רצוי לחזור לווטרינר על מנת שיוכל להמשיך לאבחן את מצבו של הכלב ולטפל במצב החדש. יתכן שהכלב צריך אשפוז קצר בו יקבל נוזלים לוריד על מנת שלא יתייבש, ותרופות לוריד כל עוד לא יכול לעכל אותם במתן דרך הפה.

רק בריאות

עכול להגרם ממספר סיבות כגון חתך שהזדהם, פצע נשיכה במקום, דלקת חניכיים קשה, עקיצת חר ועוד.
עליך לפנות לווטרינר הקרוב לביתך, או לווטרינר העירוני בעירך, על מנת שיטפלו בחתולה, ינקו את הפצע ויתנו לה אנטיביוטיקה במקרה הצורך

רק בריאות

אינני יודעת מה החוק אומר לגבי העברת בעלות של כלב שיש לו בעלים קודמים. לשם כך אני ממליצה לך לפנות לשירותים הוטרינריים בעירייה שבה רשום הכלב.
בדרך כלל בפרטי השבב מופיעים פרטי הבעלים של הכלב וגם הפרטים של הוטרינר שהחדיר את השבב. אפשר לנסות לאתר את הוטרינר ולבדוק אם יש לו פרטים עדכניים לגבי הבעלים.
בכל מקרה כמובן שמומלץ לטפל בכלב ולחסן אותו (תוכל גם לברר עם הוטרינר שהחדיר את השבב מתי היה החיסון האחרון), אולם אתה תאלץ כמובן לשאת בהוצאות הכספיות הכרוכות בטיפול.

בהצלחה!

השאלה היא האם הוטרינר לא צריך לטפל בכלב עד שימאו או יצרו קשר עם הבעלים הרשומים בשבב.
כמובן שאני מוען לשאת בעלויות של הטיפול ומעוניין להעביר את הכלב על שמי.

אם הכלב במצב קשה וזקוק לטיפול כדאי שיטופל עוד לפני שהבעלים נמצאו.
אם הוטרינר לא רוצה לחסן את הכלב לפני שימצאו הבעלים יש היגיון בדבר שכן חשוב להכיר את הכלב, לדעת מה ההיסטוריה הרפואית שלו, כיצד הגיב לחיסונים בעבר ולוודא שהוא כלב בסך הכל בריא לפני שמחסנים.

גם לי יש חתול אחד שמאד קשה ללמד. הגיוני שיש IQ נמוך אצל חתולים לדעתי ................. !
אבל צריך לחכות לתשובת הוטרינרית

ורק ממני מתעלמים...
לא יפה.
החתול שלי לא שווה יחס?

ככל הידוע לי לא נערכו מחקרים בחתולים על מנת לבדוק את מנת המשכל שלהם. אך רק הגיוני שלא לכל החתולים אינטלגנציה זהה

רק בריאות

עצירות של כחמישה ימים היא דבר מדאיג, גם אם הכלבה מרגישה טוב. אם הכלבה אכלה שטויות יתכן שיש לה עצמות או גופים זרים אחרים התקועים במעי ומונעים מעבר צואה תקין.
מומלץ לגשת לוטרינר ולבצע בדיקה כללית וצילומי רנטגן.
בינתיים חשוב לוודא שהכלבה שותה ונראית חיונית

בריחת שתן יכולה להגרם ממספר סיבות, חלקן בריאותיות וחלקן התנהגותיות. לא ברור מסיפורך האם הכלב גם משתין בכמויות גדולות מהרגיל או רק "מטפטף" שתן בבית, דברים שיכולים להעיד על בעיות בריאותיות שונות.
בשלב ראשון מומלץ לגשת לוטרינר שיבדוק את הכלב ויבצע בדיקת שתן. לעיתים דלקת בדרכי השתן גורמת לטפטוף שתן, ואז יש צורך בטיפול אנטיביוטי. טפטוף שתן יכול להגרם גם מבעיות אנטומיות שונות בדרכי השתן, אמנם לרוב בכלבות נקבות אך יש מצבים מולדים בהם גם זכרים מטפטפים שתן.
אם בדיקת השתן תהיה תקינה והוטרינר יהיה סבור שמדובר בבעיה התנהגותית תצטרכו לנקוט במספר צעדים. ראשית חשוב לטייל עם הכלב הרבה פעמים ביום כדי שיתרגל להשתין רק בחוץ. כשמגיעים הביתה לא להתייחס לכלב ולא ללטף אותו אלא מיד להוציא אותו לטיול ולשבח אותו כשהוא משתין בחוץ. לטיפים נוספים אפשר להתייעץ עם מאלף הכלבים של הכלב.

בהצלחה!

ראשית תודה על התגובה המהירה,
ושנית-הכלב היה מחונך לצרכים מאז שהיה גור. עד האילוף הכלב אף פעם לא השתין בבית, והיה "סוחב" לטייל בכל פעם שהיה צריך לטייל.
הכמויות שהוא מטיל הינן גדולות ולא טיפטופים, אם אני לא אעצור אותו ברגע שהוא משתין-הוא יכול לרוקן את כל השלפוחית. האם הסירוס עצמו יכול להשפיע ככה על הסוגרים/שרירים של הכלב ?
הסירור נעשה לפני כחודשיים-כאשר הכלב היה בגיל שנה וארבע חודשים.

תודה

שכחתי לציין שבחוץ הכלב שלי משתין כמויות של שתן יותר גדולות מהרגיל.

תודה

לא ציינת האם הכלב גם שותה יותר מהרגיל.
שתיה והשתנה מרובה הם סימפטום שיכול להעיד על מחלות ומצבים רבים בחיות מחמד.
אם הכלב מייצר יותר שתן מהרגיל יתכן שהוא פשוט לא מצליח להתאפק כי שלפוחית השתן מלאה מאד ולכן ,בורח, לו שתן.
השתנה מרובה יכולה להיגרם בין השאר ממחלת כיליה, מחלות הורמונליות שונות, בעיות כבד, בעיות במערכת העצבים ועוד מצבים רבים. אם זהו אכן המצב מומלץ לבצע בדיקות דם אצל הוטרינר.
אם אתה לא בטוח אם הכלב אכן משתין ושותה יותר מהרגיל אפשר למדוד כמה מים הוא שותה ביממה (למלא את כלי המים בנפח ידוע ובסוף היממה להפחית את כמות המים שנשארה) ולהתייעץ עם וטרינר האם זו כמות סבירה או גדולה מהנורמאלי.
בהצלחה!

עליך לגשת לווטרינר בהקדם האפשרי.
גבשושית זו שהינך מתארת הינה בעצם פצע נשיכה שהזדהם ויכול לסכן את חייה של חתולתך במידה ולא יטופל. הווטרינר ינקז וינקה את הפצע ויתחיל טיפול אנטיביוטי מתאים.

רק בריאות

לא ניתן לדעת את סוג הכלב מתמונה בלבד. על מנת לקבוע את הגזעים מהם הכלב מעורב יש להביאו אל וטרינר או אדם בעל ידע נרחב בגזעים על מנת שיוכל להעריך את גילו, גודלו, מבנהו ועוד.
גם אז לא בטוח כי ניתן יהיה לקבוע מה מוצאו של הכלב

רק בריאות ובהצלחה בגידול הכלב החדש

קיים קשר בין אלרגיה כרונית, שלעתים גורמת לדלקות אוזניים כרוניות לבין המטומה באוזן. הקשר הוא כתוצאה מניעורי ראש בלתי פוסקים. אינני יודעת מה היה המצב בכלבתך והאם האלרגיה היתה אקוטית או כרונית. באופן כללי, כתוצאה מניעורי ראש (לרוב עקב דלקת אוזניים) נקרעים כלי דם קטנים החוצים את שכבות הסחוס של האוזן, ומתחיל דימום המתנקז בין שתי שכבות הסחוס. הנפיחות מרחיבה את המרחק בין הסחוסים, ויוצרת מקום להיקוות של נוזלים נוספים. הלחץ על האוזן מגביר את אי הנעימות של הכלב, ומכאן מחריף את הניעורים ואת מעגל הקסמים אליו נכנסנו.
על מנת לטפל במצב, חייבים ראשית להבין את הגורם הראשוני על מנת לטפל בו ולמנוע סבל וחזרתיות.
הטיפול בהמטומה עצמה כולל ניקוז של הנוזלים, אולם אחרי שאיבת הנוזלים נוצר "חלל מת", למעשה מעין כיס ריק, שאליו הנוזלים יאספו שוב מהר מאוד, ולכן חייבים איזשהו אמצעי למנוע הצטברות חוזרת של נוזלים
קיימים מספר ניתוחים אפשריים כשהמומלץ ביותר כיום הוא ניתוח בו יוצרים חתך בצורת S בצד הפנימי של האוזן, מנקזים ושוטפים את ההמטומה, מניחים תפרים קטנים ורבים המקבילים לכלי הדם באוזן וכך מונעים כיסים בהם יכול הנוזל להצטבר.
לאחר כל ניתוח חשוב לחבוש את האוזן על מנת למנוע חלל מת בו יצטברו מחדש הנוזלים

בהצלחה ורק בריאות

עדי תודה על תשובתך.
אך לגבי ההמטומה אני יודעת כל מה שצריך לדעת (מה הטיפול, איך זה נגרם וכ"ו) ולא בנוגע לזה הייתה פנייתי. אלא רק הסברתי את הרקע, וכפי שכתבתי ניסינו ניקוז וטיפול בסטרואידים שלא עזר, והחלטנו בסוף פשוט לתת לנוזלים להיספג חזרה לאלא לאט תוך לקיחה בחשבון שהאוזן תיראה לאחר מכן כמו כרוב.כך שההמטומה כרגע היא עניין שהיה, עבר וכתוצאה מזה נשארה אוזן כרוב.
אני לא רציתי לדעת לגבי ההמטומה כי לא זו הבעיה בימים האחרונים, אלא אלרגיה שהייתה (פנים שהתנפחו ללא היכר, עיניים אדומות וכ"ו) ולאחר יום דלקת אוזניים קשה בשתי האוזניים (באוזן הבריאה ובאוזן עם ההמטומה שהייתה בעבר).
בינתיים לא התפתחה המטומה נוספת באוזן השנייה.
אשמח פשוט שיקראו את פנייתי בעיון וישיבו לשאלותיי כפי שרשמתי.

תודה רבה

שלום שירה,
בתשובה לשאולותייך:
דלקות אוזניים הן לעיתים קרובות הגורם הראשוני להמטומה באוזן. הכלב מתגרד ומנער את הראש בגלל הכאב שבאוזן והדבר גורם לקריעה של כלי דם באפרכסת ולהמטומה. מאד יכול להיות שהדלקת באוזן היתה עוד לפני היווצרות ההמטומה ובעצם היא זו שגרמה להמטומה. לכן חשוב מאד לטפל בדלקת גם כדי למנוע כאב וסבל וגם כדי למנוע היווצרות מחדש של ההמטומה עקב ניעורי הראש.
ועכשיו לשאלות:
טיפול בדלקות אוזניים כרוניות מורכב ממספר שלבים. לרוב בשלב הראשון ניתנות טיפות לאוזן המכילות אנטיביוטיקה וסטרואידים. לעיתים הוטרינר מחליט גם לתת אנטיביוטיקה בכדורים, תלוי בחומרת הדלקת ובסוג החיידקים. מומלץ לקחת משטח מהאוזן כדי לבדוק אילו חיידקים נמצאים באוזן ואם טיפול ראשוני לא עוזר או שיש חזרתיות מומלץ לשלוח את ההפרשות מהאוזן לתרבית כדי להתאים אנטיביוטיקה יעילה לחיידקים הנמצאים באוזן. אם הטיפול האנטיביוטי לא עוזר, פעמים רבות השלב הבא הוא טשטוש או הרדמת הכלב ושטיפה יסודית ועמוקה של האוזן. שטיפת האוזן בטשטוש לרוב לא נעשית כטיפול ראשון אלא רק אחרי שטיפול תרופתי לא עזר, או שיש חזרתיות של הדלקת, או שהדלקת מאד מאד חמורה ותעלת האוזן כבר מעובה וסגורה ויש חשש שטיפות אוזניים לא יכנסו לתוך האוזן בגלל מבנה התעלה.
לגבי התנפחות הפנים- אכן זו נשמעת כמו תגובה אלרגית אקוטית, יתכן מאד שלעקיצת חרק. לא ברור האם יש או אין קשר בין התנפחות הפנים לדלקות באוזניים ולהמטומה, וכנראה שגם לעולם לא נדע.
לגבי השאלה על אלרגיה: דלקות אוזניים הן פעמים רבות תוצאה של אלרגיה. אלרגיה יכולה להיות לפרעושים, למזון או לאלרגנים סביבתיים. האם לכלבה יש בעיות עוריות נוספות חוץ מבעיות אוזניים? האם היא מתגרדת באזורים אחרים בגוף? גם אם לא- אלרגיה יכולה גם להתבטא אך ורק בגרודים באוזניים שיוצרים דלקות.
בשלב ראשון חשוב לטפל נגד פרעושים אחת לשלושה שבועות-חודש. יתכן שמעבר למזון היפואלרגני יכול גם הוא להועיל. השאלה האם הוטרינר שלך, שמכיר את הכלבה, חושב שהיא כלבה אלרגית.
אכן דלקות אוזניים הן מצב שלעיתים לא נעלם וישנם כלבים שכל חייהם סובלים מבעיות אוזניים ברמה זו או אחרת. לכן חשוב מאד לטפל בדלקת מהרגע שמגלים אותה ולבצע בדיקות שגרתיות של האוזניים. ושוב- אם הדלקת לא חולפת מומלץ לשלוח בדיקה לתרבית ולבצע שטיפה יסודית של האוזן.

מקווה שקיבלת תשובות לשאלותייך. חשוב להבין שמבלי לבדוק את הכלבה ולהכיר אותה קשה להחליט מסיפורך אם יש או אין מעורבות של אלרגיה שגרמה לדלקות האוזניים.
לגבי הנפיחות בפנים- מאד יכול להיות שאין קשר למצב האוזניים.

בהצלחה!

אלרגיה בחתולים ובלבים הינה מצב אשר דורש אבחון ארוך עד למצב של טיפול אידיאלי ואיזון בגוף, וכמובן דורש סבלנות רבה מצד הבעלים. ראשית יש לשלול גורמים אחרים לגירוד ולנשירת שיער, כגון טפילים שונים, ע"י לקיחת מגרדים מאזורי הלקות. לאחר ששוללים טפילים, ההנחה היא כי הגורם לגירוד ולהתקרחות הינה אלרגיה, ומנסים למצוא את הגורם לאלרגיה. גורמים נפוצים הינם פרעושים ומזון, וגורמים פחות נפוצים הינם מגע עם דשא, קרדית אבק, פריחות עצים שונים ועוד. כמובן שקיימת גם האפשרות שמדובר במחלת עור נדירה שאינה על רקע טפילים ואף לא על רקע אלרגיה.
לכן, כפי שאמרתי, האבחון הוא ארוך ודורש סבלנות רבה עד למציאת התשובה. כאשר ימצא הווטרינר את התשובה וכלבתך תטופל בהתאם, היא תפסיק לגרד והפרווה תגדל בחזרה באזורים שכעת קירחים.

רק בריאות