פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן ה-8 עבר לפני כחודש ניתוח אורטופדי שכתוצאה ממנו יהיה מרותק לכיסא גלגלים למשך כחצי שנה. במצב נורמלי מדובר בילד מאד ספורטיבי ואנרגטי.
הילד במצב ריגשי קשה, ממעט לאכול, מתעורר בוכה מסיוטים ולא מסוגל להרגע זמן רב, תוקפן וחסר סבלונות ובעל גישה שלילית לכל דבר.
לאחרונה הלילהות הפכו קשים ביותר, הוא צורח שעות והחל לגלות סימני אלימות כלפני עצמו וכלפינו ההורים כשאנחנו מנסים לנטרל את ההתקפה.
הרופאה המטפלת החליטה לתת לו קלונקס בטיפות לפני השינה.
יש לילד תיפקודי כבד גבוהים מהנורמה ועדיין לא נעשה בירור לפשר הביעה (זה התגלה בהכנות לניתוח וטרם התפננו לברר סוגיה זו).
האם יש בעיה לקחת קלונקס בידיעה שתפקודי הכבד אינם תקינים? כרגע הומלץ לנו לנסות את הקלונקס למשך שבוע.
תודה על תשובתכם,
האמא.

שלום רב, בני אובחן לפני שבועיים ב MCDD. לאחר מכן פסיכולוגית שהחלה טיפול איתו הסבירה לי שנראה כי הוא בעצם בהגדרה זו עקב מחשבות שווא , ואמונות שווא.
יש אפשרות שהוא מסוכן לעצמו, וזקוק להשגחה כל הזמן. לפני כן חשבתי שהוא אוטיסט וחשבתי שהוא יקבל עזרה כאוטיסט, אז יקבל גמלת ילד נכה ונוכל להצמיד לו מישהי לביה"ס שתשגיח עליו. האם בתואר החדש MCDD או סכיזופרניה הוא יוכל לקבל סיוע גם כן? הוא מקבל כרגע פריזמה וריטלין, אבל בקרוב אולי ישנו לו את התרופות.
תודה, טל

האם זה שכיח שטועים ומאבחנים סכיזופרניה במקום או סי די קשה?

מאת סיגל
ראשית תודה על תגובתך
בנושא של שילוב התרופות פרוזאק,ריספרדל וקונצרטה, כתבת לי שבד"כ ניתן להוריד בהדרגה את הריספרדל , במקרה שלנו הריספרדל ניתן בגלל מחשבות טורדניות ולא בגלל היפרקטיביות, האם גם במקרה הזה נהוג להפחית את הריספרדל? (הילד בן 13)
תודה על תגובתך.
סיגל

באליייי למות נימאס לי כבר מהחיים האלו
אני בת 14 וחצי ואני כל הזמן רבה עם ההורים שלי על כל דבק קטן הם נגדי אני גם אחות הגדולה בבית אז הכל ישר נופל עלייייי!!! הם משפילים אותי תמיד מעליבים.. ואין לי כוח לשמוע כבר גם חברות אין לי ממש.. כך שלא משנה אם אני ימות או לא.וגם אמא שלי תמיד אומרת לי "תמותי יותר טווב שתמותי למה נולדת בכלל תעשי לנו מנוחה במשפחה"
שמיזה עוד יותר באלי למות! אין לי כל כך חברות עכשיו כי גם עברתי דירה לעיר אחרת ועזבתי את כל החברות שלי עזבתי בכלל את כל הסביבה. וההורים שלי הכריחו אותי לעבור בצפר.
לא חשבתי בכלל להכנס ולבדוק על זה באתר. אמרתי אני ינסה פעם אחרונה ואם לא נימאס לי כבר מהחיים האלו . לגמור את החיים וזהוו שאני חושבת על זה אין לי על מה לחיות בכלל אבא שלי מושפע מאמא שלי כל מה שהיא אומרת הוא ישר מאשר לה את מה שהיא אומרת. [מפחד אולי, ככה זה ניראה]. לא ניראלי שאמא שלי אוהבת אותי למרות שהיא אמא שלי. כל דבר שאני לא מדבת בסדר לא במקום היא ישר צועקת ישר היא מתעצבנת אם נאבד בבית משהו הכי קטן ישר היא צועקת עלי ומשתגעת בבית ממש כמו משוגעת.
מקווה שתעזרו לי.... ?

שלום,

תודה על תשובתך הקודמת

היום מאחר והילד צריך טיפול גם אצל פסיכולוג וגם אצל פסיכיאטר, ואנו משתמשים בטיפול פרטי, מדובר בהוצאה מאוד כבדה עבורינו. זאת יחד עם העובדה שאיננו בטוחים כלל שהפסיכולוג הנוכחי הוא מספיק טוב ומבין את בעיותיו של הילד (ככל הנראה הוא לא פסיכולוג אלא עובד סוציאלי).


בעבר ניסינו לפנות למרכז טל, ונאמר לנו שדרושה המתנה של חצי שנה ובגלל מצב הילד לא יכלנו להמתין.

האם אתה יכול להמליץ על איזשהו גוף/פסיכולוג/פסיכיאטר באזור הדרום (באר שבע וסביבותיה) שלא יהיה כרוך בהוצאה כבדה , ומצד שני מספיק טוב לטפל בבעיות של הילד .

תודה

שלום,

בני בן ה 16 עד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה, שכל המורים רק דיברו כמה שהוא ילד מוצלח ותלמיד טוב.
ואז לפני כשנה התחילו איתו בעיות. כך למשל, הוא התכונן לבחינה ואז כנראה הרגיש שהוא לא מספיק מוכן והחליט לא לקום בבוקר לבחינה. כך זה נמשך מבחינה לבחינה, התחיל להחסיר הרבה בבית ספר, עד שהפסיק ללכת לבית ספר כלל. באותו זמן גם איבד קשר עם חברים בבית ספר וכל היום היה יושב בבית ומשחק במשחקי מחשב.
בבדיקות דם גילינו שיש לו חוסר B12 וברזל - קיבל ויטמינים וחשבנו אולי זה תרם למצבו, היום זה התאזן.

למרות הכל בבית ספר התחשבו בו ונתנו לו לגשת לבחינות בגרות בקיץ והוא אכן התכונן לבחינות, למד קשה והצליח. אך אז בתחילת השנה כשחשבנו שהכל יהיה בסדר, יום הראשון הוא עוד קם לבית ספר, - וזהו. פשוט הפסיק ללכת לבית ספר.
יש לציין שכשנה הוא סובל מפצעי בגרות, וייתכן שזה קשור למצבו , הוא כל הזמן טוען שהוא מכוער, למרות שאין זה נכון. מזה כ 3 חדשים הוא מקבל רקוטאן לפצעים.
ניסינו לקחת אותו לפסיכולוגים, אך הוא לא ממש שיתף פעולה, ניסינו לנתקו מהמחשב - ללא הצלחה.
אז לקחנו אותו לפסיכיאטרית, שקבעה אחרי שעת שיחה כי הילד סובל מדכאון ממושך ורשמה לו תרופה מסוג פרוזאק. מזה כחודש הוא לוקח את התרופה, אך אין שום שינוי במצבו. הוא שבועיים אחרונים כלל לא יצא מהבית. לפני שבוע לאחר שראו שאין לו שיפור, הוא החל לקחת בנוסף לכך קלונקס.
לפני מספר ימים החלטי לקחת אותו כמעט בכח למסעדה (שהיתה מלאה באנשים). במסעדה הילד נהיה ממש חיוור, ידיים שלו היו רועדות, העיניים שלו ממש היו מוזרות. הוא רץ מספר פעמים לשירותים, כנראה להסתכל במראה. ואז הוא התחיל פתאום לבכות בשקט.למען האמת עוד אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא לא מוכן להסביר מה קורה לו. אני לא בטוח שהוא גם מבין. הוא גם לא רצה לאכול כלום. בכלל לאחרונה הוא מאוד רזה ונראה כמו מקל. הוא ישן בשעות מאוד מוזרות, ער עד מאוחר בלילה.
אך למחרת הוא היה בסדר גמור, לקחתי אותו לסבא, רצה להכין עוגה, היה מרוצה ועם מצב רוח וגם אכל בסדר.
ושוב יש לי חשד שהוא לא הולך לבית ספר מאותה סיבה - אולי הוא נכנס למצב כזה של לחץ ולכן הוא נמנע מלעשות זאת.
יש לציין גם שיש לו פחדים נוספים - הוא מפחד מאוד מבדיקת דם, לפעמים מחוויר מאוד תוך כדי בדיקה ומתחיל לרעוד.
בבריכה כשהיה הולך היה מתבייש להוריד חולצה ועוד. אמו מספרת שלאחרונה יש לו לפעמים מחשבות אובדניות.
אך אני דווקה הרבה פעמים רואה אותו שהוא צוחק ומרוצה - האם זה לא אומר שאבחנת דכאון לא בהכרח נכונה?
אני רוצה להוסיף , שאנחנו הורים גרושים, ולמרות שהוא גר עם אחות גדולה בשנה, הם ביחסים מאוד לא טובים.
מה לעשות עם הילד, כי מצבו מתדרדר ואני מפחד שהטיפול שהוא מקבל אינו מתאים לו?

אני רוצה להוסיף שפסיכולוג אחר , שהוא הספיק לראות אותו 2 פגישות עד שהפסיק ללכת אליו התרשם שיש לו חרדה.

שלום רב,
בני בקרוב יהיה בן 13 , קיבל מפסיכיאטר 20 ג"ר פרוזאק בבוקר ובנוסף ריספרדל חצי כדור של 1 מ"ג בערב. לוקח את הטיפול מזה חודשיים, בימים האחרונים ולבקשת בית הספר ערכנו לו אבחון של קשב וריכוז ורשמו לו קונצרטה 27 מ"ג . אני מאד חוששת לתת לו ולהעמיס עליו כל כך הרבה תרופות, רציתי לדעת על השילוב הנ"ל: פרוזאק+ריספרדל+קונצרטה.

תודה...האם המוטרדת מאד.
סיגל

שלום,

בתי בת 12 סובלת מADHD, קשיי תקשורת, בעיות ויסות, חרדות. כיום מקבלת פריזמה וריטלין LA30. לומדת בבית ספר רגיל עם סייעת צמודה. בתקופה האחרונה יש עליה ברמת החרדה עקב לחץ גובר בלימודים. מתבטא בשבירת חפצים, צלחות, כוסות וכד'. מן התפרצויות כאלה שלא נתנות לשליטה, ואחר כך רגיעה. די מהר. יש גם חוסר מוטיבציה ללימודים. הכל משעמם, אין חשק לעשות כלום בכיתה וגם בשעורי בית.
הפסיכיאטרית המליצה על שינוי תרופתי, להפסיק עם הפריזמה והרטלין ולעבור לסטרטרה.
מה דעתך?

תודה מראש,
נועה.

שלום
אשמח לעצנ או תשובה האם יש לי הפרעת אישיות גבולית?
אני בת 18 עושה שרות לאומי,לפני קצת יותר משנה היתה לי הפרעת אכילה(אנורקסיה) ואז כשזה כאילו עבר בלי טיפול אז דיכאון קשה. ברחתי מהבית ועזבתי בית ספר. ביקשתי לקבל טיפול כי אם לא -ידעתי שזה הסוף, התחלתי טיפול פסיכולוגי ותרופות. זה עזר אחרי זמן, מה חזרתי ללמוד ולחיים.
הפסקתי תרופות וטיפול והמשכתי,אבל האמת שאני עדיין מדוכאת אני עובדת המון ומקשה על עצמי יותר מדי כדי לאוכיך שאני יכולה. בקיצור לא הובחן אצלי שון דבר חוץ מדיכאון אולי חרדה. אבל אני חושבת שאולי יש לי הפרעת אישיות גבולית מפוספסת. אני עונה לכל ההגדרות חוץ מפחד נטישה אבל אולי זה מתבטא בזה שאני הורסת יחסים כשהם אינטימים מדי? אני אמורה להיות בריאה כך פניה לעזרה או ואיבחון מקצועי זה בלתי אפשרי ..
תודה רבה

שלום,
כשהילדה שלי הייתה בת 3, היה קורה שהייתה מתעוררת באמצע הלילה בהיסטריה ולא יכולתי להרגיע אותה, עד שזה היה עובר לה והיא הייתה נרדמת שוב.
תופעה זו הופיעה בעקבות כך שאבא שלה עזב את הבית. למרות שתדירות המפגשים ביניהם לא ירדה בעקבות העזיבה, האוירה סביב נושא הפרידה הייתה טעונה.
התקפים אלו עברו לאחר תקופה קצרה.מצד שני גם האוירה בריאה הרבה יותר.
היום, אחרי שנה זה קרה עוד פעם אחת - בתי התעוררה בלילה בצרחות, הורידה בגדים ונשכבה על הרצפה בהיסטריה נוראית. היה נראה שהיא חצי ישנה ולא מבינה מה קורה סביבה - ....וזה עבר לאחר כ- 20 דקות.
כששאלתי אותה בבוקר האם חלמה חלום רע , והיא ענתה שלא.
אוסיף שבתי תמיד מספרת על חלומות שהיא חולמת, לכן סביר שהתקף זה לא נובע מסיוט.
האם הדבר יכול לרמז על בעיה פסיכולוגית והאם קיים צורך באבחון פסכיאטרי?
אציין כי לפני שנה ניסיתי כמה מפגשים עם פסיכולוג ילדים, שנראו חסרי תועלת ולכן הפסקתי אותם.

שלום רב,
מהו דיבור טנגנציאלי? (אצל חולי סכיזופרניה למשל)
תודה

האם דיכאון ילדותנ נחשבתכ הפרעה פסיכוטית או רגשית?

ההורים שלי ובמיוחד אבא שלי כל הזמן אוהבים לעצבן אותי בנושא מסוים שאותו ל אפרט. הנושא הזה לדעתם הוא בגדר של "צחוקים" רק שאני לא רואה בהם כצחוקים אלא כדברים שפשוט מעצבנים אותי. הסברתי להם כבר למעלה ממיליון פעם שהנושא הזה אותי לא מצחיק אלא להפך גורם לי להתעצבן ולצרוח ולבכות ואני רוצה שפשוט יפסיקו עם זה. הם עכשיו טוענים שהם לעולם לא יוכלו לצחוק על דברים כי זה אולי יעצבן אותי. אבל באמת כשאני מסבירה כבר מיליון פעם מה איפה ההבנה???

יש לי ילד בן 10 והפסיכולוגית המליצה על הערכה פסיכיאטרית. הייתי רוצה לעשות זאת באופן פרטי. הייתי רוצה לקבל המלצות על פסיכיאטרים טובים ומה טווח המחירים. תודה